כאשר מיכל עמדה תחת החופה, כלה צעירה ונרגשת, היא לא דמיינה לעצמה כיצד סיפור חייה עתיד להתפתח.

היא חלמה על בית משותף שמתנהלים בו חיים טובים ומאושרים, על ילדים חסידיים ועל נוחות כלכלית, אך המציאות הקשה הגיעה לבסוף. לאחר עשרים שנות נישואין מורכבות עד כאב לצד אדם שהיה בעל ואבא קשה וחם מזג, ולאחר שניסתה כל שביכולתה כדי לשמור על התא המשפחתי, היא בחרה להתגרש.

היא סברה שכעת חייה יהפכו לטובים יותר, ויהיה טוב יותר גם לילדיה, שגדלו בינתיים. אך המציאות שבה והכתה בה. הגרוש שלה הסית נגדה את ילדיה, והם קיבלו את דברי אביהם וניתקו עימה כל קשר. כל תחנוניה של מיכל לא הועילו, וכך היא מצאה את עצמה בודדה ועצובה, מנסה בכל כוחה להחזיר אליה את הקשר עם ילדיה, שהקימו בינתיים בתים משלהם. ימים לא פשוטים עברו עליה – ימי הולדת, חגים ושבתות של בדידות קשה וצורבת.

רק לאחר עבודה קשה ומתמדת החלו ילדיה, זה אחר זה, לשוב ולהיות בקשר איתה, עם אימא שלהם.

סיפור חייה של מיכל היה ועודנו מורכב וכואב, אך יש בו תקווה, משום שמיכל הצליחה לפרוץ מעט את החומות שאביהם של ילדיה בנה סביבם, ולגעת בליבם.

בעולם אוטופי זוגות מקימים בית, מגדלים ילדים, וחיים יחד באושר כל החיים. אך המציאות מזמנת לבני הזוג לא מעט אתגרים לאורך חייהם, ולעיתים אלו מובילים לפרֵדה ולגירושים. כל זוג צריך לעשות כל שביכולתו ויותר מכך כדי לשמור על התא המשפחתי, אך המצב לא תמיד מאפשר זאת, עובדה שהתורה מתירה להיפרד. גם אם איננו בוחרים את מציאות חיינו, אנחנו בוחרים כיצד להתמודד עימה.

הכתבה שלפניכן עוסקת בנושא כואב וחשוב במיוחד, ניכור הורי. פניתי אל חנה פרלמן מהר ברכה, מטפלת בפסיכודרמה לנשים ולנערות, כדי לשמוע על התופעה ההרסנית הזו ועל השלכותיה.

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?

ניכור הורי הוא מצב שבו אחד ההורים עושה שימוש בילד כדי לפגוע בהורה האחר או להעניש אותו, ובעצם הופך את הילד שלו למקל שבאמצעותו הוא לכאורה מכה את בן הזוג לשעבר, אך בפועל הילד עצמו הופך ל'שק החבטות'. הדבר מתבטא בהעברת מסרים פוגעניים ובאמירות קשות כלפי ההורה השני ('אבא שלך לא באמת אוהב אותך' או: 'אימא שלך לא מטפלת בכם טוב') וכו'. שימוש בילדים לצורך פגיעה בהורה השני היא פעולה הרסנית מאוד כלפי הילד, ומשאירה אותו חשוף וחסר אונים. ילד רואה בהוריו את הדמויות היציבות ביותר בחייו, וכל דבר שהם אומרים או עושים נחווה אצלו בתור המציאות עצמה. הילד אינו מצויד בכלים להבין מה אמת ומה שקר, ואינו יכול להבחין בין דברים שנאמרו מתוך כעס ובין מציאות יציבה.

מציאות אידיאלית

בעולם אידיאלי שני ההורים, אבא ואימא, הם הדמויות היציבות ביותר בחיי הילד, והם שמחזיקים בעבורו את העריסה הנפשית, עד שיגדל ויהפוך לאדם עצמאי ובטוח בעצמו. דמיינו שני אנשים שמחזיקים יחד עריסת תינוק שאין לה רגליים משלה, ואם הם ישמטו את העריסה, היא תיפול והילד יקבל מכה. כך בדיוק גם בהחזקה משותפת של 'העריסה' הנפשית, הנפש של הילד שלהם.

לעיתים קורה בתוך מערכת הורית שאחד ההורים מתקשה להחזיק את העריסה. הדבר יכול לקרות בעקבות חולי או חוסר פניות רגשית, וגם במקרה של גירושים. במציאות כזו, על ההורה האחר להחזיק את העריסה בשביל שניהם. כאשר מדובר בהחזקה זמנית, הורה אחד יכול לשאת את הקושי, אך אם ההחזקה הזו הופכת לקבועה, כמו במקרה של גירושים, הקושי להחזיק הכול לבד נעשה קשה יותר ויותר. השאלה הקריטית היא: האם ההורה שמתקשה מפנה מקום להורה המתפקד, או שמא מחליט לטלטל את 'העריסה', ובכך מערער עוד יותר את יציבות הילד?

בכייה לדורות

כאשר אחד ההורים מחליט 'להעניש' את ההורה האחר, הוא בעצם מטלטל בעוצמה את העריסה של ילדו, ועלול לגרום לו חבלות קשות ואף 'נכות' שתלווה אותו לכל חייו. הנכות יכולה להתבטא בחוסר ביטחון של הילד בעצמו ובעולם שסביבו.

כדאי להדגיש שהעברת מסרים דרך הילדים היא מעשה פסול, אך לא כל העברת מסרים כזו היא ניכור הורי. ניכור אמיתי מתרחש כאשר הורה גורם באופן עקבי לילד לדחות ולשנוא הורה אחר או להתרחק ממנו, ובוודאי לנתק עמו את הקשר, ולא משום שההורה הזה מסוכן או פוגע, אלא מתוך רצון להכאיב לו.

כפי שכבר אמרנו, בפועל הילד הוא הקורבן העיקרי. ילדים שגדלים באווירה של ניכור הורי לרוב מתקשים בבגרותם לבנות זוגיות בריאה, משום שהם לא זכו לראות מודל תקין לאהבה ולשיתוף פעולה, ובכך ההורה המנכר, שגורם לילדיו להפגין ניכור כלפי ההורה האחר, פוגע לא רק באבא או באימא של ילדיו, אלא גם בעתיד הזוגי של הילדים.

אפשר לעצור את זה

אני זוכרת מקרה מתחילת דרכי כמטפלת: אישה בהליכי גירושים פנתה אליי וביקשה שאטפל בבתה. תוך כדי שיחה היא תיארה דמות אב שלילית ביותר, והדגישה כי אין טעם לפנות אליו לשיחה בנוגע לבתו, משום שאינו מעורב כלל בחיי ילדיו. כאשר פניתי אליו, גיליתי תמונה אחרת לחלוטין. האב היה נוכח ומעורב, וסבל מאוד מהאשמות חסרות שחר מצד אם ילדיו. שוחחתי איתה, תיארתי לה תמונה עתידית עגומה ביותר, והסברתי שילדתה לא תוכל לנהל חיים בוגרים תקינים במציאות שכזו. בסופו של דבר אותה ילדה לא הגיעה אליי לטיפול, והקשר בינינו נותק. כמה שנים לאחר מכן פגשתי את אותה האם, והיא סיפרה לי שהיא בחרה לשנות גישה, והודתה שזה היטיב עם בתה.

המסר ברור: הורה מנכר אולי חושב שהוא פוגע בבן או בבת הזוג לשעבר, אבל בפועל הוא פוגע בעיקר בילד שלו, ובטווח הארוך גם בעצמו. ילד שמורגל לשנוא דמות משמעותית בחייו עלול בבגרותו להתרחק גם מההורה המנכר, משום שהוא למד שמערכות יחסים בנויות על ניתוק, שקרים ושנאה.

אז מה אפשר לעשות אם הורה הופך להיות מנוכר?

ראשית, לא לדבר סרה בהורה השני, גם אם קשה וגם אם יש האשמות כואבות וצודקות. שנית, מול הילד יש לשדר: 'כאן בבית לא מדברים רע על אחד ההורים. אני אוהב אותך ותמיד אהיה לצידך'.

אי אפשר להיפרד מההורות 

גירושים הם משבר קשה גם כך. ניכור הורי הופך את המשבר לקטסטרופה מתמשכת. הורים, האחריות הגדולה ביותר שלכם היא כלפי הילדים שלכם. יש לזכור כי מכל קשר אפשר להתנתק, אפשר להחליף עבודה, אפשר לעבור דירה וכו', אבל אי אפשר להיפרד מההורות.

חשוב להדגיש שאיני מדברת על מציאות שבה אחד ההורים פוגע בילדים בצורה מסוכנת, ויש צורך בהפרדה. אדם שאינו מסוכן לילדיו – גם אם לא היה בן זוג טוב, עדיין יכול להיות הורה נפלא.

זכרו שהילד זקוק לשני הורים אוהבים ונוכחים. לאיש מכם אין זכות לקחת לו את זה.

באדיבות מגזין עטרת חיה