מאת: יעל שניאורסון, עטרת חיה

כמו בגן עדן?

הרב אריה לוין זצ"ל מירושלים שאל פעם: מהי משמעות הברכה שמברכים בשבע הברכות "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם"? והשיב: לעיתים, לאחר החתונה, עולות אצל בני הזוג מחשבות, אילו נישאתי למישהי אחרת או למישהו אחר… לכן מברכים אותם שישמחו זה בזה, כשם שאדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, שמח בגן עדן בחוה, שהרי היא הייתה האישה היחידה בעולם כולו, לא היה לו למי להשוות…

משמעות הנישואים בעולם היהודי בכלל והחסידי בפרט היא עמוקה ורחבה מיני ים. אין זה סתם קשר זוגי כמו אצל אומות העולם, השורשים שלו עמוקים יותר, וממילא המהות שלו והמחויבות הכרוכה בו גדולות הרבה יותר.

אנו יודעות שלמעשה איש ואישה הם נשמה אחת מחולקת. כל אחד מהם משלים את האחר, כפי שכתוב בזוהר (חלק א', פ"ה ב' תרגום): "וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקבה כאחד יוצאות, אחר כך כאשר יורדות לעולם הזה מתחלקות זה לצד זה ולזה לצד זה, והקב"ה מאחד ביניהם אחרי כן. ולא ניתן האיחוד ביניהם לאחר, אלא לקב"ה בלבד, שהוא יודע את זיווגן המתאים לחבר ביניהם כיאות". עוצמתו של הקשר הזה גדולה כל כך, עד שגם לפני הנישואים יש השפעה של שני חצאי הנשמות הללו זה על זה, והבעל לעתיד מזכה את אשתו במצוות שהוא עושה.

למה הפוך?

אומנם לעיתים במרוץ החיים קשה לראות את החיבור העמוק של שני חצאי הנשמה. הרבדים החיצוניים, שבהם קיים שוני, מקשים עלינו לראות את החלק הפנימי שבו החיבור בין שני בני הזוג הוא נשמתי. בכל זאת, כל אחד מבני הזוג גדל במקום אחר, עבר חוויות משלו בילדות ובבגרות, תכונות האופי הן שונות ברובן ולעיתים אף מנוגדות. כל אחד עיצב את אישיותו במשך עשרים שנה ואף יותר. ואז, כשנישאים, צריך לגשר על כל הפערים שנוצרו, ולעצב יחד מציאות חיים משותפת.

ולא תמיד זה קל. לעיתים נראה מהצד שהחסרונות הם שצפים כל הזמן. ואילו המעלות והחלקים המשותפים אינם ניכרים כמעט. כי זהו טבעו של האדם. את השלילי הוא רואה יותר, ואילו החיובי הוא כמובן מאליו (כמובן אין מדובר על מקרים קיצוניים, שבהם קיימת בעיה מהותית).

מספרים על ילד ששאל את אביו: למה כשהמשרתת הגויה מסדרת את הבית, היא תמיד מחזירה את ספרי הלימוד שלך לארון כשהם הפוכים? ענה לו אביו: כי כשהיא מעמידה אותם נכון, אתה לא רואה את זה…

כדי להציף את החיובי, לראות את הטוב, את הנקודות המשותפות, נדרשת התבוננות – להתמקד במעלות, להדגיש פחות את החסרונות, מתוך אמונה אמיתית שזהו החצי השני של נשמתי, ואם נדרש תיקון – נתקן יחד.

זה תלוי בך

הרבי מה"מ כותב במכתב לאישה:

"וודאי מיותר להעיר את תשומת לבך, שהנהגת הבית בכלל והקשר שבין בעל ואשה תלוי במידה גדולה ומרובה יותר באשה מאשר באיש, שזהו כפי הלשון בתנ"ך 'חכמות נשים בנתה ביתה'… אפילו כאשר נדמה, ולפעמים יתכן שבצדק, שהבעל היה יכול להיות יותר 'בעל מעלה', אך כאשר לוקחים בחשבון ששידוך זה כבר נקבע מזמן מהשם יתברך, הנה כשרואה אדם חסרון בעצמו, הפתרון הוא לא להכאיב לעצמו, אלא לחפש דרכים שאינן קשורות עם כאב כדי לתקן זאת. כך, ובמידה גדולה יותר – צריך להיות בין איש ואשתו. כי סוף כל סוף קשה לדעת מה עובר על השני, והקשיים שעברו עליו בשנים עברו, וכאשר הוא רואה אצל האשה רכות ורגש של ביטחון חזק בהשם יתברך במילא מביטים אז על כל העולם באופן שונה, ורואים שה' יתברך הוא בעל הבית של כל העולם, במיוחד על הבית האישי שלכם וסביבתו, וזה מוסיף מצב רוח טוב ובשמחה. ורואים במוחש כמה היה זה כדאי לה בעצמה, כיון שדרך זו מביאה לחום ורוגע הרבה יותר משעלה המאמץ לוותר ולסלוח…" (אגרות קודש כרך ו', עמ' קנ"ה–קנ"ו. תרגום מאידיש – "אור הבית" עמ' 94–95).

ובמכתב נוסף כותב הרבי: "…עד אחרי ביאת משיח, אין שום אדם ללא חיסרון. ממילא ברור שכשם שלאחד יש חיסרון גם לשני יש חיסרון וכמו שלא רוצים לפתוח ולהדגיש את החיסרון האישי, כך לא צריך להדגיש ולהגדיל את החיסרון של השני. כך צריך להיות אצל כל היהודים בכלל, אך במיוחד כשמדובר בבעלך והאבא של ילדך.

"לא באתי לתת לך מוסר, אלא רק לעורר את תשומת ליבך שמצבכם אינו כה עגום כפי שאת מציגה זאת, ואין זה מקרה חריג כפי שנראה לך. כל אחד מכם צריך להתעלם מדברים מסוימים ועדיף וטוב יותר למצוא את הדרכים כדי שאצלכם יהיה השלום בית, וכאשר ישנו שלום בית, זהו הכלי שהשם יתברך משפיע דרכו ברכה והצלחה עם בריאות טובה, פרנסה ונחת מהילדים" (אגרות קודש חלק ט', עמ' קי"ט–ק"כ. תרגום מאידיש – "אור הבית" עמ' 96–97).

הרבי מדריך אותנו להתבונן על חיי הנישואים שלנו מתוך נקודת הנחה שהשידוך הזה נקבע עוד בטרם נוצרנו, ושהחיים המשותפים שלנו, ובכלל זה כל האתגרים שבדרך, מכוונים ומנוהלים בידי הקדוש ברוך הוא. לכן אין טעם להכאיב לעצמנו בהתעמקות בחסרונות בן הזוג ובדברים המפרידים. עלינו לחפש את המשותף ואת המאחד, לפתח מקום של רכות והשלמה. להבין שהשוני בינינו נובע מהתנאים השונים שבהם גדלנו ומחוויות החיים השונות שעברו על כל אחד מאיתנו, ולהבין שגם זה מנוהל בידי הקדוש ברוך הוא. הרי הוא היה יכול ליצור מצב שבני הזוג יהיו שווים לגמרי באופיים, יעברו את אותן חוויות חיים וצורת ההתנהגות שלהם תהיה זהה. אבל הקדוש ברוך הוא בחר אחרת, וכיוון את הדברים כך שכל אחד מבני הזוג יהיה במידה זו או אחרת שונה מחברו, דווקא כדי שישלימו זה את זו. דווקא כדי שכל אחד יעשה את העבודה עם עצמו מול בן הזוג בנקודות שעלולות להיחוות כנקודות חיכוך. וכשיוצאים מנקודת מבט שכזו, הכול נראה אחרת. וממילא קל יותר למצוא, בעזרת ה', את הפתרונות לקשיים המתעוררים.