הנה שוב מגיע לו שבועות, ואיתו המחשבות. בראשי מנקרות, את ליבי אוכלות.

התורה היקרה, האמנם את שלי? כמה בכלל אני חושבת עלייך? במיוחד בתור אישה?

בין כביסות לבישולים, האשב ללמוד? לא, יש החלפת טיטולים, וגיהוץ שרוולים, ונדנוד ערסלים ועריסות, ונמנום להחלפת כוחות

האם הלימוד ממני אבד? לא. הוא לא אבד. בכלל, הוא מעולם לא נעלם.

התורה היא חלק ממני! בתוכי, בנשמתי! היא בכלל מחיה אותי. ואני חיה אותה.

כן, שימי לה כמה את חיה את התורה! מרוב שזה כל כך טבוע בך את לא רואה.

אהבת התורה פשוט בוערת בך ללא הפסקה, חלק ממך ממש.

הוכחות? מי דואגת שהילדים ינשקו את המזוזה ויאמרו קריאת שמע? ונעגעל וואסער ליד המיטה, וברכה אחרונה?

זו בדיוק את! אידישע מאמע אמא יהודיה עם לב פועם. וחי. ונושם.

כי האבא הלך לעבוד, או ללמוד.. אבל את זו שבפועל מכניסה את התורה לנשמה עוד ועוד. לכל תינוק ופעוט.

אז תזקפי את הגב. כי את חיה תורה, עכשיו.

דעי לך שכל הספקות הם מהיצר הרע, ובאו לבלבל אותך מהמטרה.

אז תגידי להם להתראות, ולכי להכין את הבית, והאווירה. כי זה בידיים שלך! חג שבועות שמח! קבלת התורה בשמחה ובפנימיות!