• עץ השדה • מסר נפלא מפרשת שופטים

    הגדלה

    "אני מאמין בפיזיקה אמר הרבי מליובאוויטש, ובפיזיקה כוח אינו יכול ללכת לאיבוד, להיעלם. מה שהיה קיים פעם, קיים לעולם. ובדיוק בשל כך אני מאמין בכוחו של עם ישראל בכלל ובפרט בכוחו של הנוער אשר כמו אנרגיה אטומית יכול לשמש לטוב" • רעיון שבועי לפרשת משפטים

    המחונך יכול להתפתח ולצמוח ל-'עץ השדה' רק כאשר המחנך מייצג בעיני המחונך את היותו 'עץ השדה' בעצמו ומאפשר את התפתחותו הסובייקטיבית!
    שלום לכולם
    השבוע נקרא בפרשת שופטים

    אחד המסרים הנפלאים בעיניי הנלמד בפרשתנו הנו מהפסוק: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ',י"ט).
    הפסוק עוסק במצב מלחמה. בני אדם הצרים על עיר ומונעים מתושביה אוכל ומים כדי שיכנעו להם.
    ואז מגיע המסר הנוקב לבן האדם המצר את חייהם של תושבי העיר (אמנם מדובר על אויב אך עדיין התורה מלמדת אותנו כיצד יש לנהוג בבני אדם), "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
    ורש"י עם הרחבה של פירוש שפתי חכמים, מאירים באור יקרות את פירוש המילים בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר", שמא (כי משמש גם בלשון שמא/אולי) תאמר האדם הנו כמו עץ השדה המעניק לכל הברואים ליהנות מפריו? לא ולא, האדם הנותן בני אדם במצור ומונע מהם לחם ומים נוהג ההיפך מהעץ המשרת אך ורק את רצון בוראו ומעניק לכל ברואיו ליהנות מפריו.
    וזה הציווי לבני האדם הנלמד מהמילים "כי האדם עץ השדה": נהגו בבני האדם כמו עץ השדה המעניק בכוחו חיים לכל חי ואל תשתמשו בכוחכם כדי ליטול חלילה חיים מבני אדם.
    שינוי אצל הזולת מתאפשר רק כאשר אני דורש מעצמי להשתנות:
    כשאני בא לחשוב על מה מביא את האדם להתנהג 'כעץ השדה' אני נשען על ה-'אני מאמין' שלי במפגש הטיפולי. והוא: "לעזור לעצמי למצוא את עצמי, על מנת לאפשר לזולת למצוא את עצמו".
    מ. בובר מיטיב לתאר את הדרך להיטיב עם הזולת ולסייע לו להשתנות: "כאשר בן אדם מאמין הוא שבכל אדם טבוע כוח הישר והייחודי בו הוא מוציא אל הפועל ומממש את ייחודיותו. הוא סבור ששום אדם אינו ראשי לכפות עצמו על אדם אחר, אמנם באופן פעולה חינוכי בו פועל האדם כמחנך אשר רשאי המחנך וחייב לגלות ולטפח את הישר הוא עושה ככל יכולתו לסייע לכך שיהיה מתפתח והולך. המחנך מאמין בייחודיותו של כל אחד ואחד. הוא בוטח בכך שגידול זה אינו זקוק לעזרה אלא לפי שעה, הניתנת בפגישה עמו" (בסוד שיח, 1953).
    בעיניי הזכות עליה מדבר בובר לרצות להיטיב עם אחרים ולסייע להם להשתנות מעצמם ובעצמם, הינה ההכרה בכך ששינוי עצמי עובר דרך מפגש עם עצמנו. כלומר: מעצם היותנו בני אדם, מהווה מפגש אנושי את אבן הדרך לידיעה אמיתית של- מה ומי אנחנו. כאשר אנו מעניקים כלים לאחרים לממש את עצמם, בעצם המפגש האנושי בו אנו פוגשים את עצמנו בני האדם, אנו מאפשרים לזולת לממש את עצמו.
    שינוי משמעותו יצירת מרחב מאפשר ואנושי עבור הזולת: זוהי ייחודיותם של בני האדם משאר הבריאה, בעצם היכולת שלהם להיות מאפשרים וביכולת ליצור מרחב מאפשר עבור הזולת. ובמילים אחרות: להעניק את היכולת למימוש עצמי לזולת, פירושו להניח את עצמך בצד בכדי לא להפריע לזולת לממש את עצמו. לפעמים התערבותנו מונעת מהזולת לממש את עצמו.
    ואם נשכיל לאפשר לזולת לממש את עצמו, נאפשר ממילא לעצמנו להשתנות. לרצות לשנות אחרים איננה מילה גסה, משום שהיא תובעת מאתנו בני האדם לרצות להשתנות, ולהשתנות זוהי משימה קשה, ומכאן מתחילה ראשית העבודה.
    כאשר האדם מודע לתנאי שמקנה לו את הזכות לרצות להשפיע על אחרים, והוא הרצון להשתנות בעצמו, רק אז מתחיל אצלו מסע אישי פנימי ועמוק, שבסופו של מסע הוא ימצא את עצמו משתנה מעצם הרצון לשנות אחרים שהחל לפעם בו.
    שינוי אמיתי בזולת הינו להביאו למימוש עצמי בכוחות עצמו. שינוי שעל כולו חתום הזולת ואנו רק שותפים ומורי דרך בו. תובנה זו כאשר חודרת היא אל לבנו ומוחנו בני האדם, בכוחה לגרום לנו לרצות להשתנות ובעצם מקנה לנו את הזכות להיות שותפים בשינוי הזולת.
    זוהי בעניי אמירתו של בובר המשקפת את מאוויים של כל בני אנוש להיות חלק משינוי עצמי שבעצם פותח צוהר לשינוי כלל עולמי. היחס לבני אנוש הינו הצינור והמפתח למימוש הצלחת השינוי העצמי, המאפשרת לזולת להשתנות. היחס בא לידי ביטוי במפגש שלנו בני האדם עם בני האדם. כאשר אנו פוגשים בן אדם על שלל היבטיו מעלותיו וחסרונותיו, ותפיסתנו אותו הינה כתפיסת עצמנו את עצמנו כבני אדם על שלל היבטנו מעלותינו וחסרונותינו אזי מתרחש לו מפגש שבסופו של יום יביא אתו את השינוי המיוחל בעצמנו ובזולת.

    להיפגש עם ה-'הינדיק' שבתוכנו:
    "אני מאמין בפיזיקה אמר הרבי מליובאוויטש, ובפיזיקה כוח אינו יכול ללכת לאיבוד, להיעלם. מה שהיה קיים פעם, קיים לעולם. ובדיוק בשל כך אני מאמין בכוחו של עם ישראל בכלל ובפרט בכוחו של הנוער אשר כמו אנרגיה אטומית יכול לשמש לטוב " (כשדיבר על הנוער הישראלי בראיון לעיתון מעריב 18.12.64 מתוך ויקי-ציטוט).
    במשל 'ההינדיק' המפורסם ממשלי ר' נחמן מברסלב: שיח שרפי קודש. (ח"א אבני'ה ברזל, סי' תקפ"א). מסופר כך: "פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק' וצריך לישב עירום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו 'הינדיק'. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. המלך היה בצער גדול מזה, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפואתו.
    הלך והפשיט גם כן את עצמו עירום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני 'הינדיק', אמר לו: אני גם כן 'הינדיק' וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.
    אז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כתונות. ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב ש-'הינדיק' אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. ולבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות 'הינדיק'? וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים.

    אחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אז לא יכולים להיות 'הינדיק'? אפשר לאכול ולהישאר 'הינדיק' ואכלו. ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, ש-'הינדיק' מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי".
    אני רוצה להתייחס לחלק במפגש של הרופא ה-'אידיאלי', היכול להיות גם המחנך, ההורה, המטפל/ת, המשפיע/ה, הרב/נית, המדריך/ה האידיאליים שבחיינו עם ההינדיק.
    כאשר אנו מדברים על העמדה/על הנכונות של הרופא כמטפורה לשאר הדמויות המשמעותיות לנו בחיינו,' להתפשט מלבושיו', להיכנס מתחת לשולחן ולהתנהג כ-'הינדיק' אנו מדברים בעצם על ההסכמה של 'הרופא' ושאר הדמויות המשמעותיות הנלוות לחיינו להיפגש עם עצמם.

    כלומר: ההסכמה למפגש עם הזולת ממקומו של הזולת טומנת בחובה מסר ולפיו- הנכונות של הרופא לשמש בתפקיד 'ההינדיק' אינה לשם 'משחק' הנועד לעזור לזולת, אלא בכדי להיפגש עם ההינדיק שבתוכי. על מנת שהעזרה שאני מציע לזולת תהיה יעילה ואפקטיבית, אזי ההסכמה להיות בתפקיד ה-'הינדיק' חייבת להיות ממקום מאפשר, מקום בו אני נמצא בעמדת נכונות מול עצמי, במטרה להיפגש ולהכיר את ה-'הינדיק' שבי ובתוכי.
    הסכמה זו יש בה בכדי לספר את סיפור ההצלחה של אותו רופא שהסכים לפגוש את בן המלך ולסייע לו. מעשה זה יש בו בכדי ללמד על פקחותו של הרופא החכם. פקחותו איננה רק בעצם הרעיון של להיפגש עם בן המלך ממקומו, אלא ההסכמה של החכם לפגוש את בן המלך 'שהשתגע' והחל להתנהג 'כהינדיק' בתוכו, בעצמו, ברופא החכם שבו ומשם לפגוש את בן המלך המתנהג כ-'הינדיק' ולסייע לו לצאת ממצבו . רק אדם המכיר ומבין מי הוא ומה הוא 'הינדיק' יכול לסייע ל-'הינדיק', ולשם כך יש לפגוש את ה-'הינדיק' שבתוכנו.
    בשלב קריטי זה בחיי הנער מופיע 'הרופא החכם' הדמות המשמעותית לנו בחיינו ומזכירה לנו שגם אם רוצים להיות 'הינדיק' לא חייבים להתנהג 'כהינדיק', אפשר להישאר 'הינדיק' וללבוש בגדים, אפשר להישאר 'הינדיק' ולאכול כבן אדם…
    ההבנה שאין צורך לשנות את בן המלך הביאה לרפואתו:
    הרופא הצליח לחבור אל בן המלך כאמור משום שהצליח לחבור לעצמו ולמצוא את ה-'הינדיק' שבתוכו ובו. אבל ישנה נקודה משמעותית נוספת בהקשר זה ההסכמה הפנימית של הרופא- שלא לשנות את בן המלך. סוד ההצלחה של הרופא הנו בכך שבתוכו ובגישה עמה בא לסייע לבן המלך הייתה הנחת יסוד ולפיה אין לי ובי צורך לשנות את בן המלך, שיישאר 'הינדיק' מחד, אך ללא כל הגינונים של ה-'הינדיק' מאידך. גם אנו כשמזדמן לנו ואנו זוכים להיות בעלי השפעה על הזולת, המתאפשרת מההסכמה ומהגישה שלנו לפגוש את עצמנו ואת ה-'הינדיק' שבנו ומשם את הזולת כאמור.

    נעצור לרגע ונזכור דבר נוסף: אין לי ובי רצון לשנות את הזולת, כן יש לי ובי צורך לפגוש את האדם שבזולת ולהראות לו שאפשר להישאר 'הינדיק', אך יחד עם זאת להתנהג כבן אדם. מה שברור הוא: שבשום מצב ושום אופן אני לא פועל מתוך רצון לשנות את הזולת, או לקחת ממנו משהו שנכון לו, ומשרת אותו בשעת משבר!
    'עוף גוזל'-האתגר מנקודת מבט של מחנך דגול הנו לדעת להוביל את המחונך להיות מי שהוא ולשחרר עצמו מלערבב את רצונו האישי!
    נפגשו רב יצחק ורב נחמן ושוחחו בדברי תורה שעה ארוכה. לפני שנפרדו, ביקש רב נחמן: "יברכני, רבי"! השיב לו רבי יצחק: "אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו וישב בצלו. וכשביקש לילך אמר: "אילן, אילן! במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה. שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא, יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך". אף אתה, במה אברכך? אם בתורה, הרי (יש לך) תורה. אם בעושר, הרי עושר. האם בבנים, הרי בנים. אלא יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך". (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף ה' עמ' ב').
    הברכה האמתית בנטיעות ובחינוך ילדים הנה דור ההמשך. היכולת ליהנות לאורך ימים ושנים טובות מהפירות.
    בכדי לאפשר מצב כזה נדרש מאתנו לדאוג שהיום נוכל ליהנות מהם בכדי שמחר אחרים ייהנו מהם.
    במילים אחרות: נדרש מאתנו לטפח היום את הקרקע הקיומית לפני הנטיעה של השתיל בקרקע , בחרישה, עידור, זיבול, השקיית הקרקע והכשרתה בכדי לזכות לראות נטיעות ופירות נאים ומשובחים מחר.
    האתגרים בדרך, הנם חלק מהצמיחה עצמה. היכולת לעמוד מול האתגרים, להביט בהם נכוחה ולחוות אותם, הנה ההבנה וההפנמה לעצם היותנו בתפקיד ההורה, המחנך המדריך, משפיע, רב..

    רק מי שניצב מול אתגרים בתהליך ההתפתחות והצמיחה של ילדינו יכול לצלוח אותם!
    רק מי שנדרש לתפקיד חינוכי מסוגל להוביל לצמיחה והתפתחות אישית ובין אישית!
    רק מי שמסוגל לחיות לצד ההוויה הקיומית וההתפתחותית בשלבי ההתפתחות של יקירנו זכאי ויכול להוביל אותם אל עצמם ואל מי שהם!
    רק מי שמוכן לשהות לצדם של יקירנו ברגעים המיטיבים כמו גם ברגעים המאתגרים ראשי להוביל תהליך חינוכי התפתחותי של ילדנו!
    רק מי שבוחר לראות את עצמו נשקף מתוך הילד בדמות הילד שהיה והילד שהננו, ישכיל להוביל את יקירנו לחוף מבטחים!
    רק מי שיודע לשהות יחד עם ילדינו בשתיקה הרועמת ברגעים שאין מילים לרגש, ימצא עצמו גדל עם ומגדל את השתיל אותו הפקדנו בידיו.
    את זה יודע מחנך דגול: ההבנה שכל ההתערבויות החינוכיות אותן הוא מציע לכל אורך הדרך, נועדו אך ורק בכדי לגלות את המחונך בעצמו ולהוביל אותו להיות מי שהוא ומה שהוא אמור להיות, ולא מי שאנו חושבים או רוצים שהוא צריך להיות!
    יש רגע בו אנו מבינים שתפקידנו הסתיים, כלומר: ההתערבויות החינוכיות בהם הובלנו את המחונך אל עצמו פעלו את פעולתן והמחונך מחובר אל עצמו ואל מי שהוא, הנו הרגע בו אנו אמורים לאפשר את ההתפתחות העצמאית של העץ מכאן ואליך ולאפשר לטבע האלוקי לעשות את שלו, בכדי לשמר ולהמשיך להעצים את העץ!
    לאפשר למחונך לצאת לעולם ולהפוך בעצמו למחנך ומשפיע, בידיעה שציידנו אותו בכלים הנדרשים לו לעמוד בפני 'כל רוחות שבעולם'.
    את הרגע הזה ניתן לראות בעצם בקשתו של רב נחמן מרב יצחק. על מה רב נחמן מבקש בעצם ברכה? הרי רב נחמן הכיר היטב וידע מי הוא ומה מעלותיו? אז על מי הוא מבקש ברכה?
    היכולת של רב נחמן לבקש ברכה נובעת מעצם היותו, מהמלאות שבו ומתוכו. לבקש ברכה כאשר אתה יודע שלא חסר לך דבר, מעידה על השלם הגדול מסך חלקיו של רב נחמן. ההבנה וההכרה שלזכות ולראות את דור המשך כבר לא תלויה בך! אלא במחונך עצמו, שלכן יש צורך לבקש ברכה על דור ההמשך, זוהי גדולה של מחנך!
    וכאן גם ניכרת גדלותו של רב יצחק היודע ומכיר היטב את רב נחמן ואת אישיותו הדגולה, ודווקא בשל כך הוא מברך בדיוק את הברכה המדויקת והמותאמת לרב נחמן.
    להיות שלם בעצמך ומעצמך זוהי מעלה נפלאה בפני עצמה, אבל היכולת לשמר את היותך ולהנחילה לבאים אחריך שיהיו כמוך, כבר לא ממש בידיך 'ולא עליך המלאכה לגמור'! ובשביל זה צריך ברכה מיוחדת!
    זוהי דמותו של מחנך דגול. הוא מעניק את הבסיס האיתן למחונך ומעמידו על רגליו, עד כדי כך שהוא יודע בטוח ומשוכנע שתלמיד זה יעמיד תלמידים רבים אחריו לא פחות טובים ממנו. אך בכל זאת הוא לא סומך על עצמו, הוא מבין שזה כבר בידיים של המחונך, ולכן הוא מתפלל ומבקש ברכה: "יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך" וגם אז הוא לא נח לרגע הוא עומד על משמרתו יומם ולילה!

    זהו הרגע המשמעותי ביותר בחייו של המחנך ושל המחונך! היכולת להבין מהו הרגע הנכון ומתי הוא הרגע בו יש לאפשר 'לגוזל לעוף מהקן' אל עצמאותו וחירותו, תוך ידיעה ברורה ומוחלטת שאני הענקתי לו את הכלים הנדרשים לו לצאת 'לעולם הגדול' ולצלוח אותו!
    וזוהי הברכה והכח הנדרשים לשם כך: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", רק מי שמבין את משמעותו של התהליך החינוכי העמוק, השורשי והיסודי הנדרש בכדי לקיים את עץ השדה, את הזהירות והרגישות הגבוהה כלפי העץ, שמעצם היותו הוא מלא טוב לב וחמלה כלפי העולם וכל רצונו הנו להעניק להם מפירותיו המתוקין, לאפשר להם לחסות בצלו וליהנות מאמת המים העוברת תחתיו, מסוגל להיות מחנך דגול!
    הוא ייקח את ההזדמנות הנפלאה שנקרתה בדרכו ואת הזכות העצומה שהתגלגלה לפתחו בכדי לאפשר לעץ זה להתקיים בדיוק כפי שהוא עצמו רוצה להתקיים!

    מחנך שכזה לא זקוק לאלפי שעות השתלמויות (מבלי להמעיט מחשיבותן, כאשר הן באות יחד עם האישיות החינוכית הדגולה ומהוות תוספת ברכה בעבודתו החינוכית) הוא מכיר ויודע את נפש תלמידו ומובילו בתבונה אל עצמו, הוא מגלה אותו כפי שהוא, ומעניק לו את מה שהוא צריך ולא את מה שהמחנך היה רוצה לראות בו!

    זוהי הברכה המופלאה וההוראה הייחודית ממשל האדם לעץ השדה: פשוט תן ל-'עץ' (למחונך) להיות מי שהוא אל תפריע לו לבטא את אישיותו, הוביל אותו אל עצמו והוא כבר יידע בדיוק מי הוא ומה הוא ומה בדיוק נדרש ממנו להיות!
    יהי רצון שנזכה בפתיחת השנה הבאה עלינו לטובה לאפשר לילדנו/לתלמידנו להיות מי שהם ומה שהם, שנגלה אותם בעצמם ונוביל אותם למה שהם צריכים להיות ואיך שהם צריכים להיות!
    "יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך".. "יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך"!

    שנה טובה ושבת שלום ומבורכת
    מישאל אלמלם

     

    118

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה