Author Archive

לקחת את השידוך לידיים שלך

"אני מרגישה שהוריי עסוקים בדברים אחרים ושוכחים אותי, שוכחים לדאוג לשידוכים שלי, לדבר עם שדכנים ולהזיז עניינים, והזמן עובר. אינני יודעת מה לעשות. כבר ניסיתי לדבר איתם על זה, אבל זה לא עוזר. מצד אחד אני מבינה שאני צריכה להתחזק בביטחון בה', ומצד אחר אני לא רואה מספיק השתדלות מצידם. אשמח ממש לעצות."

 

מה שאת חווה, זאת באמת תחושה לא פשוטה. אבל בואי נראה מה ביכולתך לעשות.

 

אחריות אישית וגילוי כוחות

לא תמיד אנחנו מבינות הכול. למה יש בנות שזוכות להורים מובילים ויוזמים, ואחרות נדרשות לקבל עליהן את האחריות ולפעול בעצמן? זה חלק מהתוכנית האלוקית שנקבעה לכל אחת. אנחנו מחויבות לעשות את ההשתדלות הטבעית שלנו, מתוך צניעות ובאופן הראוי לבת חסידית.

אכן, תחילה זה עשוי להיות מביך, במיוחד כשזה מנוגד לאופי. אך ייתכן שבעתיד תגדלי דווקא מתוך האתגרים הללו, ותגלי כוחות נפש חדשים, כוחות שיאפשרו לך, בעזרת ה', להגיע להישגים גדולים בתחומים נוספים לאורך השנים.

לכן, גם אם ההורים אינם מעורבים די הצורך, יש הרבה דרכים מעשיות שבהן את יכולה לקדם את הנושא בעצמך, נוסף להתחזקות ולהוספה בביטחון בה'.

את צריכה לראות בכך שליחות אישית, שליחות שמטרתה להביא את הגאולה. הרבי אמר פעם לבחורים בהתוועדות ש"שידוך הגון קשור להכנות לביאת משיח, כמאמר חז"ל 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף' – על ידי שידוך הגון והקמת בית בישראל".

ובאחד ממכתביו הרבי כותב: "ידוע הוראת תורתנו הקדושה גם בזה, שעל האדם להתעסק בדרך הטבע (ומובן שבאופן של צניעות על פי שו"ע) בחיפוש שידוך, ובורא העולם המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, ינחה אותו למצוא את זיווגו הטוב לפניו".

 

צעדים מעשיים – מה עושים עכשיו?

1. תמונה טובה – נקודת התחלה חשובה

כבר הזכרנו בעבר, וחשוב להדגיש זאת שוב.

זה אולי נראה פרט קטן, אבל זה צעד ראשון וחשוב בהשתדלות שלך. מניסיון, לא מעט שידוכים נופלים רק על זה!

 

2. שיחה עם משפיעה – הכלי החשוב ביותר

כפי שכתבתי בהרחבה לפני כמה שבועות, משפיעה היא המתנה הגדולה ביותר בתקופת שידוכים. במיוחד במצב שלך, חשוב שתהיה לך משפיעה בעלת ניסיון.

המשפיעה מכירה את מצבך האישי והמשפחתי, ולכן תדע להנחות אותך בתהליך, ללוות אותך בכל שלב ולומר מה ההשתדלות הרוחנית והמעשית שמתאימה לך. ייתכן גם שהמשפיעה הנוכחית שלך אינה מתאימה כל כך לתפקיד או אינה פנויה די הצורך, ואפשר לחפש מישהי אחרת דווקא לעניין הזה.

 

3. פנייה לשדכניות – איך עושים את זה?

גם אם במגזר שלנו זה עלול לעורר אי־נעימות כלשהי (כאילו אין לך הורים, חס־ושלום), תדעי שזה לגמרי מקובל!

איך מתחילים?

• הרימי פעם בשבוע טלפון, בכל פעם לשדכנית אחרת.

• הציגי את עצמך בקצרה: "שמי… אני בת… מקהילת… אני מחפשת שידוך…"

• ספרי בכמה מילים על הרקע שלך ומה את מחפשת.

העיקר – התייחסות רצינית להצעות!

קבלי את ההצעה ברצינות, והחזירי תשובה בהקדם – מתאים או לא מתאים. חשוב לציין מדוע השידוך אינו מתאים לך, כי ממה שלא מתאים תוכל השדכנית להסיק מה מתאים ולהתמקד במה שחשוב לך.

 

נקודה חשובה: ברוב המקרים השדכניות אינן מבררות על הבחור, ואין להן מושג במי מדובר. אל תיקחי ללב אם היא מציעה הצעה שאינה טובה בעינייך. פשוט ספרי לה למה ההצעה אינה מתאימה לך. אם תדחי הצעות בלי לספק הסברים, השדכנית תתייאש ותפסיק להציע.

 

אם שלב הבירורים מורכב להורייך, כדאי לפנות למשפיעה או לנשים טובות בקהילה – חברות נשואות, מורות לשעבר, אחיות, דודות או גיסות – ולבקש עזרה. בכל קהילה יש נשים טובות שמוכנות בשמחה לעזור.

 

4. שיחה עם חברות – מקור הצעות איכותי

במכתביו הרבי מציע לפנות לידידים ולמכרים: "עליו לעסוק במרץ הדרוש בחיפוש שידוך מתאים בשבילו… ויהי רצון שעל כל פנים עתה ישתדל בזה, על ידי ידידים ומכירים ובני משפחתו, והשם־יתברך יצליחו."

אם כמה מחברותייך כבר נשואות, כדאי להרים אליהן טלפון. לא לכל חברה נשואה יש זמן לשיחה ארוכה, לכן שאלי מה נשמע וגשי ישר לעניין: "את יודעת, ממש אשמח אם יש לך רעיון בשבילי", "אולי בעלך יכול להכיר בחור או חבר מהכיתה שיכול להתאים". קבלי כל הצעה ברצינות, בדקי וחשבי.

במשך השנים הייתי מעורבת בכמה שידוכים שחברות הציעו לבנות שליוויתי. רוב ההצעות היו ברמה מעולה – הצעות שבדרך הטבע, בגלל הרקע של הבחורה, שום שדכנית לא הייתה חושבת להציע. החברות גם הצליחו לשווק את המעלות של חברתן באהבה ובפירגון בזכות ההיכרות האישית.

 

5. השתדלות להיות נוכחת ונראית

צאי להתוועדויות ולשיעורים. הגיעי לבית הכנסת בשבתות. השתדלי להיות חברותית ונעימה. לא מעט הצעות באות דווקא מאנשים בסביבה שרואים ומעריכים אותך. חוץ מהסגולה הרוחנית, גם בדרך הטבע ייתכן שאת הצעת השידוך הטובה ביותר יציעו נשים שפוגשות אותך, ולא שדכניות שלא ראו אותך מעולם ומבחינתן את עוד שם ברשימה ארוכה במחברת.

לא אשכח בחורה אחת שמדי יום אחרי העבודה התקשרה לשדכניות. כשהצעתי לה לצאת לשיעורים ולהתוועדויות ולתרום מעצמה, טענה שאין לה זמן – היא צריכה לדאוג לעצמה לשידוך. זאת השתדלות מוגזמת ולא נכונה!

 

6. אתרי שידוכים – בזהירות רבה!

כיום זה נהיה מקובל גם במגזר שלנו, אך חשוב מאוד להתנהל בזהירות ובשיתוף עם שדכנית מוכרת. אם קיבלת הצעה דרך אתר, העבירי אותה לשדכנית לבדיקה והימנעי מפנייה ישירה לבחורים.

יש בחורים טובים, אבל גם כאלה שפחות. לכן חובה לבדוק היטב, לשאול ולהיעזר באנשים שמכירים אותך וגם אותו. בהצעות מאתרים נדרשת זהירות מיוחדת, כי שדכנית רצינית לא תציע בחור שכבר ידוע שהוא בעייתי. ואילו בחסות הפלטפורמה המקוונת גם בחורים עם בעיות אישיות קשות וכדומה מצליחים להיכנס למאגר ולהציע את עצמם.

 

הוראה וברכה מיוחדת מהרבי

הרבי מה"מ כתב לבחורה שנתקלה בקושי בשידוך בגלל מצב בריאותה: "שהיות שזוהי המצווה הראשונה בתורה, וכידוע פתגם רבותינו נשיאנו, אשר הסדר בתורה גם כן תורה והוראה היא, וכיון אשר יראת שמים היא וצנועה ומתנהגת בהתאם לזה, יצליח השי"ת חלקה לבנות בית בישראל בניין עדי עד בזרע ברך ה'… ותבשר טוב בהנוגע להסתדרותה האמורה".

לפי מכתב זה, יראת שמיים וצניעות הן הכלי לברכה. התחזקי בהן, ובעזרת ה', תקימי בית בישראל, בית יהודי שמח ומאושר.

 

תוכנית פעולה – צעד אחר צעד

השבוע הראשון:

תמונה מקצועית

שיחה עם משפיעה

השבועיים הבאים:

יצירת קשר עם 3–5 שדכניות

שיחה עם חברה נשואה אחת

באופן שוטף:

השתתפות בהתוועדות או בשיעור פעם בשבוע

מעקב והחזרת תשובות לשדכניות

יהי רצון שתבשרי טוב בקרוב!

 

באדיבות מגזין עטרת חיה

כישרונות בילדים – מה הגבולות?

אחת המתנות המופלאות ביותר שה' מעניק לנו היא הכישרון – היכולת לבלוט בתחום מסוים מעבר לממוצע. אפשר ליהנות מהכישרון בחיי היום־יום וגם לנצל אותו לעבודת ה' בדרך הנכונה ביותר בעבורנו.

ההורים מצפים לראות אילו כישרונות יש לילדיהם, מתוך גאווה הורית ורצון לעזור להם לממש את הפוטנציאל.

לעיתים הורים תוהים: עד כמה נכון לעזור לילד שלנו לממש את הכישרון שלו? האם לדחוף אותו ללכת לחוגים ולהופיע בתחרויות ומופעים, או שזה עלול לפגוע בהישגיו הלימודיים והחברתיים? האם בכלל נכון שנתערב בנושא? אולי מוטב שהילד יפלס את דרכו בכוחות עצמו?

ביקשתי מריקי וינטרוב, אימא לילד מוכשר במיוחד, ומחני רייניץ, מנחת הורים מנוסה, לשתף אותנו בגישה שלהן בנוגע למימוש הכישרון בגיל צעיר.

 

מלך השחמט

ריקי, ספרי לנו קצת על מוישי ועל הכישרון שלו.

מוישי הוא נער מדהים, תלמיד טוב, עם דרך ארץ ונועם הליכות. מבחינתי כמובן זה העיקר. אבל מוישי בורך גם בכישרון ייחודי – שחמט.

מגיל חמש מוישי משחק שחמט, ובהחלט אפשר לומר שהוא מצטיין בתחום. הוא השתתף במגוון תחרויות מטעם בית הספר "נועם נריה" בלוד וגם בתחרויות שחמט שהתקיימו ב"בין הזמנים" בכפר חב"ד, ובכולן זכה במקום ראשון והביא הביתה מספר מכובד מאוד של מדליות וגביעים.

איך מפתחים כישרון לשחמט אצל ילד חסידי?

תתפלאו לשמוע, יש הרבה דרכים לעשות זאת.

קודם כול, חשיפה למשחקי שחמט ששחקנים אחרים משחקים, קריאת ספרים בתחום וכמובן למידה מטעויות ורכישת כלים בחוג שחמט.

איך אתם, ההורים, עוזרים לו במימוש הכישרון שלו?

אנחנו מאפשרים לו לרכוש כמה שיותר מיומנויות באמצעות מימון חוג שחמט, הסעות לחוגים ולמשחקים ורכישה של ספרי לימוד.

איך גיליתם את הכישרון של מוישי?

כשמוישי היה בן חמש בעלי לימד אותו לשחק. כמובן, רק בשביל ההנאה.

די מהר התגלה שיש לו כישרון יוצא דופן למשחק. הייתה לו כבר אז חשיבה חדה, ומהרגע שגילה את השחמט לא הפסיק לשחק בו…

עם הזמן הוא פיתח עוד מיומנויות והתעלה בתחום, עד שבתחילת כיתה ה' המחנכת אודליה כהן הציעה לנו לרשום את מוישי לחוג שחמט בבית הספר.

אני כמובן הסכמתי, ומוישי נרשם לחוג ונהנה מאוד.

הוא למד הרבה טכניקות חדשות, העמיק את ההבנה שלו במשחק, ובאופן כללי התאהב בשחמט לגמרי…

מוישי השתתף בתחרויות ארציות בשחמט?

בתחילת השנה הזאת מוישי נרשם למועדון השחמט בראשון לציון, ומייד המאמן הבחין בכישרון הייחודי שלו. בתחרות הראשונה שבה השתתף בתור שחקן מקצועי הוא השיג ניצחון מושלם וזכה בגביע נוסף.

מה את חושבת על פיתוח כישרון אצל ילד מגיל צעיר? כמה זה טוב וכמה צריך להשקיע בזה?

עצם גילוי הכישרון מגיל צעיר זאת מתנה מופלאה. בכל ילד מסתתר כישרון חבוי, כזה שרק מחכה לרגע שיגלו אותו.

כשמגלים כישרון אצל ילד, צריך קודם כול לבדוק שהוא באמת רוצה להתקדם איתו, וגם אם כן – אז באיזה כיוון. אם לילד שלכם יש כישרון למוזיקה, והוא מביע את רצונו לממש את הכישרון, יכול להיות שאתם דמיינתם הוצאת דיסקים וסינגלים, והוא התכוון לחוג גיטרה…

אם נעמיס מדי הרבה על ילדינו בגיל צעיר, הם עלולים לאבד עניין בכישרון שלהם בגלל הלחץ שמפעילה עליהם הסביבה.

אני חושבת שחייבים לפתח את הכישרון של הילדים, כי זאת מתנה נפלאה, אך חשוב מאוד לוודא שזה, חס ושלום, לא מגיע על חשבון חוויות ילדות, בילויים, חיי חברה וכל דבר אחר.

חשוב להבין שמאיתנו ההורים לא תמיד נדרש הרבה כדי לעזור לילד שלנו לממש את עצמו. זיהוי הכישרון ודחיפה קלה מצידנו יעזרו לילד לפתח את הכישרון, ויעניקו לו ביטחון עצמי, ערך עצמי גבוה והכרה במעלות של עצמו.

האם יכולה להיות השפעה שלילית לעידוד הילד לפתח את הכישרון שלו?

אני מאמינה שכאשר משקיעים יותר בתחום מסוים, יכולות להיות ירידות בתחומים אחרים. אנחנו, ההורים, אמורים לדאוג לאיזון בין מימוש הכישרון ובין שמירה על שגרת חיים בריאה.

אני יכולה לתת דוגמה בפן החברתי:

בשנים קודמות היה לנו חוק שפעם אחת בשבוע מוישי חייב להיפגש עם חברים, כדי שלא ישקע בשחמט ויזנח את חיי החברה שלו. היום הוא כבר קובע בעצמו עם חברים, וכבר אין צורך בכלל בהתערבות שלנו…

כמה מילים אחרונות…

מאז ילדותו המוקדמת, אני אומרת למוישי בכל הזדמנות: "אין משהו שאתה לא יכול לעשות". הוא יודע שהוא יכול להשיג כל דבר שהוא ירצה, אם הוא יתאמץ מספיק. התפקיד שלנו, ההורים, הוא לספק לילד את ההגנה ואת התמיכה שהוא זקוק להן כדי שיוכל לממש את הפוטנציאל העצום שלו. אנחנו אפילו נותנים לו דוגמה אישית לכך שזה אפשרי כשאנחנו מצליחים לשלב בין לימודים, בית ועבודה.

הגישה שלנו היא לאפשר לילד לצבור כמה שיותר מיומנויות חברתיות ולימודיות או מיומנויות בכל תחום אחר שמעניין אותו. רק ככה הוא יוכל לצמוח נכון וימצא את המקום שהכי מתאים לו.

 

נעודד בלי להזיק

חני רייניץ, מנחת הורים, נאותה לענות לנו על כמה שאלות הנוגעות לפיתוח כישרון אצל ילדים.

כשמגלים שלילד יש כישרון מסוים עם פוטנציאל, האם נכון לעזור לו לפתח אותו?

בהחלט כן, אבל באופן שמתאים לקצב ולרצון של הילד. כישרון הוא מתנה שיכולה להפוך למשאב חיים משמעותי, וגם לשמש מקור העצמה בעבור הילד – אבל רק כשהוא מרגיש שהוא בוחר בזה, ולא כשהוא נדרש לעמוד בציפיות מוגזמות ומלחיצות.

אפשר בהחלט לעודד בעדינות, להציע הזדמנות לנסות בלי להלחיץ, בלי לדרוש ובלי להפוך את זה למשימה שחייבים לעמוד בה.

למשל הילד שר יפה, וההורים מזהים את הפוטנציאל. הם מציעים לו להצטרף לחוג פיתוח קול או להקליט שיר באולפן, מתוך סקרנות וכיף. אם הוא מתעניין – נפלא. ואם לא – הם מכבדים את הבחירה שלו, ממשיכים לפרגן בלי לדחוף. כך נשמר היחס הבריא, והכישרון יכול לפרוח מתוך חופש בחירה ולא מתוך לחץ.

מהן ההשלכות האפשריות של 'עידוד' מוגזם לפתח את הכישרון?

עידוד אמיתי הוא כל דבר שמעלה את הערך של הילד בעיני עצמו, לא בעיני ההורה. כשהוא ניתן על תהליך, התמדה או מאמץ – הוא מחזק, מייצר ביטחון, ומעודד המשך עשייה. אבל כשהעידוד הופך לשבח מוגזם, שמתמקד בתוצאה או בהישג – הוא עלול להפוך ללחץ.

הילד עלול לאבד את חדוות העשייה, לפחד מכישלון, או להרגיש שהאהבה כלפיו מותנית בהצלחותיו. במקרים מסוימים זה אפילו עלול לפגוע בביטחון העצמי ולייצר חרדה סביב כישרונות שאולי לא ממומשים.

ילדה שמציירת יפה מקבלת שוב ושוב קריאות התפעלות: "וואו! את ממש ציירת!", "אין כמוך!" עם הזמן, היא מתחילה לחשוש מהציור הבא, אולי הוא לא יעמוד בציפיות? אולי יאכזב את כולם? התשוקה האותנטית שלה מצטמצמת, והלחץ מחליף את היצירתיות.

או ילד שמנצח בתחרות, וההורים מדגישים רק את הניצחון – "אתה מספר אחת!" אם ירגיש שבזה תלוי הערך שלו, הוא עלול לחשוש מהפסד, להימנע מתחרויות נוספות או לפתח פרפקציוניזם.

לעומת זאת, אם העידוד היה על המאמץ, על ההשקעה, על הנחישות – הוא ירגיש שיש לו ערך גם כשהוא טועה או לא מגיע למקום ראשון.

אם כבר נגרם נזק – איך אפשר לתקן?

קודם כול, לעצור, להקשיב. להכיר בכך שהלחץ היה גדול מדי.

לשוחח בכנות, בגובה העיניים, להביע הבנה, ולתת לילד לבחור – אם, מתי ואיך להמשיך. התיקון קורה כשהקשר חוזר להתבסס על אמון, לא על דרישה ולחץ.

דוגמה: הורה שם לב שהבן מסרב לפתע ללכת לאימוני שחמט. בשיחה כנה הוא מגלה שהילד מרגיש שהוא צריך להצטיין בשביל לרַצות. ההורה מבטיח לתמוך בו בלי קשר להישגים – והילד חוזר לשחק בשביל הכיף וחוויית ההצלחה.

איך מעודדים נכון, בלי ליצור לחץ או תלות בהישגים?

חשוב להתעניין בלי ללחוץ, לתמוך בלי לנהל, להאיר הצלחות בלי להפוך אותן לתנאי לאהבה.

נזכיר לעצמנו שהכישרון הוא רק חלק ממי שהילד שלנו, לא כל מהותו. כשהילד מרגיש אהוב בדיוק כמו שהוא – הוא יוכל לפרוח באמת.

עידוד נכון מתמקד במאמץ ולא בתוצאה: "השתדלת וניסית? – מעולה! התוצאות בידי ה'". במקום לומר: "את אלופה! הכי טובה בכיתה!" כדאי לומר: "ראיתי שהתמדת באימונים, כל הכבוד על ההשקעה, בעזרת ה', תראי גם תוצאות".

 

באדיבות מגזין עטרת חיה

כל אחת יכולה

שבתות הרבנית: פרשות משפטים ותרומה



שבת  פרשת יתרו ששי-שבת יט-כ שבט

 

לחדר של 2 נשים👇🏻

 

https://did.li/itro-rishum-lecheder-shel-2

לחדר של 3/4👇🏻

https://did.li/itro-rishum-lecheder-shel-3-4

 

שימי ♥️. בשבת פרשת משפטים יש 2 אפשרויות רישום. ששי-שבת, וחמישי-ששי-שבת

ששי שבת 2 בחדר👇🏻

https://did.li/mishpatim-shishi-shabat-becheder-shel-2

 

ששי שבת 3 בחדר👇🏻

 

https://did.li/mishpatim-shishi-shabat-becheder-shel-3-4

 

 

 

שבת פרשת משפטים

חמישי-ששי-שבת

חדר של 2 נשים👇🏻

https://did.li/mishpatim-chamishi-ahabat-rishum-lecheder-shel-2

חדר של 3/4 נשים👇🏻

https://did.li/mishpatim-chamishi-ahabat-rishum-lcheder-shel-3

 

לפרטים נוספים –

רבקה –

0545387025

הספר שכל אישה מצפה לו – יצא לאור

הפצה – "חיש", ובחב"ד שופ

https://chabadshop.com/products/%D7%A2%D7%98%D7%A8%D7%AA-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%AA



כינוס חנוכה המרכזי בחנוכה ב-770 לנשים ובנות

ראשית הוזמנה הגב' חני למברג מנהלת קבוצת נסיעה לרבי מה"מ לבנות תיכון ומנהלת בית ספר 'בית חיה מושקא' בקריות ליצירת פרקו של הרבי מה"מ והרבנית חיה מושקא נ"ע.

בהמשך, הוקרנה הפקת מולטימדיה שהמחישה בעזרת סיפור על הפרידה של החסיד מהרבי הריי"צ על האמונה, הבטחון הוזעקה שאכן נתראה עם הרבי שוב פנים בפנים.

הרב רסקיו חידד את המסר הףבסיפורים ותובנות, המנחה הגב' חני מינצברג הסבירה והדגישה את הרצון העז.

 

את הכינוס ליוו הרב בנגינה ושירה הרב יוסי כהן והרב בערל צוקר.

 

תודה המשתתפות נתונה להנהלת נשי חב"ד צפת על הארגון ולמרכזות קבוצת סמינר ח. מרקוס ויש. משי זהב על הפקת התוכנית.











































































































היום: יום פתוח בתיכון בנות חיה

להרשמה:

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSeVap_IoC8Qi5pGLYT1mxuaHHD1la48iCI27X-g2-nfVV6T_w/viewform



השבוע בלוח מודעות מבית צ"ה: חגיגת יומולדת

—–

איך מבטלים את הצרות בחיים?

מסיבת חנוכה: סמינר בנות חנה ירושלים







י"ט כסלו: סמינר בנות חנה ירושלים

היום התחיל בדברים של המנהלת, שדיברה בצורה מרגיעה ומחזקת על המשמעות של היום ועל הקשר שלו ללימוד התניא. היא הצליחה להעביר לכולן עד כמה היום הזה חשוב ואיך הוא נותן לנו הזדמנות להתחיל מחדש עם יותר מודעות וחיבור.

אחרי זה הייתה הכנה לתפילה שכללה תניא יום יום, סרטון של הרבי וניגונים שהכניסו אותנו לאווירה חסידית ומרוממת. במקביל חיכה לנו בר טעימות בוקר, שהוסיף הרגשה טובה ופתח את היום בצורה הכי כיפית ונעימה שאפשר.

אחר כך הייתה תפילה משותפת עם הרבה חיות ושמחה. היה רגע כזה שכולן שרו ביחד, וזה יצר תחושה אמיתית של אחדות וחיבור. כשסיימנו, המשכנו לסיכום של פרויקט החברותניא. כל חברותא הכינה משהו קטן ומיוחד שמסביר את המסר המרכזי של הפרק שהיא למדה. זה היה שילוב של דברים מצחיקים, יצירתיים ומרגשים, וכל אחת הצליחה להעביר את מה שלמדה בדרך שלה.

בהמשך כל בת קישטה מחזיק מפתחות קטן וכתבה עליו את המסר שהיא לוקחת מהלימוד. זה היה רגע אישי ויפה, לראות איך כל אחת התחברה לפרק בצורה אחרת.

אחרי זה עברנו לסיכום מבצע ההכנה. כל בת קיבלה כסף מזויף לפי הנקודות שצברה, ואז הייתה מכירה פומבית סופר מרגשת. הפרסים היו ממש שווים: אגרות קודש במהדורת כיס, אוזניות טובות, בוקסה, ערכת טיפוח מפנקת, שובר של 200 ש״ח למגנוליה ועוד הרבה דברים שבאמת עשו חשק להשתתף.

אחר כך הייתה ארוחה בשרית מפנקת, שבדיוק התאימה להמשך של יום כזה. אחרי האוכל הרב ויצהנדלר התוועד עם הבנות ודיבר בצורה ברורה ומעניינת על המשמעות העמוקה של יט כסלו ועל איך זה נוגע לכל אחת מאיתנו בחיי היום יום. הדברים שלו היו ממש מעוררי השראה והוסיפו עוד שכבה של חיבור ליום.

אחד הרגעים הכי מרגשים של היום היה סדר הניגונים. מרים כרמון ניגנה בגיטרה ואחותה ברכה ליוותה אותה בפסנתר. היה שקט מיוחד בחדר, והניגונים נכנסו ללב. השיא היה כשהן ניגנו את ארבע בבות בחלילית, והייתה תחושה של התעלות ורוגע שלא קורה כל יום.

לקראת הסוף הבנות כתבו פ"נ לרבי, כל אחת ברגע של התבוננות וחיבור. היום נסגר בהרקדה ספונטנית, מלאה שמחה ואנרגיות טובות. הייתה תחושה ברורה של אחדות, חום, וציפייה אמיתית לגאולה השלמה תכף ומיד ממש.



















איך מבטלים דינים?

י"ד כסלו: סמינר בנות חנה ירושלים









טור: נס חנוכה וחינוך שהוא נס

נר שני של חנוכה

 

תופסת לי מקום על הספה,

ממש מול הנרות.

 

אור של נרות החנוכייה מושך אותי אליהם.

מטעמי החג: סופגניות וישיבה ליד הנרות.

עדיפות ברורה למטעם השני

הוא לא משאיר מצפון.

 

הצעתי לאברום לשבת לידי ולהביט איתי בנרות.

 

״אם תביט בהן מספיק זמן, ומספיק חזק,

אולי תצליח לשמוע אותן.

לנרות יש כוח

הן מדברות אלינו.״

 

״מה, באמת?

יש להן קול שהאוזניים שלי יכולות לשמוע?״

 

״הקול של הנרות מדבר ללב שלנו.

ובוודאי, כל יהודי יכול לשמוע אותו.״

 

נראה שאברום אהב את הרעיון.

הוא יושב לידי.

בשקט.

 

ההשפעה של הריטלין פגה מזמן,

והוא עדיין יושב.

בשקט.

דקות ארוכות.

 

״מה הנרות של חנוכה אומרות לך?״ שאלתי.

 

הוא מגמגם קצת.

קשה לו להסביר מה הוא מרגיש.

הוא מתאמץ למצוא את המילים.

 

״אמא…

הלב שלך שומע את הקול של הנרות

כי את כבר גדולה.

את רגילה הרבה שנים לשמוע אותו.

 

בגלל שאני קטן,

הלב שלי לא ממש שומע.

אבל אני מרגיש

שהאור של הנרות מרגיע אותי.״

 

״או… אתה צודק.״

 

לנרות של חנוכה יש קול עמוק.

קול שמרגיע ומרפא.

 

נשארנו שם, מחובקים,

מביטים בנרות.

 

ביקשתי מאברום להסתכל חזק

על ההילה שלהן.

 

״תעצום עכשיו עיניים.

תדמיין שההילה של נרות החנוכייה שלך

מגינה עליך,

עוטפת אותך,

ושומרת עליך.

 

זו הילה של נס.

היא סביבך.

ואתה חזק.

יש לך כוח של המכבים.

אין דבר שיכול עליך.

אתה מוגן וחזק.״

 

לידנו הרבה רעש.

כולם רוצים לצאת לשיירה.

 

אברום לא שומע אותם.

 

״אברום, אתה יוצא עם כולם לשיירה?״

 

״לא.

אני נשאר כאן.״

 

אני מסתכלת עליו.

הוא בתוך ההילה.

מוגן.

וחזק.

 

קראתי בשבת

שהרבי מביא בליקוטי שיחות סברה מעניינת על נס השמן:

 

הנרות דלקו שמונה ימים

לא כי השמן הספיק,

אלא כי הנרות דלקו

מבלי לשרוף את השמן.

 

אני מביטה בנרות,

ונזכרת בחידוש.

 

מה בעצם הנס?

 

הלהבות בערו

מבלי לכלות את מקור האנרגיה שלהן.

 

האש עצמה

הייתה מקור האנרגיה.

 

מדהים.

 

הרעיון של הרבי סוחף אותי.

אני צוללת במחשבות.

 

הנס הזה הופיע בדיוק ברגע

שהמכבים חנכו את המזבח

חזרה לשגרה מבורכת

אחרי תקופה ארוכה של מלחמה,

אחרי טומאה וחושך.

 

חנוכת הבית.

 

הם מנצחים את היוונים

וחייבים להחזיר את האור.

 

הכהן גדול מדליק את המנורה,

והנס קורה.

 

לא רק נס של אור,

אלא נס של התחלה חדשה.

אש של התרגשות.

 

אני נזכרת במסיבת הסידור הראשונה.

העיניים הנוצצות של שניאור.

אני רואה רק אותו בין כל החברים.

 

אני זוכרת את הדמעות,

כשעצמתי עיניים ודיברתי עם אבא שלו.

הוא היה שם איתי.

ביקשתי. התפללתי.

תפילות על הבן שלנו.

 

אני נזכרת ברגע,

ומרגישה את הלהבה הפנימית.

זה היה רגע שבו האש דלקה.

היא לא הייתה צריכה שמן.

הרגע עצמו היה השמן.

 

נס של התחלה.

 

השבת הראשונה שעשינו בבית אחרי החתונה.

ריגושים.

בישלתי כמות מוגזמת.

נסחפתי.

נסחפתי הרבה.

 

יכולתי לעמוד שם

ולהכין מטעמים עד בלי די.

 

אין עייפות.

אין שחיקה.

אין הרגל.

 

הלהבה הפנימית דולקת מעצמה.

התלהבות.

 

נס של פעם ראשונה.

 

הנרות לא שותקות.

אני מביטה בהן.

 

ישראל מתיישב לידי.

 

״ישראל, יש לי שאלה:

מתי אתה מרגיש התלהבות גדולה יותר

בפעם הראשונה שאתה עושה פעולה מסוימת,

או כשאתה עושה אותה בידיעה שזו תהיה הפעם האחרונה?״

 

הוא מנסה להבין מה עובר לי בראש.

מסתכל על הנרות.

חושב.

 

״בפעם הראשונה יש התרגשות שבאה משמחה,

ובפעם האחרונה יש התרגשות שבאה מעצב.״

 

מעניין…

 

״אתה מתכוון לומר

שבפעם הראשונה יש חיבור חדש שיוצר שמחה,

ובפעם האחרונה יש פרידה שיוצרת עצב?״

 

הוא לא לגמרי בטוח.

״זה לא ממש עצב,

זה יותר… שמחה עצובה כזאת.

את מבינה למה אני מתכוון?״

 

אני מבינה.

 

השנה תהיה מסיבת הסידור האחרונה של יגאל,

האחרון מהבנים.

 

אני כבר מתרגשת.

הניצוץ נדלק.

מעצמו.

 

אשב שם.

העיניים יביטו ביגאל.

הלב יזכור.

 

במסיבה של הבן האחרון

כל הבנים יהיו איתי:

שניאור, ישראל, שמואל, ארי ואברום.

כולם מחזיקים את הסידור.

כולם עם אותו ניצוץ קדוש בעיניים.

 

אבקש להביט עוד ועוד ביגאל,

שהרגע לא ייגמר.

כי כל הרגעים פה.

 

רגע של תיקון.

נוכחות מלאה ומתוקנת.

הפנמה של משמעות.

 

אני יודעת

אין עייפות ואין שחיקה.

יש ייחודיות,

ויש קדושה,

והלהבה בוערת מעצמה.

 

היא לא תשרוף שמן.

הרגע עצמו הוא השמן.

 

אני לא מצליחה לבחור:

מתי הפעולה נעשית עם יותר התלהבות וחשק?

כשיש ציפייה לדבר חדש,

או ציפייה לדבר ישן

שלא יחזור?

 

בית שמאי ובית הלל

 

בית שמאי , הולך ופוחת.

בית הלל, הולך ומוסיף.

 

בית שמאי:

מסיבת הסידור של שניאור,

השבת הראשונה אחרי החתונה.

ריגוש של פעם ראשונה.

אש מתפרצת.

התלהבות ראשונית.

 

ביום הראשון האור שלם.

כל הנרות דולקות.

 

ואחר כך

מסיבות הסידור והשבתות הבאות

הולך ופוחת.

 

בית הלל:

מסיבת הסידור של יגאל.

המסיבה האחרונה.

רגע מלא מכל הרגעים.

הרגע האחרון.

 

ביום האחרון

האור שלם.

 

רגע שיא.

להבה בוערת בעוצמה,

כי היא כוללת את כל הלהבות.

 

את כל הרגעים:

כשנכחתי יותר,

וכשנכחתי פחות.

כשכיוונתי,

וכשכיוונתי פחות.

כשידעתי,

וכשעדיין לא.

 

זו התלהבות של פעם אחרונה.

 

הלהבה לא שורפת שמן.

כל הרגעים העתיקים,

העייפים, הלא־מושלמים

הם השמן.

 

הזדמנות לתיקון.

הזדמנות לנוכחות.

הזדמנות להאיר

בלי לכלות.

 

הלהבות של היום השמיני של בית הלל

אינן להבות חדשות.

הן נושאות בתוכן

את זכרן של להבות העבר

תשושות,

רגילות,

שחוקות.

 

ביום השמיני של בית הלל

נוכח כל מה שבעבר דלק.

כל אותן נרות

שכלו הרבה שמן כדי להתקיים.

כולן מתבקשות ומבקשות ביום השמיני להופיע.

 

הנר השמיני

מסוגל להחיות את הנרות שקדמו לו.

הנר השמיני הוא הנר הניסי.

 

ולצידו עומדים שבעה נרות

שאינם זקוקים לשמן.

 

הנר השמיני,

היום האחרון,

הוא השמן.

 

נר חדש ואחרון

שהוא כוח הבערה

של שבעה נרות ישנים.

 

וכל אותם נרות שהוחיו

הופכים לשמן

לנר השמיני.

 

היום השמיני של בית הלל

הוא יום של משמעות.

יום שלם.

שלמות מחוספסת ומתוקנת.

 

הנרות כוללות

גם את הנרות שכבר כבו.

 

האש המאירה ביום האחרון

לא שורפת.

הלהבה לא רועדת.

האור יציב.

 

כי הוא אור של תיקון.

אור של משמעות.

 

אני מסתכלת על הנרות

ושואלת את עצמי:

האם אני יכולה מחר בבוקר להתעורר

ולהיות אמא שמאירה

כמו בית הלל

וכמו בית שמאי יחד?

 

אש של ראשון

ואש של אחרון.

 

להיות איתם כמו ביום הראשון

להסתכל על כל אחד

במבט נקי.

 

בלי ציפיות שליליות.

בלי תוויות.

בלי דעות קדומות.

 

להדליק בתוכי

מודעות חדשה.

 

אני רוצה לחוות כל רגע עם ילדיי

כמו הרגע האחרון.

רגע שמחייב.

רגע שדורש נוכחות.

רגע שמבקש יראה.

 

לתת לשגרה

את הכבוד האחרון.

 

נס נרות חנוכה.

נס החינוך.

 

אני רוצה לסכם:

הבנתי הרבה הערב מול הנרות.

 

אמא

תפקידה להדליק את הניצוץ

שכבר קיים בילד שלה.

 

יש בי הכוח

להגביר את האש,

ויש בי הכוח

להנמיך אותה.

 

יש בי הכוח

להדליק בילדים שלי אש שהיא נס.

אש שיש בה כוח של פעם ראשונה

הלהבה מתלהבת.

ואש שיש בה כוח של פעם אחרונה

הלהבה ייחודית ומלאת עוצמה.

 

אני יכולה להדליק בהם אש

שאינה תלויה בהתכלות.

 

את לא מדליקה נר.

את מדליקה עצם.

 

וכוח העצם

אינו זקוק לשמן.

הוא מקיים את עצמו.

 

אני יכולה להטמין בהם

את הכוח לבעור בלי לכלות,

והם,

באור העצמי שלהם,

מדליקים את האור העצמי שלי.

את כוח האש שלי.

 

זה נס חנוכה:

הילה ניסית

שעוטפת את הבית.

מעגל שמגן

ומחזק.

תודעת חנוכה.

 

אני יוצרת אור.

אור ניסי.

 

וכל פעם שאביט באורות

הם יעידו

שהאש שלי

והאש שלהם

אינן זקוקות לשמן.

 

מחר אקום.

אביט באברום.

אראה אור.

אור שיצרתי

ויוצרת כל יום.

 

כמו בפעם הראשונה.

כמו בפעם האחרונה.

 

מחר בבוקר

אביט באברום.

אראה אור שחוזר אליי.

 

הוא יזכיר לאור שלי:

תביטי בי.

את לא צריכה שמן.

אנחנו השמן שלך.

 

חנוכה יחלוף.

האש שלי תישאר.

והיא תבער

מעצמה.

תמיד.

מתכון לחנוכה: לביבות גבינה

המצרכים:

2 קופסאות גבינה לבנה

1 כוס סוכר

1 כוס קמח

1 ביצה

1/2 כפית סוכר וניל.

 

הכנה:

לערבב הכל יחד ולטגן במחבת.

אם העיסה דביקה להוסיף עוד קמח.

 

איך מחברים את הנפש לטוב האלוקי?

לצפייה בפרק:

https://www.youtube.com/watch?v=1BDjZgNacc0&list=PLbG0C23D3qyhcmPOkZuVry-4d9nvmJ7w8&index=8

קבוצת חנוכה ה'תשפ"ו























































500 נשים מצפת בהתוועדות י"ט כסלו















































השבוע בלוח מודעות מבית צ"ה: פרסום בסטטוס



יום העיון של אור חיה: החלפת מיקום

להרשמה:

https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?S=GXau