מעטו של וועלולה קריצבסקי

לרגל היארצייט של השליח י״ב שבט

כמה ממה שנכתב לזכרו:

היה היה איש

שידע להרגיש

לצחוק ולבכות

ולהתגעגע עמוקות

תשומת לבו לכל אחד

הייתה משהו מיוחד

ובאופן מתמיד

הוא עצבן כל חסיד

לצנזר ולשתוק

היו אצלו מחוץ לחוק

שפות האם אידיש ואנגלית

אבל טיף הארציגע זאגט זיך אין ערבית

כל אדם הוא ייקר

הרי ״אני לא חב״דניק כי אם ליובאוויטשער״

אתגעגע עמוקות לאחרון המשוגעים

שהיה כסבא טוב לטובים ולרעים

ליובאוויטש זה אתה ובליובאוויטש אין מספידים,

הכתוב הוא הקובע – כך חינכת חסידים.

אך ״הפרו תורתך״, לכל כלל יש חריגים,

ולכן אני מרשה לי, לשרבט קצת הגיגים.

לצייר אותך קשה לי, יש כל כך הרבה גוונים,

ומהיכן אבחר מילים כך, לתת לך פנים.

נקודה אחת בוערת, לא נותנת מנוחה,

אין חב״ד בלי ליובאוויטש, זו עבורי צוואתך.

ואם לתרגם ׳לאו כפשוטו׳, עבור מי שלא יידע,

זו אכפתיות בולטת, בלי גבול ומידה.

לכל אדם בעולם, יהודים כערבים,

כשאמרת מה שלומך?, הם הרגישו אהובים.

ורצית ושאפת: קינדערלאך, אהבה!

לילדים, למנגדים, הכיפה לא חשובה.

לפרגן ולשמוח, להשתתף בכל דבר,

להתעצב, להיאנח ולעזור במה שאפשר.

וכך כותב הרבי, לך נתן יחס כה מיוחד.

זוהי מטרתם, של כל מוסדות חב״ד.

לא הכשרה של כלי קודש, רבניות ורבנים,

כי אם יהודים כאלה, אכפתיים כנים.

אִישׁ אֶחָד מְאוֹד רָגִישׁ

לֹא חַבָּ"ד, מִלְּיוּבָּאוִיטְשׁ

בְּכֻלָּם הוּא מִתְעַנְיֵן

לְגַמְרֵי לֹא אָדִישׁ

מִתְפּוֹצֵץ מִגַּעְגּוּעִים

סוֹפֵר אֶת הַיָּמִים

אֵיךְ אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִחְיוֹת בְּלִי לִרְאוֹת

אֶת הַפָּנִים?!

וּכְמוֹ נִתְקַע בַּזְּמַן מְחַכֶּה בְּלִי מְנוּחָה

שֶׁהָרַבִּי יִכָּנֵס שׁוּב בְּשִׂמְחָה

נִתְפַּלֵּל אֶת אוֹתָהּ מִנְחָה

אוֹי כַּמָּה זְמַן זֶה כְּבָר נִדְחָה

וְהוּא פּוֹעֵל וּמְחַכֶּה לוֹ

כְּבָר שָׁנִים חוֹלֵם הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ

בַּשְּׁלִיחוּת מַמְשִׁיךְ וּמְצַפֶּה לוֹ

מָתַי כְּבָר יַגִּיעַ הַיּוֹם