עֲנִיָּה סֹעֲרָה וְלֹא נֻחָמָה

 (יְשַׁעְיָה נ"ד, י"א)

 צוֹלַחַת אֶת הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

בְּדִמְדּוּמִים שֶׁל אֵשׁ;

בִּפְתֹחַ ה' אֶת יְמֵי רַחֲמָיו

לְקָרֵב קִצִּין.

"בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ… כִּי עָנִי הוּא",

וּבַלֵּילוֹת בְּטוּב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד –

לַחוּשׁ אֶת שַׁוְעַת הָאֲנָשִׁים –

בּוֹכִים וּפְנֵיהֶם מֻטִּים.

וּבְעֶגְלַת הַפָּרִיץ הָאֲמֶרִיקָאִי שׁוֹרָה הַשִּׂמְחָה:

שִׁטְּפוֹנוֹת מִנִּי יָם מְכַסִּים מְלַחֲכֵי הַפִּנְכָּה;

וּבְאַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה שׂוֹרֵר הַשָּׁרָב –

לְהַטִּיל חֻקִּים זֵדוֹנִים עַל אַבְרֵכִים יְרֵאִים,

בְּקָהָל וְעַם רָב.

"… וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ…"