טיפ(ת) לחיים

מאת: מנוחה רחל זקס

ראש השנה חסידי: להכתיר את המלך באמת

ראש השנה בפתח, וחשבון הנפש שעשינו באלול עולה כעת שלב. בחסידות מוסבר שחשבון הנפש האמיתי נחלק לשניים: האם הנפש הבהמית שלנו נרתמה לאלוקות והצלחנו לגרום לה לרצות לצאת מהבהמיות: כי הרי לא מספיק שהיא רק אכלה שתתה ולא חטאה. וכמובן האם הצלחנו עם נפשינו האלוקית – הצלחנו לחשוף בחיינו את המציאות האמיתית של הקב"ה?

הדבר ניכר בצורה מובהקת בתפילות ראש השנה. אם נשים לב, הבקשות על החיים הגשמיים כמעט ואינן מופיעות! הרוב המוחלט של התפילה עוסק במלכותו של הקב"ה בעולם – בפסוקי מלכויות, זכרונות ושופרות.

התפיסה הזו מומחשת היטב בסיפור על יהודי שביקר בשני בתי כנסת בראש השנה. בבית הכנסת הראשון, שאינו חסידי, הרעש והבכיות קורעות השמיים נשמעו כשהגיעו למילים "מי יחיה ומי ימות". לאחר מכן נכנס אותו יהודי לבית כנסת חסידי, ושם ההתרגשות העצומה והבכיות היו דווקא במילים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך!". אלו חיים ואלו חיים. האחד בוכה על חיי הנפש הבהמית שלו, והשני בוכה על חיי הנפש האלוקית.

על גישה זו סיפר הרבי הריי"צ: פעם אחת, החסיד ר' שמואל מונקס הזדמן לאכסניה שבה שהו יהודים זקנים. באישון לילה קמו הזקנים והעירו אותו לאמירת סליחות. ר' שמואל עשה עצמו כלא מבין ושאל למעשיהם. ענו לו הזקנים: "אנו קמים כעת לבקש מהקב"ה שגם בשנה הבאה הפרות תמשכנה לתת חלב והתרנגולות ביצים, כדי שתהיה לנו פרנסה". הגיב להם ר' שמואל: "לא יפה… אנשים זקנים קמים באמצע הלילה רק כדי לבקש אוכל? הרי זה כמו תינוק רעב שקם בלילה ודורש בקבוק…".

תורת החסידות מלמדת אותנו שהמלכת ה' היא עיקרו של ראש השנה. מלכות ה' צריכה להקיף כל רגע, כל מעשה, כל פינה, כי ה' הוא המלך ואין בלתו! ללמוד תורה לא משום שאנו מתענגות מהשכל העמוק, לקיים  מצוות לא בשל סגולותיהן. כיום מצאו סימוכין לתועלת הרבה לבריאות הגוף הנובעת משמירה על כשרות, להשבחת האדמה והיבול כתוצאה משמירת השמיטה. כשמקיימים מצוות כך, אנו ממליכות את ההגיון שלנו, ומחפשות את התועלת האישית. לכן, לקראת ראש השנה, עלינו לבדוק בפנימיות לבבנו מי הוא המלך האמיתי המנהל את מעשינו – רצון ה' או מחקרים וסגולות… כי ביום זה הקב"ה יושב, מחכה ומצפה שנקבל את מלכותו בשלמות, על ידי "ביטול לבעל הרצון".

ההבנה הזו מקבלת משמעות עמוקה גם באמצעות הסיפור הבא: שליח ברוסיה הזמין את ציבור המקורבים להתפלל בבית הכנסת בראש השנה. הוא התארגן במאמץ ובהתרגשות, ואף הזמין שליח נוסף לעזרה. אך ביום הראשון של החג חווה מפח נפש גדול: המתפללים המבוגרים, "בוגרי" מלחמת העולם והשלטון הקומוניסטי, שלא הבינו מה משמעות היום – ישבו, צחקו ועסקו בענייניהם. לא הייתה שום רצינות של תפילה, עד כדי ספק אם הם בכלל מצטרפים למניין. השליח אובד העצות לא ידע מה יעשה לקראת היום השני. השליח הנוסף, שהכיר את המנטליות המקומית, אמר לו: "תן לי רגע, אסביר להם בשפה שלהם". הוא נעמד מול הציבור והכריז: "מחר אנחנו מקבלים את פני המלך שלנו! כל אחד יגיע מחר עם בגדי הצבא שלו, עם כל הדרגות מצוחצחות, מוכן ומזומן לקבלת המלך!". ואכן, למחרת כולם הגיעו לבושים במדיהם הצבאיים, עטורי מדליות ודרגות, ומלאי תחושת חשיבות. התפילה נראתה והרגישה אחרת לגמרי. השליח הסביר להם שהדרגות הללו מוכיחות שמסרו ללשליט את הכל – אפילו סכנו עבורו את חייהם. התמסרות והרצינות שלהם בתפילת ראש השנה – הם המדליות המוכיחות שהם בוחרים עכשיו במלך מלכי המלכים. כך הצליח לחבר אותם באמת.

הסיפור הזה מעורר אותנו, הנשים, למחשבה: אילו מדליות ודרגות אנו עונדות על עצמנו לקראת הכתרתו כמלך? הדרגות שלנו הן ההקשבה וההכלה בבית, תשומת הלב והמסירות לצרכי הבעל; אלו שעות השינה בלילה שוויתרנו עליהן כדי לגדל תינוק בריא ושמח; זוהי ההשקעה הבלתי פוסקת של אמא בבניית בית חסידי, מואר ושמח. אלו המדליות המצוחצחות שלנו המוכיחות שה' הוא מלכנו!

שנזכה לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה – כזו שמרגישים במתיקותה!

באדיבות מגזין עטרת חיה