לכאורה הייתה הגאולה אמורה להתנהל כתהליך שמתקדם לקראת מצב מתוקן יותר ויותר. ככה שנהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. אבל זה לא קורה.

להפך. הכול מסתבך מרגע לרגע, עד שגאולה בכלל ומשיח בפרט נראים לרבים דמיוניים מאי פעם.

מי שמציל את המצב הוא נביא הדור. מצויד בראיית הלילה שפיתחו נביאי האמת והוא בראשם, מציג הרבי לפנינו את המציאות האמיתית.

מתברר שהתמונה הפוכה לחלוטין, ודווקא כמו בתהליך המוכר לנו היטב: הגלות נמשלה להיריון, והגאולה – ללידה.

ההיריון מתחיל נחמד, אבל לא להרבה זמן. אחרי שהבחילות עוברות מתחיל לכאוב הגב. הרגליים כבדות והוורידים מתנפחים, אבל זה עדיין לא נורא. לקראת סוף חודש תשיעי כבר קשה לנשום, ואז מופיע גם כאב בטן. צירצור קטן… שהופך לציר… ומתעצם. הרווח בין ציר לציר מתכווץ ונעלם, ו…מתחילה הלידה:

"כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ"… "חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ".

ברוך השם, בורא האפידורל.

ואז, ברגע אחד מתהפך הכול לאושר צרוף. שניכם בוכים. הוא כי לנשום זה כואב, ואת כי מחוברת לאלוקים אדירים.

לצירים האלה כבר היה תקדים רציני בתהליך שקדם ליציאת מצרים. משם אפשר להבין מה קורה עכשיו בכל תחום, אישי וגלובאלי.

זהו סוד הגאולה שמגלה השם למיכה הנביא, לאמור:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".

אצל השם הכול מדויק, ובכלל זה כף הדמיון. "כימי". הכול יתנהל כאז בדיוק נמרץ, כולל משמעותם הפנטסטית של ה"נפלאות".

נפלאות הן ניסים בסדר גודל בלתי נתפס. בלתי נתפס בחושי השכל הנוכחי. הדברים מתרחשים למול עינינו, ואיננו תופסים את משמעות האירוע, את עוצמתו, ולמרבה הפלא גם לא את איכותו האלוקית המוחלטת.

להבדיל מניסים שחושפים את עליבותם של "חוקי" הטבע, וממילא מלהיבים את מי שלכאורה כפוף להם, הנפלאות אינן מכופפות שום דבר בכוח. עולם כמנהגו (שנוהג בו השם) נוהג, וממילא אין לכאורה ממה להתפעל. הכול נראה טבעי. למרבה השמחה דאגו לנו חז"ל לפטנט שיציל את דור ה"עקבתא" מחרפת הבורות הזאת, וממליצים להעיף מבט בדמיון המפתיע שבין מה ש"קורה" ובין תרחישי ערב יציאת מצרים. ההקבלה מזריחה במיינד המשועבד את אור הגאולה.

וזה מתחיל בעליית המלכות לשורשה שבכתר

הרבי מה"מ מגלה שכ"ק אדמו"ר הריי"צ היה הראשון שידע: הגיע זמן המהפך, והחל בפעילות נמרצת שתזרז את המלכות – ללמוד תורה והרבה ולעומק. הרבי המשיך בגדול, והקפיץ את מעמד האישה דקדושה באופן שכמותו לא נראה בעולם מאז שרה אימנו.

התיקון היה לא מוכר ולא תמיד מקובל. ראה תגובות עוינות להדלקת נרות שבת קודש של הילדות.

אבל רכבת הגאולה כבר יצאה מהתחנה, ואיש לא יצליח להחזיר את העולם לסוס ועגלה, או לתקופה שנר נוסף היה יקר מדי.

ומדוע אפילו אנו לא תמיד שמות לב למהפך הכביר? כי זה לא נס. זה פלא.

רק מה, בנפלאות הגאולה הזאת יש חידוש – את נפלאות הגאולה הזאת דווקא כן אראנו.

ובהקבלה למה שהתרחש בימי צאתך מארץ מצרים, יהיה ברור כשמש מה קורה כאן ועכשיו.

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים. בתום יום עבודת פרך הלכנו לחפש אותם. הם היו מותשים, נזרקו ליד שלולית הטיט. כבר לא היה להם כוח לחזור הביתה. ואז בישלנו דגים קטנים, שלפנו את המראות, וילדנו את הדור שיצא ממצרים והפך לעם.

ובשיא הזוועה, הייתה זו הקואליציה של מרים, יוכבד, בתיה וציפורה שהביאה להולדתו ולהצלתו הכפולה של הגואל.

והיום, "זו היא שחיברה אותי – איתכם".

ואז: אנוכי אכביד את לב פרעה

המכות ניתכו זו אחר זו. מצרים חרבה. המצרים חולים, פצועים ורעבים. ומיואשים. הברד והארבה השמידו הכול, אין אוכל ואין תקווה. כלומר, אם אתה מצרי. ליהודים דווקא לא קרה שום דבר.

איך אתה לא רואה שהכול אבוד, "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!"

מה הם כבר מבקשים בסך הכול? שלושה ימים חופש. יזבחו ויחזרו. שלח אותם כבררר!!!

ולא. שוב מבטיח ושוב מתחרט, ושוב חוטפים עוד מכה ועוד אחת ועוד. והיהודים? "וּלְכל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם". יש מים, יש כבשים, וגם עבודת הפרך איננה עוד.

מעניין.

אראנו נפלאות

גם ה"מנהיג העליון" של איראן מקבל רצף של החלטות אידיוטיות. נראה שהחליט להתאבד ולסחוב לאבדון את איראן כולה. סנקציות חונקות את הכלכלה, אין אוכל, אין חקלאות, אין מים בברזים, אין חשמל, אין תרופות, אין דלק, אין אינטרנט, אין כסף, הטרם תדע כי אבדה פרס?! מיליון וחצי ריאל שווים דולר אחד! עשרות אלפים זועקים ונרצחים ברחובות והכול מתמוטט, ו –

ה"מנהיג העליון" ממשיך להתעקש. "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ".

ומה כבר ביקשו ממך? להניח לפרויקט הגרעין והטילים המיותר שאינו מעניין איש, ורק מבזבז את מעט ההכנסות שנשארו למדינה המוכה שלך? הפסק להתעקש, והם יסירו את הסנקציות החונקות. תוכל למכור את הנפט ולקבל סיוע מחברות־על שיכניסו המון כסף ויבנו לכם הכול מחדש! אבל לא.

איך זה יכול להיות? ככה מתנהל רשע שהשם חונק לו את הלב.

והישראלים? 

בלי מחצבים ובלי נפט, גשם בקושי ושבעים אחוז מדבר. אחרי מלחמה מטורפת של שנתיים ומיליארדים שהלכו על תקציב הביטחון – אימפריה כלכלית פורחת, מבול של רווחה על־טבעית בעליל. ביטוח בריאות ממלכתי חינם, חינוך חינם, מטבע חזק, אבטלה אפס, השקעות בין־לאומיות מטורפות ומעדנים מצויים כעפר – עשרות סוגים מסודרים יפה במקררי הענק, ורשתות השיווק מתחרות ביניהן – רק בואו קחו! בארצות־הברית קופאים אנשים מקור ברחובות, ובארץ ישראל אין הומלס יהודי אחד שאין עליו עובד סוציאלי שמתחנן לפניו להתפנות לבית המלון שהעירייה מעמידה לרשות דרי הרחוב.

מכת דם, אין מים, אין אוויר

היאור הופך למפגע אקולוגי צמיג ומצחין. דגים רקובים צפים בו. כל מצרים סובלת מסירחון נורא שנודף מהיאור המבאיש.

באין יאור מצרים היא מדבר צחיח. השדות יבשים, אין אוכל, אין דגים, אין מים, אין כלום!

גם איראן מתייבשת.

ועוד איך. מחמשת המאגרים הגדולים שסיפקו מים לכמעט מאה מיליוני תושבי איראן, נשארו שלוליות.

במקביל, מי התהום המתוקים נשאבו עד תום. מה שאומר שלא רק שאין מים לשתייה, ובטח שלא לחקלאות, אלא גם האקוויפר (שכבת המים) שהחזיק את האדמה שעליה בנויה טהרן הבירה ולא רק, הפך לחללים תת־קרקעיים והכול שוקע וקורס לעומק. בולעני ענק נפערים בכל מקום, כבישים ומגדלי מגורים מתמוטטים ונבלעים באדמה זה אחר זה. לא מזמן הודה הפרזידנט הפרסי שבקרוב ייאלצו ל"העביר" את טהרן למקום אחר.

איש אינו יודע לאן.

בטורים ארוכים עומדות נשים איראניות שעות ברחובות הלוהטים, ג'ריקנים לבנים מפלסטיק בידיהן. ממתינות למכלית המים שתגיע. אבל היא מגיעה ריקה.

ותבאש איראן

בצפון איראן היה אגם ענק. אגם אורמיה סיפק פרנסה לכשמונה מיליון בני אדם. בצורת ארוכה ובעיקר איוולת ממשלתית יבשו אותו. מלחי ארסן רעילים שנותרו בקרקעיתו נישאים ברוח ומסכנים את חייהם של מיליוני בני האדם שנחשפים אליהם. זיהום האוויר מגיע גם לטהרן, שהפכה לאחת הערים המזוהמות ביותר בעולם. למעלה מ־60,000 איראנים מתים בכל שנה ממחלות ריאה ופגעי עור קשים (שחין?) שנגרמים מחלקיקי הרעל הנישאים ברוח.

את הוואקום הזה מנצל השם כדי להעשיר את בני ישראל. המצרים משותקים. מי שעומד אינו יכול לשבת, מי ששוכב אינו יכול לקום. יהודים מסתובבים להם בבית וממפים את מיקום האוצרות, שכר מאתיים ועשר שנות עבודת פרך. בעוד זמן לא רב הם יצאו משם עם לפחות תשעים חמורים לוביים (דבל טריילר כל אחד) טעונים כספה וזהבה של מצרים.

וזה מה שקרה לכלכלת האימפריה המצרית־פרסית ערב גאולת מצרים.

למכה מצרים בבכוריהם, במצרים ובטהרן

עם התפתחות מלחמת המפרץ זיהה הרבי מלך המשיח את בכורי מצרים של היום ככוחות הפדרציה. כוח צבאי אדיר בראשות ארצות־הברית שטחן את עיראק של סדאם שמונה שנים. מלחמה נוראה. מדממת, ארוכה ורחוקה מהבית. הכי נורא היה שהם לא באמת ידעו על מה הם לוחמים שם בכלל. גם הממשל לא ממש הצליח להסביר.

והאמת שמבחינתם, באמת לא הייתה לכך סיבה סבירה. סדאם ימ"ש לא איים עליהם. רק עלינו.

לאחר ביקורו האחרון של משה אצל פרעה, שבו התבשרה מצרים שאם לא… אז – תשע הזדמנויות קודמות להיווכח שהאיש הזה דובר אמת לא הותירו מקום לספק. לבכורים לא היה מה להפסיד, ומהומות התפשטו ברחובות מצרים. בידיים ריקות לחמו הבכורים על חייהם בצבא הרוצחים החמוש של משמרות פרעה. וניגפו לפניהם, כמובן.

הטבח בטהרן

ושאר ערי איראן הינם תעתיק מדויק של הקטסטרופה העתיקה ההיא. גם הם נלחמים שם על חייהם וניגפים בעשרות אלפיהם.

ולמרות הכל העזרה יצאה לדרך. בכורי אומות העולם יצאו למתקפה ניצחת בה רוצץ ראש הנחש וראשי בכיריו . אף שגם הפעם לא ברור כל כך למה זה אכפת להם, ברור כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם".

באדיבות מגזין עטרת חיה