סוף־סוף שקט בבית. אפילו מענדי כבר ישן, ונחמי לומדת בחדר למבחן כלשהו. שרה עורכת על השולחן כיבוד קל, כמה חטיפים בריאים יחסית, פרוסות עוגת תפוחים טרייה ופצפוצי אורז בשוקולד שדבורי הכינה לשבת. דפיקות קצביות נשמעות מהמדרגות, בום בום. המנקה החדש… היא מחייכת לעצמה בסלחנות. כל דפיקה היא הודעה על עוד מדרגה שנגרפה היטב.

שוב דפיקות, הפעם על הדלת, עדינות. צלצול קצר.

היא ניגשת בחיוך לפתוח לדינה, וזו נכנסת, מכורבלת, מצטמררת מקור, מחייכת. "וואו, מה זה הקור הזה אצלכם?"

"היכנסי, אני לא מאמינה, איזה כיף לראות אותך אצלי!" היא ממהרת להגביר את החימום של המזגן. "תלי את המעיל, שבי, תרגישי בבית. כבר אני מרתיחה מים לקפה."

היא תולה את המעיל, אינה מתיישבת, מגיעה אחריה למטבח. "אלך על תה היום, בשרית…"

"יופי לך!" שרה צוחקת, מוציאה מהארון שקית תה ריחנית, "מה בישלת?"

"לא בישלתי," היא מעקמת פה, "שאריות משבת, את יודעת…"

"ביום רביעי?" שרה מרימה גבה, "איך עדיין נשאר לך?"

"את יודעת איך זה, בעלי לא נמצא אז זה לא נגמר… היום עשיתי חיסול…" היא צוחקת, מחבקת בשתי ידיה את ספל התה. "תגידי, מה זה המנקה שלכם? טראח, טראח, טראח… אפשר לספור את המדרגות בעצימת עיניים!"

"כן," שרה מתיישבת עם הקפה שלה באנחה. "הוא מנקה מתוך עצבים, אבל בסוף נקי מבריק, אז שיהיה לו לבריאות."

"אתם לא משלמים לו מספיק?" דינה צוחקת.

"אין לו תלונות על הכסף," שרה נאנחת. "נראה לי שבאופן כללי לא כיף לו בחיים."

שתיקה קצרה.

"רחלי בדרך?" דינה מבררת.

"לא," שרה מנענעת בראשה. "לא הצליחה למצוא בייביסיטר, אז היא ביקשה להצטרף בזום. כבר פותחת מחשב."

דינה נאנחת. "זו הייתה כנראה תאווה גדולה מדי, ששלוש שליחות עסוקות יצליחו להיפגש, ועוד כשהבעלים בכינוס השלוחים!"

שרה פותחת את המחשב הנייד על השולחן, מתעסקת בשליחת הקישור. כמה דקות עוברות עליהן בלי לדבר. עד שרחלי מתחברת, שיינא בת החמש נכנסת רגע להלשין על דבורי. לוי בוכה, מקבל כוס מים. רחלי נכנסת לזום.

"מה שלומכן? איזה כיף! מקנאה בכן!" היא מחייכת מייד, עדיין מנסה לארגן את עצמה מול המצלמה. לרגע היא ענקית, שנייה אחר כך חצויה.

"דקה, רחלי," דינה מתקרבת למסך, "תראי את הקנטים למעלה, ליד התקרה! זה חדש, לא?"

"כן, הזמנתי מישהו. לא יצא יקר…" היא מכוונת את מצלמת המחשב, מראה להן.

"וגם צבעתם, לא?" שרה מקמטת מצח, מנסה להביט טוב למרות משחקי האור והחושך במצלמה.

"נכון, שמחה שרואים!" רחלי מתמוגגת. "ותראו את ארון הספרים, ראיתן אותו פעם מסודר כל כך?"

"הכול בסדר, רחלי?" דינה צוחקת צחוק מסתורי, "פסח עוד רחוק! אל תגידי לי שמענדי שלך הולך לסגור שידוך!"

"מענדי?" רחלי סוף־סוף מחזירה את המחשב לשולחן, מתיישבת מולו. "איך חתן? הוא בשיעור ב'! אני פשוט מתרגשת, זו הסיבה לפרץ השיפוץ והניקיון הפתאומי…"

"מתרגשת?" דינה מופתעת.

"מאוד!" רחלי מהנהנת, שמחה כל כך לשתף. "אהובי ובערי מגיעים! אח שלו מתחתן בז' בכסלו, אז הם החליטו להגיע לכאן יחד אחרי הכינוס. לא ראיתי אותה שנה וחצי!"

"שנה וחצי…" דינה נאנחת. "זה המון! אבל מה הקשר לנקות ולצבוע? היא גדלה בבית הזה… נראה לך שהיא לא תשמח לחזור אליו כמו שהוא?"

"היא תשמח לבוא בכל מצב…" רחלי משתפכת באהבה, "אבל אני, רוצה כל כך להכין הכול לכבודה. אני מנקה ומתרגשת, הולכת לסופר ומכניסה לעגלה כל מה שאני יודעת שהיא אוהבת, רואה חנויות וגינות ומדמיינת לאן נלך…"

"בסוף היא רק תרצה לישון…" שרה צוחקת.

"בסדר גמור בשבילי!" רחלי כמעט מחבקת. "פתאום אני חושבת על אימא שלי, איך קמתי ויצאתי לשליחות, לא רואה אותה כמעט. רצנו קדימה במסירות נפש, כמעט לא הגענו לשבת. עכשיו אני יושבת פה בבית, חושבת על אהובי כל היום וכל הלילה, איזה חור הם בחרו! ומתחילה להעריך את אימא שלי הגיבורה, עליה השלום."

"ממש." שרה ודינה חושבות גם הן על משפחות גיבורות שעמדו מאחוריהן.

"טוב, קדימה, כינוס השלוחים," שרה מזדקפת. "בואו נתחיל התוועדות שליחות אמיתית. עוד רגע לדינה כבר יש רכבת חזור!"

דינה אומרת משהו יפה על אליעזר, השליח הראשון בתורה. שרה מתחילה ניגון. קצת קשה לנגן ביחד כשאחת בזום ושומעת הכול שנייה אחת אחרי, אבל הן מנגנות בדבקות, מתגברות על כל מכשול. אחרי הניגון ועוד שני סיפורים, אחד על ר' מענדל פוטרפס ואחד אישי שקרה לדינה ובעלה לפני כמה שנים, משתרר שקט.

"בהתוועדות בין שליחות," שרה נאנחת, "מותר לשתף גם בהרהורים קצת פחות פוטוגניים, נכון?"

"ברור!" דינה נלחצת.

"בשביל זה אנחנו פה!" מזכירה רחלי מהזום, מנקה את מסך המחשב. הן רואות רק את כריות האצבעות שלה, מעוכות על המסך.

"נכון השליחות היחידה" שרה מרימה עיניים חוששות, "שהרבי דיבר עליה בכינוס השלוחים תשנ"ב?"

"להיות מוכנים בפועל לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!" רחלי ממהרת להוריד את האצבעות מהזום, לצטט.

"בדיוק," שרה מהנהנת. "אז לפעמים אני תוהה בתוך ליבי מהי בעצם השליחות היחידה הזאת. מהו השער הזה שדרכו עוברים כל ענייני השליחות. כי בסופו של דבר, לפני השיחה הזאת, הכשרנו מטבחים ואירגנו תהלוכות ל"ג בעומר וקבענו מזוזות. וגם עכשיו אותו דבר. זה לא שמאז תשנ"ב השתנה משהו בעבודת השליחות שלנו. נרות שבת וכשרות וטהרת המשפחה, אז…"

"אז?" דינה מקמטת מצח, מנסה להבין.

"אז…" שרה מחפשת מילים, "אז… הרבי שלנו הרי לא משחק משחקי מילים. אם הרבי אמר שזו השליחות היחידה, לקבל פני משיח צדקנו, אז זו השליחות היחידה, נכון?"

הן מהנהנות, כמעט יחד. מולה ליד השולחן ומן הזום.

"אבל בפועל כבר עברו שנים רבות כל כך מאז אמר הרבי שזו השליחות היחידה. אתן, אני, מאות שלוחים ושלוחות יצאו לשליחות כבר אחרי תשנ"ב, והשליחות שלהם נראית בדיוק אותו דבר כמו קודם. אז או שהחמצנו משהו, לא הבנו מה הרבי מתכוון, או ש…"

"זה לא בדיוק שהשליחות נראית אותו דבר," מעירה רחלי מהמחשב אחרי רגע של מחשבה. "היום בתוך השליחות יש לך המון הכנה לקבלת פני משיח! יש שיעורי 'דבר מלכות', שיעורים בענייני משיח וגאולה. מדברים על זה בכל התוועדות, בכל כינוס…"

"גם לפני נ"ב דיברו." דינה מרימה גבה.

הן שוב שותקות. דינה ניגשת לארון הספרים של שרה בטבעיות, שולפת משם 'דבר מלכות', מדפדפת. "מה הרבי אומר פה? שצריך לקבל פני משיח צדקנו, לדבר ולטכס עצה ולקבל החלטות טובות, וגם, שכל הפרטים וכל הפעולות הטובות שנעשו עד היום ויעשו צריכות להיות חדורות בכוונה הזו, איך זה מוביל לקבלת פני משיח צדקנו!"

"במילים פשוטות?" שרה נאנחת, "כאלה שיסבירו ללב שלי? כי ללמוד 'דבר מלכות' ולקרוא את השיחה גם אני יודעת…"

"תחשבי," רחלי מנסה, מזדקפת אי שם בביתה, "נגיד, אם פעם חילקת נש"ק כדי לזכות אישה יהודייה להדליק נרות שבת, אז היום את מחלקת לה כדי לקרב את משיח צדקנו, כן?"

"נגיד," שרה מהנהנת, מחכה להמשך שלא בא.

"יש לי דוגמה טובה יותר," דינה נזכרת להתיישב חזרה, סוגרת את הספר. "המדרגות אצלכם נקיות, אפילו שהמנקה עצבני, נכון?"

שרה מרימה גבה, אינה מבינה איך חזרו לדבר עליו. רחלי מבקשת הסבר, מקבלת תקציר מדויק שכולל תיאור של ה'טראח טראח' בכל מדרגה, צוחקת.

"והנה, רחלי," דינה מתלהבת, "בכל שבוע מנקה את הבית ובכל שבוע עושה קניות, נכון?"

"לפחות פעם בשבוע!" רחלי מדייקת מהזום.

"אבל השבוע, כשהיא עשתה את הקניות, היא רק חשבה על אהובי, ומה תקנה לה, ומה תכין לכבודה. וכשהיא ניקתה את הבית היא רק התרגשה ורצתה שיהיה לאהובי הכי כיף והכי נוח. בלי לשים לב היא עשתה פסח שלם, נכון?"

שרה מהנהנת, חצי חיוך על פניה, מתחילה להבין.

"אז נכון שאפשר לנקות גם בעצבים ובסוף יהיה נקי," דינה כמעט לא לוקחת אוויר, מפחדת לאבד את קצה החוט שאחריו היא פוסעת, "אבל איך זה נראה כשעושים הכול כדי לקבל את פניו של מישהו אהוב? עולם אחר לגמרי!"

"את מביכה אותי," רחלי נאנחת. "מזכירה לי שאני מחכה לראות את אהובי יותר ממה שאני מחכה להתגלות, מודה…"

"ברור שלא!" שרה נזעקת. "אם ישאלו אותך, מייד תעדיפי את ההתגלות על הביקור של אהובי, ההתרגשות פשוט השכיחה ממך לרגע למה אנחנו מחכים כבר כמעט אלפיים שנה…"

רחלי מהנהנת, מסכימה עם לימוד הזכות שלה.

"רק תדמיינו לעצמכן איך זה ייראה…" דינה מחייכת חיוך חולמני. "אני שוטפת את הבית, ועם כל סחיבה של המגב אני מדמיינת איך הרבי נכנס, דורך על הרצפה הנקייה שלי. מביטה בארון הספרים, וממהרת לסדר אותו כמו שהייתי רוצה שהוא ייראה כשהרבי ייכנס, מוציאה את כל השטויות ומה שלא מתאים…"

"ואיך ייראה שיעור נשים, אם נזכור שהרבי יכול להיכנס תוך כדי שאנחנו מוסרות אותו?" שרה מחייכת, מאתגרת אותן.

"וואו, כמה הייתי מכינה אותו מראש…" רחלי נאנחת.

"ואיך היינו מסתובבות בבית, לבושות כמו מלכות!" דינה מזכירה, "הרי הרבי עומד בכל רגע להגיע!"

"אולי…" שרה מהרהרת, "אולי זה הרגע לקבל החלטה טובה, משהו שיזרז את ביאת משיח צדקנו, כמו שהרבי מבקש בשיחה?"

"אולי אפילו משהו מכל הדוגמאות שנתנו…" דינה נבוכה. "חושבת שאקבל עליי את הקטע של הנראות. לפעמים אני מסתובבת בבית ממש כמו עובדת ניקיון מוזנחת. אשתדל להיראות קצת יותר מוכנה להתגלות."

"אני אקפיד לסנן יותר את מה שנכנס לבית," שרה רצינית. "כל ספר, כל סרט שהילדים מבקשים, אני אשאל את עצמי אם הוא לא יביך אותי ברגע ההתגלות."

"אני," רחלי צוחקת, "אם כבר ניקיתי ושיפצתי, אשתדל שהבית יישאר מוכן ככה לקבלת פני משיח, לפחות די מוכן…"

"אני אפילו לא יודעת אם הפירוש שאמרתי נכון…" דינה נבוכה לרגע, "אבל ככה נראה לי, לא? אני מסתכלת על רחלי וחושבת לעצמי: הנה, ככה נראה מישהו ש…"

"שכל הפרטים וכל הפעולות מכוונים וחדורים במטרה זו…" שרה מחייכת.

"שמחתי להיות משל," רחלי מרכינה ראשה בענוות חן.

"בטח יש אין־ספור הסברים של שלוחים ומשפיעים מה בדיוק הרבי ביקש מאיתנו באותו כינוס," נאנחת שרה, "אז הנה עוד אחד… נשי."

"קדימה, כבר רבע לעשר," דינה נזכרת. "עוד ניגון אחד ואזוזה, כן? ורחלי, תהני לך עם אהובי שלך!"

"ועם ההתגלות של הרבי," מזכירה שרה בחיוך.

"רק דמיינו לעצמכן," עיניה של רחלי מצועפות. "הרבי מתגלה ו… ואהובי נשארת לידי, לא נוסעת שוב לסוף העולם…"

"זאת באמת חדורה…" דינה מתפוצצת מצחוק, "בכל הפרטים, מדהים!"

באדיבות מגזין עטרת חיה