בשנים האחרונות אנחנו עדות לפתיחתם של עשרות סניפים חדשים לארגון "שפרה ופועה" ברחבי הארץ, כאשר כל אחד מהם הוא עולם מלא. מאחורי הקלעים מתחוללת השקעה עצומה: בקרים שמתחילים בשעות המוקדמות, ניהול מערך לוגיסטי של מתנדבות, מתנות שוות, אירועים ליולדות ולמתנדבות, גיוס תקציבים בלתי פוסק ושעות עבודה רבות.
לכאורה אפשר לשאול: למה כל זה? למה להשקיע משאבים אדירים כל כך בשביל ארוחת בוקר או עוד מתנה ליולדת? התשובה טמונה בהבנה עמוקה של חשיבות הילודה בעם ישראל והמשך הקשר עם המשפחות והשפעה על בתים יהודיים רבים. צריך להבין ש"שפרה ופועה" זה לא רק מערך מזון; מעטפת של חוסן נפשי וקהילתי. מפעילות הארגון נולדות אימהות בריאות ושמחות יותר, מתעורר חשק להרחיב את המשפחה ובעיקר נוצר חיבור לרבי מלך המשיח וליהדות כולה. כל סיפור שהבאתי כאן הוא רק דוגמית קטנה מסיפוריהן של מאות שליחות, שמתמסרות יום–יום למיזם הזה.
הכול התחיל ברגע אחד של התעוררות, ביום הקדוש ביותר בשנה. זה היה בעיצומו של יום הכיפורים, כשהרבי שליט"א ביקש לקרוא לר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה, יו"ר ועד כפר חב"ד. המסר היה חד, דחוף וברור: יש צורך להקים באופן מיידי ארגון שידאג ליולדות.
כבר במוצאי יום כיפור, כשהדי תפילת נעילה עוד באוויר, הרים ר' שלמה טלפון לגב' שושנה רוטנברג, וכך נולד הסניף הראשון – המודל המוצלח כל כך של "שפרה ופועה".
הכוח של המתנדבות
גב' שפרה לבקיבקר, שליחה בשכונת נאות אשלים במערב ראשון לציון, היא נכדתו של ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה, ועל כן חשה קשר אישי ומיוחד לארגון הקדוש הזה. "נוסף על כך זכיתי שההורים שלי קראו לי שפרה… תמיד היה לי חלום לפתוח סניף של 'שפרה ופועה', אבל במציאות של עבודה, משפחה, בית ושאר ענייני השליחות – הרצון הזה קצת נדחה.
"ההתחלה הייתה בשיטת 'עשי זאת בעצמך'. הייתי מכינה ארוחות לבד, רצה ליולדות, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא יחזיק. אי אפשר לבשל ולשנע שלושה–ארבעה ימים ברצף לבד. זה עבד רק בחופשות, אבל בשגרה זה לא הצליח להחזיק מעמד".
אז הגיעה התובנה שנדרש מערך מתנדבות. זה התחיל מהמעגל הקרוב – גיסה, אחות, ומשם למעגלים רחבים יותר בשכונה ובכפר חב"ד הסמוך. מי שמקפידה על מטבח למהדרין מבשלת, והאחרות משנעות. כמובן גם אנחנו חלק מהמערך, דבר שעוזר מאוד ליצור קשר מתמשך עם המשפחות.
"בלי המתנדבות, זה לא היה קורה. הן נשים צדיקות. כל המפעל הזה עומד בזכות אישה שמחליטה לפתוח את המטבח שלה ואת הלב שלה. בזכותן יש ליולדת ארוחה כשרה, חמה, מפנקת ומלאה באהבה, וברור לי שהגשמיות הזו מצמיחה רוחניות שמעוררת נשמות ומביאה גאולה". בין התגובות שקיבלו הייתה אמירה של בעל של אחת היולדות: "עם כאלו פינוקים, יש לנו חשק לעוד ילדים".
כשהמשלוח מגיע לדלת, קורה שם קסם. "יולדות אומרות לי שהן מרגישות כאילו מלאך משמיים הנחית להן ארוחה," היא מחייכת. "מעבר לעזרה הטכנית – וזה המון, כי ליולדת באמת אין זמן לנשום – יש פה חיבוק. עצם זה שמישהי חשבה עלייך, טרחה למענך. זה נותן דוגמה גם למשפחה איך צריך לפנק יולדת".
במעלה אפרים, בקעת הירדן, השליחה מושקי שיפמן גילתה שהארגון "שפרה ופועה" הוא כרטיס הכניסה החזק ביותר ללבבות. "אנחנו רגילות ל'מבצעים' שדורשים הסברה," אומרת מושקי. "אבל יולדת? תינוק חדש? עייפות? את זה כולם מבינים. אין כאן מחסומים. זה ארגון שמדבר לכולן, דתיות ושאינן, ותיקות ועולות". הדבר המדהים הוא שנשים שקיבלו עזרה, נדלק בהן ניצוץ של עשייה. "יש נשים שקיבלו את הערכה והארוחות, היו בהלם מעוצמת הנתינה, ומייד שאלו: 'איך אני יכולה להיות חלק מזה?'". כך נוצר מצב שאחת המנהלות כיום היא אישה מקורבת, לא חב"דניקית במקור, שקיבלה עליה את הניהול מתוך הכרת הטוב.
הסיפורים המרגשים של המתנדבות
גב' דליה כהן מרמת אביב שמעה על המיזם של "שפרה ופועה", ומייד החליטה להקדיש את יום חמישי, היום החופשי שלה, להתנדבות בארגון: בכל שבוע, מדי יום חמישי, היא מסיעה ארוחות ליולדות ולאחר מכן ממשיכה להתנדב בבישולים במדרשת "פנימיות".
את הנתינה הזו היא הקדישה לזכות בתה, שאיננה צעירה וחיכתה שנים לילדים. בעקביות התנדבה, שבוע אחרי שבוע, והלא ייאמן קרה. בתוך פחות משנה מתחילת ההתנדבות זכתה בתה לחבוק בת בריאה ושלמה מעל לדרך הטבע.
אישה נוספת בקהילה, שחיכתה שנים לילדים ועוד לא נפקדה, נהגה מדי פעם להתנדב ולהכין ארוחה אחת ליולדת. יום אחד אמרתי לה, אינני יודעת מאיפה היה לי אומץ, אולי מתוך מצוקה של מחסור במתנדבות, שאני מאמינה שאם היא תצא מהרגילות ותכין לשתיים–שלוש יולדות בכל פעם, גם הקדוש ברוך הוא יביא לה ברכה מעל לטבע. היה לה קשה לצאת מעצמה, אך היא עשתה זאת… ולא ייאמן, גם היא נפקדה באותה שנה, כשהייתה כמעט בת 50…
באור יהודה רואים את זה בחוש. השליחה גאולה פרלשטיין מספרת כי ההתנדבות בארגון הפכה ל"סגולה" של ממש לנשים המצפות לישועה.
הסיפור המרגש ביותר שמסעיר את הקהילה מתחיל במתנדבת יקרה, שחיכתה שלוש שנים לפרי בטן. היא החליטה לא לשקוע בציפייה, אלא לעשות מעשה – להתנדב למען יולדות אחרות. היא נתנה מעצמה, בישלה ודאגה, וברוך ה', הברכה לא איחרה לבוא: היא זכתה לחבוק בן. הסיפור הזה צולם לקמפיין של הסניף, והפך לוויראלי במושגים של השגחה פרטית. אישה אחרת, שחיכתה כבר חמש שנים לילדים, שמעה את הסיפור והחליטה: "גם אני רוצה". היא המליצה לחברה נוספת שנמצאת באותו מצב, והשתיים הצטרפו למעגל הנתינה. הסוף הטוב לא איחר לבוא: שתיהן נפקדו – אותה אישה שחיכתה חמש שנים זכתה לא רק בילד אחד, אלא בתאומים!
כשצריך יותר מסתם ארוחה
"באור יהודה", מספרת גאולה, "המערך של 'שפרה ופועה' הוא כבר מוסד של ממש". במשך חמש שנות פעילות זכו לגעת בחיים של למעלה מ–1,000 יולדות. המספר הזה בלתי נתפס – אלף בתים שנכנסה אליהם קרן אור, ארוחה חמה ומילה טובה ברגע הרגיש ביותר. אבל בשנה האחרונה גאולה הרגישה שצריך לפרוץ את הגבולות. המערך הרחיב את זרועותיו למקרים המורכבים באמת: נשים שמתמודדות עם אתגרים רפואיים עוד לפני הלידה, יולדות שמחלימות מניתוחים, אימהות לפגים שנמצאות במרוץ בין הבית לבית הרפואה, וכמובן – האתגר הכפול והמבורך של לידת תאומים.
"הבנו שיש כאן זעקה לעזרה שחייבת מענה," היא מספרת. "ההחלטה לקבל אחריות גם על המקרים האלו נתנה לנו דחיפה אדירה ומשמעות מחודשת".
גאולה משתפת שזה כבר לא רק "לשים מגש בדלת". זהו ליווי שנתפר אישית לכל משפחה. אם האם בבית רפואה, והאב מתזז בין הבית למחלקה, המתנדבות דואגות לארוחות צוהריים לילדים הגדולים שבבית. אם זו לידת תאומים, הכמויות מוכפלות, והסיוע מתמקד גם בעזרה פיזית בארגון הבית, כי זוג ידיים נוסף שווה זהב. במקרים של דיכאון או קושי נפשי, המתנדבת היא ש"מחזיקה את היד", מזהה מצוקה ומערבת גורמים מקצועיים בעדינות.
שרי קירש מספרת כי אצלם, בגני איילון, העזרה אינה עוצרת בפתח הבית, אלא מגיעה עד למחלקה, ולעתים עוד לפני הלידה. אישה שנמצאת בשמירה זוכה לביקור של אחת מהמתנדבות, עוגה, מתנה והעיקר יחס אישי. לא מזמן הייתה פה אישה שנאלצה לשהות בשמירת היריון ממושכת. "ליווינו אותה במשך חודש וחצי ברצף. בכל ערב ארוחת ערב חמה ומזינה הגיעה אליה. שלחנו עוזרות בית כדי שהיא תוכל להיות רגועה שהבית מתפקד בזמן שהיא במנוחה, והעיקר הוא המעטפת הנפשית. הדגש שלנו הוא על ההודעות הקטנות, על היחס, בכל יומיים – הודעה: 'איך את מרגישה?', 'אנחנו חושבות עלייך'".
ברמת אביב הייתה יולדת שהגיעה לומר "הגומל" בבית כנסת, כנהוג בחלק מהקהילות. התברר שהיא עברה לידה שקטה. כמובן שיבצנו גם אותה לקבל ארוחות בוקר במשך שבוע. בהשגחה פרטית, רויטל, מתנדבת שהצטרפה למעגל המתנדבות בפעם הראשונה, היא שהביאה לה ארוחה. הן מספרות שהביקור ארך שעות. רויטל נפתחה כשסיפרה שגם היא עברה לידה שקטה, ולא הייתה לה תמיכה מסביב. הן החליפו חוויות ורגשות, והשיחה הזו הייתה מעין ריפוי ושחרור לשתיהן.
הסיפורים המרגשים שנולדו בזכות "שפרה ופועה"
אם כבר הזכרנו את יום כיפור, "בעיצומו של היום הקדוש ביותר, כשכולנו בבית הכנסת, נרשמה אצלי יולדת," מספרת גב' שיראל אושקי מהרצליה… "ידעתי את זה כי במערכת ראיתי את שעת שליחת טופס ההרשמה". כששיראל עמדה מחוץ לדלת עם ארוחת הבוקר והמתנה, הלב דפק חזק. החשש היה אמיתי: איך תגיב אישה, שכנראה רחוקה כל כך מאורח חיים דתי, כשתראה דמות חרדית בפתח ביתה? אמרתי לעצמי: דפיקה אחת וזהו. אם היא לא עונה, אני משאירה והולכת". אבל חוק מרפי, או בעצם השגחה פרטית, והדלת נפתחה מייד. "להפתעתי, השיחה זרמה. החששות התפוגגו מול החיוך והכרת הטוב. אבל את ה'בום' האמיתי קיבלתי בסוף השיחה, כשהייתי כבר עם רגל אחת בחוץ. היא עוצרת אותי ושואלת: 'שיראל, איך נרשמים לגני חב"ד? אני מתעניינת לילד…'. באותו רגע נשארתי פעורת פה. מהפך ממש – מיולדת שנרשמת ביום כיפור, לאימא שרושמת את בנה לחינוך על טהרת הקודש. הכול בזכות ארוחת בוקר ומאור פנים".
לפעמים המפגש בדלת הוא שיעור באמונה. באחד המקרים שיראל הגיעה לביתה של יולדת, ואת הדלת פתחה אישה שנראתה לה, מפאת גילה, סבתא מאושרת. "היא חיבקה אותי בהתרגשות, הודתה לי, ואני בינתיים מציצה מעבר לכתף שלה, מחפשת את היולדת הצעירה שתצא מהחדר," משחזרת שיראל. "ארכו לי כמה רגעים עד שנפל האסימון: האישה שמולי היא האם של התינוקת". האישה משכה אותה לספה, ועם דמעות בעיניים שיתפה בנס הפרטי שלה: בהיותה בת 54, אחרי שנים של ציפייה, תפילות וברכה מהרבי מה"מ, היא זכתה לחבוק בת ראשונה. "אלו רגעים שבהם את מבינה שאת לא רק מביאה אוכל, את עדה לניסים".
סיפורה של שיראל עצמה מרגש לא פחות. לפני כשנה היא החליטה לפתוח שיעורים בטהרת המשפחה ליולדות שהיו חלק מ"שפרה ופועה" בשנים האחרונות. אחת היולדות, שהגדירה את עצמה רחוקה מאוד מהדת, הסכימה להצטרף בתנאי אחד: "אני באה רק כדי להקשיב. אל תצפי ממני לכלום". חצי שנה אחרי סיום הקורס, הטלפון צלצל. "שיראל, אני צריכה לקיים את המצווה היום. תכווני אותי?" שיראל בכתה מהתרגשות. אבל מה שאותה אישה לא ידעה, זה מה שהתחולל אצל שיראל באותם ימים. "פתחתי אז שני מעגלי לימוד במקביל," היא חושפת. "הייתי אחרי שש וחצי שנים של ציפייה לילדים משלי. עמדתי מול הקדוש ברוך הוא וביקשתי 'מידה כנגד מידה': 'אני פותחת שני שיעורי טהרה ליולדות, ואני מבקשת ממך שני תינוקות – תאומים, בן ובת'". התפילה התקבלה במלואה. לפני חצי שנה זכתה שיראל לחבוק בן ובת תאומים.
משימה בלתי אפשרית?
רמת אביב, כפי שכולכן ודאי יודעות, היא אגוז קשה לפיצוח (ואולי כבר לא כל כך…). להגיע לקהל הצעיר זו משימה כמעט בלתי אפשרית. לפעמים נדמה שיש מחסומים בלתי נראים בדרך להשפעה על נשים צעירות או לכל פעילות הקשורה עם ילדים. אבל דווקא כאן, ארגון "שפרה ופועה" התגלה כשובר מחיצות. בהשראת חברותיי השליחות פיתחתי שיטת פעולה ייחודית שמוכיחה את עצמה באחוזי הצלחה מטורפים:
אני עוקבת אחרי קבוצות הוואטסאפ השכונתיות, ומחפשת מילות קוד מחשידות: "מחפשת מוהל", "מישהי מוסרת עגלה, משאבה?" או "בגדי היריון למסירה". ברגע שאני מזהה פוטנציאל, אני כותבת בביטחון: "אם מגיע לך מזל טוב, אשמח שתשלחי לי כתובת. יש מיזם מדהים בשכונה שנקרא 'שפרה ופועה', מלא מתנדבות מקסימות, שולחות פינוקי בוקר ומתנה שווה", בלי סימני שאלה, פשוט נתינה. התוצאה? למעלה מ–90% מהיולדות שולחות כתובת מייד. החשדנות התל–אביבית המוכרת מתפוגגת מול האהבה.
לכל יולדת אנחנו מביאים בין ארבע לשש ארוחות בוקר ו"מתנה שווה" – מה היא מכילה? פנקס שוברים לבייביסיטר, קיפול כביסה ועזרה בבית. הבנו שנשים כאן אינן צריכות את זה בשוטף, אבל לממש שובר תמיד נחמד. בשוברים יש גם טיפול אישי, מפגש של הנחיית הורים, שובר לבית קפה ועוד. נוסף על כך, בתוך המתנה כל יולדת מקבלת "שיר למעלות" לתלייה, תעודת אות בספר תורה ממוסגרת עם שם הילד וגם מוצרי טיפוח שווים.
באחד מימי שישי, כשיצאתי ל"מבצעים", פגשתי ברחוב יולדת שקיבלה מאיתנו סיוע של "שפרה ופועה" לאחר הלידה השלישית שלה. היא התרגשה כל כך מהמיזם ואמרה כי חבל שלא ידעה על זה בלידות הקודמות שלה… "עשיתם לי חוויה טובה כל כך", אמרה לי, "תדעי לך שבזכות הפינוקים והתחושה הזו, אני כבר בדרך לילד הרביעי, ורק מחכה למשלוח הבא שלכם".
בקבוצות הוואטסאפ של רמת גן, גב' מירי ג'מיל צדה הזדמנויות. "יום אחד קפצה הודעה 'איפה יש מקום לערוך ברית מילה באזור?' אני ראיתי בזה דלת פתוחה". מירי הציעה לערוך את האירוע בבית הכנסת שלהם, ומייד שלחה ארוחות בוקר. "באחת הפעמים הגעתי להניח את המשלוח, ובדיוק היא פתחה את הדלת. המבט הזה בעיניים, ההפתעה שמישהי זרה דואגת לך – זה היה הרגע שבו הקרח נשבר". אותה יולדת, שחיפשה בסך הכול אולם, הפכה לבת בית. "היא מגיעה לכל שיעור תורה, לכל אירוע שאני עורכת. השיא הוא שהיא קיבלה עליה שמירת טהרת המשפחה בהידור. כל זה התחיל מארוחת בוקר אחת ותשומת לב בוואטסאפ השכונתי".
באדיבות מגזין עטרת חיה
דות הצניעות הנדרשת בפיאה. לפינה בהגדלה—–
