-
מכתב מלב של אמא יהודיה בדור המסכים
כמה אנשים מקיפים אותנו בכל יום, ובכל זאת – מעולם לא הרגשנו בודדים יותר? ומה אם מה שחסר לנו הוא לא עוד חיבור לרשת, אלא פשוט דפיקה קטנה אחת בדלת? לקריאה
מכתב מלב (שבור) של אמא יהודיה בדור המסכים
לא רוצה להיות השבת בבית…ואולי גם, כבר הגיע הזמן לצאת לשליחות?ואולי בכלל… ניסע למקום רחוק…. להגיע לחברות מהעבראלו, שהיו איתי בתיכון, בסמינר?הן הרי זוכרות אותי כחני החברהמנית,זאתי עם הצחוק המתגלגל..שמוסיפה שמחה, חוש הומורמובילה הפסקות חסידיות, התוועדויותמשתדלת להביא את האור…אז למה אני כלכך לא רוצה להיות פה? בעיר הזאת?….אני שואלת את עצמי..בחרתי הרי במה שה' רוצה ממני:להשקיע בזוגיות, במשפחההילד נשאר איתי בבית מתוך בחירה בזה בשמחהעובדת מהבית, מהמחשב.מתנדבת בפעילויות שונות בקהילהמשתדלת להאיר פנים לשכנות המבוגרותשאלי הפכו הן להיות חברות.אז למה בכל זאת אני כלכך לא רוצה להיות פה???יום אחד, נעלם לי הטלפון…נקבר.עמוק בתוך ארגזי הפעילות שמתנדבת..חלפו להן שבועיים שהייתי בלי טלפון.כשאני למטה ורוצה להעלות העגלהצועקת לבעלי והוא שומע מהחלון.חזרתי לחיים של פעם, אבל תאמינו לי, חיים טובים יותר…ואז ב"ה הגיע הטלפון החלופי, נוקיה עם שיחות והודעות, רק לבינתיים.החלטתי שיותר מתקשרת לאנשים, לא שואלת בהודעהאפילו אם צריכה משהו קטןולפתע, מרגישה שמשהו חדש נהיה בימשהו מאיר!! חי ושמח!! אמנם מתקשרת, אבל פתאום זה קצת אחרת..דיברתי עם השכנה בת 80וגילתה לי איך היו החיים פעם..דופקים אחת לשניה בדלתהבניין כולו יחד בכל חגיגת יומולדתלפעמים בערבים מתיישבות לפטפט במדרגות כל האמהות..תאמינו לי, נשמע חלום מתוק.החלטתי לאמץ את הרעיון של הנוקיה. לצאת מהקבוצות..לא להסתפק בהודעות ולהתקשר לחברותלאט לאט התחלתי לחזור לחיים…פתאום כל הנשים שאותי מכירות מהפעילותרק דרך הקבוצת וואצאפמתחילות להכיר מי אני באמת.בקבוצה הכי קל לסמן וי על מי שיכולה להשתבץאך באותה הקבוצה גם…נקברים חיים שלמים של אנשים.האם האשמה היא בי? אני שואלת את עצמי?מאז שהגעתי לעיר, לאחר החתונהניסיתי בכל דרך להיות שייכת, להרגיש קשורהלבוא לערבי נשים עם חברהאח"כ הוספתי בתרומה לקהילהשזאת רק העכירה את מצבי החברתי…וזאת למה????דור המסכים. כן ממש כך.כבר לא נעים לדפוק בדלת כך סתם לפני שמתקשרים…ואם אני לא אוהבת את התקשורת בפלאפון?וממילא הוא רוב היום בצד?החברה כבר נפגעת שסיננתי אותה,והאחרת טוענת שאני לא זמינה.כל הודעה הופכת לפרשנות אחרת,ומעבר לקו, כשאי אפשר לראות המבט ומה קורה מסביבנוספות האי הבנות, שיוצרות ערמות על ערמות.ולי כבר נאבד הביטחון העצמיולא יודעת מהיכן להתחיל…רוצה לצמוח מחדש, אך איך אפשר??כשכל החיים בנויים על תקשורת טלפונית?אם החברה לא ענתה, אני לא יפתיע אותה ח"ו בביקור..צריך היום הרי הכל לתאם,אז איך אוכל להתקדם???רוצה חיים אמיתיים, חיים עם משמעותבלי רדיפה אחרי המרוץ…ולא רוצה להיכנע שוב לתכתיבים של הסביבה – למצוא עבודה פרונטלית, זו התשובה??הרי פעם אף אחת לא עבדה… וגידלו את הילדים בנחתאז מה השתנה היום? שנשארתי בודדה?……..דור המסכים – זו התשובה………מוזמנת להצטרף למועדון החיים האמיתיים!כתב עת: חני אורןכתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
