הכעס הוא אולי הרגש הסוער והמבלבל ביותר בנפש האדם; הוא גורם לנו להרגיש צודקים כל כך באותו רגע, אך מותיר אותנו מרוקנים ובודדים רגע אחרי. האם הכעס הוא כוח הרסני בלתי נשלט, או שמא יש בו רבדים נסתרים שיכולים להפוך אותו דווקא למפתח לצמיחה?

נוסף להיותו רגש עוצמתי במיוחד, הכעס הוא אחד המכשולים הגדולים בעבודת השם של כל יהודי. באגרת הקודש (סימן כ"ה) מציע אדמו"ר הזקן בעל התניא דרך להתמודד עם הכעס: "..אִילּוּ הָיָה מַאֲמִין שֶׁמֵּאֵת ה' הָיְתָה זֹאת לוֹ – לֹא הָיָה בְּכַעַס כְּלָל .. עַל הַנִּיזָּק כְּבָר נִגְזַר מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם…"

הכעס לסוגיו

כאמור, הכעס הוא רגש מאתגר בחיים בכלל ובזוגיות בפרט. הוא עומד בבסיסם של רוב העימותים הזוגיים, ולכן הבנת הדינמיקה שלו חיונית להתמודדות נכונה.

בטרם נציע דרכים להתמודדות עם הכעס, נדגיש שלא כל הכעסים דומים זה לזה. מודעות לסוג הכעס יכולה לשנות את הדרך שבה בני הזוג מתמודדים עם קונפליקטים.

באופן כללי, קיימים שני סוגים עיקריים של כעס: כעס הנובע מצורך שנפגע וכעס הנובע משיפוט. ההבדל ביניהם תהומי: הראשון יכול להוביל לפתרון בעיות, ואילו השני – להסלמה של העימות.

כאשר אדם אומר: "אני כועס כי זה מפריע לי", הוא למעשה אומר: "יש לי צורך שלא קיבל מענה". במקרה הזה הכעס הוא איתות רגשי, המצביע על כך שמשהו שחשוב לנו נפגע, והוא יכול להפוך להזמנה לשיחה.

דוגמה זוגית: יעקב מגיע הביתה לאחר יום עבודה ארוך. כאשר הוא נכנס, אשתו רבקה שקועה בטלפון ואינה שמה לב אליו. יעקב כועס ואומר לה: "מפריע לי שאני מגיע הביתה ואת לא מתייחסת אליי. אני צריך כמה דקות של קשר כשאני חוזר". יעקב מדבר רק על הצורך שלו, בלי להאשים את רבקה. שיחה כזו מאפשרת קרבה.

כעס מאשים

לעומת זאת, כאשר האדם אומר לזולת "אתה לא בסדר", במקום לומר: "זה מפריע לי", הכעס שלו אינו מבטא "צורך" אלא "שיפוט" והאשמה. הפסיכולוג ארון בק, מייסד הטיפול הקוגניטיבי־התנהגותי (TBC), טען שקונפליקטים זוגיים רבים נובעים ממחשבות שיפוטיות על בן הזוג – מחשבות כמו "הוא אגואיסט", "היא חסרת אחריות" או "הוא לא מתחשב".

מחשבות כאלו מעוררות כעס עז, משום שהן מגדירות את בן הזוג כבעייתי מבחינה מוסרית. כאשר אדם סבור שהשני "לא בסדר", הוא נוטה להרגיש שעליו להעמיד אותו במקום, להוכיח לו שהוא טועה או להבהיר לו שעליו להשתנות. גישה זו מובילה כמעט תמיד להסלמה בעימות הזוגי.

דוגמה זוגית: יעקב נכנס הביתה ורואה שרבקה שקועה בטלפון. הוא מאשים אותה: "זה ממש לא בסדר שאת מתעלמת ממני". הוא אינו מדבר על הצורך שלו, אלא מאשים את אשתו. התוצאה השכיחה של האשמה תהיה תגובת הגנה: "אני לא מתעלמת ממך! רק בדקתי משהו", ומכאן העימות מתחיל להסלים.

מדוע האשמה מובילה להסלמה? משום שהיא מאיימת על הזהות. כאשר אדם שומע: "עשית משהו שמפריע לי", הוא עשוי להקשיב. אך כאשר הוא שומע: "אתה לא בסדר", הוא חווה התקפה על הזהות שלו.

המעבר משיפוט לצורך

אחד הכלים החשובים ביותר לניהול קונפליקטים זוגיים הוא המעבר מ"שיפוט" ל"צורך". במקום לומר: "אתה לא בסדר", עדיף לומר: "זה מפריע לי". במילים אחרות, במקום לדבר על השני, דבר רק על עצמך. ההבדל נראה קטן מבחינה לשונית, אך הוא עצום מבחינה פסיכולוגית. "צורך" משתף בחוויה האישית, "שיפוט" מגדיר את השני כבעייתי. כאשר בני זוג מצליחים לדבר על ה"צרכים" שלהם, הכעס יכול להפוך להזמנה לחיבור.

האשמה כמנגנון הגנה

לעיתים קרובות מאחורי האשמה מסתתרת פגיעות. לדוגמה, כאשר יעקב אומר: "זה לא בסדר שאת מתעלמת ממני", הרגש האמיתי עשוי להיות תחושת דחייה ובדידות, פחד שאיננו חשוב לה. הכעס מופיע לעיתים קרובות כאשר האדם חווה פגיעה בתחושת הערך העצמי שלו. כאשר הפגיעה אינה מודעת, היא מתורגמת לשיפוט. הבעיה היא שהשיפוט וההאשמה רק עלולים להסלים את העימות.

דוגמה טיפולית: משה וחנה הגיעו לטיפול זוגי לאחר שנים של עימותים. משה התלונן: "זה לא בסדר שהיא תמיד מאחרת". במהלך השיחה התברר כי מאחורי הכעס מסתתר רגש אחר. משה אמר: "כשאני מחכה לך, אני מרגיש שאני לא חשוב לך".

כאשר משה הצליח לבטא את הפגיעות שלו, הטון של השיחה השתנה לחלוטין. חנה לא הרגישה מותקפת. היא אמרה: "לא ידעתי שאתה מרגיש ככה". זה היה רגע של חיבור.

כאשר עולה כעס כדאי שנשאל את עצמנו: האם אני כועס משום שמשהו מפריע לי, או משום שאני חושב שהשני "לא בסדר"?

אם מדובר בצורך שנפגע, אפשר לומר: "זה מפריע לי כי אני צריך…"

אם מדובר בשיפוט, כדאי לעצור ולשאול: "איזה צורך מסתתר מאחורי השיפוט?" תרגול כזה מאפשר להפוך כעס להזדמנות לחיבור.

כעס ואמון

היכולת לבטא "צורך" במקום "שיפוט" קשורה עמוקות לאמון. כאשר בני הזוג נותנים אמון זה בזה, ומאמינים שהשני רוצה בטובתם, הם מעיזים לומר: "נפגעתי". אך כאשר האמון נמוך, כל אחד מבני הזוג נוטה להגן על עצמו באמצעות שיפוט והאשמה, הוא אומר: "את(ה) לא בסדר". אם כן, לעיתים קרובות האשמה היא סימן לחוסר אמון ביחסים.

אחד הצעדים החשובים ביותר ביחסים זוגיים הוא ללמוד לתרגם את הכעס שלנו מ"שיפוט" ל"צורך", ותמיד להעדיף לדבר על מה שאנו מרגישים, במקום להאשים את בן הזוג שלנו. כך נפתח דלת לשיחה ולפתרון הבעיה.

ד"ר זאב קרומבי הוא מטפל זוגי. 0547–822686

באדיבות מגזין עטרת חיה