הסיפור הזה מלווה אותי מאז שהייתי ילדה בכיתה ב'. קוראים לי חנה (לוגוב היום, אז מנדלסון), ולאח שלי הקטן, שהיה אז בכיתה א', קוראים ברוך (היום הוא שליח של הרבי בקייב).

באותה תקופה ברוך היה ילד חלש. הוא סבל שוב ושוב מדלקות ריאות, ואמא שלי, שיינא מנדלסון ע"ה, הייתה דאוגה מאוד. היא החליטה לכתוב לרבי מלובביץ' ולבקש ברכה לבריאות שלו,

כשאני, ילדה קטנה בכיתה ב', ראיתי את אמא כותבת עם ברוך, אמרתי לה מיד: "אמא, גם אני רוצה לכתוב מכתב לרבי!". אמא שלי הגיבה מיד ואמרה לי: "מה פתאום, חנה'לה. הרבי הוא לא חבר שלנו, לא כותבים לו על כל דבר".

אבל כמו כל ילדה קטנה, התעקשתי ונדנדתי לה שוב ושוב, עד שאמא ויתרה ואמרה: "טוב, תכתבי". התיישבתי וכתבתי מכתב של ילדה – סיפרתי לרבי שיש לי עוד מעט יום הולדת, ועוד כל מיני דברים קטנים של ילדים.

בלילה, כשאמא ניגשה לשלוח את המכתבים, המצפון החסידי שלה הציק לה. היא חשבה לעצמה: "באמת, הרבי הוא לא חבר, איך אפשר להטריח אותו עם מכתב של ילדה קטנה על יום הולדת?". היא לקחה את המכתב של ברוך ושלחה אותו, ואת המכתב שלי היא פשוט קיפלה, הניחה בארון בין הבגדים שלה, והחליטה שלא שולחים אותו.

עברו כשבועיים וחצי. אמא חזרה הביתה מהעבודה, פתחה את תיבת הדואר, וכמעט התעלפה במקום.

בתיבה חיכתה מעטפה רשמית מ-770, מהמזכירות של הרבי. על המעטפה היה כתוב בבירור: *לחנה* וברוך מנדלסון!

אמא רעדה כולה. הרי המכתב של חנה מעולם לא נשלח! הוא שכב  בתוך הארון בבית!

כשפתחנו את המעטפה, היו שם שני מכתבים נפרדים. מכתב אחד היה לברוך, ובו הרבי בירך אותו ברפואה שלמה ובריאות נכונה. והמכתב השני? מכתב אישי מיועד אליי, חנה, עם מענה מדויק על כל מה שכתבתי.

אחרי תקופה, באחת השמחות המשפחתיות, אמא שלי פגשה את דוד שלה – החסיד והחוזר הראשי של הרבי, הרב יואל כהן ע"ה. מתוך התרגשות עצומה היא סיפרה לו את הסיפור הזה, ואמרה לו: "ר' יואל, תראה איזה מופת, איזו רוח הקודש גלויה של הרבי!".

ר' יואל הקשיב, ואז אמר לה משפט שלוקח אותי עד היום: "שיינא, זה שלרבי יש רוח הקודש – זה ברור וידוע, מזה אין מה להתפעל. ממה כן צריך להתפעל? מהאכפתיות של הרבי. הרבי ישב בחדר שלו בברוקלין, וראה ברוח קודשו שאח אחד הולך לקבל מכתב ואחותו לא תקבל ותהיה עצובה. מהאכפתיות והאהבה של הרבי לילדה יהודייה קטנה – מזה צריך להתפעל!".

המכתב הזה נשאר אצלנו עדות חיה לרוח הקודש, אבל בעיקר ללב הענק של הרבי, אבא של כל אחד מאיתנו!!!