שאלה: יש לי מחלה כרונית, שברוך ה', אינה מפריעה לתפקוד, אך יוצרת מגבלות כלשהן. אני חוששת שהשידוך שלי ייפגע בגלל מחלתי. כרגע איש מלבד בני משפחתי אינו יודע עליה. מתי נכון לספר על כך? האם עליי לספר לשדכנית מראש?

תשובה: קודם כול, את לא לבד. יש לא מעט בנות וגם בנים עם רקע רפואי שמלווה אותם, והם שואלים את עצמם בדיוק את אותן שאלות. טבעי לפחד, וזה מובן לגמרי. אבל זה לא אומר שצריך לתת לפחד לנהל אותנו.

צעד ראשון: להבין באמת את המצב הרפואי

לפני כל החלטה חשוב להבין היטב את התמונה הרפואית. פני לרופא המומחה ביותר בתחום – פרופסור או מנהל מחלקה בבית רפואה מוכר, לא סתם רופא משפחה, ובוודאי לא מטפל אלטרנטיבי, נחמד ככל שיהיה. בקשי חוות דעת רפואית מסודרת על ההשפעות האפשריות של המחלה על תפקוד יום־יומי, היריון וחיי נישואין.

ידע אמין הוא הבסיס לכל החלטה נכונה, גם הלכתית וגם רגשית.

צעד שני: לערוך בירור הלכתי אחראי

עם חוות הדעת הרפואית ביד פני לרב שמבין בנושאים רפואיים או למכון פוע"ה ושאלי: האם חייבים לשתף? מתי נכון לעשות זאת?

יש מקרים שבהם יש לשתף עוד לפני הפגישה הראשונה, ובמקרים אחרים אפשר להמתין לשלבים מתקדמים יותר. כל מקרה נבחן לגופו, ואפילו אותה בעיה רפואית יכולה להתבטא אחרת אצל אנשים שונים המתמודדים איתה.

לפני זמן מה שוחחתי עם רופאה מומחית למחלה שנחשבת קשה במיוחד, והיא הסבירה לי שרופאים יכולים להעריך את רמת ההשפעה וההחמרה האפשרית לפי הנתונים.

כמובן, אנחנו אומרים בכל יום "בורא רפואות" ומאמינים שהקדוש ברוך הוא אינו מוגבל. יש מכתבים שבהם הרבי מה"מ מורה לאנשים לא להתייאש ממצב בריאותי כי הקדוש ברוך הוא אינו מוגבל והרפואה היום מתקדמת. כשהקדוש ברוך הוא החליט ש"קץ שם לחושך", נמצאו תרופות גם לבעיות שנחשבו חשוכות מרפא. אבל אף שהיהודי מאמין, הוא הולך בדרך הטבע. אנו מאמינים בנס, אך פועלים באחריות.

הניסיון והכוחות

אין ספק שמחלה כרונית היא ניסיון, והתמודדות איתה בשידוכים היא ניסיון נוסף ולא פשוט.

אבל חשוב לזכור את מה שהרבי מה"מ כתב לא פעם לאנשים שהתמודדו עם קשיים: "ואם כמו שכותב בא לידי יאוש ושאינו מוכשר לחיי משפחה, אין זה אלא מפתויי היצר, ולכן מובן שצריך להלחם נגדם מתאים לרצון הבורא… ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, ואם לפי־דעתו קשור העניין בקישויים אין זאת אומרת שנמנע העניין ולפום גמלא שיחנא".

לפי הגמל המשא. אם קיבלת ניסיון, קיבלת גם כוחות להתמודד איתו. אולי לא תמיד מנחם לשמוע זאת, אבל זו האמת. לכל אחד יש ניסיונות, וכל אחד מקבל את הכוחות המדויקים להתמודד איתם.

שמעתי פעם מרווקה מבוגרת לשעבר (שניהלה יומן אישי בתקופה שלפני החתונה וקראה לו "חנה בתחנה") את המקרה הבא:

"פעם חזרתי מהעבודה עם כאבי רגליים חזקים. בקושי הלכתי, דידיתי לאט, וראיתי בחורה רצה לידי במהירות. קצת קינאתי בה. הגעתי לתחנה, ומייד הגיע האוטובוס שלי, והיא נשארה מאחור, מחכה. הבנתי שאי אפשר לדעת מי יגיע ראשון ולאן.

"כל אחת יושבת בתחנה אחרת במסע שלה", היא המשיכה לספר. "בתקופה שלפני החתונה למדתי רבות את חובת הלבבות ואת השיחה של הרבי על ביטחון בה' (שיחה לפרשת שמות, ליקוטי שיחות כרך לו). כמה שנים אחר כך, כשהייתי נשואה ובהיריון  מתקדם, פגשתי אישה צעירה שהתחתנה ארבע שנים קודם, ועדיין לא זכתה לילדים. היא סיפרה לי שהיא לומדת את אותה שיחה, ונזכרתי איך אני למדתי אותה כשעוד הייתי 'בציפייה'. אז הבנתי: כל אחת יושבת בתחנה אחרת בזמן אחר, כל אחת והמסע שלה".

הולכים עם ההלכה, מקבלים אושר אמיתי

ב"היום יום" של כ"ז בתשרי יש פתגם מיוחד, שמי שחי על פי התורה, מאושר בגשמיות וברוחניות. פעם שוחחתי עם בחורה שיש לה בעיה רפואית נדירה שגם נראית לעין, והיא אמרה לי: "אילו הייתי במגזר שמור פחות, אולי כבר הייתי מכירה מישהו ומתחתנת". חשבתי הרבה על דבריה. נכון, אולי בחברה שמורה פחות היה לה קל יותר להתחתן, אבל בחברה כזו יש בדרך כלל פחות מחויבות, ולכן סיכוי גדול יותר שהנישואין יתפרקו ברגע של קושי. צריך לזכור שזה רק בלבול של היצר־הרע.

גם כשההתמודדות קשה, צריך להאמין שבסוף תקימי בית. ואם הרב פסק שמותר לך להינשא, ההלכה קובעת את המציאות. יש בחור שנועד להיות בן הזוג שלך, וחלק מהניסיון הוא להתנהל באמונה ובתבונה, להיוועץ ברב, ולזכור שלרב יש סייעתא דשמיא מיוחדת לכוון אותך לתוכנית האלוקית שלך.

ולכן גם אם מפתה להחליק בעיות או להצניע אותן, ללא אישור מרב אין בכך ברכה. נתקלתי בלא מעט מקרים שבהם הבית התפרק בשל חוסר יושר. יותר מהבעיה הרפואית עצמה הפריע לצד השני שרימו אותו.

ראיתי מקרים שבהם שידוך ירד בגלל בעיה רפואית. זה כאב מאוד, אבל בסוף התברר שזה היה מסר משמיים: זה פשוט לא היה השידוך הנכון. אחרי שהגיע השידוך האמיתי, רק הודו לה' שהשידוך הקודם לא יצא לפועל.

ובנוגע לשדכנית… זו באמת שאלה מורכבת.

יש מקרים שבהם שיתוף השדכנית בבעיה דווקא מועיל: ההצעות מותאמות ורציניות יותר, והכול נעשה בשקיפות, ואין מתח בין פגישה לפגישה – מה להגיד ומה הצד השני יגיב וכו'.

עם זאת, יש גם מקרים שבהם שיתוף השדכנית בראשית מסע השידוכים גורם לתיוג מיותר, והיא מנסה "לחבר בעיה לבעיה", במקום לחבר אישיות.

הכרתי בחורה עם בעיה רפואית לא פשוטה, שניסו לשדך אותה עם בחור שגם לו יש בעיה רפואית. היא לא הרגישה חיבור. כשהתייעצה עם פסיכולוגית, היא אמרה לה: "לא מדביקים בעיה לבעיה". בסופו של דבר, שניהם התחתנו עם בני זוג אחרים, עם קשיים אחרים לגמרי, ולמרות הבעיות הבריאותיות הקימו משפחות יפות.

לכן, אם מדובר בעניין רפואי מהותי, שעל־פי ההלכה חובה לספר עליו לפני הפגישה, או אם מדובר במשהו חיצוני שרואים מייד – עדיף לשתף את השדכנית מראש, כדי שתקדם רק הצעות עם סיכוי אמיתי להצלחה. במקרים אחרים, כשאין חיוב לספר ולא רואים מייד, אפשר להתנהל רגיל בלי לספר לשדכנית. אך יש להביא בחשבון ששידוך שהתקדם יפה עלול לרדת כשהצד השני יתוודע לבעיה, והדבר יגרום לאכזבה גדולה.

לכן צריך להכיר את שתי האפשרויות ולהחליט מה נכון ומתאים לי.

לפתוח את הלב, להרחיב את המבט

כדאי לדעת: כשיש מורכבויות רפואיות, לפעמים צריך לפתוח את הראש ואת הלב. יש אנשים שמחפשים שידוך "מדויק" לפי רשימת תנאים ארוכה, אבל לפעמים דווקא הגמישות היא המפתח. אפשר לשקול הצעות ממגזרים קרובים, לבדוק הצעות של משפחות בסגנון אחר, בעלי תשובה, עדות אחרות – כל עוד יש התאמה רוחנית וערכית ובריאות נפשית.

עצוב לראות הורים או משודכים שאינם קוראים את התמונה נכון, ומבררים ומבררים על דברים שוליים כל־כך, כאילו זה שידוך רגיל, ומבזבזים לחינם זמן ואנרגיות, כשיש חסם משמעותי מאוד הקשור לבריאות. במקרים כאלה צריך להביא בחשבון שייתכן שיידרש לא מעט זמן עד שהשידוך יצא לפועל.

לא מזמן פגשתי מקרה עצוב במיוחד – בחור ממשפחה מכובדת מאוד, שיש לו בעיה בריאותית מורכבת. וההורים שלו ביררו עוד ועוד על הצעה מסוימת, כאילו מדובר בשידוך רגיל. הם ניסו לבדוק את הייחוס של הבחורה משני הצדדים – מי מההורים למד בחב"ד וכדומה… מובן שעוד לפני הפגישה הראשונה השידוך ירד. ההתנהלות הזו שוחקת ומבזבזת אנרגיות מיותרות. בכל שידוך צריך לבדוק באופן אובייקטיבי עם משפיע ורב מה העיקר ומה הטפל.

ומילה להורים ולמשפחה: אם, ברוך ה', השידוך יצא לפועל, אל תחמיצו פנים. אכן, בדרך הטבע נאלצתם להתפשר, ואולי לוותר על דברים שבשידוך אחר לא הייתם מוותרים עליהם, כדי שהבן או הבת יזכו להקים משפחה. עם זאת, עליכם לזכור ולהפנים שזה השידוך, וזו תוכנית אלוקית. גם אם המשודך אינו דומה כל כך למשפחה, ובא ממשפחה מיוחסת פחות ולפעמים קצת בעייתית, זה לא שידוך של בחירה חופשית, אלא של השגחה פרטית, והתפקיד שלכם לקבל את התוכנית ולא להזכיר למשודך כמה הרקע שלו בעייתי והתפשרתם. פשוט לקבל אותו בשמחה ובאהבה למשפחה.

מה שחשוב באמת הוא אישיותו של המשודך, יראת השמיים, היציבות, הערכים, הרצינות, לא "המסביב". אל תתפשרו על מהות, אבל תנו מקום לגמישות. שידוך אמיתי אינו תלוי במידע שבתיק רפואי, אלא בחיבור ובתקשורת מתאימה.

קראתי סיפור מיוחד על גב' אסתר מלכה לוינזון (מופיע בספר "הכוח הנשי" של פרדי ברוד), שהייתה נכה. כשבעלה נכנס ל'יחידות', הרבי שאל אותו: "מה אתה מעדיף, תפוח מקולקל מבפנים אבל מבריק מבחוץ, או תפוח טעים במיוחד מבפנים אך עם כתם מבחוץ?" זהו סיפור מיוחד מאוד, על בחור בריא שהתחתן עם בחורה מוגבלת אך בעלת אישיות מיוחדת. ברוך ה', הם זכו להקים משפחה גדולה ומפוארת.

לראות את הטוב שבין השורות

לאורך השנים נוכחתי לראות שהקדוש ברוך הוא לא רק נותן ניסיון, הוא גם מצרף לו מתנות. מי שמביטה נכון, רואה את הטוב שבין השורות.

ראיתי בחורות עם בעיה רפואית שנדרשו לשתף מראש, וזכו לשידוך מוצלח ונישואים מאושרים. וגם ראיתי את ההשגחה הפרטית בשידוכים שנפלו בשל בעיות רפואיות. הייתה בחורה עם בעיה חיצונית שהסכימה להתפשר על הצעה מסוימת, שהייתה בעייתית מהרבה בחינות. אחרי חמש פגישות הבחור אמר שקשה לו להתרגל למראה החיצוני, ואינו מעוניין להמשיך. כמה חודשים אחר־כך היא התחתנה עם בחור מצוין שהתאים לה מלכתחילה.

בחורה נוספת שהכרתי, מקסימה, חלתה במחלה ל"ע בהיותה בת 18, החלימה, ואחרי ההחלמה לימדה בכיתה ב' בבית ספר קטן של שלוחים. באספת הורים הציעה לה אחת האימהות שידוך, בחור שהתקרב לחב"ד על ידם. היום הם שליחים שם.

בחורה אחרת שאני מכירה מתמודדת עם אחת המחלות הקשות והנדירות (שנבדקות ב"דור ישרים"), והרב פסק שעוד לפני הפגישה הבחור צריך לדעת מכך. והיא התחתנה בצורה מקורית ומעניינת במיוחד: בעלה בא ממשפחה מפורקת. הוריו לא הצליחו להתמודד עם גידול הילדים, ומקצתם הוצאו מהבית. בתקופת השידוכים היה מדריך בישיבה לצעירים. הוא התאכזב מהצעות השידוכים שהגיעו, והחליט לעזור לעצמו. הוא לקח בחורים מהישיבה לשיחת קפה, ותוך כדי שיחה שאל כמה ילדים יש בבית. כאשר שמע שיש בנות בגיל חתונה, ביקש מחברים טובים שלו להציע.

לסיכום, הקדוש ברוך הוא אינו טועה. כל שידוך מגיע ברגע הנכון ובדרך שלו.

לפעמים הדרך עוברת דרך ניסיון רפואי, אבל התוצאה שלמה ומדויקת, כי היא חלק מהתוכנית האלוקית שלך.

הכותבת היא מדריכת כלות, מלווה בשידוכים ומנחה לנשיות יהודית. [email protected]

באדיבות מגזין עטרת חיה