• טעימה לנשמה מתאילנד

    הגדלה

    "התחלתי לחיות מחדש" הוא אמר " אני לא מבין למה כולם מתלוננים על קורונה, לי היא עשתה רק טוב!" מתן גר כבר תקופה ארוכה בבנגקוק, עבד כסוכן נסיעות, קרוב קרוב אלינו, אבל מעולם לא נכנס לבית חב"ד... • לקטע המלא

    פרשת שופטים

    אין חלל בשדה- מלך בשדה🤴!

    אחרי ששמעתי את מתן, אני מרגישה נוח לספר לכן על 'העגלה הערופה'..

    "התחלתי לחיות מחדש" הוא אמר " אני לא מבין למה כולם מתלוננים על קורונה, לי היא עשתה רק טוב!" מתן גר כבר תקופה ארוכה בבנגקוק, עבד כסוכן נסיעות, קרוב קרוב אלינו, אבל מעולם לא נכנס לבית חב"ד. החודשים האחרונים חיברו מחדש אותו, ועוד נשמות שהתחבאו להן היטב בין סמטאות הקאוסן..
    גם כאלה שביקרו כאן מדי פעם, יהודים שגרים באזור בית חב"ד, לא הרגישו עד היום שתשומת הלב נתונה להם. המטיילים תפסו כמעט את כל התמונה. לאחרונה, היתה להם עדנה. "אבא איך הפכת להיות פתאום רב קהילה??" הילדים שואלים. הכל שונה לגמרי.
    הקהילה פה זוכה למנינים ושיעורי רמב"ם וחסידות יומיים, הם מאושרים על תשומת הלב המרוכזת. מבחינתם לא היה יכול להיות טוב יותר מזה.. ואנחנו מקבלים תזכורת על האחריות שלנו שאי אפשר לברוח ממנה.

    הפרשה שלנו מתארת טקס מוזר שבא בעקבות מקרה מצער מאוד. דיווחים מהשטח ספרו על חלל מת שנמצא בשדה, ולא נודע מי הרגו. התורה מצווה על זקני העיר הסמוכה אל החלל להוריד עגלה בת שנתה אל נחל, לערוף אותה ולהכריז: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" זוהי הדרך לכפר על כך.
    אבל מה הקשר של זקני העיר עם מעשה הרצח? הרוצח הוא זה שצריך לקבל עונש חמור ולא זקני העיר ובית-הדין?!

    פרשת 'עגלה ערופה' מזכירה לנו ש"כל ישראל ערבים זה לזה". האחריות לרצח מוטלת על תושבי העיר הסמוכה, על זקני אותה עיר, ואפילו על בית-הדין הגדול.
    הזקנים הם שחייבים להכריז קבל עם ועדה: "ידינו לא שפכו את הדם" להתחרט על כך שלא דאגו שמעשה כזה לא יקרה. יתכן שהוא מת רק בגלל שהם שלחו אותו לדרכו בלי צידה מתאימה, אולי היו צריכים להנחיל את ערכי התורה לכולם באופן שמצב כזה נורא היה נמנע. זו האחריות שלהם!
    גם במובן הרוחני יש מושג של 'חלל', יהודי שנמצא במצב רוחני ירוד עד כדי כך שקדושת הנשמה שלו לא ניכרת עליו. הוא לא מחובר לעצמו האמיתי. מוצא את עצמו ב'שדה', בחיים של חולין, ללא קשר לעצמיותו ולרוחניותו. אולי אפשר לומר שהוא עצמו אשם במצב שאליו הגיע, הלוא היה יכול לצאת מה'שדה' הרוחני ולהתיישב ב'עיר' – במסגרת חיים של יהדות. אז אולי זו אחריות שלו?

    באה פרשת 'עגלה ערופה' ומבהירה: האחריות ליהודי ה'נופל', החלש ביהדותו, מוטלת על כולנו! ובעיקר על ראשי העם. הם היו צריכים לדאוג שהיהודי הזה לא יצא ל'שדה' ויתרחק מיהדותו.
    אז מה כל זה קשור אלינו? לא נעים להכנס להגדרת 'זקני העיר'😉) בשגרה רגילה אנו משתדלים להימצא ב'שדה' בשטח חיי החולין , באמצע רחוב הקאוסן כדי לספק לעוברים ושבים המטיילים, לחם ומים- צידה רוחנית שתלווה ותגן עליהם בדרכם.
    עכשיו, כשנעלמו מ'שדה' הקאוסן כל התרמילאים.. נותרנו עם המשימה לגלות את אלה שנמצאים קרוב , לקרב ולחבר אותם למה שייתן להם חיות. מתן הזמין לו ציצית חדשה השבוע והוא מטייל איתה בגאווה ב'שדה' התאילנדי, רואים עליו את החיות והשמחה מרחוק.

    היום ראש חודש אלול, זמן של התבוננות וסיכום השנה, וזמן הכנה לימים הנוראים בחודש תשרי. זה הרגע לצאת ל'שדה', להזכיר לכל יהודי שזה חודש שבו נמצא 'המלך בשדה', הקב"ה קרוב קרוב אלינו, מקבל כל יהודי בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. וכך נוכל כולנו לבוא בימים הנוראים אל ה'עיר', להכנס לארמון המלך ולהכתב ולהחתם לחיים טובים ושמחים.

    שבת שלום
    חודש שמח ומבורך!
    נחמי, בית חב"ד בנגקוק

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.