אנחנו נמצאים בסמיכות חג להשבועות, החג שבו הרבי מה"מ מעורר אותנו להתחזק באמירת השיעורים היומיים בחת"ת, וזה הזמן להתבונן, ללמוד וליישם.

כל אחת שקוראת את השורות ודאי מזדהה עם האתגר שבהתמדה בלימוד החת"ת היומי. וכשמדובר בהרגלת הילדים ללימוד כזה – האתגר גדול פי כמה ודורש כוחות כפולים ומכופלים וכלים יצירתיים.

אבל כשאנו מציבות לעצמנו את המטרה מול העיניים – התקשרות לרבי, קיום הבקשה שעליה הוא חוזר בהזדמנויות רבות וכמובן זירוז הגאולה השלמה – הקושי מתגמד. כשנדמיין לעצמנו את ילדינו לומדים חת"ת במתיקות, ומרווים אותנו נחת חסידית, נקבל כוח ואנרגיות להתחיל.

איך באמת מחנכים ללימוד חת"ת? איך גורמים לילדים להתמיד? ובעיקר, איך מחברים אותם ללימוד, וגורמים להם לאהוב אותו?

1. להתחיל בצעדים קטנים

כשהילד קטן הוא לומד מעט, וכשגדל מוסיף עוד – בעקבות החלטה טובה ביום ההולדת או בתאריך חסידי וכדומה. נעודד אותו בכל פעם לטפס עוד קצת ולהוסיף בכמות החומר הנלמד. בתור התחלה די בפסוק אחד מהחומש או מהתהילים. אפילו שורה אחת מהתניא (אפשר בעל פה) היא הישג נפלא.

2. קביעות בזמן ובמקום

חשוב מאוד ליצור קביעות בזמן שיוצרת קביעות בנפש. למצוא כמה דקות רגועות ביום שמתאימות לכך, למשל: לפני השינה, אחרי ארוחת הצוהריים, או לחלופין בזמן נסיעה משותפת. גם מקום קבוע יכול לסייע, אין ספק שהמסגרת יוצרת את ההרגל.

3. לעשות זאת ביחד

הכוח של ה'ביחד' המשפחתי חזק מאוד. כולם יחד מחוברים לאותה מטרה, ועובדה זו מעניקה כוח, מחזקת את ההרגל וכמובן יוצרת חיבור משפחתי מיוחד סביב הרגלים חסידיים. ילדים שמחים כשאימא משתתפת. כשהיא לידם ואולי אפילו לומדת איתם יחד, נוצרים רגעים של קשר וחיבור משפחתי חסידי.

4. ליצור טקס קטן

כדאי להפוך את זמן החת"ת לחוויה משפחתית. אפשר לשיר ניגון קצר לפני, לשים סימנייה יפה בחת"ת, או לחשוב יחד על מסר קטן שאפשר לקחת מהשיעורים היומיים. כל פעולה כזו יוצרת אווירה מיוחדת. (לשיקולך: אם לילד קשה לקרוא מהספר, אולי אפשר לתת לו לומר מקובץ לימוד או אפילו מתוך אפליקציה.)

5. משחוק

אפשר להפוך את הלימוד למשחק – ללמוד מתוך שירה, לחוד חידות על הנלמד, לתת לכל ילד בתורו לומר כמה שורות, להסביר את התוכן בדרך יצירתית וכדומה.

6. לשבח ולחזק

למילה של אימא כוח רב. חיזוק קטן מאימא – "כמה אור הכנסת עכשיו לבית!" או "הרבי ממש רווה ממך נחת" – מחולל פלאים.

7. טבלת מעקב ופינוקים

אפשר להדפיס טבלה שבועית עם שמות הילדים וימי השבוע, ומדי יום להדביק מדבקה קטנה אחרי אמירת החת"ת. כמובן בסוף השבוע יש לתגמל את המתמידים.

לא חייבים למלא את כל הטבלה. נעודד את הילדים על המאמץ ועל ההתקדמות…

8. בקצב הנכון…

אין צורך להעמיס. כמו שכולנו יודעות, חינוך אמיתי לא בא מתוך לחץ, אלא מתוך אהבה, עקביות ושמחה. ילד אחד ישמח לטעום מכל חלק בחת"ת, והאחר יעדיף לומר את השיעור המלא באחד מהחלקים… מובן שאין צורך להשוות – יש לצעוד עם כל ילד בקצב שלו.

9. דוגמה אישית

הילד לומד לא רק ממה שאומרים לו, אלא בעיקר ממה שהוא רואה בבית. כשאימא משתפת בהתלהבות: "היום לא הספקתי הרבה – אבל ברוך ה', לא ויתרתי על החת"ת שלי", זה חינוך במיטבו.

החת"ת הוא לא רק מצווה – הוא מתנה יומית של קשר, קדושה ונחת. ולנו, ההורים, יש זכות להעניק לילדינו את האוצר הזה כבר בגיל רך.

ספרי להם סיפורים מחייך, מהתוועדויות ומספרי מופת על כוחו של חת"ת. שתפי אותם בחוויות – למשל: "היום אמרתי את התניא וחשבתי עליך", "היום בתהילים היומי אמרתי שוב את הפרק האישי שלך והתפללתי עליך" – השיתוף והדוגמה האישית מחברים לעניין.

ובעיקר, כשאת עצמך תקפידי על לימוד החת"ת (גם אם לא מול עיניהם), יתחולל קסם ממש, ותראי גם אותם מקפידים – כי הדוגמה האישית חזקה מכול.

ולסיום, דמייני רגע את ילדייך בעוד כמה שנים – יושבים ומעיינים לבד בספרים, אינם מוכנים ללכת לישון בלי להשלים שיעורים יומיים, אומרים חת"ת גם בלי שתזכירי…

שנזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות, מתוך נחת יהודית חסידית אמיתית, והעיקר שנזכה תכף ומייד להתגלותו המיידית של הרבי מה"מ, ונראה את הנחת העצומה שלו מכך שהרגלנו את ילדינו מקטנותם להקפיד על השיעורים היומיים.

באדיבות מגזין עטרת חיה