יהודי משכמו ומעלה, מאיר פנים לכולם. פעיל מאד בקהילתו, עמד באותה תקופה בראש מכון לבדיקת תפילין ומזוזות ברחוב בעלז, והיה מבין המנהלים של אירגון חסד של עזרה לניזקקים.

בסיום התפילה, הוא פנה בהשגחה פרטית לבעלי שיחי', ושאל אותו האם הוא מעוניין לשמוע סיפור מהרבי מליובאוויטש. מובן מאליו שבעלי שיחי', ענה מיד, שמאד מעוניין לשמוע ממנו את אשר בפיו.

סיפר היהודי חסיד בעלז, שיש להם מנהג במישפחתם לפקוד את ציון הרשב"י בחודש אלול. הוא ואביו נסעו ברכבם בשעת בוקר מוקדמת מאד בכוונה להגיע לציון לפני שיגיע קהל רב.

הם אכן הצליחו להגיע מוקדם ורק אנשים בודדים היו בציון הרשב"י. את תשומת ליבו משך בחור יהודי צעיר, שהתפלל קרוב מאד לציון בתפילה חמה ולבבית, שלא רואים באופן שיגרתי ביום יום.

לפי המראה החיצוני שלו, לא הייתי מעריך שהוא שייך לקהילה דתית כל שהיא, ולא היה ניראה שהוא טיפוס שרגיל להגיע לתפילות בבית כנסת. חששתי שיש לו בעיה רצינית , וזו הסיבה שהגיע לרשב"י.

כאשר סיימתי את התפילה ואת בקשותי במקום הקדוש הזה, שמתי לב שגם הבחור סיים את תפילתו. ניגשתי אליו. הרגשתי צורך עמוק לשמוע ממנו מה הסיבה שהניעה אותו להגיע לרשב"י, ואולי, אוכל לסייע לו במה שניתן.

הבחור הצעיר סיפר לו שהלילה חלם חלום. ניגלה אליו הרבי מליובאוויטש ושאל אותו: "מה איתך" ?

בבוקר הוא התעורר כשהוא נירעש ונירעד מהחלום. הוא נכנס לרכבו ונסע ישירות לציון של רשב"י לשפוך את ליבו בתפילה עמוקה להשם.

בספר "אלול – תשרי" דינים מנהגים וסיפורי חסידים.* מובא;

" ומה עכשיו"?

"כ"ק אדמו"ר הריי"צ סיפר: פעם אחת, למחרת יום הכיפורים, נכנסתי אל אבי, (אדמו"ר הרש"ב) ושאלתיו : ומה עכשיו? ויענני: עכשיו, במיוחד, צריך לחזור בתשובה".

זכינו לשמוע בהתרגשות את סיפורי התעוררות הנשמה המצמררים של השבויים, שחזרו בניסי ניסים מהמינהרות בעזה, הביתה.

כל אחד מהם עם הסיפור היחודי שלו. עם ההשתדלות ומסירות הנפש. הן להתפלל, הן לצום ביום כיפור, הן להנחת תפילין אפילו "בכאילו" שעליה סיפר אליה שם טוב. הן לקדש בשבת ואפילו על מים. על הדיבור עם השם, על הרגשת קירבת ואהבת השם.

נשאל את עצמנו: ומה איתי?

במה אני יכולה להתאמץ, היום יותר מאשר אתמול, כדי להתקרב אל השם יתברך ?

כדי להכריע את העולם לכף זכות, ולזכות סוף סוף להתגלות משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה.

טמה חורושוכין

_____________________________

* בהוצאת רשת אהלי יוסף יצחק.

* כפר חב"ד. עמוד 94