הקונפליקטים

דבר ידוע הוא בעולם שבני זוג הפוכים זה מזה בחינוכם ובאופיים, ומתוך כך גם בגישותיהם ובמעשיהם. למעשה, הם נשמה אחת שנחלקה לשני גופים, האיש והאישה, וכל אחד מהם נטל את חלקו בשלם, והחלקים בדרך כלל הופכיים, או על כל פנים, שונים. התוצאה היא שבנושאים רבים יהיו בני הזוג בני פלוגתא. ואכן, כמו ששמאי והלל היו בני פלוגתא, ובכל זאת התחתנו זה בזה, כך בני הזוג, למרות השוני הגדול שביניהם, יכולים להגיע להסכמה באשר לדרך פעולה מעשית מסוימת. שימו לב, טבעי שהם לא יסכימו בדעותיהם, ואולי אפילו ברגשותיהם (אם ינסו להיות דומים באופיים הדבר אפילו עלול להזיק), אבל על כל פנים, בפן המעשי, כלומר בנוגע להנהגה בפועל, עליהם להגיע להסכמה. עם הזמן ייווצרו עוד ועוד נקודות איחוד ביניהם, עד שבמשך הזמן האחדות המהותית שלהם תבוא לידי ביטוי גם בנפשם, ברגשותיהם ובצורת החשיבה שלהם.

שיחת ההתקדמות

שיחת התקדמות היא כלי שמאפשר ליצור נקודות איחוד בין בני הזוג וגם לשחרר לחץ. כשכל אחד מבני הזוג יודע שתהיה לו הזדמנות להביע את עצמו, מתוך רוגע ובאווירה מכילה, ובן זוגו יצעד עימו יחד אל השינוי, הוא יוכל להכיל קשיים טוב יותר. לפני שנפרוש את הכללים של שיחת ההתקדמות, נדגיש כמה נקודות חשובות:

שיחות ההתקדמות חשובות עד מאוד. אי אפשר להגיע לשלום בית ללא דיבור, תקשורת, ושיחת ההתקדמות מציעה תבנית פעולה לתקשורת בריאה שתביא לקרבה ולהסכמה. שיחות אלו מונעות חיכוכים, ומשמרות אהבה ואחדות בנישואין, כי כשהאחד רואה שזולתו משתדל להניע את עצמו מאזור הנוחות – אזי הוא בוטח בו.

יש לקבוע יום ושעה שבועיים לשיחות התקדמות. בבית שבו נושאי דיון רבים – פעמיים בשבוע או יותר, לפי הצורך.

יש לבוא לשיחת ההתקדמות רגועים, אחרי שהעלינו במחשבתנו את כל הטוב של בן הזוג ואת חסדי ה' בנישואין. רצוי לשבת עם כיבוד וכוס שתייה.

יש לזכור שבנישואין, כמו בחיים, הדרך היא העיקר, לא התוצאה הסופית. אנחנו משתדלים להתקדם, וה' אחראי לתוצאות.

אם רוצים ששיחת ההתקדמות תועיל, חייבים לדבר בכבוד, גם כשמתוסכלים. (נרחיב על כך בפעם אחרת, אי"ה.)

כללי השיחה

כל אחד מבני הזוג מגדיר בינו לבין עצמו עניין אחד שעליו הוא מעוניין לשוחח הפעם. ריבוי נושאים נותן תחושת התקפה, ואינו יעיל, משום ששינויים אמיתיים דורשים זמן הטמעה.

בני הזוג אינם מתלוננים זה על זה, אלא כל אחד מהם מדבר על הרגש שלו ועל הצורך שלו. לא אומרים: "אתה משאיר תמיד בלגן אחריך במטבח, ובגללך יש נמלים!" אלא "כשאין סדר במטבח, יש נמלים, וגם קשה לי לראות אי סדר."

אין מזכירים סיפורים ומקרים מן העבר בשום אופן. לרוב חיטוט בעבר גורר התנצלויות, הצטדקויות והאשמות נגד, ובקיצור: ויכוחים. איננו מעוניינים כלל בוויכוחים. השיחה היא שיחת התקדמות, ולא שיחת התנצחות בנוסח מי צודק ומי טועה. הנקודה של השיחה היא להיענות לבקשת העזרה של בן הזוג, במידת האפשר.

שלבי השיחה עצמה:

פותחים בשבח והודיה לבן הזוג. הדברים חייבים להיות אמיתיים ויוצאים מן הלב. "בעלי היקר, אני מעריכה מאוד את האכפתיות שלך כלפיי וכלפי הילדים. אני שמה לב כמה זמן אתה משקיע בעבודה מאומצת, ואני יודעת שזה לא קל לך."

מגדירים את הקושי ומתארים אותו באופן שכלי, ללא התפרצויות רגש: "רציתי לספר לך שקשה לי מאוד שאתה מגיע הביתה מאוחר. כולנו מתגעגעים אליך, ורוצים לראות אותך." (בניגוד ל"ממש נמאס לי כבר שאתה מגיע בכל יום בחצות. הילדים לא רואים אותך, וגם אני. מה אנחנו? אלמנה ויתומים?")

מנסחים בקשה (לא מצווים ולא קובעים עובדה) מנומסת ומכבדת, ומצרפים הסבר קצר על הרווח מהשינוי. כדאי שהבקשה תתאים לבן הזוג, אבל גם תצעיד את המצב קדימה. "לדעתך, תוכל לחזור יום או יומיים בשבוע קצת יותר מוקדם, כך שלפחות אני והילדים הגדולים נוכל לראות אותך?" (בניגוד ל"בקיצור, תחזור יותר מוקדם, אוקיי?!")

מסיימים בהבעת תודה על ההקשבה ועל הרצון הטוב. "מאוד פותח לי את הלב כשאתה מקשיב לי." וכדומה.

בן הזוג מתייחס לבקשה, ואומר בכבוד ובנועם אם הוא יכול להיענות ועד כמה. אם הוא יכול להיענות לבקשה במלואה – מה טוב. אם לא – הוא יכול להיענות באופן חלקי, למשל, לחזור מוקדם רק פעם בשבוע, או להציע פתרון אחר, למשל תוספת טיולים ביום שישי.

בעקבות התובנות וההסכמות שעלו בשיחה מגבשים החלטה טובה מוגדרת היטב (זמן, מקום ואדם). למשל: הבעל ייקח את הילדים לטיול ביום שישי פעם בשבועיים, לפחות מהשעה אחת עד השעה שלוש.

שמחה או תסכול?

לעיתים בשיחת ההתקדמות משיגים רק אחוז קטן מהשינוי שהיינו רוצים. זה עשוי להיות מתסכל מאוד: רצינו לראות את אבא בכל ערב לפחות חצי שעה לפני השינה, וקיבלנו רק פעם בשבוע, ורק הילדים, כי אימא עסוקה בהכנות לשבת. יש שתי אפשרויות תגובה: האחת – לשמוח בהתקדמות עד מאוד, ולהעריך את מאמצי בן הזוג, שמתוך אהבה ורצון טוב מתאמץ לשנות הרגלים. האחרת – להמשיך להיות מתוסכלים מההתקדמות הקטנה מדי, מן הפגיעה בילדים וכו'. איזו משתי התגובות באה מן הנפש האלוקית? ברור לכולנו.

אם נפנים ששלום הבית הנכסף נמצא ממש כאן, במאמצי החיבור והסיוע, והדרך והתהליך הם–הם העיקר בעיני השם (כשם שהעבודה העצמית שלנו היא העיקר, ולא השלמות) – נבין שבצעדים הקטנים והחיוביים האלה אנחנו כבר חיים בשלום בית, וכבר שורה בינינו השכינה! ככה נחיה, בעזרת השם, בשלום כבר מהרגע הראשון של העבודה.

עכשיו ודאי מתעוררות שאלות פרקטיות רבות, אשר נוגעות לקשיים שעלולים להתעורר: ומה אם בן הזוג אינו מעוניין כלל בשיחת התקדמות? מה קורה אם לא מצליחים לעמוד בהחלטה הטובה? מה קורה אם לא מצליחים להגיע לשיחת ההתקדמות כלל למרות ההסכמה העקרונית?

אי אפשר לענות בכתבה קצרה על שאלות הנוגעות לפרטים ספציפיים. כל מקרה לגופו, ואולי צריך ללכת לטיפול זוגי אצל איש מקצוע.

בכתבה זו עסקנו בשיחת ההתקדמות, ובכתבה הבאה נעסוק בדיבור המקרב – אופניו, חשיבותו ותוצאותיו.

באדיבות מגזין עטרת חיה