-
טור מרגש: החוט המקשר
יום זה- הרבי מעניק לנו כוחות, להתחיל לחיות. לעלות. להתעלות. נדרשת מאיתנו רק תשומת לב. לפקוח עיניים, לראות את מה שמעבר, את החיבור • לקריאה
מורן קורס
מרגש לגלות כיצד חצאי נשמה משפיעות אחת על השניה עוד לפני הנישואין.
יש ביניהן חוט מקשר, בלתי נראה או נשמע. חוט עדין שרק הנשמה מבחינה בו. חוט שיוצר חיבור נשמתי, אמיתי, מהותי. פנימי.
אני זוכרת את היום הראשון שנקלעתי ל"אסנט", כיצד גיליתי את אור החסידות, הייתי אז חיילת בחיל אוויר, ובדיוק יצאתי ל'חמשוש'
ואיכשהו בלי להבין יותר מידי, למה וכיצד מצאתי את עצמי לפני שבת – עולה ומצפינה לצפת.. משהו שם משך, היפנט אותי.
מיד כשירדתי מהאוטובוס, האוויר הקדוש ליטף לי את הפנים, ובפנים- הרגשתי משהו אחר, גיליתי מקום בלב שלא זיהיתי לפני כן. מקום שלא ידעתי על עצם קיומו עד לאותו הרגע.
ברבות הימים, כשהכרתי את בעלי, ושיחזרנו את התחנות המשמעותיות בחיינו, הבנתי למה בדיוק באותו היום החלטתי להתקרב לבורא העולם.
היה מרתק לגלות שבדיוק באותו היום- חצי הנשמה שלי עברה מסלול דומה, רק בשלב יותר גבוה בספירלה הרוחנית..
המסלול שהוא עבר אז- עורר את הנשמה שלי דווקא באותו זמן להתגלות ולהתבטא. למרות כל האיתותים, ההארות והמקרים השמימיים שהתרחשו לפני, השתקתי את נשמתי פעם אחר פעם. רק כשבעלי לעתיד החליט בתוקף החלטה מהותית בקדושה- זה הפעיל אצלי בנפש את העוצמה ללכת אחרי הקדב"ה אל הלא נודע והבלתי מוכר לבחורה בת 19, שגדלה על אידיאולוגיה קיבוצית.
באותה תקופה במרכז הארץ, בעלי לעתיד, החל לשכנע את אימו- ( אחרי שכבר למד בישיבה הגדולה בצפת לאחר שסיים את לימודיו בגמנסיה בהרצליה כיוון שאימו ביקשה שיסיים את לימודיו ולא יפרוש באמצע) שעליו לטוס ל"קבוצה" אצל הרבי שליטא.
הוא ניסה לשדל להסביר לשכנע להבטיח מה לא, רק שתסכים .. בסופו של דבר, אחרי לא מעט שידולים בעניין, אימו התרצתה..
באותו יום שחצי הנשמה שלי עלה על מטוס בדרך לקבוצה אצל הרבי-
חצי הנשמה שאצלי התעוררה לשוב למלכו של עולם.
ואנחנו רק דוגמא אחת..
יש אין ספור של מקרים, סיפורים והשגחות פרטיות בנושא זה.
י"ד בכסלו -"היום אשר קישר אותי עם החסידים".
יום החתונה- שני חצאי נשמות מתחברים:
ה'-רבי- הבעל
עם
הכלה- כנסת ישראל- האישה.
אי אפשר להפריד. זו מהות אחת.
כמו שהרבי ענה למישהו- תדע לך, שאתה לוקח אותי איתך לכל מקום שאתה הולך..
אם אתה הולך למקום לא ראוי- אתה לוקח אותי איתך..
זה כמובן נתן כח לאותו אחד לחדול ללכת לאותו מקום..
עצם הידיעה- שהוא לוקח את הרבי איתו לכל מקום שהוא הולך נתנה לו כח להתגבר.
זה קשר מהותי, הוא מעל טעם ודעת. הוא לא משהו שכלי. הגיוני. אפילו לא רגשי. הוא מעבר ללבושי הנפש או כוחות הנפש . הוא למעלה מטעם ודעת. זה קשר עצמי.
ביום זה- הרבי מעניק לנו כוחות, להתחיל לחיות.לעלות. להתעלות.
נדרשת מאיתנו רק תשומת לב. לפקוח עיניים, לראות את מה שמעבר, את החיבור.
בתניא כתוב- שאם יהודי חוטא הוא מוריד את ה' למקום "קיא וצואה"..
כמה כח יש לנו, עד כדי כך שאנו יכולים להוריד את ה' למקום כזה נחות?!
מלחיץ? מחייב?
מרגש!!!
מדהים כמה כח ה' נותן לנו להשפיע! אפילו רק בהחלטה, במחשבה.
השאלה- מה אנו בוחרות לעשות עם זה?
ההכרה שה' נותן לנו כח כה עצום, נותנת לנו להבין כמה הוא סומך עלינו ומאמין בנו שנשתמש ונממש את היכולת בתבונה, ברגישות, בחכמה, שרק נתעלה ונעלה איתנו עוד נפשות.
אנחנו קשורות לה'. קשורות לרבי.קשורות לבעל (עוד לפני שהתחתנו..)
י"ד בכסלו זה היום שמזכיר לנו להעמיק, להתמיד להשפיע לטובה בקשר.
לדעת להתעלות ממנו ולעלות איתנו עוד נפשות ולקשרם באותו קשר אמיץ וחזק לה', לרבי, לחסידות. כי הכל זה אחד.
עד שהקשר הנצחי ייחשף ויואר באור יקרות זוהר- בגאולה האמיתית והשלמה- נאו!!!
