מירי שניאורסון
"לרגע אחד הרגשתי ממש, שהינה הגיעה הגאולה!"
ביום ראשון האחרון, נר ראשון של חנוכה, התקיים אירוע של ארגון נפלאו"ת בכפר חב"ד, בסלון ביתם של חגי ונעמה חסין. ארגון נפלאו"ת, בראשותה של אשת התקשורת מירי שניאורסון, חגג השנה את חג החנוכה באירוע מיוחד שבו חגגו יחד כ-70 נשים שהגיעו מקצוות וסגנונות שונים של החברה הישראלית, וזאת כדי להיזכר שהדומה הוא הרבה יותר מהשונה שביננו. האירוע נערך בשיתוף פעולה בין נשות נפלא"ות, שנפגשות בקביעות ללימוד תניא ופרשת השבוע, לבין נשות עמותת "פנים חדשות", נשים שאינן שומרות תורה ומצוות העוסקות בפרויקטים מיוחדים לקידום נשים בישראל.
לאירוע נבנתה תכנית מיוחדת שהביאה את מהות חג החנוכה כגורם מלכד ומחבר, וזאת בכדי ליצור תחושה של חיבור בקהל הנשים המגוון, ולהביא חוויה של קירוב לבבות, ושייכות למורשת העם היהודי.
את האירוע כיבד הרב שניאור אשכנזי, שהביא עימו סיפורי נסים והשראה מעולם השליחים, ביניהם סיפור מרגש במיוחד על הדלקת נרות חנוכה שנערכה סמוך לחוף הים, ברוח ובגשם, עבור קבוצת לוחמי שייטת שהיו באמצע תרגול, ועל רגע אחד שבו עמדו החיילים עם חליפות הצלילה, רטובים ודומעים מהתרגשות, מול חנוכיה ונרות החנוכה דולקים, במיוחד עבורם, על חוף הים.
לאירוע הוזמן גם אורח מכובד, דן אוריין, שגריר מקדוניה לשעבר, שסיפר בהתרגשות כי הוא הגיע הערב בשמה של הקהילה היהודית המקדונית, קהילה שלמה, שלצערנו ברובה, לא שרדה את השואה האיומה. סיפורו קיבל עוצמה נוספת, כשעלתה לבמה ניצולת שואה, בת 88, שהביאה את סיפור תקומתה. הדברים המרגשים עוררו בקהל תחושות של סולידריות וחיבור סביב גורל משותף של העם שלנו, שעבר מסעות של גבורות ומסירות נפש, והכול כדי לשמור על המורשת היהודית עתיקת היומין.
בין סיפורי ההשראה לדברי החיזוק, הנעימה את הערב הזמרת יפוש ברכהן, עם קול עוצמתי ומרטיט ומחרוזת שירים שעוסקים כולם באחדות ואהבת ישראל. בשלב מסוים, השירה העוצמתית גרמה לקהל הנשים המגוון פשוט לקום על הרגליים ולרקוד. הכיסאות הוזזו הצידה וסלון ביתם של מש' חסין הוסב באופן ספונטני לרחבת ריקודים. בשלב זה, כבר לא הורגשו הפער בקהל והשונות החיצונית, כולן רקדו יחד, נהנו, מחוויה של חיבור פשוט, מתוך שמחה של חיבור לבבות, ללא מלים, אך עם הרבה כוונת הלב.
בסופו של האירוע, יצאו הנשים עם מארזי מתנה מפנקים ובעיקר עם תחושות של תקווה אמיתית ובשורת גאולה, שמעט מן האור אכן דוחה הרבה מן החושך.
וכך סיכמה את האירוע חלי פרידמן, העומדת בראש ארגון "פנים חדשות":
"נשים שונות, מעולמות תוכן רחוקים,
שמצאו ביחד שכזה, שמח,
שמתכתב עם המורשת היהודית, אשר אחת היא לכולנו".
נשיאת נפלאו"ת, מירי שניאורסון, אינה נוהגת לנוח על זרי דפנה, וכבר מתכננת את האירוע הבא, לקראת חודש שבט הבע"לט, מוזמנים לעקוב אחר הפרסומים.
שנזכה להוסיף ולהרבות אור של שלום, אחדות וקירוב לבבות, בכל עם ישראל!
כשיהודה ניגש אל יוסף בפרשתנו,
זה היה למעלה מהטבע, למעלה מההגיון!
הוא נמצא מול משנה למלך מצרים, שעל פיו ישק כל דבר, בארץ שלו שבה הוא שולט ומושל, ובא ומדבר איתו קשות ?
יהודה יוצא מכל הגבולות שלו, ופועל למעלה מהטבע כדי להשיג את המטרה שלו – שיוסף ישחרר את בנימין!
הוא לא חושב מה יאמרו ומה יגידו, ומה יהיו התוצאות של זה על פי הטבע…
הוא פועל! ומאותו אחד שפועל למעלה מההגבלות,
יגיע מלך המשיח – שיביא לנו את הגאולה שהיא למעלה מכל הגבלה ודמיון מציאותי שלנו…
החידוש כאן של הרבי
שגם אנחנו, כן אנחנו ,אנשים פשוטים, ובזמן של גלות והסתר,
יכולים להתנהג כמו יהודה , למעלה מכל ההגבלות!
וזה 'יצליח לנו' על ידי הקב'ה שאם נרצה ונפעל הוא יעזור לנו לניסים למעלה מכל הגבלה !
אז… שנתחיל להאמין בעצמנו! שאנחנו יכולים, ומסוגלים, בלי שום הגבלה !
ונהפוך את העולם , קודם כל שלנו וממילא את העולם כולו… לגאולה !
שבת שלום !
מ.שהינו
למעלה מארבע מאות יתומים וכמאה וחמישים אלמנות, מכל רחבי הארץ, השתתפו בנופש חנוכה ענק בירושלים, של מוסד החסד הוותיק 'כולל חב"ד'. הנופש נמשך כשלושה ימים ובמהלכו נערכו שרשרת חוויות שמחות ומעצימות, עם מיטב האמנים, שהאירו ושימחו את המשתתפים. השנה, הנופש היה חשוב ונחוץ יותר מכל שנה אחרת, מכיוון שבמשך השנתיים האחרונות הצורך להתמודד עם מגיפת הקורונה גרם לכך, שאי אפשר היה לקיים פעילות ציבורית באיכות הנאותה.
הנופש המושקע כלל ארוחות מלאות, הדלקות חנוכה מידי ערב, טיולים חוויתיים ותכניות הווי לילדים ובני הנוער היתומים. עבור אותם משפחות, האלמנות והיתומים, לא מדובר בנופש, אלא בצורך חיוני, לו מחכים מידי שנה. אלנה, אם לשתי בנות צעירות, סיפרה: "כשבעלי נפטר באופן פתאומי בתאונה לפני כמה שנים, הייתי ללא רשת תמיכה, מכיוון שמשפחתי נמצאת בארה"ב. כולל חב"ד היו עבורי מקור כוח, עבורי ועבור בנותיי, לאחר מותו הטראגי של בעלי".
אחת האלמנות סיפרה כי "העובדה שיש לנו את האפשרות לפגוש נשים במצב דומה, נותנת לנו את האפשרות להתעודד יחד, לקבל ולהעניק האחת לשנייה. גם הילדים שלנו, היתומים, נהנים לשחק ולשוחח בפתיחות עם חברים במצב זהה, בלי להרגיש במחסור כלשהו".
הצוות המסור של 'חסד מנחם מענדל', זרוע הפעילות הייעודית של ה'כולל' עם משפחות האלמנות והיתומים, הופקד על ההפקה והארגון המוקפד. הנופש הוא נדבך אחד מתוך שרשרת פעילות של 'חסד מנחם מענדל' לרווחתם של האלמנות והיתומים במעגל השנה, הכוללת בר ובת מצווה ליתומים וליתומות, ליווי ותמיכה, דירבון בלימודים, ועוד. כלל המשפחות המשתתפות בימי הגיבוש קשורות לפעילות זו בכל ימות בשנה.
לא בכדי נבחרו ימי החנוכה לנופש המיוחד. "דווקא בחגים, תחושת האובדן והשכול צפה ועולה כל פעם מחדש", אמר מנהל ה'כולל' הרב שלום דוכמן, "הנופש הזה – שיותר נכון להגדירו כצורך חיוני-נפשי ראשון במעלה – נועד להקל על אותם משפחות, לסייע במצוקה הנפשית, ולהשכיח מהם, ולו לזמן מה, את הכאב שלא מרפה. חנוכה הוא זמן של אור ושמחה, ולראות את המשפחות הנפלאות הללו, שעברו כל כך הרבה, נרגעות, שמחות משגרת החיים, ומתחברות עם אלו שחוו מצבים דומים, זו באמת ברכה מיוחדת. תודתנו למשפחת פינגר ולקרן מרומים על תמיכתם המתמשכת בפרויקט זה".
מאחורי כל פעילות וחוויה בנופש האיכותי הושקעה מחשבה רבה, בכדי למקסם את שמחתם של המשתתפים. היו הרבה רגעים של שמחה, דמעות, התרגשות עוצמה ובעיקר הרפייה חיונית משגרת החיים המאתגרת. ימי הגיבוש כולם נערכו בסיוע קרן פינגר.
ימי הנופש למשפחות חב"ד
במקביל לנופש לאלמנות ויתומים מהציבור החרדי והכללי, נערך נופש נפרד של ה'כולל' לאלמנות ויתומים ממשפחות חב"דיות במלון רמדה (רויאל) בירושלים, ובאדיבות קרן 'אי"ש ישראל' – הפועלת לעילוי נשמת הרה"ג הרב אברהם-יצחק שלוסברג זצ"ל.
צוות חסד מנחם מענדל הכין לכל משפחה ערכה מפנקת עבור החדרים. הערכה כללה: שישיית בקבוקי מים-מינרליים בגודל אישי; קופסה גדולה של "מזונות", תכניה מודפסת מפורטת; דף מהודר של "קריאת שמע שעל המטה" ו"ברכות השחר"; צעצועים לילדים, עטופים באריזת מתנה, בהתאמה מדוקדקת לכל משפחה לפי הגילאים של הילדים.
בנוסף, לקראת הנופש הודספו קובץ לימוד מיוחד, שכלל את כל השיעורים היומיים, שיחות של הרבי ומאמרים וכן חולקו חוברת מהודרת של "תפילות השבת" והחוברות השבועיות של ועד הנחות בלה"ק ועוד. את הנופש ליוו קבוצת מדריכים מסורה, מטובי התמימים; ארבעה מרכזים – שהופקדה בידיהם תכנית פרטנית עם ציוד והסברה לכל שעת-פעילות (תוכנית שהוכנה בעמל רב במיוחד) ועוד צוות מדריכים מקרב התמימים המבוגרים יותר ממשפחות חסד מנחם מענדל.
קצרה היריעה מלפרט את ההשקעה האדירה, לאורך כל שעות יום הגיבוש. כך, למשל, התקיימה מסיבת חנוכה מושקעת, התקיימה במתכונת כנס "פרסומי ניסא" וראלי צבאות השם. כל המשפחה התקבצה לאולם ענק. על הבמה התייצב DJ חסידי מקצועי. לאחר דברי פתיחה, ותודה למשפחת שלוסברג ולכולל חב"ד על הזכות לקיים פעילות זו – נאמרו י"ב הפסוקים, דבר תורה מהרבי, והדלקת נרות בחנוכיית ענק על ידי ילדים ממשפחות חסד מנחם מענדל. כל ילד הדליק נר אחד. מיד לאחר הנרות, התפרצה שמחה עצומה, ריקודים בליווי הנגינה, עם אורות צבעוניים ושמחה סוחפת. לאחר מכן, נהנו כולם מפעילות מקצועית של סדנת תיפוף על דרבוקות, ע"י מפעיל מקצועי שעשה זאת במיומנות ובאופן שמח ומלהיב.
ביומן שכתב אחד המשתתפים, הוא תיאר את האווירה המיוחדת במינה שהייתה בשבת: "בבית הכנסת – התקבצו כל תלמידי התמימים; אלו אומרים "שנים מקרא ואחד תרגום"; אלו יושבים ולומדים בצוותא מאמר חסידות; קול התורה והלימוד נשמע ברמה, והתחושה היתה ממש כמו של שבת בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש; המיוחד מאוד הוא – האחווה, האחדות, הנוכחות של כל סגנונות וסוגי משפחות אנ"ש. כולם כולם בלי יוצא מן הכלל נמנים על מיטב המשפחות החב"דיות היקרות והאיכותיות. כולם יחד, כולם מלוכדים בשבת חנוכה של כולל חב"ד בשיא האחדות והחיבה ההדדית, וללא כל הגזמה".
סעודות השבת – התקיימו בליווי הזמר החסידי ר' שמחה פרידמן, שגם ניהל את "זמירות" השבת, גם יצר מקהלת ילדים ספונטנית ענקית מכל ילדי המשפחות, וגם הנעים בקולו בבית הכנסת בתפילות ובהלל, לשמחת המשפחות. ובליווי האורח הרב יואב אקריש, שנשא דברי תורה מאלפים, בכישרון רב, גם בסעודות וגם במהלך הפעילויות.
המשתתפים נפרדו בידיעה ש"חסידים אינם נפרדים" – והקשר רק העמיק וממשיך מעתה אל פעילות מעמיקה בלימודים ותמיכה רגשית וחינוכית לכל הילדים והמשפחות. יצויין כי קרן מרומים וקרן לטיסיה ואדוארדו אזר – פרשו את חסותם על היוזמה המרגשת, כחלק מהסיוע המקיף שלהם ל'קרן חסד מנחם מענדל'.
(צילומים: חוה רוזנר)
בראש חודש טבת התקיימה מסיבת חנוכה מוארת במיוחד בבית כנסת חבד אוהל יוסף יצחק הגוש הגדול תל אביב בהשתתפות עשרות מתושבות השכונה.
הערב נפתח בדברי ברכה לנשים מפי השליח של השכונה,הרב משה אברמד, ובהדלקת נרות החנוכה.
הנשים חגגו את חג החנוכה סביב שולחנות ערוכים מפוארים, ושמעו את סיפורה המרתק של סיגלית טולדנו מקצה העולם ובחזרה-סיפור מסירות נפש של אם יהודי׳ה שנישאה לגוי.
הזמרת קרן שירה – הקפיצה והרקידה את הנשים במסיבת חנוכה שמחה ועוצמתית.
שושי בקשי
אני זוכרת י”ט כסלו אחד כשהילדים היו קטנים. הלבשתי אותם במיטב מחלצותיהם ויצאנו לסבב של פיזור בגנים ובמעון, ובליבי תפילה: “אנא השם, שאף שכן או שכנה לא יעברו דווקא עכשיו”… ניסיתי להיבלע בקירות, מסתכלת בחשש לכל עבר…
אם ילד אחד לבוש חגיגי, מסתמא יתארו לעצמם שהוא חוגג יומולדת היום, וזו הסיבה למסיבה. אבל כולם יחד? בסתם יום של “חול”?
ואז, כשהם ישאלו, מה אענה להם? שהאדמו”ר הראשון של חב”ד השתחרר מבית הסוהר לפני מאתיים שנה?!
מה יעבור להם בראש על תשובה שכזו?
הם בטח יחשבו: 'את חוגגת היום, שמנהיג יהודי, דגול ככל שיהיה, יצא מבית הסוהר לפני מאות שנים? הזויה אחת. איזו הגזמה!'
ואז הבנתי שאני חייבת תשובה. לעצמי.
ישבתי עם עצמי ושזרתי את המאורעות עם המשמעות האמיתית הפנימית שלהם.
התוצר היה כל כך חזק שהשאיר אותי עם סימן קריאה אחד ענק.
המשפט כמו שכולנו יודעות לא היה על אדמו"ר הזקן כאדם פרטי, אלא על המשך הפצת תורת החסידות. ו"אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעינותך חוצה". הערעור, האור האדום נגע ואיים על תכלית בריאת העולם וכל העולמות כולם! ביאת המשיח תלויה ומותנית בהפצת מעיינות החסידות, היא זו שמכינה את העולם וסוללת את הדרך לביאת משיח. כך שבעצם על המאזניים התנדנד כל תהליך הגאולה ממש!!! מה נוגע יותר מתכלית הבריאה??? יש יותר מזה?
בי"ט כסלו ניתן היה סוף כל סוף לנשום לרווחה: הוסר הקטרוג, אור ירוק לתהליך הגאולה, וביתר שאת וביתר עוז. הרי לא דומה 'לפני פטרבורג' ל'אחרי פטרבורג'. לאין ערוך!
בפול גז לגאולה, עם כל הכוח
רק אז רפתה בי הדריכות. מאז חוגגת את י"ט כסלו בלב שלם ובראש מורם, וכך גם כל התאריכים החסידיים, שכולם ללא יוצא מן הכלל מהווים ציוני דרך בתהליך, ומקרבים אותנו עוד צעד בדרך אל היעד.
אז נכון, מגילת י"ט כסלו לא פותחת מהדורות חדשות וכותרות עיתונים. אבל אין אירוע בקנה מידה עולמי, יותר מדויק רב־עולמי שנוגע לכל סדר ההשתלשלות, לכל רובד בבריאה: מגוי באלסקה ועד קוף באוסטרליה. גם הזבוב שמזמזם לי באוזניים כעת… כולם! הגאולה נוגעת לכולם, בכולם.
לפעמים נראה לנו שהחדשות העולמיות: התחממות גלובלית, חילופי שלטון דרמטיים או שחדשות פוליטיות הן החדשות המסעירות – מה הוא אמר, מה הוא עשה, מה הייתה התגובה שלו. כמה רעש יש סביב זה (לאמיתו של דבר הכל קשור ומוביל לגאולה, זו ההסתכלות החסידית).
אבל חסידות דורשת פנימיות. לנטרל את ההשפעה של רעשי הרקע, ולהסתכל במבט פנימי. מבט של תכלית. זה המדד האמיתי לקבוע סדר גודל של אירועים.
ליובאוויטש מרכז העולם
קראתי לאחרונה סיפור מהרב מרדכי גורליק, שלמד בילדותו עם כמה מילדי אנ"ש בבית ספר ממשלתי. הם שמעו רבות בבית על העיירה ליובאוויטש, היא הוזכרה בגעגועים, בערגה.
בבית הספר הייתה תלויה מפה של רוסיה. באחת ההפסקות אחד מהילדים העלה רעיון: "בואו נחפש את ליובאוויטש במפה!" כולם הסכימו בהתלהבות. הם כל כך הרבה שמעו עליה, הם היו בטוחים שמדובר בלא פחות מעיר בירה…
הם מחפשים דקות ארוכות ולא מוצאים. עבר לידם המורה לגאוגרפיה שהתלהב מאוד שנשארו עוד ילדים שמתעניינים במקצוע המשעמם שלו… והוא שמח להתגייס לעזרתם, אבל לאחר דקות ארוכות של חיפוש גם הוא הרים ידיים. הילדים היו מאוכזבים מאוד.
"אתם יודעים מה? אמר להם המורה, בואו לחדר שלי, יש לי שם אטלס בו מצוינות כל הערים והעיירות ברוסיה, שם בטוח נמצא את ליובאוויטש שלכם". כולם הלכו אחריו בשיירה. המורה מחפש ארוכות, ואז מצביע בתרועת ניצחון על נקודה זעירה שבקושי אפשר להבחין בה ומכריז: "מצאתי! הנה, זו ליובאוויטש!"
הילדים לא האמינו למראה עיניהם. זו ליובאוויטש? זה לא יתכן! הם ראו ערים גדולות שמסומנות בכוכב, ערים קטנות יותר מסומנות בעיגול גדול, וליובאוויטש בנקודה כל־כך זעירה!
המורה חשב לרגע ואמר: "תראו, יש ערים גדולות, אבל למרות זאת מסמנים אותן בקטן בגלל שיש בהן מפעלים סודיים." כעת נחה דעתם של הילדים. בטוח שבליובאוויטש יש מפעל סודי. זה העניין.
הם החליטו בסיום הלימודים ללכת לביתו של אחד מזקני החסידים שלמד בצעירותו בליובאוויטש ולברר אצלו, וכך עשו. הם דפקו בביתו ושאלו אותו ללא שהיות: "איזה מפעל סודי היה בליובאוויטש?" החסיד שהיה פיקח, הבין מיד לאן הם חותרים. "כן, בליובאוויטש יש מפעל סודי". "איזה מפעל?" הם שאלו מרוגשים? "מפעל לליטוש יהלומים", הוא ענה במבט רב משמעות. הם הסתכלו על ביתו הדל ושאלו: "היית, ביקרת שם?" – "פעמים רבות" ענה החסיד. "ולמה לא לקחת קצת, זה יכול היה לעזור לך… היית אז צעיר", "לא הבנתי עד כמה זה יקר", ענה כשבעיניו דמעות.
כן, על המפה ליובאוויטש יכולה להיות נקודה זעירה, אבל לאמיתו של דבר היא מרכז העולם!!! שלא ניתן לחיצוניות להשתלט עלינו, לקבוע לנו מה עיקר ומה טפל. היו יהודים שכשבאו לראשונה ל–770 הופתעו לראות מקום פשוט, לא הוד לו ולא הדר. 'בייסמנט'… אבל איך אמר מזכירו של הרבי הרב חודקוב: זה המנוע של העולם!!! משם יוצאת אורה לכל העולם, מקום המקדש ממש.
החדשות המסעירות שלנו הן השיחות של הרבי, הכותרות הדרמטיות לקוחות מתוך ה"דבר מלכות". אלו החדשות האמיתיות, הנוגעות ביותר. האירועים הגדולים אלו התאריכים החסידיים, והמקום של הרבי הוא מרכז העולם.
לחיים!
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
הני אלישביץ
אפשר להגיד שליה קצת "צנחה עלי". כנראה בתור חלק מעבודת הבירורים הפרטית שלי. באחד משיעורי ה"דבר מלכות" היא פתאום הגיעה, השתתפה בשלושה־ארבעה שיעורים בהם הספקתי להתרשם מהאינטלגנציה שלה – שלצערנו באה יחד עם בורות כואבת בענייני יהדות, היא ניגשה אליי בסיום השיעור האחרון וביקשה בפשטות שנלמד בחברותא את ה"דבר מלכות" השבועי.
"כי זה עוד קשה לי, המון מושגים שאני לא מכירה, וכל המהלך המורכב של השיחה בכלל… אז חיפשתי מישהי שאיתה אוכל ללמוד בקצב שלי, והיא תסביר לי את כל הדברים שאני לא מבינה, בלי להפריע למה שקורה בשיעור". כך 'התנצלה' בחיוך מעט נבוך, והוסיפה:
"את רואה, אני עוד 'חדשה' בעסק, מנסה להיכנס לעניינים… אז נקבע לשבוע הבא? באיזה יום נח לך? אני אתגמש לכל זמן ומקום שיתאים לך!"
נו, אז קבענו…
וכעת אני לחוצה לגמרי.
באמת תכננתי לבקש מבעלי הסברים לכל נקודה קשה, ולהכין משלים ודוגמאות… אבל בסוף, כמה צפוי, לא הספקתי אפילו לקרוא את השיחה מראש, ועוד מעט ליה מגיעה, ואני יודעת שמלאכת שמיים בידי, מה עושים???
נקישות בדלת…. "רבי, זו הבת שלך שרוצה לחזור הביתה, אנא…"
תוך כדי התקדמות הלימוד התברר לי ה'טיימינג' המדויק עד דק של הלימוד שלנו. כאילו הרבי מה"מ הכין את השיחה הזו בדיוק בשביל לימוד פעם ראשונה של שיחה בעיון: 'אותיות' קצרות, שיחה קלילה, פחות הסתעפויות ומושגים חדשים… הודו לה'! אפילו מצאתי מיד בזמין סרטון של התוועדות אצל הרבי מה"מ בה שרים את "האדרת והאמונה" בניגון המארש הצרפתי והיא התרשמה מאד…
נו, כידוע ניגון פותח את הלב, אז ניסיתי להציע: "אות י"א, רוצה כעת את לקרוא?"
ליה שתקה לרגע, ואז התחילה: "יא. מדוע מזכירים זאת עכשיו?…"
אני מסתכלת עליה – למה עצרה? אין כאן שום ראשי תיבות או מילה בארמית/אידיש… היא נראית מאוד מתלבטת. שתקתי, נותנת לה את הזמן, ובאמת זה הגיע, בתנופה:
"תגידי, בחרת במיוחד בגללי שנלמד את השיחה הזו?! מה זה, שיחה שחצי ממנה סיפורים??? לא ככה למדנו בשיעורים עם כולם! ובכלל, תראי בהמשך המשפט – הרבי עצמו אומר כאן שחינכו חסידים שהעיקר זה לימוד תורה ולא סיפורי מופתים! אז למה עשית לי את זה?" כאב היה בעיניה, או עלבון, ואני נבוכתי לרגע.
דפדפתי אחורה בשיחה:
אכן. אות ה' – סיפור מלחמת האדמו"ר־הזקן בנפוליאון (וגם סיפרתי לה מה'פיענוחים' את הפרטים הנוספים), אות ו' – עוד קצת תיאור 'היסטורי' (היסטוריה זה סיפור, אלא מה?), אות ז' – שפע של סיפורים מהאדמו"רים (גם שם כמובן חגגנו עם העשרה מה'פיענוחים'), אות י' שוב נשמעת כמו סיפור מרתק…
אז רגע לפני שיסתדרו לי המילים לתשובה הראתי לה את הלוח, דפדפתי איתה ב"דבר מלכות", וראינו שזו השיחה של שבוע זה, בהשגחה פרטית.
ואז, אחרי שקראנו את תשובת הרבי באות י"א–י"ב – על חשיבות סיפור הניסים, וסיימנו בשעה טובה את השיחה, נזכרתי בספר של אמא שלי שתחי' "מודעות ותרפיה בשבילי הסיפור החסידי", הבאתי מהר עותק אחד, תוך שאני משרבטת עליו הקדשה עבורה, והקראתי לה קטעים שונים מתוך ההקדמה, החל מהפתיחה: "יש לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים"…
אחרי שהדלת נסגרה אחריה, נשמעה תחינה מהוססת מכיוון חדר הילדים:
"אמא, אפשר סיפור לפני השינה?"….
מושקא רייכמן, עטרת חיה
נעים להכיר
פאני בן–שמעון, אמא לשמונה ילדים כן ירבו, אישה נמרצת ופעילה. בתפקידה כרכזת בסמינר 'בית חנה' צפת, היא מנצחת בהצלחה רבה על ארגון שלל הפעילויות, הטיולים והתוכניות, הן לבנות הישראליות והן לבנות חו"ל.
זכרונות
פאני נולדה בירושלים לבית משפחת מנדלזון. כשמלאה לה חצי שנה נשלחו הוריה על ידי הרבי מלך המשיח לשליחות בוינה, אוסטריה. "גדלתי כ'ילדה של שליח' על כל המשתמע מכך. בבית הספר כמובן היינו צריכות להיות דוגמה חיה לכלל התלמידות, שבאו ממגזרים שונים. הזכרונות הכי אהובים עליי מתקופה זו הם של ערבי הנשים בהם אני ואחיותיי היינו שרות במקהלה". לאחר החתונה עברו בני הזוג בן–שמעון לגור במונטריאול, ליד הורי החתן.
ברכה במרוקו
במונטריאול הם גרו במשך שלוש שנים, שם נולדו שתי בנותיהם הראשונות. בעלה היה אחראי על מניין לצעירים בבית הכנסת של קהילת המרוקאים. מדי שנה בתאריך י"ד בשבט, יום ההילולא של רבי יצחק אבוחצירה, קבוצה מבני הקהילה הייתה מתארגנת לנסיעה לציונו במרוקו. פאני מתארת: "שנה אחת באו אנשי הקהילה לבעלי והציבו לו עובדה: 'בשנה הבאה אתה מגיע איתנו, הכרטיס עלינו'.
כעבור כמה חודשים טסנו לארץ ישראל לתקופת נסיון, כדי לבדוק את האפשרות למגורי קבע פה. היינו בטוחים שאותה הבטחה כבר לא רלוונטית, אבל מסתבר שהמרוקאים לא שכחו אותנו… מספר שבועות לפני היארצייט הם יצרו עם בעלי קשר והודיעו: 'אנחנו משלמים לך כרטיס מהארץ למרוקו, אתה חייב להגיע'. והוא הגיע. לאחר תפילה בציון, התקרב אליו אדם לא מוכר, הגיש לו כוס 'לחיים' ובירך אותו בברכה המנצחת: 'יהיה לך בן זכר השנה'. בעלי ענה 'אמן', ובזה לכאורה נגמר הסיפור.
רק לכאורה, כי בעצם כאן הכל התחיל. כעבור תשעה חודשים בדיוק נולד בננו הראשון. אבל עוד קודם לכן התחיל לו מסע רצוף הנסיונות שנועד בדיוק עבורנו"…
כאב לב
בקיץ הבא, בהיותה בהריון, הלכה פאני לבדיקה שגרתית. הרופאה הפנתה אותה לבדיקה נוספת של הערכת משקל, מכיוון שחשבה שהעובר גדול מדי.
פאני מגיעה לבדיקה בהנחה שמדובר בהליך קצר של דקות ספורות. לתמיהתה, הזמן עובר והטכנאית ממשיכה לבחון את המכשירים ולתקתק נתונים. עוברות עשר דקות, עשרים, שלושים, ארבעים דקות והחשש מתחיל להזדחל. הטכנאית קוראת לרופאה, וזו מסבירה בצער: "נראה שיש בעיה בלב של העובר, את צריכה לעבור בדיקת מיוחדת נוספת".
פאני ממהרת להתקשר לבעלה, שנמצא באופן זמני בישיבה בארץ ישראל למשך חודש אלול. היא מספרת לו את החדשות המלחיצות, והוא מנסה להרגיעה, אופטימי כתמיד: "הכל יהיה בסדר, בטח יתברר שלא קרה כלום".
לאחר סדרת בדיקות מיוחדות הגיעו התוצאות, והן לא היו מרנינות במיוחד. החדר השמאלי בלב לא התפתח כראוי, והעורק צר מדי.
"הבשורה נפלה עליי כשלא הייתי מוכנה באמת לכך. הקושי היה גדול, ובפרט שבעלי היה עדיין רחוק, בארץ ישראל. בכיתי, כמובן, ולאחר שנרגעתי מעט שאלתי: "מה זה אומר תכל'ס?". התשובה שקיבלתי הייתה שהתינוק יצטרך לעבור ניתוח מיד לאחר הלידה (ראי מסגרת).
הפרופסור שהיה אמור לבצע את הניתוח נתן לנו הדרכה מוקדמת והסביר שמדובר בניתוח לב פתוח. במהלכו מנתקים את פעילות הלב ומחברים למכונת 'לב מלאכותי', מנתחים את הלב לתיקון המום, ולאחר מכן השיא הוא חיבור מחדש אל הלב, ובדיקה האם הוא מצליח לתפקד או שמא…
וכאילו לא די בכל הדאגות הללו, הרופאים הזהירו אותם שיכול להיות שהבעיה הלבבית מצביעה גם על תסמונת דאון חלילה".
התורה מדברת אליי
ימי חודש אלול עברו על בני הזוג בבלבול ובדאגה, ואז הגיע 'היום הרת עולם' – ראש השנה. צועדים לבית הכנסת להתפלל, ביום הדין… כמובן מנצלים כל רגע פנוי לומר תהילים, תמיד יש על מה להתפלל ובטח שהשנה… מגיעה קריאת התורה. אחד המתפללים קונה עליה ומכבד את בעלה של פאני לעלות. בהשגחה פרטית מופלאה, התוכן של העליה אותה קיבל עסק בסיפורם של הגר וישמעאל. צמרמורת אוחזת בפאני כשהיא חוזרת לאותו רגע: "הרגשתי שהפסוקים מדברים ממש עליי – האמא שכואבת ופוחדת על גורלו של בנה. כשם שהגר לא רצתה לראות במות הילד, אף בי עלו מחשבות שאולי עדיף שלא אראה אותו, מאשר שייולד ואחר כך יילקח ממני חלילה. אבל אז המלאך אומר להגר "אל תיראי" – אל תבכי, הילד שלך יגדל ויחיה. אין מילים לתאר את מה שהרגשנו, ראינו בכך סימן מוחשי משמיים לכך שיהיה טוב".
כעבור ימים מספר, בי"ד בתשרי, תשעה חודשים בדיוק לאחר שבעלה התפלל בציון של האבוחצירה, נולד לבני הזוג בן זכר. וייקרא שמו בישראל… רגע, עוד קצת סבלנות.
פרידה קשה
כעת פאני עוברת לרגע שהיה הקשה ביותר עבורה בכל הסיפור. "מיד אחרי הלידה לקחו אותו ממני, ושמו אותו באינקובטור. בערב חג הסוכות העבירו אותו לבית רפואה אחר, בעוד אני נשארת בבית היולדות. לפני שהוא יצא הביאו לי אותו בתוך האינקובטור, כדי להיפרד לבינתיים. ראיתי אותו קשור בפנים, בוכה, וכל מה שיכולתי לעשות היה להכניס פנימה את היד וללטף אותו מעט. כל אמא יכולה לתאר לעצמה את הקושי העצום שעברתי"…
מכיוון שהיה זה חג הצמוד לשבת, ידעה פאני שלא תוכל לראות את תינוקה שלושה ימים. בעלה יוכל ללכת מספר שעות כל צד ברגל, אבל היא כיולדת טריה, כמובן לא תוכל לצעוד כך. כדי שהצוות הרפואי לא יחשוב שמדובר בהזנחה, פאני ובעלה הסבירו לצוות הרפואי שלא יוכלו לבקר את התינוק מסיבות דתיות, מלבד פעם אחת שהאבא יגיע ברגל.
מייאוש לתקווה
פאני ובעלה ציפו במתח לעבור את הניתוח בשלום ולהגיע אל הברית, אבל אז התחיל מסע של קשיים – בתחילה התינוק חלה בדלקת ריאות, אחר כך בטעות נדקר לו עורק ברגל ופחדו שניתוח יחמיר את המצב, וכך ההליך נדחה ונדחה, והם נותרים בסטטוס הקשה של המתנה. בנוסף, מצבו של התינוק הורע, והוא חובר להנשמה מלאכותית.
"בשלב מסויים נפלנו לייאוש", אומרת פאני בכנות, "פשוט התייאשנו מלחכות. זה היה יום שני בשבוע, ואמרו לנו שאולי יש סיכוי קטן שביום בחמישי ינתחו אותו. חזרנו לביתה של חמותי והיא ראתה את פנינו הנפולות. לפתע עלה במוחה רעיון. היא לקחה באקראי מכתב אחד מצרור המכתבים שזכו לקבל מהרבי מלך המשיח, נסעה לבית הרפואה וביקשה מהאחות בטיפול נמרץ להכניס את המכתב מתחת לכרית של התינוק".
הנס הבא היה מהיר ביותר. כבר למחרת בבוקר(!) התקבל טלפון מבית הרפואה: "בואו מהר, עוד חצי שעה הניתוח". ההורים הזדרזו אך לא הספיקו אפילו לראות את התינוק לפני.
ניתוח ותפילות
סוף סוף, אחרי עשרים יום קשים, מגיע הרגע.
הניתוח ארך שמונה שעות. בכל שלב של הניתוח מעדכנים את ההורים מה קורה, ובין לבין כמובן שפרקי תהילים רבים נאמרים בדמע.
באותו בוקר, כשאבי התינוק היה בתפילת שחרית, הוא קיבל את הטלפון המבשר על הניתוח. כשיצא מבית הכנסת פגש את הרב אריה לייב קפלן, ראש ישיבת תו״ת במונטריאול, שהתעניין בשלומו, כששמע על המצב, סיפר לו הרב: "שמעתי על הוראה מהרבי לאדם אחד, שגם אם אין לילד עדיין שם, משום שהברית נדחית – כשאתם מתפללים עליו תחשבו על השם שאתם רוצים לתת לו". בני הזוג אכן החליטו ביניהם על שם, ובכל תפילותיהם כיוונו עליו.
ואז מגיע השיא והם מתבשרים שהניתוח עבר בשלום, ב"ה.
לאחר הניתוח מחפשים בני הזוג את המכתב של הרבי, אך הוא נעלם. כל האחיות עזרו בחיפושים, אבל רק למחרת, כשהעבירו את התינוק ממיטת הניתוח למיטה רגילה, הם מקבלים טלפון: "מצאנו את המכתב של הראביי!"
איפה הוא היה? למרבה הפלא, המכתב שהה במשך כל אותן שעות מתחת לסדין מיטת הניתוח עליה שכב התינוק הרך. מי שמכיר את כללי הסטריליזציה בחדרי ניתוח יודע שזה ממש לא ברור מאליו.
הרבי חושב עלינו!
הניתוח עבר, המכתב נמצא, והגיע הזמן לקרוא את תוכנו. פאני ובעלה פתחו את המכתב בסקרנות ובהתרגשות. היה זה מכתב שכתב הרבי לאביו של בעלה, לאחר שהודיע על הולדת אחד הבנים. בתחילה מופיע בו הנוסח הרגיל, וברכה שיזכו להכניסו לברית. כמובן שהם שמחו מאוד לראות את ההשגחה והברכה, אבל הסיום של המכתב היה המפתיע ביותר:
"זה עתה נתקבלה ההודעה שנקרא שמו בישראל יוסף יצחק שליט"א".
בני הזוג בן שמעון נאלמו דום. יוסף יצחק היה השם שתכננו לקרוא לבנם, ועליו כיוונו במשך כל הזמן הזה!
ומה באמת פשרו של המכתב הבלתי שגרתי, שכולל הן ברכה לקראת הברית, והן הודעה על השם? פאני מסבירה לנו: "ניסינו לברר עם חמי מה קרה שם, אי אז לפני שלושים שנה. מסתבר שהוא כתב לרבי על הולדת הבן, לא קיבל תשובה אז כתב שוב אחרי הברית, והרבי ענה באותו מכתב, שמן הסתם המכתב נשאר היכן שהוא במזכירות או על שולחן הרבי.
בעצם כשמתבוננים במופת הזה, רואים את עומק האהבה של הרבי: הרבי חשב עלינו כבר לפני שלושים שנה, וסידר את התשובה לחמי במכתב אחד, כדי שנקבל ברכה מעודדת ומדוייקת כל כך, בדיוק בזמן שהיינו כה זקוקים לה! הרגשנו ואף ראינו במוחש – הרבי תמיד חושב עלינו"!
עולים לארץ ישראל
בגיל חודשיים סוף סוף נערכה הברית, אך האתגרים עוד לא תמו. במשך חצי שנה לאחר הניתוח יוסף יצחק התינוק עדיין קיבל הזנה דרך האף, והוריו נאלצו ללמוד להאכיל אותו כך. שבועיים לאחר שהשתחרר מבית הרפואה, עלתה משפחת בן שמעון לארץ ישראל, כאן נערך לו ניתוח לב נוסף.
בתקופה מאתגרת כל כך אין ספק שההתמודדות לא פשוטה. פאני משתפת מאין מצאה את הכוחות: "ידוע שברוחניות עלינו להביט על הנמצאים בדרגה גבוהה מאתנו וללמוד מהם, ובגשמיות עלינו להסתכל על מי שבמצב נמוך מאתנו. מקרה אחד כזה זכור לי, על מפגש מול צרות קשות בהרבה, שלימד אותי להעריך את הטוב שקיבלנו.
היה זה לאחר הניתוח השני בארץ ישראל, היינו מאושפזים עדיין מכיוון שהרופאים לא הסכימו לשחרר את התינוק כאשר הוא עדיין ניזון דרך האף. התנאי שהציבו לנו היה: או שילמד לאכול כרגיל, או שנזין אותו דרך הקיבה. העבירו אותנו למחלקת ילדים, ובחדר הייתה מאושפזת ילדה בת שלוש. בשבועיים ששהינו שם, התפתחה שיחה ביני לבין אם הילדה, והסיפור ששמעתי ממנה היה נורא:
הילדה החולה היא אחת משתי תאומות, ובגיל תשעה חודשים אבחנו פער בין ההתפתחות שלה לשל תאומתה. לאחר בדיקות התברר למרבה הצער שהיא סובלת ממחלה כרונית סופנית. בעצם, הילדה כרגע מאושפזת לטיפולים שיכולים רק 'לדחות את הקץ', ולא למגר את המחלה.
הסיפור הקשה הזה הכניס אותי לפרופורציות. עברנו קשיים רבים, זה נכון, אבל אנחנו עם הפנים קדימה וב"ה יש תקווה והכל ניתן לטיפול".
מילה לסיום
פאני מדגישה שוב, שהנס הגלוי עם המכתב של הרבי, היה העידוד העיקרי שנתן להם אנרגיה לשלבים הקריטיים של הניתוח וההחלמה ממנו, וגם להמשך האתגרים שעוד נכונו להם. "תמיד חשבתי שהסיפורים האלה לא קורים אצלי", היא מחייכת, "מסתבר שכולנו מוקפים בניסים".
נקודה נוספת שפאני רוצה לחדד: "כששואלים אותי איך הצלחנו להתמודד, אין לי תשובה קונקרטית. כלומר, זו לא אני שמצאתי דרך להתמודד, אלא כל הכוחות מגיעים לאדם בחבילה אחת עם הנסיונות. אנחנו פשוט השתדלנו לנצל את הכוחות האלה עד תומם"… פאני נותנת לנו את המשל הידוע, שבשעת סכנה ריכוז האדרנלין עולה בדם ומאפשר לאדם לבצע פעולות שבאופן רגיל הוא אינו יכול לבצע.
"אסיים בתודה", אומרת פאני, "אין לי ספק שבלי הבטחון שתורת החסידות מעניקה, וכמובן בלי ההתקשרות לרבי והכתיבה מעת לעת – לא היינו שורדים את התקופה הקשה הזאת. תודה לה' יוסף יצחק כיום הוא ילד שגדל והתפתח יפה, ובעזרת ה' נמשיך לרוות ממנו ומכל ילדינו רוב נחת. זכינו לראות ניסים גלויים, והמעט שאנו יכולים לעשות הוא לפרסם אותם!"
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
הודעה מהנהלת צבאות ה': אמהות ובנות יקרות, עקב פניותיכן הרבות, אנו מפרסמים כי כבר בתחילת חנוכה לצערינו, אזלו המקומות לגמריי בשבת צבאות ה' שתתקיים בשבת הקרובה, לחיילות סניפי הנבחרת. הרישום הגדול של מאות חיילות מכל רחבי הארץ, גרם שהרישום נסגר מוקדם. אנו מסיימים את ההכנות לקראת השבת בצורה הכי טובה בגשמיות ורוחניות עבור כל החיילות שהספיקו להירשם ב"ה.
מאות מנשות ירושלים והסביבה השתתפו בשבוע שעבר (רביעי), נר רביעי של חג החנוכה ביום העיון המסורתי של 'אור חיה' המרכז העולמי לאישה היהודיה.
לאירוע שנפתח בשעות הבוקר המוקדמת נהרו מאות נשים ובנות שהגיעו לבוקר מיוחד ועיוני במשנת החסידות ושל רבותינו נשיאנו נ"ע. כבר בשעות המוקדמות התכנסו הנשים במלון לאונרדו פלאז'ה שאירח את הנשים לארוחת גורמה חלבית כשרה למהדרין.
הגב' דניאלה גולן יו"ר 'אור חיה' פתחה בשיחה של הרבי על פרשת השבוע וחג החנוכה. מחלוקת בית הלל ובית שמאי, נשא דברים הרב אליהו ויכנין מרבני ישיבת 'מעיינות' בעיר, שלאחמ"כ נשא דברים הרב מ"מ ערד שדיבר על החשמוניאות של דורינו.
השחקנית יהודית אריה קינחה במופע "הכח לצמוח והאתגרים שלו". בסיום נערך הגרלה על דולר של הרבי בהגרלה בפומבית.
יום העיון נערך כמיטב המסורת בימי החנוכה, לעילוי נשמתם של שלושת תלמידי ישיבת תומכי תמימים שנהרגו בתאונת דרכים באילת לפני כחמש עשרה שנה בדרכם למבצעי החנוכה בדרום: הת' לוי הכהן הענדל ע"ה, הת' משה גולן ע"ה, והת' יהונתן ביטון ז"ל.
שבוע טוב, חודש טוב וחנוכה שמח חברות יקרות!
רגע לפני שבת היית במרתון, כן, שבת שנכנסת הכי מוקדם בשנה, וצריך להספיק גם הדלקת נרות חנוכה וגם הדלקת נרות שבת..
בקיצור, לא חידשתי כאן כלום,
נו, התנחמתי בכך שנגמור מוקדם את הסעודה ואני "אעוף" לישון מוקדם.
נגמרה הסעודה, יחסית בשעה מוקדמת, ו… הבן שלי שחזר מהישיבה רוצה לדבר איתי ולשתף אותי בחוויות שעברו עליו בשבועיים האחרונים, מה אני אגיד לו; לא??
הקשבתי לו במלוא תשומת הלב (נו ,לא חכמה שהצלחתי, שבת! אין פלאפון ברקע).
כבר נהיה מאוחר והלכנו לישון, שוב "התנחמתי" שאוכל לקום מאוחר, כי בשבת אני לא יוצאת לעבודה, אך הקטן שלי שומר על סדר יום. קם בחמש וחצי בבוקר, אין אפשרות שאני אשן עד מאוחר..
לא יודעת איך את היית מגיבה במקומי, אני כן בוחרת לשתף אותך בגבורה האישית שלי בחג החנוכה: במקום לכעוס או להרגיש פספוס על השינה שחלמתי עליה, נעמדתי ליד החנוכיות עם הבזיכים הריקים והודיתי לה' שהיה לי למי להקשיב בערב ולמי לקום בבוקר יש הרבה חברות שלי שעדיין אין להם את האושר הזה.
אז את שקוראת עכשיו את מה שכתבתי, אני ממליצה לך לרגע אחד לעצור, ולמצוא מעלות במצב הקיים והעכשוי שלך!
אם כבר חיתנת ילדים והם באו לשבת והשאירו לך בית הפוך.
תודה שיש חיים ובאו לבקר.
אם יש לך ילדים מתבגרים שמסכימים לשתף אותך בחוויותיהם,
תגידי תודה, יש מתבגרים שלא משתפים את הוריהם.
עדיין אין לך מתבגרים, ואת אמא לקטנטנים שהופכים כל יום את הבית מחדש.. תודה על כוחות שה' מגלה בך, לסדר כל יום מחדש.
ואם את אחת מחברותיי שעדיין לא נשואה, תודה לה' שאת יכולה לנהל לך את הזמן לפי מה שמתאים לך! ובעז"ה בקרוב ממש כבר ישתנה המצב ותזכי גם את למצוא את האחד המתאים לך בבריאות ובשמחה.
אוהבת אותכן המון, שרה
מורן קורס
לכל משפחה יש מנהגים מיוחדים משלה, הפעם, אשמח לשתף אתכן במנהג שקבענו לעצמינו מידי חנוכה,לפני כמה שנים התחלנו לבקר קשישות גלמודות, ומאז זה כבר היסטוריה, כל חנוכה אני מתקשרת לעזר מציון ומבקשת ממנה טלפונים של קשישות שישמחו לביקור- בעלי אני והילדים מתארגנים עם משחק קצר או הצגה לעיתים אפילו רק שרים שירים ורוקדים,מדליקים חנוכיה, משוחחים קצת או הרבה תלוי בכוחות של הקשישה שאותה אנו מבקרים וזהו.
באמת לא משהו מיוחד שמצריך הכנה מיוחדת. אבל אין לכן מושג-
כמה אור, יותר מאור נרות החנוכה אנחנו מרגישים שהארנו בעולם.
בחנוכה השנה, בנר רביעי, האחראית על הקשישות באור יהודה- יצרה איתי קשר ואמרה שאם אנחנו כבר בדרך לביקורי קשישות- האם נוכל לבקר אצל קשישה שמתנדבים אחרים היו אמורים לבקר אצלה אך זה לא הסתדר להם והיא נורא התאכזבה, אמרנו לה- בשמחה רבה וכך הכרנו את שושנה.
כשנכנסו לביתה היא כל כך שמחה ואמרה: "שלוש לילות הדלקתי חנוכיה לבד, חיכיתי שאולי מישהו ידפוק בדלת, ויאמר לי- בואי אדליק איתך, אבל זה לא קרה."
כ"כ התרגשתי שבאמת הצלחנו לשמח מישהי בחג הזה. שהצלחנו בלי להפוך ערים וגבעות לגעת בלב של יהודיה זכה וטהורה, וכמה כאלה יש בנינו?
שרק צריכות שיתייחסו אליהן..
אני חושבת שאצלה קיבלנו שיעור לחיים.
כמו שאתן רואות היא נושמת עם מכונת חמצן, אפילו בלילה, בשינה היא מחוברת למכונה. היא שיתפה אותנו שכבר שנתיים אסור לה לצאת מביתה. המטפלת שלה, מביאה לה את כל המצרכים הדרושים.
בנוסף היא סיפרה לנו על בנה שנלחם במלחמת שלום גליל והתעוור בעינו, וכיצד הוא מגיע פעם בשבוע במסירות נפש מרחוק לבקר אותה עם מונית וכלב הנחיה שלו. היא המשיכה לספר על החיים שעברה, כיצד היא התמודדה עם המון מצבים מורכבים בחייה. כאילו רק חיכתה שמישהו יקשיב לה..
הבנים הקטנים שלי שבד"כ אין להם סבלנות לשבת ולהקשיב יותר משתי דקות, הקשיבו לה בהאזנה מלאה, וכשיצאנו שאלתי את ילדי- מה הם חושבים על מה שהם ראו ושמעו? מה הם הרגישו?
ואתן יודעות מה הם ענו לי?
הם אמרו- "לא ידענו כמה אפשר לשמח אנשים בלי לעשות כלום,
כמה פעמים היא הודתה לנו, שהגענו, שהפעם היא לא מדליקה לבד נרות חנוכה.
שיש מי שנמצא לידה."
לא שילדיה לא מגיעים לביקור, הם מגיעים, אך הם גרים מאד רחוק, לכן היא זוכה לביקורים קצרים. ולרוב במשך היום. בלילות- קשה לה מאד.
הבדידות חונקת.
האמת, שחשבתי על תשובת ילדי,ולעניות דעתי תשובתם מאד עמוקה אם חושבים על זה.. כמה כל אחת מאיתנו יכולה לשמח כל אחת- בלי לעשות משהו מיוחד.
אם רק נתבונן בזה- נרגיש רצון עז לעשות יותר. ובנינו, הנתינה היא התרופה הטובה ביותר לכל עניין ודבר. לכל רגש שלילי שמגיע, שמציף אותנו. הנתינה היא פועלת בתוכנו עמוק בנפש.
כבר שנים שאנחנו במסורת הזו- משמחים קשישים בחגים. וכל פעם מחדש אנחנו מקבלים הרבה יותר מאשר שאנחנו נותנים. ממליצה בחום- שכל אחת תחשוב עם עצמה- את מי שהיא יכולה לשמח החג?
למי היא יכולה להאיר?
ותזכרו, שהמעט שלנו- זה הרבה בשבילם.
חנוכה שמח ומאיר, ושנצליח להאיר את אור החג גם לאחרים שמסביבנו.