אסתי לנצ'נר, עטרת חיה
אחד האויבים הכי גדולים שלנו מול עצמנו הוא אויב קטן, כמעט בלתי נראה. כל כך קטן עד שאנחנו שוכחים שהוא קיים. אני מדברת על אויב השכחה. אויב שיכול לגרום לנו לשלל מצבים בלתי נעימים. החל מטעויות מביכות כמו לשכוח את יום ההולדת של בן הזוג/אחד הילדים ועד לטעויות הרות גורל כמו שכחת ילד ברכב – לא על אף אחד מישראל.
ככל שהטכנולוגיה מתקדמת והופכת את החיים שלנו ליותר נוחים, אנחנו צריכים לזכור פחות. אם בעבר כל ילד ידע בעל פה את כל מספרי הטלפון של כל בני המשפחה, הרי שהיום אין בכך כל צורך. הטלפון זוכר בשבילנו הכל וגם, גורם לנו קצת לשכוח הכל.
התיישבתי לשיחה עם שתי נשים ששיתפו בגילוי לב מקרים מחיי היום-יום והסיפור שלהן הוא הסיפור של כולנו.
שכחה אחת יותר מדי
גאולה, אם לארבעה, יועצת חינוכית מספרת:
"אף פעם לא תפסתי את עצמי כאחת עם בעיות זיכרון. להיפך, כנערה הייתי לומדת ומשננת על-פה לא מעט פרקי תניא. תמיד כשהיו מבצעים של למידה בעל פה הייתי מובילה ונהניתי מזה מאוד. אולם היום, לאחר ארבע לידות ב"ה, משהו השתנה. זה אמנם לא ברמה של פגיעה ביכולת התפקוד ביום-יום אבל זה בהחלט לא פשוט להבין שאני כבר לא יכולה לסמוך על הזיכרון כמו בעבר. זה מתבטא אצלי בעיקר בדברים קטנים ביום-יום כמו לשכוח תור לרופא או להשאיר את החלב על השיש בבוקר ובצהרים לחזור ולגלות שהוא התקלקל.
"אני זוכרת מקרה אחד מאוד לא נעים. הייתי כחודשיים אחרי הלידה של הבן השני, הגדולה שלי הייתה אז רק בת שנה וחצי והייתה במעון. זה היה בזמן חופשת הלידה שכל אחת שעברה לידה יודעת שאפשר להגיד הרבה דברים על התקופה הזו, אבל חופש זה לא… בעלי לא היה בעיר ואני הייתי אמורה ללכת ולקחת את הגדולה שלי מהמעון. היום עבר במהירות והייתי טרודה ועסוקה בטיפול בתינוק כך שפשוט שכחתי לגמרי שאני זאת שצריכה להוציא אותה היום.
"בשעה ארבע ורבע, אני מקבלת טלפון מהגננת שלה. הייתי כל כך לא מרוכזת שלא שמתי לב לשעה ומאוד נבהלתי שהיא מתקשרת באמצע היום. 'הכל בסדר עם מושקי???' שאלתי מיד כשעניתי. היא ענתה שכן ושהיא התקשרה לבדוק אם הכל בסדר אצלנו כי אף אחד לא בא לקחת אותה. הרגשתי כיצד הדם אוזל לי מהפנים והתמלאתי בושה נוראית – 'איך יכול להיות שאני שכחתי את הבת שלי?!'. בקול חנוק מדמעות גמגמתי 'סליחה' וניסיתי להבין איך אני מתארגנת הכי מהר שאפשר ויוצאת עם התינוק לכיוון המעון שנמצא במרחק עשר דקות הליכה. למזלי, הבת שלי זכתה במטפלת שמעבר לכך שהיא מטפלת מסורה מאוד היא גם אישיות מדהימה. היא הרגיעה אותי ואמרה לי שהיא מבינה את המצב ושהיא שולחת אליי את הילדה שלי עם בתה הבוגרת. לא היו לי מילים להודות לה. מצד אחד, התביישתי כל כך! ומצד שני, כל כך שמחתי על פתרון הבעיה. לקח לי המון זמן להירגע אחר-כך והתקשיתי להבין איך קרה לי דבר כזה מביך. ב"ה שזה נגמר בטוב.
"מושקי שלי כנראה כבר לא זוכרת את אותו מקרה אבל אני יצאתי מזה עם סוג של טראומה קטנה. והיום אם יש משהו שאני עושה הכל כדי לא לשכוח זה העניין של הוצאת הילדים מהמסגרות".
מזכיר אישי נייד
"אחד הדברים שמאוד עוזרים לי לא לשכוח דברים זה תזכורות בנייד. הייתי רוצה שהסלולרי יהיה פחות נוכח בחיים שלי, אבל אין לי כל כך ברירה. העבודה שלי מחייבת אותי להיות זמינה והטלפון נמצא קרוב אליי רוב היום כך שתזכורות בו הן דבר מאוד יעיל עבורי. אני מכניסה ליומן בנייד כמעט כל דבר. גם דברים שאני בטוחה שלא אשכח. זה נותן לי ביטחון שהדברים בשליטה. החל מתזכורת על תור לרופא, יום הולדת למישהו מהמשפחה, שיחת טלפון שאני אמורה לקיים, תאריך אחרון של מסמכים להגשה ועוד. זה מאוד עוזר לי ומונע המון אי נעימויות שיכולות להיווצר מהשכחה. אני ממליצה לכל אחת להשתמש בתומכי זיכרון שעוזרים לה".
שכחה שווה זמן
מירי, אם לשניים מספרת:
מירי מעידה על עצמה שהיא טיפוס מפוזר ושכחן: "אני חושבת שלהתקדמות הטכנולוגיה יש לא מעט יד בכך שאנשים פחות זוכרים דברים. היום, יש כל כך הרבה דברים שנעשים בשבילנו. רוב המכשירים האלקטרונים שיוצאים היום לשוק מתחרים על התואר 'מי חוסך הכי הרבה זמן והתעסקות ללקוח'. יש בזה המון דברים טובים כי יש לנו היום יותר זמן להקדיש לדברים אחרים, אבל יש לזה גם אפקט הרסני בכך שאנחנו פחות מפעילים את המוח ופחות זוכרים לעשות דברים לבד.
"שנים שאני מתמודדת עם השכחנות שלי. מי שהצליח לגרום לי לאיזון בשנים האחרונות הוא בעלי, שבניגוד אליי הינו טיפוס מאוד מסודר שזוכר כל דבר. לפעמים זה יוצר קשיים וקונפליקטים אבל לרוב זה שומר על איזון בבית.
"לפני מספר שנים, למדתי הוראה ב'בית המורה' בבני ברק. גרתי אז בצפון ונסעתי מספר פעמים בשבוע לבני ברק בתחבורה הציבורית. יום אחד נסעתי ללימודים, באותו יום התקיימו בחירות לרשויות המקומיות ובבתי הספר לא התקיימו לימודים. שכחתי לבדוק את לוח החופשות ונסעתי כרגיל. הגעתי עד לשער המוסד ועמדתי מול דלת נעולה עם מודעה פשוטה שעליה כתוב כי בעקבות הבחירות הלימודים לא יתקיימו. אני זוכרת את עצמי עומדת מול הדף הזה, מתוסכלת ובעיקר מאוכזבת מעצמי. אם רק הייתי בודקת את לוח החופשות הייתי חוסכת לעצמי נסיעה של שעתיים לכל כיוון!
"זו לא הפעם הראשונה שחוסר הארגון והשכחנות עולים לי בבזבוז זמן מיותר וכל פעם מחדש זה מתסכל ומאכזב. עם השנים אני לומדת להתנהל בצורה יותר יעילה ומתוכננת וזה חוסך לי הרבה מאוד 'בלאגן'".
לא לשכוח לזכור
פניתי לשיפי פרידמן מאמנת אישית, המתמחה בקשב, ריכוז ומיומנויות למידה שתעשה לנו קצת סדר בדברים.
"שכחה היא האויב של כולנו, זה טבעי ואנושי ואין אדם שיכול להעיד על עצמו שמעולם לא שכח שום דבר. יותר מזה, השכחה היא מתנה של הקב"ה. המוח שלנו קולט כמויות אין סופיות של מידע במהלך היום-יום. ביום אחד נכנסים למוח שלנו מיליוני צבעים, ריחות, צורות, מילים וכו' והמוח שלנו לא מסוגל להתמודד עם כל כך הרבה מידע. לכן הקב"ה נתן לנו מתנה שרוב הדברים שאנחנו רואים עוברים איזו שהיא מסננת. יש דברים שאנחנו רואים/שומעים ואנחנו בכלל לא שמים לב אליהם, ויש דברים ששמנו לב אליהם אבל הם כמעט מיד נשכחים. אפשר לדמות את העניין הזה לגרף שהולך ויורד. יש דברים שאנחנו לא רואים בכלל, יש דברים שאנחנו רואים ושוכחים מיד ויש דברים שככל שעובר הזמן הם נשכחים מאיתנו. הדברים האלו עוברים לצד האחורי, זאת אומרת שהמידע הזה אכן קיים ומאוחסן אצלנו איפשהו בראש אבל אנחנו לא זוכרים אותו.
"ישנה הפרעה מאוד נדירה שאנשים לא שוכחים כלום. עד כדי כך שהמוח שלהם מסוגל לזכור לפרטי פרטים מה קרה להם בכל יום ויום במשך שנים ארוכות. אנשים שמתמודדים עם ההפרעה הזו סובלים מאוד. על אף שזה נשמע מאוד נחמד לא לשכוח כלום (זה יכול להיות יעיל מאוד במבחנים) זה גם מאוד קשה. תחשבו על זה שאדם לא שוכח מילה פוגעת מאוד שנאמרה לו לפני יותר מעשרים שנה, או שהוא עדיין זוכר לפרטי פרטים מקרה לא נעים שהוא היה עד לו וכדומה. השכחה היא מנגנון הגנה חשוב מאוד ששומר לנו על השפיות.
"אז מתי יש בעיה? כשיש דברים שאנחנו כן רוצים לזכור אותם אבל אנחנו לא מצליחים. הדברים האלו עברו מעצמם לאחסון האחורי ואנחנו לא מצליחים לשלוף אותם".
אם כך, ממה נובעת שכחה ביום יום?
"השכחה ביום-יום נובעת מעומס ומהצפה. זה יכול להיות עומס של עבודה, מטלות יום-יומיות של החיים, עומס רגשי וכו'. כשאדם חווה עומס מאוד גדול המוח מנסה להקל עליו ומסנן לו הרבה מידע, בתוכם גם המון דברים שהוא דווקא כן רוצה לזכור. אפשר לראות את זה במיוחד כאשר האדם מוצף מבחינה רגשית. בימים אלה, הרבה מאוד מאיתנו חווים עומס רגשי בעקבות משבר הקורנה. כל עומס שנובע ממעמסה רגשית שמעסיקה את האדם, השקיעה בקושי לא מותירה אותו פנוי להתעסק בדברים אחרים – חשובים ככל שיהיו ואף לשכוח אותם.
"אנשים שמאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים יותר בקלות לשכוח כל מיני דברים. בכללם דברים שהם רוצים לזכור וזאת משום שהמוח שלהם קולט הרבה מאוד מידע. רצים להם במוח המון רעיונות ושטף עצום של מחשבות. זה מתבטא בין השאר בתשומת לב לפרטים צדדיים, מדובר על שטף מחשבות גדול הרבה יותר משל אדם רגיל. אפשר לדמות זאת למה שמוכר בחסידות כ'אורות' בלי 'כלים'. לבעלי הפרעות קשב וריכוז קשה מאוד לסנן בין העיקר לטפל ולכן הרבה פעמים הם זוכרים את הדברים הפחות חשובים ושוכחים דברים חשובים. אדם בעל הפרעות קשב וריכוז יכול לזכור שיר ש'תפס אותו' למרות ששמע אותו רק פעם אחת, אבל לא בטוח שיזכור לשלם חשבון חשמל וכדומה".
דרכים לזכור מטלות יום-יומיות
"על מנת לא לשכוח דברים אנחנו משתמשים בכל מיני תומכים ועוגנים, נקודות אחיזה שיוכלו לעזור לנו לא לשכוח אותם. העצה הראשונה והכי מוכרת היא לכתוב את הדברים, לכתוב תזכורות. זו עצה טובה, אך למי שיש עומס על הראש קשה מאוד ליישם אותה משום שאם אני אדם כל-כך שכחן, או שיש לי הפרעת קשב, או שאני כרגע בתקופה עמוסה – קרוב לוודאי שגם יהיה לי קשה לכתוב את הדברים ולנהל יומן בצורה מסודרת. הרבה אנשים מספרים שהם אכן מנהלים יומן, אבל לא זוכרים להסתכל בו… או כותבים את התזכורות שלהם על פתקים ולא זוכרים איפה הם שמו אותם. כך שהשיטה הפשוטה הזו של לכתוב את הדברים צריכה להיעשות בצורה שנכונה לכל אדם באופן אישי.
"מספר דרכים קלות ויעילות לזכור דברים:
יומן אחד: לרכז ולארגן או לפחות להשתדל שזה יהיה כך שכל התזכורות היו במקום אחד. אם נוח לי לכתוב תזכורות בנייד אז שכל התזכורות שלי יהיו אך ורק בנייד, אם נוח לי פתקים על המקרר אז שהתזכורות שלי יהיו אך ורק על המקרר וכדומה.
שגרת בוקר: ליצור שגרה קבועה, טקס בוקר של בדיקת תזכורות. בין אם זה כל בוקר לפתוח את היומן או להקדיש דקה להסתכל על התזכורות שכתבתי על המקרר וכו' כמו שאני קמה בבוקר ומצחצחת שיניים, כך אני מקדישה דקה להסתכל על התזכורות. עליי לדאוג שהפעולה הזו תיכנס לתוך המערכת, כמו שאני לא זוכרת כרגע אם נטלתי ידיים בבוקר אבל ברור לי שעשיתי את זה כי זה חלק משגרת הבוקר, כך גם בקשר להסתכלות על התזכורות. שגרה כזו עוזרת לדברים להתקיים.
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אם זה אפשרי, יש להיעזר באנשים שיזכירו לנו לשבת לרכז את המטלות היום-יומיות שלנו.
יש אדם בשם ערן כ"ץ שהוא עשה שיא גינס בזיכרון ויש לו ספר שנקרא 'סוד הזיכרון המצוין'. הוא למעשה לקח את השיטות המוכרות האלו של העוגנים שהזכרנו קודם והוא הלך ופיתח את זה לרמה של אמנות. מאוד מומלץ לקרוא את הספר ולמצוא בו עולם שלם של דוגמאות יעילות ויצירתיות לזכור דברים".
דרכים לזכור מטלות לימודיות
"גם בתחום הלימודי הדרך לזכור דברים היא להשתמש בתומכי זיכרון. לדוגמא, צבע לפי נושאים – נחשב כתומך זיכרון מאוד יעיל לאנשים ויזואליים. או לקרוא את החומר בקול ובמנגינה, שזו דרך לימוד שמוכרת לנו מדברי חז"ל שמי שקורא בקול התלמוד שלו משתמר. דרך נוספת לזכור את הדברים היא דרך ראשי תיבות. כמו בתחום של זכירת דברים ביום-יום כך גם בזכירת מטלות לימודיות- לא הכל מתאים לכולם וכל אחת יודעת מה עובד אצלה.
"יש נטייה להשמיץ את הלמידה בצורת שינון. אבל לשנן את הדברים ולחזור עליהם כן יכול להיות לעיתים מאוד יעיל במיוחד כשמדובר במיומנות מעשית. כמו בנגינה, כל מורה מתחיל למוזיקה ידע להגיד שאם לא מתרגלים, לא מתקדמים. זה נכון לעוד המון תחומים בחיים כמו נהיגה. כל מי שלמדה נהיגה יודעת לספר איך בהתחלה הכל הרגיש כל כך מלחיץ עם המון פרטים לזכור, אבל ככל שנוהגים יותר, הנהיגה הופכת להיות מיומנות פשוטה כמו הליכה. השינון והתרגול הופכים את הדברים להיות אוטומטיים והרבה יותר קלים".
זיכרון ורגש השמחה
"אנחנו נוטים לזכור יותר בקלות דברים שמתקשרים לנו לרגש. בפרט רגש חזק של שמחה, התרגשות ולחילופין עצב או פחד. אנחנו תמיד נזכור טוב יותר דברים שנגעו לנו ברגש. לא משנה באיזו צורה ואפשר לתעל את זה לזכירת דברים. המטרה שלנו כמובן היא שזה יהיה יותר מרגשות חיוביים. אני יכולה לקחת משהו מצחיק, מרגש או משמח ולקשר אותו לדבר שאני רוצה לזכור וכך יש יותר סיכוי שאני אזכור את הדברים".
לסיכום, "שכחה, היא מצב שיכול לקרות לכולנו. ברוב המקרים מדובר בנסיבות החיים כפי שצוינו בכתבה, אך עם זאת, יש להיות בערנות כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו (בעיקר אנשים מבוגרים). כי כאשר בעיות הזיכרון מפריעות לתפקוד היום-יומי יש לפנות לבדיקת רופא משום שבמצבים של שכחה שמקורה במצב נוירולוגי ישנה חשיבות עצומה לגילוי מוקדם.
