הגב' סימה פיזם זוכה לשמש יחד עם בעלה כשלוחי הרבי בשדרות כבר 37 שנים, וכך היא מספרת:

זה כמה וכמה שנים שהתרגלנו לצערנו לחיות תחת מטחי טילים. מתנהלים בזהירות כל הזמן, ותמיד מצויים בכוננות. עוברים את הגל כל פעם מחדש, התרעות ׳צבע אדום׳ כבר לא מלחיצות אותנו, במיוחד שבשנים האחרונות כבר יש ממ"ד. על אף, שיש לנו רק חמש שניות בלבד לרוץ לממ"ד – משום שבקו אווירי עזה נמצאת קילומטר וחצי מאיתנו… אך באמת שאנחנו מרגישים בדרך כלל בטוחים כי יש כיפת ברזל ויש בסיסי צבא פה וה׳ איתנו.

מחוץ תשכל חרב

חג שמחת תורה התחיל בשמחה רבה. שמחת תורה אצלינו ידוע כמיוחד ושמח מאוד ולכן מגיעים הרבה אורחים שאינם מהעיר שדרות – אנשים מעפולה, נתיבות וירושלים. בשש וחצי בבוקר הייתה אזעקה, אצלינו זה נקרא 'צבע אדום'. הערתי את כולם ורצנו לממ"ד כדבר שבשגרה.

פתאום אני רואה את הפלאפון שלי מצלצל וזו שיחה מחתני, שהוא כתב צבאי ותושב העיר שדרות. תהיתי לעצמי למה הוא מתקשר באמצע החג, חששתי שאולי נפל טיל 'קסאם' על הבית שלהם. עניתי מיד והוא אמר לי: "תזהרו לא לצאת החוצה יש עשרות מחבלים בחוץ". הייתי בשוק! אחר כך התברר שהכל היה מכוון. הם התחילו עם מתקפת טילים כי ידעו שכשיש טילים אנשים עוזבים את העיר. ואכן אנשים יצאו והמחבלים הרגו בהם הי"ד. פתאום שמעתי יריות ליד הבית שלי. ל׳קסאמים׳ אני רגילה אבל ליריות לא. לא הבנתי מה קורה. רק במוצאי החג התברר לנו גודל האסון.

מחדרים אימה

הלכנו לממ"ד ולא יצאנו במשך שעות. אלה היו שעות מפחידות מאוד שבהן שמענו יריות כל כך קרובות ברמה שהבית רעד ולא ידענו מה קורה. היו רגעים שחשבתי שזה הסוף… בצוהריים העזתי להציץ קצת כדי לנשום אוויר ולראות מה קורה, כי הייתה רגיעה מסוימת. הבטתי מהחלון וראיתי חיילים מכוונים נשק ומסתובבים דרוכים ומחפשים. זה היה פחד אלוקים, הבנתי שמשהו נורא קורה. הייתה הוראה לא לפתוח את הדלתות ולהישאר סגורים בבית. מחבלים הסתובבו בחצרות הבתים.

הצלחנו להעביר את הזמן עד צאת החג ואז התברר לנו גודל האסון הנורא. הרבה שוטרים נהרגו, השם יקום דמם. שמעתי ששוטרת שהיינו בקשר מאוד חם איתה נהרגה, השם יקום דמה. התחלנו להתקשר לאנשים רבים שאנחנו בקשר איתם, להתעניין ולשמוע מה שלומם. אנשים התחננו אלינו שנעשה ניסים… זו לא יודעת היכן הבת שלה שנעדרת, לאישה אחרת הבת נהרגה, לא עלינו, ועוד אחת בעלה פצוע אנוש…

הכי קשה היה שלקח הרבה מאוד זמן לעזרה להגיע. אנשים פצועים היו יכולים לקבל עזרה מיד ולא להינזק כל כך. זאת בנוסף לבדידות שהייתה קשה מנשוא.

נס שאנו חיים

בלילה יצאתי משדרות עם הילדים והנכדים, פחדנו מדי להישאר. היה זה סיכון עצמי לצאת, זה עוד לא היה בטוח. באמצע הדרך התקשרו אלינו להזהיר אותנו שלא ניסע בדרך הרגילה אלא שנשנה כיוון וניסע בדרך אחרת כי יש שם חוליית מחבלים. אני חשה שהעובדה שאנחנו בחיים היא נס גמור! יצאנו בכמה מכוניות. ראינו בדרך מראות קשים מאוד מאוד שמזכירים ימים אפלים . . אני לא מאמינה שאלו הדברים שאני מספרת.

ממשיכים בשליחות

בעלי נשאר בשדרות – לא עוזב את משמרתו – ועוזר שם לאנשים ככל יכולתו. הקושי במהלך שעות השהייה הרבות בממ"ד היה חוסר היכולת לתקשר עם אנשים ולשמוע מה קרה איתם. לא הייתה לנו קליטה טובה ולא יכולנו לעזור.

עכשיו אני בירושלים קיבלנו פה חדר, ומכאן אני עוזרת לאנשי הקהילה. הטלפון הסלולרי לא מפסיק לצלצל – אנשים מתקשרים עבור תמיכה, עזרה ועצה. אנשים מפוחדים מאוד וצריך להקשיב להם ולעודד אותם לצאת מהעיר, על אף הפחד שלהם לצאת מהבית. רק הבוקר (יום שני), יצאו שבעים אנשים מהעיר. אני מתאמת ומקשרת בין אנשים שעוזבים את העיר לאנשים בערים בטוחות יותר שמוכנים לארח לרגיעה. באמת עם ישראל מתגלה בתפארתו, כל כך הרבה יהודים פותחים את הלב והבית זה מדהים ומרגש לראות.

כרגע אני גם כותבת עם אנשים מכתבים לרבי באמצעות אגרות הקודש, ובנוסף, אוספת תרומות כדי לקנות לאנשים חת"תים לשמירה והגנה, וכן ציציות וחת"ת מיקרופילים עבור החיילים הגיבורים, שהשם ישמור עליהם. גם בימי שגרה אני פועלת הרבה כדי שלכמה שיותר אנשים יהיה חת"ת, יש הרבה נשים בקהילה שלנו שלא מגדירות את עצמן כדתיות אך מקפידות על אמירת חת"ת.

אספר על כך סיפור. יש אישה בקהילה, שנמצאת בעמדת השפעה ויש לנו קשר קרוב איתה. היו לה המון בעיות של חובות ושלום בית. כתבתי איתה לרבי והרבי כתב לה לומר חת"ת. היא אמרה לי: ״אבל אני לא דתיה בכלל, לא שומרת שבת ולא מקיימת מצוות, איך אני אגיד חת"ת?״ אמרתי לה ״זה לא קשור. הרבי כתב לך לומר חת"ת תאמרי חת"ת״. היא הייתה מגיעה אליי כל יום ומקפידה על אמירת חת"ת, וכל הבעיות שלה נפתרו! היא הייתה במצב שנאלצה למכור את ביתה, ובסוף במקום למכור אותו היא הצליחה לקנות עוד בית! היום היא, בעלה ובנותיה חזרו בתשובה ושומרים על קלה כבחמורה והיא מספרת על סגולת החת"ת לכל חברותיה.

חזק חזק ונתחזק

אני מרגישה שברון לב ואבל גדול. כמאה(!) אנשים שהיו בקשר מאוד טוב איתנו, היו חלק מפעילות הבית חב"ד ועזרו לנו המון, כולם אינם. מחכות לנו מאה לוויות כשנחזור לעיר וזה בלתי נתפס.

אני רוצה לסיים במסר חיובי: צריך להתחזק ואסור ליפול! הרבי אומר שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר ליהודים, ואסור לברוח ממנה. בעלי הקריא לקהילה את השיחה בה הרבי מדבר על כך. אנחנו עוברים משבר קשה מאוד, ואנחנו נתחזק ונצא מזה מעודדים. שנזכה להתגלות הרבי מלך המשיח בקרוב ממש!

באדיבות: מגזין עטרת חיה