נשות קראון היטס חוו הצצה לעשייה חוצת הגבולות של הנפלאות

העשייה הברוכה של נשות נפלאות מתגברות הגיעה לקראון הייטס • בערב מרגש התאחדו נשות שכונת המלך עם נשות ארץ ישראל להתוועדות חסידים מעצימה

באירוע מרגש שנערך השבוע התכנסו עשרות נשים מקראון הייטס להתוועדות חסידית לכבוד "שני המאורות הגדולים", ביוזמת ארגון "נפלאות מתגברות". משתתפות הערב זכו לקבל "טעימה" מהעשייה השוטפת בארגון, המוביל קהילת אלמנות חזקה ומקיים למענן שלל פעילויות.

ערב ההצדעה העניק הצצה לעשייה היומיומית ואפשר לנשות קראון הייטס והסביבה לחוות מקרוב את ההשקעה הרבה בכל פרט – המאפיינת כל כך את "נפלאות מתגברות". האירוע שילב בצורה יוצאת דופן בין גשמיות לרוחניות, עם אירוח מהודר ומפנק ותכנית עשירה במיוחד.

לאחר אמירת פרק תהילים ותפילה משותפת, התוודעו הנשים לסיפורים שמאחורי הפעילות, בשיח ובניגון: מהקמת הארגון בעשר אצבעות ממש ועד לחוויות והמופתים המלווים את פעילות הארגון ואת האלמנות עצמן, הגב' מולי רזניק, אשת רופאו של הרבי שיתפה את המשתתפות בסיפור חייה מעורר ההשראה והגב' מירי שניאורסון – המייסדת והרוח החיה שמאחורי הפעילות הדביקה את הנוכחות בחזון הארגון, בשיחה שכולה העצמה נשית חסידית.

התוועדות חסידית פועלת, כידוע, גם מה שמלאך מיכאל לא יכול לפעול – ועם הצגת תכניות העבודה לשנת ה'תשפ"ג הבעל"ט לקחו על עצמן המשתתפות החלטות טובות לשותפות במסע המרגש שמעניק כוחות ואור למאות נשים בשנה.

בשבוע שעבר נערכו ימי היערכות לצוות אחותשרי המונה למעלה מ100 בנות מסורות ואחראיות. ההיערכות נערכה במשך יומיים שבתחילתם נפגשו כל המדריכות במושב קוממיות. התכנית הייתה מלאה וגדושה בסדנאות מקצועיות ותכניות מיוחדות. בסיכומו של היום הראשון- התוועד הרב משה הלל על חשיבות הנסיעה למלך המשיח ועל האחראיות הגדולה של מדריכה בתשרי. בלילה המדריכות נשארו לישון בחדרי אירוח מפנקים. היום השני נערך בכפ״ח ואליו הגיע כל שאר הצוות. הן התכנסו יחד לתכנית בנושא התמסרות. ללא מדידה והגבלה. משם המשיכו להפעלת ODT משחררת וכייפית, ובסיכומם של היומיים התיישבו להתוועדות נוספת ומיוחדת מפי הרב אריה קירשנזפט

תודה למנחות המקצועיות של הסדנאות: הגב׳ אסתי משי זהב והגב׳ רחל מכאלשוילי.

באיחול ובטחון גמור שנזכה תכף ומיד ממש להתגלות הרבי מה"מ שליט"א לעין כל ולחגוג את תשרי תשפ"ג עמוק בגאולה השלימה

ב"ה יב' אלול תשפ"ב

ביטחון ! ביטחון !

הסיפור שלפנינו סיפור אמיתי ומרגש,   שהתרחש לפני שנים רבות בארץ ישראל. ב"ה זכיתי לשמוע את הסיפור מידידתי,  שביקשה לשמור על פרטיותה ולא לחשוף את שמה. היא אמרה, שתיבדל לחיים טובים ארוכים ולשלום,  שאביה ז"ל  לא היה אוהב,  שיפרסמו  ברבים את מעשיו הטובים. היה לי מאד לא קל לשמע  בקשתה,  אך לא היתה לי ברירה אלא להסכים.  כדי שהסיפור יכתב ויגיע לעיני הקוראים, כדי שכולנו נילמד מכך  מוסר השכל,  ביטחון בהשם  ומידות טרומיות  של אהבת ישראל נדירה.

וכך מספרת היא,  שתיבדל לחיים טובים ארוכים , את הסיפור שהתרחש עם אביה. החסיד, ירא השמים, הלמדן והצדיק ז"ל. אחד מחסידי חב"ד המופלאים הנדירים ברוחב ליבם,  ובהתקשרותם לרבי בלב ובנפש.

תודה להשם יתברך,  שזכינו גם אנו( שניבדל לחיים טובים …)להכירו. ב"ה זכינו  להנות כמה וכמה פעמים מטוב ליבו,  לפני שנים רבות. כשהבאנו לו תרומה כהכרת הטוב,  העביר התרומה למבצע נש"ק ( חלוקת נרות לכבוד שבת קודש. אחד מהמבצעים הקדושים של כ"ק הרבי מליובאוויטש). ושלח הקבלה במעטפה ( השמורה עד היום)… לביתנו.

חברתי מספרת,  שהאחיין שלה כשסיפר את הסיפור – שיסופר להלן – ציין, שאם הוא לא היה נוכח באותו מעמד, הוא בעצמו לא  היה מאמין.

האחיין ( שיבדל לחיים טובים..) היה  בביקור בבית  סביו ז"ל  יחד עם נכד נוסף , באחד מימי שישי לפני שנים רבות.  הבית היה ריק ממצרכים,  וחלות לשבת. לפתע  התנער הסבא ע"ה, ואמר בעוצמה בשפת אידיש ; "ביטוחן.! ביטוחן"! (הכוונה : ביטחון בהשם יתברך).

הוא  נתן בידי  כל אחד משני נכדיו  שתי שקיות ניילון גדולות  וריקות . לקח אף הוא  שתי שקיות ניילון ריקות,  והם צעדו יחדיו  לחנות המכולת לא הרחק מביתם. הסבא אסף מצרכי מזון  וחלות טריות לכבוד שבת,  והניח  בשקיות הניילון  שלו ושל הנכדים. הם חיכו בתור וכבר הגיעו כמעט לקופה.

הנכדים  התחילו  להרגיש במתח פנימי שגואה בם. הרי כסף לשלם עבור הקניה,  לא היה בידי אף אחד מהם.  'מה יהיה עכשיו'  חשבו  בליבם.

לפתע ניגש יהודי ג'ינגי' לסבא. הגיש לסבא שלוש מאות  ש"ח באומרו ; " לקחתי ממך גמ"ח בסכום הרבה יותר גדול. אך אין לי להחזיר לך את מלוא הסכום. בינתיים קח את הסכום הזה."

הסבא ז"ל  שילם לקופאי את כל סכום הקניה  בסך קצת למעלה משבעים ש"ח. ואף נותר בידיו עודף של קרוב ל – מאתיים שלושים  ש"ח. את הכסף הזה ביום שישי,  הוא לא השאיר בידיו.

כשיצאו מהמכולת ניגשו לאחד הבתים. הסבא ביקש מהנכדים להמתין לו בכניסה לבניין. הוא לא רצה שהם ישמעו את השיחה. אך הם  כן זכו לשמוע את הסבא נוקש באחת מדלתות הבניין. הסבא  הגיש את כל הכסף שנותר בידיו, את כל המאתיים ושלושים ש"ח במלואם !!!  ליהודי  אותו הכיר משכבר הימים.  יהודי ל"ע ניזקק, כדי שיהי' לו לקנות את מלוא המיצרכים הנחוצים  לכבוד שבת  המלכה.

באותם ימים,  סכום כסף כזה היה נחשב לסכום נכבד ביותר.

ננסה להפנים את המסר. ננסה לחזק בתוכנו את המחשבה והידיעה שהשם עמנו  תמיד בכל רגע ורגע. נחזק את הקשר והביטחון בקדוש ברוך הוא. נילמד מהיהודי החסידי האמיתי,  שלא  התפעל  מקושי. היה בו  בטחון מלא בהשם יתברך שיושיע אותו.

זכה לעזור לאלפי יהודים ומתוך ענווה.

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין

טייערע שווסעטער'.. טסים לרעבע! הספירה לאחור מתקצרת ו…את מאמינה?? זה כבר קורה ב"ה! בעז"ה ביום חמישי הקרוב תיפתח רשמית קבוצת 'אחותשרי' סמינר תשפ"ג בהתוועדות הכנה עוצמתית ומרוממת! יחד נתרומם! שנגיע מוכנות…:)

יום חמישי – י"ט אלול – 17:00 – ב..770 בכפר חב"ד!!! (קומה שניה).

מחכות לכן!

*הכניסה להתוועדות ההכנה היא לרשומות בלבד. בת שעוד לא נרשמה ומעוניינת לבוא תוכל להירשם במקום ולהצטרף. יש להצטייד בסכום מלא ומדוייק.

(כמובן שהכל בתכנון הגלותי, ובעז"ה נזכה להיפגש עוד הרגע בענן המוביל לגאולה האמיתית והשלימה ע"י הרבי מה"מ שליט"א.

מרוממות את השבוע עם חני שמולביץ!

יום ראשון 20:30

שימי לב לשעה!

והפעם מפגש עם שפרה אופנר, מנחת הורים ומטפלת ריגשית – "לחיות בתמימות".

הגרלה למשתתפות בזום על זיכוי ע"ס 150 ש"ח בחנות של גו'דיס לשמלה לחג

מחכות לכן בזום

לחצי לקישור לזום

כתבה זו, לא תכיל הרבה הסברים והקדמות – קראנה בעצמכן את הראיונות ולא תצטרכנה מילים נוספות…

ובכל זאת אי אפשר בלי סיפור להתחלה: בתשרי של שנת תשד"מ, קרובת משפחתי אם לשבעה ילדים – טסה לרבי לחג הסוכות – עם תינוק בן שמונה חודשים. הטיסה הייתה קשה – התינוק בכה כל הדרך, ורצה שאימו תעמוד איתו רק בתנוחה מסויימת -כל הטיסה עמדה האישה על רגליה. חאורך החג לא הצליחה להכנס פנימה את השורות הראשונות כדי לחזות ברבי, אך כשהגיעה ערבו של היום השני – ההתועדות עם הרבי, הצליחה לשים את התינוק אצל דודה שתשמור עליו ומיהרה ל770, הרי לא לחינם הגיעה מהארץ.

הדוחס היה עצום, היא הצליחה להידחק בשורה שלישית שעמדה על גבי גב הספסל, מחזיקה בתקרה כדי לא ליפול, רגליה באוויר – מרוב הדוחס העצום, היא לא הצליחה להגיע איתם עד לרצפת הספספל…

ותוך כדי שהיא כך תלויה בין תקרה לספסל עלתה במחשבתה הבזק של שניה: האם הרבי בכלל יודע כמה אנחנו נדחקות ונדחסות כאן במאמצים מרובים רק כדי לראותו ולשמוע שיחה?!?! היא לא גמרה להסיט את המחשבה מראשה ובאותה השניה הרבי הרים את עיניו הקדושות למעלה בחיוך, בדיוק למקום שהיא עמדה בו…

הרבי יודע, רואה, מרגיש ומעריך את המאמצים של כל אישה באשר היא! בהצלחה לך בתשרי הקהל שלך…

• לייקי הלפרין מצפת, טסה לרבי עם כל משפחתה:

מה זה הקהל בשבילך?

המחשבה הראשונה: נוסעים לרבי! היות שיש מצווה לשמוע את קריאת התורה מהמלך בחג הסוכות של הקהל – שזהו אחד משלושת הרגלים. וכולם יודעים את דבריו המפורסמים של הרבי: "נתינת יישר כח לכל האורחים שליט"א, אשר, הרגש החסידי שלהם האיר בהם בגילוי ובא לידי פועל ממש, לקיים את ה"לך-לך מארצך גו" כדי להיות בד' אמותיו (בית הכנסת ובית מדרש) של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, במשך הזמן ד"הקהל", "הקהל את העם האנשים הנשים והטף" (חג הסוכות) – עכ"פ שעה אחת או יום אחד, ועאכו"כ אלה שהיו כל משך חג הסוכות…" (משיחת לך-לך, תשמ"ח) ומוסבר בגמרא: 'האנשים עולים לבית המקדש – ללמוד תורה. הנשים – באות לשמוע! והטף – לתת שכר למביאיהם'.

ויש שכר למאמץ, רואים את זה במוחש!

ובמיוחד שהרבי הפך את 'הקהל' – לשנה שלימה, ולא רק בחג הסוכות! שאפשר ליסוע לרבי כל שנת הקהל – זה מיוחד! אך הכי מיוחד לסוע לרבי לחג הסוכות!

איך התקבלה ההחלטה לטוס?

ההחלטה הרגילה היא – שטסים לרבי! זה הנורמה! אבל אם לא מסתדר, ויש מניעות ועיכובים – אז צריך לקבל החלטה שלא יכולים לטוס… אבל מלכתחילה, בחגים – נמצאים אצל הרבי!

האם יש שיקול כלכלי בזה גם? איך מסתדרים?

מהיבט אישי – אנחנו חיים בגישה – שמי שעושה מה שהרבי וה' רוצים ממנו – אז יש לו מה שצריך! אז גם כשהוא צריך לטוס לרבי – יש לזה את הכסף! ורואים לפני ואחרי במעשה שהכסף מגיע בפועל לחשבון הבנק, ולקב"ה יש הרבה דרכים לדאוג לכך.

יש אישה שחשוב לה מאד ווילונות חדשים ומפוארים, יש אישה שלא תוכל להכניס את החג בלי פיאה חדשה שעולה לעיתים כמו שתי כרטיסי טיסה ויותר – כל אחת מה שחשוב לה בסופו של דבר יהיה לה את הכסף לכך. כל אחד במה שחשוב לו – הוא משקיע!

איך ההכנות לטיסה?

הטיפ החשוב ביותר הוא לחשוב כל העת על הילדים– במה הם יהיו עסוקים ומה הם יאכלו ואיך יסתדרו! ואז הכל הולך טוב יותר! אני הולכת לחנות זולה וממלאה מזוודה של חומרי יצירה, פלסטלינה, טושים, מדבקות, פרסים וכל מה שרק יכול להעסיקם.

בכלל, אם באים מצפת – זה בערך 12 שעות עד שעולים למטוס עצמו, כל הנסיעה עד לשדה, והפרוצדורות שם וההמתנות וכו'– אני מארגנת מראש תיקים עם ה-מ-ו-ן אוכל עבור כל ההמתנות עד הטיסה, והטיסה עצמה – ילדים רגועים כשהם שבעים! וגם מביאה מלאכות להכנה בשדה התעופה ובטיסה עצמה – ילדים לא משועממים – מתנהגים יפה!

יש לילדים הכנה רוחנית לקראת הטיסה?

אני מדברת עם הגננות והמורות שיערכו לילדים התוועדות 'צאתכם לשלום' – שם אנו קונים ממתק עבור כל החברים שנותרו בארץ, וכשהם חוזרים שוב עורכים התוועדות 'בואכם לשלום' בגן ובכיתה – רואה שזה עושה לילדים הרבה!

בשנה שעברה שלא יכולנו לטוס, הם כל העת שאלו: למה לא טסים? ואיך נוכל בלי להיות אצל הרבי?! זה חדור בהם, ב"ה.

ואת, מספיקה לעשות הכנה?

מאד משתדלת לפחות ללמוד את קונטרס: "בית רבינו שבבל" – זה מאד חשוב! אפילו כל שנה מחדש ללמדו, פתאום את קולטת לאיפה את נוסעת, וטשהגאולה ממש כאן ועכשיו, ש770 הוא בית המקדש והחשיבות של המקום של נשיא הדור. זה אמנם קצת ארוך ועמוק – אך אפשר לחלק וללמוד בכל שבת שתי אותיות, היום יש גם קונטרסים מבוארים עם הסברים וזה מקל.

איך מבחינה גשמית אתם מסתדרים שם?

לנו ברור שאם הגשמיות טובה עבור כל המשפחה, אז פנויים לקבל רוחניות! אם יש מקום טוב לישון, לאכול, לקלח את הילדים, לשחק – אז כל השהות היא אחרת. ילדים חייבים תנאים טובים, וגם הוריהם שמטפלים בהם. ולכן אנחנו שוכרים מקום מסודר ומשקיעים בזה.

יחד עם זה חשוב לזכור שילדים יש להם את שעות הארוחות שלהם, שעות העייפות וזמני המשחק – ולכן הם יקבלו כבר בשעה 9:00 ארוחת בוקר, ולא יחכו לארוחת הבוקר שמתקיימת בשעה 11:00, לאורך היום אני תמיד מצויידת בתיק עם האוכל ושתיה שאף פעם לא יחסר.

ואיך את מסתדרת ב770 עם הילדים?

המוטו שלי הוא שילדים צריכים לחוות את תשרי בצורה טובה שתישאר להם חוויה חיובית! ולכן יש להתאים את היום עבורם! אנו מתאימים את השילוב של 770 וצרכיהם הפרטיים, כך אנו מגיעים איתם בשעה 9:00 ל770 לאחר ארוחת בוקר, הם מתפללות כדי שירגישו את המיוחד של להתפלל במקום הרבי! הם ממתינים עד תחילת התפילה שירת היחי ושיבנה בית המקדש, ואז אנו יוצאים לשחק עד סוף התפילה: הכרזת היחי והריקודים. ובמהלך היום ישנו שילוב בין משחקים בגנים הציבוריים, חוברות צביעה ומלאכות ובין קפיצה שוב ל770 כשמתאפשר איתם.

אנו מביאים אותם להתוועדויות עם הרבי, לזמני הריקודים והאירועים שבהם יותר קל להשתתף והם מאד נהנים!

ומה עם סעודות שבת וחג?

בראש ובראשונה יש להודות לכל המשפחות הצדיקות שמארחות שם לעיתים 6 סעודות ברציפות. בכל פעם כשאני חוזרת לארץ, אני מבטיחה לעצמי שאשתדל גם לארח כמוהם – והן נשים מהשורה, כמונו! שמבשלות ללא הפסקה, ולא יודעות כמה אורחים ינחתו בסעודה הקרובה!

אנו כבר נחשבים כ'משפחה ברוכת ילדים' ולכן בפעם האחרונה התקשרנו קודם החג לשאול אם בסדר שנבוא, כדי שיוכלו להיערך כראוי ולא ניפול עליהם.

בנוסף לזה מגיע יישר כח ענק לארגון אש"ל הכנסת אורחים שמהם אנו לוקחים את סעודות השבת כי עם תינוקת שטרם הולכת אי אפשר לצאת ולטלטלה. וכן בחגים בלילה כשאנו לא מתארחים – לקבל עוף, דגים, מרק, סלטים, לחמניות ואפילו לפתן -פשוט הכל! בתוך קופסאות מוכנות, זה מדהים! לעיתים קשה לצאת בלילה כשהילדים ישנים – וזה פתרון מופלא! וגם חיסכון עצום בכסף – לא יודעת איך היינו מסתדרים אם היינו צריכים לקנות שם גם סעודות שבת…

אם כבר דיברנו על תודות, אז אני רוצה לומר גם תודה לכל אותם בחורות ששומרות מקום ימים ולילות, ובסופו של דבר מוכנות להכניס אישה או ילדות צעירות פנימה למקומן – כדי שגם אנחנו נוכל לראות…

איך מרגישה אמא במצב כזה של 770 במרחק נגיעה אך עסוקה עם הילדות?

ישנו שלב שעוברים בין בחורה שרגילה להיות ב770 נון סטופ! לאישה צעירה – שזה כבר משתנה. ולאחר מכן בין נשואה לאמא צעירה – זהו גם שלב, ובין צעירה עם תינוק לאמא עם כמה ילדים – זהו עוד שלב מהותי בקליטה שאת תהיי הרבה פחות ב770, אך כל רגע שתהיי עם הילדים הוא שווה!

נכון, לא ניתן להיות בהתוועדויות ליליות, את תפסידי תפילות עם הרבי, שיעורים – בכלל אין על מה לדבר.. וחשוב לקלוט את זה קודם הטיסה! כדי לא להתאכזב שם…

בפעם הראשונה שטסתי עם תינוקת, עוד לא קלטתי מספיק את השינוי, זכורני שבליל הושענא רבא, משמחת בית השואבה כולם המשיכו ל770 בריקודים ושירה עזה, זהו זמן שזכור לי כבחורה מאד מיוחד! המעבר בין השמחה פורצת גדר לרצינות של אמירת ספר התהילים בהושענא רבה בלילה – הוא עוצמתי! ולא רציתי לפספס, אך התינוקת בדיוק נרדמה – ולא הייתה ברירה אלא ללכת להשכיבה בדירה. זה לא היה קל! אך עשיתי את זה! כי זה תפקידי, היום כבר קל לי יותר…

מה את מרגישה שזה נותן לכם בתור משפחה?

לחיות את הרבי יותר! להרגיש את הרבי שהוא חלק מההווה וחלק מאיתנו! משהו שהוא מוחשי וברור! כמובן שזה מוסיף חיות ושמחה במיוחד כשנמצאים בחג הסוכות והילדים משתתפים בשמחת בית השואבה ובשמחת תורה.

יש משהו מיוחד שכשנמצאים בארץ במסלול של עבודה וסדר היום, לא מספיק מרגישים געגוע לרבי! וב770 – מרגישים געגוע יומיומי! וציפיה חזקה להתגלות!

ואיך את באופן אישי מרגישה את זה?

אני טסה דבר ראשון – כדי להיות אצל הרבי! וזה כבר מעלה, השהות בד' אמות ובמקום נשיא הדור. ולכן זה גם עבור ילדים קטנים שלא מרגישים וחווים מספיק.  לאחר מכן ישנן תוספות שמרגישים יותר שהרבי כאן, איתנו וגואלינו. לראות את כל התמימים, ואחיות התמימים באמונתם החזקה יחד עם לימוד ועשיה ללא הספקה – זה מעורר אותי גם, ומגדיל את החוויה! טסים כדי 'לראות ולהראות' – בפרק מ"ב בתניא בהגהה, כתוב: "…והנה גם מי שלא ראה את המלך מעולם ואינו מכירו כלל אעפ"כ כשנכנס לחצר המלך ורואה שרים רבים ונכבדים משתחוים לאיש א' תפול עליו אימתה ופחד"

את האמת, היו שנים שחזרתי ושאלו אותי: נו, השתנית? איך היה?! לא תמיד חוזרים ומרגישים את זה ברמות כאלו, אבל בטוח שיש את ההרגשה שעשית את הדבר הנכון, וספגת והספגת בילדים מה שיכולת, עשיתי מה שהרבי רוצה – וזה העיקר!

מה יש לך לומר לנשים שלא יכולות לטוס?

בראש ובראשונה, לרצות לטוס לרבי! אם את מרגישה שאת רוצה ומשתוקקת לטוס ולא יכולה – את במצב טוב! אבל אם את לא מרגישה שאת צריכה את זה – זה אומר שאת מוכרחה לסוע לרבי ולחזק את ההתקשרות!

בשנה שעברה – ידעתי שלא אוכל לטוס, ולכן הקדמתי וטסתי לבד עם התינוקת לחג השבועות שלפני תשרי – זה היה מיוחד! הרי – אם לא נמצאים אצל הרבי כל שנה, מאיפה תהיה חיות?!

אני לא יודעת מה יותר מאתגר, להישאר בארץ עם כל הילדים והבעל יטוס, או לטוס יחד ולקבל את כל המשפחה והחיות ולחוות שם את הדברים – שזה מקהה את הקושי של ההתמודדות… אך אם האפשרות שלך היא – רק לשלוח את הבעל לרבי – אז לפחות לעשות זאת בשמחה, כי הרווח כדאי!

וכשחוזרים לארץ?

כל המעלה של נסיעה לרבי היא קבלת פני רבו, והרבי מזמין אותנו לבוא אליו, ויש את זה במכתבים רבים שהרבי אומר לבוא לחודש החגים דווקא – אבל הכל זה כדי שיהיה לזה תועלת כשחוזרים לארץ, לחיים 'הרגילים' – שאת כל ההשפעות שמקבלים שם – לפרוט את זה לחיי החולין פה ביום-יום, וזה העבודה.

מה יש לך לומר לסיום?

פשוט להתחיל לארוז… וכמובן, שבעז"ה לא נצטרך לטוס! ונזכה להתגלות הרבי כאן! שהרבי יבוא לכאן ונהיה בהקהל בבית המקדש! שם נביא את ילדינו!

• לאה הלפרן, בשליחות בתל אביב, אם ל7, נשארת בשליחות עם הקטנים. בעלה וילדיה טסים:

מה זה הקהל בשבילך?

אני נזכרת בכל השנים שזכינו ושמענו את הרבי והשטורעם הגדול שהרבי עשה מ'הקהל': כל שיחה דיברה על זה, מסיבות שבת, כינוסי צ"ה – הכל הפך להקהל! כל פעם שהתיישבו לסעודה – זה היה הקהל! וכשהגיעו חברים – זה גם היה הקהל! זכורני שהגיע ערב ראש השנה ואמרו לנו: "ילדים מי רוצה לעשות הקהל אחרון לשנת הקהל?!" חיינו את זה ממש…

זה הרבה יותר מאשר שנת שמיטה שבה אי אפשר לקנות ירקות בכל חנות, וקונים בחנות מסויימת, אבל הילדים לא מרגישים את זה וחיים את זה: אין שינוי בסלטים והתפריט…

הרבי חינך אותנו שב'הקהל' – בכל דבר יכנס קדושה! והאחריות שלנו לזכור ולהחדיר בכל אירוע קטן וגדול את זה. שהילדים יחיו: תורה, תפילה וצדקה!

ואיך היום את רואה את הקהל?

בוודאי שב'הקהל' (בחג הסוכות) נמצאים אצל הרבי! וגם אם בשנים האחרונות, בגלל השליחות בעלי נסע רק לשמחת תורה, ב'הקהל' נוסע לחג הראשון של סוכות – זה העניין. ומאד חשוב לי שכל הילדים יהיו אצל הרבי- זו לא אופציה, זה העובדה! שיש להביא את הטף לרבי…

ב'הקהל' הקודם לפני שבע שנים – לא הייתה אפשרות שכל המשפחה תסע, אז שלחנו את כל הילדים שיהיו בר מצוה ובת מצוה עד ה'הקהל' הבא. וב'הקהל' הזה שוב נוסעים כל אלו שיגיעו לגיל בר מצוה ובת מצוה עד ה'הקהל' הבא, ואילו אלו שמעל – כבר נוסעים בכוחות עצמם..

איך התקבלה ההחלטה שכולם יטוסו (ואת תשארי)?

לפני שני 'הקהל' – בשנת תשס"ב – הבאתי את הילדים לרבי: טסתי עם שלושת ילדי, כשהקטנה הייתה בת פחות משנתיים. זה היה חד משמעי שזה בצורה של 'לתת שכר למביאיהם': לא יכולתי להתפלל ב770, הייתי צריכה לדאוג להם לאוכל ולמספיק זמן שינה, ולא יכולתי להיות כל הלילה בשמחת בית השואבה ועוד.. אבל נסעתי בהחלטה שזה בשביל הילדים.. זה לא הפריע לי ולא היה לי קשה עם זה! כי היה ברור שזה המטרה!

ערב אחד ביקשתי מבעלי שיחליף אותי – והלכתי להתוועדות. מעבר לזה רק מה שהילדים אפשרו…עכשיו, הילדים שלי כבר גדולים  והם לא צריכים אותי שם צמוד, ומצד שני אני כן זקוקה לקבלת הכוחות והחיות פעם בשנה אצל הרבי – לשבת להתפלל וללמוד… והיות שהילדים מסוגלים ליסוע לבד, אני אסע עם התינוקת במהלך שנת הקהל, כמו שבכל שנה אני טסה בהזדמנות אחרת לא בחודש תשרי..

מעבר לכך בשליחות שלנו בתל אביב, יש הרבה אנשים שבאים לאכול בסוכה, וצריך לארח, לבשל ולסדר בכוחות מתוגברים וזו חלק מהאחריות שלנו לשליחות ולקהילה כאן. אני יכולה להשאיר את אחת הבנות הגדולות בארץ ולסיוע בעצמי, אבל חשוב לי יותר שהבנות שמסורות ומקריבות כל השנה למען השליחות – ייסעו ויקבלו, אלו השנים הטובות שלהן להיות אצל הרבי כל כולן… אני בהחלט נשארת כדי שאחרים יקבלו….

האם יש שיקול כלכלי?

אי אפשר לומר שאין שום שיקול כלכלי, מה'הקהל' הקודם אני חושבת איך נממן את הכרטיסים האלו (ולא סותר את זה שהרבי יתגלה כל רגע!), וב"ה שקיבלנו סכום כסף גדול בהשגחה פרטית שהיו חייבים לנו, והוצאנו אותו ישירות על זה.

הבנות הגדולות עובדות ומרוויחות את הסכום הדרוש בעצמן, ועבור הטיסה של הצעירים יותר – אנו משלמים.

לדוגמא: הבן שלי בן שלוש עשרה – מאד רוצה לעבוד ולהרוויח את הכסף לכרטיס, ולשאת בהוצאות, אך כאן בשליחות אין לו הרבה אפשרויות המתאימות לילד חסידי להרוויח כסף, אז הוא משתתף במבצע של דור דעה, ואת השאר אנו משלימים.. כי זה חשוב!

איך את מסתדרת ואיך ההרגשה בלהישאר בשליחות?

הרגשה נפלאה! ב"ה שילדיי ובעלי זוכים וטסים לרבי, וב"ה שיש לי את התפקיד שלי, הודיה לה' שאשרינו מה טוב חלקינו שאנו יודעים לשים את הנקודה במקום… ויחד עם זה המון דמעות של קינאה באלה שנסעו… לא שיש לי חרטה, אלא קינאה… לא מרגישה מסכנה, כי יש לי תפקיד ואני ממלאה אותו.. אני הולכת לישון בלילה עם עיניים רטובות – ולא חושבת שזה רע, בריא לקנא בדברים טובים…

כיצד אתם גורמים שיהיה לילדיכם שם טוב בגשמיות ורוחניות?

אנו שולחים את הילדים לפי הגילאים: מי שמסוגל להסתדר לבד נוסע לכל החודש. ומי שקטן נוסע רק עם אבא. ואנו דואגים שיכנסו למסגרת המתאימה שתדאג להם: 'מחנה משיח' – הם מקבלים שם המון בגשמיות ורוחניות.

אצלנו זו בעיה כפולה עם האוכל – כי יש מילדיי שאסור להם גלוטן וזה עיסוק הדאגה לאוכל עבורם… הבנות הגדולות דואגות לספק לילדים כל בוקר משהו לאכול – לפחות יודעת שאכלו משהו מזין מיד בבוקר… עד שאבא מגיע, ואח"כ הוא דואג לזה… וכמובן שאני שולחת איתם מאכלים מתאימים שיהיו להם לכל עת… אני יודעת גם שכחלק מהשליחות בהווה ובעבר – ילדיי למדו להיות עצמאיים ולהסתדר במצבים רבים ומגוונים –  הם לא מצפים לבית מלון ולא מפריע להם לישון על מזרונים (או ספסלים..). הצעירים יותר יהיו ב"מחנה משי"ח ושם יש להם לינה, אוכל ופעילויות. כאשר עניין האוכל  וההשגחה מסודרים איכשהו, הדאגה לשאר התחומים הגשמיים לא תופסת מקום..

מה את מרגישה שזה נותן לכם כמשפחה ולילדים?

כל חודשי ההכנה לטיסה – השיח בבית כולו סביב הנסיעה לרבי! 'איך תעמוד מול הרבי…' הילדים לומדים, מחליטים החלטות טובות ועורכים הכנה רוחנית. אנו מחנכים אותם שכשאתה נוסע לרבי אתה צריך להביא לו משהו – להתאמץ ולהשקיע קודם…

הילדים יודעים ומרגישים עד כמה ההורים משקיעים כלכלית ומתאמצים רבות עבור נסיעתם, כמה אנו דואגים במהלך החודש אם לא התקשרו או אם לא מרגישים טוב, והם מרגישים שאנו משקיעים בזה המון! אנחנו מוכנים ומשקיעים את מה שביכלתנו ואפילו יותר מכך למען ההתקשרות לרבי מה"מ  והחסידישקייט שלהם, והם בהתאם מחזירים לנו ברוחניות, כי זה לא רק בדיבורים – זה במעשים.

כשהבעל טס – כל השנה נראית אחרת, יש לי חברה שלא הייתה מסוגלת להתמודד בארץ עם הילדים לבד, ובעלה לא טס כמה שנים. בשנת הקהל הקודמת כשטסתי עם הילדים היא חוותה אתנו את ההכנות לטיסה, והשתכנעה שבעלה יטוס – כשהוא חזר, היא מיד ראתה עד כמה הוא חזר שונה והפטירה בחשש מסוים: "עכשיו הוא לא יוותר ויטוס כל שנה". כשהגיעה השנה הבאה, היא כבר אמרה שהיא לא תוכל לוותר על כך שהוא יטוס, כי כל השנה בביתם הייתה נראית אחרת מבחינה גשמית ורוחנית…

" לפום צערא אגרא" – אך כאן התמורה לכך היא הרבה מעבר למאמץ ולהשקעה.

מה את רוצה לומר לנשים?

הרווחים כל כך גדולים, אי אפשר לקלוט אותם לעיתים.. עם כל המחיר והקושי לשלוח את הבעל או הילדים – ומי שרק אפשר ומתאפשר, גם מעבר ליכולת ה'נורמלית' אך לא בהפקרות ח"ו כמובן, צריך להתאמץ! זה אמנם לוותר על תנאים גשמיים טובים, לא יהיה ארוחות כמו בבית, לרוץ עם הילדים, לא להיות בכל התפילות ועוד…

וגם להישאר בארץ זו התמודדות: להסתדר עם הילדים והבית, או לוותר על שמלה חדשה לחג, פאה או תכשיט – כדי שעוד ילד יטוס… אבל כל מאמץ שווה!

והעיקר שנזכה לשמוע את הקריאה של הקהל ממלך המשיח בבית המקדש השלישי. אני בטוחה שאלו ששלחו את בעליהם/ילדיהם לרבי, עם כל הקושי שהיה כרוך להם בזה – הם יהיו בפרונט…

• רבקי מנדלוביץ ממגדל העמק, ששולחת את בעלה ונשארת בארץ…

מה זה הקהל בשבילך?

העניין הכי מרכזי שמיד קופץ כששומעים הקהל, זה: 'בהקהל – נוסעים לרבי!' וכמובן שגם עורכים הרבה כינוסי ילדים.

איך התקבלה ההחלטה שבעלך יטוס?

זוכרת שפעם בתקופת שידוכיי באחד מהקורסים שלמדנו על הבית היהודי, הועלה נושא: בכל בחירה בחיים – יש השלכות… וזה הובא בהקשר ל'מה זה מקושר לרבי?!' היו בנות רבות בקורס שאמרו שלא יוותרו שהחתן שלהן יהיה מקושר לרבי בכל נימי נפשו… והמורה הסבירה שמי שבוחרת במקושר לרבי תרוויח כל חייה, וזה גם דורש מאמצים מצד האישה! והדוגמא שהיא נתנה כבר אז: זה נסיעה לפחות פעם בשנה לרבי!

כיום אני כבר יותר מבינה כמה זה דורש גם מהאישה, מה שאז חברותיי ואני לא קלטנו! אך ב"ה, שזו הבחירה שלנו! גם אם אני 'אחרי' לידה, עם תינוק בן שלושה חודשים – אשרינו שבעלי רוצה לטוס לרבי, וזה חשקו וחפצו! וב"ה שאני מסוגלת לקחת את העול של להישאר בארץ עם הילדים. כך שבעצם ההחלטה שבעלי יטוס התקבלה עוד לפני שהשתדכנו – כשבחרתי במקושר לרבי!

האם יש שיקול כלכלי?

מצבינו הכלכלי בטח כמצבם של הרבה זוגות צעירים, שמאד משתדלים לסגור את החודש בכל חודש מחדש. אך לטוס לרבי – זה כמו הוצאות שבת וחג שהקב"ה מחזיר עליהם. את ההחזרים מקבלים ורואים במוחש…

איך את מסתדרת בארץ עם הילדים בחג הסוכות?

מושקי בת השלוש וחצי, חני בת השנתיים ודובער בן שלושה חודשים – מספקים לי תעסוקה מלאה. בשנה שעברה נסעתי להוריי לחג הסוכות, אך השנה כנראה אשאר בבית – יהיה קל יותר לנהל להם סדר יום רגוע כאן, ועם הבישולים – אסתדר. ילדים צעירים לא דורשים ארוחות 'גורמה'…

ומה את מרגישה בכלל כשאת שולחת את בעלך ונותרת מאחור?

העבודה שלי במהלך החג היא להרגיש טוב עם הבחירה שלי ולשמוח בה, ולא להרגיש מסכנה… והאמת שהבחירה השנה הייתה מורחבת יותר, כי עלה במחשבתנו כמו כל זוג: 'איך נוכל לטוס לרבי להקהל עם שלושת ילדינו?!', אך האמת, שאני הרגשתי שאינני מסוגלת לכך. קשה לי להסתדר עם הילדים בתשרי מבחינת ההסתדרות שם (כשיהיו גדולים יותר, בעז"ה אוכל יותר להסתדר…), עם תינוקת אחת עוד טסנו והצלחנו להסתדר, אך עם שלושה – הרגשתי שזה מעבר ליכולת שלי/שלנו ואולי גם של הילדים… וזה אינדיבידואלי לכל משפחה בנפרד, ולכן התייעצנו עם המשפיע של בעלי שהכריע שבעלי יטוס, ואני אטוס עם התינוק במהלך השנה, בזמן רגוע יותר – כי הרי כל השנה היא 'הקהל'…

מה את רוצה לומר לנשים?

כל אחת, הבחירה בידיה! להחליט להישאר בארץ – זו בחירה. להחליט שהבעל יטוס – זו גם בחירה. חשוב לעשות את השיקולים הנכונים, להבין מה עומד מול מה, מה ההשפעות המיוחדות שכל המשפחה תקבל כאשר הבעל טס לרבי ועוד ב'הקהל', מה זה ייתן לו באופן אישי ומה לך בעצמך ולילדים: החיות המחודשת שנכנסת בבית, הלהט לרבי ועוד… נכון, זה לא קל להישאר בארץ ולהתמודד עם הילדים לבד – אבל כשיש מטרה, הדרך קלה יותר… בהצלחה לכל אישה בבחירתה!

שעת אחר צהריים, יוסי חוזר הביתה לאחר יום לימודים ארוך. בגדיו מיוזעים, מכנסיו משופשות ופניו חמוצות. שוב עונש באמתחתו, לכתוב 400 פעמים "תמיד אציית לדברי המורה". מיד כשפוגש באמא הוא מתפרץ בכעס: "המורה הזה שונא אותי! שמוליק דחף אותי מהכיסא ונפלתי לרצפה, הוא התפרץ בצחוק, ואני צעקתי עליו. המורה הסתובב אלי ואמר לי להיות בשקט, ניסיתי להסביר לו ששמוליק הוא האשם כאן, אך הוא לא הקשיב ורק אמר שאגש אליו אחרי השיעור, כיון שאני ממשיך להפריע".

***

לכל אמא סיפורים רבים באמתחתה, אם מצד היותה אם לילד הלומד במוסד חינוך, או מהצד השני של המתרס, כאשת חינוך. במסגרת כתבה זו נדבר עם אלו העומדים משני צידי המתרס, וננסה לגעת כמה שניתן בצדדים השונים של הקונפליקט החינוכי – כדי  שאתן תוכלנה להתחיל את שנת הלימודים באופן המיטבי מול ההנהלות והצוות של מוסדות החינוך למען ילדיכם היקרים. שאלנו את המרואיינות:

כיצד היית מגיבה לאחר כזה מקרה?

שושי מכפר חב"ד, אמא למנין פלוס:

אספר כיצד הגבנו באירוע של חילוקי דעות בינינו – ההורים, לבין הר"מ בישיבה: בני הבכור נמצא בישיבה בעיר אחרת, ומידי שבוע מוזמן לסעודת שבת אצל קרובי משפחתנו. לאחר כמה שבועות, הודיע המשגיח לבני כי מעתה יוכל לסעוד מחוץ לישיבה רק שבת אחת בחודש. כך ללא סיבה. בני מאד נשבר מזה, כאח בכור התגעגע לאחיו הקטנים, והחוויה המשפחתית מידי שבת הקלה על הריחוק מהבית. שמענו את כאבו, השתתפנו אתו מאד, וגם כאשר כינה את אותו משגיח איש מרובע – לא נבהלנו, רק שמרנו שהדיבורים לא יצאו מפרופורציה למילות גנאי ללא שליטה. הבהרנו לו שאנחנו כואבים אתו יחד וזה מאד קשה, אך כרגע הוא באחריות הישיבה, והוא צריך לציית, ניסינו  – יחד איתו – לחשוב על פתרונות כמו שליחת עוגות ואוכל שהוא אוהב שינעים לו את הסעודה בישיבה, ועוד…

במקביל התקשר בעלי ללא ידיעת בננו לר"מ, והסביר את הצד שלנו בסיפור. בננו ילד חסידי ב"ה, המשפחה שהוא הולך אליה גם היא חסידית, והוא מחובר למסגרת הישיבתית. ב"ה אפשר לסמוך עליו שלא יסתובב במקומות אחרים. בעלי דבר בנועם והסביר שהוא מבין את המערכת ומבקש בכל אופן חשיבה מחודשת, וב"ה, ההחלטה שונתה. בעלי הדגיש לר"מ שהוא לא מספר לבנו שהם דיברו. וכי הכי טוב שהוא בעצמו יאמר לבחור שחשב על זה שנית והוא בחור חסידי שאפשר לסמוך עליו ולכן הוא מקבל אישור. כמה היה משמח לקבל את הטלפון המבשר: אבא ואמא לא תאמינו, מצב רוח טוב נפל על הר"מ! הוא קרא לי ואמר שאצא למשפחה שתי שבתות בחודש. בננו (וכמובן גם אנו) הרוויח מהסיפור רווח כפול: הוא למד לציית להנהלה, וגם נוצר קשר מיוחד בינו ובין הר"מ המדובר. הוא בחר בו למשפיע האישי שלו ועד היום הוא מקבל ממנו רבות.

זהבי מהצפון, אמא ומורה:

היות שאני משמשת בשני הכובעים של אמא ומורה, חורה לי מאד כאשר יש מקרים שילד סובל שלא באשמתו, בשל אי שימת לב של המורה. להיות מורה זה לא דבר פשוט, זו עבודה עם נשמות, ואפשר לפגוע בילד לכל החיים, ואין כאן המקום לספר סיפורים נוראים של ילדים שנפגעו לכל החיים מאמירות לא מתאימות של מורה, או מחוסר טיפול ועוד. בשנה שעברה, כשבתי הייתה בכיתה ז' החליטו לערבב את הכיתות. כל בת ציינה שלוש חברות שאיתן היא רוצה ללמוד, והבטיחו שישבצו אותה לפחות עם אחת מהן.

אך בתי נותרה ללא חברה בכיתתה. היא בכתה ודיברה עם המורה – אך דבר לא עזר. ב"ה שילדינו גדלים בדור אחר בו להורים יש כח לשנות ולעשות, בזמננו היה ציות מוחלט למוסדות. הגעתי עם בתי בבוקר לבית הספר, דיברתי עם המורות והמנהלת עד שהעניין סודר לשביעות רצון.

כאבתי שלא עשיתי את זה מוקדם יותר. יש מקרים שבהם הורים צריכים להתערב למען הילדים, אחרת הצדק לא ייעשה. לעיתים קיימת סחבת במוסד ולוקח זמן עד שדברים מטופלים – אם בכלל, וכאשר הורה מתערב – הצוות שם את המקרה בראש מעייניו ומטפל מיידית. ב"ה. בתי יודעת שיש לה תמיד אמא שתגבה אותה.

מרים מירושלים, אמא לבת יחידה בין 4 בנים:

בכיתה ח' ביתי חזרה וסיפרה שהמורה אוסרת עליה להצטרף לטיול השנתי. בנות השחיתו את קישוטי הקיר בהפסקה, בתי בדיוק נכנסה לכיתה – והמורה חשבה שהיא אחת מהן. בתי מחתה והסבירה אך המורה לא הקשיבה, ובתי פרצה בבכי. עדינות נפשה של בתי מוכרת לכולן, לא יתכן שהיא תשחית ותהרוס. מיד חיבקתיה, והבטחתי שמיד אתקשר למנהלת להבהיר את הענין, ולקבל התנצלות מהמורה על הטעות החמורה. לקחתי את הטלפון ביד, ובהשגחה פרטית זיהיתי שיחה נכנסת מאחותי. מיד השתפכתי בפניה על העוול החמור, ועל כך שאני בדיוק בדרך לדבר עם המנהלת. ואז שמעתי את המילים ששינו את חיי וחיי ילדיי. אחותי – בכל כושר השיכנוע שלה – ביקשה שאתן לביתי צ'אנס להסתדר לבד – לצאת מהביישנות החמורה שלה ולגשת למורה על מנת לדבר אתה בעצמה. היה לי קשה לשנות את הראש, כי העוול שנעשה היה באמת גדול, אך הדברים מצאו מסילות בלבבי. ישבתי עם בתי כל הערב ושידלתי אותה לגשת למורה ולהבהיר לה מה ארע. לבסוף היא השתכנעה, ולמחרת ליוויתי אותה בתפילות מרובות, שלא תתבייש ותיסוג ברגע האחרון, שהמורה אכן תבין, תקבל ותתנצל.

מה שארע הוא לא יאומן, המורה הבינה, הסבירה בפני כל הכיתה שהיא טעתה וכי בתי מירי תסע לטיול. מאז נהגה לשבח את בתי: "את, אפשר לסמוך עליך. את ילדה גיבורה – שמתגברת על היצר ויודעת לבוא ולהסביר בצורה יפה ונעימה". התייחסות זו חיזקה את הבטחון של בתי, היא השתנתה לבלי הכר והביישנות שליוותה אותה במשך שנים – פחתה ונעלמה.

שורי מקרית מלאכי, אמא עובדת:

סליחה שאני יוצאת נגד השם המפוצץ של הכתבה. איך אפשר לדון בשאלה 'האם המורה צודקת, או לא'? המורה היא הסמכות – וגם עבור ההורים והילדים הטוב ביותר הוא שהמורה תהיה 'המילה האחרונה' בכיתה. אם אנחנו מבקרים אותה לעיני הילדים – היכן האחריות החינוכית שלנו? הילדים ראשית – כי הרי לא ידעו להבחין מתי כן להקשיב למורה ומתי המורה טועה. שנית – הם יאבדו את האמון במורה או במבוגרים בכלל. המקום שלנו בהורות הוא לעזור לילדה להתמודד גם עם מצבים שאינם נעימים לה, ושיתכן שהמורה היתה יכולה לנהוג בהם בצורה אחרת, או אפילו טעתה. אך לעולם לא יהיה דיון עם הילדה על טעויותיה של המורה.

תפקידנו כהורים הוא – קודם כל – להזדהות, להכיל ולתת גיבוי לרגשותיה של הילדה, ולסייע להתמודדות שלה מול המצב. כשהיא תגדל ותצא לעולם – היא תיפגש פעמים רבות במקרים לא הוגנים. אנו צריכים ללמדה כבר מעכשיו שלפעמים עדיף להיות חכם מלהיות צודק – בדיוק כמו בכביש. העיקר – לאפשר לה להתמודד, ולא למנוע זאת ממנה ע"י 'סדור' כל העניינים עם המורה, המנהלת, האמא של החברה שהציקה או החברה בעצמה וכדו'

אחרי שיש רגיעה והבנה שאנחנו מרגישים אותה, יש לבדוק ביחד אתה כיצד ניתן להתמודד עם המצב: מה היא מציעה, מה לנו יש להציע? אפשר לכתוב ארבע השערות על הסיבות שגרמו למורה להתנהג ככה. (אצלינו זה עובד!) זה עוזר להבין שגם המורה הוא בנאדם וגם אם נהג בצורה שלא נראית הכי נכונה, יש לו סיבות. לדוגמא: 1. הוא חייב להספיק את החומר לקראת המבחן ולא יכול לעצור עם כל פיטפוט. 2. הוא לא הבין שלוי הוא זה שהפריע. 3. היו הרבה הפרעות מתחילת השיעור. 4. נולד למורה בן אתמול והוא בטח לא מסתדר בבית עם הילדים האחרים והיה קצת עצבני.

חשוב לזכור שאם אכן נראה לילדנו הזדהות ואמפטיה ונקדיש זמן איכות של דיון רק אתו, נחזק את הקשר האישי עם הילד. הילד ירגיש שההורה מקבל אותו בכל מצב. זה יוצר סיכוי שתמיד הוא יבוא ויספר כאשר יחווה מקרים לא נעימים, גם כאלו שילדים לרוב מחביאים מהוריהם.

כמובן שכאשר יש מקרי קצה – של אלימות ח"ו, או פגיעה אמיתית, יש להתערב באופן מידי. אני מדגישה: פגיעה אמיתית ולא מדומה, כי היום מרבים להשתמש בשימוש מושאל במושג התעללות. המורה התעללה בבתי כשאמרה לה שהיא לא מכינה שיעורי בית אף פעם, המורה השאירה את בתי בודדה בכיתה לאחר יום הלימודים והתעללה ברגשותיה וכו' וכו'… אני סולדת מהמילים הללו המגדילות כל תקרית לממדים כמעט פליליים… ובכל זאת, כאשר יש באמת מקרה חמור יש לפנות למנהלת בית הספר/ ליועצת ולדאוג שיטופל.  בד בבד, להתייעץ מה נכון ומה כדאי לומר לילדה על כך, כדי שהילדה לא תאבד את האמון במוסד ובכל אנשי החינוך.

רבקה מלוד, אמא במישרה מלאה:

אני רוצה דווקא להתייחס לסיפור של יוסי מזווית שונה. יש לי שבעה ילדים כן ירבו, מתוכם שישה רגילים שהלכו בתלם, ודיני אחת מקסימה שקיבלה במתנה מאלוקים תחושתיות יתר. לצערי, עם כל המודעות שיש כיום בנושא, אני נתקלת במורות שחושבות ש"אלו סתם תירוצים, והיום לכל ילד מוצאים בעיה כדי שיקלו עליו".

יתכן שיוסי הוא ילד עם תחושתיות יתר, והדחיפה של החבר מעבר להיותה קשה, מבחינתו הורגשה כמו תקיפה רצינית מלווה במכות חזקות. בפעם הראשונה כאשר נתקלתי במורה כזו, שלא הבינה כי דיני מתמודדת עם קושי אמיתי, נסיתי להסביר זאת למורה. הוספתי שזו הסיבה שתגובותיה קצרות רוח ומעט תקיפות – כדי שבתי תקבל את היחס המתחשב במצבה. כשזה לא קרה – בכיתי, הו… כמה בכיתי על אותה אטימות לב, וצעקתי, וגם כעסתי.

אתן לכן דוגמא: לדיני מציקים תפרי הגרביים. אנו קונים לה גרביים מיוחדות, אך לעיתים בחום, גם התפר העדין ביותר מגרד. דיני הורידה את הנעליים בשיעור, וחברתה התלוננה שזה עושה ריח לא טוב, ודרשה שדיני תנעל את הנעליים. דיני כעסה ודיברה בתקיפות והמריבה יצאה מכלל שליטה. כמובן שהמורה כעסה, והסבירה שלא חולצים נעליים בשיעור. דיני לבשה בלית ברירה את הנעליים, אך ביקשה לצאת החוצה להרגע (דבר שלימדנו אותה לעשות) אך המורה לא הסכימה. אז דיני יצאה בלי רשות, וכבר לא נכנסה עד סוף השיעור.

כאשר דיני חזרה הביתה וסיפרה לנו את המקרה, כאב לי מאד לשמוע. אחרי שהזדהיתי אתה, ניסיתי לחשוב כמה המורה הזדעזעה מילדה בכיתה ה' שלא מוכנה לנעול את הנעליים, ועוד מתחצפת ויוצאת בלא רשות…. היא לא מבינה את הסיבות שעומדות מאחורי התנהגות זו, ואכן בכיתה שלימה קשה להתמודד עם חריגות. רק אחרי הצלחתי לראות את המורה במבט חיובי, הצלחתי להרגיע את ביתי ממקום שלם ונקי. אמרתי שאנו אתה, מאמינים לה, אוהבים אותה ודואגים לה. והמורה כנראה פשוט לא מבינה כמה זה מציק… יש לנו כבר בדיחות על כל אלו שלא מבינים מה זו תחושתיות יתר.

העזרה הגיעה דווקא מיועצת בית הספר, שעזרה למורה להבין יותר, והיא גם הציעה לנו להתחיל טיפול ב'דרמה תרפיה' – דבר שעזר לה מאד לשקול את התנהגותה ותגובותיה מול מקרים מעצבנים שאצל ילדים תחושתיים קורים לעתים תכופות.

כיום המצב לא מזהיר… יש מורים שמבינים יותר, ויש שמבינים פחות. הלכנו לייעוץ, וקיבלנו כלים איך להתמודד מול המערכת, כיצד להסביר, מתי ניתן להתעקש ומתי להרפות. בעיקר הרווחנו קו לחיים:  לעמוד לצידה של ביתנו בכל זמן ועת, ועדיין להשאיר את הסמכות הבית סיפרית 'קדושה'.

שמעתי איחול מהגננת כאשר ביתי עלתה לכיתה א': "בהצלחה, אתם מתחילים את הבית ספר של החיים"! אמן, שנצליח לתת לילדינו להתמודד בבית האימון לחיים – מוסדות החינוך, בצורה המיטבית בנפש ובגוף.

דבר המלך – כאשר "המורה לא בסדר"

כאשר ישנו ילד שבא עם דרישות מופרזות, או שבא בטענות על המחנך או המדריך וכדומה – צריכים לספר לו סיפור על מאורעות שאירעו עם בני ישראל (או עם יהודי אחר) מדור לדור, שבהם רואים שגם ענינים שנראו בתחילה כבלתי רצויים, נתגלה בסופו של דבר שהיו לטובה, ועד שהודו להקב"ה על זה – " יודו לה' על חסדו ונפלאותיו לבני אדם". (משיחת כ"ב סיון תשמ"ה)

כשהיה אדמו"ר הזקן – רבני שניאור זלמן, שיום הולדתו חל בח"י אלול, צעיר לימים – הרבה אביו רבי ברוך פויזנר – הסוחר העשיר ליסוע למדינות רחוקות לתקופות ארוכות לשם עסקיו. כדי לדאוג לנער המחונן שילמד, שכר לו אביו מלמד ירא שמיים ושילם לו במיטב כספו. המלמד היה מגיע בכל יום אל בית המשפחה ומלמד את העלם המוכשר שהתקדם מהר בלימודו, עד כדי כך שבגיל חמש כבר היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה הקודש. וכן כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, האבן עזרא והרמב"ן. אך לאחר שחלם שלוש פעמים כי רש"י, האבן עזרא והרמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש כליל! וכך התעלה העלם הצעיר בלימודיו הרבה מעבר לכל בני גילו.

כשהיה חוזר האבא ממסעו הארוך, היה מרעיף על בני ביתו האהובים מתנות יקרות ערך. באחת הפעמים רכש לאישתו: הרבנית רבקה, מעיל פרווה איכותי עד מאד, מפרוות בעל חי משובחת.  הרבנית לבשה את המעיל, והוחם לה בכפור הרוסי הכבד.

יום אחד ראתה הרבנית רבקה אשר השגיחה מן הצד על הלימוד, כי פניו של המלמד אינם כתמול שלשום, עצבות ניכרת עליו, וכל הליכותיו אומרות קושי. בסיום לימודיו – ניגשה, ושאלה: מה ארע? המלמד לא אבה לספר לה. ופטר אותה בכך שהיא ממילא לא תוכל לעזור לו. פניו העגומות הסגירו כי משהו נורא מתרחש. על כן הפצירה בו, עד שבבושת פנים סיפר: כי אישתו ממררת את חייו בכל יום מחדש, שהיא חפצה במעיל פרווה יקר ומשובח בדיוק כמו שקיבלה הרבנית רבקה מבעלה כששב ממסע העסקים האחרון שלו. וכי הוא בעל לא אכפתי שאינו רוכש לה כזה. אך אין בידו כסף לרכוש כזה מעיל שהוא שווה דמי משכורתו למשך שנתיים. אך אישתו לא מרפה, בוקר וערב אומרת לו כי הוא שלימזל שאינו משיג את הכסף הנדרש עבור המעיל, שוב ושוב מקניטה אותו, וכל מה שמסביר לה – לא עולה בידו להרגיעה.

חיש מהר ניגשה הרבנית רבקה אל חדרה והוציאה את המעיל היקר אשר אין כמוהו באיזורם – מתנת בעלה עבורה והעניקה אותו בלי היסוס למלמד. באומרה: הבא לאישתך מתנה ושמח אותה. המלמד נחרד, לא כך חשב שיתגלגלו דבריו – ובוודאי שלא התכוון לכזו תוצאה שהרבנית תתן את המעיל שלה. אישתו הגזימה עם רצונה, ובוודאי שלא הרבנית רבקה היא זו שצריכה לוותר.

אך הרבנית לא וויתרה. הפצירה בו כי המעיל כלל לא חשוב לה, ומה שיקר בעיניה זה שהוא יהיה רגוע ללמד את בנה ללא דאגות. וכך כאשר אישתו תקבל את המעיל – הוא ישוב ללמד בשמחה ובנחת. והיא עמדה על כך שהמלמד ייקח את המעיל והוא אכן יצא מביתה שמח וטוב לב.

אדמו"ר הזקן אשר מסמל לנו את ח"י אלול בחודש בו המלך נמצא בשדה – מורה לנו דרך חיים כנשים בעלות הרגש והתבונה היתירה: להיכנס אל השדה של האחר – לצאת משדה הראיה שלי, ולהיכנס לשדהו של המלמד – להבין מה הוא מרגיש כאשר אישתו כך מנדנדת לו. ולהסכים לוותר משלי כדי לעזור לו, שיוכל ללמד ברוגע. כך אנו נשות ישראל נכנסות אל שדהו של הבעל – מנסות ומבינות מה עובר עליו, איך ניתן לתת יד לעזרה כרעיה, לשדה של הילדים המקסימים שלנו, לשדה של התלמידות, שכנות, חברות. להבין. להרגיש. באהבת ישראל. באכפתיות. בשדה.

מלחמה. קרב סוער . כל קבוצה מתאמצת בכל כוחה ,נלחמת על חייה. ולפתע קורא המפקד; להלחם מתוך מנוחה ! להלחם ברוגע. הכיצד ?! האם זה אפשרי ?.. והרי מלחמה ומנוחה אלו הם הפכים.

השבת פרשת כי תצא, ובמנחה קוראים את תחילת פרשת כי תבוא. פרשת כי תצא מדברת על מלחמה, ובעבודת השם – יציאת הנשמה לדרכה ממקור חצבה ,לעולם הזה הגשמי מלחמת היצר. לעומתה פרשת כי תבוא מדברת על הביאה לארץ, על התיישבות ומנוחה, ובעבודת השם- עבודה גאולתית מתוך רוגע ומנוחה, ללא מלחמות עם היצר. מדוע קוראים את הפרשות באותה השבת, והרי הם הפכים ! מה רוצים ללמד אותנו ? אומר הרבי- גם המלחמה צריכה להיות מתוך התיישבות ומנוחה. היתכן , זה אפשרי ?!

כשאני נלחמת את מלחמת היצר , המלחמה היומיומית מתוך דרגה יותר גבוהה, לא מתוך המקום הגשמי היומיומי, אלא מהמציאות האמיתית שלי כחלק אלוקה ממעל ממש , זוכרת את המקום שממנו 'יצאתי' – מליד כסא הכבוד, אני מגלה בעצמי כוחות להלחם ,אבל עם רוגע ומנוחה. לחיות בדרגה וברמה אחרת לחלוטין.

זוהי בחירה. אומנם אנו במלחמה, ונסיבות החיים אינם בבחירתנו. אך איך מאיזה מקום אנחנו בוחרים לחיות? האם לפי הטבע, לפי הגלות ,העלם והסתר ואז נחווה רק את מקום המלחמה והקושי. או שאנו בוחרות לחיות גאולה – לזכור מי אנחנו באמת ומשם לחיות , להסתכל על הקשיים כמו ממטוס, מלמעלה, ואז הכל נראה אחרת והקב"ה מזמן לחיינו את הנסיבות על פי ההסתכלות שלנו. אם בחרנו לחיות גאולה- בפועל חיינו יהפכו גאולתיים !

שבת גאולתית! יציאה מכל ההגבלות ,מעל הטבע ,בטבע.

מ.שהינו

שלום לך חברה יקרה!

[המכתב הזה הוא אישי אלייך והוא מזמין אותך לשמור איתנו על קשר ולשמוע ראשונה על הכל.

אז אם את כבר לא יכולה להתאפק כמו רבות אחרות לחצי כאן🙂 ]

מאז הכנס הענק שקיימנו בערב תשעה באב

אני לא מפסיקה לקבל עוד ועוד משובים:

העוצמות הגדולות, המופע המחשמל

ובעיקר הכוחות שהכנס העניק לכל אחת,

מרגשים אותנו מאוד.

וכן, גם אנחנו עצמנו עדיין ב"היי"….

, שתדעי לך שאת חלק מההצלחה הזאת,

ולכן אני משתפת אותך כבר עכשיו, לפני שיוצאים הפרסומים,

שאנחנו כבר מתכננות את הכנס הבא:

"נפלאות וניגונים"

ההצלחה הגדולה הובילה אותי להבנה,

שכנס כזה לא יכול להישאר משהו חד פעמי –

ולכן יחד עם כל הצוות אנו עובדות על כנס לכבוד חודש אלול.

בכנס השתתפו 17 יוצרות וזמרות מובילות, כמניין טו"ב.

בין השאר יהיו שם הרבנית חדווה לוי,

אודליה ברלין, ציפי קולטניוק ורבות אחרות.

שווה לחכות ולשמוע פרטים.

וגם הפעם ההשתתפות בכנס היא ללא עלות.

מתי הכנס?

בלחיצה כאן תוכלי לקבל פרטים על הכנס

ולהמשיך להיות מהראשונות

ששומעות על ההפתעות שעוד מחכות לנו

מחכה לך בשמחה גדולה:)

מירי, בשם כל צוות "נפלאות"

סיכום תוכן שיחת דבר מלכות פרשת כי תצא

מצגת לשיחת הדבר מלכות פרשת כי תצא

חומרים: תפוחים (צהובים – מוזהב, אדומים – יונתן, ירוק בהיר – גרנד וכדומה)

אפשר להוסיף גם אגסים.

אופן ההכנה:

לקלף ולגלען – להוציא את הגרעינים. לחתוך לרבעים.

לבשל בסיר מלא במים עד מעט מעל לגובה התפוחים.

להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל על להבה בינונית 45 דקות – עד שהתפוחים יתרככו.

לקרר. לשפוך את רוב המים מהסיר (כדאי לשמור אותם בקירור – הם טעימים לשתיה כמיץ תפוחים טבעי) ולטחון בבלנדר יד. אפשר להוסיף סוכר/דבש לפי הטעם לתערובת.

להגשה מושלמת:  שזיף או דובדבן באמצע.