-
מרים שוורץ כותבת לאייל, נפתלי וגיל-עד
היד כותבת והעיניים דומעות. הלב ממאן להאמין, המוח מסרב לעכל. כמה ציפינו, כמה קיווינו וייחלנו לראות אתכם שבים לבתיכם ולמשפחותיכם. כל כך השתדלנו, התפללנו, קיבלנו על עצמינו החלטות טובות. ו... זה לא קרה... אתם נלקחתם מאיתנו, נרצחתם באכזריות בידי בני עוולה, ונשמותיכם הקדושות עלו למרומים • לקרוא ולבכות
איל, נפתלי וגיל-עד אחים אהובים שלנו!
היד כותבת והעיניים דומעות. הלב ממאן להאמין, המוח מסרב לעכל.
כמה ציפינו, כמה קיווינו וייחלנו לראות אתכם שבים לבתיכם ולמשפחותיכם.
כל כך השתדלנו, התפללנו, קיבלנו על עצמינו החלטות טובות.
ו… זה לא קרה… אתם נלקחתם מאיתנו, נרצחתם באכזריות בידי בני עוולה, ונשמותיכם הקדושות עלו למרומים.
בשמונה עשר הימים האחרונים מאז חטיפתכם, איחדתם את כל עם ישראל סביב התפילות והקבלות, פרקי התהילים והעצרות ההמוניות.
ואני עומדת כאן ושואלת בכאב: למה ה'? מדוע זה קרה? להיכן נעלמו כל אותן התפילות, הבקשות, והדמעות שנשפכו כמים?
נראה שהתשובה לשאלה נוקבת זו נמצאת בדבריו של יהודה וקסמן, אביו של החייל נחשון וקסמן הי"ד שנחטף בידי החמאס ונרצח לפני כ-20 שנה בעת הניסיון לחלצו. למרות שכל עם ישראל התאחד והתפלל לשובו בשלום.
אביו אמר אז, בגבורה ובאמונה שאין דומה לה: "לפעמים גם לאבא מותר להגיד לא"!
איל, נפתלי וגיל-עד,
אנחנו עשינו כל מה שיכולנו כדי שתשובו הביתה בשלום, אך ה' הטוב שיודע בדיוק מה נכון עבורנו ועבורכם החליט אחרת.
גם רחל פרנקל, אימו של נפתלי אמרה, עוד לפני שנודע לה על הירצחות בנה: "אני מאמינה בלב שלם שהם יחזרו, אבל ה' לא עובד אצלנו". כמה גבורה ואמונה טמונה במשפט כזה! כמה אומץ נדרש כדי להגיד מילים אלו!
זכיתי להיות בהלווייתו של איל, באלעד, בבית הכנסת בו נהג להתפלל, ולשמוע את אחיו הקטן שספד בבכי: "איל אחי, אני יושב בחדרך , מחבק חזק את הגיטרה שלך ומסרב להאמין שאתה לא איתנו עוד. בשיחה האחרונה שהייתה לי איתך דיברת איתי על אמונה, דיברת והשארת אותי להתמודד…"
איל, נפתלי וגיל-עד!
חיפשנו אחריכם… שמונה עשר יום של חיפושים! ומצאנו… מצאנו את עצמנו.
אין ספק שלימדתם אותנו שיעור או שניים באמונה, וגרמתם לנו לערוך חשבון נפש, לפשפש במעשינו ולתקן את הטעון שיפור.
ר' עקיבא, מגדולי התנאים, כל חייו התפלל למות על קידוש ה', וכשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל קיבל עליו עול מלכות שמיים וקרא קריאת שמע עד שנשמתו יצאה ב"אחד".
ואתם, איל, נפתלי וגיל-עד, נרצחתם רק בגלל שהינכם יהודים שגרים בארץ ישראל. זכיתם להצטרף לעשרת הרוגי מלכות ולשאר הקדושים שנשמתם קרובה לכיסא הכבוד.
וגופותיכם, שנשארו שלמות גם לאחר שמונה עשר יום שהיו טמונות באדמה הקדושה ליד עיר האבות חברון, ולא עלתה בהם רימה, רק מראות על מעלתכם וגדולתכם- זכיתם להיהרג על קידוש ה'!
הרוצחים השפלים יימח שמם ניסו לשבור את כוחו של עם ישראל, אך אנו לא נשברים!
נמשיך לגור בארץ ישראל ולגדל דורות של יהודים מאמינים העשויים ללא חת. אך עם זאת נתפלל לה' שנזכה לקדש את שמו בחיים, ורק בחיים! שלא נצטרך להיהרג לשם כך, ונראה לכולם שעם ישראל חי וקיים!!
איל, נפתלי וגיל-עד! אתם בליבנו תישארו לעד! "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו" ינוחו בשלום על משכבם!
והנה.. ממש עוד רגע קט תקוים הנבואה "הקיצו ורננו שוכני עפר" "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" ונזכה לראות אתכם ביחד איתנו, בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!
ת.נ.צ.ב.ה.
(כתבה: מרים שורץ, אלעד 058-5859770)
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
מרים מרגש!!!!
רואים שהושפעת מהבית ספר החדש…
מרים רגשת אותי!!!!! באמת את בת 15?(מכירה את משפחת מילר מאלעד…?)
תודה! כן…
ולא מכירה…
מסכנים!
מריםם!!! מושלם!!!
את יודעת מי אני…:)
מחזקת אצבעות..
רצה לכתוב לך בווצאפ;)
מרוב התרגשות כבר בכינו
היא חבדניקית הכותבת?
כן, בוודאי!
והגיע הזמן להסיר את המחיצות ושיהיה אכפת לנו מכל אחד מעם ישראל לא משנה מאיזה מגזר הוא..
מרים!!! באמת מרגש!!! הצלחת לבטא במילים את מה שאני מרגישה… ומי יתן שבעז״ה גם אנו נזכה לגאולה האמיתית והשלמה!!! ושבעז״ה תנצלי את הכישרון שלך;)
מ-ה-מ-ם!!!! מרגש! מחזק! אין לי מילים…
ממררייםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מדהים!!!!!!!!!!!!
אמן!! מרגש!!! אני רוצה להגיד לך משהו קטן .18 ימים של זעקה,תפילה ובקשה ומה לא? הם לא היו סתם. עמ״י צעק לקב״ה תחזיר לנו את האחים שלנו ובמילים אחרות:תביא לנו גאולה!!! אלוקים לא אמר לנו לא,ממש בקרוב נזכה לראות את הכן האמיתי הזה שהתפללנו אליו גם בזמן הזה!
מ-ר-י-ם מ-ר-ג-ש!!!!!!!!!!!!!!!!
חיזקת אותי מאד (רק את יודעת מי אני)…
אהבתי שפירסמת עצמך:)
תודה רבה!
רק יש בעיה אחת קטנה… אני לא באמת יודעת מי את…
טקסט מרגש עוד שנייה אני בוכה …..
ולהאמין שמי שכתבה אותו רק בת 15!!!!