• טעימה לנשמה מתאילנד

    הגדלה

    מתהפכת על מיטתי ולא יודעת את נפשי. כאב ראש חזק לא מניח לי להרדם. שעה ועוד שעה של לילה, צופה בזריחה ולא מוצאת מקום של שלוה ושינה.. אפילו כוס מים אי אפשר לשתות... • לקטע המלא

    תשעה באב

    כאב של חורבן
    נחמה של גאולה🌄

    מתהפכת על מיטתי ולא יודעת את נפשי. כאב ראש חזק לא מניח לי להרדם. שעה ועוד שעה של לילה, צופה בזריחה ולא מוצאת מקום של שלוה ושינה.. אפילו כוס מים אי אפשר לשתות! כאב ראש מציק אחד ושם דבר לא ברור כבר מאליו.
    המחשבות מציפות אותי ומאיימות להטביע.
    לרגע אחד קל לי להזדהות עם תחושת החורבן. מתחברת להרגשה של חוסר אונים מוחלט. איך הרגיש יהודי שראה בעיניים את שריפת בית המקדש? אובדן ענק, כאב בלתי נסבל, עצב עמוק שאין לו נחמה..
    מתלבטת האם מותר לי לכתוב היום. האם זה מסיח דעתי מהאבל על החורבן? כמה בכלל אני מצליחה להזדהות עם האבל? הלכות רבות עוזרות לי לעצור את שטף החיים ולנסות להרגיש משהו. אבל יחד עם זה קל להעביר את היום בשינה, בספר טוב, אפיה ובישול.. איך ארגיש באמת את החסר?
    ומה יהיה עוד כמה שעות כשתשעה באב יגמר? בבת אחת נוכל לנגן, לרקוד, לכבס ולאכול בשר ויין.. האם נגמר החורבן? האם נשכח את הרצון הזה לראות את בית המקדש בתפארתו?
    הגמרא מספרת על יהודי שעמד וחרש את שדהו, געתה פרתו. אמר לו ערבי : הפסק לחרוש, הפרה אמרה שבית המקדש שלכם נשרף!" פתאום געתה הפרה שוב. "התחל
    לחרוש, הפרה אמרה שנולד המשיח, מושיען של ישראל"

    תשעה באב הוא יום נושא הפכים, יום של חורבן ויום של נחמה, גלות הכי קשה ואור של גאולה. אולי כשנצליח להרגיש את עומק הגלות, הבדידות, הריחוק מאלוקים והסתר הפנים, נזכה לנחמה אמיתית שאותה רק הקב"ה יכול להביא..
    לפני כמה שבועות, שוחחנו כמה שליחות על המצב בחודשים האחרונים. "אולי מספיק כבר לדבר על כמה טוב יש בקורונה?" קראה אחת וניערה אותנו מהאדישות.
    כחבדניקים 'שטופי מוח' התרגלנו לחפש את הטוב בכל מצב, לדבר ולדקלם את זה. אולי הגיע הזמן שנפסיק? מרוב שהתרגלנו לחשוב אופטימי, אנחנו מפספסים את
    הכאב, מקבלים את המצב, ממשיכים הלאה ומוכנים לשהות עוד ועוד בגלות.. אולי אם נבין כמה אנחנו במצב גרוע, נתחיל סוף סוף לייחל ולבקש מעומק הלב את הטוב האמיתי?
    מנהג ישראל לקדש את הלבנה במוצאי תשעה באב, כדי להזכיר לנו שעם ישראל
    והשכינה עתידים להתחדש כמותה, וזה הזמן להחלטות טובות בתשובה, לימוד תורה ומעשים טובים שיבטלו את סיבת הגלות וכשתתבטל הסיבה, תתבטל הגלות.

    השעות הארוכות של הכאב, פתחו בי הבנה אחרת. המצב- חורבן. צריך לעשות משהו! גם אם אני מבינה שפנימיות הגלות היא טוב, זה עדיין לא כאן בצורה גלויה, וצריך לצאת
    מהאדישות. חייבת לזכור את ההרגשה הזאת.. חושבת על החלטה אחת שאקח איתי. בכל לילה לפני השינה אנסה להיזכר בלילה הזה ולשאול את עצמי איזה מעשה קטן אני יכולה לעשות מחר כדי שזה יקרה, ותשעה באב של שנה הבאה יהיה חג גאולה אחד גדול.

    שבת שלום
    משיח נאו!
    נחמי, בית חב"ד בנגקוק

    55

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה