המרוץ אל המיטה מתחיל: ארוחת ערב, מקלחות, פיז'מות, קריאת שמע, סיפור חסידי, נשיקה למזוזה, הילדים כבר במיטות, ואת כבר מחשבת קדימה ומתלבטת באיזו מטלה להתחיל, הרשימה הרי ארוכה כל כך. שנייה לפני שאת נושמת לרווחה על עוד ערב שצלחת בשלום, אחד הזאטוטים מזדעק בעיניים חצי עצומות: "איממא! לא ספרנו ספירת העומר!"

נכון, ספירת העומר היא פרויקט קצר מועד, ארבעים ותשעה ימים בסך הכול. והיא גם באמת לא אורכת יותר מכמה דקות. אבל אולי דווקא משום שהיא לא נוכחת קבועה בחיי היום־יום שלנו, היא עלולה להישכח, ואנו עלולים לראות בה עול שרוצים לסיים איתו.

אז איך עושים זאת אחרת?

נתבונן קצת במשל שכולנו מכירות מימי הגן, וגם הגננות של הילדים שלנו ממשיכות לספר אותו. הסגנון אולי שונה קצת מגן לגן, וגם שמות הגיבורים, אבל העיקרון הוא תמיד אותו עיקרון. מישהו שמחכה למתנה גדולה שמובטחת לו בעוד ארבעים ותשעה ימים, והוא סופר את הימים בהתרגשות. משל עתיק וחביב, אבל כשמאחורינו שנים של לימוד חסידות, אנחנו יכולות להבין ולהרגיש יותר את גודל ויוקר המתנה, את הדרך שבני ישראל עברו ממ"ט שערי טומאה עד לקבלת התורה, חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. את הדרך הזו שגם אנחנו למעשה עוברים בכל שנה ושנה, דרך של תיקון המידות, מסע של התקרבות, מסע של התחברות מחדש וקבלה מחודשת של התורה.

כשחושבים על כך, כל ספירת העומר מקבלת טעם שונה, אחר. מתעורר בנו החשק להיות שם יום־יום, לזכור לספור בברכה בכל ערב וערב.

כשהעניין של ספירת העומר יהיה חי יותר אצלנו בפנימיות, יהיה לנו קל יותר לאחד את הילדים סביבו. אף שהם עדיין בשלב הראשון של המשל שהגננת סיפרה. אבל כתמיד, כשאימא חדורה במשהו, מתלהבת ממשהו וחיה אותו, הילדים 'נדבקים' ממנה. וזה דבר שכל אחת מאיתנו יודעת, מניסיונה האישי.

מכאן הדרך קצרה להפוך את ספירת העומר לחגיגה משפחתית. לילדים הצעירים אפשר להכין לוח ספירת העומר גדול מבריסטול או מפוליגל, ולתלות על אחד הקירות בבית. אפשר לקנות מדבקות צבעוניות, ובכל יום אחרי שנספור נבחר ילד אחר להדביק מדבקה על המספר של היום או לסמן 'וי' או כל סימון אחר. (אומנם בדרך כלל הם כולם מצוידים בלוחות ספירת העומר שמקבלים בגן. אבל הלוח הגדול הופך את הספירה למשהו הרבה יותר בולט וחגיגי.)

כך לא שוכחים

כדי לא לשכוח, חלילה, אפשר לנקוט כמה אמצעים. אפשר לכוון שעון מעורר לשעת צאת הכוכבים, שאז כבר אפשר לספור ספירת העומר, או להכניס תזכורת לפלאפון. מניסיון, בדרך כלל, אם את ממנה את הילדים – או לכל הפחות את אחד מהם – להזכיר לך, הוא יעמוד על משמרתו ולא 'יפספס' את התפקיד החשוב שקיבל.

גם הכנסת הפעולה למקום מוגדר בסדר הערב עוזרת לא לשכוח. כשהילדים צעירים, זה מן הסתם יהיה אקט הסיום לפני קריאת שמע, אחרי הסיפור החסידי. וכשהם גדולים יותר, זה יכול להיות אחרי ארוחת ערב, למשל. כך או כך, ברגע המתאים קוראים בחגיגיות לכולם, כולם נעמדים יחד, מברכים, סופרים, ואם הכנתם לוח – גם מסמנים. ו… מחמיאים לעצמנו על כך שגם היום לא שכחנו. ואיזה כיף שאנחנו יכולים להמשיך ולספור בברכה!

מומלץ מאוד להתקשר למערכת 'נחייג ונשמע' ולהירשם לקבלת תזכורת ספירת העומר. התזכורת נשארת קבועה במערכת גם לשנים הבאות. ובכל ערב הטלפון מצלצל עם הקלטה של ברכת הספירה בקולו הקדוש של הרבי מה"מ, ויש ימים שבהם גם שומעים את הרבי עצמו סופר. זה מרומם את כל ספירת העומר שלכם למקום נעלה יותר.

החיסרון היחיד הוא שהתזכורת מופיעה אחרי השעה תשע בערב. מאחר שילדיי לא ויתרו על 'ספירת העומר עם הרבי', והשעה הזו מאוחרת מדי בעבורם, גיליתי שברגע שרשומים לתזכורת, אפשר להתקשר מוקדם יותר, לשמוע ולספור את הספירה היומית.

בעזרת ה', אחרי שתצליחו לספור ספירת העומר בברכה כל התקופה, תכיני מאכל מיוחד לחג השבועות, כצ'ופר בעבור הנפש הבהמית של הילדים (ושלך…) על ההתמדה במשימה.

וגם אם לא הצלחתם להחזיק מעמד כל הספירה בברכה, לא נורא. עדיין אפשר להמשיך לספור בכל ערב בשמחה ובחגיגיות, לבדוק עם הילדים עד כמה התקדמנו ועוד כמה זמן נשאר לחג השבועות.

וסיפרתם לכם

כדאי ומומלץ בספירת העומר המשפחתית שלנו לחשוף את הילדים, בהתאם לגילם ולרמת הבנתם, לנושא הספירות המתחלפות מדי יום ולהסביר את משמעותן. לילדים צעירים יותר כמובן אפשר להסביר בפשטות: חסד – לעשות אהבת ישראל, לעזור לאחים, לחברים וכדומה; גבורה – להתגבר על היצר הרע, על הרצון לעשות משהו לא מתאים; תפארת – לרחם על מי שזקוק לכך, להיות ערני לחלשים ולנזקקים בסביבה; נצח – לנצח את היצר הרע; הוד – להודות לה' על כל דבר, להיות בענווה; יסוד – להתקשר לרבי; ומלכות – דיבור של קדושה, תורה, תפילה, התחברות למלך העולם ולתורה שנתן לנו.

בכל שבוע נזכיר לילדים מהי המידה השבועית. כמובן, עם הבוגרים יותר אפשר להעמיק יותר בעניין, ולהסביר גם על ההתכללויות השונות: חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו'. ובכל מקרה, כדאי לתת דוגמות מחיי היום־יום שלנו לכל ספירה, לחשוב איתם כיצד נוכל להתקדם בספירה העיקרית של השבוע הנוכחי, להנכיח אותה בחיי היום־יום שלנו, ולהתקדם בהכנות שלנו לקראת קבלת התורה.

כמובן את השיח הזה לא חייבים לשמור לדקות של ספירת העומר עצמן, שבהן אנחנו כבר מסיימים את היום. אפשר לשוחח על זה במהלך היום, בזמן ארוחה משותפת או בכל זמן אחר שנכון לנו. רצוי לעודד את הילדים לשתף הן ברעיונות באופן כללי והן בחוויות אישיות שלהם מהיום שחלף, כיצד הם התקדמו ופעלו בהתאם לספירה השבועית.

ספירת העומר המשפחתית יכולה להפוך לחוויה של ממש אם הופכים אותה לכזו, ולשמש מנוף להתקדמות אישית ומשפחתית לקראת קבלת התורה, מתוך שמחה, פנימיות וחיות.

באדיבות מגזין עטרת חיה