רחוב קינגסטון עמוס אנשים עטורי טליתות, הצועדים ובידיהם ארבעת המינים. סוכות ניצבות בכל פינה, וניחוח האתרוגים מתערבב בריח הסכך. הגשם, שכמעט תמיד מגיע בסוכות, מרטיב את הרחוב בטיפות נוצצות. התפילות ב־770 עמוסות ומרגשות, הושענות והלל נשמעים ברמה. זהו חג מיוחד שמטעין את הנשמה בכוחות לכל השנה, לא פלא שרבים כל כך נוהרים אל שכונת המלך.
פנינו לשתי נשים מקראון הייטס, מושקא ומנוחי, והן פתחו לפנינו את דלת סוכתן, ונתנו לנו הצצה לאירוח המיוחד שלהן.
אני וסוכתי
מושקא: במקור אני ישראלית, אך זו השנה ה־17 שלי ברציפות בשכונת המלך בחודש החגים. בעבר הייתי אורחת בתשרי, והיום אני כבר מארחת. אנחנו גרים כאן כבר עשור, והורים לשישה ילדים, כן ירבו. עברנו לכאן מכיוון שבעלי אמריקאי. אנחנו גרים כעשרים דקות הליכה מ־770, וכשעברנו לבית המרוחק שאלתי את בעלי: 'מי בכלל ירצה להגיע עד לכאן?…' אבל, ברוך ה', לא רק בתשרי אלא גם בכל שבת יש לנו אורחים.
האורחים אצלנו מגוונים – בכל פעם מגיעים אנשים אחרים. אנחנו מבקשים מהמשפחה להביא חברים או מכרים הזקוקים לאירוח. הסוכה שלנו, ברוך ה', גדולה ומכילה כ־25 איש בכל סעודה. בדרך כלל אני מכינה רשימות מראש כדי לוודא שיש מקום לכולם. כשהגיעו אורחים רבים, ולא היה מקום בסוכה לכולם – הבנות עברו לאכול בבית.
מנוחי: זכיתי בעבר להיות אורחת בסוכות ב־770. כבר ארבע שנים שאני זוכה לגור בקראון הייטס, ולחגוג את החג בביתי עם בעלי וארבעת ילדיי.
אף שהסוכה שלנו קטנה, המון אנשים נהנים ממנה. הסוכה שלנו נמצאת במיקום מרכזי בקראון הייטס, וזה מזכה אותנו באירוח תמידי – ממש "סוכת כל דכפין"… אנשים עוברים עם ארוחה קנויה, ורק מחפשים סוכה פנויה לשבת בה. כמעט תמיד כשניכנס לסוכה נמצא שם אורח מזדמן, וכמובן נציע לו כוס שתייה או אוכל.
בחג עצמו, מכיוון שהסוכה מוגבלת במקום ונכנסים בה בערך 8–10 איש, אנחנו מארחים את הגברים בסוכה ואת הנשים והילדים בבית. לפעמים קורה שאנחנו רוצים להתחיל סעודה ומגלים שיש עוד מקום ושפע של אוכל, אז בעלי קופץ לסיבוב ומביא איתו עוד כמה אורחים.
כך נערכים לאירוח שכזה
מושקא: דבר ראשון, חשוב לזכור את נושא הכמויות. אומנם יש לי רשימות קניות מסודרות, אך כמעט תמיד אני מוצאת את עצמי שולחת את בעלי להשלמות. אני מקפידה להכין מספיק זמן מראש את המנות המרכזיות – דגים ובשר – בכמות גדולה, ולהקפיא. אם מגיעים יותר אורחים מהמתוכנן, אני מוציאה את מה שיועד ליום הבא, ובלילה מפשירה מהקפואים. כך עיקר ההתארגנות מתרכזת בבישולים המרכזיים, ואילו כמות התוספות והסלטים נעשית בהתאם לזמן שנותר.
אני משקיעה מאוד, שמה את כל הלב בבישולים, ומקווה שהאורחים מרגישים זאת בטעם ונהנים מהאירוח. עם זאת, ההתארגנות דורשת שעות רבות במטבח ולעיתים ויתור על חוויות אחרות, כמו שמחת בית השואבה או תפילות ב–770.
עלות האירוח של חודש תשרי גבוהה במיוחד – מדובר באלפי דולרים – וזה בהחלט בא על חשבון הוצאות אחרות; ובכל זאת, אנחנו עושים זאת בשמחה. אולי מבחוץ נראה כי לאמריקאים קל יותר כלכלית כי הם מרוויחים בדולרים, אך המציאות מורכבת יותר. מישהי סיפרה לי פעם ששילמה כ–1,000 דולר על כרטיס טיסה, וכעסה שהוציאו אותה מהמקום באמצע התפילה, משום שהגיעה אישה שזה המקום שקנתה בכספה. עניתי לה שאני שילמתי רק על החג הראשון סכום גבוה יותר מהכרטיס שלה, בלי להזכיר את שאר החגים…
המחיה כאן יקרה מאוד. כל אורחת רואה בעצמה כיצד היא יכולה להוציא בקלות 100 דולר על כמה שקיות של קניות פשוטות במכולת. אנחנו בשכונה נהנים לארח, אך זה בהחלט לא מובן מאליו – האירוח דורש השקעה כספית גדולה והתארגנות מקיפה.
מנוחי: זו בהחלט משימה לא פשוטה. ההכנות לחג דורשות השקעה והתארגנות רבה, והימים שלפני החג אינטנסיביים במיוחד. אני כמעט לא קונה אוכל מוכן – אולי רק חלות, אם לא הספקתי לאפות מספיק – אך כן משקיעה סכום משמעותי ולוקחת עוזרת לערב החג.
פעם מישהי אמרה לי: "פה לא באמת בעיה לארח, כאן הנשים מפונקות, יש להן עוזרת"… למעשה זה לא נכון. כשמשפחה צעירה חוגגת את החגים בעצמה, כל חג יומיים מלאים, וגם מארחת – זו משימה לא פשוטה בכלל. אני לא מקנאת בחברותיי בארץ ישראל, שחוגגות יום חג אחד אצל ההורים, אני מפרגנת להן מכל הלב על הנוחות – אבל כאן המציאות אחרת, אי אפשר להתארגן לחג לבד. העזרה אינה פריבילגיה, אלא המינימום ההכרחי.
בדיוק כמו שבית חב"ד שמתכנן אירוע לוקח צוות לסייע בארגון, כך גם אני בהתארגנות לחג – נעזרת בצוות קטן משלי. יש כאלה שבוחרות להיעזר בצורה אחרת, למשל לרכוש הרבה אוכל מוכן. אני, לעומת זאת, מעדיפה להכין את רוב התבשילים בבית, בעזרת עוזרת שמאפשרת לי לעמוד במשימה.
הלו"ז שלי בסוכות
מושקא: הלו"ז צפוף מאוד – לא רק בסוכות, אלא בכל חודש תשרי. כל הזמן מתארגנים לארוחות ומבשלים כמויות גדולות. אני תמיד מבקשת עזרה, כי לבד פשוט בלתי אפשרי להספיק הכול. השנה זה מאתגר במיוחד – החג יוצא באמצע השבוע, מייד אחרי החג צריך לקנות שוב מצרכים לשבת ולבשל, ושוב להתארגן לחג הבא שמגיע מייד אחרי שבת.
לתפילות בלילה אני לא מספיקה לצאת. בבקרים, למרות העומס והעייפות, אני מקפידה להגיע לתפילות ב־770. זה לא קל, הילדים התרגלו לקום מוקדם ולצעוד עד ל־770. אני עצמי קמה מוקדם יותר כדי לערוך את השולחן לפני שיוצאים, כי כשחוזרים מהתפילה האורחים כבר מגיעים. לאחר הסעודות ביום בעלי יוצא עם הבנים הגדולים ברגל עד למנהטן ל'מבצע לולב'. זה בהחלט מאתגר, אבל מקבלים כוחות מהאווירה המיוחדת של הימים האלה.
מנוחי: חשוב לנו מאוד לקחת את הילדים לתפילות ב־770 – לשמוע הלל והושענות, זו הזדמנות של פעם בשנה. אני משתדלת להתארגן מראש עם כל ההכנות והבישולים עד כמה שאפשר. והנה טיפ שקיבלתי מתושבת קראון הייטס ותיקה – לבוא עם הילדים לתפילה כשאת רגועה ויודעת שהבית שלך מוכן לסעודה שאחרי התפילה. זו חוויה אחרת לגמרי. מגיע לך וגם להם לזכות להתפלל תפילת חג רגועה עם הרבי ב־770. גם בחול המועד אנחנו מנסים להספיק להגיע לתפילות, לפחות בחלק מן הימים.
היתרון במגורים בלב קראון הייטס הוא שאפשר בקלות לקפוץ לשמחת בית השואבה – לה הילדים מחכים כל השנה. אנחנו יוצאים לשמחת בית השואבה בלילות החג לאחר הסעודה. צועדים יחד כל המשפחה, וזו חוויה שאני אוהבת מאוד. בחול המועד מגיעים כבר בשעות הלילה המוקדמות כדי שהילדים יהיו עדיין ערים. סוכות הוא חג עמוס: תפילות, אירוח, 'מבצעים', תעסוקה לילדים – ובקושי מספיקים להבין שהוא התחיל, וכבר מתארגנים לשמחת תורה…
חוויה בסוכה
מושקא: לפני שנתיים, בלילה הראשון של סוכות, הזמנו 18 אורחים, ונותרו ארבעה מקומות פנויים. לא מילאנו את הסוכה לגמרי, וקיווינו שבלילה השני יהיו יותר אורחים. בלילה השני בעלי טרם חזר מ'מבצע לולב' ותפילת ערבית, ובינתיים התמלאה הסוכה באחים, בבני דודים, בבחורים שבעלי פגש בדרך ל'מבצעים' והזמין לסעודה. ואני רואה שהוא עדיין לא מגיע… הבנתי שהוא מחפש עוד אורחים, ולי אין דרך לעדכן אותו שהסוכה כבר מלאה. ואז הוא מגיע, וכמו שחשבתי, אחריו נכנסים עוד עשרה בחורים… אני זוכרת את עצמי צוחקת בלי סוף רק מלראות את האנשים נכנסים ונכנסים. ברוך ה', היה מספיק אוכל. פתחנו עוד שולחנות והצטופפנו. הרגשתי שהקדוש ברוך הוא שולח לנו סימן לשפע לכל אותה שנה.
מנוחי: באחד מלילות החג, אחרי שסיימנו את הסעודה – האורחים כבר הלכו, האוכל חזר למטבח, והכול עדיין היה על השיש – פתאום נשמעו דפיקות על הדלת. קבוצה של נערות שעברה ברחוב ראתה את הסוכה. הן שאלו בפשטות אם נשאר קצת אוכל… מובן שהוצאתי להן. לשמחתי עדיין היה במטבח שפע, וברוך ה', נשאר מספיק לכולן.
אחת מהן סיפרה שהן הסתובבו זמן רב ולא מצאו מקום לאכול, ואחרת שאלה אותי בעיניים מופתעות: "את כל זה הכנתם לבד בבית?"… זה היה רגע מרגש וחמוד במיוחד לקבל כזה משוב בלתי צפוי. באמת שמחתי שהייתה לי הזכות לשתף אותן באוכל ולהעניק להן חוויה של חג.
אני זוכרת סיטואציה שקרתה אחרי החג, בזמן שצריך לפרק את הסוכה. מכיוון שאנחנו מאחסנים את הסוכה בבייסמנט, היא חייבת להתייבש לחלוטין. אם היא נרטבה מהגשם, צריך לחכות כמה ימים עד לייבוש מלא של חלקיה, בעיקר של הסכך. באחת השנים ירד גשם בדיוק ביום שבעלי תכנן לקפל אותה. גם בימים הבאים ירד גשם לסירוגין, ודחה את הפירוק שוב ושוב, עד שהסוכה נשארה עומדת ימים ארוכים עם הסכך… כבר היה מצחיק לראות אותה שם, עד שסוף סוף לכל זמן ועת, והגיע הזמן המתאים לארוז אותה לשנה הבאה.
על הברכה ועל האווירה
מושקא: גם אם מדובר במאמץ גדול ובהשקעה עצומה, אנחנו מארחים את האורחים של הרבי מה"מ בשמחה ומתוך תחושת זכות. אני מרגישה שככל שאני מתאמצת יותר, או ככל שאני מארחת אורחים רבים יותר לסעודה, מתווספת לכך גם ברכה מיוחדת. לא מזמן הייתה שבת כזו, שבה התאמצתי מאוד, ואחד מנרות השבת דלק עד שעות הצוהריים… זו הייתה עבורי הוכחה מוחשית בעבורי לברכה ששורה בבית בזכות המאמץ וההשקעה.
מנוחי: בעיניי זו שליחות אמיתית. זכות לארח את האורחים של הרבי שליט"א. הידיעה שמשהו קטן שאנו נותנים יכול להיות משמעותי כל כך בעבור האורח – משמחת אותי. אני זוכרת את עצמי, בהיותי בחורה צעירה, מתארחת אצל משפחות בסעודות חג. החוויה הזו הכניסה אווירה אחרת לגמרי לחג: כשאת רחוקה מהמשפחה, רוצה כל כך לטעום קצת טעם של בית. הזיכרון הזה נותן לי כוח להתאמץ, להשקיע ולהזמין עוד אורחים, כדי שגם הם ירגישו תחושת בית בסעודת חג.
האורחים גם מביאים איתם ברכה הביתה. היו פעמים שבהן ממש הרגשתי זאת גם בגשמיות – אחרי אירוח משמעותי במיוחד שדרש ממני מאמץ רב, כולל לינה – חווינו השגחות פרטיות מיוחדות בתחומים שבהם היינו צריכים ברכה.
אני מאמינה שכאשר ההורים מארחים מתוך שמחה ובצורה שמתאימה לבית, זה מהדהד הלאה. הילדים הופכים לשותפים פעילים, מתרגשים ושמחים עם ההורים, וזה כלל לא מובן מאליו. לאחרונה, למשל, היו לנו אורחים, ואחד הילדים אמר במהלך ההכנות: "איזו זכות שיש לנו כאלה אורחים!" הרגע הזה ריגש אותי מאוד. אני מתפללת תמיד שנזכה לארח מתוך שמחה ומתוך שפע, בעזרת ה'.
מאחלת לקוראות
מושקא: שתדעו לנצל את חודש תשרי כמו שצריך. כל יום מיוחד בפני עצמו, עם אווירה אחרת ומהות שונה. שתצליחו לאסוף כוחות ורגעים עם הרבי מה"מ, ולחזור עם מצברים מלאים של אמונה, התקשרות וחיות. ובעיקר – שנזכה כבר השנה להתגלות הרבי מה"מ, ונחגוג כולנו יחד בירושלים.
מנוחי: שתצליחו לשאוב מהחג קדושה ושמחה, להחדיר בילדים את האווירה המיוחדת ולזכות לקחת איתכן כוחות לכל השנה. ובעיקר – שנזכה במהרה שהקדוש ברוך הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, ונחגוג תשרי של גאולה עם הרבי.
באדיבות מגזין עטרת חיה
