אלישבע פגועה מאוד מיוסי. הם נשואים חמש שנים, והיא עדיין אחראית בלעדית לנושא הקניות – מהתכנון והרכישה ועד לסחיבת השקיות מהרכב, הכנסתן הביתה וסידור המצרכים בארונות. היא מרגישה שיוסי אינו רואה אותה, ובעיניו המאמץ שלה מובן מאליו. היא מחכה שיבין, יתנצל ויחשוב כיצד לתקן את המצב.

אסתי נשואה ליענקי כבר עשרים שנה. לאורך השנים שניהם צברו הרבה פגיעות. כעת הם מוכנים לעשות עבודה זוגית וגם ללמוד מיומנויות תקשורת, אבל אסתי אינה רגועה. היא אומרת לי: "אני לא מוכנה להמשיך ככה, אני רוצה הכרה במה שקרה. בעלי צריך לקבל אחריות. אי אפשר להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה עד עכשיו".

אני מסכימה איתה. הסדר הנכון הוא תחילה לפנות הריסות ורק אחר כך לבנות מחדש.

פגיעות קטנות וגדולות מצטברות כמעט בכל זוגיות, ופוגעות בקשר. אז איך מפנים הריסות, בין שאתם בתחילת הדרך ובין שעברו שנים ארוכות?

 פינוי הריסות

מלך אדום אינו מאפשר לבני ישראל מעבר בארצו. הם נאלצים לעשות סיבוב גדול, שמאריך להם מאוד את הדרך. הם מגלים קוצר רוח, וכרגיל מתחילות להופיע התלונות:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". כעונש על תלונתם ה' משלח בהם נחשים שנושכים והורגים רבים מהם. העונש גורם לעם לקבל אחריות על התלונות הלא מוצדקות ועל כפיות הטובה הקשה שהם מגלים, והם מתחרטים ופונים למשה בבקשת סליחה: "חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ".

אם כן, מה נדרש כדי לייצר שינוי אמיתי ולהתחיל מחדש?

1. הכרה – חטאנו – לדוגמה: אם אדם יאמר "אני לא אלכוהוליסט, אני רק שותה בכל ערב כוסית קטנה לסיים את היום", לא יהיה שינוי.

2. בעלות – דיברנו בהשם ובך – אנחנו דיברנו, זה שייך אלינו, זה לא בגלל אדום שגרמו לנו לסיבוב, זה לא בגלל משה המנהיג שלא סידר לנו תנאים טובים יותר. אם האלכוהוליסט יאמר: "זה בגלל אשתי והילדים שמעצבנים אותי, זה לא קשור אליי", לא יהיה שינוי.

3. אחריות – התפלל עלינו – זה אחריות שלנו לפעול ולבקש שהשם יסלח לנו. אם האלכוהוליסט אומר: "אני לא יכול להפסיק, קשה לי מדי, ככה אני, הקצב שלי שונה", לא יהיה שינוי. אם הוא יקבל אחריות וילך לטיפול או לגמילה, יהיה שינוי.

כדי שתהיה סליחה ויהיה אפשר להתחיל תהליך של חיבור אמיתי, לא די לומר סליחה בפה, בלי שיש לזה תיקוף במציאות, כי אז זה 'מהפה ולחוץ'.

פינוי ההריסות הוא הכרה בכך ש"אכן נהגתי שלא כשורה, פגעתי בך, וזה קשור אליי. את לא אשמה בהתנהגות שלי, אני הולך לשנות את זה מהיום, תוכלי לסלוח לי שציערתי אותך?"

אחריות הנפגע

על הנפגע מוטלת אחריות לבטא את הפגיעה. לפעמים לבן הזוג אין מושג כלל שהייתה פגיעה. הרמב"ם בהלכות דעות אומר: "כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים: 'ולא דיבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון'. אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנאמר 'הוכח תוכיח את עמיתך'".

אם כן, מדוע קשה לאנשים לומר שפגעו בהם?

מכיוון שאנשים חוששים להיפגע – אולי ידחו אותם, ואולי הם יפתחו את הלב ולא תהיה תגובה מכילה, ואולי אפילו יאשימו אותם. לפי דברי הרמב"ם, כדי לנקות את הלב ולהניח לדברים לחלוף באמת ולא לצבור טינה, צריך לומר שנפגענו, ולא לטשטש ולהמשיך הלאה. עלינו לאזור אומץ להיות במקום פגיע כדי לאפשר חיבור אמיתי. כשמנסים להתעלם מהפגיעה ולהמשיך הלאה, מתפתחים רגשות קשים, פנקסנות או ניתוק בתוך היחסים.

הקושי בבקשת סליחה

כמו שאמרנו, בדורנו אנשים רואים בטעויותיהם אסון. הם מתביישים בטעות שעשו, ובושה גורמת להסתגרות ולהימנעות. לכן אינם מקבלים אחריות ואינם משוחחים זה עם זה על מה שהיה. כדי לנצח את הבושה צריך להעז, כדי ליצור חיבור אמיתי, קרבה וקשר טוב בין בני הזוג מוכרחים לקבל אחריות ולהכיר בפגיעה. תזכרו שהבושה אינה אוהבת פתיחות ואומץ, ולכן ברגע שתצליחו להיפתח ולדבר בכנות, הבושה תיעלם ואתם תרוויחו בניין עדי עד, ותחיו יחד באהבה, באחווה בשלום וברעות.

סיכום:

כוח – כשאת מכירה בפגיעה ומקבלת עליה אחריות – זו עוצמה.

חיבור – כדי לבנות מחדש צריך קודם לפנות הריסות.

בחירה – את בעלת הבית גם על המעשים שלך.

יפה רייניץ היא מאמנת אישית ויועצת זוגית, מטפלת בשיטת CBT ומדריכת הורים, M.A. בייעוץ חינוכי ובחינוך מיוחד.

כל הדוגמות מהקליניקה המובאות במדור זה שונו לחלוטין בפרטיהן ובתוכנן.

לתגובות וליצירת קשר: 050-993-0770  [email protected]

באדיבות מגזין עטרת חיה