ידוע הפתגם מאדמו"ר הזקן ש"יש לחיות עם הזמן" וללמוד הוראה בעבודת ה' מפרשת השבוע.

רכב עמוס בנוסעים נעצר לקול שריקתו של שוטר, בפקודתו המצטופפים יורדים ומתגלים שם תשעה(!) נוסעים-הרבה מעל המותר.
הנהג לא מתווכח מקבל את הדו"ח, אך מחליט לערער עליו. בבית המשפט שאלוהו מדוע אינו מודה בכך שהיו ברכבו 9 נוסעים? הוא בתגובה ענה כי דברי השוטר כלל לא אמינים, שהרי לא יכולים להיכנס כמות כזו של נוסעים ברכבו. יצאו ובדקו ואכן הצדק היה עם הנאשם והוא זוכה בדין.
בחוץ, פגש אותו השוטר ואומר לו: ביננו, הרי שנינו יודעים שהיו תשעה אנשים ברכב, איך אתה מסביר את זה שכעת כשניסינו להכניס לרכב את אותה כמות נוסעים, לא הצלחנו בכך?

זה פשוט, חייך הנהג. כאשר אתה ניסית להכניס תשעה נוסעים, הם לא רצו להיכנס. לעומת זאת, הנוסעים שהסעתי רצו לעלות שאסיעם למחוז חפצם.

פעם אחת ישב הבעל שם טוב עם תלמידיו בבית-הכנסת ובבית-המדרש ועסקו בתורה או בתפלה, וברחוב הסמוך עבר גוי עם עגלה, וכיון שברחוב היה בוץ רב, לא הייתה העגלה יכולה להמשיך לנסוע, ושקעה בבוץ.
נגש הגוי לחלון בית-הכנסת שבו ישבו הבעל שם טוב ותלמידיו, הכניס את ראשו מבעד לחלון, וביקש שיעזרו לו להוציא את העגלה מן הבוץ. כיון שהעגלה הייתה כבדה, והבוץ הי' גדול – השיבו התלמידים שאין בכוחם להוציא את העגלה מהבוץ העמוק. ענה להם הגוי – בשפה האוקראינית – "מאָזשעש דאַ ניע חאָטשעש", שפירושו: הנך יכול, אך אינך רוצה, וכיון שאינך רוצה, אזי נדמה לך שאינך יכול (משיחת יום א' פ' פנחס, ט"ו תמוז ה'תש"כ, במחנה הקיץ גן ישראל).

בפרשתנו, פרשת קרח מדובר על מחלוקתו של קרח על משה ואהרן, שם נראה כי קרח רצה וניסה להתעלות לדרגת כהן גדול, מעשה שהוא בניגוד לרצונו של הקב"ה.

למרות זאת הפרשה שלנו נקראת על שמו של קרח, בזכות מה זכה לזה?

בשנות לימודיי בסמינר שמעתי מפי המורה הגב' יהודית נפרסטק כי יש להיות ממוקדת, להציב יעדים ולהעמיד מטרות ברורות ולפיהן להתכוונן. בעת שנפרט איפה אנו רואות את עצמינו, באיזה גיל עם איזו סביבה וכו' ההשקעה תהיה ממוקדת וכך הדרך תהיה יותר סלולה ויוקל לנו להגיע אל היעד.

הרצון מבטא ומגלה את נטיית הנפש שיש באדם. תשוקתו של קרח הייתה רוחנית, להפוך לכהן גדול. יתרה מכך, הרבי מסביר כי כל המחלוקת של קרח נבעה מכך שהוא ראה וידע שלעתיד לבוא לווים יהפכו לכהנים. אם כן, קרח לא ראה סיבה מדוע עניין זה לא יכול להתקיים כבר במדבר.

כך אמנם בחיצוניות מחלוקתו של קרח הינה פסולה ושלילית. אך אם נבחן את הפנימיות שמאחורי הדברים, "פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא" כפי שמביא רש"י. אילו נדרוש במחלוקת ובנסיבות שהביאו את קרח לחטא, נגלה את המטרה שעמדה מאחורי המחלוקת ונראה שהיא הייתה חיובית וראויה, אלא שזה יתגשם רק לעתיד לבוא בתקופת הגאולה והנחמה (תנחומא).

לאן אנו שואפות להגיע? לאן מבטינו נישא?

הרבי בחר בי! הרבי בחר בך! כבר נבחרנו וזכינו לטעום מה'קאשע' של אחיות התמימים. יש לנו מטרה מסומנת, ברורה! להביא גאולה!

נצטייד כראוי, נתמקד במסלול המיוחד לך ולי, לימוד ענייני משיח וגאולה.

תדליקי באור שלך, כי את כבר פנסאי. תסתכלי עמוק בראייה גאולתית בך ובעומדת מולך.

בהצלחה בשליחות היחידה!

לתגובות הארות והערות:

שרה ביילא גדג' 058-7227-770

[email protected]

הכוחות הנפשיים שניחנה בהם האשה מנוגדים – מצד אחד "בינה יתרה ניתנה לאשה", ומהצד הנגדי – "נשים דעתן קלה". אם נלך לפי הפשט הרי הבינה יתרה שניתנה באשה היא היכולת לראות דברים ולבנות אותם או עליהם.
הגבר ניחן בחכמה ואילו האשה בבינה. הגבר נותן את הנקודה ומי שמפתחת את הנקודה הזו היא האמא, בדוגמא לעובר שעובר התפתחות ברחמה של האם. שניהם משלימים זה את זה – בכוח הבינה מסוגלת האשה לחוש ולפתח עניינים שהם לכתחילה רק נקודה.
יחד עם הבינה יש בה את ההפכיות של "נשים דעתן קלה" ולכן היא מועדת לפיתויים לא נאותים, מה שמחייב אותה להיות ערנית ולדעת לשים מחסום לפיתויי העולם הגשמי.

אשה בונה מול אשה הורסת
הדוגמא הקלאסית לכך היא נשותיהם של קרח ואון בן פלת. בעוד קרח היה אדם עשיר, חכם ומכובד, הרי און בן פלת היה אדם פשוט שהצטרף לעדת קרח. אשתו של קרח חשה טינה בשל העובדה שבעלה – שללא ספק היה אדם משכיל וכשרוני – לא נבחר למלא את התפקיד הרם של נשיא בני קהת. היא הצביעה בפני בעלה שמשה בחר עבור עצמו ועבור אחיו את המשרות הטובות ביותר, ואילו קרח לא נבחר לתפקיד בו חשק. את הטינה העמוקה הזו היא העבירה לבעלה בנוסף לשכנועים אחרים, מה שהיווה גירוי חזק עבור קרח וכך נהיה למנהיג המרד שהסתיים באסון שלו ושל אוהדיו. היא יצרה גירוי שהיה בבחינת כח אנרגטי שהשפיע עליו לרעה.
אשתו של און בן פלת השתמשה בבינה היתרה, היא ניהלה דיונים עם בעלה ושכנעה אותו שהוא לא ירוויח כלום מהמרד המתוכנן. לבסוף, כשהגיעה שעת האפס היא נקטה במעשה שמנע מאנשי קרח להכנס לביתה ולהשפיע על בעלה, ובכך האנרגיה החיובית שהפעילה מתוך שחזתה את העתיד הצילה אותו ואת כל משפחתם.
באחת האגרות בהן הרבי מזכיר את שתי הנשים הוא מכנה את אשתו של קרח בשם "עוקרת הבית" ואילו את אשתו של און בן פלת שהצילה את בעלה מאבדון בשם "עקרת הבית". כי אכן כוח הרגש של האשה יכול לסייע לראות למרחוק ולהציל את הבית, או לגרום חלילה להתגרות ולהתפתות לרע, שכן הבעל הוא אמנם המבצע אך האשה מפעילה רגש, ובתקשורת מילולית (בדרך כלל) מנסה להשפיע. גם הנשים בגלות מצרים, מתוך ראייה מפוקחת, לא נכנעו לייאוש של הגברים, הייתה להן כבר אז את התודעה של הגאולה העתידה, ובכח הרצון, האמונה והתקווה הצליחו להשפיע על הגברים ולשמור על קיום העם היהודי "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותן נגאל".

נשים דומיננטיות בהיסטוריה
גם בהמשך ההיסטוריה היהודית – הנשים הוכיחו אמונה וגבורת נפש, הן התאגדו ולא התפתו בחטא העגל. בעיני רוחן את חזו את האבסורד ואת סופם המר של המדיחים. הן גם לא השתתפו בחטא המרגלים. בכוח הבינה היתרה הבינו שתכליתו של עם ישראל היא לנטוש את המדבר ולהגיע לארץ ישראל – הארץ המובטחת. והן גם אלו שהתנדבו ראשונות לעבודת המשכן בכל מאודן.
לעומת זאת, אנחנו פוגשים בהיסטוריה גם נשים השייכות ל"איוולת בידה תהרסנו". במעשה אדם וחוה בראשית העולם: אנחנו מוצאים את חוה מתפתה ואוכלת מהפרי האסור, ואף מפתה את אדם לאותו חטא. בסופו של דבר הם גורשו מגן עדן. יש כאן ביטוי לנשים שדעתן קלה. חוה לא חזתה את התוצאה של המעשה, ומוסר ההשכל לגבינו: הפיתויים נמצאים בכל מצב ועניין.
בעיקר בימינו, כאשר עם כל המכשור הדיגיטלי יש גם את תסמונת העדר ונשים נופלות לרשת. לכן הזהירות צריכה להיות בכפליים, ויש להשתמש בבינה היתרה ולחזות את התוצאות מראש.
אם נמשיך לעקוב אחר התנהלות נשים לאורך חומש בראשית, נפגוש בשרה. היא לא הצליחה לשכנע את אברהם לגרש את הגר ככתוב שהפעולה הזו היתה רעה בעיניו. ההתערבות הייתה של הקב"ה שאמר לו לשמוע בקול שרה, ואז היוזמה שלה יצאה לפועל, כפי שהבינה מראש שההמצאות של ישמעאל רעה לחינוכו של יצחק.
אם נמשיך ונתבונן נפגוש את רבקה. דמות נמרצת שהצליחה להשפיע על יעקב להיכנס ליצחק ולקבל את הברכות. היא פעלה בדרך עקיפה, ונקטה בכל מיני מניפולציות כי להערכתה הברכות של יצחק היו שייכות ליעקב מפני שעשיו לא בנוי להם. המעניין הוא שהיא לא בחרה לשכנע את יצחק על ידי מילים בצדקתה, אלא נקטה בפעולות עקיפות (שהתקבלו בסוף על דעתו של יצחק שהסכים לברכות).
אין אפשרות לחקות את מעשה רבקה, אבל יש ללמוד מהנחישות שלה לחתירה למטרה שהייתה נראית בעיניה – לאחר שבחנה את התוצאות – לכן היא שייכת לנשים של "בינה יתרה".
גם רחל ולאה שתי האמהות מלמדות אותנו על כוח האשה: הויתורים המיוחדים של רחל בראשית זמן הנישואים למעשה חרצו מהלך היסטורי (בדרך עקיפה אמנם), ויעקב נשא את שתי הנשים – לאה ורחל, וכך יש לנו את שנים עשר השבטים. התמרון של רחל כפי שזה נעשה היה מעשה הירואי של מסירות נפש, עד כדי כך שבזכותה הבטיח הקב"ה שישראל יגאלו.
עד היום יש לרחל השפעה רבה על גברים ונשים שפוקדים את מקום מנוחתה והיא מכונה בשם "מאמע רחל" – רחל אמנו.

החובה הנשית
נסיים עם ציטוט מלוח היום יום כ"א שבט, ציטוט שהוא חלק מאיגרת של הרבי הריי"צ: "חובת נשי ובנות החסידים יחיו לעמוד בשורה ראשונה בכל מפעל של חזוק הדת והיהדות בכלל, ובפרט בעניין טהרת המשפחה. ועליהם לארגן חברת בנות החסידים בענייני הדרכה וחינוך כמו שהיה בבתי החסידים מאז ומקדם".

באדיבות "עטרת חיה"

מי איתנו?
"חני רובין, אימא לתשעה בעין טובה. אנחנו שלוחים בז'יטומיר תחת הרב וילהלם כ–20 שנה. אני פועלת בשליחות בבית הילדים 'עלומים' שנמצא בזריצ'ני – כפר הסמוך לז'יטומיר. לימדתי בבית הספר ומסרתי שיעורים לסטודנטים במסגרת תוכנית stars".
"דבורי אסמן, אמא לארבעה. אנו שלוחים בקייב, באופן מעשי אני עוסקת בניהול המוסדות – בית ספר לבנות ו'חדר'"
"שושי וובר, אמא ל–11 שיהיו בריאים. שלוחים בדנייפר, מרכז אוקראינה. אנחנו שלוחים כעשרים ושש שנה באוקראינה. כשליחה אני עושה דברים רבים אבל הדבר המרכזי שאני מתעסקת בו בשנים האחרונות הוא בארגון שהקמנו שנקרא 'אוהל תורה' שמעניק שיעורי תורה לגברים ונשים ומתפקד ממש כ'כולל', הקמנו אותו יחד עם הרב בן ציון ליפסקר מפטרבורג".
שליחות בארץ הקודש

עכשיו אתם בארץ ישראל, איך ההתאקלמות? מה ההתמודדות העיקרית? איך ממשיכים בשליחות כאן?
חני: "בעקבות המלחמה באוקראינה אנחנו כאן בארץ הקודש כחודשיים וחצי ומתגוררים כרגע בנס הרים – מרכז שדה של קק"ל. מארחים אותנו כאן בצורה מאוד מיוחדת ומחבקת. הילדים שלי נוסעים מדי יום למוסדות חב"ד בביתר וגם שם קיבלו אותם מאוד יפה! סובבים אותנו הרבה אנשים טובים שעוזרים לנו להתמודד עם האתגרים הרבים! כרגע אנחנו ממשיכים פה את השליחות אמנם בצורה שונה ובתנאים אחרים ומשתדלים מאוד לגרום נחת רוח לרבי שליט"א ולא מפסיקים להודות לה'!
"הנס הגדול מבחינתי הוא שהצלחנו להגיע לארץ ישראל כקהילה בזכות הרב שלנו – השליח הרב וילהלם – ויש לנו פה חיי קהילה. נוצר קשר מאוד מעניין עם השלוחים ביישוב נס–הרים משפחת רבינוביץ' ובל"ג בעומר היתה תהלוכה משותפת, שמחה ומיוחדת שאיחדה בין יהודים מכל התפוצות".
דבורי: "כרגע בארץ ישראל, הרצון שלנו עד לגאולה, זה לחזור לקייב; קייב, בשונה מערים אחרות, היא עיר גדולה מאוד שגם היום ישנם יהודים רבים שנשארו בה. גם לאחר המלחמה חלק מהפליטים יחזרו, בעיקר אנשים שהיו מאוד משמעותיים בקייב וכרגע הם כאן בארץ ישראל. אין להם שפה ופה הם הפכו להיות הכי פשוטים… הילדים מתקשים במוסדות הלימוד ועם החיבוק הכי חם בסוף השוני גדול ויש קושי עצום להתרגל למציאות אחרת. אם לי קשה כשאני ישראלית וכל המשפחה שלי כאן, אז להם פי כמה – התרבות, השפה וההסתגלות.
"אנחנו שוכרים דירה כרגע, מאתגר לנו, הכל שונה. פיזור הילדים לוקח לי דקות ארוכות לעומת הפיזור בקייב שם הכל נמצא בקמפוס אחד – ה'חדר' והגן, המעון ובית הספר וגם…העבודה שלנו. שם כולנו נוסעים יחד. כאן גם יש יותר בירוקרטיה ויקר יחסית.
"ההתמודדות בהתחלה היתה 'מה עושים עכשיו?'. עדיין נשארנו השלוחים בכל רמ"ח איברנו וכרגע השליחות היא לדאוג לפליטים שנמצאים כאן – אם זה למסמכים והטבות של עולה חדש, דירה ומוסדות לילדים, סיוע במציאת עבודה כדי שיוכלו להחזיק את עצמם ועוד.
בל״ג בעומר ארגנו תהלוכה לכל הפליטים באוקראינה זה היה אירוע מדהים ומרגש עד מאד.
איך אנחנו ממשיכים בפעילות? פתחנו משרד בבני ברק שם עובדים אנשים שהתפקיד שלהם לטלפן לפליטים, יש לנו מאגר של הפליטים מרוב אזורי אוקראינה. הם מתקשרים אליהם, אחד אחד, מתעניינים ומוודאים האם הסתדרו עם מסמכים, מוסדות, האם הם צריכים משהו, עבודה או סיוע בשכר דירה בחודש הראשון, יום–יום זה מה שאנו עושים״.
שושי: ״כעת אנחנו בארץ ישראל, לא יודעים כמה זמן. אנו מתגלגלים מדירה לדירה. ב"ה, קיבלו את הילדים במוסדות בצורה מאד יפה, אך הם מתגעגעים מאד לחזור לבית שלהם ולמקום המוכר להם.
השליחות ממשיכה גם כאן כי קהילה זו קהילה ושליחות זו שליחות, וכעת הפעילות היא סיוע לפליטים ולבני הקהילה בכל המצטרך. אם זה סיוע בדברים לדירה, מסמכים ובעיקר סיוע מורלי, כיוון שמדובר במצב שביר כי לא מדובר בעולים חדשים שבחרו לעלות לארץ ישראל, מכרו את ביתם ולקחו את חפציהם. אלו אנשים שהגיעו בחוסר כל, ולכן מאד קשה להתחיל התחלה חדשה.
ב"ה, בפורים עשינו אירוע גדול וכך גם בפסח חגגנו את כל החג יחד, אנחנו מזמינים אותם אלינו לשבתות, הקהילה שלנו מאד קהילתית יש הרבה ׳ביחד׳״.

החלום לעתיד
חני: ״המשאלה של כולנו היא משיח נאו וגאולה שלימה…
אמנם הייתי מאוד רוצה לחזור לבית שלי בזריצ'ני, השארנו בית מלא חוויות, פעילויות ועמוס בתכולה גשמית שנאגרה במשך שנות השליחות בז'יטומיר.
כרגע אנו לא יכולים לתכנן – הקב"ה מלמד אותנו שהוא ורק הוא מחליט… וקשה לקבל החלטות כאשר המצב באוקראינה לא יציב. אמנם בז'יטומיר שקט בתקופה האחרונה אבל המצב בעיר לא פשוט, מנסים לחזור לשגרה למרות שיהודים רבים עזבו את העיר. חלקם לאירופה וחלקם עלו לארץ הקודש״.
דבורי: ״החלום האמיתי הוא גאולה, אבל עד שתגיע, החלום הוא לחזור לשם – לטפח את בית הספר היהודי ואת בית הספר של יום ראשון; להגדיל את הפעילות עם הקהילה המקומית והישראלים ולמצוא את כל היהודים שלא הגענו אליהם.
״התכנון שלנו הוא לפתוח ישיבה. כמה דקות לפני שעלינו לאוטובוס כשעזבנו, עשינו טקס הנחת אבן פינה למבנה. זו ישיבה שקיבלה ברכות רבות מהרבי, ישיבה מדהימה שמשקיעים בה את הנשמה. מבחינה חיצונית היא גם תיראה מדהים! התכנון הוא לבנות מקום שכיף להגיע אליו, עם שטחים ירוקים ומקומות מרווחים, מקום לטייל בו ובריכת שחייה. יהיה להם כיף בגשמיות וכשלאדם יש תנאים טובים ונעימים קל לו ללמוד. נשקיע גם בפן המקצועי והצוות יהיה הכי טוב וחסידי שאפשר ומצד שני תהיה גם גשמיות מפנקת״.

על הניסים ועל החוויות
חני: ״חלק מהחוויות והאתגרים שלנו במרכז קק"ל קשורים לכביסה. הבקתות בהן אנחנו משתכנים מיועדות ללינה קצרה, לכן אין תשתית למטבח או מכונת כביסה. אז, ב"ה, הבינו בהנהלה את הצורך והקימו חדר כביסה שמיועד לקהילה אבל הוא נמצא באזור מרוחק מהבקתות. מאוד מקובל לראות אנשי קהילה המסתובבים עם מזוודות בדרך לחדר הכביסה, וכמובן יש תורנות מעניינת שמתחילה משש בבוקר עד חצות ואפילו יש כאלו המגיעים בשעות שלפני עלות השחר…
זכינו לעשות כאן בנס–הרים ברית מילה לתינוק חמוד בן שנה וחצי. אמו שהיתה תלמידה במכון אצלינו בז'יטומיר לפני כ–18 שנה שלחה את שני הגדולים שלה אלינו לבית ילדים בתחילת השנה. כאשר הגענו לארץ ישראל, הילדים העדיפו להישאר איתנו והיא הגיע לבקר אותם. קצת לפני שברחנו מז'יטומיר היא נתנה אישור שימולו את הבן הגדול אך לצערנו לא הספקנו ופה בארץ ישראל היא ביקשה שימולו את הקטן. ב"ה היתה ברית והמשפחה נשארה לשבת – זה היה מרגש ומיוחד. עכשיו מקווים לעשות ברית גם לבן הגדול.
"הניסים שאני רואה הם יומיומיים והחיבוק של עם ישראל גדול! הצלחנו למצוא עבודה גם לעצמנו וגם להעסיק חלק מהפליטים ולתת להם משכורת. כל אדם שהצליח לצאת זה נס! יש כאלה שרק אחרי שלושה חודשים הצליחו לצאת, גם כל משפחה שהתאחדה עם אב המשפחה זכתה לנס גדול.
אחד החברים שלנו, מבריח אוטובוסים עם פליטים מהמקומות הכי מסוכנים. פעם אחת היה בלבול, היתה קבוצה שגרה במקום מסוים שהיתה צריכה לצאת ביום שני. ביום ראשון הגיע אוטובוס ואיכשהו היה בלבול, התושבים שגרו בבניין השני ירדו ונכנסו לאוטובוס של יום ראשון. האוטובוס יצא לדרכו ואחרי חצי שעה נפל על הבניין השני טיל והוא קרס כליל. נס מטורף!!!"
שושי: "באוטובוס הבריחה היה איתנו ילד שלא היה לו דרכון. ילד זה לומד אצלנו בישיבה, הוא גר בקייב וההורים שלו ברחו כבר מהבית כי כל האזור שלהם הופצץ. כשהבנו שצריך לצאת גילינו שאין עליו דרכון! (השגתי רק צילום של הדרכון שלו). כשהגענו לגבול לא נתנו לו לעבור, באוטובוס איתנו היו שני תינוקות בני שבועיים והשגריר הישראלי הגיע לקבל את פנינו כדי לתת לתינוקות תעודות מעבר. סיפרנו לו על הנער והשגריר אמר שילך לבדוק, עשה סיבוב עלה בחזרה ואמר: 'הכל בסדר יש לנו כזה ילד במאגר ואני מנפיק לו תעודת מעבר'. נס.
סיפור נוסף, תוך כדי בריחה היתה לנו תקלה משמעותית כשהאוכל שלנו נשאר על הרציף בתחנת הרכבת. היינו כמעט בלי אוכל כבר כמה ימים. בהסעה היו אנשים, נשים וילדים קטנים וכולם רעבים. כשהגענו לעיר יאסי שברומניה כבר ממש נגמר כל האוכל.
תוך כדי בריחה הבנתי שכל הקהילה בורחת והרי כל אחד יגיע למקום אחר. לכן היה לי חשוב להכין רשימה ברורה של מקומות ובתי חב"ד באירופה ולרשום מה כל אחד מציע, למי לפנות, כך שכל יהודי שמגיע יהיו לו את כל הפרטים – כתובות וכו' ושם יוכל לקבל אוכל ולינה. תוך כדי איסוף הפרטים מהשליחות והכנת הרשימה, אני מקבלת הודעה מיהודי שיש לו דירה ביאסי והוא מוכן לתת אותה לפליטים רק בתנאי שהם יהיו שומרי תורה־ומצוות כי המטבח כשר למהדרין. ואנו מבינים שבדיוק בעיר אליה הגענו כעת, אין אוכל כשר, אבל יש לנו מטבח כשר! ואיתנו במסע באוטובוס נמצא מנהל המסעדה היהודית אצלנו, אז יש לנו מטבח ומנהל מטבח. מיד הוא הלך לבשל אוכל לכל הפליטים ב"ה וזה היה חסד השם שראינו במוחש".

קום והתהלך

הבניאס – משניר לשאר ישוב

על המקום: הבניאס הוא אחד משלושת מקורות הירדן, בנחל זרימה מדהימה ושוצפת, לצד צמחי נחלים. מסלול מרענן במיוחד לימי הקיץ החמים.

עלות: חינם

ישנם 2 אפשרויות למסלול:

עם הילדים הבוגרים ממולץ לעשות את המסלול משניר לשאר ישוב, היות והירידה לנחל מעט תלולה ואתגרית.

עם ילדים קטנים ועגלות מומלץ להתחיל בשאר ישוב.

המסלול לבוגרים:

מגיעים לקיבוץ שניר. בכניסה לקיבוץ מצד ימין גדל עץ אלון גדל שקשה לפספס, מחנים שם את הרכב. מתחילים עם שביל כורכר לבן באורך כ-50 מטר עד שמגיעים לבית הקברות של הקיבוץ. בנקודה הזו פונים שמאלה כ-180 מעלות ומתחילים לרדת לכיוון הנחל. מגיעים לפיצול שבילים ירוק-כחול. יורדים ימינה עם השביל הירוק ולאחר מס' דקות מגיעים עד לנחל למטה. (שמאלה זה לכיוון הטנק הסורי).

בשלב זה נלך לצד הנחל, (הסימון מתחלף לשחור) ניתן למצוא פינות חן להיכנס בהם למים. המים זורמים ונעשים יותר ויותר גועשים ושוצפים. לאחר 1 ק"מ מגיעים לגשר, איתו חוצים לצידו השני של הנחל ממשיכים ללכת במורד עד שמגיעים ל"מזלג" – פונים בימני (עם הסימון האדום). אחרי 1.5 ק"מ הסימון האדום מתחבר לשחור עד שמגיעים ל"שאר ישוב", שם נגלה בריכה גדולה ודי עמוקה, ניתן לשבת על גדותיה או לשחות.

נתקדם משם כ-20 דקות בהליכה רגועה, עד לקיוסק מקום שהחננו את הרכב השני. במקום: שירותים, דשא וספסלים להפגה ומנוחה.

אורך: 3.8 ק"מ. כשעתיים-שלוש בהליכה סבירה. אפשר גם הרבה יותר – תלוי כמה תחליטו לעצור בצידי הנחל ובתוכו.

מומלץ אך לא חובה, להגיע עם שני רכבים את הרכב הראשון יש להחנות בשאר ישוב בסמוך לקיוסק, ולחזור עם הרכב השני לתחילת המסלול בקיבוץ שניר.

המסלול הקליל:

במסלול זה ניתן ללכת עם עגלות, היות וישנו שביל סלול.

הגעה: נכנסים לשאר ישוב, פונים שמאלה ונוסעים עם הגדר עד שמגיעים לקיוסק לצד דשא, שירותים. מחנים את הרכב, עוברים שער צהוב ומתחילים לרדת לכיוון הנחל מרחק של 150-200 מטר של הליכה נעימה, עד שנגיע לשער מצד שמאל נכנסים לשדה והולכים עד סופה ומגיעים לבריכת הנחל.

באדיבות 'עלון ליובאוויטש', קהילת צפת