שוחחנו עם קטי שרה סוויסה, תושבת ביתר עילית, אישה עם סיפור מיוחד, ששיתפה אותנו בנס הפרטי שלה שקרה בג' תמוז לפני 10 שנים, וממשיך להשפיע עליה ועל משפחתה עד היום.

ברכה מפתיעה

הסיפור שלי מתחיל בדיוק לפני עשר שנים, לקראת ג' תמוז.

בתי דסי עמדה לעלות לכיתה ט' בתיכון חב"ד בעירנו, ביתר עילית, וביקשה ממני לטוס לרבי קודם לכן. בעלי אז לא היה חסיד חב"ד, אבל הוא כיבד את ההנהגות החב"דיות שהכנסתי הביתה, וסגר לשתינו כרטיסים לג' תמוז.

תוך כמה ימים היינו על המטוס. כשנחתנו, פגשנו את בתי מיכל שהייתה שם בנסיבות אחרות, ומייד נסענו ל־770, להודות על שזכינו להגיע.

התיישבתי לכתוב לרבי. הייתי מותשת מהדרך, אז פשוט כתבתי את השמות של ילדיי בלי להוסיף דבר. פתחתי את ה'אגרות קודש', ובראש המכתב היה כתוב "מזל טוב להולדת הבת".

הבן הגדול שלי היה אז בן 24, נשוי ואב לילדה בת 4, כך שהתשובה הזאת הייתה מדהימה בעיניי ואף משעשעת. לא הבנתי מה זה אומר.

פגשתי שם בחורה מקסימה בשם שרית, והראיתי לה את המכתב. היא ענתה בפשטות שאני צפויה להתבשר בבשורות טובות בלידת בת נוספת, אבל הסברתי שאני כבר סבתא וזה לא ממש הגיוני. "אז כנראה נכדה", השיבה.

באותה תקופה כלתי רצתה מאוד ילד נוסף, אז נרגעתי.

סבתא בהריון

חזרנו לארץ ובישרתי לכלתי שהיא עומדת להיפקד, אלא שכעבור חודשיים גיליתי לתדהמתי שאני בהיריון. סיפרתי לבעלי והוא היה המום. עוד משנות ילדותי יש לי אסטמה, ולכן ההריונות שלי תמיד קשים. היו פעמים שהגעתי למצבים מסכני חיים. אך בהיריון הזה, כל יום היה נס בפני עצמו. בגיל 45 דווקא הרגשתי מצוין – קלילה ושמחה ולא סבלתי בכלל.

מצד הרופאים זה לא היה פשוט. שוב ושוב ניסו לשכנע אותי להפסיק את ההריון, להסביר כמה זה מסוכן לי, ושלחו אותי לבדיקות בלי סוף. ואני, ברגעים הלא קלים האלה, הזכרתי לעצמי שהילדה הזו באה מברכה של הרבי והוא זה שישמור עליה. ככה היה בכל ביקורת עד הקש ששבר את גב הגמל – הרופא שצעק עליי: "אם את אומרת שזה משמיים, אז אל תעשי כלום!". זה היה מאוד לא נעים, אך באותו רגע הבנתי שזה באמת מה שאני מתכוונת לעשות. הפסקתי לבוא לבדיקות שממילא יצאו תקינות ברוך השם, וסמכתי על הקדוש ברוך הוא שיעשה את שלו.

במהלך ההיריון התחלתי לכתוב לרבי בקביעות, ובאחד המכתבים הרבי כתב שכשאדם מקבל מתנה מה' הוא לא יכול לומר שאינו רוצה מתנה זו. זה חיזק אצלי את האמונה, ונתן לי כוחות לקבל על עצמי את השליחות הזו.

מתנה משמיים

כשהגיע זמן הלידה ליוו אותי בעלי ובתי מיכל. בחדר הניתוח האחות אמרה לי שאני מזכירה לה את גיסתה החב"דניקית שילדה גם היא בגיל כזה. סיפרתי לה בקצרה את הסיפור שלי, והיא התרגשה מאוד וסיפרה זאת לכל הצוות.

ברוך השם, למרות קשיי התחלה, הניתוח עבר בשלום ובסופו הניחו בזרועותיי תינוקת מדהימה. בשלב מסוים לקחו אותה ואותי השאירו לבד להתאוששות, ובעלי שלח לי תמונות שלה. בדיוק אז התחלתי להילחץ ממצבה. הרי לאורך ההיריון סיפרו לי כמה בעיות עלולות להיות לה חלילה. בימים שאחר הלידה בדקו אותה בשלל בדיקות מדי יום, וברוך השם הכול היה בסדר. רק אדם שמבין מה יכול היה לקרות, מבין את גודל הנס.

מה היו התגובות בסביבה ובמשפחה?

הייתה התרגשות אמיתית גם במשפחה וגם בקהילה. 'שפרה ופועה' פינקו אותנו עם ארוחות צוהריים, ערב ושבת במשך תקופה ארוכה, ובשמחה. זה באמת מערך של נשים מדהימות.

אחת החברות מ'שפרה ופועה' האירה את עיניי, והזכירה לי שקצת לפני ההיריון בדיוק התחלתי לתת הוראת קבע לארגון. בזמנו לא ידעתי שזו סגולה לילדים…

בני המשפחה המורחבת שלי התכתבו הרבה בקבוצה המשפחתית, ועוד בטרם הספקנו לקרוא לה שם, הם התחילו לקרוא לתינוקת 'חיה מושקא'. כשראיתי את זה צחקתי לעצמי, שכן לא תכננתי לקרוא לה כך. ברגע של איפוס שאלתי את בעלי מה הוא אומר, ולהפתעתי הוא השיב מייד: "ברור שחיה מושקא! היא הבת של הרבי"…

ואכן, בשבת שמחה במיוחד עם כל המשפחה המורחבת, קראנו לה בשם המיוחד הזה.

איך הקשר שלכם היום לרבי ולחב"ד?

מאז רק התחברנו יותר ויותר, וכיום בעלי נוהג לחלוטין בדרכו של הרבי.

הקטנטונת הזאת החדירה בבית אווירה חסידית וממש שינתה אותו לטובה, וגם אנחנו הפכנו את עצמנו להיות ראויים למתנה הזאת. ברוך השם היא מסבה לנו הרבה נחת חסידי.

מה זה בשבילך ג' תמוז?

ג' תמוז בשבילי זה באמת יום מיוחד, ואני מאוד משתדלת תמיד לזכור אותו ולעשות ממנו עניין. יש לנו מנהג לערוך בבית התוועדות משפחתית, גם אם כולם השתתפו בהתוועדויות אחרות. זהו יום שאני מרגישה שהרבי לידי, כי היו לי בו עוד כמה וכמה ניסים בנוסף לנס המיוחד שסיפרתי.

בכלל, אני תמיד שואלת את עצמי 'מה זה אומר להיות חב"דניקית, ומה אני עוד יכולה לעשות כדי שהרבי יהיה מרוצה ממני'.

כמו כן, אני מודה לו על שבחר בנשמה שלי להיות חסידה שלו. אני לא רואה את עצמי בדרך אחרת.

אדם שהולך עם הרבי בחייו, רואה ניסים למעלה מדרך הטבע.

תודה לרבי שבחר בי.

באדיבות מגזין עטרת חיה