פעם ישבנו, קבוצת נשים, ועלתה תהייה שנוגעת בכולנו: מדוע התאריכים החסידיים המשמעותיים ביותר – י"א ניסן וכ"ח ניסן – חלים דווקא בשיא העומס של ערב פסח וההתארגנות שאחריו, כשרוב זמננו מוקדש לעבודות הבית? ננסה להתבונן במסר שמעבירים אלינו ימים אלו דווקא מתוך שגרת העשייה הקדחתנית.

נפתח בסיפור הממחיש כיצד נעשים 'של הרבי', שותפים איתו ממש: יהודי אחד הגיע אל רבי ישראל מרוז'ין והגיש לו סכום נכבד לצדקה. כשהרבי שאלו לאיזו ברכה הוא זקוק, הפתיע היהודי והשיב: "אינני זקוק לדבר". וסיפר: "הייתי שותף בעסקי עצים. סיכמנו – שותפי ואני – שבכל שנה אחד מאיתנו ייסע לנהל את כריתת העצים ואת מכירתם ביריד, והשני יישאר ויפרנס את שתי המשפחות. באחת השנים, שותפי נסע ולא שב. חרף השמועות שמעל בכספנו וברח, סירבתי להאמין בכך, והמשכתי לפרנס את משפחתו עד שחסכונותיי אזלו.

לאחר תקופה, התגלה אליי שותפי בחלום וסיפר כי חלה ונפטר בדרכו חזרה. הוא גילה לי את מקום המסתור של הכסף והודה לי על מסירותי למשפחתו. ביקשתי ממנו לספר דבר מה מעולם האמת. הוא שיתף: "באותו יום הגיעה לשמיים נשמתו של צדיק גדול, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ופמליה של מעלה רעשה לקראתו. הוא עבר וסימן מי האנשים שהם חסידיו כדי שיצטרפו אליו, וסימן גם לי. כשהשבתי שאינני חסיד שלו ואינני חפץ לשקר בעולם האמת, ענה לי הצדיק: פעם הענקת צדקה לחסיד שלי, ולכן אתה קשור אליי. שאלתי את שותפי: "ולמי אני, שבעולם הזה, יכול להתקשר?" והשיב: "לתלמידו וממשיך דרכו – רבי ישראל מרוז'ין". לכן, חתם היהודי, הגעתי לתת צדקה לרבי, לשם ההתקשרות עצמה, אינני זקוק לדבר.

בטרם נסכם את המסר, נתבונן בדבריו של הרבי מ"דבר מלכות" שופטים: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה השופטיך ויועציך ונביא הדור… בנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים… עד הנבואה העיקרית ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא"!

אשרינו שזכינו לא רק לתת צדקה או למסור פ"נ, אלא להתקשר בהתקשרות עמוקה ופנימית לשופט וליועץ ולנביא הדור, ולזכות לעשות בחיי היום יום דירה לקב"ה בתחתונים בכל רגע. בנוסף לכך – אף לקבל הדרכה מפורטת מהרבי כיצד לחיות נכון, משעות הבוקר ועד שנת הלילה, ועד… עד הגאולה השלמה.

לו י"א ניסן היה חל בחודשי החורף, ייתכן והיינו פנויות להקדיש לו תשומת לב רבה יותר. אך כחסידות, ברור לנו שקביעות התאריך נושאת מסר: הקב"ה שם את יום הולדתו של הרבי בימים של עבודה גשמית רבה – כי זה הדבר החשוב ביותר לרבי. ההתקשרות נבחנת ונבנית דווקא בתוך ההכנות האינטנסיביות לחג. עלינו לשאול – תוך כדי מרוץ העשייה: האם הקשר לרבי מורגש בהווה העמוס שלי? ההתמסרות אינה שמורה רק לזמנים שלווים של רוחניות, אלא מתבטאת בהחדרת הרוחניות לעולם העשיה הגשמי.

רב אמריקאי שאל את הרבי בשנות הנשיאות הראשונות שתי שאלות: האחת,  מדוע הרבי אינו מתייעץ עם רבנים נוספים? והשניה – כיצד הפך משפט קצר של חז"ל – "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" – לעיקר התורה? הרבי ענה: "הא בהא תליא. כל עוד הם לא מבינים ש'דירה בתחתונים' הוא התורה כולה  אי אפשר להתייעץ איתם".

כאשר מצליחים לעצור להתוועדות בעיצומן של הכנות הפסח מתוך שמחה והידור מצווה., לעודד את המשפחה לצאת ל"מבצעים" ולחלוקת מצה שמורה למרות העייפות והלחץ, מורגשת עוצמתו של י"א ניסן כפל כפליים. אין ספק שזה גם מרשים מאד את ילדינו ומחנך אותם להתקשרות של אמת.

הרבי תובע תמיד להוריד את הרעיונות הנעלים לעולם המעשה. כך, באחת ההתוועדויות, לאחר שיחה על אהבת ישראל, הורה הרבי שכל איש יחליף את כוסית ה'משקה' עם חברו, וכל אישה תחליף "מזונות" עם חברתה.

אז מה המעשה שאני לוקחת על עצמי ליישום דירה לקב"ה אצלי בבית, כדי שתהא מוכנה לגאולה תיכף ומיד?

מאת: מנוחה רחל זקס

באדיבות מגזין עטרת חיה