כשדודתי בת השמונים וחמש נפטרה, בעלה הלך בעקבותיה לאחר חודש. כשסבתי ע"ה הסתלקה לבית עולמה, סבי החזיק מעמד רק חודשיים. אנחנו מכירים נישואין כאלה. אחרי שנים רבות יחד חשים כמו נשמה אחת בשני גופים. איך מגיעים לקשר כזה עם בן הזוג, והופכים לאחד ממש?

כשמדברים על שלום בית, לא מתכוונים להסכם אי־לוחמה, אלא לקשר אמיץ, פעיל ומענג. אנחנו יודעים שהקשר הזוגי, או במילים של תורה – ברית הנישואין, נמשל לקשר שבין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. אבל עד כמה המשל הזה עמוק ועוצמתי? עד כמה התורה באמת מתכוונת לכך? תראו מה אומר הרבי בהתוועדות לרגל ל"ג בעומר:

"…שיש דרגא בדביקות שהיא למעלה מכל הדרגות, שזוהי דביקות שהיא על דרך 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד'… ועל דרך זה אצל רשב"י, שאינו מציאות לעצמו, כיון שנעשה מציאות אחת עם מהותו ועצמותו יתברך… לדרגא זו הגיע רשב"י על ידי זה שבמשך כל ימיו הייתה עבודתו באופן ש'בחד קטירא אתקטרנא', שבזה הי' בהעלם גם עניין הדביקות והאיחוד, ונתגלה ביום הסתלקותו…" (שיחת ש"פ אמור, י"ט באייר ה'תשל"ד)

איך הגיע רשב"י לדבקות בבורא ולהתאחדות עימו? על ידי שעבד כל ימיו על הקשר עם הבורא; בחד קטירא אתקטרנא – בקשר אחד התקשרנו…

איך נגיע אנחנו לנישואין שיגלו את האחדות ואת הדבקות שבברית שכרתנו עם בן הזוג שלנו? על ידי עבודה מתמדת על הקשר. במילים אחרות, עלינו להתאמץ שלא לסטות מן הקשר הזוגי בשום מצב. איך מגיעים לרמה שכזו?

משל הריץ' רץ' 

כשזוג מתחתן, הנשמות שלהם נקשרות באחדות, את זה כולנו יודעים. אבל הרעיון עמוק הרבה יותר:  כשם שעבודת הנשמה בעולם הזה היא להחדיר את האלוקות בכל רבדי החיבור שלה עם הנפש הבהמית, קרי, בשכל, במידות, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כפי שעשה רשב"י כל ימיו, כך גם בנישואין – המטרה היא להביא את הקשר האלוקי לידי ביטוי בכל הרבדים של הזוגיות.

היחידה שבנפש

הרובד הראשון הוא החיבור של היחידה שבנפש עם בן הזוג שלי, בדומה למה שחווה רשב"י ביום פטירתו. החיבור הזה, כריתת הברית, מתרחש בזמן הקידושין. משמעות הקשר היא שאנחנו אחד ממש. זו אהבה שאינה תלויה בדבר. האחדות הזו היא הכור הגרעיני שמספק עוצמה אדירה להתגבר על כל מכשול, והשאלה היא לא אם אישאר בקשר, אלא כיצד אמצא את הדרך ואגלה בי כוחות להביא את הקשר האמיתי הזה אל כל שאר הרבדים, שיהיה טוב גם ברוחניות וגם בגשמיות.

האם זה אומר שעליי לסבול ולהקריב הכול? לא. זה אומר שתמיד אחפש את הדרך להביא את האלוקות אל תוך הקשר. לפעמים אצטרך להיכנע, ולפעמים לאזור עוז ולכבוש, אבל תמיד בהלימה למטרה.

ובכל זאת, הרי קיימת מסכת גיטין?! זאת משום שהקשר חייב לבוא מרצון, לא מתוך כפייה. אם אחד מבני הזוג אינו מעוניין כלל בקשר ובוחר לנתק את עצמו – אזי הקשר אינו יכול להתקיים . אבל כאשר הקושי הוא ביישום, בהתמודדות עם אתגרים, אפילו אתגרים גדולים – אזי הקשר יכול להמשיך ולהתקיים. עם עבודה נכונה ועקבית – ה' ישלח פתרונות מהאין־סוף, והאחדות הנשמתית תחלחל בכל הרבדים. הבעיה העיקרית היא שרבים מעניקים פרשנות שגויה לקשיים ביישום – רואים בהם נתק בקשר, ומתייאשים מהר, לא מאמינים שקיימים פתרונות, ושהם ממש אצלנו, מתחת לתנור.

החיה: היגיון של קדושה

עניין הקדושה הוא למעלה מן ההיגיון, למעלה מטעם ודעת. יהודי רוצה אלוקות, ומתמסר אליה כל כולו. זו דרגת היחידה. כשמתחיל דיון הגיוני – למה נכונה וטובה לי הקדושה – זו כבר דרגת החיה שבנשמה. דוגמה לכך היא ההתמסרות בגלל טיעון הגיוני עוצמתי ביותר של קדושה, למשל, ה' הוא חיי כל העולמות, ולכן ראוי לעבוד רק אותו.

בזוגיות הטיעונים האלה חזקים מאוד: בן הזוג שלי הוא החלק השני של נשמתי, לכן אנחנו הפכים (כמו ימין ושמאל, עליון ותחתון ). מכיוון ששנינו חצאים של שלם אחד, לא הגיוני בעליל לעשות מעשה שיפגע בו. המאמץ להתאחד הוא הדבר הטוב ביותר בעבורי, והוא שיביא לי את האושר ויאפשר לי למלא את שליחות נשמתי.

הטיעונים האלה מובנים לנפש הבהמית ומסייעים לה להמשיך להתמסר לקשר ולעבודה. זו התחלת החיבור של הנפש האלוקית לבהמית בתהליך העבודה על הזוגיות.

נשמה: כוחות חב"ד

דרגת הנשמה היא ההתגלות הראשונה של הנשמה בתוך הגוף, וזה קורה בשכל הגשמי שלנו.

בדרגה זו אנחנו מקשרות את החשיבה היום־יומית שלנו עם בן הזוג. ב'סור מרע': בכל פעם שעולה מחשבת ניתוק, אנו מגרשות אותה בשתי ידיים. ב'עשה טוב': אנו מתמקדות במעלות בן הזוג ובמעשיו הטובים, מחפשות דרכים לחזק את הקשר ולהביא אותו לשלמות, חושבות כיצד להתמודד טוב ונכון עם אתגרים, מוצאות פתרונות יצירתיים ומתבוננות בטוב ה', בהצלחות וכו'.

רוח: רגש הלב

בעקבות פעולת כוחות החב"ד נולדים רגשות שמועילים לזוגיות – רגשות של אהבה וכבוד. זו דרגת הרוח. כמו שהיראה היא שורש עבודת ה' (פרק מ"א בתניא), כך גם הכבוד, ששורשו ביראה, הוא הבסיס לנישואין בריאים, כפי שכותב הרמב"ם.

מדוע דווקא יראה? מפני שהכבוד בנישואין נובע מיראה – שמא אמעיט בערכו של היהלום הזה, של הנשמה האלוקית שהיא בן הזוג שלי, ושמא אפגע בו בדרך כלשהי.

התגלות המידות שבלב היא בעיקר באמצעות הדיבור: דיבורים של אהבה, הערכה, תודה. ובצד הגבורות: בקשות לשינוי (לא דרישות ולא תביעות) ותיאורים של הקשיים שאני עוברת (לא הטחות אשמה).

נפש: מעשים טובים ומועילים

הנפש, כוח המעשה, מידת המלכות, היא המקום הנמוך ביותר בנפש, ודווקא היא שמבטאת בעוצמה הגדולה ביותר את הדרגות הגבהות יותר. כוח המעשה הוא התכלית, המעשה הוא העיקר. נשתדל עד כמה שאפשר לגרום נחת ושמחה לבן הזוג, לבטא את הקשר העוצמתי במעשים.

התהליך

מפת הדרכים שלעיל נשמעת רומנטית מאוד, וגם מפחידה מאוד: איך אפשר להגיע למקומות הנשגבים האלה? וכי אנחנו צדיקות גמורות? אולי אנחנו גמורות, אך צדיקות?!… האומנם לעולם לא נכעס ולא נתנתק, לעולם לא נהייה עייפות או מתוסכלות? באינסטינקט מהיר – מתחשק להפוך דף בתסכול צורב, ולהגדיר את הכותבת הנכבדה "חיה בעננים".

אבל, רגע! כאן דיברנו על החיבור, על היכולת להגיע למקום הזה. הגדרנו מטרה, יעד בווייז. יש גם תהליך, שעליו לא דובר בכתבה הזו, תהליך שהוא הדרך להגיע ליעד. על כך בכתבה אחרת.

לתגובות ולשאלות: [email protected]

באדיבות מגזין עטרת חיה