Author Archive

בית חנה צפת: ארוחת צהרים חמה ל-200 תלמידות





257

פתיחת החודש החסידי ב'בית שרה'

באולפנה החסידית 'בית שרה' בישוב איתמר שבשומרון פתחו את החודש החסידי – חודש כסלו, בסדרת אירועים ופעילויות מיוחדות.

ראש חודש כסלו נחגג בצורה מיוחדת בפעילות אחו"ת השבועית בדגש על התחזקות בצפייה במראות קודש של הרבי מלך המשיח בנוסף תלמידות האולפנה התנדבו לסיוע לתושבות הישוב בשמירה על ילדי יולדות במסגרת שיפרה ופועה, חונכות לילדים ועוד.

לכבוד חג הגאולה ט'-י' כסלו אירחו הבנות חברותות עם תושבות הישוב והסביבה ללימוד משותף בתורת החסידות, הנשים נהנו מאוד מהלימוד המשותף עם הבנות וציינו לטובה את ההרגשה הטובה והמחזקת שהבנות נתנו להן.

שבת י"ב כסלו היתה שבת שכולה התוועדות בהשתתפות הרב מענדי תורג'מן ואשתו שטרעני, שליחי הרבי במקסיקו, כאשר במשך השבת כולה התקיימו התוועדיות, שיעור חסידות בנושא הפרשה, סדר ניגונים ופעילות הכנה לי" ד כסליו.
במוצאי שבת נהנו התלמידות מפעילות חוויתית של יצירות המבטאות הוספה באור.

ביג' כסלו קיימו באולפנה בוקר מיוחד עם הצוות. הבוקר נפתח בארוחת בוקר חגיגית ולאחר מכן לימוד חברותות בשילוב פעילות להמחשת הלמידה על ידי – יצירות מהטבע, ציור ועוד. הבוקר המיוחד הסתיים באספת תלמידות המשקפת לכל תלמידה את מצבה הלימודי לקראת בגרויות חורף

כמיטב המסורת בבית שרה יד כסלו הוא הזדמנות להוסיף בהתקשרות לרבי מה"מ .

הבנות ארגנו הפקה יוצאת דופן של חתונה מפוארת עד הפרט האחרון! יש לציין את החוויה המשמעותית שבהחלט ניכרת בתלמידות, האווירה המיוחדת שי"ד כסלו הוא היום "שקישר אותי אתכם"

התלמידות נהנו משבועיים מלאים של הכנה חסידית, המנהלת הגב' שניאורסון מוסיפה "חשוב לנו מאוד שאירועי חודש כסלו לא ישכחו ויוסיפו באור המיוחד שבו"…













 





1292

להתיישר מחדש – דוקא כשהכל הפוך!

מושקא רייכמן, עטרת חיה

התוועדות מעמיקה עם גב' חנה רות אברהם, בה היא לוקחת את הכוחות שצברנו בימים הנוראים ובחג הסוכות – ומורידה הכל לגובה העיניים, לחיים של כל אחת מאיתנו

אקמול? לא מספיק לי

כל אחת מאתנו הרגישה, מן הסתם, 'הפוכה' בחגים האלה. לא ביקרנו אצל ההורים, נסגרנו שבועות עם הילדים או עם עצמנו, נופפנו מהחלון למשאית השמחה ולבנו עורג ל"שמחת בית השואבה" ברוב עם – במצב כזה ההסברים הרגילים לא ירגיעו אותנו לאורך זמן. גם אם אנסה להגיד לעצמי מדי בוקר "הכל לטובה, תהיי סבלנית, בסוף הכל יסתדר" – כמה זמן אחזיק מעמד? לכל היותר מדובר ב"אקמול" או בכיבוי שריפות…. תקופה של ניסיון כל כך ממושך, מפורים שעבר ועד להודעה חדשה, מצריכה כוחות ותובנות גבוהים יותר.

אם ישאלו אותי מה אני מעדיפה, חפץ או יכולת, מה אענה? במבט ראשון חפץ זה קל יותר, תנו לי כמה מיליוני דולרים ואפתור את רוב בעיותיי בחיים. אך האמת היא שיכולת חדשה מסוגלת להעלות אותנו למקום אחר לגמרי. להפוך את הראש, לרומם אותי מעל כל הבעיות.

איך מקבלים את היכולת להתמודד עם הרגעים האחרונים של הגלות, כשהכל כל כך הפוך? הרבי מה"מ, במאמר ד"ה "בסוכות תשבו" תשכ"ג, מאיר לנו באור יקרות את התהליך הנפשי העמוק אותו עברנו, החל מחודש אלול וכלה בחג הסוכות. תהליך שפירק אותנו, בנה אותנו מחדש והכניס בנו יכולות חדשות מופלאות.

הגוש שהיה לכלי

בואו נשפוך מים על גוש פלסטלינה גולמי, מה יקרה? הרצפה וכל הסביבה יירטבו. כדי שהיא תכיל את המים, עליה להפוך לכלי. אם נלחץ אותה ונהדק עם האצבעות, היא תתרחב ותוכל לקלוט לתוכה שפע חדש. זה כואב, אין ספק, אבל זו הדרך ליצור כלי.

אופציה נוספת לעשיית כלי, היא לוותר על חלק מהפלסטלינה, כלומר לשלוף חתיכה מבפנים וכך ליצור חלל ריק שיוכל להכיל. בנמשל זה אומר להיות מוכנה לוותר על תאוות והרגלים לא מתאימים.

כך גם כשאנו רוצות לקלוט את האורות הגבוהים שירדו אלינו בחג הסוכות. מיד נשאל את עצמנו: הרי ה'אורות מקיפים' שייכים לדרגה כל כך גבוהה באלוקות. איך אני הקטנה, עם הגוף הגשמי והשכל הגשמי והמגושם, יכולה לקלוט את האור הזה ו'ליישב' אותו בחיים שלי? להתעלות מעל כל הקשיים?

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"- לפי חסידות, לא מדובר כאן רק על המבנים הפיזיים, אלא על האורות המקיפים הגבוהים שה' הושיב והוריד אל תוך בני ישראל. אלו היכולות החדשות והעל–טבעיות שה' החדיר בפנימיותו של כל יהודי. רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהוא נמנע הנמנעות, יכול לעשות מהפך כזה. לשם כך נדרשת עבודת התשובה של חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים, עבודה שמגיעה עד לעצמותו של הקב"ה.

זכינו, ושורש נשמתנו הוא בעצמות ממש. לכן כל אחת יכולה לבצע שינוי מהותי בתוכה, וגם לפעול שינוי למעלה, שיוריד את האורות המקיפים למטה בהתיישבות. כן, אני יהודיה ויכולה לעשות זאת!

כיצד? באותו אופן שאני רוצה שה' יתנהג איתי, עליי לנהוג פה למטה. אם אני רוצה למשוך חסדים, עליי לעשות חסדים. אם אנחנו רוצים להמשיך עצם שמשנה את המהות עד כדי כך שנוכל לקלוט אורות מקיפים בהתיישבות, עלינו לעשות עבודת תשובה כזו שמשנה את מהותנו.

שינוי המהות זה לא רק להפסיק לאהוב גלידה או תכשיטי יוקרה. מדובר על שינוי כל מהות הרצונות שהיו לי עד עכשיו. אני מקבלת על עצמי את מלכותו של ה', וזה מתבטא בכל פרט בחיי.

תשובה כזו גורמת לנו להפוך למציאות חדשה. לא מדובר בשדרוג או בהחלפת צנרת. זה ממש כמו להרוס בית ולבנות אותו מחדש.

התוכניות לא התקלקלו!

"כימי צאתך מארץ מצריים"- אנו עומדות כבר בפתחה של הגאולה האמתית והשלימה. ה' מביא לנו אורות נפלאים, אבל לנו יש אינסוף תלונות על השינויים והאירועים בעולם. רגע, רצינו משיח, נכון? אז ברור שאנחנו הולכים להיפרד מסיר הבשר של הגלות. משיח זה לא להנות מהחיים ולפתור את הצרות. ה' יכול לתת לנו ברכה בגשמיות וברוחניות גם בלי משיח. גאולה היא יציאה למציאות חדשה, לחיבור אמיתי ועוצמתי עם הקב"ה. לזה אנו קוראות חיים הפוכים?!

אז נכון שאיננו מבינים מדוע ה' מסדר הכל בדיוק כך, כי מה אנו מבינים בעצמות?  אבל ככל שיותר ויותר מתהפכים לי החיים אני הולכת ומתיישרת. אם התרגלתי לגלות זה אומר שאני הייתי הפוכה, בהרגלים שלי וברצונות. מה שקורה עכשיו מיישר אותי. אפשר לבקש מהקב"ה 'חפץ'- פתרון לבעיות, אבל עדיף לבקש שייתן לי את היכולת להיגאל.

זה הסיפור האמיתי של סוכות: ביציאת מצריים ה' לקח עם שלם, שהראש שלו קצת התעקם, ואמר- אני התחלתי לסובב לכם את הרכב לכיוון הנכון, לירושלים. להחדיר בכם את האורות בהתיישבות. מדי שנה אתם תמשיכו לסובב אותו לכיוון הנכון.

היום האוטו כבר מכוון לחלוטין, ואנחנו עדיין תופסות את ההגה בלחץ, "לא, לא, סטופ!" אז למה זעקנו משיח? הנה זה קורה. הרכב מתחיל לנסוע נכון, למה אנחנו מנסות לחזור אחורה?

כי הגלות היא אזור–הנוחות המוכר והידוע. יש פתגם יפה שאומר, כשה' מקלקל לך את התוכניות- זה בגלל שהתוכניות שלך מקלקלות אותך. ה' מוביל אותנו לכיוון הנכון, ועלינו להיות כלי כדי לקלוט את האורות האלה.

פוסט טראומה

מה הכוונה אורות שאינם בהתיישבות? הדבר דומה לטראומה. ה' מחליט לגלות את עצמו מעבר למה שהאדם הזה רגיל, ופה למטה זה נראה ייסורים. הגוף לא מכיל את האור הגדול והוא מגיב בהתנגדות. כמה ספרי פסיכולוגיה נכתבו על אותן תופעות פוסט- טראומתיות…

נסתכל על בחורה חסידית וענוגה. הכל הולך לה טוב בחיים, היא קמה בבוקר, מתפללת, מצליחה בלימודים, מדריכה נלהבת, יוצאת ל'מבצעים'. "החיים תותים". כעת נקפוץ כמה שנים אחרי החתונה שלה, אישה עם חמישה ילדים, מה נשאר ממנה ומה'חסידישקייט' שלה…? תגידו, לא כואב הלב? למה שלא תישאר בחורה צנועה וחסודה? בשביל מה לפרק לה את הצורה? מסתבר שבטווח הארוך עוד יותר, עוד עשר–עשרים שנים והלאה, נראה שהיכולות שלה מתפתחות. היא משתדרגת, מקבלת חוכמת חיים.

כך גם הנשמות שלנו, כפי שהיו מושרשות בעצמות הן נופת צופים. למה להוריד אותן לעולם הגשמי? איפה האהבת ה' שהייתה להן, ידיעת האמת? הכל נעלם עם הירידה למטה, והכי גרוע- הנשמה בחרה את זה! איך הסכמנו לעוול כזה?

כי אנחנו יוצרים כאן משהו חדש. כל נשמה מבצעת פה את הפרויקט שלה, ובסופו של דבר הנשמות כולן יחזרו להנות מהפירות של העבודה המשותפת.

אנחנו אוחזים כרגע ב'פינישים' של הפרויקט הרב–דורי הזה. ההעלם כבר נעלם, אבל מרוב שהתרגלנו אליו אנחנו נאחזות בו שלא יברח לנו. כי כשאין לנו כלים, השינויים בעולם נקלטים אצלנו כייסורים.

אם פי שלוש

ואז מגיע הציווי של "ושמחת בחגך"- שנייה, אם האורות המקיפים האלה הורסים לנו את הצורה, מפרקים לנו את כל מה שכיף לנו, איך נשמח?! זהו, שאין פה שום אינטרס אישי לשמוח כי כיף לי וטוב לי. מדובר ב'אתכפייא' של ממש. דווקא כשהמציאות הפוכה מהמתבקש מדובר בשמחה אמיתית. לכן צריך קודם את העבודה של הימים הנוראים. כשאנחנו סוחבים איתנו עבירות וטומאה שלא התחרטנו עליהם, האורות המקיפים רק שורפים אותנו במקום להצמיח ולקדם.

סיפור שימחיש לנו את העניין: באחד ממסעות הגלות שלהם פגשו האחים הקדושים ביהודי שלא בדק את התפילין שלו שנים רבות. כדי לסייע לו לתקן את דרכו, דיברו השניים לידו בקול רם. ר' זושא אמר: "שמתי לב שזמן רב לא בדקתי את התפילין שלי…". ואחיו ענה לו: "אדרבה, סופר סת"ם אנוכי, בשמחה אבדוק אותן עבורך. אכן יכול להיות שעם השנים הן נפסלו". אותו יהודי התעורר מדבריהם, מסר אף הוא את תפיליו, והתגלה כי הם פסולים כל כך, עד שהשניים כתבו עבורו תפילין חדשות. בכתיבתם השקיעו הם כוונות נעלות ועצומות על מנת לכפר על כל אותן שנים בהם היהודי לא הניח תפילין כהלכה. סופו של הסיפור היה, שכעבור שנה מאז החל להשתמש היהודי בתפילין נשגבות אלה, הוא חלה ונפטר. כי זה מה שקורה כשיש אור גדול מאוד ללא כלי.

לכן עבודות התשובה נחוצה לפני האורות של סוכות, כדי לפנות את כל מה שלא מאפשר לאורות האלה לחדור פנימה ולהתיישב בחיינו.

ניקח אישה שנולדה לה שלישייה. איך נראות השנתיים הראשונות אחרי הלידה? אין צורך בפירוט יתר… אכן, זהו אור גדול, ברכה משולשת! שלוש נשמות טהורות שיקיימו מצוות בעולם הזה, תענוג אלוקי של ממש! אבל… צריך כלים לעמוד בזה. מדובר על 'לילות לבנים' רבים, כמויות של טיטולים, רעש, בכי ועוד ועוד. אז מי שהכינה כלים בנפשה מקבלת גם ברכה מכופלת שכזאת בשלווה (יחסית). אך עבור מי שלא מוכנה בכלל, מדובר בטרגדיה.

הזעתי = התקדמתי

כך גם באורות המקיפים. נדרשים כלים רחבים של שינוי אמתי כדי לקבל אותם נכון. מי שהזיזה את עצמה לגמרי על ידי התשובה, יכולה לזרום עם האורות שה' מביא עלינו, בפרט בתקופה זו. ומי שלא- זה לא פשוט… במכון כושר, למשל, אפשר לראות היטב מי מתקדמת ומפתחת שרירים. אישה שאדומה ממאמץ ומגירה נחלי זיעה- רואים שהיא במקום הנכון.

אז כמובן שעדיין אפשר לתקן. הרבי הקודם שאל את הרבי הרש"ב מה עושים אחרי שעבר יום הכיפורים, ונענה: "עכשיו חוזרים בתשובה". אז יש לנו עדיין את ההזדמנות, בפרט בשבת בראשית שמשפיעה על כל השנה, להעמיד את עצמנו במהות אחרת לגמרי.

לסיום, החדשה המרעישה של המאמר היא, שעל ידי התשובה אדם משנה את מהותו לגמרי, ועל ידי כך האורות המקיפים משתנים להיות אורות מתיישבים.

יהי רצון שתהיה ברכה לכולן בכל המצטרך, ושה' יעזור לנו לעשות את הכלים הנכונים לאורות הגדולים, ונצא לגאולה בשמחה גדולה!

195

אחו"ת: איפה את בתשרי תשפ"א?

209

ראיון מיוחד עם חנה למביאסי | קונדטורית, צלמת ומפיקת ארועים | חלק 1 | לנשים בלבד | טיפים מעשיים לחיים | מאת איטא וולמן 

157

מתי לתת ומתי לדאוג קודם לעצמי?

162

צפו: לאן נוביל את הכוח של הנוער שלנו!

179

ארבע דברים שיעזרו לך לשמור על בריאות, כושר ומשקל | איטא וולמן | לנשים בלבד

178

נבחרת צבאות השם מסכמת שנת הכשרה מושקעת: "מחיילת למפקדת"

241

נפלתי, מה עכשיו? | כלים מעשיים

181

ספוילר: המבצע הגדול של אחו"ת

212

תנופה בצבאות ה'

364

מה המהות שלי? טוב או רע? איך אני יכולה להיות גם וגם??

308

זה הגיע! מבצע הכנה לחיילות אורו של משיח

388

תוף לגאולה כבר יש לך?

לקניה און-ליין

552

אחות התמימים: ג'ינגל 'וכבר בא'

793

צבאות השם: סניף נוף הגליל מפתיע

384

חגיגת בת מצווה עוצמתית ומרגשת לעשרות יתומות

עשרות נערות יתומות מכל רחבי הארץ חגגו את בת המצווה שלהן במעמד מרגש ומושקע שערך עבורן 'כולל חב"ד', לכבוד יום היארצייט של הרבנית הצדקנית. מעמד בת מצווה מרגש ובלתי נשכח לעשרות נערות יתומות מכל רחבי הארץ נערך על ידי 'כולל חב"ד' בכ"ב שבט, יום היארצייט של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא, רעייתו של הרבי מה"מ.

זהו אירוע מושקע, חגיגי ושמח במיוחד, בו נוטלים חלק כשלוש מאות משתתפים, בני משפחה וחברותיהן של כלות השמחה.

חגיגת בת המצווה נערכה בירושלים והיא לוותה על ידי הצוות החינוכי והמסור של 'חסד מנחם מענדל', החטיבה החינוכית מבית 'כולל חב"ד', המלווה יתומים ויתומות במגוון מיזמים. רוב הנערות, מגיעות ממשפחות 'חסד מנחם מענדל' המלווה את התלמידים היתומים לאורך כל ימות השנה עם חוגי העשרה ובעזרה לימודית, חברתית ורגשית.

המעמד הסוחף שכלל בתוכו רגעים רבים מרגשים, התקיים בשילוב כוחות על ידי 'כולל חב"ד', 'קרן מרומים' והרב יצחק משען משלוחי הרבי לברזיל ומנהל ארגון 'בית' מס.פאולו ברזיל.

לכל רגע ביום החגיגי, הוקדשה מחשבה רבה, במטרה למקסמו עד תום, מתוך ידיעה שיום זה ילווה את בנות המצווה לכל חייהן. כך גם ההשקעה בארוחה החגיגית, במתנות המפנקות והיוקרתיות, ביחס הפרטני לכל נערה ונערה.

התכנייה של בת המצווה כללה מופעים, תחרויות, פעילויות של הנאה חינוכית וכמובן הרבה הומור ושמחה. את החלק האומנתי ליוותה האמנית מיכל לוויטין. את התכנית המיוחדת של הופעה אומנתית של בנות המצווה בפני האורחות, ליוותה טייבי קרסיק.

נאום מרגש במיוחד נשאה הרבנית ימימה מזרחי שהפליאה ביום נשגב זה. הגב' רחל וילהלם מכולל חב"ד' שליוותה את כל שעות החגיגה ואף נשאה נאום מעצים.

היו גם בחגיגת בת המצווה רגעי הודיה לקדוש ברוך הוא, על הגעתן של הבנות עד הלום ועל הזכות לחגוג חגיגת מצוות כה עוצמתית, ותפילה מעומק לב שימחה השם דמעה מעל כל פנים בגאולה הקרובה.

כל נערה קיבלה ערכת מתנה עשירה ומפוארת שכללה בתוכה פמוט מכסף טהור, מתנת הרב משען (שאף צירף מכתב אישי לנערות ולאמותיהן), ותכשיט יוקרתי וספר תהילים בכריכת עור ועליהם הטבעת השם האישי – מתנת 'כולל חב"ד' ו'קרן מרומים'.

הפעילות הופקה בהצלחה רבה על ידי אוריה טויטו וצוות רכזות 'חסד מנחם מענדל'.

"בת המצווה מאיר את עולמן של הנערות בהיקפים שאין לשער", אומר מנהל 'כולל חב"ד' הרב שלום דוכמן, "קיום הפעילות בכ"ב שבט, לכבודה ולעילוי-נשמתה של הרבנית ע"ה מבטאת את תחושתנו שההצלחה האדירה היא בכוחו וברכתו הנצחית של הרבי המוסיף לרוות נחת ולהאציל כוח וברכה לאלמנות, לאלמנים, ליתומות וליתומים של חסד מנחם מענדל".

הרב יצחק מרטון מ'חסד מנחם מענדל' אומר: "מידי שנה אנו רואים במוחש את הפירות שצומחים מפעילות-מושקעת זו, אצל בנות המצווה והמשפחות שמשתתפות במיזם החשוב הזה. זה מעצים ומתורגם בבירור לשיפור בכל המישורים: בשמחת החיים, בלימודים ובכל תחומי החיים. הבית מואר וכל המשפחה מתחזקת".











799

אחו"ת בקמפוס – נפתח שוב ב'תנופה

407

המרא דאתרא בהרצאה הלכתית לשלוחות























570

גללי למעלה