לקבלת עדכונים (קבוצה שקטה) ולינק לזום הקליקו

כבר שבועיים
לפני יציאת מצריים

התארגנו היהודים
אנשים נשים וילדים

ליציאה הגדולה
מעבדות – לגאולה

מה הייתה ההכנה?
איך בני ישראל התכוננו לגאולה?

ההכנה היא שבני ישראל יקיימו כל מצווה
לפני שבעצם קיבלו את התורה

וכך קיימו כל היהודים
את המצווה של אותם ימים

ובעוד הם אוכלים את קורבן הפסח
בשמחה
קיבלו את הבשורה על הגאולה

כעת אנו בסוף הגלות העכשווית
עוד שניה באה גאולה אמיתית

כמו במצרים בזמן הגלות
נקבל על עצמנו כל מצווה בהתרגשות

זו ההכנה הכי טובה
לגאולה השלמה

שליחות שנולדה מזעקת שבר של עם שלם
השבוע אנו מתחילים בשעה טובה לקרוא בספר שמות בפרשת שמות.
אחד האירועים המכוננים המתוארים בפרשה זו הנו המפגש של משה רבינו עם המחזה האלוקי הנגלה לו בסנה המראה הנפלא של "הסנה בוער ואיננו אוכל" (שמות ג' פסוק ב).
ה' יתברך מזמין את משה למפגש במדבר ובדרך פלאית הוא בוחר להתגלות אליו מתוך שיח מדברי טיפוסי קוצני קטן ונמוך העונה לשם 'סְּנֶה', שחלק מהמפרשים מזהים אותו כמקום בו שוכן הר סיני הרמוז בשם סְּנֶה' (הרמב"ן, האבן עזרא).
מפגש זה נועד לגייס את משה רבנו לשליחות הגדולה והחשובה להוציא את בני ישראל (על שם יעקב אבינו ששמו הוסב לישראל, לאחר המאבק עם שרו של עשיו) ממצרים ולהפוך אותם מעבדים לפרעה לעם של ה' יתברך.
רוחות חדשות מנשבות במצרים, שעבוד קשה ואכזרי פוקד את עם ישראל לאחר פטירתו של יוסף המשנה למלך מצרים, גזירות איומות ונוראות נחתו על ראשם.
כפי שמתואר במקרא: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
שעבוד עם תמים שהחל בפה רך הנגזר מהמילה: 'פָרֶךְ' כמו שכתוב: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ"(שם א', י"ג). והפך לסיוט של בני ישראל.
בני ישראל נתונים מבוקר ועד ערב לעבודת פרך שמטרתה כביכול בניית ערים לאוצרות של מצרים פיתום ורעמסס, אך המטרה המוצהרת הייתה שליטה על בני ישראל וכפיפתם תחת שלטון מצרים, כל זאת בשל הפחד והחרדה שבני ישראל יתרבו ויערערו על שלטון הבלעדי של מצרים ככזו ששלטה בכל חבל אסיה.
עבודות פרך אלו גבתה קרבנות רבים בדמות תינוקות שנרצחו והושלכו ליאור של מצרים 'נהר הנילוס' בגזירת פרעה כפי שמתואר במקרא: "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן". גברים הוכו עד זו דם ומוות בכל יום, נשים נאנסו, והזוועות הרבות עוד רחוקות מלתאר את כל מה שהתרחש שם..
בתוך כל זה בני ישראל מוצאים רגע קטן ודל להיאנח מהעבודה לאחר חוליו בצרעת של פרעה מלך מצרים, וזועקים אל ה' בכוחותיהם האחרונים ומתחנים לישועה מהתופת הנוראית אליה הושלכו..
כפי שמתואר בפסוק: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שם ב', כ"ג).
. "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם – נִצְטָרַע, וְהָיָה שׁוֹחֵט תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל וְרוֹחֵץ בְּדָמָם" (רש"י על אתר)
ה' יתברך רואה ושומע את סבלו העז של בניו ומחליט שזה הרגע הנכון לגאול אותם ממצרים.
הסיבה לכך נעוצה בזעקת בני ישראל העולה מלבם, זעקה פשוטה מתוך הכאב העצום בשל קושי השעבוד כפי שמפרש האורח חיים הקדוש: "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה"- מן העבודה פירוש, לא שצעקו לאל שיושיעם אלא צעקו מן הצער, כאדם הצועק מכאבו.
ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה לפני ה', והוא אומרו: "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" פירוש, מצער העבודה. "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם"- פירוש, הרמת קול כאבם.
לרגע הזה חיכה ה' שהזעקה לגאולה תגיע מבני ישראל ומאותו רגע העלילה מקבלת תפנית חדה כפי שמתואר בכתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים."
ורש"י על אתר מבאר: וַיֵּדַע אֱלֹהִים – נָתַן עֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא הֶעֱלִים עֵינָיו מֵהֶם.
מה שגורם לכך ש-ה' יתברך מגייס מיד את משה ומכין אותו כאמור למפגש עם פרעה במטרה אחת ויחידה לגאול את בני ישראל ממצרים.
כפי שמתואר במקרא השתלשלות האירועים: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה." (שם ג', א-ד).
המפגש מתנהל כאמור במרחב הפתוח במדבר סיני סמוך להר סיני, האווירה מתוחה ורצינית בשל חשיבותה הרבה. המפגש מתארך בשל עקשנותו של משה רבנו בענוותנותו הרבה בטענה שאיננו מתאים לתפקיד ושמישהו מתאים וראוי ממנו יבצע את השליחות כבדת המשקל הזו. עד שלאחר מאמצים חוזרים ונשנים משה רבנו נאות לקבל על עצמו את השליחות.

התגלותו של מנהיג:
אבל הסאגה במפגש הזה עוסקת לא רק בשליחות להוציא את עם ישראל ממצרים, אלא לא פחות בשאלת תפקידו של משה רבנו עלי אדמות. משה רבנו מסמן את אישיותם של רועה ישראל לדורותיהם, שחיו את חייהם בהתבודדות ונמנעו מלבוא במגע עם הציבור לאורך שנים עד שקיבלו פנייה שבאה כאות וסימן שהגיע הזמן להתגלות במקרה של משה רבנו בהתגלות במחזה אלוקי, במקרה של דוד מלך ישראל בשמואל הנביא המושח אותו למלך על עם ישראל, במקרה של רבי ישראל בעל שם טוב הדבר נעשה על ידי רבי אדם בעל שם טוב מנהיג הצדיקים הנסתרים שגילה לו את שרש נשמתו ואת תפקידו בעולם.
"וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יְהוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ"!
התגלות ה' יתברך למשה רבנו בסנה באה בכדי לתת ביטוי לכמה עניינים הנרמזים בסנה דווקא.
ראשית ה' יתברך רוצה לעורר ולמשוך את תשומת לבו של משה רבנו למראה לא שגרתי ויוצא דופן זה של אש בוערת בשיח קוצני שאיננו מכלה כתוצאה מבערה זו. ואכן משה נמשך למקום בכדי להבין את התופעה הפלאית הזו.
שנית: התלמוד מתאר שיח בין רבי יהושע בן קרחה לבין אדם מאומות העולם: "שאל אחד מאומות העולם את רבי יהושע בן קרחה מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה? אמר לו ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה." במילים אחרות ה' יתברך נמצא בפרטים הקטנים בכל מקום (עולם) בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש) (מדרש רבה ה', ב).
הסבר נוסף נתן לכך אדמו"ר הזקן (מיסד שיטת חסידות חב"ד לדורותיה) סנה מבטא את ההבדל שבין עצים הנותנים פירות פרי לבין השיח הפשוט זה שאיננו נותן פירות, מטפורית הוא רומז להבדל שבין תלמידי חכמים הנמשלים לעצי הפרי לעומת פשוטי העם אלו המשולים לעצים שאינם נותנים פירות.
וכך הסביר אדמו"ר הזקן: ה' יתברך נגלה למנשה בסנה דווקא בכדי לבטא את הקרבה והחיבה היתרה של ה' דווקא לפשוטי העם העושים רצון קונם בתמימות וברצינות הלב ללא שום טובת הנאה גם לא טובת הנאה רוחנית בדוגמת עונג רוחני מהתורה ומצוותיה בדוגמת תלמידי החכמים, אלא קשר פשוט ללא תנאי המעוגן בקשר אמיץ ובלתי משתנה. זוהי הדרישה ממשה רבנו קרב את פשוטי העם שעבודתם התמימה חביבה לפני יותר מעומק לימודם של תלמידי חכמים.
ה' יתברך סוקר בפני משה את מצבם הקשה של בני ישראל ומספר לו על התכנון להוציא את בני ישראל ולהביאם לארץ המובטחת.
כאמור אשר משה רואה את המחזה האלוקי הוא מגיב כך: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה". (שם פסוק ג')
רש"י מבאר את המילים אסורה נא וכותב כך: "אָסֻרָה נָא – אָסוּרָה מִכָּאן לְהִתְקָרֵב לְשָׁם".
בכדי להבין את משמעות הפסוק ודבריו של רש"י אציג בפניכם מושא מאלף מהאדמו"ר השישי של שושלת חב"ד לדורותיה רבי יוסף יצחק שניאורסאהן לפרשת ה-'סנה הבוער'
וכך כותב הריי"צ: "להגיע לדרגא של של שלימות בהשכלה יכול רק המתבודד. אדם כזה הפרוש מהעולם ומלואו ומשעבד כוחות וחושי נפשו להשכלה-מגיע לשלימות הנעלה ביותר של ההשכלה.
משה רבינו כשהיה רועה צאן, עמד בדרגה הגבוהה ביותר של מתבודד, ומכיוון שראה את האור האלוקי אמר: "אסורה נא ואראה- אסורה מכאן להתקרב לשם" זוהי שאיפתו של מתבודד.
והתשובה מלמעלה הייתה: " של נעליך מעל רגלך"- עבודת המתבודד דרגתה גבוהה, ברם ישנה מדריגת עבודה נעלית וגבוהה יותר מאשר מדריגת העבודה של מתבודד ובדרגא גבוהה ונעלית זו ישנו גם כן התוכן הפנימי של "אסורה נא מכאן להתקרב לשם".
אמנם בכדי להגיע ל"אסורה נא מכאן להתקרב לשם" של מדריגה נעלית זו חייב להיות מקודם "של נעליך מעל רגליך".
כלומר: ההכנה ל"אסורה נא מכאן להתקרב לשם" בבחינה נעלית זו כרוכה ביכולת להינתקות ממה שמבין השכל ושעבוד עצמי מוחלט למה שגבוה ונעלה מהשכל. עד כאן מדברי הרבי הריי"צ.
בכדי להבין את הקשר של הדברים נקדים לתאר את המעמד בו היה נתון משה רבינו עד עתה ומה נדרש ממנו בהתגלות האלוקית אליו במעמד 'הסנה הבוער'.
המצב הנפשי והעיסוק בו היה נתון משה רבינו עד לקריאתו לדגל לגאול את ישראל ממצרים הייתה רועה צאן. קרי-התבודדות מהעולם והתעלות עצמית מחוץ למרחב הפיזי והשהייה בקרב בני אדם, וברגע אחד משה נקרא לדגל ומצווה להיות מנהיג דגול המסור ונתון לענייני הכלל תוך עזיבת ההרגלים האישיים וויתור על השלימות האישית כשלנגד עיניו משימה אחת ויחידה להוציא את בני ישראל ממצרים.
משה בטבעו איננו חפץ כלל בתפקיד זה ומבטא זאת בשיח עם ה' יתברך במחזה בו התגלה אליו בסנה. משה מצד טבעו עסוק בלעבוד את ה' בדרכו שלו בהתעלות מענייני העולם בדרך להגשמה עצמית. הוא לא פנוי ואיננו מעוניין בתפקידים ציבוריים, בטח שלא כמנהיגם של בני ישראל. הוא מנסה לחמוק בכל דרך מהטלת השליחות עליו, אבל ה' יתברך שרואה ללב ולא רק לעין מכיר באופיו הייחודי והמנהיגותי של משה רבנו הרועה את צאנו של חמיו יתרו כהן מדין דרכה מתגלה האישיות האנושית הגדולה והדגולה החומלת על שה רך בשנים שנמלט מהעדר ומשה רבנו דולק אחריו במדבר בחום הגדול בניסיון להשיבו לעדר, מרדף שמסתיים בחיוך גדול הנפרש על שפתותיו של משה רבנו עת התגלה בפניו נווה מדבר אליו חש הטלה הקטן במטרה להרוות את צמאונו.
משה רבנו נבחן במבחן המנהיגות כמו יתר רועי ישראל ברעיית צאן. ומוכיח עד כמה ראוי הוא להיות רוען של ישראל.

אמפתיה לעומת הזדהות:
על מידת האכפתיות והמסירות של משה רבינו כלפי עם ישראל אומרת התורה (שמות ב, י”א): "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו."
על מילים אלו כותב רש”י: וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם – נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם. כלומר: בכדי להרגיש ולחוש בסבלו של הזולת יש להשתמש בחושים שלנו במקרה זה העין והלב. העין והלב מהווים את התגלמות הרגש האנושי, האותנטי והעצמתי של האדם יותר מכל אברי הגוף. די במאמר חז”ל: "העין רואה והלב חומד", בכדי להבין את עצמת איברים אלו בגוף האדם המשקפים כאמור את המימד הרגשי של המין האנושי ה-’אדם’ לטוב ולמוטב.
משה רבינו מלמד אותנו שיעור כיצד ואיך ניתן לחוש את הזולת בכל מציאותך ובכל מהותך עד כדי תחושה והבנה של מהו סבל. כאשר משה רואה בסבלם של עם ישראל הוא מגייס את כל כולו לכך ‘נותן עיניו ולבו’ המהווים כאמור את מלא עצמת הרגש האנושי. עיניו רואות לבו חש והוא כל כולו חווה את סבלם של עם ישראל.
דבר נוסף ומשמעותי שמלמד אותנו משה הנה הדרך הנכונה לחבור לרגשות הזולת.
הספרות הטיפולית מתייחסת להבדל שבין הזדהות לבין אמפתיה.
הזדהות: הנה חבירה רגשית לסבלו ולמצוקתו של הזולת תוך התערבבות רגשית שלא מותירה אפשרות לעזור לזולת, מכיוון שהמזדהה נבלע בתוך החוויה הרגשית של הזולת.
לעומתה אמפתיה: הנה היכולת להבין ולהרגיש את סבלו מצוקתו (ולהבדיל לשמוח בשמחתו) של הזולת מבלי לבטל את מציאותי כסובייקט על מנת לאפשר לעצמי להגיש סיוע מתוך מרחב מאפשר. משה מלמד אותנו איך אפשר מצד אחד לחבור נפשית רגשית למצוקה של הזולת עם כל המהות והכוחות שלנו עיניים ולב. אך מצד שני מלמדנו שהלב והעיניים נועדו על מנת לדעת ולראות את הזולת ואת סבלו, אך לא להחליף את סבלו בהתערבבות רגשית המבטלת את האפשרות לעזור לו. את זה מבטא רש”י במילים נתן עיניו ולבו להיות מיצר ‘עליהם’: כאשר אתה חש את הזולת בכך שאתה נותן עינך ולבך עליו, ולא במקומו אלא יחד אתו אתה מאפשר את מציאותו ובכך גם את האפשרות שהוא יוכל לצאת ממצבו ולעצמך אתה מאפשר לעזור לו.
את הסיפור הבא מספרים על הרבי מהר”ש – רבנו שמואל, האדמו”ר הרביעי בשושלת אדמו”רי חב”ד לדורותיה אשר בעת שקיבל אנשים ביחידות היה מחליף בגדים שוב ושוב. כעבור זמן קצר מאז החלה היחידות היה מבקש משמשו שיביא לו בגדים חדשים להחלפה. באחד הפעמים יצא המשמש מן החדר כשהוא נושא את בּגדיו ספוגי הזיעה של הרבי ומלמל לעצמו “מדוע מזיע הרבי כל-כך, מדוע זקוק הוא בכל שעה לבגדים חדשים ויבשים?” שניות ספורות לאחר מכן עמד הרבי בפתח החדר ואמר לשמשו: “אינך מבין מדוע עליי להחליף את בגדיי מדי שעה? אין לך אף שמץ של הבנה ביחס לעבודתי. בשעה האחרונה נכנסו עשרים אנשים ליחידות. כדי שאוכל לייעץ לכל אחד ואחד הרי עליי ‘לפשוט’ את אישיותי ואת נסיבותיי, ו’ללבוש’ את אישיותם ואת נסיבותיהם של הנכנסים אלי ולאחר מכן לשוב וללבוש את בגדיי כדי שאוכל לייעץ להם, האם ניסית אי פעם להחליף את בגדיך ארבעים פעם בשעה?”
תפקידו של מנהיג משפיע לנסות לחבור למושפעיו ולהולכים בדרכיו ממקומם, מתוך אמפתיה מוחלטת מצד אחד, ומצד שני בזהירות מהזדהות העלולה לשתק את תפקודו של המושפע ולהותיר אותו תקוע במצבו ואף ‘לשקוע’ יחד אתו במצבו.

'לפתח אזני ארנבת' לשמוע את המסר שהזולת רוצה להעביר:
אחד המושגים שטבע הפרופסור ד”ר ארווין ד’ יאלום בספרו ‘מתנת התרפיה’ (יאלום 2002) הנו בשימוש הנעשה בטיפול ב-‘כאן ועכשיו’ כלומר: שימוש במידע העולה בין המטפל למטופל על פי שקורה ביננו כאן ועכשיו מבלי לחפש אחר אירועים מקדימים בחייו של המטופל, פשוט להיות אתו כאן ועכשיו בהווה ומשם לחבור לעולמו של הזולת ולצרכיו.
הדרך היצירתית לשימוש ב-‘כאן ועכשיו אומר יאלום (שם) הנה’: ‘לגדל אזני ארנבת’.
כלומר: להיות ער וקשוב לsubtext (טקסט סמוי, מסר מבין השורות). מה המסר אותו מעביר אלי הזולת בדיבורו, בהתנהגותו ובהתנהלותו מולי.
מה המסר שהזולת רוצה שאשמע ולא מה המסר שאני שומע.
מה המסר אותו רוצה הזולת להעביר לי ולא מה המסר אותו אני רוצה להעביר.
השימוש ב-‘כאן ועכשיו’ דרך גידול ‘אזני ארנבת’ הנו הביטוי להסכמה שלי להיות פתוח להקשבה מלאה בה הזולת ימצא את מקומו לאדם קשוב הסקרן וצמא לשמוע ממנו מה הוא צריך, למה הוא זקוק, מה מתאים לו ובכך לאפשר כאמור את הבחירה הנכונה לו ממקומו, על פי מצבו הנפשי ‘כאן ועכשיו’.
בכך למעשה אנו מעבירים מסר לזולת: אתה הוא זה שמעסיק אותנו כעת, אותך אנחנו רואים כאן ועכשיו, בך אנו עסוקים ברגע זה, אתה עצמך ולא הניסיון לפענח ולפצח אותך ובכך לחבור אליו ממקומו תוך ידיעה ברורה שהדבר היחיד שמעסיק אותנו כאן ועכשיו זה רק מה נכון לו ולא הרצון שלנו למצוא עבורו את הדרך הישר, מה שבאופן טבעי ירחיק אותו מאתנו.
המשפיע צריך למצוא את הנכונות והדרך לפתח ‘אוזני ארנבת’ על מנת לעזור למושפע ממקומו, על פי המסר המועבר אליו ‘כאן ועכשיו’. אל לו למשפיע להתעסק ב-איך וכיצד אני אמור להוביל את הסיטואציה לכיוון שנראה לי מתאים ונכון לו, אלא לאפשר למטופל להוביל אותו אל עצמו.
המשפיע אמור להבין שהשהייה עם המטופל במרחב שלו כאן ועכשיו היא זו שתניע את המושפע להוביל את עצמו לאן שהוא אמור להגיע. גם אם המרחב בו שוהים המשפיע והמושפע איננו מרחב מאפשר עבור המשפיע, עדיין צריך המשפיע לשים עצמו בצד על מנת לחבור למושפע ממקומו שלו ולאפשר למה שמתרחש ב-כאן ועכשיו לקרות.
הסכמה זו של המשפיע לשהות במרחב הלא מאפשר עם המושפע, יוצרת מציאות ומרחב חדש עבור המושפע לפיו יש מישהו שמוכן לשהות עמו יחד במרחב הזה כפי שהוא מבלי לשפוט לבקר או לערער עליו. מציאות זו יוצרת מרחב חדש עבור המשפיע, מרחב אותו פותח המושפע עבורו בכדי לאפשר לו להראות לו את הכוחות הסמויים הטמונים בו ולהניע אותו להשתמש בהם על מנת להגיע למקום האידיאלי עבורו.
כאשר המרחב החדש נוצר עבור המשפיע על ידי המושפע כאמור, המשפיע צריך לצאת מהמרחב הלא מאפשר ולחזור חזרה למרחב שלו על מנת לעזור למושפע מבלי להתערבב רגשית במרחב הלא מאפשר שלו. כפי שניתן לראות וללמוד זאת ממה שהתרחש בסיפור עם הרבי המהר”ש (לעיל) בהחלטתו ‘לפשוט’ את לבושי המושפע ולחזור ללבוש את ‘לבושיו’ הצהיר: אני יכול וחייב לחבור אליך ממקומך על מנת לגלות אמפטיה למצבך, אך אינני יכול לעזור לך ממקומך, על מנת לא להתערבב רגשית במצבך ולשקוע יחד אתך.

התלמוד הבבלי מספר על רבי זירא, אמורא בבלי, ואחר כך ארץ ישראלי, בדור השלישי לאמוראים, שהתענה מאה תעניות (ולגרסא אחרת ארבעים) בכדי לשכוח את תלמודה של בבל בטרם החל בלימוד התלמוד הירושלמי שהנו תורת ארץ ישראל (מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א. (
הרבי מליובאוויטש מסביר:
מי שנמצא במעמד ומצב נעלה ביותר, ועד למדרגת "צדיק" – עלול לעשות "חשבון" שאינו זקוק לעבודת התשובה, שכן, לשם מה עליו לעשות תשובה, ועל מה יעשה תשובה?
ועל כך המענה הוא, שגם אצלו צריך להיות באופן תמידי תנועה נפשית של תשובה, כדי לעלות על ידי זה למדרגה נעלית יותר -"אסורה מכאן להתקרב לשם".
והטעם לזה:
ככל שיהיה האדם במדרגה נעלית, הרי לגבי מדריגה נעלית ממנו – אין ערוך לדרגה הקודמת ולכן, כשיתבונן האדם במדרגה נעלית ממנו – יתעורר אצלו הרצון להתעלות למדרגה זו.
הרי ידוע, שהעלייה למדרגה נעלית יותר היא דווקא על-ידי ביטול המדריגה הקודמת ("אסורה מכאן להתקרב לשם"), שהוא עניין התשובה.
ועל דרך הסיפור שמצינו בתלמוד הבבלי כאשר ר' זירא עלה לארץ ישראל התענה מאה תעניות (או ארבעים תעניות לפי גירסא אחרת) כדי שתלמודו הבבלי ישתכח ממנו".
לכאורה מדוע נצרך ר' זירא לשכחת התלמוד הבבלי ? הרי גם לפני זה היה לימודו במדרגה נעלית ביותר, שלמד תורה לשמה ונתעצם עם תורתו שלמד, עד כדי כך כשרצה לבדוק את עצמו עד כמה נתעלה בעבודת ה' שלו היה בוחן האם האש שולטת בו ויכולה להזיק לו ומצא שהאש לא שולטת בו יותר" (שם).
וההסבר לכך נעוץ בסיבה כיוון שלגבי תלמוד ירושלמי, שהוא עניין נעלה עוד יותר, היה עליו לשכוח את אופן הלימוד של התלמוד בבלי.
ועל דרך זה בענייננו – ככל שיהיה במדרגה נעלית ביותר, בעליות עד אין קץ, הרי לגבי בלי גבול נעלה יותר אין לזה שום ערך, ולכן צריך להיות עניין התשובה – "אסורה מכאן להתקרב לשם".
והטעם לזה שהסדר הוא באופן זה שדווקא על-ידי עבודת התשובה אפשר להתעלות לדרגא נעלית יותר) מכיוון שהקב"ה הוא בלי גבול, ולכן, הדרך היחידה להתקשר אליו היא על-ידי עבודת התשובה, שהיא בבחינת יציאה מעצמו ומההגבלות שלו.
ובפרטיות יותר:
עבודת הצדיקים – היא עבודה בדרך אור ישר, במדידה והגבלה שעל-פי טעם ודעת. ולכן, אם יסתפק בעבודה זו – יישאר לעולם בתוך ההגבלות שלו, ולא יוכל להתקשר עם הקב"ה שהוא בלי גבול.
ודווקא על ידי עבודת התשובה, שתוכנה הוא שאינו שבע רצון ממעמדו ומצבו, ולכן הוא בתנועה של יציאה מעצמו -אז אפילו "בשעתא חדא וברגעא חדא" (בשעה אחת וברגע אחד) בפניה אחת אל הקב"ה, נעשה היציאה מההגבלות שלו, והוא מתאחד עם הקב"ה. (מהתוועדות פרשת קדושים ה'תשי"ד, תורת מנחם כרך י"א).
כעת נוכל להבין משמעותן של המילים "אסורה נא מכאן כדי להתקרב לשם". מילים אלו מבטאות תנועה נפשית.
בכדי שאדם יצלח מעבר ממצב נפשי בו הוא נתון למצב נפשי אליו הוא שואף להגיע, הוא נזקק לתנועת הנפש של "אסורה נא מכאן"
הוא נדרש לסור מ-'הכאן ועכשיו' שלו בו הוא נתון אל עבר ה- 'להתקרב לשם'.
היכולת לשחרר ולהשתחרר ממצב נתון ( מ-'כאן') אל עבר מצב חדש ( 'להתקרב לשם') עובר בהסכמה לשחרר את המצב הקודם בכדי להגיע למצב החדש.
ולזאת נדרשת התנועה הנפשית "של נעליך מעל רגליך", הנחת התפיסות והתובנות שעיצבו את הבחירות הקודמות ששרתו את המצב בו הייתי נתון בו עד עתה והתמסרות ודביקות במה שלמעלה מהשכל ה- 'לא ידוע' הנמצא אי 'שם'..
רק על ידי תנועת ה-'אסורה נא מכאן', הבאה לידי ביטוי ב-'של נעליך מעל רגליך', כלומר: עזיבת כל ההרגלים (רגל לשון הרגל) שהיו מנת חלקי עד עתה והתמסרות למצב של קבלת עול, המבטאת תנועה נפשית של עשיה בפועל ללא ערבוב שיקולים שכליים שעצבו את הבחירות שלי עד כה.
רק אז מגיעים למרחב העצמי של "ואעשך לגוי גדול" שהובטח למשה, מימוש עצמי כפי שייעדה לך ההשגחה העליונה.

שבת שלום

המצרכים ואופן ההכנה

לערבב בקערה:

2 גבינה של 250 גרם

1.5 כוס סוכר

חצי כוס שמן

להוסיף 3 ביצים ולערבב.

להוסיף בתנועות קיפול איטיות:

2 כוסות קמח תופח (או 2 כוסות קמח ו1 אבקת אפיה)

3 כפות קוקוס

לאפות בתבנית בינונית 40 דקות בטמפרטורה של 180 מעלות

נשיאת נפלאות מירי שניאורסון וגב' יפה לארי – בעלת מכון היופי "יעלת חן" ופעילה בולטת ב"נפלאות" נפגשו עם סגנית שר האוצר, חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

ח"כ וולדיגר שיזמה את השיעור, חגגה בהשגחה פרטית יום הולדת וזכתה לחגוג אותו כמו שרק בנפלאות יודעים לעשות: היא קיבלה במתנה ערכה מהודרת הכוללת יין שהתקבל מהרבי, שוקולדים מפנקים, לוח מנהגי יום הולדת ויומן נפלאו"ת לאישה היהודייה.

"מהבית הזה יצאו בעז"ה אחדות וקירוב לבבות לכל עם ישראל – זו השליחות האמיתית של כל אחד ואחת מיושבי הכנסת" סיכמו נשות "נפלאות" בהתרגשות.

בשיעור נפגשות עשרות נשים "מכל העולמות" – ממגזרים שונים, מאזורים שונים בארץ ובגילאים שונים, צומחות יחד ומגלות שאחרי הכל – או אם נהיה מדויקות יותר.. לפני הכל – כולנו קומה אחת, לכולנו כוחות עצומים, לכולנו חשוב ה"ביחד" וכל אחת בדרכה יכולה לגלות את המסע המרגש שלה.

שרי, תודה קודם כל. לחשוב טוב, ככה נראה לפעמים, זה רעיון טוב לסיפור חסידי, התוועדות ובטח למכתב מהרבי. אבל בפועל, כשאני נעלבת, נבהלת, דואגת או כועסת – מה בדיוק אני אמורה לעשות? איך חושבים טוב כשמרגישים פחות טוב?
"אני חושבת שזו 'שאלת מיליון הדולר' של הדור שלנו. הרי אנחנו יודעות עד כמה ניהול הרגשות שלנו משליך על כל תחום בחיים שלנו. אחת התחושות הכי קשות היא חוסר אונים וחוסר שליטה. תחושה שדברים קורים לי בניגוד לרצון ולציפיות שלי. ואני לא מצליחה לשנות את המצב. ואז אין לי ברירה אלא: להיפגע למשך יום שלם מפרצוף לא במקום של הבוסית, לכעוס ולבקר את הילדים או הבעל שעשו אחרת ממה שרציתי, להיכנס למצב רוח נוראי מהמצב הכלכלי או ה'בלאגן' שחוגג בבית. והדובדבן שבקצפת- להיכנס לייסורי מצפון והלקאה עצמית מהמחשבה איך אני נופלת למקומות האלו שוב ושוב.
"הידיעה הראשונה שאנחנו צריכות להפנים טוב בראש ובלב, היא שיש לנו יכולת בחירה בכל רגע ורגע בחיים. הקב"ה מנהל את חיינו בהשגחה פרטית מופלאה, הסיטואציות בחיינו הן מדויקות בתכלית. ולנו הקב"ה מעניק את היכולת העוצמתית – לבחור, איך לחוות, להגיב לסיטואציות, איך לחיות אותן. יש לי בחירה איך לחוות את החיים שלי, וכן, גם לשלוט על הרגשות שלי, לא משנה כמה הרגיזו אותי, וכמה אני סוערת בטבעי.
הידיעה הזו שיש לי בחירה והקב"ה מנהל את חיי בהשגחה פרטית, מעניקה לי תחושה של רוגע וביטחון שכל־כך חסר ברגע של חוסר אונים".

להסתכל פנימה
"בנוסף, ככל שנהיה מודעות למבנה הנפש שלנו נקבל רוגע ובהירות פנימית. חשוב להבין שבדרך כלל רגש לא מגיע סתם, אני לא סתם עצובה, כועסת או מצוברחת. יש לי איזו אמונה בראש שמאכילה את הרגש הזה, מחשבות שליליות שרצות בתוכי וגורמות לרגש הזה להיות. אנחנו יודעות שיש בתוכנו שתי נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית. וכל נפש בנויה משכל ומידות כך שהשכל מוליד בנו רגשות.
כשרצה לי בראש מחשבה: 'איזו מן אמא אני' / 'אני לא אצליח לעולם' / 'לא אכפת לה ממני' וכו' אוטומטית יוולדו בתוכי רגשות שליליים של אכזבה תסכול, עצבות וכו'. לכן, נקודת המפתח המשמעותית היא השינוי בראש, ברגע שאני משנה את המחשבה בראש למחשבות טובות –הרגש ממילא משתנה.
בנוסף, אנחנו יודעות ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" לכן יחד עם השינוי המחשבתי אעשה גם פעולה התנהגותית מתאימה, לדוגמא: כשאני עצובה אשמע ניגונים משמחים, אצא להליכה, אתחיל לעשות פעולות מעשיות שישפיעו לטובה על המחשבה והתוצאה הרצויה".

נשמע מעולה, איך עושים את זה?
"השינוי המחשבתי הוא אפשרי, למרות שזה לא נראה כך ברגע של סערת רגשות. מה שאני צריכה זה לשבת בשקט עם עצמי, עם בעלי, חברה טובה, ולחשוב בקול, עדיף על הדף… אילו מחשבות רצות לי בראש בצורה אוטומטית? מה אני מרגישה? למה? מה זה גורם לי לעשות? לאן זה מביא אותי?
אחרי שהוצאתי את המחשבות החוצה, אני יכולה להסתכל עליהן כאילו מבחוץ. במבט מפוכח יותר ולבדוק האם הן אמיתיות? הגיוניות? לשאול את עצמי מה הרצון הפנימי שלי שמסתתר מתחת לכל המחשבות השליליות האלו?
יש את המציאות כביכול כמו שהיא נראית ברובד הראשוני שלה, בעיניים של הנפש הבהמית, העיניים של העולם, המחשבות השליליות האוטומטיות, ועכשיו עליי לגלות את המציאות האלוקית האמיתית".
לגלות את הקב"ה בתוך סיפור החיים שלי, בתוך הסיטואציה העכשווית שאני חווה. לגלות את הקב"ה שבתוכי ובתוך הזולת שסביבי ובעצם בכל מאורעות חיי.
"יצא לי לדבר עם נשים במצבים לא פשוטים מבחינה נפשית, הרבה דברים שעוצרים אותן אלו מחשבות מייסרות כמו 'איך עשיתי כך וכך?' או 'איך גדלתי במשפחה כזו?' או 'איך דיברתי לילדים שלי ככה, בטח הרסתי להם את החיים', 'אם לא.. זה לא היה קורה'.
ברגעים כאלה, וגם ברגעים יומיומיים פשוטים שמאתגרים, האמונה בהשגחה פרטית, מצילה ממש. יש לנו את האחריות כיהודים לעשות את ההשתדלות בדרך הטבע, אבל אנחנו צריכים לדעת שכל דבר בעולם הוא בהשגחה פרטית מדויקת. עלינו להסתכל על סיטואציות דרך 'המשקפיים' של הקב"ה. דרך 'המשקפיים' האוהבות והפנימיות של הרבי – גם מה שנראה פחות טוב בצורה גלויה, הוא טוב, מדוייק ולטובתי.
כשמכניסים תובנות אלוקיות לראש, ומתבוננים בכך, פתאום דברים נראים אחרת לגמרי, וזה נותן ממש מנוחת הנפש לאדם".

חסידות למעשה
יש איזו תרופת מנע? אימונים שיעזרו לנו לתרגל את השריר הזה לפני שמשהו קורה – או שזו עבודה ברגע האמת?
"ללמוד חסידות! 'חסידות משנה את המציאות ומגלה את המהות', הנפש שלנו חייבת את זה, פשוט אין ברירה אחרת בתקופה שלנו. אם אנחנו באמת רוצות לחשוב חיובי, לחיות טוב, חייבים להטעין את הנפש האלוקית כדי שיהיה לה כוח, בצורה הכי פשוטה. שתוכל להתבטא בחיים שלנו. אנחנו חלק ממש מהשם, עוצמתיות ומלאות בכוחות אדירים, ברגע שאנחנו מחוברות לקדוש ברוך הוא ולרבי, השמיים הם הגבול. כשלא לומדים חסידות מהיכן תהיה לנו אמונה וביטחון, מאיפה יהיה כוח? מהר מאוד נגיע לכל מיני מחשבות ומצבי רוח.
אני רואה את זה על עצמי בצורה מאוד מוחשית בתקופות שהקפדתי ללמוד חסידות, ובתקופות שפחות. יש אצלנו שיעור 'דבר מלכות' קבוע בעיר ואני ממש רואה את ההבדל, איך נראה שבוע בלי 'דבר מלכות' ואיך הוא נראה עם. הבדל עצום! כשהראש לא מוטען הנשמה לא אוכלת…
משה רבינו הוא רועה האמונה. הוא מאיר את עצם הנשמה, מי שרוצה שהאמונה שלה תהיה בתוקף, שהביטחון שלה בה' יהיה בתוקף, מי שחפצה לחוות את החיים דרך משקפיים אלוקיות, חייבת להזין את הנשמה, להיות קשורה לרבי".

קלפים של גאולה
הוצאת גם ערכת קלפים לאימון אישי, זוגי וקבוצתי המבוססת על הגישה של הרבי, נוכל לשמוע עליה קצת, ואיך היא יכולה לעזור לנו לנהל טוב יותר את הרגשות שלנו?
"ודאי. בחסד השם זכינו לפני כשנתיים להוציא את ערכת 'לבחור בטוב', ערכה שכולה על טהרת הקודש שבתוכה יש ארגז כלים מובנה שמאפשר לעבור תהליך אימון בצורה חוויתית, לתרגל את זווית הראייה המופלא של הרבי באתגרים שאנחנו חווים ביום־יום. הערכה יפיפייה ומאוד מזמינה לעבודה.
יש בערכה מאה(!) קלפי ציטוטים עוצמתיים מהרבי מלך המשיח, מענות מהרבי לאתגרים שאנחנו חווים בחיינו. כל קלף יותר מרגש, מרפא ועוצמתי מהשני. הקלפים מרשימים ומעוצבים ברמה הגבוהה ביותר, לפי הוראה שקיבלתי מהרבי להשקיע בגשמיות. על כל קלף ישנו ציטוט עוצמתי מדברי הרבי ומצדו השני כותרת של הקטע, לדוגמא: ביטחון בה', הודיה והתקדמות, איזון, אחריות, מנוחת הנפש וכדומה, ותמונה של דרך. התמונות ממש יפות ולוקחות אותך למקום טוב ומרגש.
עם הקלפים אפשר להשתמש בשתי אופציות מרכזיות:
1. עם קלפי שאלות מיקוד ישנן עשרים שאלות שמזמינות לשיח המבוסס על קלפי הציטוטים. לדוגמא, איזה כוח אני רוצה לגלות בתוכי?
2. עבודה עם לוח האימון האישי – זהו לוח גדול בו רואים את המפה הפנימית של הנפש, מודל ייחודי לתהליך מובנה המאפשר לבחון נושאים, מצבים ואתגרים משמעותיים בחיינו וליצור מולם סדר ובהירות.
הלוח מודפס עם למינציה כדי שאפשר יהיה למחוק ולעבור את התהליך מחדש בכל סיטואציה אחרת או נושא חדש. את הערכה מלווה חוברת מהודרת, חוברת השראה והעמקה, ובה שמונה פרקים על חשיבה חיובית על פי החסידות, להעמקה. כמו כן, מלווה את הערכה דף הוראות ובו שנים־עשר רעיונות איך אפשר לשחק עם הקלפים – בפרטי, עם המשפחה, בשיעורים, סדנאות. הכל ארוז בקופסא קשיחה, נסגרת במגנט, מעוצבת בצורה מרשימה. רמת גימור מכובדת, ומאוד נשית.

זה מדהים, איך הגעת לכל זה?
"לפני כמה שנים עברנו תקופה לא קלה במשפחה. אחי הקטן נפטר בצורה טראגית, אני הייתי אז נשואה צעירה עם שני ילדים ואני זוכרת את עצמי מאוד נסערת, לא הצלחתי להבין את הנהגת ה', את הסיפור של העולם הזה. באחד הימים הזדמנתי להרצאה בנושא חשיבה חיובית מפי מרצה מקסימה. אני זוכרת שהרגשתי שזה לא קשור אליי בכלל. מדובר על רעיונות יפים לאנשים רגועים ושכליים. 'למנטליות הסוערת שלי זה לא שייך' חשבתי, 'אני לא מצליחה לשלוט על הרגשות הסוערים שלי, על הדאגות שלי'. מאז ממש חיפשתי סדנאות וקורסים שיעזרו לי לחיות בצורה טובה ושמחה יותר. בהשגחה פרטית מופלאה, למדתי במסגרת לימודיי, לימודי C.B.T ושמתי לב שישנם הרבה נושאים שמזכירים (כמובן לא שווי ערך בכלל) את הנאמר בתניא, בכל נושא לא יכולתי שלא לומר למרצה: 'וואי, המורה, ככה כתוב בתניא…', 'זה מה שהרבי אומר'.
"פתאום נפלו לי האסימונים, הבנתי שגישתו ותורתו של הרבי מלך המשיח היא המענה האמיתי ביותר לנפש האדם, כלי עוצמתי לחיים טובים וגאולתיים במובן הכי פשוט של המילה. הרגשתי שחייבים לקחת את כל הטוב העוצמתי האמיתי שיש לרבי להעניק לדור שלנו ולהנגיש אותו לכל אחד ואחת בצורה הכי פרקטית וחוויתית. התחלתי לפתח את הערכה, לאסוף רעיונות קצרים וחזקים מתוך תורתו של הרבי. איך חיפשתי את המקורות? התחלתי קודם כל מהתחושות הקשות – רשימה של כאבים, פחד, חרדה, כעס – וחיפשתי להן תשובות. רציתי שתהיה תשובה לכל כאב בחיינו. דיכאון, עצלנות, ניהול זמן. חוסר אמונה וכו'. ב"ה, בהמשך זכיתי ללמוד אצל הרב ערד C.B.T יהודי, לימוד מדהים שמוסיף עומק פנימי בהכרת נפש האדם.
צריך להבין אם אנחנו באמת רוצים להגיע לנפש של האדם, אם אנחנו רוצים להבין אותה, זה רק דרך התורה. כשלומדים על הנפש ממי שיצר אותה זה הכי אמיתי והכי פועל!"

למי בעצם מיועדת הערכה המדהימה הזו? למטפלות?
"כשהכנתי את הקלפים ייעדתי אותם לכל אישה. שכל אחת שרוצה לעבור אימון עם חברה, עם הבעל, או אפילו עם עצמה – תוכל לשבת ולראות את מבנה הנפש שלה, להביט על המחשבות והרגשות שלה וכיצד הן מתנהלות במבט מבחוץ. אחת המטרות של הערכה הייתה להמחיש שלכל סיטואציה בחיים יש לנו בחירה – שתי דרכים – יש את האופציה האוטומטית של הנפש הבהמית, ותמיד ישנה גם הבחירה בנפש האלוקית. לנו יש את האפשרות לבחור כל רגע בין הדרכים. אם מישהי באמת רוצה לבחור בנפש האלוקית שלה, היא צריכה בעצם לגלות אותה. לתת ביטוי לכוחות האלוקיים שבתוכה.
איך אנחנו עושים את זה? על־ידי זה שאנחנו מקושרים לרבי, לתובנות אלוקיות. במהלך ההתקדמות עם הלוח, כשאני עונה על השאלות וקולטת את המסלול האוטומטי של הנפש הבהמית שלי, זו ההזדמנות לעצור ולבחור קלף מדבריו של הרבי, להכניס לי תובנה חדשה לראש. דרך אחרת ללכת בה.
"הערכה עושה סדר בראש. כשיש לאישה מצב רוח רע או משהו אחר מסעיר אותה, רצות לה המון מחשבות בראש. רק אחרי שיושבים וכותבים אותן אפשר לראות בעצם מה מנהל אותך. אחר כך עוברים מחשבה–מחשבה ורואים שזה לא אמיתי בכלל, לא נכון – כל מה שבלבל אותנו. כשאישה נמצאת בתוך רגש שלילי, קשה לראות את 'האור כי טוב הטמון בספרים', הקלפים האלו פשוט נותנים לה כלי מתומצת, יפה, מושך להכניס לתוכה אור ממוקד".

משפט לסיום?
"לא להיבהל מנפילות הם חלק מחיינו, נפלתי? ברגע זה ממש יש לי אפשרות לבחור בטוב מחדש".

להצטרפות לתפוצה החינמית ולקבלת קלף שבועי מתוך ערכת "לבחור בטוב" בליווי תובנה משמעותית לחיי היום יום, רשמי לשרי: 053-628-7883

באדיבות מגזין עטרת חיה
או: [email protected]

מה קרה לילדה שלי
כשאמא שמה לב ששטערנא לא מביאה חברות הביתה, ותמיד מבקשת רשות לצאת מן הבית כדי לפגוש אותן, נדלקה נורה אדומה קטנה בלוח הבקרה שבפאנל הרגשות שלה; נורית קטנה מהבהבת, שתחתיה ציור קטן של לב שבור. היא ניסתה לאתר את מקור הבעיה. היא לחצה על הלב הקטן והשבור, ורשימה של אפשרויות נפרשה מול עיניה: רצון לגמול חסד, היעדרות ההורים, בושה, רצון להכיר את העולם שמחוץ לבית.
היא לחצה על האפשרות "בושה", ושוב נפתחה רשימה שניה: חוסר בסדר וניקיון, יחסי אנוש לא תקינים בין בני המשפחה, יחס מזלזל כלפי בן משפחה, הנהגות מוזרות בבית.
אמא החליטה שזה הזמן לשוחח עם שטערנא, משום שמכאן והלאה היא לא ממש הייתה בטוחה בסיבה לתחושת האלה.
אחרי ריכוך אוהב של המצב באמצעות טיול בשכונה, כששתיהן נהנות מארטיק מרענן, ביקשה אמא לדעת:
"שטערני, את מתביישת להביא חברות הביתה, נכון? למה?"
השתיקה של שטערנא עודדה את אמא להמשיך: "אני מבינה שקשה לך לדבר על זה… אולי הבית אינו מסודר?" אמא הציצה בפניה של שטערנא כדי לסרוק את ההבעות בזוויות הפה, בעיניים.
לא, לא זאת הסיבה.
"אולי את מתביישת באחים שלך?" שוב הצצה – אבל לא.
"את מתביישת בזה שאנחנו חב"דניקים?" דווקא האפשרות הזו גררה הרמת גבות מהירה וניד ראש. שטערנא הייתה קצת הססנית. היא הייתה סבורה שהשתיקה תהווה מסווה טוב דיו לרגשות הבושה שלה והצורך לבטא אותן בפני אמה, גם הוא עורר בה מידה לא מבוטלת של בושה, מלווה בחשש.
אמא חשבה: 'אין סיכוי שהיא תדבר איתי על זה. היא יודעת עד כמה ההנהגות של הבית החב"די חשובות בעינינו. הרי זה כל מהותנו ועל זה מסרנו את חיינו ויצאנו לשליחות… כמה מוזר, משפחה של שלוחים צריכה להתחיל שליחות בבית, עם הילדים… באמת, אולי הטעות היא שלנו; יצאנו מתוך הנחה ששליחות זה בגנים, וילדי שלוחים הם שלוחים מלידה, שיצאו לאוויר העולם עם דוכן תפילין או נש"ק ביד, מוכנים לשאת בגאווה את השוני… ואולי לא? ילד הוא קודם כל ילד'.
ברגע הזה אמא הבינה שאסטרטגיית ה"את פתח לו" תועיל, והחלה לדובב את שטערני, לאט ובעדינות. "אולי משום ש… ואולי משום ש…" עד ששטערנא נפתחה, והשיחה קלחה: לשטערנא יש שם שונה, שלא לומר מוזר. גם לאחים יש שמות מוזרים. כשבאים לבקר אותה ושומעים את הברכות, ואת המבטא האשכנזי הכבד של לשון הקודש – זה מצחיק… בכל פינה יש תמונה של הרבי… כשנכנסים הביתה – מיד מישהו קופץ ומזכיר להניח מטבע בקופת הצדקה תוך הכרזה: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"… – למה הבית שלי צריך להיות כה שונה? כל כך מעורר סקרנות ותמיהה?"

כשהילדים רוצים אחרת
שמעתי על תופעה כזו; משפחות שנושאות בגאווה רבה את דגל ההתקשרות לרבי מלך המשיח, נשיא ונביא הדור – אך הן מוצאות עצמן לעיתים עם ילדים שלא בדיוק מעוניינים להמשיך בדרך הזו. השאלה המתבקשת היא, האם יש מה ללמוד מן התופעה הזו כדי לשפר ולתקן את דרכינו?
להיות שליח של הרבי, גם כאשר לא מדובר בהכרח בשליח "רשמי", היא משימה הדורשת המון מחשבה ואיזונים. הרעיונות המוצעים להלן, הם אך ורק בגדר של הצעת ייעול, ולא בבחינת הפניית אצבע מאשימה חלילה.

כל הכבוד בבית
כל הנהגה של בית, דורשת מידות טובות, רכות ונועם. בית של שליחות, הוא לפני הכול – בית. ההתייחסות בין ההורים לבין עצמם, ובין ההורים לילדים, חייבת להיות מכבדת, נינוחה וחמימה. הכלי הראשון להצלחת השליחות הוא תשומת לב ואהבה כלפי כולם… אולם בראש ובראשונה כלפי ילדי המשפחה. רק אהבה פנימית ואמיתית כלפי בני משפחתינו תסלול מסילות אצל הילדים שלנו להמשיך בדרך שלנו ללא בושה.
הכבוד ההדדי הוא היסוד לאהבה, הוא היסוד לכבוד הפנימי של הילד כלפי עצמו, והוא העוצמה שנותנת לו את הכוח להיות שונה.
במה מתבטא כבוד? בדיבור לא מאשים, בשאילת רשות, בשמירה על גבולות הבית באופן חד משמעי אבל לא פולשני – לא בדיבור ולא במעשים.

בסוד שיח
אחד העקרונות החשובים בחינוך הוא השיחה האמיתית והאוהבת; היא מהווה את המפתח אל הלב. גם כשהנער מתלונן או מאשים, צריכים להכיל את תוכן דבריו. אמנם, לא את אופן הדיבור החוצפני, אם הוא קיים, אבל לא להיבהל כשילדינו מדברים איתנו על קשיים בקיום מצוות – כי זהו פתח להתפתחות שלהם.
לא תמיד צריכה להופיע בצורה רשמית ומזומנת: "שושי, רציתי לדבר איתך על נושא חשוב…" לפעמים זה נשמע כבד ומלחיץ; אלא פשוט להעלות נושא שזיהינו שמעסיק את הילדים, או שאנחנו צופים שהוא יעסיק אותם מכורח המציאות, ולפתוח אותו:
"שושי (היא בסך הכל בת 7, אבל אם רוצים תוצאות בגיל 18 צריך להתחיל בגיל 7), אני מנחשת שללכת עם חצאיות ארוכות יותר מן המקובל בכיתה זה קצת מביך.
"רציתי לספר לך שגם לנחמי של שניאור יש התמודדות (לא 'קושי', לא 'בעיה') דומה. הם גרים ברומא, והיא הולכת לבית הספר שיש בו 'מקורבים' רבים. את יודעת, אצל 'מקורבים' זה אחרת; יותר קשה להם עם צניעות, הם לא רגילים לזה. לנו יש את הכבוד והמעלה לעשות את רצון הרבי ואת רצון השם. אם נתחזק בזה, זה יעזור גם לנחמי. כי כשהיא תבוא לבקר ותראה שהדודה שלה בחיפה עומדת בתוקף ובגאווה על הצניעות, גם לה יהיה קל יותר. היא תגיד לעצמה בלב: ׳נכון שכאן כולן לבושות ככה, אבל אצל סבתא רחל בחיפה עושים את רצון הרבי, ואני – דומה להם!׳"
"אמא, אני יודעת! אתמול כשהלכתי לקנות חצאית עם אסתי, אמרתי לה שתסתכל אם החצאית מכסה היטב את הברך גם בישיבה!"
"נהדר, שושי! את יודעת, הרבי אומר שצניעות היא אבן הבוחן ליראת השמים של בת ישראל. בצניעות רואים אם בת ישראל באמת מסורה לה'. לא כל כך בתפילות או ב׳מבצעים׳, רק בצניעות! נכון שזה מפליא?!"
"אבל אמא, יש כל כך הרבה בנות, אפילו חב"דניקיות, שלא שומרות…"
הנה הגיעה כאן השיחה אל המטרה שהיא נועדה לה – לחנך, להתמודד עם המנגד… המשך השיחה יכול לחשל את שושי והתשובות יעמדו לה בעת הצורך, כשתגדל, והנפש הבהמית תנסה להטיל ספקות ותירוצים בלב. אז כבר היצר הטוב שלנו הקדים את אותן מחשבות, ויקל על הנערה של אז להתגבר ולהצליח.

ברומא התנהג כרומאי
אם ישנן הנהגות כלשהן במקום השליחות שמקובלות כדרכי המקום ואינן סותרות את דרכי התורה, יש עניין גדול, גם על פי פנימיות התורה, להתנהג בהנהגות אלה: בשפה, באופן עיצוב הבית, במה שנחשב במקום כמכובד או כנורמה. למשל, אם במקום כלשהו נהוג לשמור על רמה כלכלית ממוצעת, יש לדאוג שגם לנו תהיה הכנסה או ליתר דיוק, רמת חיים ברמה ממוצעת זו, כי זהו חלק מן "האופן המתקבל" באותו אזור. עם כל ההבנה בין מה עיקר ומה טפל בחיים, אינך יכול לנסוע ברכב ישן ומאובק כשאתה שליח בשכונה יוקרתית למשל, שכן אז אנשים יזלזלו בך. צריך להשתלב בחיי המקום ולתת לסביבה ולנו את התחושה שקיום מצוות אינו עניין לתמהונים, בדלנים או קיצוניים.
עד גיל עשר בערך, הבן עושה כנהוג אצל הוריו עם הקלות המתאימות לגילו, תוך כדי כך שההורה מציין בפניו: "אמנם אין זו הדרך בה אני נוהג, אבל יש לך את הרשות שלא לנהוג כמוני, משום שיש המקילים בחב"ד לנהוג גם כך. בעזרת ה' כשתגדל, תוכל גם אתה להדר יותר". בגיל מאוחר יותר, בין גיל 12–16 נכון לעודד לקבל על עצמם הידורים נוספים, תוך שבח על כל התגברות ותוספת.
את הדרך הזו למדתי בהיותי נערה תלמידת סמינר, כאשר הוזמנתי להתארח בבית אחת המשפחות החסידיות בבני ברק. ראיתי אז את אב המשפחה אוכל מצות שרופות(!) כדי שבוודאות לא ימצא בהם שום חשש חמץ כלל (לא אהיה מופתעת אם הוא אפה אותן בעצמו), ואילו שאר בני הבית אכלו מצות אפויות כראוי.
הוא לא אכל כל מוצר תעשייתי, אבל אשתו אפתה עוגות פסח מקמח תפוחי אדמה קנוי עם קקאו ושוקולד, ומי שרצה, אכל מהן. בפסח לא היה חסר דבר; היה אוכל בשפע. לא הייתה אווירת כפייה לא נעימה, אבל בהחלט הייתה הערכה גדולה להידורים, וזה פיתח בלב הילדים (וגם בלב האורחים), את השאיפה להגיע גבוה יותר, להתמסר יותר.
תמיד נזכור שדרכיה דרכי נועם – שצריך לנהוג בנועם, וכל נתיבותיה (מובילים) לשלום – בין האדם לעולם, כי נהג בדרך התורה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

*אישה ובת יקרה!* 🌷

מתקרבים אנו לקראת השלושים מהיום בו אימנו ז״ל היקרה התבקשה לישיבה של מעלה.

במהלך שבועות אלו נחשפנו לעוצמתה הרוחנית של אמא ז״ל, הקפדותיה בינה לבין קונה ובינה לבין זולתה, והענקה והתמסרות בלתי נתפסת לחינוך שלנו, ילדיה.
כעת זה הזמן *שלנו* להשיב לה.
*כעת זה הזמן שלנו לעשות לעילוי נשמתה*.

לכן בחרנו להציג לפניך מספר דברים, שעליהם בין היתר הקפידה אמא ז״ל במיוחד במהלך חייה.

ענייני הרבי היו יקרים לה:
חבשה פאה, אפילו כשיצאה מפתח ביתה לשכנה בדלת ממול;
יישמה בהרחבה את מבצע ״בית מלא ספרים״.

התמסרה לחינוך הילדים (דוגמא ״כאילו״ שולית: בימי החורף טרחה למלא במים חמים את הנעגל וואסער של כל אחד מהילדים, כדי שיהיה להם נעים ליטול ידיים)

השפיעה שענייני הקדושה בבית יהיו בסדר עדיפות גבוה (לדוגמא: שמחה באתרוג מהודר, בפמוטים יפים ובשולחן שבת מכובד, למרות הסכומים הגבוהים שנדרשו לכך)

העניקה לזולת מתוך תחושה של התמסרות ואכפתיות, ובסבר פנים יפות:
לתלמידות, ליולדות, לזוגות חדשים ובכלל, וכן בנתינת צדקה בהרחבה, ובאמירת פרקי תהילים עבור רבים שהוצרכו לכך.

אנא, בואי והצטרפי אלינו לפעול לעילוי נשמתה ע״י הוספה והידור בהנ״ל, או בהחלטות טובות אחרות, ומלאי זאת בקישור המצורף.

כל מצטרפת שתדווח בקישור, תכנס להגרלה שתיערך לקראת כ״ח טבת (יום הולדתה), על השתתפות בכרטיס טיסה לרבי מה״מ בסך 770 דולר. הזיכוי יינתן למימוש במהלך שנת הקהל או עד היארצייט כ׳ כסלו תשפ״ד, לעילוי נשמתה.

ויהי רצון שההחלטות כולן יצטרפו ויכריעו את כל העולם כולו לכף זכות, בהתגלות הרבי מה״מ, ויפעלו את העילוי הכי גדול בבוא נשמתה שוב כאן למטה בתחיית המתים נאו ממש!

פעם חי איכר זקן וחכם שעבר את כל העליות והמורדות של החיים. הוא תמיד היה אופטימי והאמין שכל צעד הוא התקדמות, גם אם זה צעד אחורה.

החווה שלו ראתה הצלחות רבות בעבר, אבל לאחרונה הוא נאבק לשרוד. למרות שאדמתו הייתה פורייה, נראה היה שתפוקת היבול שלו הולכת ופוחתת מדי שנה בגלל תנאי מזג אוויר גרועים ומזיקים שפגעו ביבול.

יום אחד, כשהסתובב בפרדס הוא הבחין שעל אחד העצים שלו היו פירות! זה היה יוצא דופן עבור העץ המסוים הזה, שכן במשך שנים הוא לא הניב שום פרי. החקלאי החליט לחקור עוד וגילה שחלקים מסוימים מהעץ מתים בעוד שחלקים אחרים עדיין בחיים. הוא הגיע למסקנה שמישהו בטח גזם את העץ לאחרונה, מה שגרם לו לחשוב כמה מאמץ מישהו השקיע בטיפול בעץ המוזנח הזה מבלי לצפות לתמורה.

האיכר הזקן חייך למשמע ההבנה הזו והבין שלפעמים גם כשצועדים צעדים אחורה, זה חלק מההתקדמות. ממש כמו עם העץ הגזום שענפיו העקרים הניבו פתאום פירות מתוקים. הוא הודה למי שעשה זאת על טוב הלב שלו לפני שחזר הביתה, בידיעה ברורה שכל צעד הוא אכן התקדמות, לא משנה כמה קטן או חסר משמעות, לכאורה, הוא עשוי להיראות במבט ראשון.

משימה שבועית

אילו צעדים "קטנים" אתם יכולים לגזום מעצמכם, ולצעוד לכאורה אחורה, כדי להתקדם אל המטרות שלכם?

רחל אמנו. האמא האגדית עם סיפורי הוויתור המיוחדים המהווים השראה עד ימינו אלה.

יעקב רצה לקבור את רחל במערת המכפלה, אך רחל ויתרה – כאמא אמיתית נשארה על אם הדר כדי להיות לעזר לבניה בשעה שיצאו לגלות. רק היא מכולם קיבלה את הבטחת הגאולה.

נשמה מאירה

"נולדתי וגדלתי בבית מסורתי, בו היו עושים קידוש אך לא ממש שומרים שבת" – מספרת רחל ורד רם מירושלים, או בכינויה – "רחל מאימא רחל".

"הוריי שלחו אותי לבית ספר דתי כדי ש'נדע קצת על אלוקים'. בגיל שמונה הלכתי לקבוצת תהילים, שם אמרו לנו שאסור לנסוע בשבת. חזרתי הביתה ואמרתי לאימי שיותר לא אסע איתם לעשות פיקניק כהרגלנו בשבתות. מאז הייתי נשארת, שבת אחרי שבת, בכל מיני מקומות, אפילו אצל אנשים שלא הכרתי. כבר אז נצנצה בי נפשי האלוקית. כיום אני מקורבת מאד לרבי".

הקשר עם רחל

"הבן שלי נפצע חודש לפני השחרור מהצבא והיה חייב לעבור ניתוח" ממשיכה רחל בסיפורה. "יום לפני הניתוח התהלכתי כסהרורית ומפוחדת. דאגתי לו מאוד. לפתע קפצה למוחי המחשבה 'הרי אני גרה יחסית קרוב, נלך להתפלל אצל רחל אמנו'. בכיתי, ביקשתי ממנה שתשמור על הבן שלי ותעזור לו בניתוח.

הרגשתי שהיא איתי, אמא אמיתית – מקשיבה שומעת ועוזרת. ואכן הניתוח עבר בהצלחה רבה. מאז התחלתי להרגיש קשר מיוחד לרחל אמנו. מאז אני ׳השליחה׳ של קבר רחל. לפעמים מגיעה לשחרית, מנחה, ערבית – נוסעת הלוך ושוב עם הרכב".

שליחות בקבר רחל

"לקבר רחל מגיעים אנשים רבים לתנות את צרותיהם. כ'וותיקה' במקום, אני מרגישה שאני יכולה לסייע להם", משתפת רחל. "אני עוזרת, מקשיבה ועושה כל מה שאני יכולה. בכל ביקור בקבר רחל יש הרבה עבודה…

הסיפורים רבים מספור, אציין כמה לדוגמא:

בערב פורים רציתי לשלם על הזכות שעלייה מסויימת בתורה תהיה שלי. זה היה חשוב לי מאוד. אני ואישה נוספת לא היינו מוכנות לוותר, והתמודדנו… היא מעלה את הסכום ואני מעלה… ואז היא אומרת לי: ׳אנא, וותרי לי. הבן שלי בכלא, אני רוצה שיצא משם׳. לא רק שוויתרתי לה, אלא התחלתי גם להתפלל עליו אצל רחל. ואכן התרחש הנס, וב"ה, הוא שוחרר מוקדם מהצפוי!

"והנה סיפור נוסף: מישהי, רווקה מבוגרת שלא מצאה את זיווגה, תרמה 350 ₪ לצורך השכרת מקום בקבר רחל עבור התוועדות קבועה שאני עורכת במקום. כמובן שהתפללתי עליה רבות. כעבור תקופה ביקשה לתרום שוב, למרות שהיא הייתה חסרת אמצעים, אך היא התעקשה. בכיתי לאמא רחל. ׳תראי כמה היא עושה בשבילך!ב"ה, נס. כעבור חודשים ספורים התקשרה להודיע שהשתדכה.

שבוע לפני ההתוועדות הקבועה, התקשרה אליי הכלה. ביררתי בעדינות ונוכחתי לדעת שאין להם כסף אפילו לאירוע ה׳ווארט׳. אמרתי לה שנעשה את ה'ווארט' בהתוועדות הקבועה בעוד שבוע. הפצתי בקבוצות שאין כניסה בלי מתנה לכלה… והיא אכן קיבלה נדוניה כיד המלך. רחל אמנו החזירה לה בגדול!"…

הרבי נוכח בחיי

איך נוצר הקשר שלך עם הרבי?

"לפני כמה שנים רציתי להתחזק, ולא ידעתי איך. שמעתי שהשליחה של הרבי אצלנו בשכונה עורכת התוועדות. הגעתי, ומאז התחלתי להשתתף בהתוועדויות ובשיעורים של חב"ד. מאז אני מרגישה שהרבי מלווה אותי כל הזמן, נוכח בחיי, ודואג לי כמו אבא.

זכיתי גם להיות כמה פעמים אצל הרבי. בכל פעם הרגשתי מחדש איך הרבי דואג לי גשמית ורוחנית. ממש שומר עליי ומעודד אותי.אשתף באפיזודה שהשפיעה עליי מתקופת שהותי אצל הרבי: זה היה בשמחת תורה. היה עומס, דוחק וצפיפות בבית המדרש. דרכו עליי מכל הכיוונים ואני לא מבינה

מה אני עושה שם… בשביל זה נסעתי כל כך רחוק? לא ממש הצלחתי להרגיש שמחת תורה. לפתע, מישהי ניגשה אליי והביאה לי קובץ מקופל בו אני רואה את התאריך של יום־ההולדת שלי. נכתב שם כי באותו היום החסידים התחילו להכריז 'יחי'! הרגשתי את האיתות מהרבי, התעודדתי ופשוט התחלתי לשמוח. מאז, אגב, התחלתי להכריז 'יחי' בכל הזדמנות!

אני מחכה להתגלותו ברגע זה ממש, שיגאל כבר את כל עם ישראל. מתפללת לביאתו כל יום בקבר רחל לקיום ההבטחה לרחל "כי יש שכר לפעולתך . . ושבו בנים לגבולם".

___________________

באדיבות המוסף לנשים מגזין 'עטרת חיה'

הסיפור האמיתי והמרגש שלפנינו, התרחש בערב חג הסוכות, י"ד תשרי.

זה עתה הסתיימה נסיעתנו, נסיעה ארוכה מהמרכז לצפון הארץ. הכבישים היו עמוסים בכלי רכב רבים, נעים בשיירות ארוכות עם יהודים שנוסעים לחופשה.

זכרנו היטב את נסיעתנו הקודמת בערב חג. הדרך היתה פקוקה מאד ואך בדרך נס הצלחנו להגיע לפני כניסת החג. לכן הפעם הקדמנו לצאת לדרך, באוטובוס ישיר שיצא בשעת צהרים מוקדמת לנוף הגליל.

לא שיערנו איזו הפתעה מרגשת, מכין לנו הקדוש ברוך הוא בהמשך הנסיעה…

תיאמנו מראש עם קרובי משפחתנו נקודת מפגש, שאליה יבואו ברכב לאסוף אותנו לביתם. ב"ה ירדנו מהאוטובוס בתחנה המיועדת. ראינו חייל צעיר במדי צבא, עומד וממתין לאוטובוס לנסיעה פנימית בעיר.

התפתחה עמו שיחה קצרצרה, שבמהלכה סיפר בהתרגשות, שניצל לאחרונה, ממש בניסי ניסים מהפיגוע בצומת בשומרון. " הייתי שם!!! אמר לנו.

רצינו מאד שיניח תפילין אך לא היו עמנו תפילין. הרי בפרוס חג הסוכות הערב, ובימי חול המועד, לא מניחים תפילין…

הצענו לו להצטרף אלינו לבית קרובינו כדי שיניח שם תפילין. אך הוא התחמק בעדינות מההצעה וחייך. הוא ענה – "אף פעם לא הנחתי תפילין" ! כששאלנו אותו לגילו ענה שהוא בן עשרים שנה.

אחד מבני משפחתנו התרגש מאד מנס ההצלה של החייל העומד מולנו, ומהמידע המטלטל שזה עתה התגלה במפתיע. החייל הוא בגדר קרקפתא, שמעולם לא זכה להניח תפילין !

הוא הרגיש צורך נפשי עמוק, לא לתת להזדמנות שנקרתה לפניו זה עתה, לחמוק מפניו. והחליט שהוא מאד רוצה לזכות את החייל היהודי העומד כעת מולו במצות הנחת תפילין, שתהא הפעם הראשונה בחייו.

הוא החזיק בשרוך ארוך שהשתלשל מהקיטבג הצבאי, שהיה תלוי על גבו של החייל. ואמר לו בחיוך : " "אנחנו עכשיו ביחד! אני לא עוזב אותך" !

בינתיים הגיע קרוב משפחתנו על מנת לקחתנו ברכב לביתו. הוא תהה מאד למראה הניגלה לפניו. קרוב משפחתו מחזיק בשרוך של הקיטבג הצבאי של החייל ולא מוכן לשחרר אותו לדרכו…

הוא הביע תמיהה לפשר העיניין והסברנו לו, שזה חייל שכעת פגשנו, שמעודו לא זכה להניח תפילין מיום הבר מצוה ועד עתה, מזה שבע שנים !!!

הוא שאל את החייל לכתובתו ונענה בשמו של רחוב, סמוך מאד לכתובת ביתו…

הוא הציע לחייל להצטרף אלינו לנסיעה כטרמפיסט, והבטיח לו שיקפיץ אותו עד לביתו. החייל הסכים ונכנס לרכב.

כשהגענו, חלף לאיטו מולנו בתיזמון מעורר השתאות, בהשגחה פרטית מרגשת, אחד מהחב"דניקים שגרים בנוף הגליל.

קרוב משפחתנו שאל אותו אם יש עמו תפילין. הוא ענה בחיוב וסיפר, שזה עתה הינו חוזר ממבצע תפילין…

על המידרכה. ממול לבית קרובינו, בצהרי ערב חג הסוכות, נשלפו התפילין והונחו לחייל בהסכמתו, זו הפעם הראשונה בחייו !

סוכריות לא היו עמנו לזרוק על ראשו כנהוג בבר מצוה. אך ההתרגשות העצומה שחשנו , שזכינו להניח תפילין לחייל שפגשנו "באקראי", מילאה את ליבנו בשמחה עצומה.

תודה להשם יתברך, שזיכה אותנו בזכות כל כך גדולה.

בדידי הווא עובדא.

טמה חורושוכין

חומרים:

2 כפות שמן

1 בצל גדול, קצוץ.

4 עגבניות קצוצות

3 שיני שום כתוש

1 כפית רסק עגבניות

3 גזר קלוף מגורד

1 כפית פפריקה

מלח, פלפל שחור

4 כוסות מים

2 כוסות בורגול

אופן ההכנה:

1. מטגנים בצל על אש בינונית – 5 דקות, מוסיפים עגבניות ושום לעוד 5 דקות, תוך בחישה מידי פעם.
2. מוסיפים רסק עגבניות, פפריקה, גזר, בורגול ומערבבים היטב, מוסיפים מים ומביאים לרתיחה.
3. מוסיפים מלח, פלפל שחור ומכסים. מבשלים על אש נמוכה כחצי שעה עד שהמים מתאדים והבורגול רך.