".. מסופר במדרש אשר אברהם בהיותו מלך באותו זמן, נכחו בחגיגת הבר מצוה המלכים של אותו דור וביניהם גם עוג מלך הבשן. זה האחרון לעג לכל המאורע באמרו, איזה ערך יש לבן יחיד לאב ואם זקנים, שהוא יכול למעוך אותו באצבעו, חס ושלום. הסוף היה כפי שכולנו יודעים שמיצחק יצא עם ישראל, ובידי הנכדים שלו – של יצחק – נפל אותו עוג מלך הבשן ומהם היתה מפלתו.

… סיפור זה מלמד אותנו, שאפילו כאשר הוא אך ורק כבן יחיד יהודי והסביבה היא סביבת מלכים, מכל מקום ישנו הבטחון המלא שכאשר בן זה יתחנך בדרך התורה והמצוה, שזהו כח היציבות של כל בני ישראל – ללא יוצא מן הכלל – אזי אין אף אחד שיוכל להפריע לו בדרך זו של בריאות ואושר…" (אגרות קודש ו' עמ' קי"ג, אגרת החינוך עמ' 227)

אברהם אבינו, היהודי הראשון, לא התרשם מכך שכל העולם עומד מעבר אחד, ובחר לעמוד מהעבר האחר. הוא חינך גם את בנו יצחק ללכת בדרכו, ואנו כולנו ממשיכים את הדרך הזו – דרך שאינה מתפעלת מהעולם, דרך שמרימה ראש בגאווה יהודית, שיודעת שאנו שונים מכולם, אבל מבחירה, בשמחה.

איננו מתרשמים מכך שכל הסביבה, אפילו 'נחשבת', נוהגת אחרת; אנו יודעים מהי האמת, וגאים בכך שבחרנו בה, גם אם היא לא תמיד פופולרית, גם אם היא לא תמיד קלה או זורמת. מכוחו של אברהם אבינו, היהודי הראשון שקיים את ציווי ה' "לך לך", התנתקות מכל הסביבה וחיבור לה' לבדו, אנו ממשיכים עד היום לצעוד בדרך הזו.

איך ניצבים איתן?

איך עושים זאת בין כל הבלבולים וההשפעות החיצוניות? איך עומדים איתן מול כל הסחף שבחוץ?

מספרים שאחד מחסידי אדמו"ר הזקן היה עשיר מאוד, והיו לו קשרים עם אנשים בעלי השפעה, גם עם אינם יהודים. הוא היה אומר שהגאווה מצילה אותו. בכל פעם שהרגיש משיכה לעשות משהו שאינו ראוי לחסיד, היה אומר לעצמו: 'מה?! שאני, חסיד של אדמו"ר הזקן, אתנהג בצורה כזו? זה לא נאה לי, זה לא לכבודי.' וכך ניצל מעצות היצר.

כאז כן עתה, ההתמודדות עם פגעי העולם הזה ועם תאוותיו הקורצות רק הולכת וגדלה. היצר הרע אינו מתעייף לעולם, וגם ברגעיה האחרונים של הגלות הוא מנסה את כוחו עלינו. היום נדרש להפעיל את הגאווה החסידית לא רק בצאתנו אל העולם. העולם חודר אל ביתנו פנימה, ואנחנו נדרשות להפעיל את המצפן החסידי, לברור בין הטוב האמיתי ובין מה שרק מתחזה לטוב, ולהכריע מה מתאים לחסיד ומה אינו מתאים לו.

ההבחנה הנדרשת מאיתנו היא דקה מאוד. אנו, חסידות חב"ד, אמונות על 'כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו' ומורגלות לנצל את ענייני העולם הזה לקדושה. לכן אנחנו נדרשות לעשות את ההפרדה בין שימוש בטכנולוגיה לקדושה, להפצת המעיינות, ולהוספה בבניית הדירה בתחתונים לו יתברך, ובין שימוש בה לצרכים שאינם משרתים אלא את הנפש הבהמית והיצר הרע.

כאן יכולה הגאווה החסידית שלנו להתגייס לעזרתנו, בדיוק כמו שהיה אצל אותו חסיד: מול המסך, מול סרטון שנשלח, מול משיכה לבדוק באתר כזה או אחר, להצטרף לקבוצה כזו או אחרת, מול בגד קורץ בחלון ראווה או פיתוי לחופשה קסומה, נשאל את עצמנו: האם לחסיד של הרבי יאה ונאה לעשות זאת? האם אכן זהו המקום המתאים לי?

מודל אישי גאה

כשנשתמש נכון באותה גאוות יחידה חסידית, נוכל להקנות אותה גם לילדינו.

כולנו יודעות שהרבה יותר ממה שהילד קולט מהדיבורים של הוריו, הוא קולט מהנימה, מהאופן שבו הם מתנהגים, ממה שמעסיק ומשמח אותם. הוא רואה על מה הם עומדים נחרצות, וממה הם מתעלמים ועל מה מוותרים… אם ילד רואה שאימא שמחה ושלמה עם זה שעושים קידוש לבד בבוקר כי אבא בהתוועדות, ואינה נאנחת בחשאי על שעות השהייה הארוכות של אבא בבית הכנסת; אם הוא רואה שאימא מאושרת עם ההידורים בפסח, ואינה מתמרמרת על החומרות; אם הוא קולט שגאווה נמסכת בקולה כשהיא אומרת: "אנחנו את הכשרות הזו לא אוכלים" – כל הדברים הללו נקלטים עמוק בנפשו, מתווים לו את הדרך, בונים נדבכים של גאווה חסידית בליבו פנימה – מלמדים אותו להעריך את היותו חסיד, לשמוח שזכה להיות ייחודי ומיוחד.

יש לנו יכולת וזכות להדגיש לילדים את היוקר ואת היופי של החסידות, שאנחנו זכינו בה – 'אשרינו שחסידים אנחנו'. אשרינו שזכינו ויש לנו רבי ואגרות קודש וחסידות. כמה טוב לנו שיש לנו התוועדויות וטיסות לרבי ותהלים בשבת מברכים ותניא שלומדים גם בעל פה. אנחנו שונים, אנחנו אחרים, גם כשאנחנו גרים בסביבה חרדית – אבל למעליותא. אנחנו חסידים של הרבי.

עם זאת, גאווה זו אינה יכולה לבוא בשום אופן על חשבון יהודים יראי שמים אחרים השייכים לחסידות אחרת או לבית מדרש שונה משלנו! הרבי מה"מ מדגיש "צריך וחייב אדם להביט בעין יפה על כל שומר תורה ומצוה ולנהוג בו כבוד גדול, אם אפילו דרכו היא לא דרכו הוא כיון שעובד השם הוא וההפרש הוא רק שזה עובד מצד אהבת השם וזה מצד יראת השם וכו'" (ליקוטי שיחות חלק ז', עמ' 341). זו, אולי, אבן הבוחן בין גאווה חסידית, המייקרת את המנהגים שלנו ללא זלזול באחרים, ובין גאווה ריקנית, המתגאה על אחרים וממעיטה בערכם.

למה אנחנו שונים?

כשהילדים בוגרים הכול נעשה לעיתים מאתגר יותר. הם נדרשים להתגייס גם הם למשימות החסידיות, ולא תמיד זה קל בעבורם. בגיל הזה הרבה פעמים עולות השאלות, "למה אנחנו שונים? למה כולם נוהגים לקשט את הסוכה, ורק אנחנו לא? למה רק אצלנו אומרים את כל ספר התהילים בשבת מברכים, ויש חת"ת ורמב"ם יומי ו'מבצעים'?"

חשוב לא להיבהל מהשאלות שלהם. בגיל הזה אפשר להיכנס לעומק רב יותר, ולהסביר למה אנחנו נוהגים כך ולא אחרת. זה הזמן לשלב את ההסברה ההגיונית, את הידע ואת הטעם לדברים, עם התחושה שהמקום שלנו והתפקיד שלנו, החסידים, הוא מיוחד, גם אם לא תמיד הוא קל.

נצעד בגאווה חסידית בדרך שמתווה לנו הרבי מה"מ שליט"א, ונתווה גם לילדינו את הדרך הזו.

באדיבות מגזין עטרת חיה

אמירה מקוממת גורסת, כי יהלומים הם החברים הטובים ביותר של האישה. לא יודעת מה איתכן, אבל מבחינתי היהלום אולי נחמד, אבל אני מסתדרת מצוין גם בלעדיו.

הרמב"ם פוסק: "וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון…" כלומר, הבעל מחויב לספק לאשתו לא רק כבוד אלא גם את צרכיה הכלכליים.

כסף הוא נושא מרכזי ובעל משמעות בחיי הזוגיות והמשפחה. כל החלטה כלכלית משקפת ערכים, סדרי עדיפויות ויעדים המתאימים לתא המשפחתי. למרות חשיבות הנושא, זוגות רבים נמנעים מלעסוק בו, בשל הרגישות הכרוכה בו. שילוב של זוגיות וענייני כספים עלול ליצור מתחים ומריבות, אך גם יכול להיות מקור לביטחון ולאחדות.

לצערנו, אחוז גבוה ממקרי הגירושין נובע מהמתח שסביב נושא רגיש זה. דווקא בימינו, כאשר ההכנסה הפנויה הולכת ונשחקת, ומעמד הביניים מתמודד עם קשיי היום־יום, נדרשת מהפכה ביתית – מעשה של אהבה ואכפתיות. כדי להתגבר על הקשיים, עלינו להיכנס יחד בעובי קורת התקציב.

דפוסי התנהגות בעייתיים 

לפניכן דפוסים בעייתיים הקשורים לניהול הפיננסי של הבית (אולי אחד מהם מוכר לכן):

1. רק אחד מבני הזוג מעורב בניהול הכלכלי – יש משפחות שבהן רק אחד מבני הזוג מתעסק בענייני הכספים, ואילו האחר אינו מעורב כלל (פעמים רבות זו האישה). הוא סומך לגמרי על בן הזוג שלו שיעשה את העבודה כמו שצריך, כי הוא מסתדר טוב יותר עם מספרים וכדומה. במצב כזה בן הזוג שאחראי לניהול הכספים עלול להימנע משיתוף בקשיים ובתחושות שעולות בו כאשר הוא מתמודד עם אתגרים כלכליים בבית או בעסק, מכיוון שהוא חש כי אין לו כתף תומכת וכל נטל ההתנהלות הכלכלית מונח על צווארו.

2. פערים בתפיסות שגוררים האשמות – כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, גם בהתנהלות כספית. כל אחד מאיתנו בא מרקע שונה, וסוחב איתו עוד מהילדות תפיסות עולם מסוימות בנוגע לכסף. הוא "בזבזן", היא "קמצנית". הוא יזם בנשמתו, והיא שמרנית הנמנעת מסיכונים. הפערים האלה עלולים לגרור האשמות הדדיות, ויכוחים, כעסים ומתיחות בזוגיות.

3. מצבי תלות ועמדות כוח – נושא כאוב מאוד, אך ראוי שיונח על השולחן. כאשר אחד מבני הזוג תלוי לחלוטין באחר מבחינה כלכלית, הוא עלול למצוא את עצמו בעמדת חולשה, לפתח תלות, ולבסוף לעמוד מול שוקת שבורה. (אם בני הזוג ייפרדו, חלילה, הצד התלותי יקבל מכה כואבת כשיידרש להתנהל כלכלית באופן עצמאי.)

זאת ועוד, כאשר כל השליטה הכלכלית מרוכזת אצל אחד מבני הזוג, נוצר מצב מעוות, גם אם הכוונות טובות. שליטה מוחלטת בכספים עלולה להידרדר למצב של אלימות כלכלית, שבה בן הזוג השולט נמצא בעמדת כוח, ופוגע בבן הזוג האחר.

4.  הסתרת כספים – דפוס זה עלול ליצור חוסר אמון. בזבוז כספים או הסתרם מובילים למשבר בזוגיות. קשה לחיות באי־ודאות ולתהות כל הזמן אם לסמוך על הצד השני או לא. חוסר תיאום כלכלי בין בני הזוג או הימנעות מעיסוק בענייני כספים עלולים ליצור בעיות כלכליות וחובות ואפילו להוביל לקריסה כלכלית. מצב זה יוצר מתח רב בחיי הנישואין. כאשר המצב הכלכלי אינו ברור, כל אחד מבני הזוג חש תסכול, מקטר על הרגלי הרכישה של האחר, או נכנס לעימות עם בן הזוג בשל התנהלות כלכלית וסדרי עדיפויות.

אז איך מדברים על כסף בזוגיות?

גישור על הפערים

כאשר בני הזוג מתיישבים לשוחח על התחום הכלכלי, פעמים רבות השיחה מלווה בהאשמות הדדיות, בזלזול בבחירותיו של האחר ובסדר העדיפויות שלו ובהתפרצות של כעס שנאגר בפנים. גישה כזו מביאה כמובן לתוצאה הפוכה – כל צד מתבצר בעמדתו. בני הזוג הופכים מאוהבים לאויבים כלכליים, וכך פוגעים בסיכוי לנהל תקציב משותף בהצלחה.

תקשורת בנושא כספים דורשת הקשבה, אכפתיות, נכונות להתפשר ולמצוא נקודות מפגש. עלינו לגשת איפוא לשיחה מתוך גמישות מחשבתית, אהבה ונכונות לוותר, ולזכור כי לבן הזוג יש מטרות וציפיות כלכליות שונות משלנו וגם סדר עדיפויות שונה, וכי התפקיד שלנו הוא להגיע להסכמות שיהיו מקובלות על שני הצדדים.

אל לנו להיבהל מניגודים. הרבה זוגות מצליחים להתנהל נהדר מבחינה כלכלית, על אף השוני. תמיד אפשר להתפשר, למצוא דרך מדויקת, ולבנות תקציב משפחתי שמתחשב בצרכים של כל בני הבית. חשוב ששני בני הזוג יהיו שותפים בהתנהלות הפיננסית. לכל אחד יש חוזקה, תכונה מיוחדת שיכולה לתרום להתנהלות כלכלית תקינה.

למשל: אם בעלך הוא מומחה למספרים, הוא יעשה את החישובים הנדרשים, ואם את מצטיינת במציאת מבצעים, את תתכנני את החופשה המשפחתית המשתלמת. מעורבות הדדית היא המפתח להצלחה. המידע גלוי לשניכם, ההחלטות משותפות לשניכם, ואולם אפשר וכדאי לחלק את המטלות ביניכם לפי היתרונות והחוזקות.

כסף, זוגיות ומה שביניהם

ותרו על הדיון המשפטי, ואל תנסו להוכיח את הצדק שלכם. נהלו שיחה ידידותית – הרי המטרה של שניכם, בסופו של דבר, לחלוק בית משותף מתוך הסכמה הדדית על המסגרת התקציבית, על סדרי העדיפויות ועל חלוקת "העוגה" הנכונה ביותר. קיימו דיאלוג פתוח המאפשר לדון בכל האספקטים של המצב הכלכלי שבו אתם שרויים. קיימו את הדיון מתוך הקשבה מלאה לבן הזוג, ותנו מקום לצרכים הייחודיים של כל אחד מבני הבית.

שבצו בלו"ז שלכם פגישה של שעתיים שבה תשוחחו על הנושא. אפשר אפילו להתפנק, לשבת יחד בנחת בבית קפה, להתרווח על כיסא נוח במרפסת או על שפת הים. כל זוג ומה שנוח לו. אל תגלשו לנושאים שאינם קשורים, כדי שתוכלו להעביר מסרים חשובים ביעילות וללא הסחות דעת. המצב הכלכלי חייב להיות ברור, שהדברים לא ישתמעו לשני פנים. הכינו מראש פירוטי הוצאות, תשלומי משכנתא, הלוואות, כרטיסי אשראי ועוד. כך תקבלו תמונה ברורה על היחס שבין הוצאות להכנסות, ואם תגלו שהמצב אינו משביע רצון, תוכלו באותה הזדמנות לערוך סיעור מוחות ולמצוא את הדרכים לאיזון ההוצאות.

יצירת תקציב משותף

זכרו, בניית תקציב משפחתי מתבססת על ערכים. כל אחד מקבל אחריות להוצאותיו שלו, ואינו אחראי ל"בזבוזים" של בן הזוג. עשו כמיטב יכולתכם לפעול בחוכמה במקומות שבהם אתם נוטים לבזבז. יש להתאזר בסבלנות. בניית תקציב מאוזן דורשת זמן, יש להביא בחשבון את הצרכים של כל בני הבית, ולאפשר לכולם להסתגל בהדרגה לשינויים. לכן, גם אם היעדים שאליהם אתם רוצים להגיע מחייבים אתכם להתקדם אט־אט – אל תחששו. הדבר הגיוני ומקובל. המשיכו להיות נחושים, ובוודאי תצליחו במשימה.

אין 'נכו' ו'לא נכון' בכלכלת משפחה. ייתכנו חילוקי דעות בכמה סעיפים. על כל אחד מבני הזוג לדרג את סעיפי התקציב כראות עיניו, ואחר־כך להיפגש לשיחה, לדון בבניית תקציב חדש, ולהגיע יחד להחלטה על מידת הצמצום או ההרחבה בכל סעיף וסעיף. אם אתם רואים כי קיים ביניכם פער, הפרידו כוחות לזמן מה. כל אחד ישב עם עצמו ויגבש המלצה באלו סעיפים לחסוך כדי להגיע לסכום החיסכון הנדרש.

אם אתם מתקשים להגיע לתקציב מוסכם, ומוצאים שכמו תמיד הדיון על כסף הופך לוויכוח או למריבה, הרי לכם טיפ: כאשר יש גירעון בתקציב או צורך לחסוך, והחלטתם לצמצם סכום מסוים – אפשר לחלק את הסכום לשלושה חלקים: על שליש אחד מהסכום הזה תהיה הסכמה גורפת ביניכם, והוא ישמש בסיס לחלוקת התקציב. שליש נוסף ידרוש מכם למצוא את שביל הזהב, אך זה לא יהיה מסובך במיוחד. ואילו השליש האחרון הוא המאתגר ביותר, שכן הוא ידרוש וויתורים אמיתיים.

לאחר שבניתם את ההצעה לצמצום, הקריאו את המלצתכם זה לזה מתוך מחוייבות להקשבה לצרכים ולהמלצות של בן הזוג. סיום התהליך עשוי להפתיע אתכם. אולי תגלו שהגעתם כמעט לאותה תוצאה, והסיבה לכך היא שאולי קל יותר להיכנס למריבה מאשר לקבל החלטות קשות.

כדי ליצור שיתוף פעולה, על בני הזוג למצוא את היעד שירתום את שניהם לפעולה ויחייב אותם לעמוד בתקציב החדש. דוגמה ליעד כזה: רכישת דירה, חיסכון לילדים או החלפת רכב. כמו כן, אם בני הזוג מחליטים לנהל יחד את התקציב ואת ההוצאות, רצוי להגדיר מסגרת, ולהחליט שכל הוצאה מעל סכום מסוים מחייבת התייעצות בין בני הזוג לפני הרכישה. כך אפשר למנוע תסכולים מיותרים וטענות של אחד מבני הזוג כלפי האחר, שהוציא הוצאה גדולה על "שטויות".

מכיוון שלכל אחד מבני הזוג תחביב משלו, ומשום שאנשים מסוימים זקוקים למרחב אישי בנושאים כלכליים, מומלץ להגדיר תקציב אישי לכל אחד מבני הזוג, מעין דמי כיס. תקציב זה לא יבוא על חשבון המטרות המשותפות, אך יאפשר לכל אחד מבני הזוג לא לוותר על ה"אני" לטובת ה"אנחנו".

ואולם, לא כדאי להתמקד בצמצום בלבד. יש חשיבות רבה לתודעת שפע. לכן, לא נשאל את עצמנו רק איך חותכים בתקציב, אלא גם איך מגדילים אותו. חשבו על דרכים להגדלת הכנסות בדרך יצירתית על־ידי שימוש בכישרונות של שניכם. הקדוש ברוך הוא חנן אתכם בתכונות מיוחדות, העניק לכם משיכה לתחביבים מסוימים, אז למה לא לנצל זאת כדי ליצור תקציב רגוע? תאמינו לי, יש בשניכם יהלום ענק.

לאחר שהצלחתם לשבת יחד, להגיע להסכמות ולבנות תקציב משפחתי – חשוב שלא להסתפק בכך, אלא לפעול לשימור הקיים על־ידי פגישות חוזרות. השוכן במרומים הפגיש ביניכם, ומזווג זיווגים בכל רגע. תקשורת זוגית פתוחה בנושאים הכלכליים תסייע לכם לצלוח את הקשיים, ללבן את מה שיושב על הלב ולהתגבר על מכשולים. זכרו כי הכסף הוא אמצעי ולא המטרה. בזוגיות, השלם גדול מסכום חלקיו, ואם תדעו לחלק את המטלות הכלכליות ולהכפיל את המאמץ, תוכלו להגשים חלומות גדולים, לממש את הפוטנציאל הכלכלי כזוג, וגם לשמש דוגמה חיה לילדיכם.

מאחלת לכן זוגיות טובה ויציבה וחיים מאושרים.

רויטל מרקוספלד, מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה ואימון אישי

054-4562647 | [email protected]

באדיבות מגזין עטרת חיה

פרשת וירא מזווית נשית-רגשית/ אסתי פרקש

יושבת בפתח האוהל

מחכה לאורחים,

מחפשת המלאכים

שיביאו רפואה,

יבשרו בשורה,

ויהפכו את סדום ועמורה.

ואז היא לוחשת לי..

קומי!

תהיי את המלאך

שאנשים יפגשו בדרך.

תתקדמי,

אל תסתובבי אחורה

תהיי בתנועה קדימה!

שלא תהפכי לנציב מלח חלילה.

ואני..

קמה, מתנערת

מנקה, מבשלת

עובדת, פועלת

מחתלת, מחייכת,

מטבלת בחרדל הלשון,

מפרישה חלה בגאון.

מכניסה אורחים,

מסייעת לאחרים

מוסיפה מילים טובות,

שאת הלב מרפאות.

ואופס…..

שומעת מאחור ליחשושים,

רוצה להסתובב להגיב לרעשים,

הזורים מלח על הפצעים,

המחלישים, המעייפים..

והיא לוחשת לי שוב..

תתקדמי,

אל תסתובבי אחורה

תהיי בתנועה קדימה!

שלא תהפכי לנציב מלח חלילה.

ואני..

חומלת מוותרת

מתקדמת , משחררת

לא חושבת מה היה אם..

ואולי היה יותר טוב עם…

ממשיכה ללכת ומתקרבת

לבורא לעצמי, ליעדים.

פוגשת בדרך המלאכים

ששלח לי אלוקים.

יוצאת מסדום ועמורה,

מתמקדת בהלל והודיה

וחי'ה חיים של גאולה.

תגידי, זו לא בשורה?!

שבת שלום

אסתי

להצטרפות לקבוצת שירת הלב- לקבלת התכנים מידי שבוע:

https://chat.whatsapp.com/GPujXoJp30oEtCTltrc2zj?mode=wwt

להצטרפות לערוץ:

https://whatsapp.com/channel/0029VbBedy5LNSaD3ZZn642w

שִׁיר שֶׁל יוֹם #228

סָהֲדֵי אֲנַן

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

לחן: ביט

בְּכָךְ וְכָךְ בְּשַׁבָּת לְמִנְיָן

שֶׁאָנוּ מוֹנִין בְּמָתָא פָּלָן

לְהַאי בְּתוּלְתָּא סָהֲדֵי אֲנַן

אֵיךְ אָמַר לָהּ מַר חָתָן דְּנַן

הֱיִי לִי לְאִשָּׁה כְּדַת מֹשֶׁה

וַאֲנִי לְךָ בְּעֵדִים מִתְחַיֵּב שֶׁ..:

בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא אָנָּא אֶפְלַח

כְּמוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ לֹא אֶקַּח אוֹתָךְ

בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת אֲנִי אֶצְמַח

וְאוֹקִירֵךְ – וַאֲכַבְּדֵךְ וְלֹא אֶשְׁכַּח

לָזוּן לְפַרְנֵס לְכַלְכֵּל וּלְסוֹבֵר

בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ לֹא יִהְיֶה חָסֵר

וַאֲכַסֶּה וְאַלְבִּישׁ וְאַנְעִיל וַאֲסַפֵּק

בְּקוּשְׁטָא – בֶּאֱמֶת וּלְלֹא סָפֵק

וּצְבִיאַת כַּלַתָּא דָּא, וְהִסְכִּימָה הַכַּלָּה

לְקַבֵּל אֶת כָּל הַטּוֹב הַזֶּה מִבַּעֲלָהּ

וְהַכֹּל שָׁרִיר בָּרִיר יַצִּיב וְגַם קַיָּם

בְּכָל תֹּקֶף שְׁטָרוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

וְיִהְיֶה זֶה הַבַּיִת עַל יְסוֹדֵי תּוֹרָה

כְּפִי שֶׁהֵם מְמֻלָּאִים בְּסוֹד אוֹרָה

וְכָל הָעָם יַעֲנוּ, וְיֹאמְרוּ מַזָּל טוֹב

מְקֻדֶּשֶׁת, יַעֲלֶה יָפֶה כְּגַן רָטֹב

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/Cweyopk3UcLJBLiXaEL3pT

לפרטים מושקא: 058-7701578

קבוצת בנות מצווה – תמונות

קבוצת תיכון

קבוצת נשים

קבוצת סמינר

שִׁיר שֶׁל יוֹם #227

לְאָרֵחַ בְּתוֹךְ הַלֵּב

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

לחן: ביט

לוּ הָיִיתִי רוֹטְשִׁילְד הָיִיתִי נוֹתֵן

אֲנָשִׁים חוֹלְמִים לָתֵת אֶת מָה שֶׁאֵין

וְיֵשׁ הַרְבֵּה דְּרָכִים לְעֶזְרָה וּנְתִינָה

הַכְנָסַת אוֹרְחִים גְּדוֹלָה מֵהַקְבָּלַת שְׁכִינָה

עִם הָרֶכֶב לַעֲצֹר: לְאָן אַתָּה צָרִיךְ?

אֶת הַכְּבִישׁ לַעֲבֹר, יֶלֶד לְהַדְרִיךְ

לְהַשְׁאִיל לַטֵּלֵפוֹן שֶׁלְּךָ אֶת הַמַּטְעֵן

אֶת הַקּוֹד לׇוַיְפָיְי לְשַׁתֵּף עִם הַשָּׁכֵן

לַחֲלֹק יֶדַע נִסָּיוֹן וְחָכְמַת חַיִּים

לְסַיֵּעַ בְּעֵצָה, וְעִם מַשֶּׁהוּ טָעִים

לְחַבֵּר בֵּין אֲנָשִׁים לְהַפְעִיל קְשָׁרִים

לְהַצִּיעַ שִׁדּוּכִים וְלִבְנוֹת גְּשָׁרִים

אַךְ מִכָּל נַעֲלֵית מִצְוַת הַלְוָיָה

לֹא רַק לְסַיֵּעַ וְלִפְתֹּר תַּ'בְּעָה

לְאָרֵחַ בְּתוֹךְ הַלֵּב וּלְהַשְׁאִיר מָקוֹם

שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ שֶׁיָּשׁוּב בְּכָל מַצָּב וְיוֹם

אַהֲבַת חִנָּם בְּלִי תְּנָאִים, בְּלִי תְּמוּרָה

יִשְׂרָאֵל קָדְמוּ וְהֵם הַרְבֵּה לִפְנֵי תּוֹרָה

יְרֹק עַד הוּא הַקֶּשֶׁר לָנֶצַח לֹא יִכְמֹשׁ

וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ עֲבוּרִי דָּבָר קָדוֹשׁ

תְּפִלָּה אֶשָּׂא לְךָ, שֶׁלְּךָ אַחֲרִית וָרֹאשׁ

שֶׁלֹּא נִכָּלֵם, לֹא נִכָּשֵׁל וְלֹא נֵבוֹשׁ

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לפרטים והרשמה👇🏻

0553179696

בנות לחיים ולברכה מוזמנות לחנוכה של אור –

לשאוב כוחות, לקבל חיות, חנוכה בבית חיינו!

קבוצה מיוחדת לבנות ארגון לחיים ולברכה,

לנרשמות עד יום שישי ט"ז חשוון – סבסוד הארגון בסך 500 ש"ח לכל אחת.

לפרטים: פייגי 0545599584  רוחי 0523680092

לפרטים לחצי כאן

או כאן

לרישום: https://tickchak.co.il/86384

איזו שגרה משעממת עכשיו… בלי חגים.

"אין משמעות או רעיון מהותי…" – בחודש מרחשוון.

ככה זה, חזרנו לשגרה. ברור שאם ברצוני למצוא משהו מעניין, עליי להתאזר בסבלנות ולחפור עמוק.

אז הנה, עכשיו "אחרי החגים". בחודש תשרי התפללנו, חשבנו, רקדנו, צמנו, אכלנו, הבטחנו, שילמנו, וספגנו עוצמות וריבוי השפעות. זהו – נחתנו. נכנסנו לחודש מרחשוון. לכאורה חודש "שקט", ללא חגים ומועדים, אך דווקא בו טמון כוח עמוק ביותר: לעלות דרגה ולהפוך את כל ההארות שקיבלנו בתשרי למעשה בפועל, בתוך הבית ובתוך חיי היום־יום. בחודש זה, שפטירת רחל אימנו חלה בו, יש השראה מיוחדת של עוצמה נשית לשליחות בבית עם בני המשפחה.

העוצמה שלנו מתבטאת בשלוש המצוות – אבני היסוד והחוסן של נשות ישראל. נר שבת, טהרה וחלה. מצוות מהותיות הללו הן מקור של חיות, אור, כלים, תיקון, שפע וברכה אלוקית. כפי שאומר דוד המלך בתהילים: "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהילים לו, י). אור אין־סופי נמסר לנשות ישראל והופקד בידיהן, ובאפשרותן להורידו ולהמשיכו לתוך חיי היום־יום בתוך ביתן.

נרות שבת – אור של אמון ואמונה

מצוות הדלקת נרות שבת מאירה את הבית. להבות של אמון ואמונה מהבהבות בלב כל אישה ומתפשטות ויוצרות אווירה. נרות שקטים ונעימים מאירים ומחממים לבבות ונשמות של הבעל ושל בני המשפחה. נרות של שלום, של תקווה, של תפילה, של ישועה, של נחת, של גאולה. כמו שהמלך שלמה כתב במשלי (כ, כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" – כל נשמה היא נר. חיוך ומבט של אמון, מתוך נינוחות ואמונה, מאירים ומוסיפים אור לכל הנשמות אשר בבית.

כאשר אישה ניגשת בשמחה להדליק את הנרות, היא נושאת בתוכה מהכוחות ומההשפעות של האימהות הקדושות. הן מאושרות שבנותיהן הולכות בעקבותיהן. איזו נחת!

תחושה עילאית זו מאפשרת שלווה פנימית ותורמת ליציבות ולרוגע בבית. על אדמה פורייה זו אפשר להשריש ולהצמיח זרעים ונבטוטים של מידות טובות, שיתוף פעולה ותחושת שייכות. ברגעים הללו נוצר קשר נשי־אימהי עמוק, בהשראת רחל אימנו – 'מאמע רחל', שנתנה מעצמה באמונה ובוויתור, ובכך בנתה יסוד נצחי לעם ישראל. הנר, אם כן, אינו רק נר של שבת. הוא נר של קשר, של אמון, של חינוך ושל יראת שמיים שמחלחלת פנימה.

טהרה – רוך, ענווה והיכולת לראות את האחר

מצוות הטהרה נוגעת בלב הדינמיקה בין בני הזוג מבחינה הלכתית וגם מבטאת תפיסה שלמה: יש כאן עוד מישהו מלבדי. רחל אימנו, דמות של רוך וענווה, של רגישות והבנה. היא ידעה לפנות מקום לאחר – לאחותה לאה, לבעלה יעקב, לילדיה – ולדורות הבאים. זהו שורש האהבה האמיתית: היכולת לתת מקום, להקשיב, לראות ולקבל. ועם זאת – היכולת להיות קשובה לעצמי, לצרכים שלי ולשאיפות שלי, כדי שאוכל להשקות ולהעצים את הסביבה ממי המעיין הנובע בתוכי. בחיי הזוגיות, היכולת לראות את השני ולמקם את עצמי בעמדה של מקבל יוצרת סיפוק עמוק, נינוחות ותחושת שותפות אמיתית. זהו סוד ויסוד איתן בחוזק ובחוסן של הבית היהודי. כפי שנאמר בתניא (פרק לג): "וזה כל האדם ותכלית בריאתו…" השלום מתחיל בין איש לאשתו, כאשר כל אחד חי בתחושה שיש כאן מישהו לצידו.

חלה – גשם של ברכה ושפע

מצוות הפרשת חלה מסמלת את הקשר הישיר בין הבית ובין השפע האלוקי הגשמי. לחם, יסוד חיי האדם, הוא תוצאה של עבודה אנושית, אך ההכרה הבסיסית היא שהשפע הוא ברכת ה' מלמעלה.

בתפילת ערבית של ליל ז' במרחשוון מתחילים לומר – בארץ ישראל – בתפילה: "ותן טל ומטר לברכה". הגשם, גשמי ברכה, הוא הביטוי החיצוני ביותר לשפע גשמי. וכאשר אישה לוקחת עיסה פיזית, מפרישה חלה ומברכת, היא בעצם מעלה את כל ענייני הפרנסה ואת ההשפעות הגשמיות לרובד אלוקי וקדוש. דוד המלך אומר: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהילים קמה, טז). במילים אלו טמון מסר: השפע בא מהקדוש ברוך הוא, והאישה היא הצינור להמשיכו הביתה.

גשמי מרחשוון מזכירים לי את דמעותיה של רחל אימנו, שבכתה על בניה בגלות, והקדוש ברוך הוא הבטיח לה: "מִנְּעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה… וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו לא, טו–טז). הדמעות יורדות כגשם, אך מתהפכות לגשמי ברכה. ומליחות הדמעות זוכה ועולה דרגה. "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב, יג, ומנחות כ, ע"א). בסעודות על השולחן, שהוא כעין מזבח, נמצא מלח שבו טובלים את החלה של ברכת המוציא. דמעות של אימא אינן חוזרות ריקם, אלא עולות מעלה מעלה.

חיבור הנקודות – אור, רוך ושפע

שלוש המצוות מתחברות יחד לכוח מאחד עצום:

נר שבת – מאיר את הנשמות ביראת שמיים ויוצר אמון ושייכות.

טהרה – קדושה, רגישות, רוך וענווה הם יסוד של זוגיות בריאה.

חלה – ממשיכה שפע וברכה, כגשם היורד לעולם.

בכולן מהדהדת דמותה של רחל אימנו, "אימא רחל", האם המאירה, הדמות שרואה שיש כאן עוד מישהו, בעלה, אחותה, ילדיה. וכפי שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". אין צורך לעלות לשמיים כדי לחיות בקדושה. זה נמצא כאן – במעשים הפשוטים של יום־יום, בהדלקת הנר, במבט רך לבן הזוג, בלישת הבצק, באמון, במיקוד בטוב והעצמתו ובכל מה שהאישה מקרינה לבני ביתה.

מרחשוון של אור וגאולה

אז, משעמם בחשוון, עם מעט משמעות ומהות? בואי נתחיל לחגוג את ההצלחות 'הקטנות'. נשמח בכל פעם שהתמקדנו במה שהילד כן עשה טוב. במקום להכריז: "עוד פעם שכחת!" או "שוב שפכת?!" נחפש את הרגע שבו הוא כן הצליח וכן ביצע משימה. "יוסי, תודה רבה, הנחת את הצלחת בכיור במקום להשאיר על השולחן – איזה אחראי אתה!" כשבעל התחשב והתקשר, נאמר לו מתוך הערכה, "וואו, כיף לי ששמת לב", וכשהוא ערך קניות על הדרך, במקום לומר לו "למה" ולהתלונן (חבר מביא חבר)… נאמר: "אני מעריכה מאוד – זה ממש עזר!"

כאשר אנו במיקוד ובחיפוש אחרי הטוב, זה כמו מגנט. פתאום נמצא עוד דברים טובים שקורים סביבנו. איזו חגיגה. (רגע, אין חגים במרחשוון – נכון או לא?!)

הריקודים בתשרי, חודש השובע, בהחלט יכולים לאפשר לנו קפיצה וריקוד שמח ומשמעותי בדינמיקה. בידינו לזמן משהו עוצמתי טוב עכשיו, לבנות שגרה של שליחות מהותית. נאיר את הבית, נוסיף רוך בזוגיות, ונמשיך ברכה של שפע בפרנסה. בכוחן של נשות ישראל מתרקם הבית היהודי השלם. כאשר מקדש מעט שלנו מואר, מתקרבים לגאולה ולבניין בית המקדש השלישי. "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהילים קכב, ז).

וואו… כמה כוח יש בחודש זה – יש מה לעשות, אתחיל ב… רגע, מי מתקשר? בעלי! (אשים חיוך של נינוחות, ואז אענה…)

שנזכה להפוך את האור, את הרוך ואת הגשם לכוח מעשי, לזרז את ההתגלות של משיח צדקנו תכף ומייד ממש.

באדיבות מגזין עטרת חיה

כאשר מיכל עמדה תחת החופה, כלה צעירה ונרגשת, היא לא דמיינה לעצמה כיצד סיפור חייה עתיד להתפתח.

היא חלמה על בית משותף שמתנהלים בו חיים טובים ומאושרים, על ילדים חסידיים ועל נוחות כלכלית, אך המציאות הקשה הגיעה לבסוף. לאחר עשרים שנות נישואין מורכבות עד כאב לצד אדם שהיה בעל ואבא קשה וחם מזג, ולאחר שניסתה כל שביכולתה כדי לשמור על התא המשפחתי, היא בחרה להתגרש.

היא סברה שכעת חייה יהפכו לטובים יותר, ויהיה טוב יותר גם לילדיה, שגדלו בינתיים. אך המציאות שבה והכתה בה. הגרוש שלה הסית נגדה את ילדיה, והם קיבלו את דברי אביהם וניתקו עימה כל קשר. כל תחנוניה של מיכל לא הועילו, וכך היא מצאה את עצמה בודדה ועצובה, מנסה בכל כוחה להחזיר אליה את הקשר עם ילדיה, שהקימו בינתיים בתים משלהם. ימים לא פשוטים עברו עליה – ימי הולדת, חגים ושבתות של בדידות קשה וצורבת.

רק לאחר עבודה קשה ומתמדת החלו ילדיה, זה אחר זה, לשוב ולהיות בקשר איתה, עם אימא שלהם.

סיפור חייה של מיכל היה ועודנו מורכב וכואב, אך יש בו תקווה, משום שמיכל הצליחה לפרוץ מעט את החומות שאביהם של ילדיה בנה סביבם, ולגעת בליבם.

בעולם אוטופי זוגות מקימים בית, מגדלים ילדים, וחיים יחד באושר כל החיים. אך המציאות מזמנת לבני הזוג לא מעט אתגרים לאורך חייהם, ולעיתים אלו מובילים לפרֵדה ולגירושים. כל זוג צריך לעשות כל שביכולתו ויותר מכך כדי לשמור על התא המשפחתי, אך המצב לא תמיד מאפשר זאת, עובדה שהתורה מתירה להיפרד. גם אם איננו בוחרים את מציאות חיינו, אנחנו בוחרים כיצד להתמודד עימה.

הכתבה שלפניכן עוסקת בנושא כואב וחשוב במיוחד, ניכור הורי. פניתי אל חנה פרלמן מהר ברכה, מטפלת בפסיכודרמה לנשים ולנערות, כדי לשמוע על התופעה ההרסנית הזו ועל השלכותיה.

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?

ניכור הורי הוא מצב שבו אחד ההורים עושה שימוש בילד כדי לפגוע בהורה האחר או להעניש אותו, ובעצם הופך את הילד שלו למקל שבאמצעותו הוא לכאורה מכה את בן הזוג לשעבר, אך בפועל הילד עצמו הופך ל'שק החבטות'. הדבר מתבטא בהעברת מסרים פוגעניים ובאמירות קשות כלפי ההורה השני ('אבא שלך לא באמת אוהב אותך' או: 'אימא שלך לא מטפלת בכם טוב') וכו'. שימוש בילדים לצורך פגיעה בהורה השני היא פעולה הרסנית מאוד כלפי הילד, ומשאירה אותו חשוף וחסר אונים. ילד רואה בהוריו את הדמויות היציבות ביותר בחייו, וכל דבר שהם אומרים או עושים נחווה אצלו בתור המציאות עצמה. הילד אינו מצויד בכלים להבין מה אמת ומה שקר, ואינו יכול להבחין בין דברים שנאמרו מתוך כעס ובין מציאות יציבה.

מציאות אידיאלית

בעולם אידיאלי שני ההורים, אבא ואימא, הם הדמויות היציבות ביותר בחיי הילד, והם שמחזיקים בעבורו את העריסה הנפשית, עד שיגדל ויהפוך לאדם עצמאי ובטוח בעצמו. דמיינו שני אנשים שמחזיקים יחד עריסת תינוק שאין לה רגליים משלה, ואם הם ישמטו את העריסה, היא תיפול והילד יקבל מכה. כך בדיוק גם בהחזקה משותפת של 'העריסה' הנפשית, הנפש של הילד שלהם.

לעיתים קורה בתוך מערכת הורית שאחד ההורים מתקשה להחזיק את העריסה. הדבר יכול לקרות בעקבות חולי או חוסר פניות רגשית, וגם במקרה של גירושים. במציאות כזו, על ההורה האחר להחזיק את העריסה בשביל שניהם. כאשר מדובר בהחזקה זמנית, הורה אחד יכול לשאת את הקושי, אך אם ההחזקה הזו הופכת לקבועה, כמו במקרה של גירושים, הקושי להחזיק הכול לבד נעשה קשה יותר ויותר. השאלה הקריטית היא: האם ההורה שמתקשה מפנה מקום להורה המתפקד, או שמא מחליט לטלטל את 'העריסה', ובכך מערער עוד יותר את יציבות הילד?

בכייה לדורות

כאשר אחד ההורים מחליט 'להעניש' את ההורה האחר, הוא בעצם מטלטל בעוצמה את העריסה של ילדו, ועלול לגרום לו חבלות קשות ואף 'נכות' שתלווה אותו לכל חייו. הנכות יכולה להתבטא בחוסר ביטחון של הילד בעצמו ובעולם שסביבו.

כדאי להדגיש שהעברת מסרים דרך הילדים היא מעשה פסול, אך לא כל העברת מסרים כזו היא ניכור הורי. ניכור אמיתי מתרחש כאשר הורה גורם באופן עקבי לילד לדחות ולשנוא הורה אחר או להתרחק ממנו, ובוודאי לנתק עמו את הקשר, ולא משום שההורה הזה מסוכן או פוגע, אלא מתוך רצון להכאיב לו.

כפי שכבר אמרנו, בפועל הילד הוא הקורבן העיקרי. ילדים שגדלים באווירה של ניכור הורי לרוב מתקשים בבגרותם לבנות זוגיות בריאה, משום שהם לא זכו לראות מודל תקין לאהבה ולשיתוף פעולה, ובכך ההורה המנכר, שגורם לילדיו להפגין ניכור כלפי ההורה האחר, פוגע לא רק באבא או באימא של ילדיו, אלא גם בעתיד הזוגי של הילדים.

אפשר לעצור את זה

אני זוכרת מקרה מתחילת דרכי כמטפלת: אישה בהליכי גירושים פנתה אליי וביקשה שאטפל בבתה. תוך כדי שיחה היא תיארה דמות אב שלילית ביותר, והדגישה כי אין טעם לפנות אליו לשיחה בנוגע לבתו, משום שאינו מעורב כלל בחיי ילדיו. כאשר פניתי אליו, גיליתי תמונה אחרת לחלוטין. האב היה נוכח ומעורב, וסבל מאוד מהאשמות חסרות שחר מצד אם ילדיו. שוחחתי איתה, תיארתי לה תמונה עתידית עגומה ביותר, והסברתי שילדתה לא תוכל לנהל חיים בוגרים תקינים במציאות שכזו. בסופו של דבר אותה ילדה לא הגיעה אליי לטיפול, והקשר בינינו נותק. כמה שנים לאחר מכן פגשתי את אותה האם, והיא סיפרה לי שהיא בחרה לשנות גישה, והודתה שזה היטיב עם בתה.

המסר ברור: הורה מנכר אולי חושב שהוא פוגע בבן או בבת הזוג לשעבר, אבל בפועל הוא פוגע בעיקר בילד שלו, ובטווח הארוך גם בעצמו. ילד שמורגל לשנוא דמות משמעותית בחייו עלול בבגרותו להתרחק גם מההורה המנכר, משום שהוא למד שמערכות יחסים בנויות על ניתוק, שקרים ושנאה.

אז מה אפשר לעשות אם הורה הופך להיות מנוכר?

ראשית, לא לדבר סרה בהורה השני, גם אם קשה וגם אם יש האשמות כואבות וצודקות. שנית, מול הילד יש לשדר: 'כאן בבית לא מדברים רע על אחד ההורים. אני אוהב אותך ותמיד אהיה לצידך'.

אי אפשר להיפרד מההורות 

גירושים הם משבר קשה גם כך. ניכור הורי הופך את המשבר לקטסטרופה מתמשכת. הורים, האחריות הגדולה ביותר שלכם היא כלפי הילדים שלכם. יש לזכור כי מכל קשר אפשר להתנתק, אפשר להחליף עבודה, אפשר לעבור דירה וכו', אבל אי אפשר להיפרד מההורות.

חשוב להדגיש שאיני מדברת על מציאות שבה אחד ההורים פוגע בילדים בצורה מסוכנת, ויש צורך בהפרדה. אדם שאינו מסוכן לילדיו – גם אם לא היה בן זוג טוב, עדיין יכול להיות הורה נפלא.

זכרו שהילד זקוק לשני הורים אוהבים ונוכחים. לאיש מכם אין זכות לקחת לו את זה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

נכתב ע״פ מאמר דא״ח ד״ה ואשה אחת תשמ״ו מוקדש ליום ח׳ בחשוון ולבעלי יום ההולדת של יום זה

שִׁיר שֶׁל יוֹם #222

יֵשׁ לָךְ הַכֹּל

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

לחן: ש.נ.

כָּל לַיְלָה

עוֹלָה וְצוֹעֶקֶת לְמַעְלָה

הָאֵשׁ שֶׁלִּי מֵתָה וְדַי

הַיֵּצֶר לוֹקֵחַ אֶת יְלָדַי

לָרוּחַ הַיּוֹרֶדֶת

אֲנִי מְשֻׁעְבֶּדֶת

רֵיקָנוּת אֲנִי מַרְגִּישָׁה

אֵלִי אֵלַי שַׁע

מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת

יֵשׁ לָךְ הַכֹּל – אַתְּ לֹא נוֹרְמָלִית

בְּקֶטַע טוֹב כִּי נָתְנוּ לָךְ הַכֹּל

תְּגַלִּי וְתַתְחִילִי לִגְדֹּל

אַל תִּפְחֲדִי מִכֵּלִים רֵיקִים

הֵם עוֹד יְחַיּוּךְ עַד יִחְיוּ הַמֵּתִים

וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִּחְיוּ בַּנּוֹתָר

הַפִּתְרוֹן נִמְצָא אֶצְלֵךְ כְּבָר

וְעוֹד יָבוֹא יוֹם וְיִתְגַּלֶּה

אֵיךְ שֶׁהַחֹמֶר יוֹתֵר נַעֲלֶה

וּבֵינְתַיִם תַּרְבִּי לַעֲשׂוֹת

לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת

אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְוַתֵּר

נוֹעַדְתְּ לְהַרְבֵּה יוֹתֵר

הַמְשִׁיכִי בַּחֹשֶׁךְ הוֹסִיפִי לַחְתֹּר

בַּסּוֹף יִתְגַּלֶּה פֹּה הָאוֹר

אוֹר חוֹזֵר – עַתִּיק וּפְנִימִי

לֹא נִפְלָא, לֹא רָחוֹק, רַק עִמִּי

כְּשֶׁשִּׁירַיִם תָּשׁוּבִי לִהְיוֹת

אֶת הַבַּיִת נוּכַל אָז לִבְנוֹת

וּבְקָרוֹב תָּשׁוּבִי לֶאֱהֹב

וְעַד אָז תַּמְשִׁיכִי בְּטוֹב

גַּם אִם נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל בָּלָגָן

הָעֶצֶם אַט אַט מְחַלְחֵל לנר"נ

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/Cweyopk3UcLJBLiXaEL3pT

עוד יום חמישי מגיע לסיומו. המחוגים מצביעים על השעה שמונה, וכלום עוד לא קרה, כלום! מכל הרשימה הארוכה שלי הצלחתי למחוק רק קניות, וגם זה בקושי. כל השקיות עוד עומדות על הרצפה ליד דלת הכניסה לבית, מתפללות להגיע ליעדן בלי שמישהו ייפול עליהן, יקרע אותן או סתם יעיף עליהן כדור.

"מענדי! למה אתה עדיין מסתובב מחוץ למיטה?"

הוא לא זוכר איפה הניח את התמונה של הרבי, זו שהוא שם מתחת לכרית. מחפש בערמה של העלונים, הופך חצי ממנה. אני מנסה לבלוע את הכעס, ילד חסידי כל כך, לא מגיע לו. לא מגיע לי.

עוד עשרים דקות עוברות. בינתיים אני מקלחת ילדונת אחת, מזרזת אחרת ללבוש פיג'מה, שורפת סיר ביצים קשות, ומעירה בטעות את התינוק שכבר נרדם. אוף!

כולם במיטות בסוף.

אנחנו אומרים יחד 'שמע', נשיקה למזוזה. שולחת נשיקות באוויר, כי הגב הכואב אינו מאפשר לי להתכופף למיטות הנפתחות. מבטיחה משהו טעים מחר, אחרי הדלקת נרות, למי שישכב יפה ולא ידבר בכלל.

ליויק בן החמישה חודשים אינו משתכנע מההבטחות שלי. הוא התעורר עכשיו, ואינו מוכן להתהפך לצד השני כאילו כלום לא קרה. אני מוציאה אותו באנחה מהלול, מתיישבת איתו על הספה, בין הרים של כביסה, מאכילה אותו. ליתר ביטחון אני עוצמת את העיניים, כדי לא לראות את הבלגן החוגג סביבי.

שום עפעף אינו מציל אותי. להפך, בדמיוני הכול גרוע פי כמה. הרצפה דביקה, אבל זה החלק הטוב. קודם צריך למצוא אותה מתחת לכל הדברים המסתירים אותה. והקניות. אוי! הדגים והגלידה! אין מה לעשות. מה שלא נמס עד עכשיו, יחכה עוד קצת. לקום עכשיו פירושו להעיר את ליויק מחדש.

אין מצב.

אפילו אזעקה לא תזיז אותי עכשיו…

במטבח מחכים לי כיורים עמוסים, שיש מלא שיירי ארוחת צוהריים וממרחים פתוחים, סכינים מרוחות. עוף מפשיר בנחת ליד הכיור הבשרי ודגים בקערה. מי תבשל אותם בכלל? מתי יהיה לה כוח?

ומחר אני בכיתה. איך הבטחתי לעצמי להכין להן שיעור פרשת שבוע מרתק עם דפי עבודה ושעשועונים נחמדים, ולהגיע תמיד ביום שישי עם עוגה טעימה או קינוח אחר, משהו שיעשה להן טוב בשבת, חשק להגיע גם ליום קצר כמו יום שישי? מחר אני כנראה אגיע ברגע האחרון, אבקש בהפסקה משרה שתיתן לי לצלם משהו משולחן שבת, אעבור על זה עם הסנדוויץ' בעיניים חצי עצומות.

אילו הטלפון שלי היה לידי, ולא קבור אי שם בתוך ערמות הכביסה, אולי הייתי מתקשרת למשפיעה שלי, מנסה להתעודד קצת. מכיוון שהוא בכל זאת קבור שם, כנראה, ואפילו אי אפשר לזהות את מקומו כי הסוללה גוועה מזמן, אני נאלצת לדמיין את השיחה איתה.

מרגיעה, זה ברור.

טוב, כמו שאני מכירה אותה, ואני מכירה אותה טוב, היא חזרה עם הילדות כבר מזמן ממבצע נש"ק, יחד הן הכינו עוגה לשבת תוך כדי סיפורים וניגונים חסידיים. אחר כך הן הלכו לישון בחיוך בחדר שלהן, עם הנעגל וואסער המוכן. באמת שכחתי! שוב! היא בטח ישבה לידן, מנגנת ניגון חסידי כלשהו או את השיר המתוק ההוא על הכבשה והסחורה, נו.

אחר כך היא יצאה בחיוך לסלון שלה, ארגנה אותו במהירות. גם ככה הוא לא היה יותר מדי מבולגן. רוקנה את השולחן הגדול, החסידי, מכל מה שהצטבר עליו במהלך השבוע, ופרסה מפה לבנה של שבת. סידרה עליו את הפמוטים, המבריקים כבר ממוצאי השבת שעברה, אלא מה?

אחרי שהיא בדקה שיש לה משהו טעים עבור בעלה, היא נכנסת למטבח, מלאת מרץ, מתחילה להכין שבת בניגון חסידי על שפתיה. או שאולי היא מדברת עכשיו רגועה־רגועה בטלפון עם מישהי מיואשת כמוני?

אני לא מקנאת, מה פתאום? זו המשפיעה שלי! אוהבת אותה ככה, רוצה אותה ככה תמיד, אבל יותר מכול רוצה להיות כמוה. רבי, בבקשה!

לא הכול. מה פתאום? לא יקרה, אין סיכוי. אבל אולי דבר אחד? לפחות לשבת ליד המתוקים שלי ולשיר להם שיר רגוע לפני שהם הולכים לישון? לא להיפרד מהיום הזה רק בצעקות. אוף. מה לעשות שבכל יום ממש אני גמורה כליל עד שמגיע הערב, וגם אם אני זוכרת מה החלטתי אתמול, כשמצפוני ייסר אותי, אינני מוצאת בי את הכוח לפתוח את הפה ולשיר. מה גם שמיליון דברים שרק חיכו שאעשה אותם אחרי שארדים את הילדים קוראים לי, דחופים ונואשים, מהרשימה על המקרר?

בעצם, הייתי רוצה כמוה להכין משהו לבעלי לקראת בואו. לא להתחיל לחפש אם יש מה לחמם במיקרוגל אחרי שהוא כבר שואל, ואז לחפש צלחת בכיור, לשטוף.

טוב, זה עוד יש לי סיכוי.

ליויק רדום, ואני מעבירה אותו בזהירות ללול שלו.  מנסה להתעלם מכל מה שמחכה בכל פינה וגם ברשימה, וניגשת למקרר, להכניס כמה מצרכים שהגיעו מהמכולת לפני כמה שעות ולבדוק את תכולתו. חוץ ממגירת ירקות שצריך למיין דחוף וחצי חבילת גבינה, אין שם משהו שאפשר להגדיר כאוכל מתאים לחימום. על הגז מחכה אורז מארוחת צוהריים. עם שתי נקניקיות סויה הוא הופך למנה מאולתרת. אני מכניסה אותה למיקרוגל, ומארגנת פינה קטנה על השולחן במטבח, שבה אפשר יהיה לאכול.

בדיוק כשאני מסיימת להעביר סמרטוט לח ולנקות את השולחן, דודי בעלי נכנס.

הוא זורח ממש, חייב לספר לי משהו שהיה בשיעור היום.

"חיממתי לך משהו לאכול," אני מניחה מולו את הצלחת בגאוות מה.

"יואו, תודה." הוא מופתע, מרחיק אותה. "אני מפוצץ. ברנד הביא לחמניות שנשארו מהשבע ברכות של גיסתו."

הוא מספר לי משהו מפרשת לך־לך, "ונברכו בך כל משפחות האדמה."

אני מקשיבה לו, מנסה להרגיע את האכזבה שלי. ליתר ביטחון אני אוכלת בעצמי את המנה. נזכרת שלא אכלתי כבר כמעט שש שעות, חוץ מכוס קפה אחת. מקשיבה לו.

"אז רש"י אומר: מה זה 'ונברכו בך'? 'אדם אומר לבנו תהא כאברהם'."

אני מהנהנת. "אז יש אצלנו אחד, לא יודע מהו, פסיכולוג או יועץ או משהו, והוא סיפר לנו שלפעמים אישה מחפשת בעל, ונראה לה כאילו היא בוחרת במודע לפי תכונות, שוקלת בכובד ראש, אבל באמת, בתת מודע שלה, היא מחפשת תכונות שמזכירות לה את אבא שלה. לפחות במשהו."

"באמת?" אני מרימה גבה מופתעת. אין קשר בין דודי לאבא שלי. אפילו קלוש.

"ככה הוא אמר," דודי לא מתחייב. מושך כתף. "וגם איש מחפש את אימא שלו."

"קטעים…" אני מגיבה, מרימה את הצלחת לכיור. המוח שלי מעט יבש עכשיו.

האדישות שלי אינה מכבה אצל דודי את ההתלהבות אפילו במעט, נראה לי שהוא בכלל לא עוצר לבדוק אם אני מגיבה או לא. בזמן שאני נעמדת בסלון לנסות להתגבר על הר הכביסה, הוא מתחיל לטאטא את הרצפה, אוסף את כל הצעצועים, נעליים, מגבות ולכלוך לפינה אחת.

"אז הוא אמר שכך גם כשמישהו בוחר דמות להעריץ – שהוא בעצם רוצה מאוד להיות כמוה. אז במודע הוא יכול לתת לנו אלף סיבות מה הוא אוהב בה, אבל בתת־מודע זה מראה על השאיפות העמוקות שלו."

"דמות להעריץ?" אני תוהה, מעקמת פה. "מה, שחקנים וכאלה?"

"נגיד." הוא בקושי עוצר כדי להגיב. "למשל אחד שחושב שהוא אוהב ספורטאי בגלל הגובה שלו, בגלל הניצחונות שלו. נגיד, כן?"

אני מהנהנת.

"אבל באמת, מה שקונה אותו הוא ההתמדה שלו, המשמעת העצמית שלו. שהוא לא מוותר לעצמו על אימונים קשים, והתקדם ככה בחיים בזכות עבודה קשה מאוד."

"ממש התוועדות הייתה לכם…" אני צוחקת.

"כן, הא?" פתאום דודי מביט בי, נבוך. "אפילו כיבוד…"

"אתה יודע את מי אני מעריצה, משתוקקת להיות כמוה?" אני בוחרת פתאום לשתף אותו.

הוא עוזב מייד את המטאטא, נותן לו ליפול בלי לשים לב אפילו. נשען על השולחן, מרותק.

"את המשפיעה שלי." הכנות שלי מעלה לי דמעות לעיניים, ואני מניחה רגע בצד מכנסיים קטנטנים שהייתי באמצע לקפל, משפשפת עין ימין. "איך הייתי רוצה לילה אחד לשבת בנחת ליד הילדים, לנגן להם ניגון חסידי. יום שישי אחד לקבל שבת בנחת, להתפלל עם הבנות קבלת שבת בניגון של 770, לא סתם להירדם על הספה מותשת…"

הוא לוקח נשימה עמוקה. על העיניים שלו אני כבר רואה איך הוא מתכנן להבטיח לי שהוא יעזור לי ואיך זה יכול לקרות ושאני לא אבכה, רק שלא אבכה. כבר מכירה אותו.

דפיקה על הדלת מפריעה לו.

הסלון לא נראה משהו, רק טיפה יותר טוב ממה שהיה נראה קודם. מה לעשות.

אני ניגשת לדלת, אביבית עומדת שם. ועד הבית. "מתאים לך עכשיו, תמר?"

"אם בית שעבר בו הוריקן אינו מפחיד אותך, אז למה לא?" אני מחייכת.

"אני לא נכנסת," היא מרגיעה אותי, צופה מהפתח על כל חסרונותיי. מתחילה לדבר על חשבון המים הדירתי והמשותף, מיליון מילים. המסקנה שלהם, צריך עוד שישים שקל החודש, והגיע הזמן שמישהו כבר יטפל בנזילה, לא היא.

דודי נשאר בעמדה שלו, נשען על השולחן ליד המטאטא השוכב, מהורהר.

"אז מה," היא צוחקת בזמן שהיא כותבת לי קבלה. "יום קשה עבר על כוחותינו?"

"ברוך ה'," אני מחייכת. "בית עם ילדים…"

"גם אופיר וקסם שלי יכולים להחריב דירת פאר בשלוש דקות," היא לא נשארת חייבת. "שלא תחשבי! אבל לכם יש שישה, ואת גם לא נותנת להם מסכים, אז בכלל."

זה נשמע כמעט כמו האשמה בהזנחה, לא נותנת מסכים. מצחיק אותי.

"תשמעי משהו," היא אומרת רגע לפני שהיא עוזבת, אני כבר עם היד על הידית של הדלת. "יש אושיית רשת אחת, מישהי יפיפייה עם שלושה ילדים. כל אחד מהם נראה כאילו גזרו אותו מפרסומת לבגדי ילדים. אז יום אחד היא מספרת שבזמן שהיא במספרה או בפדיקור, יש לה אומנת שמגדלת את הילדים מגיל אפס. גרה אצלה בבית! היא לא יודעת מה זה לקום בלילות, קולטת? יכולה לעזוב את הבית לשבוע, לחזור כדי לנשק אותם ולהצטלם איתם. לפעמים, כשאופיר מצמיח לי קרניים, כשקסם מוציאה ממני את הרוע שבי, אני אומרת לעצמי, הלוואי שהייתה לי אומנת כזאת, הייתי יכולה לאהוב אותם, לחבק אותם. בלי להתלכלך על הגידול שלהם…"

אני מחייכת בנימוס, מזועזעת. מהאישה שעליה סיפרה, מהרעיון להעריץ אותה.

"את קולטת מה אמרתי לך קודם!" העיניים של דודי נוצצות אחרי שהיא סוגרת את הדלת. "את קולטת?"

"מה אני קולטת?" אני מחייכת, מפהקת, עייפה־עייפה, והרשימה אינה נגמרת.

"גם את וגם אביבית מתמודדות עם גידול ילדים, עייפות לפעמים ולא מרוצות מההספקים שלכן." מתברר שהוא הקשיב לכל מילה… "אבל את מי היא בחרה להעריץ ואת מי את? מה הכי היית רוצה? לשבת לידם ולשיר להם! להתפלל איתם ביחד ברוגע! זה לא נפלא?"

"זה עוד לא קרה, דודי." אני מצטערת לאכזב אותו.

"זה לא." הוא לא מתאכזב. "אבל שם הרצון שלך, שם את מונחת, תמר!"

אני מתחילה להבין, מביטה בו. "להתברך בליבי להיות כמו המשפיעה שלי זו ההתחלה?" אני לוחשת. מרגישה טיפה־טיפה פחות גרועה.

"ההתחלה?" הוא מופתע, "זה כבר הרבה אחרי האמצע, תמר. לא נשאר לך עוד הרבה!"

אני שותקת. ממשיכה לקפל כביסה ושותקת.

"ההוא הפסיכולוג…" דודי נזכר, מרים את המטאטא סוף־סוף, מטאטא רצפה מטואטאת. "אז הוא אמר משהו יפה, תקשיבי," שוב הוא עוצר. הפעם משעין את המטאטא על הקיר בצורה יציבה יותר.

"כשאנחנו מברכים את עצמנו 'הלוואי שאהיה כמוהו', זו בעצם הצהרה פנימית עמוקה על מי שאנחנו מחפשים להיות. המישהו שבחרנו הוא בעצם החלום שלנו, הרצון שלנו. כשה' מברך את אברהם 'ונברכו בך', הברכה אינה מדברת על אברהם, היא מדברת עלינו. מדהים, לא?"

מדהים. כן. מדהים כל כך שאני לא עונה, אינני מסוגלת. רק בוכה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

שִׁיר שֶׁל יוֹם #221

אַל תִּמְנַע מַיִם

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

לחן: ש.נ.

אֲדָמָה צְמֵאָה לְמַיִם

רְגָבֶיהָ יְבֵשִׁים

עֵצִים עָרְגוּ אֱלֵי שָׁמַיִם

רְבִיבִים בְּעֹז מְבַקְּשִׁים

מִיּוֹם חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

מַזְכִּירִים גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים

הַבַּקָּשָׁה הִיא נֶעְדֶּרֶת

מֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם תְּמִימִים

יַחַד – כָּרַעְנוּ בֶּרֶךְ

יַחַד – שָׁם עַל הָהָר

יַחַד – עַד סוֹף הַדֶּרֶךְ

עִם זֶה שֶׁבֵּיתוֹ עַל נָהָר

////

חָלְפוּ עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַזְּמַן

לְבַקֵּשׁ כְּבָר עַל הַמַּיִם

הִנֵּה ז' בְּחֶשְׁוָן

וְכָעֵת גַּם עוֹבֵר אֹרַח

אַף בְּרִי לֹא יַעֲצֹר

בִּקֵּשׁ כֹּהֵן בְּיוֹם מָנוֹחַ

שֶׁתְּפִלָּתוֹ לֹא תַּעֲבֹר

יַחַד – נַעְתִּיר עַל טְלָלִים

יַחַד – קָטָן וְגָדוֹל

שְׁלַח נָא טִפּוֹת אֲגָלִים

שֶׁיַּצְמִיחוּ הַכֹּל

////

גַּם הַיּוֹם כְּשֶׁמִּקְדָּשֵׁנוּ

עוֹדוֹ עוֹמֵד בְּשִׁמָּמוֹן

שִׁעוּר נִקַּח פֹּה לְחַיֵּינוּ

עַל עַרְבוּת וְעַל עִקָּרוֹן

יְהוּדִי יָכוֹל לִשְׂמֹחַ

בִּשְׁלֵמוּת כְּשֶׁכָּל הָעָם

עַל מְקוֹמוֹ מָצָא מָנוֹחַ

אֲזַי גַּם הוּא הָאֹשֶׁר יִטְעַם

יַחַד – נִבְנֶה אֶת הַבַּיִת

מָשִׁיחַ אָז יִתְגַּלֶּה

מְנוֹרָה וּבָהּ שֶׁמֶן זַיִת

אוֹרָה שׁוּב יַעֲלֶה

////

עַל הַמִּזְבֵּחַ נְנַסֵּךְ

מַיִם תַּחְתּוֹנִים שְׂמֵחִים

וְעִם אֵפֶר נְזַכֵּךְ

אֶת טְמֵאֵי הַמֵּתִים

וּמִשָּׁמַיִם יִזְרֹק עָלֵינוּ

מַיִם טְהוֹרִים

בְּמָחוֹל נֵצֵא כֻּלָּנוּ

לְפָנָיו מִטַּהֲרִים

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/Cweyopk3UcLJBLiXaEL3pT

נכתב ע״פ שיחת י׳ חשוון תשי״א

שִׁיר שֶׁל יוֹם #220

לך לך

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

הָיִיתִי בַּעַל אֲחֻזּוֹת, עִם בֵּית חַבָּ"ד מַצְלִיחַ

חָשַׁבְתִּי מָה עוֹד לַעֲשׂוֹת, אֲנִי מוּכָן כְּבָר לְמָשִׁיחַ

פִּתְאוֹם הַשֵּׁם דִּבֵּר אֵלַי: קוּם תִּהְיֶה שָׁלִיחַ

צֵא מִבֵּית אָבִיךָ – לֵךְ לְךָ, מִמּוֹלַדְתְּךָ מֵאַרְצְךָ

מִכָּל מָה שֶׁהִכַּרְתָּ

בָּנִיתָ וְהֵקַמְתָּ

הִגִּיעַ זְמַן מֵהַגְּבוּלוֹת לָצֵאת כְּבָר וּפָרַצְתָּ

וְדַוְקָא שָׁם אֲבָרֶכְךָ

וַאֲגַדְּלָהּ שְׁמֶךָ

וְנִבְרְכוּ בְּךָ וּבִילָדֶיךָ

וְתַגִּיעַ לַמִּלָּה

תִּהְיֶה מֻזְכָּר בְּכָל תְּפִלָּה

וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְשֵׁם וּלִתְהִלָּה

#########

מִתְפַּלֵּל לוֹמֵד תּוֹרָה

שׁוֹמֵר עַל קַלָּה כַּחֲמוּרָה

נוֹתֵן צְדָקָה נִדְמֶה שֶׁהַכֹּל כַּשּׁוּרָה

אוֹמְרִים לְךָ – לֵךְ לְךָ

צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ

הִתְמַסֵּר לִשְׁלִיחוּתְךָ

לְהִתְפַּלֵּל אֶת כָּל הַתְּפִלָּה

לְכַוֵּן מִלָּה בְּמִלָּה

לִהְיוֹת נוֹכַח מֵהַהַתְחָלָה

לְשַׂגְשֵׂג בְּיַהֲדוּת

לִמּוּד נִגְלֶה וַחֲסִידוּת

לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהִתְוַעֲדוּת

לָשִׂים יַעַד וּמַטָּרָה

לִפְעֹל עַל יְהוּדִים עֲשָׂרָה

לָתֵת בִּטּוּי לַנֶּפֶשׁ הַטְּהוֹרָה

בְּמַעֲשֵׂה דִּבּוּר אוֹ מַחְשָׁבָה

לְהִתְגַּלּוֹת לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה

לְהִתְקַשֵּׁר מֵחָדָשׁ בְּאַהֲבָה

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/Cweyopk3UcLJBLiXaEL3pT