• אגדת הפסח שלי – הגיגים

    הגדלה

    קריאת ההגדה מלווה בידיעה כי אין זה סיפור היסטורי, אלא גלות וגאולה שבכל יום ויום. לפעמים, בטרדות של ערב חג הפסח, מקבלת ההגדה משמעות אקטואלית, מעניינת ומרתקת בסגנון מאוד אישי... תמי הולצמן, עטרת חיה. לקריאה  

    כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי;

    ערב פסח הגיע, שוב. זה זמן להוציא את כלי הנשק: מטאטא, מגב, סמרטוטים וכל החד־גדיא. זמן לנקות, לאבק, למרק, לשפשף, מצאת החמה עד צאת הנשמה.

    זה הזמן לנער מהאבק גם את כללי ערב פסח הנושנים: "לא להסתובב עם חמץ!" "בשום אופן לא להכניס אוכל לחדרים!" "לנער את הבגדים היטב לפני שיוצאים מהמטבח!"

    הילדים לוקחים את האזהרות מאד ברצינות. הבן הגדול תלה שלט על דלת חדרו: "לתשומת לב כל דיירי הבית: לא להיכנס עם אוכל לחדר!" כשהוא גומר לאכול בחדר את הביסלי שלו, הוא מתחיל לשמור מאד בתקיפות שאף אחד אחר לא יעז!

    הקטנה שלי, למשל, שגדלה קצת מאז הכתבה הקודמת, פורצת בקריאת אזהרה ברגע שאני מתיישבת על הספה לרגע של מנוחה עם כוס קפה: "אמא, אסור לאכול על הספה"!

    אני מסתכלת על כוס המיץ שהיא מחזיקה בידה, ושואלת אותה: "ומה בדיוק את עושה עם הכוס הזאת?"

    "אני?" היא עונה מאוד ברצינות, "אני לא אוכלת אני רק שותה"!

    לכי תתווכחי עם הגיון בריא בעל מוצץ וחיתול.

    בתקופה הזו של השנה מסתערות נשי ובנות החסידים, וגם הלא כל כך חסידים, על המטלה הזו, ששמה "ניקיון לפסח", בכל המרץ וההתלהבות. הופכות כל אבן, מזיזות כל פיסת רהיט; כל גרגר אבק מותקף בחמת זעם. תכולת כל ארון ממוינת, ושקים של פסולת מושלכים מהבית, עד שאי אפשר להאמין שאת כל זה צברנו במשך שנה בלבד, מאז הפסח הקודם.

    לפסח עצמו מגיעים מתנשמים ומתנשפים, זוחלים על ארבע, ועם הלשון בחוץ, ומרגישים קצת כמו קרבן פסח.

    אנו נוטות לשכוח כי בעצם, אבק איננו חמץ, המצוה היא לבער את החמץ מהבית, והמצוה הזאת תיעשה באותו הידור גם אם לא שפשפת את הפנלים, וגם אם לא מיינת את הקסטות לפני פסח. לא נורא, אפשר למיין אותם גם אחרי פסח.

    גם וילונות חדשים אפשר לקנות לקראת ט"ו בשבט, ולאו דווקא בחודש ניסן. תכולת מגירות אפשר לסדר במשך כל השנה, ואז עוברים על זה בקיצור נמרץ בלבד לפני החג.

    מַה נִּשְׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת

    מה נשתנה פסח מודרני, שעשוי ומוכן בימים אלו, לבין פסח שעשו אבותינו בעבר הלא־כל־כך רחוק, לפני דור אחד בלבד?

    פעם, בעבר הלא–כל–כך רחוק, לא היו קונים כמעט שום דבר מוכן באופן תעשייתי. כמעט או בכלל לא. המצות היו נאפות ביד, תפוחי האדמה מקולפים ביד, החסה היתה נבדקת עלה עלה, והמהדרים לא השתמשו בחסה בכל ימי הפסח, חוץ מבליל הסדר, שבו זקוקים אנו לחסה לשם קיום מצוות מרור. ירקות שנקנו לפסח היו רק כאלו עם קליפה, שאפשר להסיר. במקום שמן השתמשו ב"שמאלץ", ויש כאלה שגם לא משתמשים בדגים בכלל. את המים שמרו בגיגית מיוחדת מלפני הפסח.

    אבל היום הזה – ישנם בתים שכשתכנסו אליהם במשך החג, לא תדעו שעכשיו פסח. על השולחן "הא לחמא עניא" – בקבוקי "קוקה קולה", שוקולדים למיניהם וכל סוגי העוגיות שבעולם. אנשים שותים קפה כרגיל, אוכלים עוגות כרגיל. מגוון מוצרי חלב למיניהם ממלא את המקרר. ממתקים שונים ומשונים: הילדים מוצצים סוכריות, אוכלים ארטיקים ולפעמים כשאת רואה את כל השפע, נדמה לך שהתבלבלת בתאריך והיום בעצם, פורים…

    סמוכים ובטוחים אנו שכל ההכשרים לפסח הם הכשרים מהודרים ביותר. הרבה מאוד אמצעי זהירות ננקטים כדי להכשיר מפעל ומכונות למטרת ייצור מיוחד לפסח. נזכיר רק את המנהג "אין פסח מישט מען זיך נישט" [= אין מתערבים זה בזה בפסח] לא אוכלים האחד אצל השני שום דבר אפילו לא פרי שאפשר לקלף.

    תָּם מָה הוּא שוֹאֵל – מַה זֹּאת? כיצד זה שאנשים כל כך מקפידים לא לאכול זה אצל זה, מתירים לעצמם פתאום מוצרים שעברו תהליכי ייצור בבית חרושת? אם אינני אוכל אצל הגיס הסוּפּר־חסידי, או אצל בני הדוד, שלהקפדתו על כשרות יצאו מוניטין, כיצד אוכל לאכול אוכל שיוצר בבית־חרושת, על ידי פועלים שלפעמים אינם אפילו שומרי תורה ומצוות?

    שלא לדבר על בילוי הפסח במלונות, לפעמים אפילו בחוץ־לארץ. שם בודאי ובודאי מעסיקים פועלים גויים והפרצות בכשרות לא תמיד ניתנות למניעה, גם עם ההשגחה המעולה ביותר.

    אבל מה לעשות והם הרי מקיימים את מאמר ההגדה "וירד מצרימה – אנוס על פי הדבור".

    קושיה חמישית?

    נקודה למחשבה.

    מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם 

    צא ולמד מה נדרש מאתנו, בתור אמהות ובעלות משפחה. אולי זה הזמן, במסגרת הנקיון הכללי, גם לעבור על רשימת המטלות היומיומיות שלנו, ולערוך סדרי עדיפויות בין האבק לחמץ (מחקי את המיותר, אם תמצאי כזה):

    צריך להתפלל.

    צריך ללמוד את השיעורים היומיים (תת"ת, ספר המצוות).

    הבית צריך להיות תמיד נקי ומסודר.

    צריך לתת לילדים את החופש לשחק בבית, גם אם יוצרים לפעמים בלגן.

    צריך להקפיד על שמונה שעות שינה בלילה.

    צריך לקום בלילה לילדים.

    צריך להכין ארוחות מזינות, מחומרים בריאים בלבד.

    צריך שכל ילד יאהב כל ארוחה. אבוי אם חס וחלילה יישאר רעב.

    צריך לאפות עוגות לשבת, כי "בלבוסטע" אמיתית, לא קונה, חס וחלילה, עוגות מוכנות.

    צריך לעמוד על המשמר ולספור כל קלוריה שנכנסת לפה, כי צריך, ממש חובה, לשמור על הנתונים!

    צריך להקדיש "זמן איכות" לכל ילד בנפרד, גם אם יש לך עשרים ילדים! אם לא, הם עלולים, חלילה, לצאת פגועים נפשית. כל פסיכולוג מתחיל יגיד לך כעבור חמש דקות של שיחה, כי הכל נובע ממשקעים שהילד צובר נגד אמא שלו.

    מוכרחים להיות נחושים, עקביים ותקיפים בחינוך הילדים, כדי לא לקלקל את החינוך שלהם.

    צריך לרחוץ את הילדים כל ערב.

    צריך, כך לימדו אותך בקורס להכנת כלות, לפני שהתחתנת, להיות אישה טובה לבעלך. אי לכך ובהתאם לזאת עלייך להפסיק מיד כל פעילות שהיא כאשר הבעל חוזר בערב מהעבודה, ולהקדיש זמן מיוחד ותשומת לב עם חיוך רק לו, ולא חשוב אם הילדים מציפים בינתיים את חדר האמבטיה במים עם סבון.

    צריך לתפור כפתורים, לספר סיפורים, לענות על שאלות ולעזור בשיעורי הבית. אחרת, אם דילגת על כמה ימים, מזמינים אותך לבית־הספר, ומתעניינים בהבעה דאוגה אם "הכל בסדר בבית".

    צריך למצוא גם זמן לעצמך. תשאלי כל מרצה בקורסים המודרניים ל"הגשמה עצמית". יסבירו לך בפרוטרוט כמה חשובה מודעות עצמית וכמה חשובה זכותך־חובתך למצוא זמן שהוא שלך בלבד, כי את לא רק אשתו של, ולא רק אמא.

    צריך לרוץ עם הילדים לרופאים, לבדוק את תיבת הדואר, לענות למכתבים, להספיק כביסות, קיפולים, מיונים. לענות לטלפונים, לכתוב פתקים למורים, לשמור על יחסי שכנות טובים, "לעשות קניות" למוצרי מכולת וירקות, קניות לבגדי ילדים, לבשל לשבת ולחג, לבשל לחברה שילדה, להתקשר להורים, לשמור על קשר טוב עם האחים והאחיות.

    וחשוב מאוד מאוד לשמור על שקט נפשי ושלווה, כי המתח, כידוע לכל, הורס את הבריאות ומביא עליך כל מרעין בישין ומכת מצרים, חס ושלום…

    געוואלד! וַיֵּאָנְחוּ .. מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם מִן הָעֲבֹדָה.

    עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ

    עם כל מה שקורה היום מסביב, הדם והאש ותמרות העשן, צריכים אנו להודות אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים, שיש לנו חגים, ויש עם מי לחגוג אותם, ויש את הכוחות והבריאות לחגוג אותם ולמלא את המטלות שלפני הפסח ואחריו. כי לו נתן לנו אבינו שבשמים רק חלק קטן ממה שנתן, דיינו.

    שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם 

    שפוך חמתך, אבינו שבשמים, אל הגויים אשר לא ידעוך, על רוצחים מפוצצים ומתפוצצים, על ההופכים ילדינו ליתומים, נשים לאלמנות. כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו, כי החריבו משפחות וגזלו מטפינו את אמהותיהם, את אשרם את בריאות נפשם ואת ילדותם, ותעל שוועתם אל האלוקים.

    פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואלו מבקשים לעקור את הכל.

    שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, אבל מהר, כי בא מועד.

    לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.