איפה אני תופסת אותך? בממ"ד? מנסה להשלים שינה?

אין ספק שזו תקופה של תהפוכות ומה שקראנו במגילה קורה לנגד עינינו ממש.

ועדיין, לצד כל הניסים, יש גם כאב, פחד, חרדה ואי־וודאות.

מה עושים?

לפני הכול, תזכרי שאת בסדר! נורמלי לפתוח שוב ושוב את המקרר או להיות עצבנית… נורמלי להיות מבואסת שהתוכניות משתבשות, או לבכות פתאום סתם באמצע היום "כאילו מכלום"…

קבלי את עצמך עם הנפילות. את בסדר!

ומה הלאה? איך נתקדם?

נבין את תפקידו של הפחד: לפחד יש מטרה טובה, להגן עלינו. הוא טוב כשהוא מניע לפעולת הגנה, אבל יש גם פחד שמשתק ומשבש אותנו, ואת הפחד הזה אפשר לשחרר.

נזהה את מקורו של הפחד: נדמה שהפחד נובע מהמצב – יש מלחמה, נפילות, אזעקות – ברור שיש פחד! אבל בפועל מה שמייצר את הרגש הוא הפרשנות שלנו: אירוע > פרשנות > רגש > תגובה.

על האירוע אין לנו שליטה.

על הפרשנות – יש, וזו בשורה טובה.

נפריד בין מה שבשליטתנו ובין מה שלא: בשליטתי – המחשבות, הרגשות והפעולות שלי. לא בשליטתי – כל מה שחיצוני לי – מלחמה, החלטות מדיניות, התנהגות של אחרים, העתיד.

אל תתעסקי בכל מה שאינו בשליטתך, גם לא במחשבה. חזרי למה שכן.

לא נילחם בפחד, נדבר איתו באהבה – במקום להילחם בו, אפשר לומר לפחד: "תודה שאתה כאן ורוצה להגן עליי, אבל כרגע, אחרי שסידרתי כל מה שבשליטתי, אינני זקוקה לך, אני משחררת אותך לעת עתה".

ההחלטה לשחרר את הפחד, אחרי שהבנתי שאינו משרת אותי, מביאה שחרור ורוגע.

נזכור שיש בנו כוחות ואיננו לבד – עברנו משברים רבים בשנים האחרונות. יש לנו ניסיון ומשאבים.

ועם זאת, אל תהססי לבקש עזרה כשצריך – טכנית, עם הילדים, נפשית. בקשת עזרה אינה חולשה, היא כוח. היא היכולת שלנו לקבל אחריות על המצב שלנו ולייעל אותו.

נצא מעצמנו כדי לחזור אל עצמנו – חרדה היא "לופ" פנימי שבו אדם עסוק בעצמו, בפחדים, בדברים שאינם בשליטתו – מקצתם מודעים ואחרים לא.

כל עשייה, נתינה, עזרה והתגייסות למען אחרים עוזרות לצאת מהלופים ולחזור לעצמי האפקטיבית.

נאמין בילדינו – אולי נדמה לנו שלילדים קשה יותר להתמודד, משום שאינם מבינים את המצב. אך למעשה, ההפך הוא הנכון. הילדים מסתגלים בקלות רבה יותר למציאות מאתגרת ומגלים גמישות רבה, וזאת משום שאין להם תפיסה מקובעת איך המציאות צריכה להיראות. לא צריך להיבהל מזה שילד פוחד, זה נורמלי ובריא.

רגרסיה זמנית, רצון לישון יחד, משחקי מלחמה – אלו דרכי התמודדות טבעיות ובריאות. עם זאת, הילדים מושפעים מהציפיות שלנו, מהאופן שאנו, ההורים, תופסים אותם. אם נאמין שהם חזקים, מסוגלים ויכולים להתמודד – זה מה שהם יגלו בעצמם.

לא ננסה "לשדר רוגע" – פשוט חבל על המאמץ. ילדים קולטים את מה שאנו מרגישות באמת. אז הכול בסדר, מותר גם לאימא לפחד, והילדים יכולים להתמודד עם זה. אפשר לומר: "אני קצת פוחדת, אבל אנחנו יחד ונעבור את זה". את אימא, לא מלאך, ואנושי לפחד.

ומעל הכול, נתאזר באמונה – אנחנו בתוך סיפור גדול מאיתנו. אנחנו רואות את התמונה החלקית – מתבוננות ברקמה מהצד ההפוך. לכאורה הכול קשרים ותסבוכות לא ברורות, אבל היצירה נרקמת מעל ראשינו ביד אומן.

נאמין, נתפלל ונראה יחד ישועות במהרה.

אלונה שפיגל – מלווה נשים לשינוי עמוק ומרפא במערכות יחסים ובחיים. לתגובות, או הצטרפות לרשימת התפוצה של אלונה שלחי מייל: moc.legiphsanola@sanolaאו בוואטסאפ – 3012599550

באדיבות מגזין עטרת חיה