השבוע נקרא בפרשת אמור

בסוף הפרשה התורה מתארת ומספרת סיפור יוצא דופן וחריג:

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן". (ויקרא פרק כ"ד פסוקים י'-י"א).

ורש"י על אתר מפרש:

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה: מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יָצָא מְחֻיָּב. בָּא לִטַּע אָהֳלוֹ בְּתוֹךְ מַחֲנֵה דָּן. אָמְרוּ לוֹ: מַה טִּיבְךָ לְכָאן? אָמַר לָהֶם: מִבְּנֵי דָּן אֲנִי. אָמְרוּ לוֹ: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" כְּתִיב (במדבר ב, ב')  נִכְנַס לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְיָצָא מְחֻיָּב; עָמַד וְגִדֵּף.

בֶּן אִישׁ מִצְרִי: הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהֲרָגוֹ מֹשֶׁה.

בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מְלַמֵּד שֶׁנִּתְגַּיֵּר.

וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה: עַל עִסְקֵי הַמַּחֲנֶה.

וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:  זֶה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, שֶׁמִּחָה בּוֹ מִטֹּעַ אַהֳלוֹ.

וַיִּקֹּב:  כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּפָרֵשׁ", שֶׁנָּקַב שֵׁם הַמְּיֻחָד וְגִדֵּף. וְהוּא שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁשָּׁמַע מִסִּינַי.

לְמַטֵּה דָן:  מַגִּיד שֶׁהָרָשָׁע גּוֹרֵם גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְאָבִיו, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן") שמות ל"א, ו') שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ.

התורה מספרת לנו על בנה של שלומית בת דברי משבט דן שבא לפני בית הדין הרבני שהעמיד משה רבינו במדבר וביקש חלק ונחלה עם שבטו שבט דן, אחרי שעם ישראל החל לחנות במסעותיו על פי ציווי ה' יתברך בחלוקה מוסדרת של שבטי ישראל.  כפי שמפורש במקרא: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ." (במדבר ב, פסוק ב').

בית הדין מסביר לו שאין יכולת לשכנו עם שבט דן לו אמו מיוחסת משום שאביו איננו יהודי ואינו נמנה על שבטי ישראל ומאחר והנחלה מוסבת על שם האב אין דרך לסייע לו..

אז בכדי להבין קצת יותר את מאחורי הקלעים של הסיפור ננסה לשפוך אור על הסיפור דרך חזרה בזמן לשעבוד מצרים: עם ישראל תחת שעבוד פיזיולוגי ונפשי כבד מנשוא מוצאים את עצמם נרדפים ומוכים בידי קלגסי מצרים, ללא מנוחה יום יום הם מאולצים לעבוד בעבודת פרך מייסרת, בעבודות כפייה רוויות סבל.

בתוך בליל האירועים מנצלים המצרים את ההזדמנות מצדם ומנסים לפגוע בנשות ישראל ולאונסן, אך ה' יתברך עמד להן בעת צרתן והציל את כולן ממש מאונס בעקבות עמדתן הבלתי מתפשרת על צניעותן וקנאותן על גופן ופרטיותן שלא אפשרו למצרים לפגוע בהן!

מקרה אחד ויוצא דופן היה זה שהפר את הסטטוס קוו במחנה ישראל. שלומית בת דברי משבט דן הייתה אישה מסבירת פנים, נעימה חביבה, וטובת לב, היא החזיקה במנהג אותו אימצה לשאול ולדרוש בשלום כל אדם שפגשה.

אלא שבמקרה של קלגסי מצריים היווה הדבר את הדך המעוותת לנצל את שאילת ודרישת השלום בכדי לפגוע בה. ואכן לצערה וצער משפחתה היא נאנסה על ידי הקלגס המצרי שהופקד על בעלה בשעבוד מצרים. אותו קלגס שראה ביופי הייחודי של שלומית בת דברי חמד אותה בלבו וכבר זמם וחרש עצה במוחו איך לפגוע בה.

באחד הימים הוא החליט הקלגס לבצע את זממו הוא הגיע לביתה של שלומית בת דברי בערב אחרי יום עבודה קשה, והוציא את בעלה בטענה שלא השלים את מכסתו כראוי והוא חייב לחזור כעת לעבודתו עד שישלימה, הוא הפקיד עליו את חברו שיפקח על עבודתו. ובינתיים ניצל את המצב כדי לפגוע בשלומית בת דברי ולאנוס אותה!

כשחזר בעלה שוב הביתה הוא היה רצוץ ושבור לחלוטין אמנם, אך הוא הרגיש והבין מיד את מה שאירע לאשתו כשראה אותה במצב הנפשי בו הייתה נתונה.

למחרת ביום העבודה החדש חש הקלגס המצרי במבטים הזועמים המופנים אליו מבעלה של שלומית וחשש התגנב ללבו שמא יבולע לו, לכן הוסיף חטא על פשע בכך שהכביד על בעלה של שלומית את העבודה באופן יזום ומכוון, הוא היה מכהו ורודהו בעצמה, ומכביד את עול ומכסת העבודה היומית, שבעלה חזר הביתה חבול ומוכה, עייף ורצוץ מבלי יכולת לעשות דבר על העוול הגדול והנורא שאירע לאשתו האהובה! ולפירוש אחר במדרש לא הניחו עד שרצחו נפש! (ויקרא רבה, מדרש תנחומא על אתר).

את אותו קלגס מצרי הרג משה וטמן בחול כפי שמתואר בפרשת שמות: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל."

בנה של שלומית נולד לה מאותו קלגס מצרי אך גדל  וחי עם אמו שלומית, וכעת הוא נאבק על הכרתו ועל זכותו לחלק בתוך שבטו שבט דן בזכות אמו, אך בית הדין נאלץ לדחות את בקשתו מכיוון שייחוס לחלק ונחלה לשבטים מתייחס אחר האב ומכיוון שאביו מצרי היה לא ניתן היה ליחסו לשבו שבט דן!

משמעות הדברים הנה שכעת אין למשפחתו חלק ונחלה בין שבטי ישראל. בנה של שלומית ששמע את פסק הדין זעם וברוב זעפו קילל את שם ה' ויצא מבית הדין.

נכון יש כאן מעשה חמור מאוד מצד בנה שלומית בת דברי מבחינה רוחנית

נוקב שם ה' משמעו: נקב שנעשה כביכול בשם ה' עצמו

אם ניקח מטפורה פיזיולוגית: זה אולי זה הדימוי הנורא מכל שנחשפנו אליו בשבועות האחרונים מצדם של בני הנוער כיצד ילד /נער יכול לנקוב את גופו של חברו בסכין עד מוות!

ה"י ל"ע.

וכאן אנו נדרשים כחברה לתקון גדול!!!..

על ידי הניסיון להיכנס לנבכי נפש האדם ולהבין מניין צומח לו הטירוף הזה?

איך אדם מגיע למצב נורא שכזה שהוא מסוגל לנקוב את גופו של חברו?

כיצד מגיע בנה של שלומית בת דברי למצב בו הוא נוקב את שם ה' יתברך?

כאן נוגעים לנו הפרטים  במצבו הקשה הנפשי והרגשי בנה של שלומית בת דברי!

משמעות החוויה בחייו של בנה שלומית מתכנס לזעקה הגדולה העולה מפיו על נקב את שם ה' יתברך..

לאן אני שייך?! למי אני שייך האם אני בכלל שייך למישהו? למשהו?

אדם שגדל בחברה מסוימת, בתרבות מסוימת,  במרחב מסוים, אך חש ניכור וחוסר שייכות לחברה בה גדל וצמח נמצא בסיכון גבוה!

הוא תר אחר מענה לייסוריו..

הוא מנסה למצוא איזו שהיא שייכות!

כאשר הוא נהדף פעם אחר פעם ולא מוצא את מקומו ושייכותו הוא מנסה למצוא מקום אחר מסוכן ככל שיהיה העיקר לחוש שייך!

זו לא צריכה להיות דווקא דחיה חברתית!

זו יכולה להיות מציאות תורנית הלכתית שמספרת את המציאות הכואבת ככל שתהיה מדוע נמנע מאתנו להעניק לו מקום בתוך השבט ועם השבט אתו גדל ובתוכו צמח שבט דן!

אתה כלל לא אשם ואין זה נוגע אליך אישית!

אביך היה מצרי ולכן אין אפשרות להעניק לך חלק בשבטו של דן..

אז זוהי המציאות העגומה בה נתון בנה של שלומית בת דברי

מציאות שאין הוא אשם או קשור אליה כלל וכלל..

זוהי תוצאה של מעשה נפשע שביצע אביו הקלגס המצרי שפגע באמו ואנסה!

ולכן הזעקה גדולה שבעתיים:

מה אני קשור לכך שאבי היה פושע אנס ואיש מושחת?

למה דיני נחרץ בשל מעשה נורא ככל שיהיה שביצע מישהו אחר ואני משלם את מחירו הכל כך כבד?

לפי מפרשי המקרא השונים ישנו גם דיון מתי נודע לבנה של שלומית על כך הסיפור הנורא הזה שביצע אביו..

ישנם כאלה שסבורים שהיה זה כבר בגיל צעיר וכך גדל כילד מנודה ודחוי חברתית שזה נורא ואיום..

אמנם ישנם מפרשים שסבורים שכל הסיפור הנורא עם אביו ואמו נודע לו רק כאשר בא לבית דינו של משה רבינו לדרוש נחלה ומקום בתוך שבט דן וסורב!

שזה לא פחות נורא ואולי נורא יותר..

שכן כעת חרב עליו עולמו עת נחשף לסיפור שטלטל את נפשו ואת חייו בבת אחת

עד לחוסר אונים של ממש!

התיקון החברתי הנדרש:

הוא למצוא ולהעניק מקום ושייכות חברתית לכל אחד בחברה!

להעניק תחושת שייכות חברתית לכל מי שגדל וצומח בחברתנו!

נכון: אין דרך הלכתית להעניק לו מקום בתוך שבט דן..

אבל בטח משה רבינו ובית דינו חסו על נפשו של אומלל זה ניסו לקרבו ולמצוא לו פתרון הולם אחר!

ברור לכולנו שמשה רבינו גדול הנביאים עלוי נאמר:

"נאמן הוא בכל ביתי"

"לא קם נביא בישראל כמשה עוד"

רוען המסור והאהוב של כלל ישראל הדואג לפרט ולכלל כאילו היו בניו ממש!

"העניו מכל האיש אשר על םני האדמה"..

לא ינוח ולא ישקוט עד שימצא לבנה של שלומית את מקומו הראוי לו כדי שלא יחוש ניכור ואת חוסר השייכות..

הוא יעשה הכל אבל הכל כדי להעניק לבנה של שלומית את תחושת השייכות את תחושת ה-אתה ראוי להרגיש שייך מגיע לך בדיוק כמו כל חבריך להיות חלק מ.. !

אף אנו כחברה נדרשים להעניק לכל מי שצמח וגדל בתוכנו ובקרבנו את תחושת השייכות לה הוא ראוי!

גם אם מקום אחד לא מתאים לו/ה בתלמוד תורה, בישיבה, ביסודי , בתיכון, בסמינר..

בטח ישנן מקומות חלופיים נוספים הראויים לו/ה!

לא נוכל להינקות כחברה מאחריות ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"!!!

אם לא עשינו ככל יכולתנו למצוא לכך אחד ואחת את תחושת השייכות ואת מקומם הראוי להם!

אם נער/ה מרגישים שמקומם והשייכות החברתית אליה

הם חשים שייכים

נמצאת במקום בו האלימות היא השפה המדוברת..

אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה קרה? האם עשינו מספיק כחברה כדי שלא יגיעו למקום השפל הזה בו הם נאלצים למצוא את מעמדם ומקומם!!!

הזעקה העולה מנער/ה הנוקבים את שם ה' יתברך

ואת ליבם של חבריהם

גם אם לא בסכין

אלא במילים

החדות מסכין בלב!!!

הנה:

מי אני?

למי אני שייך?

לאן אני שייך?

האם אני שייך ?

בכלל למישהו

או למשהו בכלל?

שבת שלום

ובשורות טובות

מישאל🙏