"חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים כפי ממונו." 

(שולחן ערוך, הלכות יום טוב) 

סנכרון רצונות ויכולות

חני, מזכירה ואימא לארבעה מתבגרים: "קליות ואגוזים לא ממש מדברים לילדים בני זמננו. במיוחד לא למתבגרים שלי, שמחפשים ריגושים וחוויות חדשות לבקרים. ההלכה הזו מלמדת אותי שבכל גיל ובכל מצב יש משהו אחר שמשמח, וצריך למצוא את הזמן. כשהיו קטנים, ביקור חג אצל סבתא או יציאה לפארק שעשועים מרוחק יותר היו עילה מספקת לשמחת חג. היום הם כבר מחפשים דברים אחרים. המשימה שלי להיות קשובה לצרכים ולרצונות שלהם, ועם זאת לעשות סנכרון כלשהו בין הרצון ובין התקציב שעומד לרשותנו, לוח הזמנים וכמובן ההתאמה למשפחה החסידית.

הילדים שלי אוהבים מאוד טיולים בטבע, אבל בסוכות האתגר גדול יותר, מכיוון שצריך סוכה זמינה כדי שהבנים יוכלו לאכול ולשתות. הם כבר יודעים שעל זה בעלי ואני לא מוותרים. בכל מסלול טיול שנבנה נבדוק אם אפשר למצוא בדרך סוכה כשרה ופתוחה לשימוש. ברוך ה', היום קל יותר לטייל כי יש הרבה יותר מודעות לעניין, ויש הרבה סוכות שמוצבות בכל מיני מקומות (אם כי חשוב לבדוק בכל פעם את כשרות הסוכה).

אתגר נוסף הוא שילוב המחויבויות החסידיות שלנו בלו"ז גם בימים שבהם אנחנו יוצאים לטייל – תפילות במניין, נטילת לולב, חת"ת וגם 'מבצעים'. אנחנו משתדלים לכוון אותם לעשות את הדברים כך שלא ירגישו שזה עול מטריד שחייבים להתפטר ממנו, אלא משהו חיוני שאיננו זזים בלעדיו. כמו שלא נצא לטיול בלי אוכל ומים בכמות מספקת ובלי דלק במכונית, כך לא נצא לטיול בלי ל'תדלק' את הנשמה שלנו כמו שצריך. כמובן, הכול ברוח טובה ודוגמה אישית שמבהירה יותר מעשרות שיחות מה חשוב להורים ועל מה אבא ואימא אינם מוותרים בשום מצב".

שליחות היא כיף

יהודית, שליחה ואימא למשפחה ברוכה: "סוכות הוא חג שמח בעצם מהותו. שינוי האווירה, היציאה לסוכה, שמחת בית השואבה שמתקיימת בכל ערב – יש הרבה הווי של שמחה מסביב. אך צריך להתאים ולהטעים אותו לילדים שלנו. לדאוג שמה שמשמח אותנו ישמח גם אותם. בשביל ילדיי, במיוחד הצעירים שבהם, היציאה ל'מבצע לולב' משמחת ומספקת. וכדי להשלים את החוויה, נקנה להם בסוף הסיבוב היומי שלגון מפנק או ממתק מיוחד אחר, שישמח גם את הנפש הבהמית. אגב, אני מקפידה על כך לא רק בסוכות. כשהילדים צעירים, צריך לחבר אותם לרצון לצאת ל'מבצעים' גם דרך החושים הגשמיים. אם הם יודעים שמי שיוצא מקבל צ'ופר כלשהו, זה יוצר התניה חיובית, והמוח שלהם מתייג את היציאה למבצעים כמשהו חווייתי ומהנה.

כמובן, השמחה והמסירות שלנו לעניין השליחות משפיעות עליהם ברובד הרוחני. אבל זה עדיין לא מספיק בשבילם. הם עדיין במקום שהם צריכים להרגיש ששליחות היא 'כיף'. ואני משתדלת לספק להם את ה'כיף' הזה במגוון דרכים.

בחג עצמו לא מתאפשר לנו לצאת לטיולים, עקב העומס בשליחות. אך אנחנו משתדלים לצאת איתם בימים שאחרי החג לטיול כלשהו. הם מחכים לזה מאוד, ואפילו גאים בכך שאנחנו תמיד יוצאים אחרי סוכות כי בסוכות אנחנו בשליחות… אני חושבת שהכול תלוי בדרך שבה את מעבירה את המסר לילדים, ולאו דווקא בדיבור. לילדים יש יכולת מיוחדת להרגיש את מה שאת משדרת באמת, גם אם את מדברת אחרת. אם את מרצה להם על חשיבות השליחות, אך בתוכך מרגישה ממורמרת ולא מסופקת, הם יקלטו את התחושות הפנימיות שלך. אך אם את מאושרת ושלמה עם עצמך, גם הם ירגישו כך. גם אם יש ילד שרוטן לפעמים או מתלונן, לא להיבהל, זה טבעי. חשוב לתת לו להביע את רגשותיו, ולהסביר לו שהרבי מה"מ בחר דווקא בו ושמח בכל רגע ורגע שהוא מבצע את תפקידו. יחד למצוא את הנקודות החיוביות והשמחות שבמצב הקיים".

אתגר ה"אך שמח"

חני: "בעיניי, האתגר העיקרי בשמחת חג הוא לשמור על אווירה שמחה ורגועה בבית. מטבע הדברים, בחגים, כשכל בני המשפחה נמצאים הרבה שעות יחד, עלולים להיווצר ויכוחים וחיכוכים רבים יותר מאשר בשגרה. המצבים הלא נעימים הללו פוגמים בשמחת החג של כולנו. אם יש לך ילדים קטנים, חשוב להשתדל להעסיק אותם כמה שיותר – במשחקים, בסיפורים, אפילו בעזרה במטבח. בדרך כלל ילדים אוהבים לקחת דברים לסוכה ולהחזיר אותם חזרה (אם אתם גרים בבניין והסוכה למטה זו חוויה ממש…). הכלל הוא כמה שיותר תעסוקה = פחות מריבות. זהו אתגר לא פשוט בשביל האם, שצריכה ללהטט בין העסקת הילדים, הכנת הארוחות ועניינים נוספים. אבל אם הילדים יהיו שמחים ורגועים, גם לך יהיה קל יותר.

מניסיון אישי, להשתדל להעיר כמה שפחות. קשה לפעמים להימנע מהערות, במיוחד למתבגרים – על שעות הקימה, על התפילה המאוחרת, על צורת לבוש וכדומה. אבל זה המקום שלך לעשות מאמץ כדי לשמור על אווירה טובה. צריך הרבה השתדלות, סייעתא דשמיא ותפילות ללכת בין הטיפות. לדאוג שמה שחשוב לנו – ייעשה, ועם זאת, שהאווירה לא תיפגם.

ועוד טיפ קטן, תשמיעי כמה שיותר מוזיקה בבית. זה מכניס את כולם לאווירה של שמחה. ואל תשכחי לשמח גם את עצמך. כדי לשמח את הבעל ואת הילדים, את צריכה אנרגיות של שמחה לעצמך. לכי להתוועדות, צאי לשמחת בית השואבה, מצאי זמן לקרוא ספר שאת אוהבת, קני לעצמך פינוק קטן. והעיקר, פרגני לעצמך על המאמצים שלך לשמח את בני ביתך. גם אם פה ושם יהיו פרצופים חמוצים או הערות, דעי שעשית את שלך, ושמחי בהשתדלות שלך. השמחה שלך תדביק את כולם בסופו של דבר".

באדיבות מגזין עטרת חיה

באדיבות מגזין עטרת חיה

1

 מה עושים כאשר לא כל הילדים מתיישרים עם הקו של ההורים סביב שולחן החג?

המשפחה כולה בסוכה, סביב שולחן ערוך בחגיגיות. אבא רוצה לומר דברי תורה, אימא רוצה שכל ילד יקבל את המקום שלו וישתף במה שלמד בגן, בכיתה או בישיבה. אך לא תמיד ההורים מצליחים לחבר את כולם, ולגרום לכל הילדים להקשיב. יש ילדים מאותגרי קשב, יש ילדים שאינם מחוברים לגמרי לקו של הבית, ויש אפילו כאלו שבחרו בקו אחר. איך מסתדרים כאשר כולם יושבים בסוכה אחת – ויש מגוון גילים, מגוון מצבי רוח, מגוון סגנונות אישיות? לכל לאחד צרכים משלו, ולפעמים הם מנוגדים ומתנגשים. איך שומרים על אווירה טובה בסוכה?

האוהל של אברהם אבינו היה פתוח מכל כיוון ונגיש מאוד לכולם. אברהם קיבל את כולם בלבביות ובחמימות, ועם זאת הוא לא חשש לומר את האמת. גם אתם, ההורים, תביאו את הקו שלכם, אך ללא כעס. התמקדו במה שיאפשר לכולם להתחבר. למשל: אפשרו לצאת להתאוורר, נסו לקצר, השקיעו בהכנת דבר תורה המוגש בצורה מרתקת, בליווי סיפורים שפותחים את הלב.

2

 מה עושים כשהילדים אינם מתגייסים לעזור? 

החג מלא בסעודות משפחתיות. צריך להגיש, לפנות, לנקות. בכל משפחה יש ילדים שיתגייסו בקלות, וכאלה שלא. הם יכולים להיות דחיינים, מחפפים, איטיים, או סתם ילדים שנגמר להם החשק עוד לפני שהתחיל…

יצחק אבינו חפר בארות. כשהגיע למקום שהיה נראה יבש, לא הביא מים ממקום אחר, אלא חפר, הוריד את כל המחיצות ואת כל השכבות המסתירות, וגילה את המים החיים שבמעבה האדמה. חפירת בארות רומזת לגילוי הקדושה שמסתתרת בעולם הגשמי עצמו, יצחק נאבק בהסתר שקיים בעולם.

גם בבית צריך לזכור שחפירה לתוך הנשמה של הילד דורשת זמן, אבל אפשרית בהחלט. אין להתפעל מהעצלות ומכל מה שמציג הילד כלפי חוץ, יש להאמין בו שהוא יכול להתגבר, להראות לו את הדרך לנצח בכל רגע מחדש, ולשבח את המאמץ שלו לפי הקושי שבו הוא נמצא.

3

 מה עושים כשהילדים 'מוציאים מהכלים'?

החג נפלא, מרגש ומשמח, אך גם מביא עימו אתגרים. מצד אחד, איננו רוצים לקלקל את אווירת החג. מצד אחר, כמו שאומרים, יש גבול לכל תעלול…

האמצע של יעקב אבינו אינו פשרנות והתקפלות, אלא חיבור של קווים וגישות, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" – האמת של יעקב הייתה רחמים, מידת התפארת – שאינה אומרת ש"לכולם מגיע" כמו החסד, ואינה אומרת ש"אם לא מגיע לך לא תקבל" כמו הגבורה, אלא אומרת ש"אף על פי שלא מגיע לו, תרחם עליו ותיתן לו".

כדי שלא לקלקל את אווירת החג בבית כדאי לנהוג במידת התפארת.

4

 מה עושים כשהמתבגרים מתלוננים שהקטנים מפריעים להם ולא מאפשרים פרטיות?

משה רבנו היה מנהיג סבלן, הקשיב באורח רוח ובסבלנות וקיבל כל אחד, אף שהיו לו סיבות טובות לנהוג אחרת. בני ישראל לא הפסיקו להתלונן ולפקפק, למרות כל הטובות והחסדים שעשה בעבורם. למרות הכול המשיך משה בשתדלנות שלו אצל הקדוש ברוך הוא.

זו הזדמנות טובה להסביר לגדולים שעם הזכות מגיעה גם אחריות שדורשת התבגרות. "אומנם לא תמיד מתחשק לך להתייחס לבקשה של אחיך הקטן, ולא תמיד מעניין אותך לשמוע את ה'שטויות' שלו. אבל עיניהם של הקטנים נשואות אליכם, הגדולים, הם מעריכים ומעריצים אתכם, ולכן רוצים בקרבתכם". כאשר הגדול מכבד את הקטן ומקדיש לו זמן, נבנים קשרים נכונים במשפחה. עכשיו הזמן לבנות את התשתית שתחזיק את החברות ואת הכבוד בין האחים לכל החיים.

5

 מה עושים אם דווקא בחג מתגלעים בין בני הזוג חילוקי דעות, ואפילו מתפתחות מריבות בשל סוגיות שלא טופלו עד עכשיו?

בשגרה לא תמיד מוצאים זמן לשבת יחד ולפתור דברים. יש עומס, החיים אינטנסיביים, ולא תמיד יש פניות. אבל כמו שאנחנו יודעים, הדברים בדרך כלל אינם נפתרים מאליהם. הם יושבים וממתינים לשעת כושר, ואז הם צצים. בחג, כשיש זמן פנוי, מתעוררים כל הדברים החבויים שלא נגענו בהם.

אהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, והיה אומר דברים טובים על אדם באוזני רעהו כדי שיתרצו ויתפייסו. אולי לא תצליחו לגשר על חילוקי הדעות, אולי אתם צריכים גורם שלישי שיסייע לכם, וכעת לא הזמן המתאים לכך. בינתיים תוכלו להיכנס לקליניקה של אהרן הכהן וליישם את דרכו. אמרו דברים טובים זה על זה, הודו זה לזה על המאמצים, הוקירו זה את זה. אינכם מתעלמים מהדברים הלא פתורים, אתם פשוט מסכימים שכעת לא הזמן המתאים להציף אותם, נושמים עמוק ונרגעים.

6

 מה עושים כשעוברים תקופה לא קלה בדיוק כעת, ומגיעים לחג מותשים?

אי־אפשר לדחות את החגים לזמן שיתאים לנו… החג כבר כאן, ולא תמיד מרגישים ששון בלב. איך מקבלים כוח כשמרגישים שנמצאים בתחתית?

יוסף הצדיק היה בגלות במקום הנמוך ביותר, אחרי שהמשפחה שלו מכרה אותו. הוא היה בודד בעולם, הרגיש שאין לו סיכוי, ואז גם נכנס לכלא על לא עוול בכפו, והיה אסור בתנאים קשים. היו לו כל הסיבות להתייאש, אך הוא לא התייאש, ודווקא במקום שנראה שאין נמוך ממנו הוא התחיל לצמוח, עד שבסוף נעשה למלך ושליט. העמדה הנפשית שלו הייתה לפעול עם הנתונים העכשוויים, בלי להיכנס יותר מדי למחשבות ובלי לשקוע בדיכאון, פשוט לעשות. יוסף הצדיק מלמד אותנו לנוע, להתקדם, לטפס למדרגה הבאה, בלי לדעת מה יקרה בסוף. לכל צעד יש ערך, ולבסוף הצעדים הקטנים מצטרפים ומובילים להצלחה למעלה מן המשוער.

אז אם את עכשיו בתקופה לא קלה, נסי להתחבר לעשייה. אפילו צעד קטן יכול להוציא אותך ולמשוך אותך למקום טוב יותר.

7

 מה עושים כשמתקשים לבטא שמחה בגלוי, בריקוד או בשירה?

חג הסוכות ושמחת תורה הם זמנים לששון, הזמן לאסוף שמחה לכל השנה.

אך לא תמיד אנשים מרגישים בנוח לבטא את השמחה שלהם בגלוי, לעיני כול. הקושי יכול לנבוע מכל מיני סיבות: חוסר ביטחון עצמי, סגנון אישיות מופנם ועוד… אז איך מתגברים על זה?

כתוב שדוד המלך היה מפזז ומכרכר לפני כלל העם. לכאורה הנהגה זו לא התאימה למעמדו. הוא היה מלך ישראל, והיה מצופה ממנו להתנהל באצילות ובכבוד. איך הוא הסכים לנהוג כאחד היהודים הפשוטים?! אפילו אשתו מיכל לא אהבה את זה…

מוסבר שדוד המלך רצה להביא לפני השם שמחה ללא גבולות, בלי לחשוב 'איך אני נראה?' ו'מה יגידו עליי?', פשוט לתת לשמחה להתפרץ מהלב. ועל ידי כך, כמובן, גם לזכות להשראת השכינה.

אז אם אתם מרגישים קצת נבוכים, או שזה נראה לכם שטותי… תזכרו ששמחה אמיתית מהלב מחברת אתכם למקור השפע והטוב. שמחה פורצת גדר, ושמחה מביאה להשראת השכינה בביתכם. הפעילו מוזיקה, רקדו עם הילדים והביאו שמחה שתדביק את הילדים ואת האורחים, שמחה שתיתן כוחות לכם ולמשפחה ותלווה אתכם כל השנה.

מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון!

יפה רייניץ MA, פסיכותרפיסטית CBT, מלווה בתהליכים אישיים, זוגיים והוריים. 050-9930770

באדיבות מגזין עטרת חיה

רחוב קינגסטון עמוס אנשים עטורי טליתות, הצועדים ובידיהם ארבעת המינים. סוכות ניצבות בכל פינה, וניחוח האתרוגים מתערבב בריח הסכך. הגשם, שכמעט תמיד מגיע בסוכות, מרטיב את הרחוב בטיפות נוצצות. התפילות ב־770 עמוסות ומרגשות, הושענות והלל נשמעים ברמה. זהו חג מיוחד שמטעין את הנשמה בכוחות לכל השנה, לא פלא שרבים כל כך נוהרים אל שכונת המלך.

פנינו לשתי נשים מקראון הייטס, מושקא ומנוחי, והן פתחו לפנינו את דלת סוכתן, ונתנו לנו הצצה לאירוח המיוחד שלהן.

אני וסוכתי

מושקא: במקור אני ישראלית, אך זו השנה ה־17 שלי ברציפות בשכונת המלך בחודש החגים. בעבר הייתי אורחת בתשרי, והיום אני כבר מארחת. אנחנו גרים כאן כבר עשור, והורים לשישה ילדים, כן ירבו. עברנו לכאן מכיוון שבעלי אמריקאי. אנחנו גרים כעשרים דקות הליכה מ־770, וכשעברנו לבית המרוחק שאלתי את בעלי: 'מי בכלל ירצה להגיע עד לכאן?…' אבל, ברוך ה', לא רק בתשרי אלא גם בכל שבת יש לנו אורחים.

האורחים אצלנו מגוונים – בכל פעם מגיעים אנשים אחרים. אנחנו מבקשים מהמשפחה להביא חברים או מכרים הזקוקים לאירוח. הסוכה שלנו, ברוך ה', גדולה ומכילה כ־25 איש בכל סעודה. בדרך כלל אני מכינה רשימות מראש כדי לוודא שיש מקום לכולם. כשהגיעו אורחים רבים, ולא היה מקום בסוכה לכולם – הבנות עברו לאכול בבית.

מנוחי: זכיתי בעבר להיות אורחת בסוכות ב־770. כבר ארבע שנים שאני זוכה לגור בקראון הייטס, ולחגוג את החג בביתי עם בעלי וארבעת ילדיי.

אף שהסוכה שלנו קטנה, המון אנשים נהנים ממנה. הסוכה שלנו נמצאת במיקום מרכזי בקראון הייטס, וזה מזכה אותנו באירוח תמידי – ממש "סוכת כל דכפין"… אנשים עוברים עם ארוחה קנויה, ורק מחפשים סוכה פנויה לשבת בה. כמעט תמיד כשניכנס לסוכה נמצא שם אורח מזדמן, וכמובן נציע לו כוס שתייה או אוכל.

בחג עצמו, מכיוון שהסוכה מוגבלת במקום ונכנסים בה בערך 8–10 איש, אנחנו מארחים את הגברים בסוכה ואת הנשים והילדים בבית. לפעמים קורה שאנחנו רוצים להתחיל סעודה ומגלים שיש עוד מקום ושפע של אוכל, אז בעלי קופץ לסיבוב ומביא איתו עוד כמה אורחים.

כך נערכים לאירוח שכזה

מושקא: דבר ראשון, חשוב לזכור את נושא הכמויות. אומנם יש לי רשימות קניות מסודרות, אך כמעט תמיד אני מוצאת את עצמי שולחת את בעלי להשלמות. אני מקפידה להכין מספיק זמן מראש את המנות המרכזיות – דגים ובשר – בכמות גדולה, ולהקפיא. אם מגיעים יותר אורחים מהמתוכנן, אני מוציאה את מה שיועד ליום הבא, ובלילה מפשירה מהקפואים. כך עיקר ההתארגנות מתרכזת בבישולים המרכזיים, ואילו כמות התוספות והסלטים נעשית בהתאם לזמן שנותר.

אני משקיעה מאוד, שמה את כל הלב בבישולים, ומקווה שהאורחים מרגישים זאת בטעם ונהנים מהאירוח. עם זאת, ההתארגנות דורשת שעות רבות במטבח ולעיתים ויתור על חוויות אחרות, כמו שמחת בית השואבה או תפילות ב–770.

עלות האירוח של חודש תשרי גבוהה במיוחד – מדובר באלפי דולרים – וזה בהחלט בא על חשבון הוצאות אחרות; ובכל זאת, אנחנו עושים זאת בשמחה. אולי מבחוץ נראה כי לאמריקאים קל יותר כלכלית כי הם מרוויחים בדולרים, אך המציאות מורכבת יותר. מישהי סיפרה לי פעם ששילמה כ–1,000 דולר על כרטיס טיסה, וכעסה שהוציאו אותה מהמקום באמצע התפילה, משום שהגיעה אישה שזה המקום שקנתה בכספה. עניתי לה שאני שילמתי רק על החג הראשון סכום גבוה יותר מהכרטיס שלה, בלי להזכיר את שאר החגים…

המחיה כאן יקרה מאוד. כל אורחת רואה בעצמה כיצד היא יכולה להוציא בקלות 100 דולר על כמה שקיות של קניות פשוטות במכולת. אנחנו בשכונה נהנים לארח, אך זה בהחלט לא מובן מאליו – האירוח דורש השקעה כספית גדולה והתארגנות מקיפה.

מנוחי: זו בהחלט משימה לא פשוטה. ההכנות לחג דורשות השקעה והתארגנות רבה, והימים שלפני החג אינטנסיביים במיוחד. אני כמעט לא קונה אוכל מוכן – אולי רק חלות, אם לא הספקתי לאפות מספיק – אך כן משקיעה סכום משמעותי ולוקחת עוזרת לערב החג.

פעם מישהי אמרה לי: "פה לא באמת בעיה לארח, כאן הנשים מפונקות, יש להן עוזרת"… למעשה זה לא נכון. כשמשפחה צעירה חוגגת את החגים בעצמה, כל חג יומיים מלאים, וגם מארחת – זו משימה לא פשוטה בכלל. אני לא מקנאת בחברותיי בארץ ישראל, שחוגגות יום חג אחד אצל ההורים, אני מפרגנת להן מכל הלב על הנוחות – אבל כאן המציאות אחרת, אי אפשר להתארגן לחג לבד. העזרה אינה פריבילגיה, אלא המינימום ההכרחי.

בדיוק כמו שבית חב"ד שמתכנן אירוע לוקח צוות לסייע בארגון, כך גם אני בהתארגנות לחג – נעזרת בצוות קטן משלי. יש כאלה שבוחרות להיעזר בצורה אחרת, למשל לרכוש הרבה אוכל מוכן. אני, לעומת זאת, מעדיפה להכין את רוב התבשילים בבית, בעזרת עוזרת שמאפשרת לי לעמוד במשימה.

הלו"ז שלי בסוכות

מושקא: הלו"ז צפוף מאוד – לא רק בסוכות, אלא בכל חודש תשרי. כל הזמן מתארגנים לארוחות ומבשלים כמויות גדולות. אני תמיד מבקשת עזרה, כי לבד פשוט בלתי אפשרי להספיק הכול. השנה זה מאתגר במיוחד – החג יוצא באמצע השבוע, מייד אחרי החג צריך לקנות שוב מצרכים לשבת ולבשל, ושוב להתארגן לחג הבא שמגיע מייד אחרי שבת.

לתפילות בלילה אני לא מספיקה לצאת. בבקרים, למרות העומס והעייפות, אני מקפידה להגיע לתפילות ב־770. זה לא קל, הילדים התרגלו לקום מוקדם ולצעוד עד ל־770. אני עצמי קמה מוקדם יותר כדי לערוך את השולחן לפני שיוצאים, כי כשחוזרים מהתפילה האורחים כבר מגיעים. לאחר הסעודות ביום בעלי יוצא עם הבנים הגדולים ברגל עד למנהטן ל'מבצע לולב'. זה בהחלט מאתגר, אבל מקבלים כוחות מהאווירה המיוחדת של הימים האלה.

מנוחי: חשוב לנו מאוד לקחת את הילדים לתפילות ב־770 – לשמוע הלל והושענות, זו הזדמנות של פעם בשנה. אני משתדלת להתארגן מראש עם כל ההכנות והבישולים עד כמה שאפשר. והנה טיפ שקיבלתי מתושבת קראון הייטס ותיקה – לבוא עם הילדים לתפילה כשאת רגועה ויודעת שהבית שלך מוכן לסעודה שאחרי התפילה. זו חוויה אחרת לגמרי. מגיע לך וגם להם לזכות להתפלל תפילת חג רגועה עם הרבי ב־770. גם בחול המועד אנחנו מנסים להספיק להגיע לתפילות, לפחות בחלק מן הימים.

היתרון במגורים בלב קראון הייטס הוא שאפשר בקלות לקפוץ לשמחת בית השואבה – לה הילדים מחכים כל השנה. אנחנו יוצאים לשמחת בית השואבה בלילות החג לאחר הסעודה. צועדים יחד כל המשפחה, וזו חוויה שאני אוהבת מאוד. בחול המועד מגיעים כבר בשעות הלילה המוקדמות כדי שהילדים יהיו עדיין ערים. סוכות הוא חג עמוס: תפילות, אירוח, 'מבצעים', תעסוקה לילדים – ובקושי מספיקים להבין שהוא התחיל, וכבר מתארגנים לשמחת תורה…

חוויה בסוכה 

מושקא: לפני שנתיים, בלילה הראשון של סוכות, הזמנו 18 אורחים, ונותרו ארבעה מקומות פנויים. לא מילאנו את הסוכה לגמרי, וקיווינו שבלילה השני יהיו יותר אורחים. בלילה השני בעלי טרם חזר מ'מבצע לולב' ותפילת ערבית, ובינתיים התמלאה הסוכה באחים, בבני דודים, בבחורים שבעלי פגש בדרך ל'מבצעים' והזמין לסעודה. ואני רואה שהוא עדיין לא מגיע… הבנתי שהוא מחפש עוד אורחים, ולי אין דרך לעדכן אותו שהסוכה כבר מלאה. ואז הוא מגיע, וכמו שחשבתי, אחריו נכנסים עוד עשרה בחורים… אני זוכרת את עצמי צוחקת בלי סוף רק מלראות את האנשים נכנסים ונכנסים. ברוך ה', היה מספיק אוכל. פתחנו עוד שולחנות והצטופפנו. הרגשתי שהקדוש ברוך הוא שולח לנו סימן לשפע לכל אותה שנה.

מנוחי: באחד מלילות החג, אחרי שסיימנו את הסעודה – האורחים כבר הלכו, האוכל חזר למטבח, והכול עדיין היה על השיש – פתאום נשמעו דפיקות על הדלת. קבוצה של נערות שעברה ברחוב ראתה את הסוכה. הן שאלו בפשטות אם נשאר קצת אוכל… מובן שהוצאתי להן. לשמחתי עדיין היה במטבח שפע, וברוך ה', נשאר מספיק לכולן.

אחת מהן סיפרה שהן הסתובבו זמן רב ולא מצאו מקום לאכול, ואחרת שאלה אותי בעיניים מופתעות: "את כל זה הכנתם לבד בבית?"… זה היה רגע מרגש וחמוד במיוחד לקבל כזה משוב בלתי צפוי. באמת שמחתי שהייתה לי הזכות לשתף אותן באוכל ולהעניק להן חוויה של חג.

אני זוכרת סיטואציה שקרתה אחרי החג, בזמן שצריך לפרק את הסוכה. מכיוון שאנחנו מאחסנים את הסוכה בבייסמנט, היא חייבת להתייבש לחלוטין. אם היא נרטבה מהגשם, צריך לחכות כמה ימים עד לייבוש מלא של חלקיה, בעיקר של הסכך. באחת השנים ירד גשם בדיוק ביום שבעלי תכנן לקפל אותה. גם בימים הבאים ירד גשם לסירוגין, ודחה את הפירוק שוב ושוב, עד שהסוכה נשארה עומדת ימים ארוכים עם הסכך… כבר היה מצחיק לראות אותה שם, עד שסוף סוף לכל זמן ועת, והגיע הזמן המתאים לארוז אותה לשנה הבאה.

על הברכה ועל האווירה

מושקא: גם אם מדובר במאמץ גדול ובהשקעה עצומה, אנחנו מארחים את האורחים של הרבי מה"מ בשמחה ומתוך תחושת זכות. אני מרגישה שככל שאני מתאמצת יותר, או ככל שאני מארחת אורחים רבים יותר לסעודה, מתווספת לכך גם ברכה מיוחדת. לא מזמן הייתה שבת כזו, שבה התאמצתי מאוד, ואחד מנרות השבת דלק עד שעות הצוהריים… זו הייתה עבורי הוכחה מוחשית בעבורי לברכה ששורה בבית בזכות המאמץ וההשקעה.

מנוחי: בעיניי זו שליחות אמיתית. זכות לארח את האורחים של הרבי שליט"א. הידיעה שמשהו קטן שאנו נותנים יכול להיות משמעותי כל כך בעבור האורח – משמחת אותי. אני זוכרת את עצמי, בהיותי בחורה צעירה, מתארחת אצל משפחות בסעודות חג. החוויה הזו הכניסה אווירה אחרת לגמרי לחג: כשאת רחוקה מהמשפחה, רוצה כל כך לטעום קצת טעם של בית. הזיכרון הזה נותן לי כוח להתאמץ, להשקיע ולהזמין עוד אורחים, כדי שגם הם ירגישו תחושת בית בסעודת חג.

האורחים גם מביאים איתם ברכה הביתה. היו פעמים שבהן ממש הרגשתי זאת גם בגשמיות – אחרי אירוח משמעותי במיוחד שדרש ממני מאמץ רב, כולל לינה – חווינו השגחות פרטיות מיוחדות בתחומים שבהם היינו צריכים ברכה.

אני מאמינה שכאשר ההורים מארחים מתוך שמחה ובצורה שמתאימה לבית, זה מהדהד הלאה. הילדים הופכים לשותפים פעילים, מתרגשים ושמחים עם ההורים, וזה כלל לא מובן מאליו. לאחרונה, למשל, היו לנו אורחים, ואחד הילדים אמר במהלך ההכנות: "איזו זכות שיש לנו כאלה אורחים!" הרגע הזה ריגש אותי מאוד. אני מתפללת תמיד שנזכה לארח מתוך שמחה ומתוך שפע, בעזרת ה'.

מאחלת לקוראות

מושקא: שתדעו לנצל את חודש תשרי כמו שצריך. כל יום מיוחד בפני עצמו, עם אווירה אחרת ומהות שונה. שתצליחו לאסוף כוחות ורגעים עם הרבי מה"מ, ולחזור עם מצברים מלאים של אמונה, התקשרות וחיות. ובעיקר – שנזכה כבר השנה להתגלות הרבי מה"מ, ונחגוג כולנו יחד בירושלים.

מנוחי: שתצליחו לשאוב מהחג קדושה ושמחה, להחדיר בילדים את האווירה המיוחדת ולזכות לקחת איתכן כוחות לכל השנה. ובעיקר – שנזכה במהרה שהקדוש ברוך הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, ונחגוג תשרי של גאולה עם הרבי.

באדיבות מגזין עטרת חיה

סוכות – בואי נלבש שמחה..*/אסתי פרקש

חג סוכות

החג הזה השמח

העראי, הזמני ,האורח

המגשים עולים ויורדים

מצטופפים עם השכנים

וכולם רוצים להיות שמחים

ואני….גם רוצה

להנות מאחדות המשפחה

לאגד המינים הפרטיים בשמחה

לחוש את חיבוק הסוכה

לשבת בשלווה

להנות מהפשטות

בלי התבלטות והתלבטות

*ואז מגיע הבום..💥*

הילדים על כל דבר רבים

המינוס מטפס לגבהים

הזוג הצעיר עדין בוויכוח

לא החליטו היכן להתארח

הכיסוי של הסוכה נעלם

כלום כאן לא מושלם

התורים בסופר ארוכים

החטופים עדין במחשכים

הגיסים והשכנים במילואים

ובוםםם היין התנפץ לרסיסים

ברקע..מתנגן *"ושמחת בחגך והיית אך שמח…"* אך..ממש אך… אאךךךךך

והשמחה …. טראחחחח

הי, מה קרה לך?

השמחה ברחה..אפשר לעזור לך?

אני רואה שלבשת סריג

תנשמי, המצב שלך לא חריג

*שמחה היא לבוש* כמו אריג

בכל רגע אנו מתלבשים ב3 לבושים

מחשבה, דיבור ומעשים

הם על לוח הבקרה שולטים

גלי רגשות שולחים בלהטוטים

ו..על מצב הרוח מחליטים

בקיצור, חם לך מהסוודר

הוא מעיק/מעצבן/ לא בסדר?

החליפי בגד וצאי מהחדר!

*אז…*

*בואי רגע נלבש שמחה יחד:*

🧠 *במחשבה-*

*בשמחה אותיות מחשבה*

הכול בראש! תהיי בהקשבה

חשבי טוב יהיה טוב- הכול לטובה

הסיחי הדעת בחרי מחשבה אהובה

• *דיבור*-

נפזר מילים טובות ומחמאות

לעצמי, לביתי וגם לשכנות

נתמקד בהודיה על מה שטוב

ונשים לב כמה השם אלינו- קרוב

• *מעשה-*

עשי לך מצב רוח,

תכיני לך קפה ועוגה

שבי בסוכה דברי עם חברה טובה

הפעילי מוזיקה עשי תנועות שמחה

והיא תאמין לך ותגיע אני בטוחה!

*כשאת שמחה כל הסביבה שמחה יחד איתך!* *ומה'אך' הזה יצא לך רק שמח.*

נו… אז מה את לובשת היום?

חג שמח

אסתי

מַרְאֶה אִמָּא/ רוּתִי וַיְסְפִישׁ

*אֱמֶת מָה נֶהְדָּר הָיָה מַרְאֶה אִמָּא בְּבֵיתָהּ*

*בְּצֵאתָהּ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים*

כְּאֹהֶל הַנִּמְתָּח עָלֶיהָ, מִלְּמַעְלָה עַד לְמַטָּה בְּכִתְמֵי פְּלִיטָה וּשְׁאַר מַרְעִין אֳכָלִין, מַרְאֶה אִמָּא

כִּבְרָקִים הֲיָצְאוּ מִפִּיהָ תּוֹךְ כְּדֵי תְּפִלָּה בְּנוּ אָה וְנוּ אוֹ וְנֻוְּנוּנוּ, מַרְאֶה אִמָּא

כְּגֹדֶל יֹבֶשׁ הַגָּרוֹן וּבֶטֶן הַמְּקַרְקֶרֶת, מַרְאֶה אִמָּא

כִּדְמוּת דְּיוֹקָנָן שֶׁל פָּמַלְיָתָהּ, קְרִי יְלָדֶיהָ הַצּוֹוְחִים, מַרְאֶה אִמָּא

כְּהוֹד הַמַּפָּה הַלְּבָנָה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁהִסְפִּיקָה לְהִתְלַכְלֵךְ, מַרְאֶה אִמָּא

כְּוֶרֶד הַנָּתוּן עַל לְחַיֶּיהָ מִקָּצֶה לְקָצֶה מֵרֹב עֲיֵפוּתָהּ הָרַבָּה, מַרְאֶה אִמָּא

כְּזֵר הַנָּתוּן עַל רֹאשָׁהּ וְאוֹמֵר לָהּ אַתְּ מַלְכָּה אַתְּ מַלְכָּה, מַרְאֶה אִמָּא

כְּחֶסֶד הַנִּתָּן עַל פָּנֶיהָ הַנָּחִים מִמֵּרוֹץ הַיּוֹם, מַרְאֶה אִמָּא

כְּטֹהַר פְּנֵי יְלָדֶיהָ שֶׁמַּעֲמִידִים פְּנֵי תָּם וְלֹא יוֹדְעִים בִּכְלָל מִי שָׁפַךְ אֶת הַמִּיץ עַל הָרִצְפָּה, מַרְאֶה אִמָּא

כְּיוֹשֶׁבֶת בַּסֵּתֶר לְכַמָּה דַּקּוֹת שֶׁל מְנוּחָה עַד שֶׁמִּתַּגְלִית בְּקוֹל צָהֳלָה, מַרְאֶה אִמָּא

כְּכוֹכָבִים שֶׁרָאֲתָה כְּשֶׁהִרְגִּישָׁה סְחַרְחֹרֶת אֲבָל הִמְשִׁיכָה לִהְיוֹת אִמָּא בְּכָל כּוֹחָהּ, מַרְאֶה אִמָּא

כִּלְבוּשׁ הַיֶּלֶד הַמִּתְלַכְלֵךְ שׁוּב אַחֲרֵי שֶׁהֶחֱלִיפָה כְּבָר בַּפַּעַם הַ100, מַרְאֶה אִמָּא

כְּמַלְאַךְ בְּקִיטְל לָבָן הַהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְדוֹאֵג מָה שְׁלוֹמָהּ וְאֵיךְ מִסְתַּדֶּרֶת, מַרְאֶה אִמָּא(וְאַבָּא)

כְּנֵרוֹת דּוֹלְקִים זוֹהֲרִים שֶׁמַּזְכִּירִים לָהּ שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה קָדוֹשׁ וְהִיא טוֹבָה כְּמוֹ שֶׁהִיא, מַרְאֶה אִמָּא

כְּשָׂרֵי צְבָאוֹת קְטַנִּים הַדּוֹפְקִים בָּרֹאשׁ, שָׁרִים וְצוֹחֲקִים וּשְׂמֵחִים, מַרְאֶה אִמָּא

כְּעֹז רוּחָהּ אֲשֶׁר הִתְאַפְּקָה וְשָׁמְרָה עַל קֹר רוּחַ לַמְרוֹת מַגַּשׁ הַפּוֹרְצֵלָן הַמְּנֻפָּץ עַל הָרִצְפָּה, מַרְאֶה אִמָּא

כְּפַעֲמוֹנֵי זָהָב הָאוֹחֲזִים בְּשׁוּלֵי בִּגְדָּהּ בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִיא בָּאֶמְצַע לְהָכִין לָהֶם אֹכֶל, מַרְאֶה אִמָּא

כְּצוּרַת הַבַּיִת הַנִּרְאֶה כְּמוֹ אַחֲרֵי מִלְחָמָה, צַעֲצוּעִים וּבְגָדִים זְרוּקִים בְּכָל פִּנָּה, מַרְאֶה אִמָּא

כְּקוּגְל וּטְחִינָה הַמְּרוּחִים עַל פָּנִים מְתוּקוֹת, מַרְאֶה אִמָּא

כְּרוֹאָה זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ עוֹד לִפְנֵי זְרִיחָתָהּ, מַרְאֶה אִמָּא

כְּשׁוֹשַׁנַּת גַּן בֵּין הַחוֹחִים, בֵּין הַמִּשְׂחָקִים, בֵּין הַבָּלָגָן, מַרְאֶה אִמָּא

כַּתְבָנִית שֶׁשָּׂמָה עַל עַצְמָהּ שֶׁהִיא לֹא עוֹשָׂה מַסְפִּיק אֲבָל צְרִיכָה לִזְכֹּר שֶׁהִיא אַלּוּפָההההה, מַרְאֶה אִמָּא

©️ רותי ויספיש 0532779342

*פרשת האזינו/* אסתי פרקש

שירת האזינו

היא לא רק שירה

על ניסים והודיה,

היא ממש עירבוביה

של אור וחושך מרקדים

לצד העלם, הסתר וגילויים.

ובמילים שלי

קשה לך? תשירי…

ליושב בשמים *האזיני*

וללב שלך *הקשיבי*

את שואלת איך אפשר לשיר

כשהכול סביב שביר?

גם בחושך והסתרה

*ה' אתך!*

את שומעת/ מאזינה?

יש  עדים! השמים והאדמה.

גלגל החיים סובב,

לעיתים יש פורענות וכאב,

ישורון משמין ובועט

שוכח החינוך, מתגאה ושועט

וה' האב הטוב -שולח תוכחה

כדי שנצא מחדר הבריחה

ונשוב לאבא, לדרך- בביטחה

*החושך מאיר העלטה*,

*גם כשזה מרגיש בעיטה*.

הכול ענין של החלטה

באיזה דרך את מקשיבה ומביטה.

מבטיחה /בוטחת

מעירה/ מאירה וזורחת

מחייבת /חיובית

מקשיבה/ שומעת חלקית

ואלוקים כנשר המעיר קינו לעופף

מתחת לגּוֹזָלָיו נמצא ומרַחֵף

*לא משאיר אותך לעוף לבד*

*את תמיד צמודה אליו- לה' אחד*

שולח מלאכים בחסד ורחמים

להעיף אותך משפל-למרומים.

*וזוהי שירת הלב*

שבח הודיה והודאה

לצד תוכחה ואזהרה

ניסיונות מעורבים עם חסד וחמלה

אך בסופם מובטחת -גאולה

*תאמיני בה' ותבטחי*

*שירה זה דבר נצחי*

*האזיני – התחברי*

*ובעז"ה -לעולם תשירי*!

שבת שלום

אסתי

`יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלוקות`

שִׁיר שֶׁל יוֹם #208

*מִשְׁקְפֵי כִּפּוּר*

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

מַנְעוּל עַל אֵי אֶם פִּי אֶם

וְעַל כָּל הַמִּסְעָדוֹת

אַף מָנוֹעַ לֹא פּוֹעֵם

שַׁלְוָה בָּרְחוֹבוֹת

וַעֲמוּסִים הַכְּבִישִׁים

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים

וּכְמוֹ מֵאֵלָיו מוּבָן

עוֹטִים בִּגְדֵי לָבָן

וְהַהֶסְבֵּר לַחִידָה

זָר לֹא יָבִין לֹא יֵדַע

בַּלֵּב בִּפְנִים יֵשׁ נְקֻדָּה

נְשָׁמָה סְלֵשׁ יְחִידָה

דָּתִיִּים לֹא דָּתִיִּים

כֻּלָּנוּ יְהוּדִים

מְחֻבָּרִים מְאֻחָדִים

לְעוֹלָם לֹא נִפְרָדִים

כִּפּוּרִים כְּפוּרִים נָשְׁרוּ הַתַּחְפּוֹשׂוֹת

הַלְּבוּשִׁים הַמִּפְלָגוֹת לֹא מְכַסּוֹת

וְלִי נוֹתַר לְהִתְפַּלֵּל שֶׁבַּשָּׁנָה הַזֹּאת

בְּמִשְׁקְפֵי כִּפּוּר אֶבְחַר כָּל יְהוּדִי לִרְאוֹת

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/Cweyopk3UcLJBLiXaEL3pT

יום הכיפורים- הפטרת יונה/אסתי פרקש

לפעמים אני יונה

בורחת לקצה הספינה

מכסה הראש בפוך

מהעולם ההפוך

נכנסת למעי הדגה

מתרוצצת בדאגה

נפלטת לארץ חזרה

ומנסה להבין מה קרה

מה לך נרדמת?

קומי קראי בתחנונים

בקשי כוחות מאלוקים

יש לך שליחות לעולמים

מציצה קצת מהפינה

רואה מצב הספינה

שומעת על החיים בנינוה

שחיתות שאין לה משתווה

שקר חוגג בתוך ההמולה

והאמת מסתתרת אומללה

והסליחה ממש נשללה

כי הכול בטוח- בגללה!

ובהגיע הפקודה שנית

יונה קם וחזר אחורנית

הבין שמשליחות לא בורחים

זה רצון עליון מאלוקים

יצא לנינוה וזעק ברחבי העיר

חזרו בתשובה או שנהפוך ונבעיר

ואנשי העיר שבו בתשובה

התחברו לאמת החשובה

ואני- יונה

לא נרדמת- ערה!

פועלת בשליחות האיתנים

מאירה לכבודך המחשכים

קוראת אליך בתחנונים

גאל אותנו גאולת עולמים

מפטיר יונה ידוע כסגולה לעשירות מצטרף לכך מנהג מיוחד לבקש היום אחד מהשני 'לעקאח'- עוגת דבש ,לשנה טובה ומתוקה!

ושלא נזדקק למתנת בשר ודם אלא לעשירות בדעת, בנחת, בשמחה ובממון היישר מידו הפתוחה הקדושה והרחבה.

גמר חתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

אסתי

שִׁיר שֶׁל יוֹם #206

חֲרוּזִים עֲלֵי חוּת

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

לחן: קצבי

נָטָה הָעֶרֶב יָרְדָה לַחוּת

תּוֹפֵס תְּנוּמָה שְׁנַת אֵיכוּת

הַטֵּלֵפוֹן בְּקוֹל בָּכוּת

מַתְרִיעַ אַזְעָקָה בַּחוּץ

אוֹיְבִים פְּחוּתִים וּנְחוּתִים

נְקַלִּים שְׁפָלִים וּמֻשְׁחָתִים

מְכֻתָּתִים אַךְ אֵינָם חַתִּים

פָנָאטִים וּמוּסָתִים

וְאָנוּ כְּבֻבּוֹת חֻתִּים

שׁוֹעֲטִים לַמִּקְלָטִים

עִם תִּינוֹקוֹת וּפְעוּטִים

וְלֵילוֹתֵינוּ בִּעוּתִים

וּכְשֶׁאֲנִי עָיֵף סָחוּט

עָלָה לִי בְּדֶרֶךְ צַחוּת

שֶׁאִם נְקַבֵּל אֶת הַמַּלְכוּת

מִיָּד נִזְכֶּה נִרְאֶה אַלְחוּת

אֶלֹקׇּה יָבוֹא מִתֵּימָן

וְחָתוּ גִּבּוֹרֵי צִנְּעָן

יָשׁוּבוּ יִשְׁמְרוּ מִצְווֹת

יַעַבְדוּ בְּנֵי שָׁלוֹשׁ אָבוֹת

מגיעים לאבא ומתוועדים

בעיצומם של ימי הסליחות, לפני ראש השנה נערכה לכל בנות הסמינר התוועדות גדולה, כהכנה לימים הנוראים ולתשרי בכלל. עם המשתתפות התוועד הרה"ח מנחם מענדל דב יוזביץ שיחי', שדיבר בלהט על מעלתו הגדולה של 770 – בית חיינו, על הזכות הגדולה לשהות בד' אמות של הרבי במשך זמן כה ארוך ועל הכוחות שאפשר לשאוב מכל חוויה בתשרי לחיים בכלל ולחיי שליחות בפרט.

ההתוועדות היוותה למעשה מעין "יריית פתיחה" לשורה של אירועים מיוחדים, המשתלבים בשגרה המרוממת של סדרי לימוד, תפילות ב-770 וסעודות משותפות.

חיות מיוחדת בין כסה לעשור

במוצאי שבת שובה נערכה התוועדות נוספת, בה התוועדו עם הבנות וצוות המורות של הסמינר. בדבריהן עמדו המורות  על נקודה משמעותית במיוחד, כיצד כל אחת שמה את עצמה לפני הרבי. הן בימים אלה והן בכלל. המשתתפות הנרגשות לא הפסיקו להודות ולספר לצוות ולחברותיהן על החוויה החסידית המרוממת.

מילים שמגיעות מבית שמש ונכנסות אל הלב…

לקראת חודש תשרי עמל צוות הסמינר במשך שבועות ארוכים על הכנת קובץ לימוד עשיר במיוחד. בכתיבת הקובץ לקחו חלק צוות הריכוז החברתי, תלמידות הסמינר ורבנים מורי הוראה שעמלו על התוכן ההלכתי. החוברת המכובדת מכילה תוכן רב ומסודר בשלל נושאים: הלכות הימים הנוראים והמועדים, מאמרי חסידות, שיחות והתוועדויות של הרבי, סיפורים חסידיים, וגם "פרק גאולתי" שבו הלכות הקשורות לגאולה העתידה.

אפשר לומר כי "מי שלא היה בעזרת הנשים כאשר הגיע אל 770 משלוח הקבצים, לא ראה התרגשות מימיו"… מסתבר שלצד בנות הסמינר היו אורחות רבות נוספות שהתלהבו מהקובץ האיכותי וביקשו אף הן לעיין בו ("לו רק יכולנו להפיק אלפי חוברות, עבור כל אחת מהאורחות ב-770…" אמרה אחת האחראיות). השמחה הרבה וה"רעש החיובי" שעשו הקבצים היו בלתי נשכחים!

לחיות רבי בכל מקום

הנהלת הסמינר המקפידה על השקעה לאורך כל השנה, עמלה רבות כדי ליצור חוויה רוחנית גם בימי תשרי – הן לנוסעות והן לנשארות בארץ. התלמידות ששוהות בארץ בחודש החגים נהנות מתוכנית ייחודית, המאפשרת לכל אחת לחוות תשרי חסידי לשנה של צמיחה בכל ההיבטים.

אגרת ה'קלא

ב"ה, ח"י שבט, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"א שבט (והקודמו) וממהר הנני לענות עליו שלא בתור אפילו של מכתבים התכופים מפני ענין הזריקות לחיסון, אף שלפלא שאלתו בזה שהרי כמה מאה"ק כבר שאלוני ועניתי להם בחיוב כיון שכאן עושים זה רובם ככולם ובהצלחה, ומובן שבאם ישנם זריקות מתוצרת בתי סממני רפואה שונים צריך להשתמש בזו הבדוקה ומנוסה.

——-

אגרת ה'קטו

[ט' שבט, תשי"ז]

…במ"ש אודות הזריקות חיסון ומה שקרה ל"ע ול"ע בארצוה"ב מלפנים בכגון דא, – הנה המאורע בארצוה"ב הי' בתחלת ההשתמשות בזריקות אלו קודם שקבעו בדיוק אופן הכנת התרכיבים וכו' משא"כ עתה שכבר ישנם כו"כ חדשים של נסיון בזה, ולכן לאחרי שיבררו סמכות תוצרת התרכיב אין חשש כלל לעשות הזריקות ואדרבה…

——

אגרת ד'תתקצח

ב"ה, ב' טבת, תשי"ז

ברוקלין.

ארגון נשי ובנות חב"ד

באה"ק ת"ו,

ה' עליהן תחיינה

ברכה ושלום!

במענה למכתבן אודות יחסי לזריקות תרכיב סאלק, בשביל חיסון הילדים שליט"א.

כבר נהגו בזה בכמה מדינות, ובארצוה"ב נעשה זה ע"י רובם ככולם ובהצלחה, ולכן נכונה עשי' זו.

ובשאלתן אם לעשות זה בתרכיב סאלק מתוצרות חוץ או תוצרת הארץ, מובן שתלוי זה בסמכות המייצרים שכמה מהם ישנם כאן, ובטח גם באה"ק ת"ו, ולכן יחליטו בזה אחרי שידעו הפרטים בזה ואיזה מהם עדיף, ואיך שיחליטו יהי' להצלחה בטוב הנראה והנגלה ולגדל את כל ילידיהם שי' בתוך שאר ילדי ישראל שי' לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה לשם ולתהלה ולתפארת.

בברכה והצלחה בעל עניניהן

בקשו פני: חפשו וגלו את פנימיותכם ואת זו של העולם ושל אלוקים

שִׁיר שֶׁל יוֹם #205

אם ישוב..

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

תְּשׁוּבָה אֶל הַנָּאִיבִיּוּת, תְּשׁוּבָה אֶל הַתְּמִימוּת

תְּשׁוּבָה כֵּנָה אֶל הָעַצְמִי, תְּשׁוּבָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת

תְּשׁוּבָה לְנֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה

בְּלִי קְלִפּוֹת, מַסֵּכוֹת עִם פְּגִיעוּת מַקְסִימָה

תְּשׁוּבָה אֶל הָרֵיחַ, תְּשׁוּבָה אֶל הַטַּעַם

תְּשׁוּבָה אֶל סִגְנוֹן שֶׁל דִּבּוּר מִפַּעַם

תְּשׁוּבָה לְכֵלִים כְּבֵדִים וּשְׁבִירִים

שֶׁדּוֹרְשִׁים הַשְׁקָעָה, אֲבָל גַּם מַחְזִירִים

תְּשׁוּבָה אֶל סְפָרִים וְאֶל הָאֲנָשִׁים

תְּשׁוּבָה לַמְּצִיאוּת הַמְּלֵאָה חִדּוּשִׁים

תְּשׁוּבָה לְאֵמוּן בְּעַצְמִי בַּזוּלַת

בַּתּוֹרָה, בַּבּוֹרֵא, בָּאֱמֶת הָאַחַת

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, קְרוֹבָה הִיא מְאוֹד

לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם, לֹא צָרִיךְ סֻלָּמוֹת

רַק בְּרֶגַע אֶחָד לְהֵיטִיב הַמִּשְׁקָף

הָאוֹר וְהַטֹּהַר אֵלַי שׁוּב נִשְׁקָף

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/Cweyopk3UcLJBLiXaEL3pT 

תודה לה', לרבי מה"מ

ולשליחיו הנאמנים

נציגי חב"ד בעירייה

הרב יורם מעודה

והרב שניאור ליפסקר שיחי'

ולכל אחת ואחת מחברות הקהילה

הנאמנות שלקחו ולוקחות חלק

בפרויקט הייחודי.

לאחר תקופה של תכנון מעמיק ע"י האדריכל ומעצב הפנים המקצועי

ר' אוריאל רוזנבאום

עברנו כעת, לשלב הביצוע בפועל, בעזרת הקבלן ר' ירון צינדר.

זו דרך מבורכת שכולה עשייה למען נשי הקהילה – ואנחנו שמחות שאתן שותפות בה.

בברכת גמר חתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

נשי חב"ד צפת

יחי אדוננו מורנו ורבינו

מלך המשיח לעולם ועד

מצ"ב סרטונים מהתקדמות הבניה וכן סרטון הדמיה של הפרויקט הייחודי.

לסרטונים לחצי כאן

חברה יקרה,

זכות גדולה לתרום לקרן חנה – ארגון נשי חבד

בימים מסוגלים אלה – ובסמיכות ליום היארצייט של הרבנית –

שהכל לעילוי נשמתה.

https://www.charidy.com/nashei

קישור לשידור חוזר לצפייה בעצרת –

https://www.youtube.com/live/7GK_aHdVX0Y?si=oElXRgAVullEBPfU