בין העגל למרגלים

על איזה חטא נענשו בני ישראל בחומרה רבה יותר – מעשה העגל או חטא המרגלים? לכאורה נראה שחטא העגל חמור פי כמה וכמה. בני ישראל הרי חיפשו לעצמם אלוקים אחרים, ואילו בחטא המרגלים הם 'רק' הוציאו את דיבת הארץ.

אם כן, מדוע עשיית העגל לא גררה אחריה עונש כבד כמו בחטא המרגלים שבעטיו נידונו יוצאי מצרים למות במדבר ולנדוד בו ארבעים שנה?

ההסבר טמון בהבדל דק אך תהומי שעליו מצביעים המפרשים: בחטא העגל בני ישראל 'טעו בדרך' – הם אכן רצו להמשיך ולדבוק באלוקים. אומנם בשל טעותם כשחשבו שמשה מת, חיפשו לעצמם אלוקים אחרים. הם אומנם הגיעו בסופו של דבר לכדי עבודה זרה ר"ל, אך בבסיס עמד שם רצון טוב.

לעומת זאת, בחטא המרגלים הם 'טעו בלבב' – הקדוש ברוך הוא אמר להם שהארץ טובה, אבל הם חשו אחרת.

מי שטועה בדרך בעצם עושה טעות טכנית. בסופה של דרך המציאות תטפח על פניו, הוא יבין היכן הוא נמצא ויחזור למסלול הנכון.

אך מי שטועה בלב מצוי בבעיה חמורה בהרבה. הלב שלו אינו במקום הנכון, הוא מרגיש הפוך ומשוכנע שדרכו נכונה. הוא עלול לחיות ולמות בתחושה שהוא בסדר גמור, וכך לעולם לא יתקן את מעשיו.

לשים את הבית במקום

בכ"ח בסיוון אנו מציינים את יום הגעתם של הרבי שליט״א מה״מ והרבנית לחצי הכדור התחתון, לאמריקה. באותם ימים התפיסה הרווחת הייתה שבאמריקה, 'ארץ החופש', אי אפשר להקפיד על תורה ומצוות. הכול כל כך פתוח, כל כך שונה מהעיירה של פעם באירופה.

כשנה קודם לכן, בהגיע הרבי הריי"ץ לאמריקה, הוא יצא בהכרזה משנת תודעה: "אמריקה אינה שונה!". את פעולותיו של הרבי הריי"ץ המשיך הרבי, ואף הרחיב את המהפכה.

הרבי הוביל את התביעה הבלתי מתפשרת שלא לוותר על דרישות התורה וההנהגות החסידיות, ולא להיכנע לתאוות המתירניות. הוא דורש שנעמיד את עצמנו, את הבית ואת הילדים במקום ברור ויציב. גם אם מסביב נראה שהכול חופשי ומבלבל, אצלנו פנימה האמת נשארת איתנה. אפשר לקיים את התורה והמצוות בכל מקום ובכל זמן, ללא פשרות וללא הנחות.

להכיר את ה'רע' כדי לנצח אותו

נכון, פיתויי העולם מושכים את הלב, ולכן כדי שלא 'נטעה בלבבנו' ונצדיק את עצמנו מולם. תורת החסידות וספר התניא מלמדים אותנו להסתכל לאמת בעיניים: להכיר בכך שיש לנו יצר הרע. יש בנו נפש בהמית, ויש לה תאוות ששייכות לעולם הזה. תפקידנו אינו להתכחש אליהן, אלא ללמוד לעבוד איתן ולקדש אותן.

בצרפת חי יהודי שחזר בתשובה. בעברו היה רגיל לסעוד במסעדות יוקרה מעוטרות בכוכבי מישלן. לאחר שחזר בתשובה הפיתוי היה כה עז, עד שנאלץ להקיף רחובות שלמים רק כדי לא לעבור בסמוך למסעדות הללו. פעם אחת, למרות מאמציו, עבר שם. המלצר שעמד בפתח זיהה אותו, דרש בשלומו והזמין אותו פנימה. היהודי אינו עמד בניסיון, נכנס ואכל.

בהיותו מיוסר ושבור, עבר זמן מה עד שבאחד הימים הבאים הרגיש שוב משיכה עזה שכפתה אותו ללכת ולאכול טרפות במסעדה.

מיהר היהודי אל הרב וסיפר לו על הקושי שפקד אותו. כדי לעזור לו, החל הרב לתחקר אותו: "מה בדיוק מגישים שם? למה זה כל כך מגרה?". אך התיאורים החיים רק עוררו יותר את תאוותו של היהודי, ומייד לאחר מכן הוא רץ שוב למסעדה.

לאחר תקופה פגש היהודי את המשפיע החסידי ר' ניסן נעמנוב. ר' ניסן לא נבר בפרטי התאווה, אלא אמר לו בפשטות: "תלמד תניא. תדע שיש בך רע שאתה צריך להתמודד איתו". ההבנה הזו – ההכרה במאבק הפנימי ללא טיוח וללא פחד – היא זו ששינתה את חייו בלי היכר.

להריח את הסירחון מרחוק

המשפיע ר' מענדל פוטרפס ע"ה אמר לפני פטירתו משפט נוקב: "אינני בטוח שתמיד הצלחתי שלא להקשיב ליצר הרע, אבל דבר אחד אני יודע – תמיד ידעתי לזהות את ה'נבל' מרחוק".

זהו מסר שנוכל לקחת מימי כ"ח בסיוון. עלינו לשמר את 'חוש הריח החסידי', זה שמשאיר אותנו נאמנים לאמת. כך נוכל להוביל את ביתנו ואת ילדינו בעולם מלא פיתויים, בצורה בטוחה בדרך אל הגאולה.

באדיבות מגזין עטרת חיה