מאת הרב מנחם מענדל הראל, מו"צ בצפת עיה"ק, חבר מכון הלכה חב"ד

כאשר בני הזוג מגיעים עם הנהגות שונות לחומרות והידורי חג הפסח, על פי אילו מנהגים הבית צריך להתנהל? 

בכלל כאשר זוג מתחתן נפגשים שני עולמות ערכיים שונים שברצונם לבנות עולם חדש, בגשמיות וברוחניות, בכלל זה הוא בנוגע להנהגה בחג הפסח. חלילה לאחד מהם לחשוב שאם השני לא נוהג במנהגים מסוימים, אזי הוא עבריין או נכשל ומכשיל באיסורי חמץ ח"ו. על פי הרוב הדיונים הם סביב הקפדות יתירות שנהגו בבית הוריהם. על כך אמרו חכמינו "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז", אם בכל הנהגת הבית נדרשת עבודת המידות ולדעת להשתלב יחד, הרי שבהנהגות אלו בפסח, בהצטרף המתח הטבעי שסביב החג, נדרשת עבודה זו ביתר שאת ויתר עוז.

לא ניתן לקבוע בזה כללים מה וכמה, איזה צד צודק יותר וכפי מי שניהם צריכים ללכת.

ההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא א: לדבר ביניהם איך נראה חג הפסח אצל שני ההורים. ב: ללבן ביניהם מה מתאים להם לאמץ בשלב זה ומה מהודר יותר. ג: לא להכריח את השני לשנות מהנהגותיו, אלא לקבל את הדברים ולהבין שיכול להיות שאחד מהם יעדיף להמשיך לשמור על הנהגה מסויימת, למרות שיסכים שזולתו לא ינהג כמוהו בפרט זה. ד: להבין ולא לזלזל במנהגיו של זולתו.

על מה שנשאר ביניהם במבוי סתום, טוב שיתייעצו עם רב המקובל על שניהם שישמע את הדברים ויורה להם כיצד לנהוג.

האמור לעיל הוא בנוגע להקפדות יתירות,  אבל מה שהוא בבסיסי ההנהגה החב"דית היינו: מצות עבודת יד בדווקא, אי אכילת שרויה בכל ימי הפסח, איסור אכילת קטניות בפסח – הוא יסוד הלכתי שאינו בגדר חומרא יתירה להולכים בשיטת חב"ד.

באדיבות מגזין עטרת חיה