שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת עקב

על פרשת עקב התבטא הרבי מליובאוויטש: פרשת עקב – היא אחת מהפרשיות הנקראת בשבעת השבועות של הנחמה הבאה לאחר החורבן בתשעה באב. שהרי לא רק ההפטרות הם ענין של נחמה, אלא גם הפרשיות עצמן. כי, ההפטרות הם, ברובם, מעין הפרשה, וכיון שההפטרה מדברת אודות הנחמה של הגאולה, צריך לומר, שגם הפרשה מדברת אודות הגאולה.

בכל התורה כולה מדובר גם אודות עניינים של גלות ועל ידם נפעלת הגאולה, אבל בסדרה של שבע הנחמות מדובר אודות הגאולה עצמה.

כיון שלעת עתה אנחנו נמצאים עדיין בגלות, הנה בכדי לבאר את עניינה של הגאולה, נדרש תחלה לבאר את מהות עניין הגלות וסיבתה, כי כאשר יודעים את סיבת הגלות, יודעים כיצד לתקן את הסיבה, וכאשר מתקנים את הסיבה, נתקן ממילא גם המסובב, וכך באים אל הגאולה.

למה הדבר דומה: לאדם חולה המכיר ויודע שהוא חולה, וגם את סיבת חוליו יודע הוא, אזי כאשר ילך לרופא, שהרי יודע שהוא חולה, ידע מה לומר לרופא, כיון שיודע במה מתבטא החולי, וממילא ידע הרופא איזו תרופה לתת לו, וכך יתרפא החולה.

עצם הידיעה שיודע שהוא חולה ובמה מתבטא החולי, הנה ידיעה זו כשלעצמה – הנה כבר חצי הדרך אל הרפואה, ובמשך הזמן תגיע גם חציה השני של הרפואה, עד שיחלים לגמרי.

כן הדבר גם ברוחניות: עצם הידיעה זו שיודעים את מהות וסיבת הגלות וכאשר טורחים לידע את ענין הגלות וסיבתה – מתחילה כבר הגאולה. כי, כשיודעים מהות וסיבת הגלות, מחפשים כיצד לרפאות את המצב ולצאת ממנו "אל ארץ טובה ורחבה" .

כאשר עם ישראל צעד לארץ טובה ורחבה (בפעם הראשונה), עברו תחילה במדבר הגדול, ורק לאחר מכן נכנסו לארץ ישראל.

וכידוע 'מעשה אבות הנו סימן לבנים' כלומר: שהתורה מספרת לנו אודות המדבר שבו היו עם ישראל קודם כניסתם לארץ ישראל, הרי זה-סימן לבנים, כלומר: אלינו, ואל הגלות שבה נמצאים אנו עתה, שהנה תיאור למדבר בו שהו עם ישראל אז.

הידיעה וההבנה אודות משמעותו הפנימית של 'המדבר הגדול' בו הלכו עם ישראל במשך 40 שנה אז, הנה גם מהות הידיעה אודות הגלות הארוכה בה נמצאים אנו כיום, ידיעה זו יש בה בכדי ללמדנו כיצד לרפא את הגלות.

 בפרשתנו מסופר  אודות המדבר הגדול. וכך מתארת זאת התורה: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ  )דברים ח' פסוק ט"ו).

כלומר: ישנו כאן תיאור עם פרטים שונים אודות המדבר, וגם אודות הגלות עתה. וכאמור, פרטי הידיעות אודות הגלות הם מעין נחמה, כיון שעל ידי ידיעה זו נדע מה צריכים לרפא, וממילא נצא מהגלות "אל ארץ טובה ורחבה".

מדבר הוא מקום שאינו מושב אדם. ועל זה נאמר: 'המדבר הגדול', המרמז על כך שמקום המדבר אינו ישוב בני אדם, הוא 'גדול יותר'- כלומר: באופיו ובמהותו נעדר המדבר את התנאים ליישב בו בני אדם, הוא איננו יכול להכיל את האדם.

השם אדם במקרא – רומז על עם ישראל, כפי שנאמר: "אתם קרויין אדם" , וכפי שמבאר השל"ה (שני לוחות הברית) הקדוש, רבי ישעיה הורביץ המכונה כך על שם ספרו שכתב על התורה.              אדם- הוא מלשון 'אדמה לעליון'. עם ישראל דומים ל-'אדם העליון' שעל הכסא כלומר ל-ה' יתברך.

ברוחניות מציין 'המדבר הגדול', את המרחב הגלובלי כמקום שאינו מושב בני אדם שכן הוא 'גדול' יותר ממקום ישוב אדם ואינו יכול להכילם כאמור. כמו כן עם ישראל שהנם המעט מבין אומות העולם בזמן הגלות וכפי שנאמר בפסוק : "כי אתם המעט מכל העמים". הם מדמים במיעוטם את המדבר הגדול שאינו מקום יישוב בני אדם והעולם דוחה אותם ואינו מכילם.

השפעתו של אירוע נפשי רגשי על האדם תלוי באופן בו הוא תופס אותו ואיזו פרשנות הוא מעניק לו!

אחד הנושאים החוזרים ונשנים כאשר אנו מתמודדים עם אירועי נפש גוף שנחת עלינו ממקום לא ידוע ולא מתוכנן. אנחנו רצים לרופא מייד שעורך בדיקות לגלות שהכל בסדר ואכן הוא מודיע לנו נחרצות בריאותך תקינה ויציבה! קצת ויטמין c ויטמין d  או b12 למשך חודש והכל בסדר..

אז למה אני חש כאבים בחזה? דופק מואץ? נמלולים ועקצוצים? קוצר נשימה כאילו אני עובר התקף לב? חולשה? עייפות? סחרחורות? מועקה בלב? מה קורה איתי דוקטור?

במקרים שגרתיים הרופא ישלח אותנו לבדיקות מקיפות יותר כדי לשלול היבטים או גורמים נוספים לתחושות השונות והמוזרות אותם אנו חשים, בדיקות ct, mri  fmri , בדיקה נירולוגית וכד'..

יש רופאים שישלחו אותנו להתייעצות פסיכולוגית..

האירוע תופס אותנו מופתעים, לא מוכנים, אך בעיקר לא יודעים! לא מבינים את משמעות האירוע, לא יודעים מה לעשות אתו, לא יודעים איך להתייחס אליו..

הדבר מסב לנו בהלה וחרדה, מועקה וצער על מה קורה לנו מדוע אנו מרגישים כך? האם אנחנו בסדר? אם הבדיקות הפיזיולוגיות יצאו תקינות זה אומר שיש אצלנו משהו לא תקין מבחינה נפשית?

רופא חכם המבין דבר או שנים בבריאות הנפש יאמר לנו מייד הכל בסדר זה נורמלי! זה טבעי שאתה מרגיש כך! זוהי שפת הנפש המתקשרת אתנו בדרכה שלה, היא רומזת לך שאתה לחוץ, עמוס, עובר תקופה קצת מורכבת וכד'..

תן לסימפטומים 'לדבר' איתך, תן להם חופש ודרור להביע את עצמם כפי שהם, אל תנסה לשנות כלום, אל תנסה להילחם בעצמך, אך בעיקר אל תיבהל מהם, הם מספרים לך מה עובר עליך אז תהיה קשוב אליהם, קח אוויר, צא לכמה ימים חופשה, לך לטייל בטבע, שחרר את העומס והלחץ מעט, תנוח, בטח יש לך תחביבים שונים תעשה מה שאתה אוהב לעשות..

הנרמול של האירוע הוא החשוב ביותר עבור הסובל מסימפטומים נפשיים רגשיים!

שינוי התפיסה על מהות האירוע הנו גורם מספר אחת בתהליך ההחלמה ממצבי משבר נפשיים ורגשיים!

כאשר אני בוחר להסתכל ולתפוס את האירוע בצורה חיובית, אני מגביר פלאים את מהירות ואחוזי ההחלמה!

אני יכול לראות באירוע הזדמנות ומתנה עבורי!

כאשר אני מתייחס ומבין את המסר העובר אלי מהגוף המאותת לי, קח אוויר תתבונן מה עובר עליך נפשית ורגשית ופעל בהתאם למצב הנדרש ממך!

אז המשבר הופך להזדמנות ומתנה עבורי: לעצור לחשב מסלול מחדש להבין מה נדרש ממני כעת כדי להוריד את מפלס המתח והחרדה הגואים, להיטיב עם עצמי, לבלות זמן איכות עם משפחתי, לפגוש חברים, להשלים ולהגשים את כל החלומות שלי, מה שלא התאפשר בשגרה העמוסה לעייפה, המתוחה והבנאלית.

"תחשוב טוב יהיה טוב"-להחליף את ה-'HARD DISK'!

 כאמור אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להחלמה ממשברים נפשיים ורגשיים הנו האופן בו האדם תופס את המצב ואופי הפרשנות אותה הוא מעניק לו.

אחד הסיפורים המשמעותיים ביותר ממנו נולד ועליו נשענת התפיסה והגישה של הפסיכולוגיה החיובית התרחש לו לפני שנים רבות..

הפסיכולוגיה החיובית היא ענף בפסיכולוגיה העוסק בבריאות נפשית ובהגדלת תחושות האושר ושביעות הרצון מהחיים. על פי גישה זו, חיים ללא אומללות אינם מספיקים על מנת לחוש תחושת אושר, מימוש עצמי, ותחושת סיפוק מהחיים, ועל תחום הפסיכולוגיה לסייע בפיתוח דרכים מבוססות אמפירית להגדלת שביעות הרצון מהחיים ולהגברת האושר בקרב בני האדם. גישה זו עוסקת בזיהוי תחומי החוזק המרכזיים שלנו, וכוללת דרכים לטיפוח חוזקות אלו, ושימוש תדיר וקבוע בהם.  מתוך: כהן, ל. (2010).

העיסוק ברווחה הנפשית הוא חלק ממגמת הפסיכולוגיה החיובית – ענף צעיר בפסיכולוגיה, שנוסד על-ידי מרטין סליגמן, יו"ר האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה בשנת 1998. הפסיכולוגיה החיובית חרתה על דגלה את העיסוק במרכיב הבריא והחיובי של האדם ואת הניסיון להעצים את החוזקות שלו לשם קידום חיים מאושרים יותר. הכוחות הפנימיים, החוזקות והסגולות האישיות של כל אחד ואחד הם העומדים במרכז ולכן ההתייחסות אל החיים היא כאל תהליך של גילוי ולא כאל החלמה:   "discovery, not recovery".

החידוש בגישה של הפסיכולוגיה החיובית הוא בתפיסת האדם כחזק, סתגלן ובעל חוסן נפשי המאפשר לו להתפתח ולצאת ממשברים. ההתייחסות של הפסיכולוגיה החיובית אל המטופל היא לא כאל חולה, פציינט – אלא כאל אדם עם יכולות ורזרבות לא מנוצלות. הפסיכולוגיה החיובית שואבת את מקורותיה מהפילוסופיות השונות, וכן מהזרם השלישי בפסיכולוגיה ההומניסטית והאקזיסטנציאליסטית. תרומתה הגדולה היא בבחינת הרעיונות והמושגים הללו באופן אמפירי, המבוסס על ראיות מחקריות.

התחומים הנחקרים כיום בפסיכולוגיה החיובית כוללים רגשות חיוביים, חוזקות חותם (החוזקות הבולטות של האדם), ודרכי המימוש שלהן, ודפוסי התנהגות חיוביים כמו נדיבות, הכרת הטוב, היכולת ליהנות ולחיות את הרגע כאן ועכשיו, זרימה, תחושת מלאות, היכולת לסלוח, והתמודדות יעילה עם לחצים באמצעות פיתוח מחשבות חיוביות כתחליף למחשבות אוטומטיות שליליות.

מטרה נוספת של הפסיכולוגיה החיובית היא החיבור בין המחקר בפסיכולוגיה לקהילה, כלומר לרדת ממגדל השן האקדמי ומהטיפול הפסיכולוגי המקובל שאיננו נגיש לכלל האוכלוסייה. הפסיכולוגיה החיובית שואפת להתחבר אל האדם ברחוב מתוך מטרה לסייע לו, להיטיב עמו ולשדרג את יכולותיו, את ההיבטים החיוביים שלו, את הדימוי העצמי שלו ואת רווחתו הנפשית. זאת הסיבה שבעטיה המידע, הכלים הפסיכולוגיים וממצאי המחקרים השונים של הפסיכולוגיה החיובית הם זמינים לכל, באמצעות ספרות מקצועית, להגברת האושר הכתובים בשפה ברורה וידידותית לקהל שאיננו מהתחום, גם אם הממצאים והכלים המוצעים בהם מבוססים מדעית. מתוך: בר-טור, ל. (2011).

גישה חיובית זו נולדה כאמור בעקבות סיפור אותו סיפר רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם:
אחד הרבנים בישיבת חב"ד לפני למעלה ממאה שנים היה הרב החסיד רבי מיכאל בלינער ע"ה מהעיירה נעוול. בהיותו צעיר חלה קשות לא עלינו אחד מילדיו. הרופאים נואשו מחייו ואמרו שאין להם מה לעשות. הוא רצה עד מאוד ללכת אל הרבי מנחם מענדל שניאורסון האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם המכונה: "הצמח צדק", אך הרופאים אמרו שזה ענין של שעות חלילה ואין לו בשביל מה ללכת.

אחד מזקני החסידים התרעם עליו קשות באמרו כי בתלמוד כבר נאמר שאל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ובוודאי יפעלו מליצי היושר אצל ה' יתברך לחכות עד שהוא יבוא אל הרבי.
רבי מיכאל נכנס לחדרו של הרבי ומסר את מכתבו ובאותו רגע עברה בו המחשבה: מי יודע מה נעשה עם הילד שלי, הרופאים הרי אמרו שזו שאלה של שעות ומיד פרץ בבכי מר.
הרבי קרא את מכתבו ואמר לו: "אל תבכה, חשוב טוב ויהיה טוב". עוד תהיה בבר המצווה של הנכדים. ואכן ששב לביתו ראה רבי מיכאל שהילד יצא מכלל סכנה וחזר לחיים בריאים."בכל שעה קשה", אמר רבי מיכאל, "הייתי מצייר לעצמי את פניו הקדושים של הרבי ואת מילותיו: חשוב טוב ויהיה טוב, ונהיה לי טוב על הלב".

סיפור נפלא זה משקף איך האדם על ידי חשיבה חיובית פועל מציאות חיובית בעולם. חשיבה על עצמו, או חשיבה על הזולת פועלת את פעולתה ומשנה מציאות!

מהות השינוי נעוץ בכך שהאדם מבין ומפנים שהוא האחראי היחידי הבלעדי על מה שיקרה סביבו ובחייו סביב אירועים הפוקדים אותו בחיי היום יום.

כאשר האדם בוחר להתייחס לאירועים שונים בחייו הנראים והנחווים כקשים עד מאוד, ולהעניק להם פרשנות ומשמעות הייחודית לו באופן חיובי ומיטיב, הוא משנה ומשפיע בפועל על אירועי חייו ממש, כפי שתואר בסיפור.

כאשר רבי מיכאל שינה את תפיסתו וגישתו כלפי האירוע הנורא שפקד את בנו ובמחשבה חיובית על כך שהוא בוטח ומאמין שיהיה טוב, פעל לביטול הגזירה ושינה אותה לטובה בהחלמת בנו יקירו!

ולא רק זו, אלא גישה זו שינתה מהותית את חייו של רבי מיכאל כפי שהעיד על עצמו: "בכל שעה קשה הייתי מצייר לעצמי את פניו הקדושים של הרבי ואת מילותיו: חשוב טוב ויהיה טוב, ונהיה לי טוב על הלב".

אנו נדרשים להחליף את ה- Hard disk'' שבמוחנו ולאפשר אך ורק לאינפורמציה חיובית להיכנס ולחלחל אלינו ואל חיינו. כאשר המח יתרגל לחשוב חיובי אנו נחווה ונראה בכל דבר ובכל אירוע בחיינו את הטוב הטמון שבו, ולא רק נראה אלא הדבר יתגלה לעיני כל ונחווה אותו בשיא עצמתו!

וכפי שהרבי מליובאוויטש מרבה לברך: 'בטוב הנראה והנגלה' שהטוב יחווה ויורגש בעיני בשר ובאופן גלוי לעיני כל, לא רק לעיני האדם עמו נעשה הטוב אלא גם אל מול עיניהם של כל אדם ואדם בעולם!

תפיסות שונות ונקודות מבט סובייקטיביות למהותו של ה-'מדבר הגדול' (גלות) השפעותיהן והשלכותיהן על האדם בחייו עלי אדמות!

את תהליך פעולתו והשפעתו של המדבר הגדול על האדם מסביר הרבי מליובאוויטש על פי פסוק זה "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ"  )דברים ח' פסוק ט"ו). כך:

א.      העניין הראשון בו מציין הפסוק את ענין הגלות הוא – 'המדבר הגדול' הסיבה הראשונה והשליבה הראשונה של הירידה הרוחנית, ממנה מתחיל ענין הגלות, היא-כשהאדם מחשיב את העולם שמסביב גדול יותר ממנו. כלומר: רואים ומביטים על ישובו של העולם היהודי -והיהדות למקום קטן, ואת העולם שמסביב, 'מדבר העמים' , למקום גדול, דבר גדול יותר ממציאות הזהות היהודית.

כאשר אדם תופס את העולם כ-'מדבר הגדול', הוא מחשיב את העולם, וטוען שהעולם הוא גדול ממנו והוא קטן לעומתו, וממילא שואל הוא: "מי יקום יעקב כי קטן הוא" ?הנה שאלה זו עצמה, כלומר: החשיבות שמחשיב את העולם, יוצרת אצלו עניין של גלות פנימית, וממילא נוצר מצב של העלם והסתר – 'חושך פנימי' אצלו פנימה בתוך לבו מוחו ונפשו . מחשבה זו כשלעצמה יש בה בכדי ליצור אפשרות במוחו ודמיונו שלעולם ישנה בעלות עליו. זוהי אם כן התחלת הגלות!

התרופה לגלות פנימית זו הנה: כאשר האדם זוכר ש"אתה בחרתנו מכל העמים" כו' "ורוממתנו מכל הלשונות" הוא איננו מתפעל מאף אחד בעולם, ביודעו שעם ישראל נבחרו על ידי ה' יתברך בכבודו ובעצמו ומרוממים הם מהעולם, ואז אין אצלו ענין של גלות פנימית וממילא חיצונית.

ב.      מעניין זה שמחשיב את העולם ל-'מדבר הגדול', יכולה לבוא ירידה נוספת – לא רק 'מדבר הגדול', אלא גם- 'והנורא'.

'גדול' פירושו שהלה גדול ממנו, אבל אעפ"כ גם הוא מציאות בפני עצמו של מיעוט לכל-הפחות. אבל 'נורא' פירושו -שמתיירא ממנו, הוא חש מאוים מהעולם מכיוון שחושב שלעולם יש שליטה עליו.

כאשר הוא מחשיב את העולם רק ל-'מדבר גדול', הנה רק בבואו במגע עם העולם וענייניו אזי מתפעל ממנו, כיון שמכיר את גדלותו, אבל כאשר הוא בביתו, הרי אינו מתיירא מהעולם.

אמנם: כאשר חושב שהעולם הוא מדבר גדול ונורא – אזי אפילו בהיותו 'בביתו הוא מבצרו', בהיותו בביתו הרוחני בית-הכנסת, גם אז מתיירא מהעולם, הוא מתיירא לקיים תורה ומצוות בגלוי, מפני מה יאמרו הבריות.

ג.       מזה אפשר לבוא לירידה נוספת – 'נחש':

בספר ערכי הכינויים מוסבר: שנחש ארסו חם. ברוחניות נזהה אצל האדם  את החמימות וההתלהבות מהעולם. חום זה והתלהבות זו מהעולם מפחיתה אצלו את החום וההתלהבות מעייני קדושה. הכל נעשה אצלו בקרירות ובאין חשק, הוא נעשה אדיש לעניינים רוחניים.

ד.      מזה אפשר לבוא לירידה נוספת –'שרף'.

ההתלהבות מהעולם אצלו הנה בתוקף כל כך גדול, שלא זו בלבד שממעטת את ההתלהבות בקדושה, אלא ששורפת (מלשון שרף) ומכלה לגמרי את ההתלהבות מעניינים של קדושה.

ה.      ומזה אפשר לבוא לירידה נוספת- 'עקרב':

אודות עקרב מוסבר בספר ערכי הכינויים, שארסו קר. ברוחניות מבטאת הקרירות ירידה גדולה יותר מחום והתלהבות של נחש ושרף. כי, ההתלהבות והחום מענייני העולם אמנם נותן פחות מקום ומרחב לעניינים רוחניים, אבל עדיין חום מהותו ועניינו חיות, וממילא ניתן להחליף זאת בחיות והתלהבות מעניינים שבקדושה עם הזמן. אבל כאשר האדם נתון במצב של קרירות, ניתוק רגשי (דיסוציאציה) זהו סימן של היפך החיות, הרי זה גרוע הרבה יותר.

ו.        ומזה אפשר לבוא לירידה נוספת-'צימאון אשר אין מים'.

המשל על כך הנו מאדם הנתון בעלפון קשה מרוב צמא ויובש, שגם כאשר מעוררים אותו מעלפונו ומשקים אותו במים הוא נותר בעלפונו, הוא צמא כל כך למים אבל הוא לא מודע לצימאונו, הוא כל כך מנותק ממגע עם גופו שגם מים לא מסוגלים להשפיע עליו בשעה זו.

ברוחניות נמשל המצב לאדם הנתון 'בעלפון רוחני' ומלמעלה מנסים לקרוא לו ולעוררו, על ידי ה-'בת קול' הקוראת כל יום לאדם לשוב אל בוראו כמבואר בחסידות , אך מכיוון שהוא במצב של 'צימאון' – הנה גם אז 'אין מים',-כלומר: תורה.  (התורה נמשלה למים: "מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כך התורה ירדה ממקום כבודה") הוא צמא אבל איננו לא יודע לאיזה דבר הוא צמא, הוא כל כך מנותק רגשית, הוא לא מרגיש ולא יודע אל מה הוא צמא, זאת משום שנתרחק כל כך עד שאין לו שייכות ואינו יודע מכל מציאות ומהות עניינים שבקדושה.

מסכם הרבי מליובאוויטש את העניין: מהיכן מתחיל כל זה? – מהמדבר הגדול, מזה שמחשיבים את המדבר – ארץ העמים, למציאות ודבר בפני עצמו ומעניקים לו חשיבות יתרה מהזהות והאישיות היהודית רוחנית אתה נולדתי ואתה אני אמור להופיע בעולם, זוהי השליבה הראשונה לכל הירידות כאמור עד ל-'צימאון אשר אין מים'.

מזה מובן שבכדי לתקן את כל הירידות, צריך לתקן את הסיבה הראשונה והעיקרית: מכל יהודי נדרש להופיע בעולם 'בגאון יעקב' ובתוקף בכל הנוגע לענייני יהדות, על ידי שזוכרים ש-'אתה בחרתנו מכל העמים כו' ורוממתנו מכל הלשונות'.

ואז נפטרים מהגלות והולכים "אל ארץ טובה ורחבה", על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו תיכף ומיד ממש ובטוב הנראה והנגלה!

שבת שלום ומבורכת

המאמר נכתב ע"י מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה.

מירי שניאורסון נשיאת ארגון הנשים נפלאות מתגברות ריתקה את המשתתפות בדבריה הייחודיים. כתמיד, מירי מביאה זווית אחרת שכולה תקווה, נחמה ואמונה והמשתתפות התרגשו מאוד מהדברים. בנפלאות כמו בנפלאות, הדברים לא נשארים באוויר ומתחברים לעולם המעשה, ומירי הזכירה את בקשתו של הרבי להרבות בפועל בלימוד תורה ובשמחה בשבוע שבין תשעה באב לחג ט"ו באב.

לצפייה בשידור חוזר

הלוואי והייתי מלאך.

כך חשבתי לעצמי יום אחד

בואו ונעשה סיור קצר בעולם המלאכים

המדריך הוא אדמור הזקן, שכתב את התניא והשולחן ערוך והמון מאמרים נפלאים – דברי אלוקים חיים (דא"ח)

שמלמדים אותנו מעט מן המעט על המציאות האמיתית של העולם.

מלאכים הם יצורים קיימים לגמרי

אך אנחנו לא יכולים לראותם.

חלקם משרתים את הקב"ה (ואין מספר לגדודיו, לא יודעים כמה יש)

וחלקם נוצרים על ידינו

כלומר, על ידי המצוות, הברכות, התפילות

כל מצווה בוראת מלאך,

והמלאך הזה שומר על היהודי ממזיקים גשמיים ורוחניים

הוא שומר עלינו מסכנות גשמיות

וגם מחליש את כוחו של היצר הרע

עוזר לנו בפועל בעבודת – השם!

יש להם גוף דק, רוחני.

וחיות אלוקית המלובשת בהם

ההבדל המהותי ביני לבין מלאך הוא

שהמלאך כל כולו בטל לחיות האלוקית שבו.

הוא יכול לעשות רק את רצון השם

כך הוא מתוכנת.

אין – לו – יצר – הרע!

הוא פשוט לא יכול לבחור לעשות נגד רצון השם.

ובכלל, אין לו שום בחירה

יש לו תפקיד מוגדר, ורק אותו הוא עושה

אין לו אפילו חלקיק מאית השניה ביום, שבו הוא לא משרת את השם בכל הוויתו.

וואלה, נשמע מושלם!

אם יש להשם עבדים נאמנים כל כך, שעושים רצונו ברגע, בשביל מה הוא בכלל צריך אותנו???

בשר ודם, קרוצי חומר, מלאי תאוות, קשה לנו להתגבר וכל הזמן יש לנו מלחמות פנימיות

לכאורה, אנחנו הרבה יותר נמוכים מהמלאכים.

אבל רק לכאורה!!!

דבר ראשון, יש הבדל מהותי בינינו לבין

בהם יש חיות אלוקית

אבל בתוכנו – הקב"ה בעצמו שוכן!!!

ואכן, זה פלא כל כך גדול…

איך אנחנו לא מרגישים זאת?

הקב"ה הצליח להסתיר את עצמו כל כך בתוכנו???

*ועוד פלא – איך אנחנו מסוגלים למרוד נגד עצמנו?? נגד החלק אלוקי שבנו??*

אבל ככה השם רצה.

ולמה?

את הסיבה האמיתית אנחנו לא יודעים

"כי לא מחשבותי מחשבותיכם"!

אבל – מהמעט שגילו לנו רבותינו הקדושים.

ותפנימו את זה טוב טוב :

אלוקים לא רוצה רובוטים!!!

הוא רוצה שנבחר בו! מעצמנו!

לכן -הוא שלח לנו קשיים, נסיונות, אתגרים, מלחמות.

כדי שזה יבוא באמת מאיתנו!!!

מלאכים שעושים רצונו באופן אוטומטי יש לו המון!!

אלוקים צריך אותנו.

אותי ואותך. אהובה.

מכירה את זה שהילד שלך או אחיך חוזר מהגן עם ציור יפהפה ומנופף בו, את מסתכלת ו… רואה שזה הציור של הגננת…

זה לא זה. אמא רוצה ציור של הבן שלה. גם אם הוא נראה כמו קישקוש. הקישקוש הכי טפשי של הילד יהיה יפה בענייך מהיצירה הכי יפה של הגננת .

וזה המסר אלינו

השם רוצה את עבודתינו

כן, לא מושלמת.

בדיוק ככה. כי זה שלנו!

בהצלחה אלופה ולא מושלמת

לאתר הרישום

במסגרת שיתוף הפעולה הייחודי יצאה קבוצה גדולה במיוחד של מתגברות לירושלים, שם התקיים הכנס שעמד השנה בסימן "כוחות איתנים" לכל אישה, לאור התניא. לאחר יום מלא וגדוש בהרצאות מרתקות ובארוחה חגיגית, יצאה קבוצת "נפלאות מתגברות" לחלקו השני של היום ששילב אמנות עם נשמה. הסיור החל בשלוחה החרדית של האקדמיה לאומנות "בצלאל", שם ביקרו החברות בתערוכת יצירות של הסטודנטיות הכשרוניות. לאחר מכן נערכה סדנה חווייתית להכנת קולאז'ים, בהנחיית האמנית איריס אהובה פיקובסקי. לאורך כל השבוע אנו מקבלים עוד ועוד פידבקים חמים ממשתתפות שיצאו בהתרוממות רוח מיוחדת במינה: הן מספרות על אירוע ש"הבטיח וקיים" – העניק כוחות בכל המובנים והאיר את הימים הללו באור אחר.

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת ואתחנן

פרשתנו פותחת בתיאור מרגש מחד אך קשה מאידך על משה רבינו הפותח בתחינה ובתפילה ל-ה' לזכות ולהיכנס לארץ ישראל ועל תשובת ה' אליו.

תחינתו של משה רבינו:

 וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן.

תשובת של ה' אליו:

וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

ולא רק זאת אלא:

וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

מתנהל כאן דו שיח כל כך רגשי ואינטימי בין ה' ובין משה על הזכות להיכנס לארץ ישראל אליה ציפה בכיליון עיניים וייחל בכל לבו לאחר מסע מפרך של 40 שנה, רגע לפני מודיע לו ה' יתברך את הארץ תוכל לראות מרחוק אבל לא תזכה להיכנס אליה! ולא רק זאת אלא כעת אתה אמור לחנוך את יהושע בן נון ולהעביר לו את שרביט ההנהגה!

מה היה צריך לקרות ש-ה' יתברך היה נענה לתחינתו ותפלתו של משה? מדוע מנע ה' ממשה להתחנן אליו ולבקש עבור עצמו? מה הייתה הציפיה הסמויה של משה בהתחננו אל ה'?

 לשם כך נקדים לבאר את מהותו וייחודיותו של יום ט"ו באב.

ט"ו באב מגלה את הסוד לחיבור רגשי עמוק בין בני אדם!

ט"ו באב נודע כיום מיוחד. מה בעצם מאפיין את היום המיוחד הזה?

בתלמוד הבבלי במסכת תענית נכתב כך על היום הזה: "אמר רבי שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו.. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך! אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל " (תענית כ"ו עמ' ב').

בתולדות עם ישראל לאורך הדורות אירעו עוד ששה מאורעות משמעותיים ביום זה ט"ו באב (שלא ניכנס אליהם כעת).

אך נציין למנהג ישראל מבורך המובא בספרי חסידות כי החל מחמישה עשר באב נהגו לאחל איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. זאת משום שביום זה מתחילים ימי התשובה, וכמרומז במזלו של חודש מנחם אב שהוא 'אריה' – ר"ת א'לול ר'אש השנה י'ום הכיפורים ה'ושענה רבא, היינו שבחודש מנחם אב נרמזים תחילת וגמר שלמות התשובה שעיקרה הכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל איש ואשה. (אוצר מנהגי חב"ד, אלול-תשרי, עמ' י"ב-י"ג).

כאשר אנו באים לדבר על זוגיות אנו צריכים לנסות ולהבין מה המאפיין המהותי העיקרי והייחודי דרכו ניתן לחבר בין בני אדם בכלל ובין שני המינים בפרט?

קשר אנושי נשען על היכולת לראות ולחוש את הרובד הפנימי והעמוק בנפש האדם מה שמאפשר להתאחד עם הזולת ממקום אובייקטיבי.

כאשר אנו ניגשים לנסות ולקיים קשר משמעותי עם הזולת אנו נדרשים לחבור אליו מתוך ידיעה עמוקה. ידיעה שתוכנה התבוננות שכלית בתחילה בנקודת מבט כוללנית על מהות האדם עמו אני מעוניין בקשר. לאחר מכן בהתבוננות פרטית על מאפייני אישיות האדם עמו אני מעונין בקשר שבסופה תתרחש ההולדה של הרגש אהבה ויראה (יראת הרוממות הנרכשת מתוך כבוד לזולת ולא מתוך פחד ואיום) כלפי הזולת עמו אני בא בקשר.

התבוננות שתכליתה ומהותה לעורר את הצד הרגשי שבי אליו או אליה. אהבה ויראה שתחוקק עמוק במוחי ולבי ותיתן את אותותיה בקשר נוגע דואג ואכפתי הבא לידי ביטוי בעשיה בפועל למען הזולת וכלפי הזולת עמו אני בא בקשר!

משמעותה של ידיעה הנה מחויבות לעשיה! כאשר אני יודע אני עושה, אני לא מאפשר לעצמי לברוח מהאחריות שבעשיה הנגזרת ממחויבות שבידיעה. לכן אנו מוצאים עצמנו לפעמים במקום של רצון לא לדעת, שכן כאשר לא אדע לא אהיה מחויב לפעול.

האדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא (פרק ג') בפירוש המילה דעת וז"ל: "והדעת הוא מלשון (הפסוק בבראשית פרק ד' פסוק א'): והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות", כלומר: על מנת להכיר את הפנימיות של האדם, לחוש ולהרגיש אותה, האדם נדרש להתקשר ולהתחבר לזולת.

תכונת הידיעה מספרת לנו על היכרות מעמיקה עם הדבר אותו אני יודע, כשבמקביל אני מתקשר וחובר אליו. כל זמן שחסר בידיעה- בדעת, הדבר לא מחייב את עשייתו בפועל ממש!

וכפי שהאדמו"ר הזקן מבאר (שם) "כי אף מי שהוא חכם ונבון… הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא".
האהבה והיראה הנן פועל יוצא של התקשרות וכל זמן שאין הולדה של אהבה ויראה אין ביטוי להתקשרות.

ובהמשך כותב אדמו"ר הזקן (שם) "ועל כן הדעת הוא קיום המידות וחיותן"
בחסידות חב"ד מבואר: שספירת הדעת מכונה- "מפתח הכולל לששת המידות", מה שמסביר את תכונתה הייחודית והעיקרית של הדעת החודרת את האדם כולו ומאחדת אותו סביב הדבר אותו הוא מבקש לדעת, אליו הוא רוצה להתקשר ולחבור.

אם כן כאשר אני מכיר ויודע את הדבר לעומקו ומאוחד עמו, אין לי אפשרות שלא לפעול בהתאם לצורך העולה מהדבר אותו אני יודע.

ידיעה משמעה חיבור:

אריך פרום בספרו 'אמנות האהבה' ( 1998) מדגיש את הצורך הבסיסי של כל אדם לדעת את זולתו, צורך המבטא רצון עז להכיר את הזולת לפני ולפנים, להכיר את מהותו, לחשוף את ייחודיותו, כל זאת על מנת לחבור לזולת בצורה אינטימית.

הידיעה מפיגה את החרדה הקיומית מפני 'לא לדעת' ומאפשרת חבירה אינטימית בין בני אדם ללא חשש מביקורתיות או שיפוטיות.

היכולת 'להופיע' אל מול העולם כפי שאני ואיך שאני מותנית בסוג ואופי המפגש בין בני אדם!
ככל שהמרחב בו אני 'מופיע' בעולם מרגיש לי בטוח ומוגן כך 'ההופעה' שלי אל מול העולם תהיה יותר אותנטית!

החשש מפני המפגש עם העולם, מספר את סיפורה של החרדה הקיומית אתה האדם מתנהל בעולם וחש לא מוגן ולא בטוח, לשם כך נזקק האדם לדעת- לחבור להתקשר לזולת ולחוש מוגן ובטוח!

הכמיהה לצאת מכלא הבדידות, הנה המשיכה לדעת את הנפש שלנו ושל הזולת, אך ככל שנעמיק בניסיוננו לדעת את עצמנו ואת האחר, כך תחמוק מאתנו מטרת הידיעה. אך כל זה איננו מונע מאתנו להמשיך לחקור את נפש האדם.

כך שידיעה הנה הדרך המשמעותית להתחבר ולהתאחד עם הדבר אליו אנו רוצים לחבור באופן הכי קרוב וחזק.

קשר הדדי נשען על אכפתיות האחד מהשני עד כדי הרגשתו האחד את השני!

הרבי מליובאוויטש מבאר את המילים בפסוק: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" כך: משה רבינו הוא זה שנצטווה לעצור את תפילותיו ולא להוסיף לבקש ולהתחנן ל-ה' אודות כניסתו לארץ,  אמנם אלו היו ישראל מבקשים ומתפללים עבורו היה נכנס לארץ, שכן הם לא נצטוו שלא להתפלל עבור משה וכניסתו לארץ ישראל.

כאן טמון 'הנעלם' בשיח הכל כך מרגש וסוער שבין משה רבינו ל-ה' בנוגע לכניסתו של משה לארץ ישראל. ה' יתברך בדבריו מדייק ומפנה את תשומת לבו של משה לכך שבקשתו ומימושה מופקד בידי צאן מרעיתו, עם ישראל!

משה נכנס לדו שיח כל כך משמעותי עם ה' יתברך על מהות הקשר שלו עם עם-ישראל, על כך שהוא לא יכול להיפרד מהם בעת הזו, על כך שהוא לא משאיר שבויים מאחור וגם דור המדבר חייב להיכנס עמו לארץ ישראל ומבחינתו זהו תנאי לכניסתו לארץ, משה לא חושב על עצמו כלל, הוא עסוק כל כולו בגאולתן של ישראל שתתרחש עם כניסתם לארץ המובטחת ומתעקש על כך שכולם, אבל כולם נכנסים!

משה מספר לקב"ה על נאמנותם של עם ישראל אליו לאורך כל הדרך, על אהבתם האין סופית אליו, על הקשר המיוחד שנרקם ביניהם וקשר את גורלם יחד זה 40 שנה במדבר העמים.

 משה מתוודע לאהבתה האין סופית של עם ישראל אליו כאשר הוא מצווה לעלות ל-'ראש הפסגה' לצפות בארץ המובטחת מבלי להיכנס אליה ולאחר מכן מצווה לעלות אל הר נבו שם ימצא את מותו וייפרד סופית מעם ישראל. הוא רואה במו עיניו וחווה בגופו איך עם ישראל מתייצב מולו ולא מוכן לאפשר לו לעלות להר נבו בידעם שבכך הם מקבלים את הסתלקותו של משה ומאפשרים את פרידתם ממנו!

 משה מבקש מעם ישראל בין השורות זכרו: 'אין מלך ללא עם', ישנו חלק בקשר שלנו שתלוי אך ורק בכם ובהבעת הרצון שלכם עבור ה-ביחד שלנו, ובכדי לזכות ולקבלו, אני לא יכול להשפיע יותר ממה שכבר התחננתי ובקשתי עבורי-עבורכם-עבורנו!

אמנם: עם ישראל כל כך שקוע בתפילתו ובתחנוניו של משה ל-ה' ומייחל לכך שיתקבלו לפני ה'  יתברך, מה שגוזל מהם את הפניות הנפשית והרגשית לחשוב להתפלל ולבקש מ-ה' יתברך עבור משה! החרדה מעצם הידיעה שמשה לא ייכנס אתם לארץ ישראל טורפת כל אפשרות לחשוב על כך שהדבר בכלל תלוי בהם!

קשר הנו דו ממדי, הנו שיתופי, ומשמעותו הנה שרק כאשר שני הצדדים המחויבים לקשר פועלים יחד להשיג מטרה כל שהיא, היא ברת ביצוע! רק כאשר פועלים בשיתוף יחד אזי מוצאים את הביטוי ואת המימוש של הקשר העצמי.

כואבת לנו הרגל!  

אחד הסיפורים המפורסמים על רבי אריה לוין המכונה רבם של האסירים מתאר איך רבי אריה הולך יחד עם אשתו הרבנית אל הרופא בשל כאבים עזים שהיו ברגלה. לאחר שנשאלו על ידי הרופא מדוע הם באו אליו, השיב רבי אריה "הרגל של אשתי כואבת לנו"..

סיפור זה מבטא ומלמד מהי אהבה אמיתית, מהו חיבור כנה בין אנשים אהבה וחיבור עד כדי הרגשת כאבו וצערו של הזולת. כשאנשים קרובים אלינו סובלים או כואבים ולהיפך שמחים ומאושרים, אנחנו מרגישים את זה כאילו הכאב או השמחה היא שלנו. ככל שהאהבה והחיבור בין הנפשות גדולים יותר, עמוקים יותר, משמעותיים יותר, כך כאבו, סבלו או צערו של האחד ולהיפך שמחתו ואושרו פועלים ומורגשים אצל השני.

קשר הנשען על מאפיינים אישיותיים לעומת קשר הנשען על מאפיינים חיצוניים !

מכאן ניתן ללמוד על משמעותו של  קשר זוגי ועל כוחו של יחד האחד עבור השניה!

זהו סודו של קשר: היכולת של כל אחד מהצדדים להבין ולהרגיש את מחויבות הקשר ועצמתו ועד כמה גדולה השפעתו בקשר על הזולת ועד כמה בכוחו לפעול למען הזולת!

מידת האכפתיות והדאגה הנה הפועל יוצא של הידיעה שבקשר כאמור, שהנה היישוג והיישום של המחויבות הבאה מידיעת הזולת.

קשר זוגי מתבסס על היכולת לחוש האחד את השנייה, להבין מתי נדרש ממני לקחת אחריות ולפעול עבור הקשר שלנו!

לפעמים מתוך שקיעות בהישרדות הקיומית היומיומית אנו שוכחים שקשר זקוק לחמצן ובכדי להפיח חיים בקשר צריך להיות בקשר מתמיד עם הקשר!

אהבה הנה פועל יוצא של ידיעת הזולת כאמור:

 הקשר שבאהבה משמעו היכולת לחבור לזולת ולחוש את צרכיו כאלו היו שלי ממש!

והאהבה שבקשר משמעה האחריות שלי לפעול למען הקשר שלי עם הזולת! 

היכולת לדרוש מהזולת לשאת עיניו ולתבוע את הקשר המיטבי, נובעת ממקום עמוק להבנה של קשר מהו!

היציאה מאזור הנוחות אל מרחב פתוח וחשוף: "בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו.. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים".  היא זו המאפשרת את הבסיס ואת המרחב לקשר עמוק, יציב, מאושר ומחייב!

'בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן': המסר אותו מבקשות להעביר לנו בנות ירושלים הנו: אין באמת משמעות אמיתית לאופנה ולסטיילינג אם החיפוש אחר בן זוג מסתכם בכך! בכדי להעניק משמעות פנימית ללבוש ולצו האופנה המתחדש יש צורך לקשור ולחבר אליו את הפשטות שבבגדי לבן!

כלומר: היופי הזוהר מקבל את ביטויו ביופי שבפשטות, היופי שבבגדים זוכה לביטוי עמוק רק כאשר הוא נשען על הבסיס שביופי הטבעי, הפנימי!

ולכן כאשר היופי הפנימי בא לידי ביטוי במפגש עם הזולת יעשה הזולת הכל כדי שהזולת יחוש בנח בקרבתו ולא יתבייש חלילה! גם אם זה דורש ממנו להופיע לפניו בפשטות! 'בבגדי לבן'- ללא החצנה של יכולות אישיות ויכולות בין אישיות, כישרונות אישיים וכישרונות בין אישיים, יכולות פיננסיות, וכד'.

ההבנה שלצורך קשר עמוק ואמיתי נדרש הרבה מעבר לנראות חיצונית והפגנת כישורים אישיים ובין אישיים הנה אבן היסוד של בנות ירושלים.

לחולל בכרמים הנה תנועה בנפש- המספרת על אדם מלא מתוכו, שמח בחלקו, הנותן חופש וביטוי עצמי למי שהוא ולמה שהוא!

אדם שלבו חלל בקרבו ואין הוא מלא מתוכו לא מסוגל להשתחרר באמת, הוא זקוק לאמצעים חיצוניים שיניעו אותו שיפעילו אותו!

רק אדם המחובר לאישיותו פנימה, חש חופשי ומאושר לתת דרור וחירות לרגשותיו הפנימיים ולצאת למחול באופן ספונטני.

רק אדם הנתון בעמדה נפשית שכזו יכול למצוא מרחב מאפשר לצד הזולת מבלי לחוש מלאבד את מקומו, כבודו או מעמדו.

אדם המבקש טובת חברו מחד ועושה במקביל כל אשר ביכולתו בכדי לגרום לטוב הזה להתקיים מאידך, מספר על אדם שהקשר הבין אישי שלו הנו קשר בריא, מיטבי ומסב לו אושר אמיתי 

זוהי אם כן הדרך לזוגיות מאושרת: היכולת לבקש את הטוב ביותר עבורנו כזוג מחד, ובמקביל לפעול ככל יכולתנו לקיים את הטוב הזה אשר אנו מבקשים עבורנו.

זאת על ידי יצירת מרחב מאפשר עבור בן או בת הזוג, מרחב של בית חם ואוהב, בית בו יוכלו לממש את עצמם לצדנו  מבלי לחוש או להרגיש מאוימים מכך!

"ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך"!

מלאכת בורר הנה אחת מ-ל"ט מלאכות האסורות בשבת, הגדרתה ההלכתית של מלאכה זו הנה: "הפרדה בין שני מינים המעורבים זה בזה"!

'שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך'- נשיאת העיניים בברירה בין שני המינים הנה ביטוי עמוק לאישיות ולנפש האדם הבורר לו ועבורו מהמקום בו הוא נתון בחייו!

כלומר: כל מה שבורר ובוחר האדם בחייו תואם במדויק את מי שהוא ומה שהוא בעת ברירתו ובחירתו. האדם בורר ובוחר עבורו במדויק את מה ומי שהוא מגלם בעת הברירה והבחירה! ובהתאם לכך נעשית בחירתו בבחירת לבו!

וזו היא הקריאה מבנות ירושלים לבחור: 'שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך':  שא נא עיניך, כלומר: התרומם מעל המציאות היומיומית, מעל השגרה בה אתה נתון ושקוע, וראה– שים לב היטב למי ומה נמשך לבך, ושאל את עצמך מה אתה בורר, כלומר: מה משמעות הברירה והבחירה שאתה עושה כעת עבורך? ומה היא מספרת עליך? רק אחר מכן ברור לך את בחירת לבך! כי מה שתברר ותבחר הוא 'לך'– כלומר: שלך- ממך!

שבת שלום ומבורכת

לעילוי נשמת רחל בת זהבה

השבוע נערכו בארגון נפלאות שני ערבים מיוחדים של "זיכרון בסלון" – האחד בירושלים והשני בכפר חב"ד. באירועים פגשו המשתתפות את שורדות השואה שרה גודמן ולאה לנדר, לשיח מיוחד על הגבורה היהודית.

את המפגשים אירחו שרי יהל (בירושלים) ומירי שניאורסון (בכפר חב"ד), שפתחו את ביתן ולבן, עם כיבוד מושקע במיוחד ואווירה מחברת ומחבקת. "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה. יהי רצון שנזכה לחזות במהרה בימינו בבניין ירושלים!" סיכמו המארחות.

בשבת בראשית את עשרת הדיברות אנו קוראים

בדיבור אנוכי השם אלוקיך הם מתחילים

כאשר נזקק אדמור הזקן למלמד עבור בנו

קרא לאברך אחד ואמר לו

עליך מוטלת המצווה לפרנס את ביתך

ועלי מוטלת המצווה של ושננתם לבניך

אם אתה תלמד תורה את בני

אני אשלם לך מכספי

?האברך לפני הרבי תמה

איך אתחיל ללמד את בנך תורה

אדמור הזקן לו ענה

אלף בית זו ההתחלה

האות אלף מורכבת משני יודים

שעל ידי קו באמצע מתחברים

היוד שלמעלה רומזת על נשמת היהודי

והיוד שלמטה רומזת על הגוף הגשמי

יראת שמים זה הקו המחבר

ובין הגוף והנשמה הוא מקשר

א' היא האות הראשונה במתן תורה

וגם בלימוד לילד קטן היא ההתחלה

כשילד לומד תורה

הוא מקבל כוח להפצתה

ועל ידי מציאת הא' בגולה

נביא לגאולה האמיתית והשלמה

כוחו של משפיע

אפתח בסיפור שסיפר הרב אייזיק שווי ע"ה: "נתגלה פעם גידול בגופי, לא עלינו, וכשפניתי אל הרבי, נצטוויתי להתייעץ עם משפיעי. אולם, הלה לא ידע מה לומר בעניין, וכשדיווחתי על כך לרבי, נצטוויתי למנות משפיע אחר ולהתייעץ עימו. ביקשתי מהרה"ח ר' איצ'ה (יצחק) שפרינגר לשמש בתפקיד, וכשהסכים, שחתי לו אודות מחלתי והוראתו של הרבי. 'אין מחלה ואין ממה לדאוג!' פסק נחרצות. לתדהמתי העצומה, הוכיחו הצילומים את צדקת דבריו".

באותו כיוון, אך באופן שונה לגמרי נוכל לראות בשיחתו של הרבי מלך המשיח1 המחדד את הצורך לשמוע ל"עשה לך רב" והתועלת בכך לעבודה הרוחנית של היהודי:

"…יכולים למצוא מעין ודוגמה אצל כל אחד ואחד – כפי שידע איניש בנפשיה שבנוגע לעניינים מסוימים היה סבור תחילה שמצד הקדושה צריך להיות באופן כך וכך, ולכן, הרעיש עולמות וכו', ולאחרי כן, כשקיים את הוראת המשנה 'עשה לך רב', נוכח לדעת, להפתעתו, שלדעתו של הרב, אין זה מצד הקדושה כו', ומצד קבלת–עול (אף שלא הבין את דעת הרב, ולא עוד, אלא, שאינו בטוח בצדקת דבריו) – ביטל את דעתו, מכיוון שהרב שקיבל על עצמו, בהשגחה–פרטית, אמר לו כך וכך".

הפלא ופלא: יהודי חסידי שפעל ועשה דברים, ובאופן של "רעש" – שומע מהמשפיע שלו הוראה להפסיק. הוא לא מבין למה ואפילו לא בטוח שהמשפיע שלו צודק – אבל בקבלת עול מקבל את דבריו, וברור לחלוטין מדברי הרבי מה"מ שזה היה בדיוק המעשה הנכון, כי בהשגחה פרטית – זה המשפיע שבחרת לך…

והתייחסות נוספת לעניין ההשגחה הפרטית בבחירת המשפיעה והצורך לשמוע לה2:

"הנה, מכיוון שמינה ו'עשה' לעצמו (בהשגחה פרטית) רב פלוני, בוודאי יהיה לו הרב למורה צדק ויפתור את כל ספקותיו, וגם יעזור לו ללכת בדרך הישרה, מכיוון שלא יסמוך על שיקול–דעתו האישית".

עד כמה היא קובעת לי?

מי שעדיין לא לגמרי ברור לה מה כוחה של המשפיעה, מוזמנת לקרוא את המילים הבאות3:

"ובהדגשה – 'עשה לך רב', אשר, כל אחת מתיבות אלו היא בדיוק"…

[לאחר שהרבי מה"מ מסביר ש"עשה" הוא להכריח את עצמו למנות לך "רב", ו"לך" משמעותו שגם לעצמך תעשה ולא רק תעורר אחרים לעשות, ההמשך הוא:]

"'רב' – שיקבל את דבריו ויקיימם בפועל, כמו כל הוראה ופסק דין של רב".

ואם חיפשת הסתייגות מהאמירה הנחרצת הזו, או שנראה לך שהמשפיעה שלך כבר "קטנה עלייך" אז הנה4:

"לאחרי שקיים את הוראת המשנה 'עשה לך רב' – עליו לקיים את דבריו: אלא אם כן יגיע לדרגא כזו שיגדל יותר מן הרב… ואז, יצטרך לעשות לו רב גדול ממנו, וכן הלאה".

ואיך שלא יהיה – מחובת השמיעה למשפיעה לא יצאנו…

אבל לפעמים המצב הפוך: אני לא מרגישה מחוייבת/מסוגלת לעשות משהו. זו גם שאלה למשפיעה?

והרבי עונה5:

"מכיוון ש'אדם קרוב אצל עצמו' – מובן, שאינו יכול לסמוך על עצמו להיפטר ולא לעשות מאומה, באומרו, שאין זה שייך אליו. ולכן ילך וישאל אצל הרב אם עניין זה שייך אליו: אם הרב יענה שאין זה עניין השייך אליו – יוכל ללכת לישון, 'ושכבת וערבה שנתך'…ואם תהיה לו זכות שעניין זה שייך אליו – יעסוק בזה מתוך חיות ומרץ, וכאמור, באופן ד'כפליים לתושיה'".

איך בוחרים משפיעה?

המשפיעה צריכה להיות יותר ממני בתורה ומצוות. ומה יהיה אם אינני מוצאת משהו כזה?

"ויש להוסיף, שגם מי שהוא גדול בתורה וביראת שמים כו', שקשה לו למצוא מי שגדול ממנו – הרי 'אף על פי שלא ימצא חכם גדול כמוהו יעשה משלמטה הימנו, כי אין אדם רואה בענייני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו, וזהו עשה לך רב, אף שאינו ראוי' [לשון "המאירי"]6.

חד וחלק: לא מצאת גדולה ממך? אין בעיה: תמני מישהי שפחות ממך, עדיין הדבר יקדם אותך.

האם יש תנאים נוספים?

מן הסתם כל אחת מעצמה תחפש גם אישה איתה היא תרגיש בנוח לדבר, וביטחון שהסודות שהופקדו בידה לא יצאו החוצה.

אבל הנה עוד קריטריון:

"וזהו, איפוא, סימן ההיכר היחיד של משפיע שניתן על ידי תורתנו… הרגשת הרצון להשפיע. ובאופן כזה שהרצון אינו נשאר ב'בוזים' (כיס המעיל), אלא שהרגשת הרצון פועלת"7.

ובתחושה שלי ה'תרגום' של זה הוא – מישהי שבאמת רוצה לתת לך, לעזור ולהיות איתך, ולא תתן לך תחושה שהיא עושה לך טובה שחלק מזמנה היקר מוקדש לך…

הוראות למשפיעה – עם תובנות למושפעת

"לכל לראש, בנוגע לרבנים ומורי–הוראה בישראל (כולל בקשר ובשייכות לקיום ההוראה ד'עשה לך רב') – שלא להסתפק בכך שיודעים את פסק ההלכה ממה שלמדו בעבר, כי אם, שכאשר עומדים לתת פסק דין, עליהם לעבור עוד הפעם על המקורות בהלכה, באופן ש'אז ראה ויספרה גו", ורק לאחרי זה לפסוק הלכה למעשה"8.

אם המשפיעה שלך שולחת אותך לרב מורה הוראה – אל תפגעי, זה דווקא סימן טוב. שאלות הלכתיות שואלים רב ולא משפיעה, ואפילו רבנים מתבקשים לעיין במקור שוב לפני פסיקת הלכה שאינה כה תדירה או שהיא מורכבת.

ושאלות שאינה יודעת להשיב עליהן?

– התשובה נמצאת בשיחה9, שבתחילתה נותן הרבי מה"מ שלושה סימנים מי מתאים להיות "עשה לך רב":

מי שיש בו את שלושת הסימנים של "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים", ממשיך הרבי מה"מ:

"ישנם כאלו שחושבים שחייבים לענות על כל מה ששואלים אצלם, בין אם יודעים ובין אם לאו… וטענתם, שהאמירה ד'איני יודע' מהווה 'פגיעה' בכבוד הרבנות, כבוד התורה וכו'.

ולכן, יש צורך להזהיר ולשלול שאין להתבייש לומר 'אינו יודע' – כפי שמצינו אפילו במשה רבינו ש'הודה ולא בוש כו"

ועניין זה קשור גם עם מידת הרחמנות – שהרי צריך לרחם על הזולת שלא יכשל על ידו בהוראה שאינה אמיתית, כולל גם היפך הרחמנות על עצמו שלא יכשיל את הזולת".

והפתרון שמביא שם הרבי מה"מ הוא – לך תלמד!

זו הוראה עבורנו גם בתור משפיעות, אך גם כשבאים לבחור את המשפיעה:

מישהי שתבדוק את התשובה הראויה כשצריך, ובעיקר – לא תפחד לומר "לא יודעת, אבדוק".

ולסיום10:

"בנוגע לתנועה דהשפעה – צריך המשפיע לדעת שהשפעתו אינה באופן ד'כחי ועוצם ידי' חס ושלום, כי אם, ממה שנותנים לו מלמעלה, ונמצא, שלאמיתתו של דבר הרי הוא בבחינת מקבל, ורק על ידי זה יכול לעסוק בהשפעה על הזולת".

אני מסתדרת בלי משפיעה(?!)… 

"ישנם החושבים שבנוגע לעניינים נמוכים יכולים הם בעצמם להבין ולהחליט, ובמילא אינם צריכים לשאול אודותם אצל 'רב'.

המשנה אומרת 'עשה לך רב', כל יהודי צריך שיהיה לו רב – ואילו הם חושבים שהכוונה בזה היא בנוגע לעניינים נעלים, אבל כשמדובר אודות עניינים פשוטים, מאמין הוא בעצמו, ואינו זקוק להשפעה של רב. ביכולתו לפעול זאת לבדו.

ואף שעובר משך זמן ועדיין עומד הוא באותו מצב הנמוך – אף־על־פי־כן חושב הוא שלא כדאי ללכת בשביל זה ל'רב'. הוא ימתין 'עד שיערה עליו רוח ממרום', עד שיתעורר ביראה כדבעי, ויתקן כל מה שצריך לתקן – בכוח עצמו".

נשמע שמדובר כאן על מישהו בדרגה נמוכה ואפילו קצת נלעגת?

לא בטוח. כולנו מדי פעם נגועות במידה הזו… כל כך נעים להודות בחסרונות? כל חיסרון אנחנו להוטות מיד לתקן אותו? מסתבר שלא. בשיחה הזו משווה הרבי מה"מ את קבלת עול מלך ישראל בכלל וההשפעה שלו ב'הקהל' בפרט למינוי "עשה לך רב", וממנו למדים כמה וכמה עניינים נוספים – מומלץ ביותר ללמוד את השיחה הנפלאה בשלימות!11.

ובכל מקרה, בשיחת שבת פרשת דברים תשמ"ו אומר הרבי מה"מ את הביטוי המפורסם:

"ולכן הצעתי ובקשתי – בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר כו') – שיפרסמו את הדבר בכל מקום ומקום,

בשמי או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר –

שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה 'עשה לך רב', ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל'מבחן' בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה',

אשר על ידי זה יתווסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחת ואחת מישראל בכל ענייני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור".

אם נתבונן רגע לעומק בבקשה נגלה כמה דברים:

הרבי מה"מ מתחנן אלינו למנות משפיעה,

אנחנו אמורות גם לפרסם את זה – ולא רק אצל אנ"ש ("בשמי או שלא בשמי בהתאם להתועלת בנוגע לקיום העניין" מבטא בפשטות שגם כאלו שאם ישמעו שזו הוראת הרבי מליובאוויטש יסרבו להצעה זו – צריכים לדעת על משמעותה הפעילה של הוראת המשנה),

ההוראה מופנית גם לילדים צעירים (באחת השיחות מצויין שאצל ילדים צעירים המשפיע/ה יהיו ההורים או המורים),

צריך להיות בקשר עם המשפיעה באופן קבוע, ואף "להיבחן" אצלה – איך התקדמתי בעבודת ה' (מן הסתם לפחות בעניינים עליהם דיברנו),

ומובטחת לנו בזה הוספה בהצלחת כל ענייני טוב וקדושה…

זהירות, קלוגינקער! 

(='חכמולוג', כינוי ליצר הרע)

לפעמים נדמה שאנחנו ממש מתייחסות בשיא הרצינות להוראה הזו, ודווקא לכן, בסופו של דבר אין לנו משפיעה:

"וכמו כן מובן שגם מי שהוא 'איש עמוק', שמתבונן ומתעמק בכל דבר כו', ויטען שצריך ריבוי זמן כדי להתבונן ולהתעמק מי הוא המתאים ביותר לעשותו לרב"

אז הנה, יש מושג של "משפיעה זמנית" (וכמו שמשתמע גם מהסיפור הפותח את הכתבה, אם כי בהקשר שונה לגמרי):

"- הרי, מכיוון שחבל על הזמן שעובר בינתיים ללא קיום ההוראה ד'עשה לך רב', כדאי ונכון שלכל לראש יעשה לו רב תיכף ומיד (ללא התבוננות והעמקה יתירה), באופן זמני בלבד, עד שימצא את הרב המתאים – לאחרי ריבוי ההתבוננות וההעמקה כו'".

ועוד עצה של היצר12:

"נוסף על עצם קיום ההוראה ד'עשה לך רב' – יש צורך להבהיר עוד עניין עיקרי:

גם לאחרי שמקיים את הוראת המשנה 'עשה לך רב' – יכול להתערב ה'קלוגינקער' ולבוא ב'המצאה חדשה': לא כל דבר צריכים לשאול אצל הרב.

הוראת המשנה היא – 'עשה לך רב', אבל, לא נאמרו במשנה אלו שאלות צריכים לשאול אצל הרב. …יש צורך, איפוא, להבהיר גם עניין זה, שכן, גם אם מפרשי המשנה אינם מבהירים זאת, הרי, ידע איניש בנפשיה שגם לאחרי שעושה לו רב, עומד ומתלבט אם לשאול אצל הרב אודות עניין פלוני, או לדחות את השאלה וכו'.

ולכן מצוה גדולה מדרכי המוסר להדגיש את הצורך לשאול אצל הרב בנוגע לכל עניינו, ואדרבה: דין קדימה – לשאלה אודות העניינים שמונח אצלו שהנהגתו באופן של עקמימות, או באופן גרוע מזה כו'"…

ואם המשפיעה שלי באמת לא מבינה בנושא מסויים או שדבריה גורמים לחיכוך בחיי הנישואין?

נו, נשים קיבלו תשעה קבין של שיחה – דברי איתה על זה! משפיעה היא מישהי שיש לך שיח פתוח איתה ולא מישהי שאת מרגישה כלפיה יראת כבוד ברמה שמשתקת אותך…

להתכונן לגאולה לפי הוראות המשפיעה

בפרשת צו תשמ"ז ציין הרבי מה"מ שכדברי הרבי הריי"צ שאוחזים כבר בצחצוח הכפתורים, ולכן:

"ובמילא, יש להוסיף עוד פעולה ועוד פעולה בעניין ד'יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים', על ידי זה שכל אחד ואחת עושה מביתו וד' אמותיו משכן ומקדש לו יתברך, על פי הוראת הרב, 'עשה לך רב' … והעיקר שעל ידי מעשינו ועבודתינו בעניינים האמורים, ועוד לפני זה, על ידי קבלת החלטות טובות – זוכים ל'קץ הימין' בפועל ובגלוי, שכן, 'כיון שהגיע הקץ לא עיכבן המקום כהרף עין', לא רק בקרוב ממש, אלא תיכף ומיד ממש, ממש".

1) התוועדויות תשמ"ז, חלק ג', עמ' 235–216.

2) שם, עמוד 410.

3) התוועדויות תשמ"ז חלק א', עמ' 470.

4) התוועדויות תשמ"ו ח"ד, עמ' 183 – בלתי מוגה.

5) התוועדויות תשמ"ו חלק ד', עמ' 372.

6) התוועדויות תשמ"ו, חלק ד'.

7) התוועדויות תשמ"ז חלק א', עמ' 151.

8) התוועדויות תשמ"ז חלק ב', עמ' 72.

9) בהתוועדויות תשמ"ז חלק ג', עמ' 61.

10) מהתוועדויות תשמ"ז חלק ג', עמ' 364.

11) לקו"ש חלק כ"ד, עמ' 104 ואילך.

12) התוועדויות תשמ"ז חלק א', עמ' 205 ואילך.

באדיבות: מגזין עטרת חיה