שיעור מדעים, כיתה ד'.

כאשר אנו מבצעים ניסוי, אנו עורכים מדידה מדויקת של תוצאות. אי אפשר להסתמך רק על החושים שלנו. יש מכשירים מיוחדים, המיועדים למדידה של כל מיני מדדים. כמה מכשירים כאלו אתם ודאי כבר מכירים ואף משתמשים בהם. למשל, שעון מודד שניות, דקות ושעות, סרגל מודד סנטימטרים ומילימטרים, מד-חום מודד את חום הגוף, וכן הלאה. יש גם מד סטורציה שמודד את אחוזי החמצן בדם, שלא לדבר על מד לחץ דם…

ומה בנוגע לרוח?

אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים.

כמה את אוהבת את הילדים שלך? "כמה" – זו מילת שאלה קצת מוזרה בהקשר הזה, לא?

זו אהבה אין־סופית.

באיזו מידה יהודי מוכן למסור את הנפש?

ובחדר לידה: כמה כואב לך מ־1 עד 10? תשובה: לפעמים זה מרגיש מיליון.

בנפש

באופן מודע ושאינו מודע, יש בנו ביקורתיות כלפי עצמנו וגם כלפי הזולת. ואנו עסוקים לא מעט במדידות. העניין הוא שלכל אחד יש מכשיר מדידה (יכולת הבחנה או אבחון) אחר, וכל אחד מודד נתון שונה לגמרי, על פי נקודת מבטו ועולמו הפנימי.

בעלי נכסים ורכוש (ולחלופין, אלו שמתקשים בפרנסה ודאוגים) ימדדו על פי מצב כלכלי. בעלי מוחין ימדדו אנשים על פי מנת משכל. טובי לב אולי ימדדו פחות, כי הם עסוקים בעשיית טובה לעוד יהודי, אבל אם כבר, אולי ימדדו על פי מידת החסד והנתינה.

פגשתי פעם מישהי שהייתה מודדת אימהות לפי מספר הילדים שלהן. לאחר ששאלה לשמה של מכרה חדשה, השאלה הבאה הייתה: "כמה ילדים יש לך?" וככל שהמספר היה גדול יותר, העריצה יותר את האם המבורכת. אם המספר היה קטן מדי לטעמה – העדיפה לחפש לה חברה אחרת…

פגשתי גם מישהי שהתקשתה בסדר וארגון, והבלגן פשוט הטביע אותה בחוויית ייאוש ובדידות. היא הייתה מודדת כל אדם באשר הוא (גם את תלמידיה בכיתה) בראש ובראשונה על פי סדר, ניקיון, הבאת ציוד וכו'.

אם ניחנת בתכונה הזו – עברת את מבחן הכניסה בהצלחה. אם לא – דמותך מוטלת בספק. מי את בעצם?

במידה שאדם מודד

"במידה שאדם מודד – בה מודדין לו" (מסכת סוטה א, ז).

כשאנחנו מודדים מישהו על פי אמת מידה מסוימת, אנחנו גוזרים בכך דין על עצמנו: כך בדיוק ימדדו אותנו!

כדאי אפוא שנשכיל להבין שאיש אינו מושלם, בורא נפשות רבות וחסרונן, ולעולם לא נוכל לדעת את מסתרי נפשו של הזולת, ואין לנו רשות לשפוט, למדוד ולבקר.

במקום להתעסק (אפילו רק במחשבה) בחסרונות הזולת, יהיו אשר יהיו, מוטב לעסוק בעבודה פנימית, יסודית ואישית.

גברת ביקורת "בונה"

כדי להתקדם בעבודת ה' עלינו להעריך באופן מדויק היכן אנו עומדים, במה הצלחנו, במה פחות, ומה היעד הבא. ללא התבוננות, החיים זורמים ואנחנו עלולים להיסחף בזרם טרדות היום־יום, ולמצוא את עצמנו נבוכים כעבור שנה או ביום ההולדת הבא נוכח השאלה: אז במה התקדמנו?

כאן מגיעה גברת ושמה "ביקורת 'בונה'", טוענת שהיא כאן בשבילך ולטובתך. "איך תתקדמי אם לא אעיר לך?" היא שואלת. עוד לא הספקת לחשוב על תשובה, והיא כבר פוצחת במטר של הערות והארות. עוד דקה במחיצתה, ואת שוכחת את שמך. עוד דקותיים ואת מתנצלת לפניה על כל מה שלא עשית, לא הספקת, לא הצלחת, לא הבנת ולא זכרת. ה' ירחם.

ביקורת עצמית תמידית שאינה מרפה רק תוקעת אותך במקום, ואינה מאפשרת מרחב תנועה. זו אחת מתחבולות היצר: אני בסדר? אני מספיק טובה? עמדתי בקצב? האם סיפקתי את ה"סחורה" שנדרשתי לספק בעבודה? ועוד המון שאלות קודחות, מעמידות במבחן, מציבות רף גבוה של ציפיות, לא מתחשבות בנפש עדינה ורכה שיש לה קצב משלה. גם ביקורת כלפי הזולת בונה רק דבר אחד: מחסום בין אישי.

עצה היעוצה: אדמו"ר הזקן

לקבוע זמנים מיוחדים לחשבון נפש: בסיום היום – בזמן קריאת שמע שעל המיטה, ובסיום השנה – בחודש אלול, חודש החשבון (התוועדויות תש"נ כרך ד, עמוד 251).

וגם בסיום שנה פרטית – ביום ההולדת (היום יום, י"א בניסן). כאשר יש לה זמן מוגדר מראש – הביקורת בשליטה, בלי התרגשות, בלי התנפלות. את כאן האחראית, לא גברת ביקורת "בונה". אינך נאשמת. את רק מחפשת לייעל, להשביח ולדייק את העבודה.

באמצע היום או באמצע השנה, כשמתגנבת לך מחשבה ביקורתית – דחי אותה בשתי ידיים. הגיעה ללא הזמנה. קפצה ל"ביקור", לא קרואה. "מצטערת", את תגידי, "כעת אינני פנויה. ניפגש בחודש אלול, בעזרת ה', עד אז אני פשוט באמצע עבודה".

("שההפרש בין עובד אלוקים לצדיק הוא שעובד הוא לשון הווה שהוא באמצע העבודה שהיא המלחמה עם היצר הרע להתגבר עליו… והיינו הבינוני" – תניא ליקוטי אמרים, פרק ט"ו.)

"חודש אלול הוא כידוע חודש החשבון והתשובה של השנה החולפת כשכל יהודי צריך לעשות חשבון נפש וסך הכל מעבודתו במשך כל השנה על מנת לתקן להשלים ולשפר את העבודה" (שיחת ש"פ ראה תשמ"ט).

ואת זה יש לעשות בשמחה!

ואולי כדאי גם עם חברה טובה.

תיקון המידות

אמר הרבי האמצעי לאברכים: "מי שאינו עובד על תיקון המידות – בל יעמוד במחיצתי, בד' אמותיי!"… ואמר: "אי אפשר לעלות על המדרגה השנייה בטרם עומדים לפני כן ברגליים מוצקות על המדרגה הראשונה!" (פניני הכתר חלק ב, עמ' 183).

באדיבות מגזין עטרת חיה