לפני מספר ימים התארחתי עם ישראליק שלי אצל מישהי והיא הציעה לנו תה.

"אתה רוצה שאמתיק לך את התה בסוכר"? שאלה אותו.

"איזה סוכר יש לך?" שואל בן השלוש.

"סוכר לבן" היא עונה.

"אז לא" הוא עונה בביטחון "אני מעדיף סוכר קוקוס".

שוחחתי עם מינה, מומחית בענייני בריאות שתעשה לנו סדר בממתקי פורים.

ממתקים זה שמחה

מינה ברנשטוק, אמא לשבעה ילדים מקסימים מיצהר שבשומרון.

במקצועי אני מטפלת, מומחית בהוצאת אלרגיות ובריאות נשית, ומנהלת בית־ספר לקינסיולוגיה ובריאות נשית.

פורים חל בימים אלה, ואנחנו מרבים בשמחה. ילדים זה שמחה וילדים עם ממתקים זה אולטרה שמחה. כל משלוח מנות מפוצץ בכמויות ממתקים, וכמה שלא נעביר הלאה את הממתקים, נשאר בסוף היום עם כמות שאפשר לפתוח איתה חנות ממתקולנד.

אז מה עושים עם כל הממתקים בפורים ואחרי פורים?

דבר ראשון, אם יש ילד שידוע שהוא רגיש לסוכר, כדאי לשוחח אתו ולקבוע מראש כמה ממתקים מותר לו בפורים. לשאר הילדים, ניתן לוותר. יום אחד שמח בשנה מותר בהחלט! אבל אחרי פורים, כדאי להחליט מראש מה עושים עם השלל הרב. אפשר להחליט שעושים מבצעים לילדים, וכך הממתקים מתחלקים במהלך התקופה, או להכין משלוח מיוחד לחיילים או לשוטרים.

החיים לא נגמרים בפורים, וצריך לתת את הדעת על הרגלי האכילה שלנו ושל ילדינו כל השנה.

בתור קינסיולוגית ומרפאה טבעית זה כשני עשורים, לא רק המטופלות והתלמידות שלי לומדות לשמור על בריאותן, אלא גם המשפחה כולה. צריך לזכור, כמו שנשים שמחות בבגד חדש, ילדים שמחים בממתקים. אי אפשר להתכחש לעובדה שהממתקים הם צורך לילדים. מצד אחד, בתור אימהות, אנחנו רוצות לשמור על בריאות ילדינו. מצד שני, אי אפשר להימנע לחלוטין מממתקים.

להמתיק עם ממתיקים בריאים

איך מגיעים לאיזון הנכון בין לאפשר ממתקים כצורך לבין בית עם הרגלי אכילה בריאים?

אחת ההמלצות הבסיסיות שאני מציעה לכולם, היא להוציא את הסוכר הלבן מהבית! במקומו אפשר להשתמש בסוכר קנים, יש עדיפות גבוהה להשתמש בממתיקים טבעיים כמו: דבש, מייפל טבעי, סוכר קוקוס, סטיביה, אגבה וסילאן. ניתן להכין עוגות, עוגיות או כל מאכל ומאפה שרוצים ולהמתיק עם ממתיקים בריאים. כמובן שגם ממתיקים בריאים צריך לבוא בהגבלה.

אני ממליצה גם להמעיט ואף להימנע מקמח חיטה לבנה ובמקומו לצרוך קמח חיטה מלאה, כוסמין או שיפון. תוצאות אפייה בכוסמין לבן, דומות מאוד לקמח חיטה לבנה, והחלות והעוגות יוצאות מצוין.

שני שינויים אלו ישדרגו את המאזן הבריאותי בבית ורוב המאפים יהפכו לבריאים יותר.

ובכל זאת, כמה ממתקים רצוי וכדאי לתת לילדים?

ככלל, בבית, עדיף לשמור את זמן הממתקים לזמנים מיוחדים כמו שבת וכדומה, וגם אז, אני ממליצה לקנות ממתקים ללא סוכר, כמו צ'יפס, במבה או פופקורן – כך הילד ייחשף לכמה שפחות סוכר.

ובכל זאת, הילדים מקבלים הפתעות באירועים שונים, בבית הכנסת, בגן ובבית הספר. אז מה עושים?

קודם כל, יש לשים לב לכמות שהילדים אוכלים, ואפשר להגביל עד שניים או שלושה ממתקים באירוע מיוחד. כאן גם המקום לבקש מהצוות להשתדל לחלק ממתקים בריאים עם כמה שפחות סוכר. ממילא הילדים יקבלו ממתקים מסוכרים בכל מיני הזדמנויות, כדאי, שלפחות בבית, נאזן ונחזיק בעיקר ממתקים מלוחים.

למה להימנע מסוכר?

הסוכר משפיע מאוד על בריאותנו, במיוחד אצל ילדים. יתכנו כל מיני בעיות אצל ילדים שאפילו לא יודעים שמקור הבעיה הוא הסוכר.

אביא דוגמה אחת אופיינית מתוך מאות סיפורים של ילדים שעברו אצלי בקליניקה:

ילד סבל מנוזלים באוזניים. הילד ממש לא שמע והיה צריך לעבור ניתוח כפתורים ולהיכנס לגן חינוך מיוחד כי הוא לא תקשר. לאחר אבחון וטיפול, גיליתי שהוא רגיש לסוכר. הוצאתי לו את האלרגיה והילד נמנע מלאכול סוכר. לאחר חודש הוא חזר לרופא. הרופא אמר שאין לו מושג מה קרה, כבר אין נוזלים באוזניים! כמובן שהילד כבר תיקשר הרבה יותר טוב עם הסביבה.

ישנם עוד סיפורים דומים כמו פריחה בעור, חוסר ריכוז ועצבנות, בעיות שינה, דלקות חוזרות ועוד.

לכן, מאוד חשוב לשים לב לכמות הסוכר שצורכים כי אולי זה מקור הבעיה.

תופתעו לגלות, ילדים יותר בריאים ורגועים

ניתן להתייעץ עם מינה במייל: [email protected]

באדיבות: מגזין עטרת חיה

מֹשֶׁה לֹא הֵבִין אֵיךְ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל

ישַׁמֵּשׁ כֹּפֶר נֶפֶשׁ עֲבוּר נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

לָכֵן הַשֵּׁם מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ לְמֹשֶׁה הֶרְאָה

וְכָךְ עָנָה לוֹ עַל הַתְּמִיהָה

יֵשׁ עַל זֶה מָשָׁל מְיֻחָד

שֶׁאוֹתוֹ יָבִין כָּל אֶחָד

מְדֻבָּר עַל אָדָם שֶׁלָּמַד אֶת מִקְצוֹעַ הַצּוֹרְפוּת

שָׁלָב אַחַר שָׁלָב בְּסַבְלָנוּת

הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ הָיָה מוֹרֶה מְעֻלֶּה

אַךְ הַתַּלְמִיד כַּנִּרְאֶה הָיָה מְשֻׁנֶּה

הַמּוֹרֶה לֹא אָמַר לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ

כִּי זֶּה מוּבָן מֵאֵלָיו, וְהַתַּלְמִיד לֹא טִפֵּשׁ

אַךְ הַתַּלְמִיד: לֹא שָׁמַע, אָז לֹא עָשָׂה

וּבָרוּר שֶׁמֵּהַזָּהָב לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹת כָּךְ צוּרָה

זו היתה התשובה

למשה מנהיג האומה

אם נותנים מטבע סתם ככה

להיות כופר נפש היא לא יכולה

אוּלָם, כְּשֶׁמַּבְעִירִים אֵשׁ

שֶׁנּוֹתְנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ בְּרֶגֶשׁ –

כַּאֲשֶׁר הַתְּרוּמָה הִיא אֲמִתִּית וּמְיֻחֶדֶת

אָז הִיא אֶת פְּעֻלָּתָהּ פּוֹעֶלֶת

"אני המומה מהמחווה הנפלאה! איזה הפתעה! איך שימחת את אמא שלי! איך חשבת על זה??? היא באמת זקוקה לעידוד הזה! אני ממש מתרגשת עד דמעות! יודעת שאת עסוקה לכן לא מתקשרת כעת… מודה לך מקרב לב!"

"הצלחתן להכניס שמחת פורים לביתי. שיהיה גם לכם פורים שמח ושמחה תמיד."

"אני פשוט המומה ונרגשת ממשלוח המנות המושקע! אין מילים שהשם ישלם לכם בכפל כפליים!!!"

"וואו וואו וואו שמחת הפורים שלי קפצה בכמה דרגות! החיוך, השמחה, השיחות, ההרגשה – קיבלתי יותר משנתתי. תודה על הזכות"

"עשיתם לי את הבוקר. תודה רבה לכל הנשים הנפלאות שחושבות על כל הפרטים לגוף לנפש ולנשמה. שהשם יתברך יתן לכם מידו הפתוחה והרחבה הרבה בריאות ונחת בלב שמח"

תודה רבה לכן על האכפתיות. גם יום צום וגם התארגנות בנקיונות לפסח ובכל זאת אתן כאן איתנו חושבות עלינו ומתאמצות בשבילנו – ממש לא מובן מאליו!"

"חברות יקרות מאוד, תודה עמוקה על כל דבר שאתם דואגים וחושבים, איך ניתן לשמח להביא אור ושמחה לכל אחת ואחת. בע"ה בזכות נשים צדקניות תבוא הגאולה! שהקב"ה יברך כל אחת ואחת הנותנת מעצמה לעם ישראל. חיבוק גדול לכולכן!"

פורים שכולו אחדות!

בנפלאות כל משתה הוא "סיפתח" למשתה הבא… בחג הפורים התקיים בביתה של מירי שניאורסון בכפר חב"ד משתה פורים מיוחד לנשות נפלאות. החברות והידידות מכל הקהלים והגוונים זרמו אל הבית, זכו לשמוע את קריאת המגילה ולקיים את שאר מצוות היום ומעל כולן: משתה ושמחה. המגוון האנושי המרתק ורוח האחדות פשוט מעוררים התפעלות ומוכיחים בפעם המי יודע כמה שביחד אנחנו תמיד שוות הרבה יותר! הנה טעימה קטנה מדברים שסיפרו לנו המשתתפות:

"ככה נראה משתה פורים של אחדות וקירוב לבבות! הידיים והרגליים שרקדו יחד עם חיוכים וחיבוקים ברקע, שיקפו הכי טוב את החיבור שנוצר… האירוע העוטף עורר בי תחושות של שמחה מתוך תקווה, שהעם שלנו יכול וראוי להיגאל בזכות אחדות וקירוב לבבות"

"היה משתה פורים מרגש, מלכותי, עשוי בקפידה ובטוב טעם, מעוצב, טעים, שמח ונעים! רוח האחדות פיעמה וכאילו צלצלה בענבליה אחדות ואהבת עם ישראל! ההצלחה שלך להביא יחד נשים שונות כל כך לשמוח, להכיר ולפרום סטריאוטיפים בהנאה מעוררת התפעלות! הגשר שהצלחת לבנות, רוח הפיוס והקבלה והניצוץ שהדלקת בכולנו הוא שליחות אמיתית ראויה כל כך!"

"אין לך מושג כמה שמחה ואושר הבאת היום לכל כך הרבה אנשים – ולי אישית זו הייתה ממש גאות של שמחה. דווקא לנוכח המצב המטלטל והמעציב שלוקח נתח מהשמחה הטבעית ומאהבת החיים שיש בכל אחד מאתנו, הוכחת שאפשר לעשות 'ונהפוך הוא'!"

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת כי תשא.

אחד הנושאים המרכזים בפרשה הנו מפקד האוכלוסין אותו מבצע משה על פי ציווי ה'.

לשם שינוי מפקד זה לא מתבצע בספירת ראשים, הספירה הנה על ידי מטבע בשווי מחצית השקל.

מדוע לא נספרו בני ישראל ישירות אלא על ידי אמצעי מחצית השקל?

לשם כך נצטט את הפסוק ואת הסברו של רש"י עליו.

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם (שמות ל' י"ב).

כִּי תִשָּׂא – לְשׁוֹן קַבָּלָה, כְּתַרְגּוּמוֹ ["אֲרֵי תְקַבֵּיל יָת חוּשְׁבַּן"]: כְּשֶׁתַּחְפֹּץ לְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם, לָדַעַת כַּמָּה הֵם, אַל תִּמְנֵם לַגֻּלְגֹּלֶת, אֶלָּא יִתְּנוּ כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְתִמְנֶה אֶת הַשְּׁקָלִים וְתֵדַע מִנְיָנָם.
וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף – שֶׁהַמִּנְיָן שׁוֹלֵט בּוֹ עַיִן הָרַע וְהַדֶּבֶר בָּא עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּימֵי דָּוִד.

כלומר: בכדי למנוע מגפה העלולה לבוא מעין הרע לא מנה אותם אלא את המטבעות שהם הביאו.

שאני סופר אותך אני מספר לך על אהבה והקרבה שלי אליך:

סקירת המקרא מציעה נקודת מבט ייחודית על מהי משמעותו של מנין?, התורה מגלה לנו שמהותו של מפקד הנו ביטוי וגילוי אהבה וחיבה של המונה כלפי הדבר הנמנה. כפי שמצינו בפרשת במדבר בתחילתה:

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א'-א').

רש"י על אתר מפרש:  'וַיְדַבֵּר בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ'. מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו, מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מְנָאָן, וּכְשֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל, מְנָאָן, (לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרִים (כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם, מְנָאָם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבְאֶחָד בְּאִיָּר מְנָאָם.

אחת התופעות המדהימות והייחודיות בעבודתו הציבורית של הרבי מליובאוויטש, הייתה קבלת קהל מדי יום ראשון בשבוע בפתח לשכתו. ביום זה היה עומד על רגליו מבוקר עד ערב ומקבל אנשים, שומע את בקשותיהם, מייעץ, מברך ומעניק לכל אחד מהם שטר כסף על מנת שיתנו לצדקה. כך קיבל מדי שבוע אלפי אנשים, נשים וילדים. יהודייה קשישה שלא כבשה את התפעלותה מהמחזה המדהים בו הרבי שהיה קרוב לשנות התשעים בחייו עומד על רגליו במשך שעות שאלה אותו פעם: 'רבי, איך אתה יכול לעמוד כל-כך הרבה שעות על רגליך ולא ניכר שום סימן עייפות אצלך, להיפך זה נראה כאילו רק כעת התחלת את קבלת הקהל?!' הרבי הביט בה בחום וחיוך רחב פשט על פניו.

'כל יהודי הוא כמו יהלום בעיניי, וכשסופרים יהלומים לא מתעייפים' השיב.

מסופר כי פעם אחת הגיעו אל הרבי הרש"ב (האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד לדורותיהם) שני חסידים, האחד סוחר עשיר באבני-חן, וגם תלמיד-חכם ומעמיק בחסידות, והשני יהודי פשוט. להפתעת הסוחר, קיבל הרבי את היהודי הפשוט במאור-פנים וגילה כלפיו אותות קירוב רבים. כשנכנס הסוחר אל הרבי הביע את תמיהתו על הקרבה היתרה שהראה הרבי ליהודי הפשוט, והתבטא: "אינני מוצא בו מעלות מיוחדות". הרבי לא השיב דבר.

בסיום ביקורו, כשנכנס שוב הסוחר להיפרד מהרבי, ביקשו הרבי להראות לו את אבני-החן שברשותו. הסוחר הציג בשמחה את סחורתו, כשהוא מתאר את מעלותיה של כל אבן ואבן. במיוחד שיבח אבן אחת, וציין שהיא יקרה ונדירה מאוד. לקחה הרבי, הביט בה שוב ושוב ואמר: "אינני מוצא בה מעלות מיוחדות". נענה החסיד: "רבי, ביהלומים צריך להיות מבין". הביט בו הרבי ואמר: "גם ביהודי צריך להיות מבין".

זוהי מהותו של מניין בני ישראל על ידי משה, אהבה שלא תסולא בפז בכל הזדמנות אפשרית, כאדם המונה את יהלומיו בכל שעה.

היכולת לחוש את החיבה של הנמנה הנה בעיקר על ידי מניין כמותי ולא איכותי, כמה יש לי? האם נוסף עוד יהלום לאוצרי? ולאו דווקא איזה יהלום נוסף לאוצרי.

במניין איכותי אמנם ישנו עונג צרוף בפני עצמו בשל איכות החומר, אבל החיבה הייחודית של האדם הנה מעצם האוצר שיש לו וככל שהוא מתרבה, מתווספת אצלו שמחה.

כך הוא בדיוק שסופרים נשמות, לא מתייחסים ומביטים על איכותם של האנשים, על ייחודיותם של כל אחד ואחת כסובייקט נפרד בפני עצמו/ה, אלא לכללות הנשמות הנוכחות במעמד זה.

אמת הדבר שלכל אחד ואחת ישנן מעלות ייחודיות ואיכות אינדיבידואלית כסובייקט נפרד, אך ההסתכלות על כלל הניצבים במעמד הספירה מתייחסת לכמות האנשים שהתאספה כאן וכל תוספת היא ברכה בפני עצמה.

כשרוצים לקיים מפגן עצמתי לטובת אידיאל זה או אחר, בכינוס של אנשים יחד, אנו נתייחס לכמות האנשים שגדשה את האירוע וככל שהמספר יגדל כן תגבר עצמתו של כינוס זה.

היחס הנשמתי לאדם הנו ממקום ייחודי, הפונה לכלל, למקור הנשמות שכולן מאב אחד ולכן היחס אליהם הוא כבנים שאב אחד לכולנה.

נאמר בתהילים: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. (ל"ג, ט"ו). דווקא משום שהוא יוצר יחד לבם, לכן הוא זה שיכול להבין אל כל מעשיהם. כלומר: שמחפשים מקור לראיית הזולת יש להביט על נשמתו, על מקום בו אפשר להבין אותו ואת מעשיו כמקור מאחד ולא ממקום בו הנו כסובייקט נפרד וייחודי בעל צרכים ורצונות שונים, שם יהיה  קשה יותר לחבור אליו ולהבין תמיד את מעשיו.

הסובייקטיביות האינדיבידואלית הייחודית מספרת את מהותה של ספירה:

הרבי מליובאוויטש התבטא פעם: "השם ברא את העולם באופן כזה שלכל אדם יש מראה ייחודי משלו, עד שלא יתכן ששני נבראים בעולם יהיו זהים לגמרי, אלא לכל היותר יהיה ביניהם דמיון כללי. הסיבה לכך היא שלכל נברא יש תפקיד אישי, שאינו נמצא אצל נברא אחר. והתפקיד הזה חיוני לצורך הגשמת תכלית הבריאה" (שיחות קודש תשמ"א ג').

ישנה אמרה המצוטטת בספר 'היום-יום' (הספר הראשון אותו ערך הרבי מליובאוויטש בהוראת חותנו הרבי הריי"צ). בשם בעל התניא המכונה אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד. כתוב: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כ"ג, ט"ו). 'וספרתם' הוא מלשון ספירות (אבן ספיר) ובהירות. 'וספרתם לכם', צריכים לעשות שיהיה ה'לכם' בהיר. ובמה מספרים את ה'לכם'? 'בשבע שבתות תמימות', בבירור שבע המדות שכל מדה ומדה תהיה כלולה משבע, ושבע המדות עצמם יהיו (בבחינת) שבע שבתות". (ספר היום יום י', אייר).

משמעות הדברים הנה: לכל אדם יש סיפור חיים, סיפור בו הוא מספר לעולם מי הוא ומה הוא.  סיפורו של אדם מתאר את דרכו בעולם ואת ייחודיותו של כל סובייקט. סיפור חייו של אדם צריך להיות מואר באור יקרות כמו אבן ספיר. הדרך להאיר את דרכו בעולם עוברת בעבודה עצמית מאומצת לאורך כל שנות חייו.

אמרה נוספת המצוטטת מתוך ספר 'היום-יום' הנו: באחת ההתוועדויות (תרנ"א-נ"ג) אמרו בפני האדמו"ר הרש"ב (האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד לדורותיהם). 'חסידי אדמו"ר הזקן היו תמיד סופרים'. אימרה זו מאוד מצאה חן בעיני אבי. ואמר: "כך הוא עניין העבודה השעות צריכים להיות נספרים ואזי הימים נספרים. כשחולף יום, צריכים לדעת מה פעלו ומה צריכים להמשיך לפעול. בכלל צריכים לראות שהמחר יהיה הרבה יותר יפה מהיום". (א' אייר).

מהותה של ספירה הנה האכפתיות מהדבר אותו סופרים. כאשר אנו מעניקים חשיבות לדבר הנספר ולוקחים אותו ברצינות אנו יוצרים מרחב מאפשר של קרבה ביננו לבין הדבר הנספר.

אנו מייצרים ומאפשרים מרחב בו הדבר הנספר מקבל ביטוי עצמי, ייחודי וסובייקטיבי המאשר ומתקף את תחושת שייכותו למרחב אליו ואותו אנו רוצים לשייכו.

האידאליזציה יוצרת תחושת שייכות אישית:

הספרות הטיפולית מתייחסת להאדרה והעצמת הסובייקט הצורך הנרקסיסטי הטבעי והבריא כחלק מבריאותו הנפשית של האדם כבר משחר ילדותו. המושג אותו טבע הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט (יהודי אמריקאי ממוצא אוסטרי ממייסדיה של גישת פסיכולוגיית העצמי). הנו – 'mirroring'.

מושג זה מתייחס לצורך הראשוני והחיוני לו זקוק הפעוט שבא לעולם דרכו מקבל הוא את התוקף והאישור לסובייקטיביות שלו. העצמה והאדרה העוברת דרך השיקוף אותו מעניקים ההורים לילדם בכל פעולה בה הוא מבטא את עצמו ואת ייחודיותו דרך התנהגותו בדרכו בעולם.

כאשר ההורים לא העניקו את ההעצמה וההאדרה לילדם דרך השיקוף למעשיו והתנהגותו, הילד גדל עם חסך רגשי עמוק לצורך בנראות ייחודית סובייקטיבית. רק שכאשר הוא כבר גדל הוא נאלץ להשיג זאת בכוחות עצמו. מה שבא לידי ביטוי בניסיונות מעוותים לקבל ולזכות בנראות סובייקטיבית מסביבתו.

הדרך בה נראה אותו מתנהל כאשר הוא נואש לזכות בנראות הכוללת העצמה והאדרה סובייקטיבית תבוא לידי ביטוי מצדו באופן בו מאלץ את סביבתו לראות אותו בכל דרך אפשרית, דבר הבא לידי ביטוי בהתנהגויות לא מותאמות ומטרידות את סביבתו, מה שיגרום להתרחקות ורתיעה ממנו, שרק תעצים ותגביר את הצורך הנרקסיסטי המעוות הלא פתור אצלו, ותייצר 'זעם נרקסיסטי' הבא לידי ביטוי באופן לא מודע כמובן בתוקפנות מצדו בדרישה ובתביעה להכיר בו ובצרכיו בכל דרך שהיא. עם קושי אדיר ויכולת לראות ולהכיר בצרכי הזולת.

כי תשא את ראש בני ישראל- מתייחס לנשיאה כלומר: הגבהה של בני ישראל על ידי מנייתם יחד בכמות.

היכולת להגביה אדם הנה כאשר אנו מונים- (סופרים) אותו כלומר: רואים אותו!

היכולת לראות את הזולת הנה על ידי הכללתו במניין אחד עם כלל הנמנים, מניין זה יוצר אצלו תחושת שייכות לכלל.

רק כאשר אדם חש שייכות חברתית הוא יכול להפוך לנותן. כלומר: כאשר אנו מונים אותו עם הכלל ומעניקים לו תחושת שייכות אנו יוצרים אצלו מלאות נפשית פנימית מתוכו (מוקד שליטה פנימי) ובכך אנו הופכים אותו ממקבל לנותן ומעניק מעצמו לאחרים!

את זה נלמד מהפסוק הבא בפרשה:

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה.(שמות ל"ג , י"ג).

ורשי על אתר כותב:

זֶה יִתְּנוּ – הֶרְאָה לוֹ כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ, וּמִשְׁקָלָהּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְאוֹמֵר לוֹ: כָּזֶה יִתְּנוּ.

כלומר: אחרי שהפכתם כל אחד ואחת מכם למקבל על ידי הענקת שייכות חברתית במניין הפקודים, בעצם התפיסה שכל אחד ואחת מכם הנו חצי- 'מחצית השקל' ורק על ידי חבירה יחד אתם נעשים לשלם, רק כעת אתם ראויים למעבר ממצב של מקבלים למצב של נותנים- לאלו המעניקים מעצמם, מתוכם את מה שבוער בכם בקרבכם את האש היוקדת בכם- בדמות 'מטבע של אש'.

ובמילים אחרות: כאשר אנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו ובוחרים לחבור לזולת, תוך הבנה שרק על ידי החבירה יחדיו אנו יוצרים את השלם הגדול מסך חלקיו שלנו, או אז נולדה לה ההבנה בתוכנו שהחבירה לזולת משרתת בסופו של דבר אותי. שכן כאשר אני ניצב בפני עצמי הנני לא יותר מאשר חצי, ורק כאשר אחבור לזולת אהפוך לשלם שבי הגדול מסך חלקיו.

רק כעת ניתן לתרגם את הכח של שייכות ואחדות זו למופע של הענקה האחד לשני בדמות 'מטבע של אש' ולחבור לחצי השני שלכם ולהנכיח את השלם שבכם הגדול מסך חלקיו בדמות הענקה לזולת.

האש היוקדת ובוערת בכם, מספרת את הסיפור של כל אחד ואחת מכם ומשמעותה של חבירה זו יחדיו, ואת הכח העצום שבנתינה זו, נתינה פנימית הבוערת בתוככם וממתינה להאיר את הזולת.

אז: היכולת לראות את הזולת- 'לספור אותו' מותנית בבחירה להיות שייך לכלל במניין הכמותי ומשם המעבר והדרך לחלק האיכותי בנתינה העצמתית הבוערת כאש בכל אחד ואחת מאתנו קצרה.

את האש נותן משה רבינו אך על כל אחד ואחת מוטלת האחריות להצית את האש שבקרבו!

הדיפלומט הישראלי יהודה אבנר, שעבד בשירותם של ארבעה ראשי-ממשלה, היה מבקר תכופות אצל הרבי מליובאוויטש ונכנס לפגישות אישיות בחדרו. פעם אחת העז ושאל, "מה תפקידו של רבי"? השיב הרבי: "תאר לעצמך שאתה מביט בנר. הנר עשוי מחומר דליק, כמו שעווה, ויש בו גם פתילה, אך זה עדיין אינו הופך אותו לנר. כדי שזה יהיה נר צריך להדליקו, ואז יאיר וימלא את ייעודו. גם יהודי הוא בבחינת נר, ותפקידו של רבי להדליק את הנר". קודם צאתו שאל מר אבנר את הרבי: "האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?". חייך הרבי והשיב: "נתתי לך את הגפרור. עכשיו הכול תלוי בך".

מסיפור נפלא זה נוכל ללמוד על תפקיד האישי והייחודי שניתן לכל אחד ואחת עלי אדמות, להצית את האש שבקרבו על ידי מילוי שליחותו בעולם בדרכו הייחודית לו. כפי שייעדה לו ההשגחה העליונה. תפקידו של מנהיג אמנם הוא להאיר את דרכו של האדם ולכוונו אל ייעדו בעולם, אך על האדם עצמו מוטלת הפעולה המעשית 'להצית את האש שבקרבו' לבצע את תפקידו ולמלא את ייעודו ולסייע גם לזולת לעשות כן בעצמו.

משה רבינו אמנם גילה לעם ישראל איזה מטבע יש לתת 'מטבע של אש', אותה אש פנימית הבוערת בלב כל יהודי ולתתה לה' יתברך, אמנם את האש עצמה מוטל על האדם להבעירה בקרבו בהכרה בכך שהוא רק חצי ועם החבירה לזולת החצי השני נעשה הוא שלם.

פעם נכנסה אל הרבי מליובאוויטש קבוצה של אקדמאיים, ושאלו שאלות על היהדות והחסידות.   אחת השאלות הייתה: מה תפקידו של רבי בישראל? השיב הרבי: "על עם-ישראל נאמר "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". ( מלאכי, פרק ג' פס' י"ב).

יהודי כמוהו כארץ, כאדמה. בתוך האדמה מצויים אוצרות רבים: מחצבים, מתכות יקרות, אבני-חן. אך צריך לדעת היכן לחפש אותם וכיצד להוציאם ממעמקי האדמה. מי שאינו יודע כיצד לחפש, עלול לחפור באדמה ולמצוא רפש ובוץ, או אבנים וסלעים. אף בנפש האדם כך. היה פסיכולוג מסוים שחיטט בנפש האדם ולא מצא אלא רפש ובוץ. אחר מצא אבנים וסלעים (תאוות שלטון). תפקידו של רבי למצוא את האוצרות שיש ביהודי – את הנשמה האלוקית השוכנת בנפשו של כל אחד ואחד מישראל".

גם מסיפור נפלא זה ניתן למוד על תפקידו של מנהיג על האחריות הגדולה ועל הייחודיות שבעבודה המאומצת הנדרשת ממנו, אמנם את העבודה בפועל לאחר שהתגלה האוצר החבוי, כעת לאחר שהיהלומן (המנהיג) גילה את האוצר שבאבן הייחודית, העבודה להאיר את העולם באור יקרות תלויה אך ורק באבן עצמה!

כך האדם שזכה והתגלה האוצר הפנימי הייחודי שבו נדרש בכוחות עצמו להאיר את העולם סביבו באור יקרות.

שבת שלום ומבורכת

המאמר נכתב באדיבות מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

לגלות את ההסתר

בימי מרדכי ואסתר  הנהגת הקב"ה כלפי עם ישראל הייתה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" – העלם והסתר שבא לידי ביטוי במצבם הירוד של בני ישראל שחטאו ו"נהנו מסעודתו של אותו רשע". גם גזירת המן הייתה הגזירה הכי נוראה אי־פעם בתולדות העם היהודי: להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בעולם ביום אחד. בדרך הטבע, האיום על היהודים היה אמיתי וישים, כיון שאחשוורוש שלט על העולם כולו, מהודו ועד כוש.

ב"לקוטי שיחות" חלק ו', הרבי מה"מ מביא שני עניינים הפכיים הנגזרים מעצם השם "מגילת אסתר". אסתר מלשון הסתר, "ויתירה מזו – עד להסתר כפול, כמאמר הגמרא: 'אסתר מן התורה מניין, ואנכי הסתר אסתיר', פעמיים הסתר". לאידך גיסא, השם 'מגילת אסתר' (ובפרט שנקראת גם 'מגילה' סתם) מצביע על גילוי: 'מגילה' מלשון גילוי".

ההסתר נמצא גם בכך שבכל המגילה כולה על אף שהיא אחת מכתבי הקודש, לא מופיע ולא שם אחד משמותיו של הקב"ה.

איך מסתדרים שני הדברים ההפכיים האלה: העלם והסתר עם גילוי? ואיך זה ששם ה' גם מוסתר במגילה? ומה הלימוד שאנחנו יכולות לקחת מזה אלינו היום, כל אחת לחייה ברמה הכללית והאישית?

לפני שנענה על השאלות הללו, נתבונן בלימוד שהרבי קורא לו 'לימוד עיקרי' שיש לקחת מסיפור המגילה:

לכאורה, מיד כשיצאה הגזירה, הדבר הראשון שהיו צריכים מרדכי ואסתר (במיוחד מרדכי שהיה עם קשרים בחצר המלך, ואף הציל את חייו) לדאוג לשתדלנות בדרך הטבע בקרב השרים לביטול הגזירה. אך הם נהגו אחרת – מרדכי שם שק ואפר וקרא לכל היהודים לעשות תשובה, וכך גם אסתר. יותר מכך, אסתר הפליגה להנהגה הכי הפוכה מההיגיון: בנוסף לבקשה שלה ממרדכי "צומו עלי שלושת ימים לילה ויום", היא החליטה שגם היא תצום וכך תיגש אל המלך. המשמעות היתה, קודם כל, סכנת פיקוח נפש. החוק המלכותי קבע שאסור לגשת למלך בלי הזמנה מצידו, ואילו היא לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום. ואם היא ניגשת למלך שלא כחוק, היא חייבת לשאת חן וחסד בעיניו, אחרת…

אולם הפעולה שהיא בוחרת – לצום שלושה ימים ושלושה לילות. לא יודעת מה איתכן, אבל אני לא רוצה לומר איך אני נראית אחרי יום אחד של צום… מה ההיגיון?! למה לעשות פעולה שעלולה לסכן אותה  עוד יותר? האם לא מספיק שכל היהודים צמים בעבורה?!

אלא, מסביר הרבי, אסתר ידעה שהגזירה באה מלמעלה בגלל עניין רוחני שצריך לתקן. אם כן, המעשה העיקרי הנדרש, הוא תשובה וצום. ההליכה אל המלך נועדה רק כדי להשתדל בדרך הטבע כפי שה' רוצה. דווקא הצום, ההתקרבות אל ה', הוא זה שפעל למעלה מהטבע את נשיאת החן.

מכאן למדנו, שכאשר יש העלם והסתר, אל לנו לשקוע עם המציאות ולחיות בתחושה של גזירה מונפת מעל, אלא לחדש ולהעמיק עוד יותר את הקשר שלנו עם הקב"ה דרך התשובה – לשוב לעצמנו האמיתי ולקיים את התורה והמצוות ממקום פנימי של בחירה ואהבה, ואז נזכה להארת פנים.

לחוות את הגילוי

וכך אומר הרבי בשיחה האמורה:

"על זה באה ההוראה מ'פורים' ו'מגילת אסתר'. גם כאשר יהודי שייך ל'פורים' בלשון פרסי, ול'אסתר' מלשון הסתר אסתיר, עליו לדעת שבכך נמצא הלמעלה מהטבע; ש'פור' – 'הוא הגורל', שעניין הגורל הוא למעלה מהשתלשלות, וב'הסתר אסתיר' נמצא ה'אנכי' שלמעלה מכל השמות אפילו משם הוי'".

זה ששום שם משמותיו הקדושים של הקב"ה לא מופיע במגילה, וזה שיש הסתר כפול, נובע מאותו מקור שהקב"ה בדרגה הגבוהה יותר נמצא ממש בתוך ההסתר.

וברמה האישית שלנו: כשאנחנו חוות בזמן הגלות מציאות שרחוקה מאוד מקודש – מציאות שנחווית כהעלם והסתר גדול – עלינו לדעת שהמציאות הזו עצמה מצביעה לנו שמה שמהווה אותה הוא הקב"ה בדרגה נעלית ומרוממת ביותר.

ואז: "בשעה שיהודי קורא את 'מגילת אסתר' – שגם את ענייני 'אסתר' (ההסתר הכפול, הסתר אסתיר) קורא הוא (ומקבל) בתור 'מגילה' מלשון גילוי, כי יודע שגם ה'פור' (עד ל'פור' שהפיל המן) 'הוא הגורל' – ו(כל זה) אינו 'למפרע' כי אם חי אצלו בהווה".

כלומר, כשגם על המציאות הנחווית לנו כקושי רב, אנחנו מסתכלות בעיניים פנימיות ורואות בתוכה את הקב"ה, ואחר־כך מצליחות לחוות ולהרגיש את זה. כאשר מאמונה שכלית אנו עוברות להתבוננות עמוקה בדבר עד שהוא מתיישב לנו ברגש הלב, או אז אנחנו "חיות" את האמונה הזו; שם משתנה המציאות ממצב של הסתר לטוב גלוי:

"אזי מגיע הוא לתכלית הגילוי – מגילה סתם, המביאה לשמחה גדולה ביותר עד לאופן ד'עד דלא ידע כו", שמחה בלתי מוגבלת".

התהליך הזה של השינוי התודעתי ב"קריאה" של ההסתרה כגילוי נעלה ביותר, וההתעצמות איתו עד שזה נוגע בדעת, ובלשונו הקדושה של הרבי מה"מ "חי אצלו" – פועלת גאולה פרטית.

ה"כתית למאור" שלי

במאמר "ואתה תצוה", הרבי מבאר לנו שהאפשרות לבחירה של היהודים בזמן המגילה בתשובה ובעצם בקיום התורה ומצוותיה במסירות נפש, הגיעה מכוחו של הרועה הנאמן שבדור, מרדכי היהודי. הרבי אומר במאמר, שככה גם הרבי בדורנו, הוא זה שמזין את כח מסירות הנפש הבאה מעצם הנפש.

ההתקשרות לרבי היא זו שמעוררת בנו כוחות של מסירות נפש ומאפשרת לנו לבחור בטוב, בכל מצב, גם במצבים של העלם והסתר מאוד גדול.

שיתוף אישי: בשנה שעברה זכיתי לחוות סיפור של 'מאור' מתוך ה'כתית', כאשר בנר ראשון של חנוכה, בשבוע ה־19 להריון, גיליתי שהעובר פסק להתפתח… אם זה לא מספיק, אז בדיוק בני הבכור היה עם קורונה. המשמעות של זה הייתה שכולנו, בעלי, אני וחמשת ילדינו שהינו בבית למשך תקופה. לכך התווסף הלחץ שמא אדבק ואצטרך לעבור את כל ההליך במחלקת קורונה, דבר שכל הרופאות ו'ידידים מבינים' המליצו להתרחק ממנו בתכלית… ההרגשה הייתה של חושך כפול.

ב"ה, עם הבחירה להעמיק בהתקשרות אל הרבי, מתוך רגש הודאה ובטחון בה' – במקום לשקוע ברחמים עצמיים – התחוללו אצלי ניסים גלויים! התקופה שהיתה באופן טבעי אמורה להיות שבר כלי, הייתה רצופה בחסדים על חסדים גלויים שהלכו והצטרפו:

בגלל הבידוד, אישה יקרה מהקהילה שהיה לה גמ"ח למבודדי קורונה, הרעיפה עלינו משחקים וספרים לילדים. היא הופיעה עם ארגז קניות, ארוחת ערב כיד המלך וממתקים לילדים, ודאגה לשלומנו משך כל ימי הבידוד. 'שפרה ופועה' דאגו לי לארוחות בוקר. הרבי השיב לי במכתבים הכי קרובים ומנחמים, עד לנימים הכי פנימיים ועצמיים של הנפש; היו אלו תובנות עמוקות שילוו אותי במהלך המשך חיי גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית.

זכיתי גם לשמוע סיפור נס מדהים של הרבי בגוף ראשון מבעל הנס תוך כדי שחיכיתי יחד עם בעלי בתור במיון למעקב. השכנים שלא ידעו מההפלה, רק מהבידוד, גם הרעיפו לקראת שבת עוגות מיוחדות. חברה נוספת הגיעה שעה לפני שבת עם עוד שתי עוגות. כל התקופה הזו –  דווקא מתוך ההעלם שבה, הצמיחה בתוכי הודיה עמוקה לה' על רוב חסדיו בתוך ההסתר. זה עורר בי אהבה עצומה ומחודשת!

בהמשך אותה שנה, למרות מה שעברתי, משהו גדול נולד מתוכי, גיליתי בתוכי כוחות ויכולות חדשים, ומחסומים רבים של שנים נפרצו באחת.

אני חווה את זה כדוגמה כיצד על־ידי ההתקשרות למשה רבינו שבדור, מרדכי שבדור, הרבי מה"מ – דווקא מתוך ה׳כתית׳ נעשה ה'מאור'.

מכאן זוכים גם ל"נהפוך הוא" – מההסתר הגדול מתגלה ההארה העצומה שמסתתרת מאחוריו; היא רק הייתה צריכה את התהליך של ה'כתית' כדי לגלות את הכוחות מעצם הנשמה.

כל אחת במקום האישי שלה יכולה לגלות את האור במסירות נפש, כמו אסתר בשעתה. זה יכול להיות בכל דבר קטן בחיים. למשל, אחרי שנפגעת ממישהו: האם תגיבי אוטומטית או תבחרי לעצור; האם תחשבי אוטומטית על מה וכמה שהוא פגע והוא לא בסדר, או שתסיטי את המחשבות למשהו אחר ותבחרי להתמקד בטוב. כשפועלים במסירות נפש גם ברמה הזו, רואים ניסים גלויים!

בהקשר הזה ברצוני לסיים ולחלוק עמכן המלצה חמה מניסיוני האישי:

לפני כתשעה חודשים התקשרה אליי חברה והציעה שנלמד בשיחה טלפונית כמה דקות משיחת ה"דבר מלכות" השבועית. הלימוד היה כל־כך מוצלח, שהביא אותנו להמשיך ללמוד מאז, מידי יום, כרבע שעה משיחות ה"דבר מלכות". אין לתאר את פקיחת העיניים והלב כל בוקר עם תורתו של משיח. כמה כוחות ועוצמות מקבלים להפוך את העולם (ראשית, הפנימי) ולצאת מההעלם וההסתר לאור ולגאולה.

(לתגובות: יעל בועזסון 054-5410291)

באדיבות: מגזין עטרת חיה

כמות: כ15 קציצות

אופן ההכנה וחומרים:
לגרד דק:
1 בצל
1 גזר
1 תפוח אדמה
1 קישוא – ולסחוט את המים מכל הירקות המגורדים.
מוסיפים חב קטנה של טונה סחוטה משמן או ממים.
תבלינים לפי הטעם: מלח, פלפל שחור, פפריקה ומלח.
2 כפות פירורי לחם
3 ביצים – ומערבבים הכל יחד.
מטגנים במחבת עם שמן חם עד שמשחים משני הצדדים. ניתן גם לאפות בתנור על חום 200 מעלות, למרוח על נייר האפיה שמן – להניח את הקציצות ולאפות כ15-20 דקות. להפוך את הקציצות לצידן השני ולאפות עוד כ5 דקות, לשים לב לא לאפות מידי הרבה, שלא יתייבשו.

ניתן להוסיף רוטב: עגבניה מגורדת, קוביות גמבה, 3-4 שום שלם, מלח, פלפל שחור, פפריקה כורכום, (מעט כוסברה קצוצה) וכוס מים – לבשל בסיר ולאדות עד שמתקבל רוטב סמיך.

"ירושלמית שכמוני…" פותחת מימי בחיוך. "אחרי החתונה גרנו ב… מה זה משנה בעצם? בעיר שהיא לא ירושלים ולא שושן. תענית אסתר התקרבה לסיומה ואני, ככלה צעירה ונרגשת, הכנתי ארוחה קלה אבל מושקעת לסיום הצום.

'את באה למגילה?' זרז אותי בעדינות הבעל החדש.

'מה מגילה? לא שברנו את הצום עדיין!' הייתי המומה.

'נכון,' הסביר בעדינות, מתופף על הידית של הדלת. 'לא שוברים את הצום לפני המגילה. אבל אם את ממש חלשה אפשר להכין מהר קפה!' הביט בשעון.

לא הייתי ממש חלשה, סתם מבולבלת. רגילה שבירושלים, עד המגילה, כבר אף אחד לא זוכר שהיה אי פעם צום… זו היתה הפעם הראשונה שקלטתי ש'פורים דפרזות' זה לא רק תאריך אחר זה משהו שונה לגמרי".

שאלתי כמה ירושלמיות, בהווה ובעבר, על 'פורים דמוקפין'. הפורים הירושלמי שמגיע סוף־סוף כשרוב עם ישראל, שתוי למחצה, לשליש או לרביע, מתחיל כבר להתאושש מהפורים שלו…

על השאלה מה עדיף? היתה התשובה חד־משמעית: ברור שפורים בט"ו אדר! טוב, ירושלמיות, מה ציפיתן…

מימי, ירושלמית שעברה ללא משנה איפה, עדיין תפוסה כולה על תענית אסתר: "איך אפשר להיכנס לפורים מתוך צום? איך? זה לא מסתדר לי גם אחרי כל כך הרבה שנים. לא משנה שעם הרחבת המשפחה, ב"ה, כבר כמעט לא יוצא לי לצום את תענית אסתר, ועדיין, לחשוב על הגברים שבאים לשמוע מגילה, לשמוח, להודות על הנס ולמחות את עמלק, והכל מתוך צום.

"וזה לא רק הצום, כל חג צריך ערב חג. בירושלים יש יום תחפושות, ויש תענית אסתר, ואז יש יום אחד חגיגי ושמח בו אפשר להתכונן לפורים כמו שצריך, למשתה ולמשלוחי המנות, אחר כך מגיע היום הגדול עצמו אותו אפשר לקבל בנחת. אבל כשהצום עוד בקושי יוצא וכבר פורים נכנס, זה לחוץ נורא! לי על כל פנים… בטח נשים שנולדו לתוך זה רואות את זה אחרת".

חדווה מדברת על המשפחתיות: "כירושלמים, יש לנו את הזכות להיות אלו שחוגגים אחרי כולם. למה זו זכות? כי כל האחים והאחיות משני הצדדים מסיימים את הפורים שלהם יום קודם, לא משנה באיזו שעה ובאיזה מצב… יום אחר כך הם קמים מאוחר, מסדרים ומארגנים, ואז אומר להם המצפון שלהם: 'בירושלים יש הזדמנות לשאוב עוד קצת שמחה של פורים, ואנחנו ככה נמשיך כאילו הכל כרגיל?' כל אחד בשלב אחר תופס את האוטו ובא, יודע שמחכה לו בית מסודר כשהוא יחזור…

"ההרכב משתנה. לפעמים רק האח, לפעמים גם בן הזוג, לפעמים כל המשפחה. וככה כולם איכשהו, אף פעם בלי הודעה מוקדמת, מצטופפים בסוף אצלנו במשתה. היו כמה פעמים שחשבנו להעביר את זה ל'פורים פרזות', להיפגש אצל אחד האחים וגם אנחנו הירושלמים נבוא, אך זה לא הולך. להם זה פורים ולכל אחד יש מחויבות למקום שלו, אצלנו זה ערב חג, למי יש זמן לנסוע עם כל ההכנות? ככה כל שנה הופך הבית שלנו להיות מוקד עלייה לרגל. אלו רגעים משפחתיים, ספונטניים והכי אהובים מכל השנה".

שלומית מדברת בכובע של שליחה:

"פורים חל בכל הארץ, בעצם בכל העולם, באותו יום. יום אחד. כל הפעילות, כל ה'מבצעים', כל ההתארגנות מתנקזת ליום מסוים, בדיוק כמו שהמן הרשע תכנן… בחנוכה או בסוכות, יש עוד פריסה כלשהי של ימים. אם שליח אחד תכנן הדלקה מרכזית בנר ראשון, השליח השני בנר חמישי והשלישי במוצאי שבת. כשמנסים להשיג הצגה למסיבת חנוכה, יש למפעיל כמה אופציות להציע. הטנקים, למשל, יכולים להיות כל ערב בשיירת אור באזור אחר בארץ ישראל. כך גם בסוכות. יש טווח של כמה לילות לארגן בהם 'שמחת בית השואבה', תשאלו תקליטנים, הם חוגגים מערב לערב כל החג.

"בפורים כל הבחורים ל'מבצעים' תפוסים, 'מבצע מגילה' הוא באותו לילה בכל מקום. שליח צריך עוד כמה מגילות כשרות? כולם ישמחו לתת לו, בעקרון, אבל בדיוק בלילה הזה הם צריכים בעצמם את המגילה, כמה לא מפתיע…

"מי יוצאת דופן? ירושלים! כששליח בירושלים מתארגן ל'מבצע פורים', יש לו ברוך ה' הרבה בחורים שישמחו לעשות עוד קצת 'מבצע פורים', אפילו שאצלם כבר נגמר… שלוחים מכל הסביבה ישאילו לו בשמחה את מגילותיהם, הם כבר לא זקוקים להן עד שנה הבאה. אז צריך שהחבר'ה יישארו לישון בירושלים וגם יאכלו בה משתה כדי שיוכלו להוציא ידי חובה בקריאתם? זו כבר בעיה קטנה יחסית".

אז מה, הכל יותר טוב ב'פורים דמוקפין'? יש זמן להתארגן, לא מגיעים מתוך צום, קל להשיג בחורים ומגילות וכל המשפחה חוגגת אצלכם?

מימי נאנחת, "אצלנו אין 'אסרו חג'… בכל הארץ יש יום אחד בו אפשר להתאושש בנחת מהיום המעייף והמאסיבי הזה, פורים. לנוח, להעביר את היין, לשטוף את הבית ולארגן את ערמות הממתקים. אולי אפילו להספיק לכבס את התחפושות ולארוז למעלה, לחרוצות שבינינו. אבל הירושלמים… זה לא משנה אם המשתה נמשך גם עד חצות לילה, ושיכור אחד עוד ישן אצלך על הספה והכיור עולה על גדותיו מהכלים, כל הבית מלא צלופנים ועטיפות והרצפה דביקה – בשמונה בבוקר שלמחרת צריך להתייצב לעבודה!"

שולמית: "זה באמת לא קל. בגלל החזרה הזו לעבודה מיד בבוקר למחרת אני מרגישה לפעמים כאילו אני לא מצליחה לסיים באמת עם ה'בלגן' של פורים עד הניקיון של פסח… התחפושות עוד בקושי מכובסות, מחכות בערמות של כביסה לקיפול, ושבת כבר מגיעה וניסן"…

חדווה: "אני לא יודעת על מה אתן מדברות. זה שאין לפורים 'איסרו חג' אצלנו במוקפין, זו אחת המעלות שלו! הילדים חזרו מוקדם ביום התחפושות, מלוכלכים, מלאי אנרגיות עם רמות סוכר גבוהות בדם. זה המשיך לתענית אסתר וטעימות מכל ממתק או עוגה שיש בבית. המשיך ב'פורים פרזות', ערב פורים אצלנו והגיע לשיא בפורים עצמו. הם הפוכים ומבולבלים וכל מה שהם צריכים עכשיו זה לחזור למסגרת נורמלית, ודחוף! באמת נראה לכם שאחרי הבלגן' הזה צריך עוד יום חופשה?! לחזור ללימודים מיד יום אחרי פורים זה הפתרון המושלם וזו עוד אחת המעלות של פורים ירושלמי. טוב, אולי בכלל לא מדובר בויכוח אלא בעובדות. אתן עובדות, לא? כי אני פשוט בבית, חייבת יום של שקט להתארגן"…

חוויה ארוכה ומשולשת

'פורים משולש' הוא אורח מיוחד לירושלמים, המגיע לביקור פעם בכמה שנים. הביקור האחרון שלו היה לפני שנתיים, והבא יהיה בעזרת ה' בעוד שנתיים, בשנת תשפ"ה.

מהו פורים משולש?

לפי הלוח העברי, י"ד באדר לא יחול לעולם בשבת, אולם ט"ו באדר בהחלט יכול לחול בשבת ואז מנהגי ומצוות הפורים בירושלים מתפרסים על פני שלושה ימים:

ביום שישי, פורים בכל הארץ, קוראים גם בירושלים את המגילה ונותנים 'מתנות לאביונים'.

בשבת, קוראים בתורה את הקריאה המיוחדת לפורים "ויבוא עמלק" ואומרים "על הניסים" בתפילות ובברכת המזון, ואילו ביום ראשון מקיימים את המשתה ונותנים משלוחי מנות.

זו בהחלט חוויה ארוכה ונדירה שרק ירושלמים או אורחיהם המיוחדים זוכים לחוות אותה.

שולמית: "יש משהו יפה ב'פורים משולש'. החלוקה הזו לשלושה ימים נותנת לנו שהות להתמקד כל פעם במצווה אחרת. בפורים רגיל, תמיד מרגישים שלא מספיקים הכל. לארגן עוד קריאת מגילה או למהר כבר למשתה שמוזמנים אליו המון משתתפים? ככה הקב"ה מסדר לנו יום אחד להשקיע רק במקרא מגילה ויום אחר במשתה.

"גם כל הנושא של משלוחי המנות מקבל יותר זמן ומקום. לפני שנתיים הצלחנו אפילו להיכנס בנחת אל אנשים בקהילה לתת משלוח מנות ולשבת בנחת לדבר. מתי בכלל מגיעים לזה בפורים רגיל? החיסרון היחיד שיש בזה הוא בכך שקוראים את המגילה באותו תאריך כמו כל עם ישראל… ואז אנחנו בבעיה עם הבחורים והמגילות הלא-פנויים…"

חדווה נאנחת: "לי זה ארוך מידי… ועוד שבת באמצע. מגילה בחמישי בלילה, מגילה בשישי. אחר כך להכין שבת, ובמוצאי שבת להתחיל עם הכנת משלוחי המנות, ואז המשתה בראשון לתוך הלילה… מה שאני כן אוהבת ב'פורים משולש', זה ההצטרפות של כל המשפחה למשתה. אחרי שבת שלמה אין אפילו את התירוץ של עייפות. כולם מתייצבים!"

באדיבות מגזין עטרת חיה

האמת? מה אנחנו כבר רוצות מהילדים?

קצת נחת רוח.

שיגדלו חסידיים, שיתנהגו באחדות, שיהיו חיילים מסורים של הרבי מה"מ, שתהיה להם קבלת עול, שיתנהגו בדרך ארץ, שיביאו תעודה טובה, ש…

שנראה מהם נחת!

תגידי, הילדים שלך תמיד מזדהים עם הציפיות הללו?

ובכן… מסתבר שלא תמיד.

האם הם מצליחים לממש את הציפיות שלך?

שוב – כנראה שלא תמיד…

האם ניסית פעם לברר עם הילדים שלך את העמדה שלהם לגבי הציפיות שלך?

כי למשל בגיל ההתבגרות יש להם יותר צורך 'לממש את עצמם' מאשר לממש את החלומות שלנו שלא תמיד נראים להם ריאליים בכלל.

ואולי באמת לפעמים אני חולמת על משהו שלי כיף לדמיין אותו, אבל הוא לא לגמרי מותאם לילד הספציפי הזה בשלב הזה של חייו? אולי אני צריכה להנמיך ציפיות בתחומים מסוימים ולראות את מה שכן יש חיובי בילד – גם אם זה בתחומים אחרים, שלא עליהם חלמתי?

ועוד שאלה אחרונה: האם אני זוכרת תמיד להעריך ולציין באזני ילדיי את הנחת שכן יש לי מהם ב"ה (ובהחלט יש!)?

מספיקה מסירת הנפש

אולי ניתן לומר בהשאלה ובדרך אפשר שמהשיחה של הרבי מה"מ ב"דבר מלכות" השבועי עולה שלפעמים צריך לוותר על "עוד קצת נחת" בתחום אחד, ולעבור להעריך ולרוות נחת ממה שהיה עד היום וכבר יש, כי אין טעם "למתוח מדי את המיתרים" (כמו הביטוי שמופיע לא פעם במכתבי הרבי):

"גם אם רצונו של הקב"ה ב'נחת רוח' ממסירת נפש – הרי נוסף לכך שכבר יצאו ידי חובת מסירות נפש במשך כל הדורות שלפני זה, מספיקה מסירת הנפש של בני ישראל בכך שנמצאים עוד רגע אחד בגלות!

בני ישראל נמצאים כבר בגלות יותר מאלף ותשע מאות שנה ומשיח צדקנו עדיין לא בא!… כבר סיימו כל ענייני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד על ידי השמחה בחודש אדר…), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואף על פי כן, עובר עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!"

אז מה? שנכנס לדכדוך?

חלילה!

הבאת הגאולה (הפרטית והכללית) אפשרית רק על ידי שמחה (כבר ניסית את זה? לעזור לילדך לעבור אתגרים ו"לעמוד בציפיות" בעזרת השמחה? שמחה שלך ושמחה שלו!),

והלא השמחה היא זו שמזרימה לנו חיות בהמשך העבודה ברגעים האחרונים הללו של הגלות, נותנת כוח להמשיך לעמוד באתגרים (שוב, תחשבי על התחושות של הילד שלך כשהוא מקבל פידבקים חיוביים מתוך שמחה והתלהבות על כל הישג, ואמונה שהנה הוא צולח את האתגר!) ובכלל משנה את המבט והיכולת.

איך אומר הרבי בהוראה לפועל?

"להוסיף ביתר שאת וביתר עוז, ובתגבורת החיות, בכל מעשינו ועבודתנו בלימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כדי להביא בפועל ובגילוי את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו".

מיד ממ"ש.

באדיבות מגזין עטרת חיה

פורים זו הזדמנות נהדרת לחשוב על המטרות שלך, לחדד אותן ולתכנן כיצד תוכל להתקדם בביצוע שלהן. זה הרגע שלך לקלף את המסכות ולפגוש את עצמך פנים אל פנים, במפגש אינטימי, כנה וצומח.

למה חשוב מיקוד
כשאנחנו כל הזמן בעשייה, קל להיקלע למציאות של חיי היומיום ולשכוח מה באמת חשוב לנו. לכן כל כך חשוב לקחת רגע, להתמקד ולבדוק מה עובד לך ומה חשוב לשנות, כדי שתהיה לך אפשרות להתקדם עם מצפן הערכים והחזון של חייך. כאשר אנחנו מאוזנים, אנחנו מסוגלים לראות בבירור מה הכי חשוב לנו ומה עלינו לעשות כדי להשיג את המטרות שלנו.

איך ליצור מיקוד
יצירת מיקוד בחייך מתחילה בלקחת קצת זמן לעצמך – גם אם זה רק 10-15 דקות בכל יום. במהלך הזמן הזה, כדאי לחשוב על המטרות והערכים שלך, לעשות מדיטציה או להתפלל, או פשוט לנשום כמה נשימות עמוקות. אולי ירגיש לך נכון לכתוב יומן על המחשבות והרגשות שלך במהלך תקופה זו.

כדי שזמן המיקוד יהיה כמה שיותר אפקטיבי עבורך, כדאי לשים לב לסביבה מתאימה שתאפשר לך להתרכז ולחשוב. סביבה אמנם נשמעת בעיקר כמו מקום לשבת או ללכת בו, אבל אני מתכוון גם לסביבה הדיגיטלית: טלפון, שעון, מחשב וכו’.

ממיקוד לאיזון
חשוב גם, במסגרת זמן המיקוד, לחשוב עלהאיזון שבין חיי העבודה, לבין חיי המשפחה ולבין החיים האישיים שלך. אדם שתמיד ממוקד בשביל העבודה, לעולם “לא יהיה לו זמן” לעצמו או לאהוביו. ואם לא יהיה לך זמן למיקוד בעבודה אישית ומשפחתית, אז לעולם לא תהיה לך את האפשרות להשיג את המטרות האישיות שלך.

למעשה, על ידי הקדשת זמן המיקוד כדי לסדר את המחשבות, הרגשות והמעשים שלנו, אנחנו יוצרים מרחב לשיקוף-עצמי וצמיחה מאוזנת. לכן, אני ממליץ להקדיש זמן, מדי שבוע, לבחון אתהמטרות שלך ולתכנן כיצד תוכל להשיג אותן.

זה הרגע שלך לקלף את המסכות ולפגוש את עצמך פנים אל פנים, במפגש אינטימי וכנה. חשוב לזכור: מיקוד הוא המפתח לאיזון.

מאת שמואל הראל המומחה לעסקים

תרשימים מורחבים ומפורטים: 06-03-2023-06-08-20-תקצירי פורים רב שנתי

שו"ת באתר סמס לרב: https://bit.ly/3EWSiB0

שיעורי וידאו מרתקים באתר מדיה הלכה: https://bit.ly/3KoKE2P

הספר המהודר 'הלכה למעשה – חנוכה ופורים': http://bit.ly/3DQbP5O

טבלת המשמחים

כשילדיי היו קטנים, הכנתי לכבוד חודש אדר טבלה משפחתית. בשורה העליונה של הטבלה היו שמות כל בני המשפחה וכן גם בטור הראשון. מתחת הטבלה כתב כל אחד מהילדים (או ביקש שיכתבו עבורו) לפחות משהו אחד שמשמח אותו. גם אנחנו ההורים כתבנו מה משמח אותנו (כן, ניחשתן נכון, היה שם גם סדר ופתקי נחת…).

במהלך השבוע, כל אחד סימן את מי הוא הצליח לשמח (השורה העליונה ביטאה את 'המשמח', והסימון היה בשורה של מי ששימחנו אותו).

בסוף שבוע נהננו להיזכר מה מסמן כל V, לצחוק ביחד (לא זוכרת אם עשינו מזה התוועדות או לא – אבל ודאי שזה אפשרי) ופתחנו טבלה חדשה.

לא תמיד זה היה קל וזורם; ליצר הרע יש הרבה מאד סיבות למנוע מאמא יהודיה לשמוח ולשמח, אבל מול עיניי הייתה הוראת הרבי מה"מ ב"דבר מלכות" של השבוע:

"להוסיף ולהרבות בשמחה עוד ועוד מיום ליום בחודש אדר החל מראש־חודש: בעצמו, בבני ביתו, בזולת ובסביבתו. לכל לראש על ידי לימוד התורה וקיום המצוות בהידור, וכן על ידי דברים המשמחים בפשטות".

מעניין לשים לב כי למרות שהרבי מה"מ מציין את לימוד התורה וקיום המצוות בתור הדרך המרכזית להיות בשמחה, עדיין יש את התוספת של דברים 'גשמיים' שמשמחים, כי אנחנו בכל אופן נשמה בתוך גוף בעולם הזה הגשמי.

שמחה עם משמעות

עם זאת, עבורנו, כאנשים בוגרים וחושבים, יש את האופציה להגיע לשמחה הרבה יותר משמעותית, שאמנם לא עולה אגורה, אבל בהחלט דורשת השקעה, וכך מסביר הרבי מה"מ:

"השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, בשעה שיודע שבכל מצב בו הוא נמצא – אפילו למטה מטה, בעולם שבחיצוניות נראה כהעלם והסתר על אלוקות, הוא קשור לקב"ה, שכן אפילו כפי שנמצא למטה נשמה בגוף, הוא 'בנו יחידו' של מלך מלכי המלכים הקב"ה".

אין לי ספק שאנחנו, כנשים וכחסידות חב"ד, מסוגלות בקלות יחסית להתבונן בנקודה הזו 'בכל מקום ומצב שאני נמצאת – אני קשורה לקב"ה, אני 'בת יחידה' אצלו! הוא אוהב אותי בכל מצב!' כיוון שכך, אפשר לנשום עמוק, ליישר כתפיים ולשחרר את השרירים, ושוב לנשום עמוק. אפשר לעצום עיניים ולהתחבר לתחושת השלמות הזו.

היו צדיקים שמחשבה כזו גרמה להם לצאת בריקוד, אצלי זה יותר האושר הפנימי.

עשירות למעשה

אבל בשיחה יש עוד הכוונות:

להשתדל להיות עשיר בפועל בכל העניינים – מתחיל מעשירות ברוחניות ועד גם עשירות בגשמיות (כדי שנוכל לקיים תורה ומצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף).

ואם כבר יש לנו עשירות שגורמת מנוחת הנפש, אז לנצל את העשירות כדי לעשות מהבית הפרטי משכן לה', כולל גם על ידי נתינה לצדקה לבנות בית הכנסת ובית המדרש.

והדבר הכי משמח שיכול להיות:

להתכונן להשתתף בבניית בית המקדש השלישי על ידי נדבותיו – אנשים, נשים וטף,

מיד, ממש

באדיבות מגזין עטרת חיה