סיכום השיחה

מצגת סיכום

דף צביעה

"הדור של היום" – אפשר לשמוע לא פעם בגאווה חסידית – "הם יותר ממה שהיינו בעבר!"
"הדור של היום" – אפשר לשמוע לא פעם באנחה כבדה, "זה לא מה שהיה… ממש ירידת הדורות"…
אז מי מהקולות הללו צודק יותר?
איתנו שתי נשים בנות הגיל השלישי, שחוו כבר יותר מדור אחד, ומשתפות אותנו בתובנות שלהן.

דור שריפדו לו את החיים
"מצד אחד, הדור של היום יותר מפונק, רגיש ומתקשה יותר להתמודד", קובעת הגב' חנה גלנץ. "זהו דור שיותר רגיל שמגוננים עליו, עוטפים אותו ובאים לקראתו. כשאני מסתכלת על הדור של הילדים שלי, ויותר מכך על הדור בו גדלתי אני, הילדים היו הרבה יותר 'משופשפים' ופחות מפונקים. לא ציפו שההורים ירפדו להם את החיים. לא נרתעו מכל אכזבה, גערה או כישלון. ממילא יכולת ההתמודדות שלהם היתה הרבה יותר טובה. זה דבר שמתחיל בילדות ונמשך לאורך הבגרות. אפשר לראות זאת באחוז הבעיות בשלום בית אצל זוגות צעירים כפי שלא היה קיים בעבר".
גב' זהבה חן מסכימה איתה: "לדעתי, זה גם קשור לטכנולוגיה המפותחת של דורנו הגורמת לציפייה לחיים קלים יותר. היום זה דור האינסטנט. כל דבר מושג בלחיצת כפתור. לא צריך להתאמץ. החיים הרבה יותר נוחים מבעבר. ממילא כשמשהו לא מסתדר, מיד מאבדים את העשתונות. לא יודעים איך להכיל את זה ואיך להתמודד עם העובדה שלא הכל הולך כמו שרוצים. לילדים של פעם היתה סבלנות לחכות אך הילדים של היום רוצים תוצאות מיידיות, וללא עכבות. קשה להם יותר להתמודד עם דחיית סיפוקים.
"עוד נקודה, זה העניין של 'חוצפה יסגי' שיש לדור של עקבתא דמשיחא" אומרת חנה. "למרות שלא חובה להדר בזה… לא אנחנו ואף לא הילדים שלנו דיברו להורים ולמורים כמו שהיום ילדים מרשים לעצמם לדבר, והרבה פעמים מתוך תמימות. הדיסטנס שהיה קיים פעם – באופן טבעי – בין הורים ומורים לבין הילדים, נשחק. את מקומו תפסה התקרבות הדדית. ההורים והמורים של היום מחפשים הרבה פעמים להיות יותר 'חברים' של הילדים. לא פעם זה גורם למצב של טשטוש גבולות. מצד שני, לדור של היום יש הרבה יותר ידע, גם ידע כללי וגם ידע חסידי. הילדים שלנו לא ידעו לשיר כבר בגיל חמש פרקי תניא בעל פה, ומי מדבר על 'באתי לגני'… גם ההנגשה של החומר והמושגים החסידיים החל מהגיל הרך, קיימת היום כפי שלא היתה בעבר. פעם חת"ת היה שייך רק ל'גדולים', היום יש כבר שיעורי חת"ת מונגשים לילדים. ומי מדבר על כמות הסרטונים החסידיים שמבארים לילדים קטנים מושגי יסוד בתניא ובחסידות, דברים שהילדים שלנו למדו בגיל הרבה יותר בוגר".
גב' זהבה: "חובה לציין שזה גם יתרון של הטכנולוגיה בימינו. כל ההפקות החסידיות הללו והשימוש בכלים מתקדמים – מאפשרים לעשות דברים שלא יכלו אפילו לחלום עליהם בדור הקודם. מצד שני, ברור שהנסיונות של היום הרבה יותר קשים מאשר פעם".

ימות המשיח ממש
"יש עוד דברים טובים בדור של היום" מחדדת חנה. "למשל, נושא הספרים. כשהיינו ילדים קראנו ספרות מצונזרת או את מעט הספרים החרדיים שהיו, של חלוצי הדרך בספרות החרדית: שמואל ארגמן ז"ל ויוכבד סקס ז"ל או משה פראגר ז"ל. לילדים של היום יש שפע עצום של ספרים חרדיים וחסידיים, ממש נשאר רק לבחור. כמובן יש עוד מה לשפר ולהתקדם בתחום הזה, אבל ההיצע גדול הרבה יותר ממה שהיה בדור שלנו. בכלל, הספרים החסידים מביאים את המושגים הבסיסיים בחסידות החל מגיל הרך… אין ספק שזה ימות המשיח ממש!
"מעלה נוספת שמייחדת את הדור הזה, היא המודעות לסייע לילדים שקשה להם. אמנם אולי יהיו כאלו שיתלוננו שיש כבר אבחון יתר… אך אני חושבת שהרבה יותר ילדים מקבלים היום מענה אפילו לבעיות פשוטות וקלות שיכולות להעיב על הלמידה, כמו בעיות ראייה, מיקוד, קשב וריכוז, לקויות למידה. בעבר הילדים הללו היו מתויגים כ'עצלנים' וכ'פראים' והיו סופגים גערות ועונשים מה שהיה מנמיך אותם מאוד. היום יש מענה הרבה יותר מפותח, וילדים יכולים לקבל עזרה כבר מגיל קטן כדי למנוע קשיים בהמשך הדרך. מעטפת התמיכה שיש היום לילדים היא הרבה יותר מפותחת מאשר פעם. ילדים רבים שנפלו פעם בין הכסאות, מצליחים היום ללמוד ולהתקדם".
"פגשתי פעם במרפאה אישה מבוגרת שאמרה לי משהו מאוד יפה" מספרת זהבה: "'כמה אני מודה לה' על שנתן בדור הזה שכל לאנשים' היא הצביעה על המשקפיים שעל פניה, על מכשירי השמיעה שהרכיבה ועל השיניים התותבות שבפיה. 'אלמלא כל זה' אמרה, 'הייתי היום יושבת בבית, אוכלת רק דייסות, לא רואה ולא שומעת ולא יודעת מכל מה שקורה סביבי. ב"ה, שהקב"ה נתן חכמה בלב בני האדם וכך אני מצליחה לתפקד כרגיל, לצאת ולבוא בין אנשים'.
"ובאמת, כל הדברים הללו מאוד משמעותיים. כי הרבה בעיות שהיום הן קטנות, היו יכולות בעבר הלא–רחוק לאמלל ילדים ומבוגרים".

ראה גידולים שגידלנו
"עוד דבר שאין ספק שמייחד את הדור שלנו, במיוחד את המתבגרים, זו עוצמת ההתקשרות לרבי מה"מ.
"לעתים קרובות אני עומדת משתאה לנוכח עוצמת ההתקשרות של נערים ונערות שלא ראו מעולם את הרבי. חוסכים, עובדים קשה כדי לממן כרטיס טיסה, משקיעים במבצעי לימוד שונים, מדברים בלהט ובחיות שכלל לא היו בדורנו. אין ספק שזו תופעה שמייחדת את הדור של היום. במובן מסוים אולי היא גם קשורה לצד הטוב של התפתחות הטכנולוגיה.
"בזמננו היה מכשיר פקס אחד בחב"ד אצל הרב סגל מעפולה, ובכל מוצאי שבת הוא היה מקבל את תקציר השיחה שהרבי אמר בשבת. את זה הוא היה משכפל, ושולח לקהילות חב"ד בארץ ישראל, לקח זמן עד שזה הגיע…
"לוי יצחק פריידין, היה מצלם את הרבי בתשרי ואחר־כך עורך מזה סרט, שרחוק מרחק שנות אור מהסרטים של היום, והיה מסתובב עם זה ברחבי הארץ ומקרין את מראות הקודש מחצרות קדשנו. מי שהצליח להגיע לראות, ראה, ומי שנשאר בבית החמיץ. היום יש כל כך הרבה זמינות לווידאו של הרבי: חלוקות דולרים, שיחות, התוועדויות. בלחיצת כפתור אפשר להגיע לכל דבר. כל אחד יכול לשבת בבית ופשוט לחיות עם הרבי. זה בהחלט עוזר להחיות את ההתקשרות. אין מה להשוות את ההתקשרות של הילדים של היום לפעם. אני בהחלט חושבת שכשהרבי מה"מ יתגלה, נוכל בהחלט לבוא בגאווה ולומר: 'ראה גידולים שגידלנו'".

באדיבות מגזין עטרת חיה

אלפי נשים מכל העולם התכנסו אתמול ושאבו כוחות זו מזו, באירוע שכולו חזרה לשורשים. אמהות ובנות, אחיות ושותפות למסע שיתפו בזו אחר זו את סיפוריהן הייחודיים וחלקו תובנות לחיים עם המשתתפות.

והרבה יותר ממה שאנו יכולות לספר, מספרות בעצמן המשתתפות בכנס. הנה טעימה קטנה:

"ישבתי אתמול מרותקת שעה וחצי בכנס הזום, היה מרגש מאוד לראות את הנשים העוצמתיות"

"כשבצד אחד של המתרס הפגנה כל כך עצובה של פירוד, מפעים לראות את כנס האחדות… נשים יביאו את המהפכה!"

"וואו, היה ערב מחזק ומעצים! כאמא לילדים על הרצף האוטיסטי נתתן לי כוח עצום לא לוותר על האור שיש בהם. יש להם תפקיד ענק… כשאנחנו מחוברים בשורש האמיתי שלנו אנחנו מביאים תיקון ואור לעולם".

גם המרצות שהשתתפו בערב חלקו אתנו את תחושותיהן:

"הדיבור על השורשים החזקים שלנו מעורר בנו הרבה אהבה לדבר ומחזק את הדרך שבחרנו בה" (עליזה, אמא של דין דין אביב)

"החיבור והביחד של נשים מכל גווני הקשת, הלב הרחב והפתוח, הפרגון ההדדי, מרגש כל פעם מחדש" (רחל פסטג)

"כששומעים את סיפורי השורשים של נשים עוצמתיות וחדורות שליחות מבינים מהיכן העוצמות והאמונה מגיעים" (נעמה אדלר קורל)

"גיליתי ששמחה היא בחירה וניתן וצריך לבחור בה כל רגע מחיינו!" (אביבה שמר)

לכניסה ישירה להקלטה של הכנס לחצי כאן >>

זוהי כמובן רק טעימה – היו עוד המון משובים חמים מהמשתתפות ומהמרצות, והם זורמים כל העת.

אשרינו שזכינו להתחבר למשמעותו העמוקה והפנימית של ט"ו בשבט, שהוא הרבה יותר מסעודת פירות: כפי שמלמד אותנו הרבי מליובאוויטש במכתבו לילדי ישראל, ט"ו בשבט הוא היום שבו כל אחד מאתנו מטפח את השתיל הרך שבו, מעניק לו מים חיים = התורה ומצוותיה, וצומח להיות עץ נושא פרי!

הקשר בין צמיחה לנביטה
כאשר אנו חושבים על הקשר בין צמיחה ונביטה של זרעים לצמיחה אישית, משפחתית או עסקית, חשוב לקחת בחשבון את שני הצדדים של המשוואה. מצד אחד, אנחנו צריכים להזין את עצמנו עם הרגלים בריאים כמו פעילות גופנית, תזונה נכונה, שינה מספקת, יחסים משמעותיים עם אחרים, התפתחות רוחנית וכו’. מצד שני, אנחנו נדרשים לטפח את המטרות שלנו – גדולות או קטנות – על מנת שיצאו לפועל. זה יכול לכלול הגדרת יעדים ברי השגה המחולקים לצעדים קטנים יותר, לקחת סיכונים, לימוד מושגים חדשים,נטוורקינגעם אנשים חדשים, פיתוח רעיונות חדשניים, או כל דבר אחר שעוזר לנו להתקדם לעבר החלומות שלנו.

גידול המשפחה
משפחה היא חלק מהותי מהחיים ודבר שיש לטפח בכל שלב בחיים. בין אם מדובר במשפחה גרעינית או במשפחה מורחבת, יש להעניק תשומת לב למערכות היחסים בתוך המשפחה, כדי להבטיח שהן בריאות ומספקות עבור כל אחד ואחת שבהן. נטיעת זרעים של אהבה והבנה בין בני המשפחה חיונית ליצירת בסיס חזק שיחזיק מעמד בסערות הקשות ביותר שיכולות להתרחש בחיים. מעשים פשוטים, כמו שיתוף בחוויות משותפות או הקשבה פעילה כשמישהו אחר מדבר, יכולים לסייע לטפח קשרים משפחתיים בריאים.

צמיחה עסקית
לבסוף, כשזה מגיע לצמיחה עסקית ישנם גורמים רבים שנדרשים לטיפוח, ובראשם בסיס לקוחות נכון, שיווק המוצרים ו/או השירותים בצורה יעילה. על ידי זיהוי הזדמנויות לשיפור במודל העסקי (למשל, הצעת מוצרים/שירותים חדשים), עסקים יכולים להתחיל לשתול “זרעים” מוחשיים שיעזרו להם לצמוח לאורך זמן – כמו השקעהבנטוורקינג, קמפיינים שיווקיים או מינוף פלטפורמות דיגיטליות, כדי להגיע ליותר לקוחות פוטנציאליים ברחבי הארץ והעולם – מה שיוביל לרווחים גבוהים יותר בהמשך הדרך.

חשוב גם לזכור שלא משנה כמה מאמץ אנו משקיעים בצמיחה אישית או מקצועית, עדיין יש בזה אלמנט של סיכון. אנחנו יכולים לעשות הכל “נכון” אבל עדיין לא להשיג את התוצאה הרצויה שלנו בגלל נסיבות שאינן בשליטתנו. לכן חשוב לא להתרכז כל הזמן רקבתוצאהאלא להתמקדבהנאה מהתהליך עצמו. יש כוח עצום שמעניק המאמץ להתקדם אל עבר משהו גדול מאיתנו. גם אם התוצאות לא יתאימו בדיוק למתוכנן (מה שקורה לעתים קרובות), אנחנו עדיין יכולים להרגיש גאים ושמחים מעצם הידיעה שעשינו את המירב שיכלנו להשגת התוצאות הרצויות לעבר המטרה.

למעשה,צמיחה ונביטה הם תהליכים קשורים עמוקים החיוניים להתפתחות אישית כמו גם להצלחה משפחתית ועסקית. בדיוק כמו שצמחים דורשים זריעה וטיפוח מתמיד כדי לפרוח במלואו למשהו יפה, כך גם חיינו האישיים, המשפחות והעסקים שלנו זקוקים לטיפוח אם אנחנו רוצים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. על ידי הקדשת זמן לשתול “זרעים” מטפוריים כמו הצבת יעדים ברי השגה או השתתפות בשיחות משמעותיות עם אחרים – כולנו יכולים לטפח סביבות בריאות שבהן לכולם יש מקום לצמוח. אז בואו והתחילו היום.

איזה צעד קטן יש ביכלתכם לעשות היום לקראת הגשמת החלומות הכי גדולים שלכם? האפשרויות אינסופיות.

משימה שבועית

להתבונן אילו דברים/רעיונות אתם יכולים להכניס אליכם הביתה ולעבודה, ולרענן את הצמיחה שלכם

מאת המומחה לעסקים שמואל הראל

אור וחום חסידי
אז איך נראה י"ט כסלו בימינו?
יש התוועדויות לרוב: במוסדות הלימוד, בבית הכנסת, יש התוועדות של נשי חב"ד. תמיד יש גם התוועדות מרכזית באזור, כזאת שמגיעות אליה מאות נשים ומשפיעים עם השמות הכי גדולים.
איך נראית האמא החסידית בימים הגדולים האלו? מנסה ללהטט בין כל החגיגות… להשתתף בהתוועדות אחת, להכין את האורז שהבטיחה להתוועדות של הגברים, לכבס שוב את כל החולצות הלבנות שיהיו מוכנות למחר (כ' כסלו), ולמצוא בייביסיטר כדי לנסוע מחר לאירוע הגדול. אה, כמובן, לבחון את הבן על תניא, לאסוף את הגדולה מהתוועדות 'אחותית' מאוחרת, לישון טיפה… ואם האמא היא גם שליחה, או אחראית בעצמה על האירוע, אפשר להוריד את הסעיף האחרון, היא תישן בכ"א כסלו. אולי…
אצל יסכה, שליחה ואמא למניין בלי עין הרע, היום נראה קצת אחרת. לא שהיא לא מארגנת התוועדות נשים ומכינה סלטים לגברים, אבל בסביבות ארבע בצהריים הכל עוצר. היא במטבח, כמו ביום שישי, מטגנת שניצלים ואופה חלות, בוחשת בסיר תפוחי אדמה ומקשטת עוגה חגיגית. במקביל, השולחן נערך במפה לבנה ומפיות מקופלות ונרות דולקים עליו בפמוטים של שבת.
ההתוועדות אצלה בבית? בטח! התוועדות עם הילדים, קובעים שעה מראש כדי לא להיתקל עם האירועים השונים המתקיימים בשכונה. בשעה היעודה, מתיישבת המשפחה להתוועדות י"ט כסלו משפחתית. טלפונים מנותקים וכל התכנונים נידחים לאחר מכן. עכשיו שלוימי אומר "לחיים" ומשתף בהחלטה טובה, מנוחי מספרת בעיניים רציניות על הסירה שעצרה, ומענדי חד חידות שהכין על סיפור המאסר והגאולה. מנה ראשונה, שנייה וקינוח. ניגון מכל הלב וסיפור חסידי מעורר. רק אחרי "ברכת המזון" יתחילו שוב הריצות וההספקים.

ככה זה בכל תאריך חסידי, יסכה?
"סעודה של ממש, זה רק בי"ט כסלו", היא מחייכת, קצת נבוכה. "אבל התוועדות עם הילדים – בהחלט; בכל תאריך חסידי. לפני השליחות שלנו בבית חב"ד ובחינוך – מגיעה השליחות עם הילדים שלנו. בכל תאריך חב"די אנחנו קובעים שעה ומתארגנים מראש עם חטיפים ועוד דברים שהילדים אוהבים. מפנים את הזמן ואת הראש, ומתיישבים רק איתם. בימינו, ב"ה, בבתי הספר החסידיים לא נותנים לתאריך חשוב לעבור בלי הכנה מספקת, אבל זה לא בא במקום מה שהבית צריך לתת.
"התוועדות כזו גם לא חייבת להיות ארוכה. חצי שעה או ארבעים דקות מספיקים בהחלט. מה שחשוב שהיא תהיה מרוכזת וממוקדת. אני לא מתכוונת לילדים, שהם בדרך כלל נכנסים עמוק לעניין, אלא דווקא אלינו, המבוגרים, שנוטים להציץ רק מדי פעם בטלפון, לנסות לארגן דברים על הדרך, ולהאמין שאנחנו איתם כשאנחנו מקשיבים בחצי אוזן"…

מה עושים בהתוועדות כזו? יש מתוועד? מכינים מראש?
"התוועדות חסידית מכינים מראש? באמת… כל מה שצריך זה כיבוד טוב (אם יש לך ילדים גדולים, תני להם לדאוג לזה בקנייה או באפייה, זו סגולה למעורבות גדולה יותר) וטלפונים מכובים, עדיף שיישארו בחדר השני.
מתחילים עם סבב של 'לחיים', וכל אחד אומר משהו על היום הזה. תופתעו ותתרגשו כמה הרבה הילדים שלכם יודעים וחושבים. ניגון טוב, החלטות טובות, וכל השאר זורם לבד. כל כך מרגש לראות את הילדים שלנו מקשיבים, מוסיפים, בוחרים נושא לשפר ומתבוננים בו באמת".

תוכלי לתת כמה טיפים למי שעדיין לא ארגנה דבר כזה מעולם…
"בשמחה! כשהילדים קטנים ממש, ההתוועדות צריכה להיות קצרה וממוקדת. כל אחד אומר משהו על י' שבט וכדאי להתחיל מהקטנים שיודעים פחות, ויגידו את המידע הכי בסיסי – 'הרבי קיבל את הנשיאות!'. הגדולים יותר ידעו להוסיף פרטים יותר מפורטים, או להביא סיפור או ניגון מתאים. בשלב של גן וכיתות נמוכות, כדאי גם לתת כללים לגבי הכיבוד: 'קודם כל אחד אומר משהו, ואז אפשר יהיה לברך ולקחת קצת מהביסלי. אחרי הניגון תוכלו לברך גם על הבמבה…' אחרת ההתוועדות הופכת להיות מלחמת חטיפים וחבל.
"לילדים גדולים יותר אפשר בהחלט לתת להתכבד בעדינות תוך כדי ההתוועדות, תהנו איתם, מבוגרים קטנים… חשוב מאוד לא ללחוץ אותם, לתת להם להרגיש בנוח. אם המתבגר לא רוצה לומר משהו בתורו, הכל בסדר. אם הגדולה זרקה בדיחה לא מתאימה, נסו להעלים עין. תחשבו שזה בית חב"ד שלכם ואלה ה'מקורבים' שלכם, ככה, כמו שהם, אתם רוצים אותם בהתוועדות… הדבר הכי גרוע שאנחנו עלולים לעשות, זה לגרום להם לא לרצות שוב לבוא. כמו בבית חב"ד אמיתי – השיטה הכי טובה להאהיב עליהם את ההתוועדות היא לשתף אותם בהכנה, בגשמיות וברוחניות, כל אחד מה שמתאים לו. לא תאמינו לאלו רמות של התקשרות הילדים שלכם יכולים להגיע".

שלהבות עולות מאליהן
זוכרות כמה הרבה 'מבצעים' היינו עושות פעם, כשהיינו נערות? אמנם לא תמיד היינו פנויות, היו לימודים, מבחנים, והיו התוועדויות ועבודות ועזרה בבית, אבל תמיד מצאנו זמן לצאת גם למבצעי הקודש של הרבי מלך המשיח. על מי עבר שבוע בלי 'נש"ק'? ו'מבצע חנוכה?' או לולב? כמה פעמים חרשנו את מחלקת יולדות עם 'אות בספר התורה?' מאז עברו הרבה מים בירדן. בית, עבודה, ילדים, כביסות, קניות, בישולים… איפה אפשר בכלל להכניס לתוך כל זה את ה'מבצעים'? ובכלל, אמא שיש לה בכל זאת שעה פנויה ביום חמישי לנש"ק, לא עדיף שתשקיע אותה קצת בילדים שכמעט לא ראתה אותם כל השבוע?
את השאלה הזו הפננו לרות – אֵם לשבעה שבוודאי נתקלה גם היא בהתלבטות הזו.
רות, אולי זה נשמע פשטני מדי, אבל מה עדיף, 'מבצעים' או ילדים?
רות צוחקת, מופתעת. לא מבינה את השאלה. "מה זאת אומרת 'מבצעים' או ילדים? 'מבצעים' זה ילדים! זה כאילו שתשאלי אותי האם עדיף שניצל או ארוחת צהריים? שניצל זה לא ארוחת צהריים?"

תני לי להבין, את מתכוונת שלוותר על 'מבצעים' זה ה'מבצעים' שלך כרגע?
"ממש לא". היא צוחקת. "אני מתכוונת שילדים ו'מבצעים' הולכים ביחד. הכי כיף עם הילדים! מאז שיש לי ילדים אני כלל לא יודעת מה זה ללכת לבד. הם עושים הכל, הקטנים האלה: מארגנים בהתלהבות את הקופסאות הקטנות עם הנרות, אורזים שקיות עם מים וכוסות, מגבונים וטיטול ותולים על העגלה. לי נשאר רק ללכת איתם… כשאנחנו כבר בשטח – אין כמו החיוך המתוק שלהם והגודל המיניאטורי, כדי לפתוח לבבות. האישה הכי קשוחה לא מצליחה לסרב כשילדונת עם קוקיות עליזות מציעה לה בחיוך חסר שיניים קדמיות 'נרות סבת קודס'…"

וככה גם בחגים?
"ברור. ילדים זה דבר חי, שמח ומתוק. כל הדלקת נרות חנוכה, נטילת לולב, חלוקת מצה שמורה נעשית מתוקה ומרגשת כשהם משתתפים. הם גם מחממים מיד את האווירה והאי־נוחות שלפעמים מלווה אותך – איך לפנות פתאום למישהי לא מוכרת, אולי היא לא תראה זאת בעין יפה – זו לא קיימת כשילדים פונים בהתלהבות ובמתיקות".

מן הסתם ההספקים שונים…
"בהחלט. כשאת הולכת ל'מבצעים' עם הילדים, את מחלקת פחות ערכות נש"ק (למרות מספר המחלקים הגדול), אי אפשר להישאר בשטח יותר מחצי שעה, מקסימום. בשלב הזה הם כבר עייפים ובכיינים, צריך להפסיק כל כמה דקות ('אמא! אני צריכה לעשות!'), חלק מהערכות מתפרקות ונופלות, וחלק, לפני שאת שמה לב, מחולקות לכאלו שאינן יהודיות, או כאלה שבטוח מדליקות נרות בהידור… הכל בסדר, כמובן. זה חלק מהחינוך שלהם ל'מבצעים'.
"עוד דבר שקשה באופן הזה של ה'מבצעים': הרגעים האלו בהם אישה נפתחת לשיחה עמוקה יותר מ'שבת שלום' וזמן הדלקת נרות, מעטים מאוד עד נדירים. זה פשוט כמעט בלתי אפשרי לנהל שיחה עמוקה כשכל פעם משהו קורה ומישהו קורא. בודדות מאוד יעצרו אותך לשיחה ארוכה כשמסביב כולם קופצים".

לא חבל לך? אולי בכל זאת כדאי להזמין מישהי שתשמור עליהם ותוכלי לעשות 'מבצעים' כמו שצריך?
"בדיוק ככה צריך. גם לשבת לשולחן שבת כשהכל נשפך והקהל הצעיר לא נותן לשמוע רעיון משיחה של הרבי עד הסוף, זה לא קל, ובכל זאת מעולם לא חשבתי לצאת עם בעלי לבד לשבת כדי שנוכל להנות מסעודה רגועה ומלאת דברי תורה כמו בשנה הראשונה… עוד יבואו גם ימים כאלה, כשכולם יתחתנו. אז אלך לי ל'מבצעים' אפילו לשלוש שעות, שום דבר לא יישפך בינתיים ואף אחד לא יבכה; אוכל לדבר עם נשים בנחת ובעמקות, ולדווח על מספר ערכות תלת ספרתי. אך כרגע התפקיד שלי שונה, מאתגר ושמח מאוד".

או שתהני מ'מבצעים' כמו שצריך, או שתקחי את הנכדים…
יש לך עצה טובה למי שרוצה להתחיל?
"בוודאי, יש לי כמה… דבר ראשון לכי רגועה ובכיף. המטרה שלך היא לקחת את הילדים ל'מבצעים' וזהו. לא יותר. בלי החלטות על מספר ערכות שעלייך להספיק, בלי לחץ, אפילו אם אף ערכה לא תחולק בסוף.
"בדרך כלל, כשאנחנו מחלקות 'נש"ק' אנחנו משתדלות לא לפספס אף אישה, ותרי על זה. אם הקטנה מנסה להוציא אבן מהנעל ואת מושכת אותה כי ממול אישה עוברת ועוד רגע תפספסי אותה – איבדת את זה. כל מי שצריכה לקבל, תגיע ברוגע עד אלייך או אל אחד מילדייך. כרגע, מה שחשוב זה שלילדים שלך יהיה כיף לעשות 'מבצעים'.
"עוד דבר חשוב, כדי שהילדים יהיו רגועים ושמחים (וגם אנחנו) הם צריכים להיות שבעים ורעננים. אל תצאי לפני שאכלתם, קחי איתך 'בייגלך' לדרך או חצאי כריכים מרוחים. אי אפשר לצפות מילד רעב להיות רגוע. אל תצאו מאוחר מדי ואל תישארו יותר מדי זמן. הרגע בו שניים תופסים לך בחצאית ובוכים, זה אומר שכבר לפני רבע שעה היית צריכה לחזור הביתה. פעם הבאה שימי לב"…

ומלאה הארץ דעה
האם אנחנו לומדים תורה עם הילדים שלנו?
אההמ, מן הסתם כן. לא? אנחנו עוזרות להם בשיעורי בית בכל המקצועות, בוחנות אותם כשהם משננים משהו לאיזה מבצע בבית הספר, מסבירות לפעמים משהו כשהם שואלים ואנחנו זוכרות את התשובה, אבא שלהם גם חוזר שיחה בשולחן שבת… מי מהם נמצא בדיוק ליד השולחן אז?
אצל רחלי בבית יש שיעור קבוע עם הילדים. לא עם המתבגרת בתיכון או עם הבן מהישיבה, אלא עם גדוד חמוד ומכובד מגיל שמונה ועד שתים–עשרה, בנים ובנות. הוא מתקיים כל שבוע ולא ההורים או הילדים מוכנים לוותר עליו.

רחלי, ספרי לנו קצת איך זה התחיל?
"זה התחיל בתקופת הקורונה. פתאום כלאו את כולנו בתוך הבית, הורים וילדים, בלי שום מסגרת. בין פורים לפסח עוד לא הייתה שום התארגנות מסודרת מצד מוסדות החינוך, מלבד ערכה יפה שכל מורה ורב שלחו הביתה, אוסף דפי עבודה לכבוד חג הפסח.
"בימים הראשונים היה הרבה בלבול ופחד. את דפי העבודה סיימו הילדים בערך בשעתיים. באין מסגרת אחרת, התחלנו ללמוד איתם. זה לא היה משהו מסודר, בעלי אמר חת"ת, והילדים התיישבו לידו והוא הסביר את רש"י. לפני שבת פתחנו 'מעיין חי', בוקר אחד שמענו את התניא של אלאור ולנר מתנגן ברקע והילדים שאלו על משהו שהוא שר; הם לא הבינו ופתחנו 'שיעורים בספר התניא'. בימים לפני פסח, בין ניקיונות לקניות (שגם הם היו מאתגרים), ישבנו לספר להם מה'הגדה' כל מה שהמורים והמורות היו אמורים לספר.
"אחרי החג כבר התחילו הלימודים מרחוק. זו היתה התארגנות בפני עצמה, להשיג מספיק ציוד קצה ולדאוג שכל ילד יתחבר בשעה המתאימה לשיעור המתאים, שתהיה קליטה טובה, שנדפיס מה שצריך, שאף אחד לא מבזבז את הזמן רק על החלפת רקעים, שלא פספסנו שום הודעה על החלפת מערכת, שינוי זמן, התוועדות פתע בערב…
"ברגע של שקט, נראה לי שזה היה בשבת, הילדים שיתפו אותנו שהם מתגעגעים לימים הראשונים של הקורונה, כשישבנו יחד ולמדנו במשפחתיות ובכיף. הם הפתיעו אותנו כמה הרבה דברים הם זוכרים מאז. גם הקטנים ביותר!
"ההרגשה שלנו כהורים הייתה זהה. באותו רגע התחשק לנו לסגור את כל המחשוב ופשוט לשבת איתם בנחת על הספה, ללמד, להסביר, לספר, לחבק, להנות מהעיניים הנוצצות שלהם כשהם מקשיבים לנו. לא עשינו את זה. המסגרת של בית הספר חשובה במיוחד בימים כאלה, אבל החלטנו לשמר לעצמנו פינה אחת מתוקה, בה נלמד איתם בכיף מה שאנחנו רוצים והם רוצים. קבענו יום ושעה ויצאנו לדרך".

עברתם התמחות בחינוך לגיל הרך? איך ידעתם מה לומדים עם ילדים קטנים?
"בעלי כלל לא למד חינוך. אני התחלתי 'חטיבת ביניים' ופרשתי… בנושא חומר הלימוד באמת היו לנו הפתעות. בתחילה בחרנו חומר מותאם, מה שנקרא. התחלנו עם 'הרבי מדבר לילדי ישראל' וקצת הלכות שבת. בהמשך הוספנו את 'ספר הזכרונות'. אוח! איזה תקופה!… את הסיפורים על החסידים מתוך 'התמים' המקורי. לפני י"ב תמוז עברנו על רשימות המאסר מ'ליקוטי דיבורים' והמשכנו עם עוד כמה קטעים משם. מה גילינו? ילדים לא נבהלים מחומר כבד או ממילים קשות. הם אוהבים ללמוד, ויכולים. אם ההורים פנויים ללמד, הילדים נהנים מכל רגע.
"בחודשים האחרונים הלכנו בגדול. התחלנו מאמר של הרבי מה"מ מתוך 'מאמרים מלוקט', לא מעובד ולא מבואר. הודענו מראש לילדים שאם זה קשה, הכל בסדר, תמיד אפשר להרים יד ונעצור. אבל הם רק רצו להתקדם. לאט אבל בטוח התקדמנו עוד אות ועוד אחת. כל שיעור עשינו חזרה על מה שלמדנו, והיינו מופתעים מחדש מרמת ההבנה שלהם, ועד כמה הם זוכרים את כל פרטי המאמר – השאלות שהרבי שואל בהתחלה, התשובות בדרך אפשר ולמה הרבי לא מקבל אותן. הלם. כל שיעור מחדש ישבנו פעורי פה מול היכולות שלהם, מול הרצון שלהם, ועד לאן אפשר להגיע עם ילד כשכיף לו ללמוד".

וכשהשיעור מתבטל?
"זה כמעט לא קורה. גם אני וגם בעלי מתייחסים לזה כמו אל שיעור שאנחנו מוסרים לפני ציבור. אם אין סיבה ממש מיוחדת – לא דוחים ולא מבטלים, לא משנה כמה אנחנו עסוקים. מקסימום, נניח ויש באותו ערב אספת הורים או אירוע משפחתי, אז מתאמים יום אחר באותו שבוע.
"כשאנחנו מכבדים את השיעור, הילדים מכבדים אותו. אף אחד מהם לא חולם לוותר עליו כדי ללכת לחבר, וגם לא מנסה לצרף חבר, או חצי להשתתף וחצי לקרוא ספר… הם מגיעים מוכנים ללמידה לחלוטין. נשאר לנו רק להנות איתם וללמוד יחד מה שתמיד חלמנו ולא מצאנו לו זמן"…

יש לך עצה טובה למי שמתחילה שיעור כזה?
"אם החלטת על שיעור, כבדי אותו. אל תבטלי סתם, אל תשכחי. 'יו, שיעור! והקטנה לא נרדמה עדיין'… דאגי לכיבוד נעים ושולחן ערוך – מגיע להם! תדאגו לשיעור נעים וכייפי, וזה לא הזמן לטפל בבעיות משמעת. הם לא חייבים לשבת בדממה ולדבר בהצבעה… לפעמים אחד הילדים מתעסק בכיבוד ונראה כאילו הוא לא איתנו, בונה מגדלים מוופלים ושרשראות מבייגלך, פתאום הוא תוקע שאלה או מבריק איזו הברקה שגילתה לנו שאין מה לדאוג, זו הדרך של חלק מהם לפחות להקשיב. הכל בסדר.
עוד דבר: אם את נאלצת למנוע מאחד הילדים משהו טוב בתור עונש, אז לא השיעור! דווקא ילד שלא היה בסדר, צריך את השיעור הזה יותר מכל אחד אחר. ומלבד זאת, הוא יפסיד שיעור אחד וכבר לא יהיה בעניינים בשיעור שאחריו, חבל! יש כל־כך הרבה ממתקים, חברים ובילויים אחרים שאפשר למנוע, את השיעור הזה תשאירו מעל לעונש".
כאמא לילדים כל מה שיש לי להגיד זה: וואו, כמה רעיונות יפים לקחת הלאה לחיים החסידיים שלנו ושל הילדים שלנו.

באדיבות מגזין עטרת חיה

בילדותי, כל שנה בט"ו שבט, אמא הוציאה לנו מגוון פירות יבשים מהארון יחד עם תפוזים, אשכוליות ופומלות. אנו היינו מקשטים את הפירות עם קיסמים ופירות יבשים ואוכלים יחד בסעודה חגיגית את כל מה שהכנו. זו חוויה מיוחדת הזכורה לי.
היום, כשהמודעות הולכת וגוברת, מאכלים רבים שהיינו בטוחים שהם 'סופר בריאים', מתגלים כמצרך לא בריא כלל. אז לכבוד ט"ו שבט, ראש השנה לפירות האילן, שוחחתי עם מומחית בתחום הבריאות הטבעית, מזל כהן מפתח תקווה. מזל היא אֵם לשניים, מדריכה לאורח חיים בריא ומקימת "זול בריא" – חנות און ליין למזון בריא.

הסוכר מיותר
פירות יבשים מזוהים אצלנו כמאכל מסורתי של ט"ו שבט. הם מתוקים, טעימים ולחלקם אין תוספת סוכר. טעמם המתוק מגיע מהסוכרים הטבעיים של הפרי. בשל איבוד הנוזלים בתהליך הייבוש, אנו מקבלים את המתיקות בצורה מרוכזת.
ייבוש פירות הוא תהליך עתיק שנולד מתוך הצורך לשמר פירות בהיעדרם של אמצעי קירור.
ייבוש הפירות איפשר לאבותינו ליהנות מהפירות המתוקים גם מחוץ לעונה, וכך גם יכלו לשמור את עודף התוצרת בעונה לטווח רחוק.
מבחינה תזונתית, כאשר מייבשים את הפרי, ערכו הקלורי עולה. ישנם פירות יבשים המקבלים במהלך השימור תוספת סוכר, אך זה בהחלט מיותר. ניתן ליהנות מהמתיקות הטבעית של פירות יבשים ללא סוכר, כך זה גם הרבה יותר בריא.
בדרך כלל בפירות יבשים כמו בננה, אננס ופפאיה, נהוג להוסיף סוכר. לכן חשוב לוודא שרוכשים פירות יבשים עליהם מצוין כי הנם ללא תוספת סוכר.
היתרון המרכזי של פירות יבשים הוא שהם דלים בנתרן ועשירים באשלגן. תכונה זו עוזרת להם להילחם בבעיות של יתר לחץ דם.
בנוסף, הפירות היבשים עשירים בסיבים תזונתיים אשר מסייעים בהקניית תחושת שובע וטובים עבור מי שרוצה לרדת במשקל. כמו כן, סיבים תזונתיים מסייעים בבעיות עצירות וחוסר סדירות ביציאות.
זה עוד לא הכל, בפירות יבשים תוכלו למצוא מינרלים נוספים כמו סידן וברזל אשר גם הם חשובים מאוד לגוף.

פירות יבשים – סוגים ויתרונות
תאנים – התאנים הם אחד מסוגי הפירות היבשים הפופולריים ביותר. הן מתוקות וטעימות מאוד, וניתן אפילו להשתמש בהן בתבשילים. כמות הסידן בתאנים היא גדולה מאוד וב–6–7 תאנים תמצאו את אותה כמות סידן שיש בחצי כוס חלב.
כמו כן תמצאו בהן אשלגן וסיבים תזונתיים. בזכות כמות הסידן הגדולה, הן טובות למניעת אוסטאופורוזיס. (הערת המערכת: נגיעותן גבוהה, ראו הוראות כשרות לבדיקתן).
תמרים – כמו בכל הפירות היבשים, תמצאו בתמרים סידן, אשלגן וסיבים תזונתיים. התכונה המנצחת של התמרים היא הריכוז הגבוה של מגנזיום: 8 תמרים יכולים לספק לכם ⅓ מכמות המגנזיום היומית של אדם מבוגר. בתמרים ישנם פוליפנולים שהם נוגדי חמצון חשובים. ישנם מחקרים המעלים סברה כי נוגדי חימצון אלו מונעים את חימצון הכולסטרול מסוג LDL ומסייעים להסיר משקעי כולסטרול מדפנות העורקים, ובכך מסייעים למנוע מחלות לב וכלי דם.
צימוקים – בצימוקים ישנה כמות גדולה מאוד של סוכר, ולכן הם נחשבים למקור אנרגיה מעולה. יש בהם נוגדי חמצון חשובים, אשלגן וגם ויטמין B6. צימוקים נחשבים כמפחיתי סיכון לסרטן המעי הגס. (הערת המערכת – לנגיעות יש לבדוק כך: 1. להשרות את הצימוקים במים חמים כרבע שעה. 2. לשפשפם היטב ביד ולהמתין דקה. 3. להעביר את המים העליונים לצלחת לבנה ולהתבונן אם מצויים תולעים/חרקים חומים במים. במידה ונתגלתה נגיעות, אין להשתמש בצימוקים. 4. אם לא נמצאה נגיעות – לשטוף היטב את הצימוקים תחת זרם מים חזק.)
אוכמניות – באוכמניות תוכלו למצוא ויטמין C, ויטמין K, אשלגן, מנגן, מגנזיום ונחושת.
תכונה מיוחדת של האוכמניות נמצאת בפיגמנטים כחולים המחזקים את כלי הדם והופכות אותן לתוסף תזונה חשוב עבור מגוון של מחלות כלי דם. כמו כן, הן מסייעות להפחתת כמות הכולסטרול בדם.
האוכמניות גם מסייעות לשיפור הזיכרון, שיפור יכולות הקשב והריכוז וייתכן כי מסייעות במניעת אלצהיימר. (הערת המערכת: מכיוון שקשה לבדוק אותן מיובשות, יש לרכוש רק את המשווקות תחת כשרות מהודרת.)
מנגו – במנגו מיובש תוכלו למצוא כמות גדולה של ויטמין A המסייע לשמור על עור בריא, וגם עוזר להגן עליכם מפני בקטריות ווירוסים ושומר על בריאות העין. גם ויטמין B תמצאו במנגו, דבר שיסייע לכם להיות אנרגטיים ומסייע לייצור כדוריות דם אדומות. מנגו מיובש הוא מעולה לשיפור התפקוד של מערכת העיכול. (הערת המערכת: יש להתבונן משני הצדדים אם נצמד זבובון או חרק, רצוי לשטוף.)
לסיכום, כדאי מאוד לכלול פירות יבשים בתפריט היומי, אך בשל תכולת הסוכר הגבוהה יש לעשות זאת במידה הנכונה. פירות יבשים יכולים להיות פתרון מעולה כאשר בא לכם לנשנש משהו ואינכם רוצים חטיפים מלאי סוכר.
לבריאות!

באדיבות מגזין עטרת חיה

עם ישראל הולכים במדבר במשך 40 שנה.
לכאורה נראה שיש פה משהו בלתי רצוי, התארכה להם הדרך, 'ברוך' רציני.
אך הרבי מגלה לנו, שדוקא כך הם יכלו להמשיך דרגה מאד נעלית בעולם ,אפילו במדבר בחושך ובמצב שנראה כהעלם והסתר,
להחדיר את האור האלוקי הנעלה במקום נמוך ותחתון. זה היה מצב נעלה! שהם הצליחו להחדיר במדברר דרגה אלוקית נעלית .

וכך אצלנו , דוקא כדי להחדיר במציאות מדומה של עולם תחתון וחושך חיים גאולתיים, דרגה אלוקית נעלית השייכת לגאולה,
זה קורה על ידי זה,
שאנחנו קולטים שגם המדבר הזה 40 שנה ,
הוא חלק מתהליך! הוא חלק מהגאולה! המטרה שלו שאכניס לשם את האור האלוקי הנעלה כל כך, על ידי זה שאחיה גאולה בכל פרט ופרט בחיי, דוקא במה שנראה כמדבר , כחושך .

שנראה כבר עכשיו בכל פרט בחיינו איך הוא באמת אור גדול, גאולתי!

לאחר קריעת ים סוף, כשהמצרים טבעו

הכסף והזהב נפלט לחוף, ובני ישראל אספו

היה להם קשה לעזוב את החוף

הם רצו להמשיך את הכסף לאסוף

אך לבני ישראל היה הרבה כסף, זהב ויהלומים

אותם ביציאת מצרים לקחו מהמצרים

אם כן, למה לא רצו להמשיך במסעם

למה התעקשו להשאר לאסוף ליד הים

ובנוסף, לאחר הגילוי הגדול של השם

לאחר שראו אותו באופן שלם

ראה אותו כל בן ובת, אם ואב

ומה שמעניין אותם כעת זה כסף וזהב?

אלא, שהם אספו

לא בגלל שלהתעשר רצו

רצו הם

לקיים את ציווי השם

לקחת מרכושם של המצרים

שהתעללו בהם הרבה שנים

ובאמת, ביציאת מצרים הם לקחו

מהמצרים את כל מה שראו

אך לאחר קריעת ים סוף גילו

כי את המצרים עדין לא רוקנו

ולכן אספו עוד ועוד בהתלהבות

כדי לקיים את מצוות השם בשלימות