החופש הגדול הגיע! מה האסוציאציה הראשונה שעולה לך? כיף? ים? שמחה? הרבה הורים מתקשים לצייר לעצמם את התמונה הפסטורלית הזו בראש. הדבר הראשון שהם חושבים עליו בהקשר של חופש הוא: רעש, בלגן ובעיקר הרבה מריבות בין הילדים. למה באמת ילדים רבים כ" הרבה?

לרוב ילדים רבים כדי לזכות בתשומת לב שלכם ההורים. לילד יש צורך להרגיש אהוב, בעל מקום ומשמעותי  ובדרך הזאת הוא בודק  את הערך שלו במיקום המערך המשפחתי. הרבה הורים שואלים  את עצמם שוב ושוב האם להתערב ואם כן מתי וכמה? אז כמובן שאין תשובה אחידה לשאלה הזו אך כדאי לדעת  שהתערבות ההורים במריבות, כמעט בכל המקרים, מוסיפה שמן למדורה ומלבה את המריבה במקום להפסיק אותה.

צריך גם לזכור שכאשר אחים רבים, הם לומדים להתמודד, לעמוד על שלהם, לוותר, להתפייס. הילדים מתאמנים במריבות וזוכים  ללמידה שתכין אותם לחיים החברתיים שממתינים להם בחוץ לאורך חייהם. הריבים בין האחים הם הכנה לחיים האמתיים! אמנם אנחנו כהורים מנסים להגן על הילדים אבל כדאי לקחת בחשבון שלא נוכל לנצח למנוע מהילד את ההתמודדויות בחיים.

כמובן שכשההורים שמים לב שהמריבה הולכת ומקצינה, יש מקום לגשת ולבדוק מה קרה וכאשר המצב נעשה בהחלט מסוכן דרושה ואפילו חובה על המבוגר להתערב! אך חשוב לזכור שמטרת התערבות ההורה היא לסייע לילדים ליצור תקשורת באופן שונה אך  לא במטרה לפסוק דברים. אכן, הנושא של מריבות בין אחים מהווה את אחד הקשיים הנפוצים ביותר של הורים. ישנו הקושי לעמוד מנגד בגלל הרעש, וכמובן יש את הדאגה לקטן או לחלש, אך הקושי העיקרי במריבות ילדים הם הרגשות השליליים שמציפים אותנו מול המריבות.

וכאן שיטת אית"ן נכנסת לתמונה. הורים רבים יחושו פגיעה בתדמית בעיני עצמם כהורים ובתדמית שלהם בעיני הסביבה ולכן הנפש הבהמית מגיעה עם רגשות של כישלון או חוסר ערך עצמי. קושי רגשי נוסף יכול להתבטא בהתנפצות הפנטזיה  לאפשרות שהילדים יחיו בהרמוניה ויהיו חברים טובים. העימותים בין האחים גורמים לניפוץ החלום ובעקבות זאת לתחושות של אכזבה,  כעס וחוסר אונים. וכאן המקום להזכיר לכולנו. המקור של כל רגשות אלו היא הנפש הבהמית  שכל תפקידה הוא להסיט אותנו מהתפקיד העיקרי שלנו והוא –  להיות אמא או אבא שמחים ורגועים לילדים.

ולכן נעודד את עצמנו ע"י שנזכור שמריבות אחים הן חלק מתוך מערכת יחסים מורכבת, ייחודית וארוכת טווח. לצד המריבות קיימים ביחסי אחים גם נוכחות של ביטויי חום, אהבה, הדדיות וערבות, רגעים של שמחה, התרגשות וצחוק. וכאשר נעשה עבודה עם עצמינו ונצליח בעזרת ה' לסלק את הרגשות השליליים מתוכנו נוכל לחוש אחריות, קבלה ואכפתיות ובעיקר הודיה לה' על ההתפתחות התקינה והבריאה של ילדנו.

ומתוך רגשות אלו בד"כ גם המריבות מתמתנות והילדים מוצאים פתרונות משלהם ומחזקים את הדימוי החיובי שלהם ואת תחושת יכולת ההתמודדות במצבים כאלה, בהווה ובעתיד. שנזכה השנה ה'תשפ"ב הקב"ה יביא לנו את החופש הגדול האמתי – שחרור מכל המגבלות, המניעות והעיכובים בגאולה האמתית והשלימה!!

שפרה אופנר
מנחה ומטפלת רגשית בשיטת אית"ן.
להרצאות, סדנאות ויעוץ אישי – שפרה אופנר 0502377072

מרוממות את השבוע עם חני שמולביץ!

יום ראשון 21:00-21:30

והפעם מפגש עם שרי כהן – שליחה ומנחת סדנאות. מטפלת ב- C.B.T יהודי "לבחור בטוב" מהו הכלי העוצמתי ביותר לניהול הרגשות שלנו?

בין המשתתפות הגרלה על ערכת הקלפים החוויתית של שרי "לבחור בטוב"

מחכות לכן בזום

לחצי לקישור לזום

בשביל לאזן בין החיים לבין העבודה צריך פרואקטיביות. איזון אומנם נשמע כמו מצב נתון, הרמוני וזורם, אך למעשה הוא מצריך השקעה ותשומת לב רבים. קדימה, בואו נפעל!

יצא לכם פעם להתנסות בתרגילי שיווי משקל? בסוגי ספורט שונים ישנם תרגילים כאלו, כמו למשל עמידה על רגל אחת, על משטח לא יציב ועוד אינספור דרכים לאתגר את שיווי המשקל של הגוף. מהצד, התרגילים האלו נראים נינוחים ושלווים. בלי ריצה, בלי למהר (ואפילו חשוב להקפיד על תנועות איטיות ומדויקות), אך התרגילים הללו דורשים עבודה מאומצת של כל שרירי הגוף כדי לשמור על איזון.

כך גם בחיים. כדי לשמור על איזון אנחנו צריכים להפעיל את כל הגוף והנפש – החל מהזיכרון, שצריך לפעול על מנת לשמור על המחשבה המתפזרת בין אינספור פעולות ועשויה בכל רגע לשמוט ולשכוח את חלקן, ועד הגוף שלנו שצריך לקבל מספיק שינה, אוכל ופעילות גופנית כדי לתפקד בצורה טובה ומאוזנת.

ההמלצה שלי כדי לשמור על איזון בחיים היא לא לחכות לעולם שיתאזן בשבילכם. אין מה לצפות לשבוע נטול הסחות דעת, משימות או פגישות שנוחתות עליכם כמו משמיים. אם אתם צריכים שבוע כזה – צרו אותו. אם אתם לא יכולים ליצור אותו, אל תתייאשו. צרו את השבוע הכי קרוב לאיך שאתם מדמיינים אותו במצב מאוזן והרמוני.

אם זה לא מסתדר – נסו בכל שבוע מחדש. או שתוותרו על מה שתקופה ארוכה פשוט לא קורה. הרי באיזון, הפוקוס הוא על החתירה המתמדת למצב מאוזן, ולא על איזון ברגע מסוים.

שיהיה לכם שבוע מאוזן, ושתמיד תבחרו מה שנכון לכם,

שלכם,

שמואל הראל

עבודה מתוכננת מצליחה יותר – יעוץ. הגשמה. מנהיגות

ליצירת קשר: 054-5864030 או 055-9676023 כתבו לנו: [email protected]

סיכום השיחה-חוקת

מצגת-חוקת

גב' מושקי סודרי, שליחת הרבי מלך המשיח בניו דלהי

"יום אחד נכנס בהתרגשות לבית חב"ד ויג'י (לא ויג'י מהמטבח, ויג'י מהמלונות מהשלטון), ואומר לעקיבא מצאתי לך שטח לבית חב"ד , כאן ממש על המיין בזאר. עקיבא אומר לו: זה לא יכול להיות.. למה אחרי שנים של חיפושים, עקיבא מכיר כל אבן, באמת כל שטח הוא יודע מי הבעלים שלו… עקיבא אומר לו אין מצב, אין דבר כזה. יוצאים לראות. בקיצור כמה שותפים רצו לבנות מלון גדול על המיין בזאר ונתקעו עם כסף, מחפשים מישהו שיקח את המקום. ואווו!!! אין דברים כאלה.

מה עושים? כותבים לרבי. במענה שיצא לנו באגרות קודש, הרבי כותב לישיבת חב"ד שיקחו את הבניין על הרחוב הראשי ושולח את ברכותיו… זהו חותמים חוזה. כמה שהיד של עקיבא רעדה בזמן החתימה.. לחתום על סכום כזה של כ4 וחצי מליון- זה חתיכת צעד. בכוח של הרבי עושים את זה. מאז ועד היום הכל היסטוריה. זה קרה לפני שנתיים, כבר שנתיים שהבניין הולך ונבנה.

שנתיים בהם אנחנו עובדים מאוד קשה על הפרויקט הזה, לא נחים לרגע. גיוסים, התרמות, הלוואות. המון המון ברכות מהרבי וניסי ניסים.

היום נשאר לנו רק לסיים – אנחנו חייבים את העזרה שלכם!

גב' מושקי סודרי – שליחת הרבי מלך המשיח בניו דלהי, הודו:

ערב שבת. שולחנות ארוכים מקיר לקיר, עוד ועוד יהודים מתוקים, עם ישראל על כל גווניו וצבעיו. שירה אדירה: שלום עליכם… וכרגיל הילדים ואני עומדים בצד, שומרים את המקומות לאורחים.

בחורה שהציצה פנימה, ראתה את העומס, עשתה אחורה פנה ו… יצאה!

לא יודעת למה, אבל משהו במבט שלה הרגיש לי שהיא קצת אבודה. יצאתי אחריה, למיין בזאר. מארוחת שבת ישר לתוך המיין בזאר.. זה "המבדיל בין קודש לחול" הכי חזק שקיים.. יצאתי, הסתכלתי ימינה, שמאלה, ראיתי אותה. היא הייתה די המומה.. לא ציפתה לזה כנראה.. באה אחרי. נכנסו דאגתי לה למקום לשבת ועליתי להשכיב את הילדים.. אח"כ יורדת חזרה ברגוע יותר ואני רואה אותה שם עדיין יושבת. "היי, מה שלומך? מיטל נעים מאוד…" התיישבתי לידה.

מסתבר שהבחורה הסתובבה באשרם ברישיקש תקופה מאוד ארוכה, עברה שם איזה חוויה רוחנית, עלה לה איזה הארה, עברה ברחוב, ראתה שלט בית חב"ד ואמרה ניתן לה צ'אנס.. היה צפוף עשתה אחורה פנה. "הרגע הזה שרדפת אחרי. הרגע הזה שלמשהו בעולם היה אכפת ממני, אני לא ישכח כל החיים. שלא וויתרת עלי – זה עשה לי משהו בלב". מאז אנחנו בקשר.

מיטל חזרה הביתה, לישראל, ומאז הביקור בבית חב"ד ממשיכה להתחזק בדרך התורה והמצוות מיטל זו לא רק אחת, ולא שתיים. זה עשרות.  ב10 השנים שאני נמצאת בדלהי, זו תופעה. וזה כל כך מתסכל, אנחנו מגיעים עד כאן, עד לדלהי, מגדלים משפחה במקום כזה עם כל האתגרים ואחרי כל המאמץ הזה, יש יהודים שמתפספסים, תגידו לי אתם, לא חבל?

השלימו בלחיצה כעת את בית חב"ד 'מיין בזאר' בדלהי

ב"ה ראש חודש תמוז תשפ"ב

ברכות לדורי דורות

הסיפור האמיתי שלפנינו, הוא סיפור בהמשכים. סיפור מרגש שרק הקב"ה יתברך יכול לחולל. "התסריט" שלו מפתיע ומרטיט את הנשמה, ונמשך על פני למעלה משלושה עשורים, במשפחה אחת לדורותיה. ברוך השם, זכינו בחודש סיון בשנת תשמ"ח, לטוס ולחלות את פני כ"ק הרבי מליובאוויטש. לחזות בזיו פניו ובדמותו המאירה והקדושה.להודות על ברכותיו הקדושות ולהתברך. להתרומם מעל פני המציאות.

כשחזרנו לארץ הקודש, שיתפנו בהתרגשותנו את מכרינו וידידינו. ביניהם היה זוג מהזרם הליטאי. תגובת האשה היתה מסוייגת ו"צוננת כקרח" בלשון המעטה. באחד מן הימים נודע לנו מהם, שאם המשפחה ל"ע חלתה. גידול התגלה בראשה, השם ירחם. הדאגה העצומה שלהם חילחלה גם בנו. ניסיתי לברר אצלם בעדינות,  מה שמה ושם אמה כדי לבקש את ברכת הרבי לרפואתה השלמה. הם הפתיעו אותי וסיפרו שבעלה כבר טס לרבי, ואף הספיק לקבל דולר לברכה בחלוקת הדולרים ביום ראשון.

לשמחתנו התבשרנו שהיא הבריאה, ואף היינו רואים אותה מידי פעם. זמן נוסף חלף, והבחנתי במכרה כשהיא דאוגה ועצב עמוק נסוך על פניה. כששוחחתי עמה סיפרה שב"ה  היא נפקדה שוב. אך  סובלת  מכאבים עזים כתוצאה מבעיה רפואית חדשה. הרופאים הזהירו אותה שבהתקפת הכאבים הבאה,  יאלצו לבצע  היל"ת הפסקת הריון ולנתח אותה , היות וחיי האם קודמים לחיי העובר.  מחשבה מהירה עלתה בראשי,  לבקש עבורה את ברכת הרבי אך חששתי לספר לה על כך. שאלתי מה שמה ושם אמה והיא שתפה פעולה וענתה לי.

כתבתי פ"נ לרבי וביקשתי את ברכתו הקדושה עבורה. שתלד בעתו ובזמנו כשורה ובנקל זרעא חי' וקיימא,  מתוך בריאות איתנה שלה ושל העובר. את מכתב הפ"נ לקחה עמה  הרבנית גערליצקי תחי' שליחת הרבי לתל אביב, כשטסה לכינוס השליחות העולמי במרכז חב"ד – 770, ב- כב' שבט תשנ"ב.

ב"ה ברכת הרבי התקיימה בה, ונולד תינוק בריא ושלם.

שלוש עשרה שנים חלפו, ולרגל הבר מצוה שלו סיפרתי לו,  שהוא נס רפואי, שזכה להיוולד בריא ושלם בזכות ברכת הרבי מליובאוויטש. הוא היה מופתע מאד מהגילוי, ושאל אותי בספונטניות – "סיפרת לאמא שלי" ? שתקתי. הזיכרון של התגובה הצוננת שלה, כשחזרתי מרוגשת מהטיסה לרבי – עדיין הדהד במוחי.

השנים חלפו. באחד מהימים דפיקה נשמעה על דלת ביתנו. כשהצצתי בעינית הדלת, ראיתי את נער הבר מצוה, שב"ה גבה והפך לבחור חסון. הוא הביט בחשש לעבר דלתות דירות השכנים בכניסה. שהשכנים לא יבחינו, שבחור ליטאי נכנס לדירתנו, שעל דלתה מצויה מדבקה "בית חב"ד". הוא סיפר שהוא כבר בגיל שידוכים. עוברת שנה ועוד שנה,  והוא עדיין לא התארס. הוא ביקש מאתנו,  שנכתוב  לרבי ב"איגרות קודש",  שיזכה לשידוך טוב בקרוב ועשינו כבקשתו.

התרגשתי מאד ואמרתי לו: "אתה תיראה ! ב"ה אנחנו נשתתף בחתונה שלך" ! ב"ה ברכת הרבי התקיימה בו, וזמן לא רב חלף והתבשרנו שמגיע לו "מזל טוב" ! שמחתנו היתה כפולה. זכינו לבקש את ברכת הרבי עבורו פעמיים. הוא העובר שחייו ניצלו, והוא שזכה עתה להתארס ועומד לבנות בית נאמן בישראל.

לא רחק הזמן ובתיבת הדואר שלנו ביצבצה מעטפה חגיגית. גילינו בהתרגשות,  שזו הזמנה לחתונה שניתנה מהחתן בעצמו, מתוך כוונה אמיתית,  שנשתתף בשמחת לבבו. באחד מהימים פתחתי את אחת המגירות בביתנו. מה רבה היתה פליאתי, שכל ניסיונותי לסגור אותה כראוי,  לא צלחו  בשום פנים ואופן, למרות שלא הוספתי דבר לתכולתה. הבטתי לעומק המגירה והבחנתי בערימת ניירות מקופלים. הסקרנות גברה עלי ונטלתי את המכתב הראשון שבראש הערימה. בהשגחה פרטית מרטיטה גיליתי, שאני אוחזת עותק מהפ"נ המקורי,  שכתבתי לרבי לפני כעשרים ושלוש שנים ! בו ביקשתי מהרבי את ברכתו הקדושה עבור המכרה הליטאית,  שחששה מהפסקת הריון כאזהרת הרופאים.

הרגשתי כמו מסר משמים, שמטרתו להזכיר לי בתיזמון מדהים כעת, כעשרה ימים לפני החתונה. איך ניצלו חייו של החתן בהיותו עובר בסכנת חיים,  בזכות ברכת הרבי. בצהרי יום החתונה, מחשבותי היו נתונות  בנס הכפול,  שאירע לחתן בזכות הברכות הקדושות של הרבי. התרגשותי התעצמה, עד שנטלתי בקבוק משקה איכותי ודפקתי על דלת הוריו, לשגר עמם בקבוק "לחיים" – שישמח את משתתפי החתונה המיוחדת הזו.

הפעם, שלא כהרגלנו,  הקדמנו להגיע  לאולם השמחה לפני מועד החופה. חיכיתי לשמוע את צלילי התיזמורת שילוו את החתן בהליכתו לקראת הכלה. להפתעתי,  נקראתי להגיע לפתע פתאום לחתן,  שנמצא בעזרת הגברים, שביקש מבעלי וממני לברך אותו לפני החופה. בהשגחה פרטית מיוחדת,  בארנק השמחות שאחזתי בידי, היה שמור   דולר מבורך שניתן מידו הקדושה של הרבי. נתנו לחתן להחזיק את הדולר, וברכנו אותו ; "יהי רצון,  שכל הברכות שהרבי ברך כשנתן את הדולר,  יחולו עליך". אביו הפתיע וסיפר,  שהזוג יגורו מול בית כנסת בדוגמת בניין 770 !!!

כשהתזמורת ניגנה את הניגון הקדוש, ליבי הלם בהתרגשות עזה,  כאילו אנו מלווים בן משפחה, דם מדמנו – לחופה. התרוממות רוח נוספת ניגרמה לנו,  כשראינו את הסבתא של החתן משתתפת בחתונתו. עדות חיה מרגשת,  להתממשות ברכת הרבי לרפואתה השלמה מהגידול שהיה בראשה. חלפו כחמש שנים מהחתונה, אך הזוג שחיכה לילדים עדיין  לא נושע. באחד מן הימים,  דפיקה נשמעה על דלת ביתנו. מכרנו החתן הגיע וביקש,  שנכתוב את שמותיהם לברכה לרבי ב"איגרות קודש" שיפקדו בזרעא חי' וקיימא.

הזכרנו את בקשת הרבי לזוגות שביקשו את ברכתו להיפקד בילדים, לבדוק תפילין ומזוזות ולדקדק בדיני טהרת המישפחה. בנוסף על כתיבת הפ"נ עבורם,  מסרנו לו בקבוקון יין קטנטן מבורך מהרבי מזמן חלוקת "כוס של ברכה" להפקד בזרעא חי' וקיימא. ב"ה ברכת הרבי התקיימה בהם,  ושמחנו לבשורה הטובה שנולד להם בן בכור בשעה טובה ומוצלחת. רציתי מאד לקנות לתינוק אות בספר התורה של ילדי ישראל אך לא ידעתי מה שמו.

באחד מימי שישי,  הודיעו לי הודעה מצערת על לויה של בת ידידים,  שנפטרה ל"ע במיטב שנותיה. התלבטתי מאד אם ליסוע ללויה היות והתקיימה בישוב מרוחק מאד. האם אספיק ליסוע ולחזור בקלות לפני שבת ? החלטתי לקחת מונית,  להתאמץ ולהשתתף במיצות "חסד של אמת". בהשגחה פרטית בדרכי חזור הבחנתי בזוג מוכר, שמוביל עגלת תינוק. לשמחתי גיליתי, שזה הזוג מיודענו, שעבורם ביקשתי את  ברכת הרבי.  ב"ה זכיתי וראיתי את התינוק הניסי. ב"ה השלמתי את משאלת ליבי וקניתי עבורו אות בספר התורה של ילדי ישראל.

אפילוג:

לפני כשבועיים, בהיותי בנסיעה באוטובוס, התיישבה במושב הפנוי שלידי  אשה. בהשגחה פרטית מרגשת זיהיתי,   שזו  הסבתא משכבר הימים, שהבריאה בברכת הרבי מהגידול בראשה. התפתחה שיחה ביננו. העלינו זיכרונות והתחדש  לי עכשיו לראשונה ממנה,  שזכתה וקיבלה נוסף על הדולר גם  יין מבורך מהרבי מחלוקת "כוס של ברכה" מאחרון של פסח.  זכתה משפחתם לאורך ארבע דורות להתברך בארבע ברכות קדושות !!!

מודה אני לך בוראי, על הזכות העצומה שזיכית אותי. להבחין במצוקתם, לבקש את ברכת הרבי עבורם ולראות את הניסים שחוללת במשפחתם !

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין

לעשות את כל פעולותינו לשם שמים.

בכמה מקומות בחסידות ובסיפורי חסידים מופיע שכל אחד ואחת יכול להגיע לדרגה הזאת. זה נשמע לנו מופרך, זה נשמע בלתי הגיוני, אבל, אם אמרו לנו כנראה שזה אפשרי. אני שמה לב שכתכונה בחיים, כאשר אני מנסה מיד להגיע לשיא, אני לא מגיעה לשום מקום. ואפילו הולכת אחורה.. רק כאשר אני מוכנה להניח את האגו שלי בצד, אומרת לעצמי, אני לא צריכה להיות הרגע הזה בשליחות, אוקי איך מתקדמים מכאן? ואז אני מתקדמת צעד צעד בסבלנות ובלי לעצור, דווקא אז אני מצליחה בנושא הספציפי הזה.

לעשות את כל פעולותינו לשם שמים, זה אומר להכניס את הקב"ה בתמונת חיינו. זה אומר לזכור ביום יום השגרתי שכל פעולה שאני עושה – בבית , כספית, בחינוך הילדים, ואפילו דברים שנראים מובנים מאליהם , העמדתי פסטה בסיר כנראה שהיא תתבשל ,לא?

אז לא.

הכל סיעתא דישמיא , שום דבר לא מובן מאליו. שום דבר לא קורה כי א-נ-י עשיתי. אלא כי כך הקדוש ברוך הוא החליט. וממילא הפעולות עלי התוצאות עליו. וזה נכון ואומר לחיות את זה בכל פרט ועשיה שלנו. מה השם רוצה ממני עכשיו? אז אני עושה מה שהוא רוצה ממני, רק זוכרת ויודעת בוודאות שמה שיקרה עם מה שאני יעשה , זה כבר לא עניין שלי, זה כבר התוצאה – וזה לא מעניין אותי אם , לא נבראתי אלא לשמש את קוני.

נכון, זה נראה ונשמע גבוה, אך כשמפריטים ליום יום זה הופך להיות מעשי. אפילו אם פעם אחת ביום אני נזכרת בתפקיד האמיתי שלי בעולם , רק לעשות את שלי, ולא מה יקרה, כבר הכנסתי את השם לביתי, לליבי פנימה. להתרגל ,לתרגל , בסבלנות רבה עד שכמות הפעמים שאני פועלת ממקום כזה תגדל ותגדל… להאמין בעצמנו ,זה אפשרי, כי הרי מי שברא אותנו מכיר אותנו יותר טוב מאיתנו. את המעלות, את החסרונות, ובכל זאת – הוא החליט שזה אפשרי. שאנחנו יכולות!

שכל פעולותינו יהיו לשם שמים

מ.שהינו