יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
יש רגעים כאלה, קטנים ושקטים, שבהם אנחנו פתאום עוצרות ושואלות את עצמנו: רגע, ככה אמורים להיראות החיים? בין הכביסות לארוחות, בין העבודה לילדים, בין רשימות המשימות שלא נגמרות לבין ההודעות שעוד לא ענינו עליהן – אנחנו רצות. כל הזמן רצות. רצות להספיק. רצות לתפקד • מאת: חנה שטיפל • לקריאה
קראי עוד
בכל פעם שאני נוסעת מחוץ לישוב שלי אני רואה בצידי הדרך דגלי משיח ותמונות מודבקות של הרבי. מראה פשוט, כזה שעוברים לידו וממשיכים הלאה. אבל שהלב מתחמם לקראת יום חשוב ומיוחד כמו ג׳ תמוז הוא נותך ערך מיוחד יותר גם לדברים רגילים כביכול • מאת: חנה שטיפל, אמא מחברת • לטור המלא
לאור המכתב האחרון שיצא על ידי מספר שדכנים מהשורה הראשונה, נכון וראוי להשמיע גם צד נוסף. פגישה של בחור ובחורה נעשית מתוך חשיבה עמוקה, בירורים משני הצדדים, תיאום הפגישה, הכוונה,עידוד, ליווי והמון רגש מצד השדכן/נית. עבודת השדכן לא נגמרת בשליחת פרופיל, היא מתחילה שם • השדכנית נעמה ויזל בטור תגובה • לטור המלא
הרצון של כל האמהות הואלבנות שותפות של בני הבית שמתחילה מבפנים. באופן טבעי הבית הופך לפרויקט שאנחנו מנהלות. יש יעדים ויש משאבים. כשאנחנו פועלות ממקום של ניהול בלבד, אנחנו נשארות בודדות בצריח. הילדים מרגישים שהם "מפריעים" לתוכנית העבודה שלנו, ובן הזוג מרגיש שהוא רק "מסייע" במקרה הטוב • טורה השבועי של חנה שטיפל, אמא מחברת • לקריאה
"לפעמים אנחנו חייבות לצאת מהבית, כדי לבנות אותו יציב ונכון יותר". המשפט הזה ליווה אותי לאורך כל השבת האחרונה. יצאנו למפגש משפחתי, ובין הריצות עם המזוודות לבין הרגע שבו התיישבתי סוף סוף לנשום, הבנתי שהיציאה הזו היא הרבה מעבר ל"חופשה" • מאת: חנה שטיפל, "אמא מחברת" • לקריאה
עבור רבות מאיתנו, יום שישי הוא לא פעם "סיר לחץ". מרוץ מטורף בין קניות, בישולים, ניקיונות והניסיון להספיק הכל עד שהשבת נכנסת. בתוך כל הרעש הזה, אנחנו לפעמים שוכחות את הדבר הכי חשוב: הילדים שלנו. הם שם, מחכים לנו, ואנחנו? אנחנו רק רוצות שהמטבח יהיה מבריק • מאת: חנה שטיפל, "אמא מחברת" • לקריאה
בתוך המרוץ של החיים, הלב שלנו לפעמים עובר למצב של 'טייס אוטומטי'. בין הכביסות שצריך לקפל, התור לרופא שצריך לקבוע והעייפות שמצטברת – אנחנו אוהבות את הילדים שלנו הכי בעולם, אבל לפעמים אנחנו פשוט 'מנהלות' אותם במקום 'להיות' איתם • מאת: חנה שטיפל, אמא מחברת • לקריאה
יש משהו בשינוי האווירה, ביציאה מהקירות המוכרים אל עבר המרחבים, שמקלף מאיתנו את תפקידי היומיום. שם, בין השבילים, אנחנו לא רק "אמא שצריכה לתקתק" ו"ילד שצריך לאסוף", אלא פשוט בני אדם, משפחה, לב אחד פועם • מאת: חנה שטיפל • לקריאה
"בנו הטהור של שמואל מחבק ומנשק את הספר, עם חיוך מתוק במיוחד. גיסתי האהובה עומדת ומביטה, עיניה רטובות, ליבה רוטט. אבי היקר, בתעצומות נפש ובאמונה גדולה בבורא עולם, שכל מה שהוא עושה הוא טוב גמור ומוחלט. ואמא שלי, האהובה והגיבורה, אוחזת ומלטפת את ספר התורה, שעליו רקומות אותיות לעילוי נשמת בנה האהוב, שמואל ברוך חביב" • טור מצמרר
תפילת מנחה באמצע היומיום היא פריצת דרך גם בשבילך? אולי היום תפרוצי? מצטרפות יחד לס.ג. לשיר המלא
"חנוכה מלמד אותנו על היכולת להפוך חושך לאור, על יכולת לחולל שינוי אמיתי, פנימי מהותי שיוביל אתכם לחיים טובים ומאירים" • טור זוגי מאת המטפלת שולי אזרף • לקריאה
"רחל רואה ברועה צאן הפשוט את מה שהסביבה אינה רואה ואת מה שהוא עצמו אינו רואה. היא רואה כוח עצום עקביות יכולת התמדה וחכמה לצד פשטות צניעות ענווה. היא האמינה בו יותר משהו האמין בעצמו, ובחוכמתה הרבה הובילה אותו לגלות את האור בתוכו, לגדול להיות רבי עקיבא" • טור שבועי מאת המטפלת שולי אזרף • לקריאה
מאיפה להתחיל? חלפו כמה שבועות מפרוץ המלחמה, הלב לא מעכל, העין לא יודעת על מה להסתכל, והשכל הקטן שלי תוהה על דרך להסתגל... מצד אחד המציאות כואבת ולא נתפסת בשכל אנושי, כל אחד מאיתנו שותף לצער בפן אישי, ומצד שני ניסים שנותנים לנו כוח, וגורמים לנו לא לשכוח" • לטור המלא
יום שישי מגיע, הם מתחרים ביניהם מי יכנס אחרון לחנותו של אלי. והנה הוא מקדם את פניהם בברכה, ועוד לפני שהחלו מתנצלים, הוא יורה לכיוונם: "זהו, החלטתי לעזוב אותה! לסיפור המרתק
על הצג שיחת טלפון מחברת כתה שלא דיברתן איתה כמה שנים. 'מה היא רוצה?' את תוהה. 'בטח התחילו קמפיין עכשיו'. או שהיא צריכה אותך עכשיו למשהו אחר. האפשרות שהיא התקשרה סתם לדבר (לפטפט)- מופרכת! נכון? • לטור המלא
גולשת האתר שיתפה אותנו בטור מפירות הקיץ - מה הם רומזים לנו מה אנו יכולים ללמוד מהם • לקריאה
אחד המצבים המתסכלים ביותר כל אמא ממוצעת, והיא מרגישה בו ממש לא טוב – נוצר כשהתכוונת לחזור מוקדם ולא עלה בידך. הדימיון שלך עובד שעות נוספות, ומצייר לך את הילדים המבלים שעות רבות בלעדיך כצאן ללא רועה כששעת הארוחה מתקרבת בצעדי ענק – ואין שום סימנים שלה באופק המטבח... • לקריאה
גולשת האתר משתפת אותנו בדילמה שכל הורה בוודאי נתקל בה לא פעם ולא פעמיים - האם לצ'פר את הילדים בממתקים? כל הצדדים לכאן ולכאן • לקריאה
"אמון בהגדרתו מתייחס דווקא למצב שבו קיים איזה סיכוי לאכזבה. אמון אינו אותו אמון בכל התחומים, אלא שיכול שיש לי יותר אמון בבעלי לגבי זה שיפרנס את משפחתנו, אולם יש לי פחות אמון בו לגבי הבאת הילדה מהמעון בזמן..." • טור מאת זאב קרומבי • לטור המלא
לכבוד פורים קטן, סיפור מיוחד על איחור לא נעים שבסוף התברר כתוכנית אלוקית, מתוך הסיפור: "הסתלקו מכאן", צווחה האישה, "בושה! אין לכם אחריות! אתם גרועים כמו כל היהודים, לא אסלח לכם" ובעלה מנסה להרגיע אותה, ללא הצלחה. בעוד הסלון מלא באורחים מכובדים המחכים להתחלתה של סעודת הפורים שהתאחרה רבות..." • לסיפור המלא