דבורה וחיים נשואים עשרים שנה. לזוג, ילדים טובי מזג, חרוצים ומוצלחים. אתגרי החיים משפיעים על דבורה ומביאים אותה למחשבה גורלית, אולי טעיתי בבחירה הראשונה. בשידוך שהיה לפני עשרים שנה?

המחשבה הזו, 'אולי טעיתי', אינה זרה לרבים מאיתנו ברגעים של קושי. היא צצה כשהשגרה שוחקת או כשהמתחים נערמים, והיא מבקשת לערער את היסודות עליהם בנינו חיים שלמים. אולם, הרבי מציע זווית ראייה שונה לחלוטין, כזו שמתחילה דווקא מהסוף – מהפירות.

מבחן התוצאה – אם התפוח טוב, סימן שהעץ עליו גדל התפוח, גם הוא טוב.

במכתב מיוחד לאישה שחשה תחושות דומות לאלו של דבורה, מציע הרבי להסתכל על הילדים. אם זכיתם לגדל ילדים מוצלחים, נעימי מזג, כאלו שמסבים לכם "נחת רוח אמיתי", זוהי ההוכחה הטובה ביותר לכך שהחיבור ביניכם הוא חיבור נכון ומוצלח.

אודות מציאות החיבור הזוגי בחיי הנישאין אומרת התורה את הביטוי – "והיו לבשר אחד", רש"י מסביר שהכוונה היא בעת הולדת הילדים, שם ההורים הופכים באמת לישות אחת – בילדים הנולדים מהם.

אם התוצאה של השותפות שלכם היא ילדים עם מידות טובות ומוצלחים, סימן שהשורש, היינו הקשר שביניכם – הוא טוב ביסודו.

הרבי בעצם מציע לעשות 'ריסטרט' לדפוס החשיבה וההסתכלות הנוכחיים. במקום להתמקד בטריגרים המתעצמים מאתגרי החיים, הנכון הוא להתבונן בתוצאות החיוביות של השנים המשותפות ולקחת מהן כוח להמשיך הלאה.

עצה לשלום בית, לפעול מפעם לפעם מחוץ לבית

לפעמים, התחושה של 'תם כח הסבל' (או בעברית מדוברת 'די, נמאס לי' נובעת מהתבוססות יתרה בתוך העניינים הביתיים בלבד, מבלי להרים את הראש לנשום ולקבל 'חמצן' מבחוץ. מציע הרבי כדרך לשלום בית, ולפתיחת אפיק חיובי וריענון החשיבה וההסתכלות החיובית, להיות פעיל גם מחוץ למסגרת הביתית.

אדם בטבעו זקוק למשהו שירומם אותו מחוץ לשגרה, פעילות עם החברה הקהילתית ולמענה, בין במסגרת חברתית ובוודאי במסגרת 'שליחות' יש בה כדי לרומם, להפריח ולתת מקום של אור בלה שישפיע ישירות על התחושה השגרתית של חיי היומיום בבית.

גם בסיפור שלנו, כשדבורה וחיים יצאו לפעול לטובת הסביבה, הדבר יתן לנפש שלהם 'אוורור' ותחושת התחדשות. מצב זה יאפשר להם לגלות מחדש את הטוב המשותף שלהם ועוד תכונות טובות חדשות שמתגלות במיוחד בעת פעילות מחוץ לשגרה. דבר שהשפעתו החיובית תהיה ניכרת גם בעת חזרתם לשגרת היומיום בבית.

[חשוב להזכיר שיש לשמור על איזון, באופן שהעילות מחוץ לבית תרומם את הבית ולא תבוא על חשבונו ותגרום הפוך מהמטרה לשמה החלה].

ידיד משותף שיששמע ויתן עצה טובה

העצה הנזכרת הינה חלק ממהלך כללי לשיפור החשיבה וההסתכלות על בן הזוג. אך עדיין יש את ההתמודדות עם מה שנראה קושי ובעיה, אותם יש לפתור והתחושה היא שלא ניתן לפתור את הבעיה לבד.

במילים אחרות, לא ניתן להתעלם מכך שהאשה מבטאת שהיא חווה כעת קושי עם בעלה, גם כשאווררה את חשיבתה והסתכלותה עדיין, יש לה עם מה להתמודד.

במכתבו לאשה זו, נותן הרבי 'כלי' להתמודד גם עם אתגר זה. הצעתו היא: לידיד המכיר את שניהם, שיוכלו יחד לשוחח עמו, להציג את האתגרים והקונפיליקטים הקיימים. ידיד זה יעזור לבני הזוג לאזן את התמונה. לשקף את הדברים ולמצוא את הדרך להתרומם ולגשר מעל הפערים שנוצרו.

פעמים רבות כשאדם שרוי במועקה, הוא נוטה מטבעו לראות את המציאות בצבעים אפרוריים או שחורים. מישהו מהצד, ששני הצדדים סומכים עליו, יכול לשקף להם את נקודות האור שיביאו לגידור וחיבור וחווית שותפות מחודשת של הזוגיות, אותה הם לא מצליחים לראות בתוך "התנועה" השגרתית של החיים.

לסיכום: דבורה אשת החייל: המחשבה 'אולי טעיתי' היא רק נקודת מבט אחת, זמנית ורוויה במאמץ. מבט על הילדים המוצלחים שלכם, יציאה לפעילות שנותנת משמעות מחוץ לכתלי הבית, ופתיחות לשמוע עצה מידיד אמת, יכולים לעזור לך לגלות שדווקא הבחירה ההיא, לפני עשרים שנה, הייתה הזרע למפעל חיים מפואר שרק צריך להמשיך ולטפחו בנחת.

*

לקריאת מאמרים נוספים: https://taharaonline.com/blog

מתוך שיעור במסגרת הבית היהודי.

נמסר על ידי: הרב מנחם מענדל הראל.

לע"נ הרב ישראל בן אשר אנשל ע"ה.