מפתיע לראות איך מושגים מהתורה ומהחסידות יכולים לעזור לנו להרחיב את הדעת ואת הגישה שלנו להורות, גם במצבים מאתגרים.

אחד המושגים הבסיסיים בתורת החסידות הוא: "ירידה היא צורך עלייה". הוא רלוונטי גם לזמננו, וגם לחלק גדול מהפרשות שקראנו בתורה לאחרונה בספר 'שמות' המתאר את ירידת עם ישראל למצרים. בעקבות הירידה הזו קרו דברים גדולים וחשובים ליעקב, ליוסף ולכלל עם ישראל. דווקא שם, במקום הנמוך הזה, זכינו להפוך לעם לראשונה.

המתנה שבאי העשייה 

בין הבנת עניין כלשהו בשכל, ובין היכולת 'להוריד' אותו ללב ולחיים, קיים מרחק רב, בפרט כשהדברים נוגעים לילדינו שהם "בבת עיננו". כל ניסיון, אתגר או קושי שלהם נוגעים לנו בעצם הנשמה.

הרבה פעמים כשמשהו לא טוב קורה אנחנו מייד נזעקות לנסות להושיע את הילדים שלנו מתוך הקושי או האתגר שהם חווים, כשלא תמיד זה אפשרי או נכון עבורם. לפעמים אף עוד לא באמת התבוננו והבנו אם ומהי דרך ההתערבות הנכונה.

בעולם שפעמים רבות שולח אותנו לחפש מייד איזה 'כלי' או פעולה הצריכה להיעשות כדי לגונן ולעזור לילד, אני מבקשת להציע לעיתים אי עשייה, שהייה ועבודה פנימית בינינו ובין עצמנו, בינינו ובין השם יתברך – לפעמים זה הדבר הנכון. כמו עם ישראל, לפעמים צריך פשוט ללכת קצת במדבר, גם מבלי לדעת מתי נגיע אל הארץ המובטחת… זה לא קל, אפילו קשה, אבל לעתים זה חלק חשוב בצמיחה ובבנייה האישית.

הקושי כהזדמנות לצמיחה

אז איך אנחנו מצליחות ליישם את ההבנה הבסיסית שהכול תמיד מושגח לטובתנו ולטובתם העליונה, וש"אין רע יורד מלמעלה", גם ביחס לאתגרים שילדינו מתמודדים איתם? ומה כן לעשות במצבים שלא נכון או אי אפשר להגיש להם עזרה?

כדי לסייע לנו לקבל זאת, הרבי מפנה את תשומת ליבנו לאחד מעקרונות היסוד הקיימים גם בחסידות וגם בעולם הטיפולי־נפשי. לכל תהליך שאנו חווים יש את התצורה החיצונית שלו, ובמקביל גם את מה שקורה מתחת לפני השטח. ולפעמים ההיבט הפנימי שמתחת לפני השטח יכול להיות בעל כיוון או מגמה אחרת לגמרי מכפי שזה נראה מעל פני השטח [ע"פ דבר מלכות שמות, תשנ"ב].

כלומר, מה שנחווה אצלנו ואצל הילד כסבל או קושי, הוא בעצם הזדמנות הכרחית לצמיחה, לגילוי כוחות חדשים או הכוונה לאפיק טוב יותר של התפתחות עבור הילד.

בנוסף, יכולה לסייע לנו גם ההבנה שההורות היא בעצם מסע או תהליך ארוך טווח שאנו זוכים ללוות בו את ילדינו בשלבים ראשונים של צמיחה וגדילה בחייהם. בתהליך הזה הם לומדים את כללי החיים, ותוך כדי גם מגבשים את הזהות האישית שלהם.

ממילא מדובר במסע אישי שעובר כל ילד, ולפעמים הלימוד והגדילה יהיו בהכרח דרך נפילות או מצבים מאתגרים, אך חשובים עבורו כחלק מהדרך.

עצם הידיעה הזו כבר מקלה עלינו, ומאפשרת לתפוס מרחק מסוים במעורבות הרגשית שלנו בתהליך כאימהות.

התבוננות

כעת נוכל להשתמש בכלי ההתבוננות שהאדמו"ר הזקן, הקנה לנו – 'להרכיב משקפיים' של סקרנות ואמונה, ולהתבונן בשאלה:

איך ההתמודדות הזו של בננו עשויה דווקא להיות תורמת וחיונית עבורו? איפה טמונים ה'פירות' שהתהליך הזה מאפשר?

כדי לאפשר התבוננות ממרחק או פרספקטיבה לא מעורבת ריגשית כאימהות דואגות ואכפתיות, יכול לעזור לנו מאוד גם להיזכר ולהישען על השותף השלישי שיש בגידולו של כל ילד – הבורא יתברך.

התשובות לא תמיד יגיעו מיידית ותידרש לעיתים סבלנות, אך כשהתהליך נעשה מתוך שהייה, סבלנות ותפילה, אנו עשויות לקבל תובנות מפתיעות על מה ילדינו ומה אנחנו עשויים להרוויח דווקא מתוך הדרך המאתגרת. וכן לאפשר צמיחה וגילוי מקומות חדשים של עוצמה וחוסן אצל הילדים שלנו ואצלנו, כאלה שלא הכרנו קודם לכן.

לסמוך

התנאי הנוסף החשוב שמאפשר לילד לצמוח במצבים כאלו ולא חלילה ההפך, הוא האמונה שלנו בו וביכולת שלו לצלוח את המשבר ולצאת ממנו מחוזק!

חשוב מאוד שבכל פעם מחדש נעשה את העבודה הפנימית הזו, ונתחזק ביכולת שלנו לסמוך על הילד ועל הכוחות שקיבל מהשם יתברך. הילד מרגיש בכך, אפילו אם הדברים לא נאמרים במילים מפורשות, ושואב מכך כוחות ועוצמות.

במקביל נוכל לתת לילד להרגיש ולדעת שבכל צעד בדרך אנחנו לצידו, וזמינים עבורו לתמיכה, חיזוק, חיבוק והתייעצות.

בונות חוסן

לאורך כל הדרך נמשיך ונידרש לחזק אצלנו את היכולת להרפות ולתת למציאות ולפתרונות להתגלות בפנינו, לעיתים גם ללא צורך בהתערבות ישירה מצידנו. בכך אנחנו עצמנו מתחזקות בחוסן, ביטחון, אמונה ויכולת הכלה לאתגרי החיים.

כך אנו בונות בנפש ילדינו קומה של חוסן ועמידות בפני מצבים מאתגרים נוספים עימם הם עשויים להתמודד בהמשך ולא תמיד יש להם מענה מיידי, וכן מתנות נוספות: יכולת התמודדות עם מצבי משבר, גילוי והיכרות עם יכולותיו וכוחותיו האישיים, סבלנות ויכולת להישען ולבטוח בהשם יתברך גם בזמנים מאתגרים ועוד.

כל כך הרבה למידה שמתאפשרת לילדים, רק בזכות היכולת שלנו לעצור, להרפות ולהיות כמו מרים, אחותו של משה. היא הייתה נוכחת והתבוננה בעמדת "ותתצב . . מרחוק", תוך כדי מתן תמיכה נפשית ורגשית 'מאחורי הקלעים' לפי הצורך.

שנזכה לבנות את כוחות הנפש האלו הן בהקשר הפרטי, והן ברמה הכללית בתהליך שעם ישראל עובר כרגע, תהליך של לידת הגאולה השלמה מתוך צירי הגלות. בעזרת השם נזכה לראות בפועל ממש איך דווקא מתוך הקשיים, תיוולד גאולה וישועה גדולה שלא בערך למה שביכולתנו לדמיין.

וכמאמר דוד המלך: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹקִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ!" [תהילים מו, יא].

גליה אשרוב היא מטפלת בשילוב אמנויות, מנחת סדנאות, מפתחת שיטת "אמא מטפלת" ומדריכת הורים.

באדיבות מגזין עטרת חיה

לרישום למסיבה לחצי כאן

לכתבה המלאה לחצי כאן

באדיבות מגזין "אשת"

צלילי גיטרה מהדהדים במסדרונות בית הספר החב"די בצפת. בכיתה יושבת רבקי רוכברגר, בת 34, אישה של ניגודים משלימים – מורה למתמטיקה ברמת חמש יחידות שמאמינה בכוחה של מוזיקה לרפא. היא מורה שרואה בכל תלמידה עולם מלא, וזמרת שהופכת כל הופעה למסע של התעלות רוחנית.

בימים של מלחמה – קולה מביא נחמה, והיא מצליחה לשזור יחד את עולם המספרים עם עולם הצלילים, ולהפוך את שניהם לכלי של שליחות והעצמה. בריאיון היא פותחת צוהר לעולמה הייחודי שבו כל שיעור הוא הזדמנות להאיר נשמות, וכל שיר הוא דרך להגיע ללב.

שילוב מתמטיקה ומוזיקה

איך התחיל המסע שלך בעולם המוזיקה?

נולדתי לבית שבו כולם שרים ומנגנים, ושיש בו יותר כלי נגינה מרהיטים, אז זה לא שבאמת הייתה לי ברירה אחרת…

את משלבת הוראת מתמטיקה עם מוזיקה. איך הגעת לשילוב המוזר והמיוחד הזה?

אני מורה למתמטיקה ומגישה לבגרות מעל עשור. כדי לעודד את התלמידות ולתת להן מוטיבציה ללמידה, הבטחתי להן שבסיום לימוד נושא משמעותי או בסיום מחצית, נעשה מפגש מוזיקלי עם גיטרה ובמה פתוחה למי שרוצה לשיר. המעניין הוא שיש לא מעט תלמידות מצטיינות במתמטיקה שמוצאות זמן להשקיע גם בשירה ובנגינה – שילוב שלכאורה לא קשור, ומבחינת העומס הלימודי עלול להיות גם מאוד מאתגר. כשראיתי עד כמה המוזיקה משפיעה על התלמידות שלי, יחד עם זה שהרבי כתב לי לא מעט על כך שצריך לנצל כל כישרון לקדושה, החלטתי להשתמש במוזיקה ככלי חינוכי. בשנים האחרונות זה מתבטא בעיקר במקהלה שלי בבית הספר.

צמיחה במקהלה 

המקהלה הראשונה הייתה לכבוד כ"ב שבט, להתוועדות הבית ספרית. השתתפו בה תלמידות מכיתה ט' עד י"ב, והיה מיוחד ומרגש לראות את אחוות האחיות האמיתית למרות פער הגילים, והכבוד מצד הגדולות כלפי הקטנות. שנה אחר כך, כשתלמידות ראו את התוצר המקצועי והמרגש של המקהלה בהופעה בשנה הקודמת, נרשמו למקהלה כארבעים בנות, והייתי צריכה לערוך סינון משמעותי.

בעקבות המופעים המוצלחים מארגנות הכנס הקהילתי של כ"ב שבט ביקשו שהמקהלה תופיע באירוע המרכזי של הקהילה המתקיים באולם מכובד. במקהלה אנחנו שרות ניגוני חב"ד עם מילים שנכתבות במיוחד לאירוע, בעיבוד מיוחד. זו דרך נפלאה להעביר מסרים של אמונה, אחדות, התקשרות וחסידות לקהל, וגם המשתתפות עצמן מתחברות לניגוני חב"ד ולמסרים המחזקים שהן שרות.

אני משלבת במפגשים גם פיתוח קול איכותי ומתמקדת בהעצמת התלמידות. חשוב לי שהן ידעו שהן טובות וחשובות, ושיעמדו עם גב זקוף. שידעו שהן שליחות בשירתן, ושאם ה' נתן להן כישרון הן צריכות להשתמש בו, שלא יהיה לבטלה בעולם. אנחנו מדברות על שליחות ועל צניעות, על החשיבות של שירה במסגרת ההלכה ועל הכוח של כל אחת מהן להדליק ולהאיר נשמות נוספות.

ההופעה האחרונה של המקהלה הייתה לפני שבועיים בערב אימהות. בערב זה שרנו 'שיר תודה לאימא' מרגש במיוחד, וצילמנו גם קליפ מושקע. באולם לא נשארה עין יבשה. אחת הרכזות אמרה לי שהיא מכירה כל אחת מהתלמידות שהופיעו, ואין לה מילים כמה כל אחת מהן הייתה צריכה העצמה כזאת. משפט כזה נותן לי כוח ומסביר לי עוד יותר למה אני עושה את מה שאני עושה, ואת הקשר בין מוסיקה לחינוך.

שירת הלב

התגובות מרגשות אותי בכל פעם מחדש. אחד השירים שהוצאתי לאחרונה, 'תבוא לעזור לי', קיבל תפוצה רחבה בקרב קבוצות נשים. כתבו לי גם רבניות שאיני מכירה ששמעו את השיר והתרגשו, ושאלו אם הן יכולות להשמיע אותו למקורבות. זהו אתגר לא פשוט לזמרות חרדיות וחב"דיות לפרסם את השירים שלהן, ויש פורומים מצומצמים מאוד להשמיע אותם לנשים בלבד.

שלחתי שירים גם לאימהות של חטופים שיצא לי לפגוש, למשל את השיר 'תחזור הביתה'. התגובה שלהן הייתה ״תודה״ בדמעות, ושזה עוזר להן להחזיק מעמד. המשכתי כמובן את הקשר הזה, כולל בימים אלו. אחת מהן זכתה בימים אלה ממש לשובה של בתה.

היה לי מקרה שבו ביקשו ממני לשלוח שירים וסרטונים מהופעות לנערה שמתמודדת עם טיפולים קשים. או לאישה שביקשה לקבלם כי היא מתמודדת עם מצב רפואי לא פשוט, היא אמרה שזה עוזר לה לעבור את התקופה הזאת. ישנן גם אימהות המספרות לי שבנותיהן שרות את השירים שהוצאתי בבית, וזה מכניס אווירה של שמחה ואמונה למשפחה.

ההופעות הן חוויה מיוחדת במינה. יש משהו עוצמתי בלראות אולם מלא נשים שרות יחד, מתחברות למילים ולשירים של קדושה. אחרי כל הופעה אני שומעת סיפורים מרגשים. באחת ההופעות האחרונות קבוצה של נערות התחילה לרקוד ספונטנית ולא רצתה שייגמר הערב, הן ביקשו עוד ועוד שירים. אחר כך הן סיפרו לי שהן עוברות תקופה לא פשוטה בבית הספר, והערב הזה נתן להן כוחות מחודשים.

שפה נשית

איך את רואה את תפקידך כאישה יוצרת בחב"ד?

עד עתה השירים שהוצאתי היו קאברים, כרגע אני כותבת ויוצרת שירים מקוריים שלי. האומץ לכתוב הוא קפיצת מדרגה חדשה מעבר להופעות והוצאת קאברים. מעבר לכתיבת המילים, יצירת מנגינה היא פעולה מאוד פנימית שמזקקת את הנפש עצמה. מבחינתי כשאישה כותבת ומלחינה לנשים היא מבינה את הלב שלהן וזו שפה נשית ייחודית.

השירים שאני עובדת עליהם נוגעים בנקודות שמעסיקות אותנו – איך לגדל ילדים בדרך התורה, איך להתמודד עם אתגרי היום־יום, איך לשמור על שמחה גם ברגעים קשים. המוזיקה היא כלי רב עוצמה להעברת המסרים האלה. אני ממש מחכה להוציא אותם לאור, לגעת בנשים ולחזק אותן בתוכן הכי פנימי שלי. לקח לי זמן להבין שאני צריכה לעשות את זה למרות האתגר שבלהיחשף כך, להוציא את כל ה'פנים'. וגם מבחינת תקציב העלות גבוהה פי כמה.

עד כמה את מצליחה לשלב את הקריירה המוזיקלית עם חיי המשפחה?

המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה שלנו. יש בבית פסנתר, גיטרה, חלילים וכינור. בכל מוצאי שבת מענדוש שלי בן הארבע מבקש מבעלי שינגן לו שירים ומכין כיסאות ליד הפסנתר. כמובן שהמוזיקה והנגינה ממלאות את הבית גם במשך השבוע. הילדים מבקשים שאלמד אותם לנגן ואנחנו שרים יחד לא מעט. לעיתים אנו שרים באמצעות המגבר המתחבר למיקרופון או לגיטרה, ופשוט נהנים יחד עד השעות הקטנות.

הילדים יושבים לידי כשאני עורכת קליפים למקהלות שלי או מעבדת שיר לקולות שניים, ורוצים לצפות או להאזין שוב ושוב. הם שרים את כל שירי המקהלות או השירים שהוצאתי, ויודעים ממש את כל המילים. בעלי מאוד תומך, והוא מבין שהמוזיקה היא חלק מהשליחות שלנו כמשפחה.

 שירים בצל המלחמה

כתושבת צפת, ספרי לי איך השפיעה המלחמה על העשייה המוזיקלית שלך.

בתחילת המלחמה נכנסתי להלם ולחוסר יכולת לעסוק במוזיקה. כחודש לאחר תחילת המלחמה, התגבשה פגישה מקוונת עם זמרות ומשפיעות שנועדה לחזק נשים ובנות. התלבטתי אם להצטרף כי לא היה קל לצאת ולהשפיע על נשים כשאני שבורה בעצמי. כתבתי לרבי ובסוף השתתפתי.

הייתה זו פגישה מיוחדת מאוד עם מגוון זמרות ושירים מחזקים, ונשים יצאו מרוגשות ומחוזקות. הפגישה הזו חיזקה גם אותי והרגשתי שהנתינה המוזיקלית מרפאת. אפילו בממ״ד המשפחתי, ברגעים המפחידים עם ה'בומים' שמרעידים את הקירות, החלטנו שכשמגיעים לממ״ד פשוט שרים, ואם זה ביום חול אז מפעילים גם ליווי מהטלפון.

בתקופה זו התגבשו הופעות בהתנדבות לנשים וילדות מפונות בכל הארץ, ובעלי (הממונה על הילדים המפונים של המחוז החרדי) סיפק לי מידע איפה ומתי אפשר להתנדב. בין השאר זכיתי להופיע עם חברה זמרת בהושעיה, במלון שהתפנו אליו משפחות משדרות. הייתה הופעה מיוחדת. השתתפו בה נשים צעירות, מבוגרות וילדות. שרנו שירי נשמה וברגע מסוים התחלנו לרקוד עם כל הלב, וזו הייתה ממש שמחה שפורצת ושוברת את הרוע והקושי האדיר שהחל את המלחמה הזו. ילדות ביקשו לשיר במיקרופון, והשירה שימחה אותן מאוד, האימהות שלהן ממש בכו מהתרגשות. מבחינתי זה היה רגע של חזרה לשפיות.

היו גם רגעים קשים ברמה האישית, מעבר לקושי הכולל של כולנו. בקיץ האחרון הייתה מתוכננת הופעה גדולה בצפת שהעסקתי מפיקה מקצועית עבורה, והוזמנה גם סטנדאפיסטית מוכרת. המקהלה הייתה אמורה להופיע שם גם כן. אך ברגע שהתחיל המבצע בצפון, בוטלו כל ההופעות באזור ובכללן ההופעה שלי. זה לא היה קל, זה דרש המון אמונה בה' שהכול לטובה ושיהיה יותר טוב בהמשך.

המלחמה גם השפיעה על השירים שהתחלתי ליצור, וזה פעל עליי ליצור ממקום פנימי יותר. הכאב והטלטלה, יחד עם הניסיון להתחזק באמונה, יוצרים שירים אחרים, עמוקים יותר. התחזקה אצלי גם ההבנה של האחדות הגדולה – לא משנה כלום, העיקר אהבת ישראל, זה מה שה' רוצה מאיתנו.

ספרי לי על רגע מיוחד שחווית דרך המוזיקה בתקופה הזו.

בתחילת המלחמה הייתי כבר מאורגנת להופעה, הבייביסיטר הייתה בדרך ואז התחיל רצף אזעקות. כמובן לא היה שייך לצאת לנסיעה. ה' הכניס בי מחשבה לעשות לילדים שלי הופעה, ממש עם מיקרופון והגברה. הילדים התיישבו כקהל, ושרתי להם שירים בליווי גיטרה. פתאום ראיתי את הילדים עוצמים עיניים ושרים בדבקות, אחר כך הם רצו לשיר שיר לאימא במיקרופון. בסוף ההופעה הם אמרו כמה עשתה להם טוב ההופעה בין כל האזעקות והטילים. יצאתי עם דמעות והבנתי שהשליחות שלי כזמרת היא גם, ובמיוחד, עבור הילדים שלי.

יוצאות לאור

איך את רואה את ההתפתחות של מוזיקת נשים חרדית בשנים האחרונות?

אני רואה פריחה מדהימה. יותר ויותר נשים מעזות ליצור, להקליט ולהופיע. יש היום לא מעט פלטפורמות שנשים יכולות לשיר בהן. אני מכירה הרבה מהמקימות והיוזמות, חברות יקרות. מרגש לראות איך מה שהתחיל כיוזמות קטנות, הפך לתנועה שלמה של יצירה נשית בדרך של קדושה.

בוודאי פונות אלייך נשים צעירות שרוצות לשיר וליצור. מה את אומרת להן?

פונות אליי לא מעט נשים ושואלות מה לעשות כדי להתקדם בתחום השירה וההופעות. בהתחלה הופתעתי שהן פונות דווקא אליי ולא לזמרות ותיקות יותר, אבל לאט־לאט הבנתי שגם בזה יש לי שליחות. לא פשוט להתקדם בתחום שבו אין מספיק במות לפרסום ויש המון תחרות.

הטיפים שאני נותנת להן, וגם לעצמי, הם קודם כול – להאמין בעצמך. הקב"ה נתן לכל אחת כישרונות מיוחדים, לשמח ולחזק נשים בדור הזה זה שליחות ענקית. שנית, חשוב להתייעץ עם רבנים ומשפיעות כדי לוודא שפועלים בגדרי ההלכה. ושלישית, לזכור שכל שיר וכל יצירה יכולים להגיע לנשמה שצריכה לשמוע אותם בדיוק ברגע הנכון. אף פעם אין לדעת איזה פצע יתאחה באמצעות השירה שלך.

ובכלל,  כל אישה שקוראת את הריאיון הזה צריכה לדעת שיש לה כוח להאיר את העולם בדרך שלה. בין אם זה דרך שירה, ציור, כתיבה או כל כישרון אחר – כל אחת יכולה וצריכה להביא את האור שלה לעולם. כשאנחנו מחברות את הכישרונות שלנו לקדושה, אנחנו לא רק מעלות את עצמנו, אלא גם עוזרות לנשים אחרות למצוא את הדרך שלהן.

מה התוכניות שלך לעתיד הקרוב?

לאחרונה התחלתי לימודי אולפן, אני ממשיכה עם המקהלות ויש שירים חדשים מקוריים בדרך. כל שיר כזה הוא פרויקט גדול, וכשהוא יוצא לאור זו ממש לידה. בימים אלו אני עומדת להוציא שיר וקליפ מיוחדים על תקופת המלחמה, והם מבטאים את התחושות והתקוות שלנו. אני גם עובדת על הופעות חדשות בסייעתא דשמיא ויהיו עוד הפתעות…

באדיבות מגזין עטרת חיה

מורן קורס, מגזין עטרת חיה

הלב שלי מתפרק לחלקים, ואני לא יודעת איך להחזיק את כל זה ביחד.

אני מסתכלת מסביב ורואה אנשים שמתרגשים עד דמעות — סוף סוף הם מחבקים את הבת שלהם אחרי חודשים של סיוט. אבל באותו רגע ממש, יש הורים שמבינים שהבן שלהם לא חוזר עכשיו ואולי גם לא יחזור בעסקה הבאה. הם נשארים שם, בחלל הריק הזה, תלויים בין תקווה לייאוש, בין אמונה לכאב שמפורר אותם לרסיסים.

אני גם שומעת את הקול הרועד של מישהי שאני מכירה, שאומרת לי: “איך אני אמורה לשמוח? אני רוצה לשמוח! אני באמת רוצה! אבל איך אני יכולה, כשהרוצח של אח שלי מסתובב עכשיו חופשי?! הוא גר בכפר לידי! את קולטת?! אני עלולה להיתקל בו מחר בכביש, או באחת החנויות בירושלים, הוא רצח את אח שלי בלי היסוס, בלי חרטה! ועכשיו הוא חוזר לבית שלו, למשפחה שלו ואילו אח שלי לא חוזר”.

מבינה אותה וגם אותה

ואני עומדת שם, שומעת אותה, והלב שלי נקרע. כי אני מבינה אותה. ואני גם מבינה את מירב שהייתה מוכנה שיחתמו על כל עסקה שבעולם רק כדי לראות את אגם שלה שוב. והיא צודקת. מי יכול להגיד לה שהיא לא צודקת? איך אפשר להגיד לאמא שעדיין יש לה בת, שהיא לא צריכה להילחם עליה? במיוחד שליוויתי את מירב בכל התקופה הזאת, ואני מרגישה כאילו בת משפחה שלי חוזרת!

מצד שני, למחרת, נסעתי לשבת של אלמנות המלחמה, לחזק ולעורר אותן, והתחושות הן כל כך לא פשוטות. איך אפשר להכיל את שתי תנועות הנפש האלה במקביל?

כשאני נזכרת במשפחות השכולות; באלמנות, באחים ובאחיות, ובכל מי שאיבד את היקר לו מכול ונאלץ לעמוד מנגד ולראות איך מחבלים משתחררים וחוזרים לחיות את חייהם בזמן שהחיים שלהם עצמם נעצרו – אני חושבת על אלה שהבנים שלהם נפלו בקרב כדי להגן עלינו, על אלה שנתנו את כל מה שהיה להם ועכשיו מרגישים שהכל היה לחינם.

כמובן שכל מה שאני כותבת כאן, לא משקף את התחושות שלי בלבד, הכל משיחות עם אותם אנשים.

מה עושים עם המשא הזה?

אני בטוחה שה' נותן כוחות לכל מי שה' מעמיד אותו בניסיון. אני לא עוברת את הניסיון ואני עם הכוחות הרגילים הפשוטים, אני רק מרגישה את כל הכאב הזה מציף אותי, נחנקת מרוב רגשות שמעורבבים יחד עד שלעיתים לא נשאר מקום לנשום.

אבל בתוך כל הכאב  והבלבול – אני מסרבת לאבד תקווה. אם יש משהו שהתקופה הזו הוכיחה לנו, זה שאנחנו עם אחד. שכל אחד מאיתנו נושא איתו חלק מהכאב הזה, וכולנו יחד מנסים לשאת אותו יחד. אז השאלה היא לא רק איך מחזיקים את כל זה בלב אחד, אלא מה אנחנו עושים עם הלב הזה? איך אנחנו בוחרים להמשיך הלאה? איך אנחנו מנציחים את מי שכבר לא איתנו? איך אנחנו מחזקים את המשפחות שעדיין מחכות? איך אנחנו שומרים על מי שכן חזר? איך אנחנו מביאים טוב לעולם הזה, גם כשהוא נראה בעיננו חשוך כל כך?

אני לא יודעת את כל התשובות. אבל אני יודעת שאם כל אחד מאיתנו יבחר לעשות צעד אחד קטן של אור, של חיזוק, של עזרה לזולת – אז אולי בתוך כל החושך הזה, נתחיל לראות את האור הגדול שיבוא. אני מבקשת, מתחננת: ״ה’ תושיע אותנו, תחזיר לנו את כל הבנים הביתה, תנחם את מי שצריך נחמה, תביא לנו ימים של בשורות טובות. אנחנו צריכים גאולה יותר מתמיד!״

ועד שזה יקרה, לא נוכל לחכות באופן פאסיבי, בואו נרים את עצמנו; נרים אחת את השנייה ונהיה החוטים הקטנים שמחברים מחדש את הלב של העם הזה, שנקרע כל כך הרבה פעמים, אבל אף פעם לא נשבר לגמרי.

כותבות למלך

חנה ליפש, צפת

כבר עשרות שנים שאנחנו בשליחות כאן בצפת. אני בטוחה שהדרך הטובה ביותר לקשר נשים לרבי מה"מ, היא כתיבה לרבי. כל כך הרבה נשים רק מחפשות לשפוך את הלב ולשתף את הכאב, השמחה או ההתלבטות שלהן. בדרך כלל אני מקשיבה להן, ואז אומרת שהדבר הכי נכון לעשות הוא לכתוב לרבי. אני משתדלת לא רק להקשיב, אלא גם ללוות. כשאישה מספרת לי משהו, אני כותבת לעצמי תזכורת. אחרי שבועיים–שלושה אני מתקשרת ושואלת מה שלומה באותו עניין. אם היא משתפת שחל שינוי לטובה, אני מזכירה לה כמה חשוב להודות לרבי, כי כך הברכות שלו מלוות אותה הלאה.

כתיבה לרבי אינה רק פעולה טכנית או פעולה מיסטית; צריך לחיות ולשדר להן שהרבי נותן את המענה המדויק ביותר בתור זה שקרוב ביותר לקדוש ברוך הוא. כשאישה כותבת לרבי ומקבלת ממנו עצות ומיישמת, היא למעשה מנהלת את החיים בצורה הכי מדויקת עבורה.

מדי שבוע יש אצלי בבית שיעור שעוסק ברבי מה"מ ובהוראותיו. בסיום השיעור אנחנו כותבות לרבי בטקס מאוד מרגש ומשמעותי. כך הן מרגישות את העוצמה שבכתיבה לרבי.

טוב להודות 

לפני כמה שבועות ניגשה אליי אחת הנשים וסיפרה שבן אחיה, תינוק קטן, אושפז במצב קשה מאוד – מורדם ומונשם. היא כתבה לרבי בפירוט, ובמכתב הרבי התייחס לחשיבות השלום במשפחה. במבט ראשוני היא לא הבינה איך הדבר קשור למצבו של התינוק, אך מייד שיתפה שמאז שאביה נפטר המשפחה סובלת ממתחים רבים. היא הבינה שזה עסק רציני שנוגע לבריאות התינוק, דיברה עם בני המשפחה ומריבה ישנה החלה להיפטר. מצבו של התינוק התחיל להשתפר פלאים.

אחרי כמה ימים היא הגיעה אליי הביתה כשלא הייתי. היא רצתה לכתוב תודה לרבי, והשאירה לי מתנה על יד הדלת. באותו ערב בשיעור היא הגיעה שוב וישבה בנפרד לכתוב מכתב תודה על הניסים הגדולים. רק רצתה להודות על הברכות.

הרגל חשוב שאני משתדלת להנחיל לעצמי ולנשים סביבי, הוא להזכיר את שמו של הרבי בכל דבר. כמו שיוסף הצדיק היה אומר "ברוך השם" על כל דבר קטן, כך אנחנו צריכות לזכור להכניס את הרבי לחיי היום־יום שלנו: במחשבות, בדיבורים ובמעשים. כשנשים רואות אותנו ככה חיות עם הרבי, הן מרגישות את האמת שבזה ומתחברות לרבי בעצמן.

גישת הרבי לחיים

נחמי שלג, רמת אביב החדשה

אני משתדלת לשלב תמיד את דבריו ואת גישתו של הרבי בכל מפגש עם נשים בחיי היום־יום. בכל שבת אני מוסרת שיעור על פרשת השבוע, רוב השיעור נסוב סביב שיחות הרבי, ומדהים לראות כמה נשים מתפעלות מהעומק של השאלות שהרבי מעלה ומתרץ בכל שיחה.

מעבר לכך, אני גם מעודדת מאוד את הכתיבה לרבי באגרות קודש. יש שכנות שכותבות יחד באגרות קודש, תומכות ומחזקות אחת את השנייה. סיפורים מדהימים קורים סביב זה: חברה שסגרה דירה בזכות מכתב מהרבי ונמצאה דירה שהתבררה כהרבה יותר מתאימה לה. או מישהי שהתלבטה בין שתי עבודות וכתבה לרבי; בתשובה היא קיבלה הנחיה לבחור בעבודה הקרובה לבית, למרות השכר הנמוך יותר, ולבסוף היא הגיעה לתפקיד ניהולי בזכות אותה בחירה.

לתת את המתנות שהרבי נותן לנו

הנשים מתרגשות מכל מסר והוראה של הרבי ורואות את האלוקות שבזה. עלינו להראות איך הרבי מנווט לנו את הדרך והאיזון בחיים – אם זה בצניעות, ביופי או בחיים האישיים. הרבי גם נותן לנו תובנות ברורות באשר לארץ ישראל, לחינוך הילדים, ליולדות ולחיים בכלל. כל פרט בחיינו מקבל משמעות עמוקה יותר כשהוא מחובר לדברי הרבי. בכל הזדמנות אנחנו יוצאים ל'מבצעים' במקום מרכזי בשכונה שעוברים בו מאות אנשים. גם הילדים שותפים, ואנשים מאוד מתפעלים מכך. כרטיסי משיח עם תמונה של הרבי, גורמים לאנשים להתעניין כמובן, לשאול ולהתחבר.

יום אחד הבן שלי שבכיתה ה' נסע באוטובוס והיה פקק רציני. הוא ביקש מהכרטיסנית שהייתה שם למסור לנוסעים שיחה של הרבי. היא כל כך נהנתה, צילמה ושלחה לבעלי.

במרכז הסלון יש לנו מסך שמקרין וידאו של הרבי לאורך היממה. מלבד זאת שכל המשפחה זוכה לחיות באווירה כזו, גם כל אורח שנכנס מייד עוצר את מבטו על החיוך של הרבי, ומתקבלות הרבה תגובות חמות על כך.

דבר המלך

נירית להב, קריית בורכוב רמת גן 

אצלנו בקהילה בכל שבת נשים לומדות מתוך הספר 'דבש מלכות' המציג בצורה תמציתית ומעודכנת את רעיונותיו של הרבי מה"מ מה'דבר מלכות', במבט אקטואלי. הן מתחברות לרבי דרך סיפורים ולימוד, ומכירות לעומק את דרך החשיבה הייחודית שלו. חלקן כותבות לרבי מה"מ ומקבלות תשובות מדויקות שמרגישות כמו ליווי אישי של אבא אוהב.

צעירות מתקשרות

בראש השנה הגיעה צעירה לתקיעת שופר בעקבות פרסום שחילקנו. היא סיפרה כמה חשוב לה לשמוע את קול השופר. בסיום התקיעה הזמנו אותה לסעודת החג, ומאז היא משתתפת בשיעורי חסידות. בהתחלה היא התקשתה להבין את הקשר העמוק עם הרבי מה"מ, אך לאחרונה היא שיתפה אותי שבמהלך אירוע כלשהו ראתה תמונה גדולה של הרבי והרגישה בליבה איך שהרבי איתה – גם מעבר לשיעורים. היא אמרה שזה נתן לה הרבה כוח והבנה במהות של רבי.

לפני שנה בחורה אחרת כתבה לרבי, אך לא המשיכה לפעול על פי העצות שקיבלה. לפני שבועיים היא כתבה שוב, והופתעה לגלות שהתשובה שקיבלה הייתה כמו המשך ישיר של המכתב הראשון. החיבור העמוק והתחושה שהרבי תמיד נוכח, היו עבורה כמו חיבוק אוהב.

תמונה מחוללת מהפך

בפרגולה של בית חב"ד תלויה התמונה המפורסמת של הרבי מניף את ידו לשלום. השכנה שלנו נהגה לברך אותנו לשלום, אך הקשר בינינו היה שטחי. יום אחד היא פנתה אליי בהודעת ווטסאפ, ושאלה: “אפשר לבוא לכתוב לרבי?”. כמובן ששמחתי מאוד.

היא סיפרה שבמשך זמן רב היא ובעלה אינם מצליחים להביא ילדים לעולם. חברה שלה הציעה: "תכתבי לרבי". בתחילה היא לא הבינה למה הכוונה, אך כשהחברה הזכירה את הרבי מליובאוויטש, היא נזכרה בתמונה הגדולה מול ביתה, ואמרה: "הרבי הזה באמת מסתכל עליי כל הזמן".

היא כתבה לרבי והתשובה המדויקת הייתה: לנצל צריף שבנתה בחצר לשיעורי תורה. מייד התחילה לפעול על פי ההוראות, וברוך השם תוך חודש היא נפקדה ונולדה לה תינוקת מהממת.

לא רק זאת, היא משתתפת כיום בשיעורי 'דבש מלכות' ותניא, ומעבירה את המסרים לתלמידותיה בבית הספר הלא דתי שבו היא מלמדת.

רואים כאן במוחש איך הרבי קורא לאנשים, אפילו דרך התמונה שלו. מסתבר שהתבוננות בתמונה יכולה לעורר בן אדם לחולל שינוי משמעותי בחיים שלו.

לגעת בנשמות 'משיחיי' 

חנה בראון, שליחה ומנהלת גני חב"ד בעתלית

בשנים האחרונות השליחות שלי מתמקדת במשפחתון שאני מפעילה אצלי בבית, ובגיבוש קהילת משפחות גני חב"ד בעתלית. ברוך ה' המשפחתון הוא כר נרחב לפעילות מדהימה עם הילדים ועם משפחותיהם, בפרט כשרובם אינם מגיעים ממשפחות אנ"ש.

במסגרת הפעילות השוטפת, יחד עם מושקא אקסלרוד, גיסתי, אנו מקיימות עם הפעוטות סדר יום יהודי כולל נטילת ידיים, ברכות, תפילה, צדקה, לימוד א"ב וכדומה. מרגש לשמוע את הקטנטנים משלימים את מילות שנים עשר הפסוקים, יודעים את הפרק של הרבי בעל פה ומנפנפים לרבי בהתלהבות לשלום.

תאריכים חסידיים אנו מציינות וחוגגות עם הילדים בצורה חווייתית, ומשתדלות לשלוח איתם הביתה יצירה שמזכירה את עניינו של אותו היום. אחת האימהות שיתפה שבתה חזרה הביתה עם ציור שכתוב בו "דידן נצח", והיא מייד חיפשה בגוגל מה המשמעות.

תקופה ארוכה קיימנו שיעור אימהות, ודיברנו בו על הבית היהודי, או למדנו 'דבר מלכות' ו'תניא'. בסוף השיעור כתבנו יחד פ"נ. מספר פעמים בשנה אנו עורכות ערב אימהות חווייתי עם תוכן חסידי המתאים לתקופה.

משפחה שעזבה את האזור השאירה לנו מכתב מרגש. הם כתבו שפעילות המשפחתון והשיעור נתנו להם הרבה מעבר למקום לימוד לקטנטנים, ועזרו להם להמשיך בקיום מצוות מתוך מחויבות להלכה, למרות הסביבה החברתית השונה.

השנה, לאחר חמש שנות פעילות של המשפחתון, אנחנו יכולות לומר בסיפוק שעשרות ילדים מגני חב"ד בעתלית עברו דרך המשפחתון, כולל כאלה שזו לא הבחירה הטבעית של המשפחות שלהם. לאחר שהילדים מסיימים את לימודם אצלנו, אנחנו משתדלות לשמור על קשר, לאחל מזל טוב ביום ההולדת ולהתעניין בשלום האימהות.

אשתף באפיזודה מרגשת. ילדונת בת שנתיים וחצי מבית דתי לאומי אמרה משהו על 'בינוש חסידוש' (מיזם סיפור חסידי לפני השינה). שמענו והתפלאנו. בבירור עם האם הסתבר שהיא נחשפה לסיפורים של בינוש דרך המשפחתון, התרשמה מיראת השמיים ששופעת מהם ועשתה מנוי לשנה שהקיף את כל מעגל השנה. היא מספרת שלבנות יש הרבה ידע חסידי בזכות זה, והיא ממשיכה להשמיע להן את הסיפורים.

המשפחתון הזה מתקיים בהדרכה ובליווי צמוד של הרבי, ובאופן אישי הוא הכניס הרבה ברכה לבתים שלנו. אני מחכה ליום שבו נעמוד לפני הרבי יחד עם ילדי המשפחתון והבוגרים בגאולה האמיתית והשלמה.

מיזם של התקשרות

בתיה נתנוב ורבקה קדוש, שכונת 'המחנה', קריית מלאכי

אנחנו גרות בנחל'ה, אך בשנים האחרונות השכונה התרחבה מאוד, וחב”דניקים כבר פזורים בכל מקום. הקמנו מיזם ייחודי שמיועד לנשים מקורבות. בכל ראש חודש אנו מארגנות ערבים מיוחדים שמחברים את המשתתפות לאידישקייט, לחסידות ולהתקשרות עם הרבי מה"מ.

המפגשים משלבים הרצאות מעוררות השראה, ניגונים ותכנים עמוקים. בחודש הקודם אירחנו את הרב יוסק'ה פרידמן שהסביר על ההשפעה העוצמתית של הרבי מה"מ בעולם, ועל הקשר שלו לכל יהודי. כעת אנו מתכוננות לערב נוסף לכבוד י' שבט שיעסוק בקבלת הנשיאות, ובהשפעה הפנימית של הרבי מה"מ על כל אחת ואחד.

כל ערב כזה מלווה בטקס הפרשת חלה ובתפילות שמחברות ומרגשות מאוד את המשתתפות. לאירועים מגיעות בין חמישים לשבעים נשים מתמידות.

החלטות טובות שמשנות חיים

אחת החוויות המרגשות ביותר היא חלוקת פתקים להחלטות טובות בסיום כל ערב. המשתתפות מפתיעות בהחלטותיהן. אחת החליטה לא לאכול בשר עם חלב, אחרת החליטה להימנע מנסיעות בשבת, מישהי נוספת התחילה ליטול ידיים ליד המיטה. ההחלטות הללו שמתקבלות מתוך חיבור ושיח פתוח, מרגשות אותנו עד דמעות בכל פעם מחדש.

לפני כעשרה חודשים, אחת המשתתפות שעברה כמה סבבי טיפולי פוריות שלא צלחו במשך שנות עקרות לא מעטות, הגיעה לערב שלנו וביקשה שנתפלל עליה לזרעא חיא וקיימא. הלא יאומן קרה, והטיפול הבא הצליח. לפני חודש נולדה לה תינוקת. היא מספרת שבאותו ערב התפילות נגעו בליבה, והיא הרגישה איך היא הולכת להיוושע בזכות הברכות של הרבי מה"מ. היא יודעת ובטוחה שהילדה הזו היא מתנה מהרבי, בזכות הקשר שלה עימו שנוצר באירועים האלה.

המיזם הזה מראה לנו בכל פעם מחדש את הכוח שבחיבור נשים לערכים ולרבי. בכל מפגש אנו רואות כיצד אור קטן של השראה ותמיכה יכול להפוך לשינוי עצום בחייהן של המשתתפות. זה מרגש, מחזק וממלא אותנו תחושת שליחות ואמונה.

באדיבות מגזין עטרת חיה