רייזל סרבריאנסקי, שליחה באוסטרליה

תרגום: רונית סטודניץ, עטרת חיה

אני עדיין יכולה לשמוע את קולות הצהלה שמילאו את אולם הנחיתות בשדה התעופה. הייתי אז ילדה בת שמונה, והגעתי לארצות־הברית עם משפחתי, לביקור אצל סבא וסבתא. לוסי, שהייתה אחת מחברותיה הטובות של אימי בילדותה, הגיעה לקבל את פנינו בשדה התעופה. הקולות שהדהדו ברחבי האולם לא היו קריאות "ברוכים הבאים" שגרתיות, כאלו ששומעים בדרך כלל באולם הנחיתות. אלו היו קריאות התפעלות נרגשות במיוחד, שגרמו לנוסעים לעצור, להשאיר את המזוודות על המסוע, ולסובב את הראש כדי לראות מה מתרחש. הקריאות הללו היו יוצאות דופן כל כך שהשאירו חותם עמוק בזיכרונה של ילדה קטנה בת שמונה.

על מה הייתה כל ההמולה? לוסי, חברתה של אימי, הייתה בתהליך של חזרה בתשובה, והגיעה לקבל את פנינו כשפאה על ראשה!

לפני זמן קצר היא קיבלה עליה לחבוש פאה, ולא סיפרה דבר לאימי. היא בחרה להפתיע אותה במראה החדש שלה. הרגע שבו ראיתי את אימי צוחקת ומחבקת את לוסי, קוראת שוב ושוב "וואו!", כשכל האנשים סביבנו מביטים בנו בסקרנות, הותיר עליי רושם עז. הייתי רק בת שמונה, אך הרגשתי בעוצמה את הגאווה ואת הזכות בלבישת ה'כתר' של אישה יהודייה נשואה (וחשבתי לעצמי שאם איני רוצה לעורר סביבי מהומה באמצע החיים בקרבת משפחתי הצוהלת, כדאי שאכסה את ראשי מהיום הראשון לנישואיי…).

בילדותי פגשתי עוד שתי נשים שבחרו לכסות את ראשן בפאה, ומייד לאחר קבלת ההחלטה זכו לחוות השגחה צמודה – חנה מנקר וויקטוריה מלכה דוידוב.

סיפורה של חנה מנקר

במשך שנים, בימי ילדותי, חנה ובעלה היו בין האורחים הקבועים בסעודות השבת שלנו. כבר אז הם הכשירו את המטבח ושלחו את בתם הקטנה ללמוד בבית ספר יהודי. חנה ובעלה נולדו וגדלו ברוסיה, ולא זכו לקבל חינוך יהודי מסורתי. "עכשיו, כשיש לנו אפשרות, בחרנו נציגה מהמשפחה – זאת שהכי חכמה – שתלמד תורה, ותחזור הביתה ותלמד אותנו את מה שלמדה. לכן שלחנו את בתנו לבית ספר יהודי!" כך הייתה חנה מספרת לכולם.

באחד מלילות השבת הגיעה אלינו חנה כשפניה קורנות במיוחד. הפאה החדשה שלה נצצה וזהרה אף היא. זאת הייתה הפעם הראשונה שחנה כיסתה את ראשה. אחרי שכולם הרעיפו עליה מחמאות והתרגלו מעט למראה החדש, היא סיפרה לנו את הסיפור שעומד מאחורי הפאה החדשה. היא פתחה ואמרה שתמיד ראתה את אימי מכסה את ראשה, ושמה לב שכל הנשים הדתיות בקהילה חובשות פאה, אבל חשבה שזה רק מנהג אופנתי־דתי שאינו קשור אליה. לאחרונה השתתפה בשיעור עם הגב' שטערני אלטהויז, שליחה בסידני, וזכתה ללמוד את הנושא לעומק. "למדתי על הברכות הרבות שהמצווה הזו מביאה – בפרנסה, בבריאות ובנחת מהילדים," סיפרה חנה. "עכשיו אני לא מבינה למה יש נשים שעדיין מהססות לחבוש פאה! חבל לי על כל השנים שבהן יכולתי לכסות את ראשי ולזכות בברכות רבות כל כך!"

מייד לאחר השיעור הלכה חנה לקנות פאה, אבל, לאכזבתה הרבה, המחירים של הפאות היו גבוהים, והיא הבינה שלא תוכל להרשות לעצמה קנייה גדולה כל כך עכשיו. עם זאת, היא לא רצתה לדחות את קיום המצווה לזמן שבו תחסוך די כסף. היא שאלה נשים איפה אפשר להשיג פאות יד שנייה, ואמרו לה שתנסה את מזלה בגמ"חים של בגדים.

"אני מקווה שלא פיתחת יותר מדי ציפיות," התערבה אימי באמצע הסיפור. "קשה למצוא פאה מתאימה גם בחנות שהמבחר בה גדול".

"נכון," הסכימה חנה. "אבל ניסיתי את מזלי. ואת צודקת, לא היה שם מבחר גדול. למעשה, בכל הגמ"ח הייתה רק פאה אחת. הפאה הזאת!"

"באמת?" הלסתות שלנו נשמטו באחת. הפאה שחבשה חנה הייתה בדיוק בצבע המתאים, והעיצוב שלה היה מושלם! היינו בטוחים שהפאנית הכינה אותה במיוחד בשבילה!

"זה נראה יותר טוב מהשיער שלי, נכון?!" המשיכה חנה וחייכה באושר. "לקחתי את הפאה לפאנית, שתחפוף אותה ותעשה לה גוונים כמו שיש לי בשיער, והיא אמרה שהפאה נראית איכותית במיוחד וגם חדשה לגמרי. הבוקר היא כבר הייתה מוכנה, אז אספתי אותה והפתעתי את בעלי"…

"לא הייתי מוכן לכך שאשתי תכסה את השיער שלה," הודה בעלה של חנה. "אבל עכשיו, כשאתם רואים אותה ככה, האם אפשר שלא להתרשם לטובה"? אכן, התרשמנו לטובה.

חנה עוד לא סיימה את סיפורה. "לאחר שאספתי את הפאה החדשה שלי מהפאנית, המשכתי לעוד סידורים. הייתי צריכה ללכת לשלם אגרה על הרכב. כבר הוצאתי שלוש מאות וחמישים דולר בתיקונים שונים, ועכשיו הייתי צריכה גם לשלם אגרה, ואתן יודעות שהמצב הכלכלי שלנו דחוק כעת.

"כשהייתי במשרד וחיכיתי ליד הדלפק כדי לשלם לפקיד, הוא שם לב שהתיק שלי פתוח – ואני לעולם לא משאירה את התיק שלי פתוח סתם כך – ופתאום הוא שואל אותי: 'הכרטיס של ביטוח לאומי שייך לך?' עניתי לו שכן, הכרטיס הזה שלי. 'לא ידעת שמי שיש לו כרטיס כזה אינו צריך לשלם אגרה שנתית?' הוא התפלא. השבתי לו שקיבלתי את הכרטיס הזה לפני זמן מה, ולא ידעתי שהוא פוטר מתשלום אגרה. הפקיד הסתכל במחשב ואמר שלא רק שאת האגרה של השנה לא אצטרך לשלם, אלא הוא גם ייתן לי החזר על שנה שעברה ועל מה ששילמתי על הרישיון שלי!

"התחלתי לבכות. הוא שאל אם הכול בסדר, וכל מה שהצלחתי לעשות הוא לנענע בראשי. אבל חשבתי לעצמי: 'זהו רק היום הראשון שאני מכסה את ראשי, וכבר זכיתי לברכות רבות כל כך מה'!'"

הפאה של מלכה ויקטוריה דוידוב

אורחת קבועה נוספת שזכורה לי מסעודות השבת בילדותי היא ויקי, גם היא יהודייה ממוצא רוסי. תמיד ידענו שהיה לה עבר עשיר ודרמטי, וכשביקשתי ממנה לפרט, היא סיפרה שעבדה עם דוגמניות ועם מעצבים מפורסמים, ופגשה את מלך שבדיה וגם זמרת מפורסמת, ואף הפליגה ברחבי העולם באונייה במסגרת עבודתה.

ואולם ויקי ויתרה על כל זה, והחלה לשמור מצוות ולהשתמש בשמה היהודי.

ויקי, שכעת נקראת מלכה, סיפרה לנו פעמים רבות שהיא חולמת לטוס לכינוס השליחות, שמתקיים מדי שנה, בכ"ב בשבט, בניו־יורק. באחת השנים היא הגשימה את חלומה וטסה. כשהיא חזרה מניו־יורק, סיפרה לנו חוויות מהשהות שלה שם, ובמיוחד סיפרה על האירוע המיוחד הבא:

ביום ראשון בצוהריים, בשלהי כנס השליחות, מלכה מצאה את עצמה באולם אירועים מלא פאות. התברר שב'אוהלי תורה' מתקיימת מכירת פאות גדולה. באותו רגע חשבה לעצמה: 'אני שומרת שבת וכשרות ומתלבשת צנוע, אבל לכסות את השיער? זה לא רלוונטי בשבילי כרגע, כי אני עדיין רווקה. אני גם חוששת מהיום שבו אצטרך להחליט אם לכסות את ראשי. כיסוי ראש פירושו ללכת עד הסוף עם היהדות, ומשם כבר אין דרך חזרה. אינני בטוחה שאהיה מוכנה להתחייבות כזאת אפילו אחרי שאתחתן'.

מלכה הסתובבה קצת באולם והרהרה לעצמה: 'האם יום אחד אכסה את ראשי?' ואז היא פנתה לה' ואמרה:

"אתה יודע שניתקתי קשרים לא מתאימים כשחזרתי בתשובה, ובינתיים לא הצלחתי למצוא את זיווגי. אני עושה את הקפיצה הזו, ומתחייבת לכסות את ראשי כשאתחתן, ואתה צריך לעשות את החלק שלך – ולמצוא לי את זיווגי!" במחשבה זו החלה מלכה להסתובב באולם ולבחון ברצינות רבה יותר את היצע הפאות שעמדו למכירה. ואז ניגשה אליה השליחה בסידני, שרה טובה יפה.

"מלכה"! היא קראה. "את מודדת פאות?! יש משהו שאנחנו צריכות לדעת?"

מלכה ענתה: "עוד מעט יהיה, בעזרת ה'. אני מכינה כלי לברכה".

מלכה מצאה פאה כלבבה – שיער חום, קצר, בדיוק כמו שהיא אוהבת. אבל המחיר שלה היה שמונה מאות דולר, ובארנקה היו רק שבע מאות ושנים־עשר דולר, והם היו אמורים להספיק לה עד סוף השהות בארצות־הברית. "ה'," היא אמרה, "אם הם יסכימו למכור לי את הפאה בשבע מאות דולר, אראה בכך סימן שאני צריכה לכסות את ראשי".

המוכרת סברה שאי אפשר להוריד את המחיר, גם כך ניתנה לכולן הנחה לרגל כינוס השליחות, אבל היא אמרה שתקרא למנהלת. בזמן שמלכה חיכתה למנהלת, היא הפכה את הפאה וראתה שעל התווית כתוב "ויקטוריה", השם הקודם שלה!

כשהמנהלת הבינה שמלכה לא תוכל לקנות את הפאה אם לא תוריד את המחיר, היא הסכימה.

אבל מלכה לא סיימה.

"ה'," היא אמרה. "אני זקוקה לעוד עזרה ממך. מעולם לא מדדתי פאות. איני מבינה בפאות כלל וכלל. אני חייבת לדעת שלושה דברים: ראשית, האם הפאה עשויה משיער איכותי? שנית, האם זהו מחיר טוב? ולבסוף, האם הפאה נראית טוב עליי? אילו רק חברתי הטובה, אסתר ג'ני רוזנסון, הייתה כאן… היא כמו אחותי והיא מבינה בפאות, רק היא יכולה לייעץ לי ולענות לי על שלוש התהיות הללו"…

מלכה סיימה את תפילתה, ולפתע חשה בטפיחה על שכמה. זאת הייתה, מי אם לא, אסתר ג'ני רוזנסון. היא הגיעה לכינוס ממקום שליחותה במוסקבה, עם התינוקת שלה, ברגע האחרון ממש. כשראתה את מלכה באולם, ניגשה אליה לומר שלום.

אחרי ששתי החברות, המתגוררות בשני קצוות שונים של עולם, נרגעו משמחת הפגישה הלא צפויה, אסתר אישרה למלכה ששלושת הדברים שחשובים לה אכן מתקיימים בפאה שבחרה ובצורה מושלמת.

מלכה שילמה על הפאה, ויצאה מהאולם עם קופסה קטנה בידה וכמעט ללא פרוטה. היא חצתה את הכביש לכיוון 770, ונכנסה לחדר השלישי, שהיה ריק באותו זמן. היא הייתה שם לבד. היא ניגשה אל הדלת של החדר של הרבי ולחשה: "זהו, סיימתי, אין לי עוד דרכים להוכיח לקדוש ברוך הוא שאני מוכנה לשמור מצוות בהידור. עכשיו זה התור שלך, רבי יקר, לעזור לחצי השני שלי למצוא אותי, ועכשיו!"

בשעה טובה, בזמן המדויק לה, הקדוש ברוך הוא מילא את רצונה, ונתן לה בעל שומר מצוות. עתה הייתה לה סיבה טובה לחבוש את הפאה שקנתה.

מתורגם מ'נשי חב"ד ניוזלטר'

באדיבות מגזין עטרת חיה