Author Archive

הנני!

כל יהודי הוא שליח.

האמנם?

כולנו חיים במרוץ החיים; לימודים/ עבודה/ קניות/ סידורים/ ושוב חוזר חלילה…

 

רובנו לא נשלחנו לקוזומל…לא טסנו להרי ההימליה. לא כולנו מטיסים מצות שמורות מהודרות ליהודים שגרים מעבר לים לחג הפסח . רובנו לא מטיסים עופות כשרים לעיר מגורנו. לא כולנו הולכים לראות את חליבת הפרה, אחרת לא יהי' לנו חלב במקרר.

לא נידרשת מאתנו מסירות נפש, לחיות בסיביר, ולהפיץ יהדות בטמפרטורה מינוס חמישים מעלות מתחת לאפס, כמו שליחי הרבי שם.

עדיין לא בנינו מקוה ראשון בשכונת מגורנו. אפילו לא זכינו לארגן הקמת מוסד חינוכי/ גן ילדים/ תלמוד תורה…

אבל…כל יהודי הוא שליח !

 

בחנות צעצועים הומה קונים, עובדת נערה צעירה ולבבית. היא פונה אלי ומבקשת שאארגן לה שבת התחזקות עם חברות.

היא נענית בשמחה להצעתי לקנות לעצמה "אות בספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל", לשמירה והגנה.

חברתה לעבודה מוכנה להתחיל להדליק נר לכבוד שבת קודש. כדי שמזלה יאיר לקראת מציאת זיווג טוב ומתאים.

בביקורי הבא בחנות אני פוגשת שוב את הנערות. הנערה מודיעה לי, שמבטי הנשים מלאי ביקורת כלפיה. היא הולכת בלבוש שלא מקובל בעיר החרדית. היא מחליטה לעזוב את העבודה. עדיין אין לה מקום עבודה חדש. היא רוצה לפתוח עסק. לא ברור אם היא תצליח. אך מבטי הביקורת כלפיה דוקרים אותה כבמסרגות ברזל. היא לא מסוגלת יותר להישאר בעבודה.

האם אנו נשים את עצמנו במקומה ?

האם נירצה להרגיש דחויות ?

כמה חשוב לקבל אשה את חברתה בחיוך חם. לתת מילת עידוד.

לשדר חיבה.

היא רוצה לעשות קורס נהיגה. המשכורת נעלמת ברגע שהיא מתקבלת…

הצעתי לה שניפגש ונבקש את ברכת הרבי ב"איגרות קודש". היא מסכימה בשמחה ומבקשת שאני לא "אסנן אותה" כשהיא תתקשר אלי.

 

נכון מאד! אני לא דוקטור לפסיכולוגיה.

אבל אם בהשגחה פרטית השם הפגיש ביננו, סימן שיש לי שליחות להייטיב עימה. אז עלינו להיישיר את המבט. להקשיב. להרגיש את המצוקה שלה. לחשוב איך אני אוכל לעזור לה לצאת מהכאב. לתת לה תקוה והדרכה. לכתוב לרבי עליה. להמשיך להיות אתה בקשר.

כי זה הרצון של הרבי מאתנו. זה החינוך שאנו מקבלים ממנו, שמבטא את רצון הקדוש ברוך הוא מכולנו. מכל עם ישראל.

 

כל הרעיון והחשיבה נובעים מדברי הרבי מליובאוויטש, כפי שכתב אותם בספר "היום יום" ליום ג' אלול תש"ג;

"המאמין בהשגחה פרטית יודע כי מהשם מצעדי גבר כוננו, אשר נשמה זו צריכה לברר ולתקן איזה בירור ותיקון במקום פלוני. ומאות בשנים או גם משעת בריאת העולם הנה הדבר שצריך להתברר או להתתקן מחכה לאותה הנשמה שתבוא לבררו ולתקנו, וגם נשמה הלזו הנה מאז נאצלה ונבראה היא מחכה לזמן ירידתה לברר ולתקן את אשר הוטל עליה."

 

יהי רצון שניזכה למלא בשלמות את השליחות שהשם מייעד לנו. מתוך בריאות איתנה ושמחה, ובטוב הניראה והניגלה בעיני בשר ודם למטה מעשרה טפחים. ולזרז את התגשמות תכלית בריאת העולם. ולזכות להתגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה. ותכף ומיד ממש.

אמן כן יהי רצון.

טמה חורושוכין

מביאה חיים לעולם

חתונה בזכות שמירת שבת

הגב' שירה אזולאי מתמסרת להביא חיים לעולם למעלה מהטבע, להחיות את ליבן המדמם של משפחות החטופים, ולגלות לרבים את אור התניא קדישא. היא פועלת בנחישות, וחייה הם דוגמה ל"כי קרוב אליך" בנוגע לכל מטרה שהיא מציבה לעצמה.

שירה בוחרת לפתוח את סיפור חייה דווקא בגיל ארבעים. "טרם שמרתי תורה ומצוות. הייתי גרושה כעשור, גרתי עם שני ילדיי, ורציתי מאוד להינשא בשנית".

בצומת הדרכים פוגשת שירה בשליח חב"ד האזורי המציע לה לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א על העניין. "אמרתי לעצמי 'ניסיתי הרבה כל כך, לא יזיק לכתוב לרבי'. התשובה באגרות הקודש עסקה בשמירת שבת.

"בכנות, חששתי ששינוי גדול כל כך יהיה מורכב בעבורי, אם לשני מתבגרים – מור בת השש עשרה ואורן בן השלוש עשרה. וראו זה פלא – מייד כשהחלטתי לקבל עליי לשמור שבת, העניין החל להתקדם, וכעבור כחודש ובחסדי שמיים מצאתי את בעלי. הייתי אז בת ארבעים ואחת. כשנפגשנו לראשונה, הצבתי לפניו סוג של תנאי: אני רוצה עוד ילדים. אם לא מתאים – ייפרדו דרכינו"…

כעבור כשנה נישאו, שניהם טרם שמרו אז תורה ומצוות. לאחר החתונה החלו בתהליך חזרה בתשובה, כל אחד בקצב שלו. "עם נישואינו קיבלתי עליי לכסות את הראש. בתחילה במטפחת, ומאוחר יותר, בהשפעת אחי שהתקרב לחב"ד – בפאה. כמו כן, התחלנו לשמור דיני טהרת המשפחה, הלכות שלא הייתי מודעת לחשיבותן בנישואיי הראשונים".

תשעה חודשים של הקפדה על הלכות טהרת המשפחה, ומשאלת ליבה של שירה מתגשמת: היא בהיריון. כך, בגיל ארבעים וחמש, באופן טבעי לגמרי, תודה לק–ל, היא יולדת את נהוראי. "זה היה המפתח לכל הטוב שהגיע אחריו", משחזרת שירה.

"בעלי עד היום אינו מגדיר את עצמו כחב"דניק, אבל אני התחברתי עוד מאז הכתיבה הראשונה שלי לרבי, שם הכול התחיל. אני מלאת אושר על שזכיתי להיות קשורה לרבי".

 

הצדיק שליווה את התהליך

אחיה של שירה, שחזר בתשובה לפניה והיה תחילה ליטאי, התקרב במהלך השנים לרב יורם אברג'ל זצ"ל, ועבר עם משפחתו להתגורר בסמיכות אליו בנתיבות. בהמשך, ובהשפעת הרב אברג'ל, הפך לחב"דניק מן המניין.

"בתיווכו של אחי הכרתי גם אני את הרב יורם אברג'ל, והוא ליווה אותי בחלק גדול מתהליך החזרה בתשובה שלי וההתקרבות לחב"ד. בשבועות הראשונים להיריון זה, של נהוראי, אמר לי הרב שהכול תקין ואין צורך בבדיקות חריגות, וכן ביקש להזמינו לברית. מאז ידעתי שיש לי בן… כמו כן, זכינו שהרב יורם בעצמו קבע מזוזה בביתנו בחיפה, מזוזה אשר יקרה לי מאוד ועד היום אני נושאת אותה עימי לכל מקום. מאוחר יותר הנחה אותנו הרב להכניס את נהוראי למוסדות של חב"ד".

 

"אני רוצה עוד ילדים"

כשמלאו לנהוראי שלוש שנים, זכתה שירה, לראשונה, לנסוע איתו ועם אימה שתחי' לשהות בחצרות קודשנו ביום הכיפורים ובסוכות.

"הגעתי לציון הרבנית חיה מושקא והרבנית חנה, ואמרתי להן: 'אני רוצה עוד ילדים!'. חלק גדול משנות הפוריות שלי הייתי גרושה, בער בי הרצון ללדת עוד. הבטחתי, אם זה יהיה בן אקרא לו מנחם מענדל ואם זו תהיה בת אקרא לה חיה מושקא. ברוך ה', זכיתי בשניהם…" היא מקדימה את המאוחר.

כעבור כשלוש שנים, לאחר מספר טיפולים שכשלו, שירה נכנסת להיריון, ובגיל חמישים ואחת יולדת בן, וייקרא שמו בישראל מנחם מענדל. "מבחינת הרפואה הקונבנציונאלית, סיכויי ההצלחה של הטיפול שאפו לאפס. ראיתי במוחש איך הרבי הולך איתי בכל צעד".

 

הריון בגיל חמישים ושבע

גם לאחר שתי לידות מופלאות שכאלו, שירה ממשיכה לשעוט קדימה אל מטרת חייה מבחינתה, שאותה כאמור, שטחה לפני המיועד כבר בפגישתם הראשונה – להוריד עוד נשמות לעולם. וכך השתלשלו העניינים:

"לפני כשנתיים, לקראת י' בשבט, קניתי לבעלי כרטיס טיסה לרבי בהפתעה. כך הוא מצא את עצמו אצל הרבי מה"מ, לראשונה בחייו. שלחתי אותו עם הוראות מדויקות מה לבקש, ברוך ה', זכינו להתגשמות בקשותינו זו אחר זו.

אציין כי לבעלי שלושה בנים מנישואיו הקודמים. בת לא הייתה לו, וגם לא חשב שתהיה לו אי פעם…

"באותה תקופה עברנו דירה למגדל העמק. בהשגחה פרטית שמעתי לראשונה על הרב יצחק ידגר ע"ה, שליח הרבי בתענך, אשר זכה שהרבי יורה לו: 'יענה בשמי לכל אלו שפונים אליו, בנוסף שמעביר שמותיהם אליי, ויאמר להם שיקבלו על עצמם מצוות וכו' ויהפך להם לצינור ושפע ברכה לכל המצטרך להם'. רציתי מאוד לשוחח עם הרב ידגר לפחות בשיחת טלפון ולקבל את ברכתו להיריון נוסף. ברוך ה', הצלחתי דרך אחת הבנות שלו להשיג את מטרתי.

"הדבר הראשון שהוא אמר לי היה: 'זה לא השם שלך מהלידה, נכון?' נדהמתי. נקראתי דבורה על שם סבתי שנספתה בשואה, וכשהייתי בצבא החלטתי לשנות לשירה דבורה. מאז נקראתי שירה. הרב המליץ להחליף לדבורה שירה, ואף הסביר שראשי התיבות של שירה דבורה הן מילה שלילית ולכן עדיף לשנות את הסדר. כשביקשתי ברכה להיריון, אמר: 'אל תדאגי, יהיה בסדר, זה יצליח'".

אחרי ארבעה טיפולים שכשלו ביקרה שירה ב–770 בכפר חב"ד, וכתבה לרבי כי היא לפני טיפול נוסף. התשובה שהתקבלה באגרות הקודש הייתה ברורה: הרבי מברך בהיריון תקין ובלידה קלה.

ואכן, הטיפול הצליח, והלא יאומן קרה: שירה נכנסת להיריון כשהיא בת חמישים ושבע…

"המשפיעה היקרה שלי, הגב' הדס קגן, ליוותה אותי ותמכה בי בכל תהליך ההיריון מראשיתו, והייתה שליחה משמיים לחזק אותי גם ברגעים קשים. כך היה למשל בשבוע החמישי להיריון, כאשר באופן בלתי צפוי הובהלתי לבית הרפואה. חשבתי שכבר זהו… הדס ליוותה אותי בדרכי לשם ואמרה בביטחון: 'תגידי שהכול בסדר, ויהיה בסדר!' תודה לה', אכן כך היה, שוחררתי הביתה והכול היה תקין.

 

הבורא מנהל את העניינים

"השבועות חולפים, אך הרופאים עדיין סקפטיים בנוגע להמשך ההיריון: 'תשמעי, במצב כזה יש חמישים אחוז סיכויי הצלחה', שיננו באוזניי. באחת ההזדמנויות אמרתי לאחות: 'אם הקדוש ברוך הוא רוצה בהריון הזה – הוא יהיה. ואם זה חלילה לא ילך – אמשיך לנסות, לא אוותר…' ברוך ה', המשך ההיריון כולו היה תקין לחלוטין. לא עשיתי שום בדיקה נוספת מעבר למה שהרב גרוזמן שיחי' הנחה אותי בהתאם להוראות הרבי, אמרתי זאת לרופא מראש. מדובר ברופא שאני מכירה מאז ההיריון הראשון שלי – לפני כשלושים ושתיים שנה. כשהגעתי אליו לביקורת האחרונה, הפטיר: 'אין לי מה להגיד לך… הכול תקין, הכול עבר בשלום'. עניתי: 'אתה בהחלט לא צריך להגיד כלום, כי מי שמנהל פה את העניינים זה לא אני ולא אתה, יש אלוקים…'

כך תודה לק–ל התקדם ההיריון בניסי ניסים.

 

"זו הילדה שלכם, אני רק הכלי"

"מבחינתי הרבי חי וקיים, אני חשה בנוכחותו לצידי באופן שמימי ממש. בכל תהליך ההיריון זכיתי לקבל תשובות ברורות באגרות קודש, אמרתי לרבי שוב ושוב: 'זו הילדה שלכם! אני רק הכלי להוריד כאן נשמות'. לא במקרה היא נולדה בתאריך כה מיוחד.

תאריך הלידה המשוער היה ב' בניסן תשפ"ד. בכ"ד באדר ב' בבוקר דיברתי אל העוברית, אמרתי לה: ׳יש לך זמן עד מחר בערב לצאת, זה יום הולדת של הרבנית׳… דיברתי בלשון נקבה, אף שלא ידעתי את מין העובר, משום שהייתה לי תחושה שזו בת, ידעתי בליבי שתהיה לנו חיה מושקא.

"ברוך ה', זכיתי ללדת בזמן ובטבעיות מושלמת ללא התערבויות. זו הלידה הקלה והמיוחדת ביותר שחוויתי. הקדוש ברוך הוא ידע שאם אגיע לבית רפואה, הרופאים יתעקשו להיצמד לפרוטוקול והעניינים רק יסתבכו… כך נולדה לה חיה מושקא בליל כ"ה באדר ב', בעזרתה של הדולה שלי. כחצי שעה חלפה מתחילת התהליך ועד שהתינוקת המתוקה הייתה מונחת בזרועותיי… האמבולנס התעכב, כשהגיעה ניידת טיפול נמרץ הייתי אחרי הכול. החוויה שלי הייתה עוצמתית ומיוחדת מאוד.

כתוב ששלושה שותפים באדם, פה חשתי כי הייתה שותפה פעילה נוספת, הדולה המדהימה שליוותה אותי – מילי ורטמן מנוף הגליל. זו הייתה הפעם הראשונה שקבעתי עם דולה. בשתי הלידות הקודמות אימא שלי באה איתי ללידה, והפעם בהשגחה פרטית החלטתי לנסות דולה. מילי ליוותה אותי לאורך כל התהליך. נוצרה בינינו כימיה מיוחדת, ועד היום – כמה חודשים אחרי הלידה, נשארנו בקשר חם".

"בדרך שמימית זכינו גם במנחם מענדל וגם בחיה מושקא", מסכמת שירה. "אני חשה כי הקדוש ברוך הוא נתן לי 'סיבוב שני' במתנה… הזדמנות להתחיל את החיים מחדש".

 

ערכות התניא שליוו את ההיריון

"כשמדברים על ההיריון המופלא של חיה מושקא, אשר התרחש בצל מלחמת חרבות ברזל, אני מוכרחה לשתף באבן דרך משמעותית נוספת אשר ללא ספק תרמה הרבה בריאות לתהליך על טבעי שכזה".

כך השתלשלו העניינים: שמחת תורה תשפ"ד. שירה, אשר מתקרבת לסיום החודש השלישי להריונה, שוהה עם משפחתה בנתיבות. כמו רבים מייד בצאת החג הם נמלטים ושבים לביתם שבמגדל העמק.

"כעבור כחודש, באחד הלילות, חלמתי על החטופים. קמתי בבוקר נסערת, ובליבי החלטה נחושה – להדפיס ספר תניא בעוטף עזה לזכותם".

עבור שירה זו לא הפעם הראשונה שהיא יוזמת ומבצעת פרויקט שכזה – לפני כחמש שנים, כאשר התגוררה עם משפחתה בחיפה, הדפיסה בביתה תניא לזכות בתה הבכורה מור.

"מהרגע שהחלטתי, הכול התקדם במהירות עצומה. התחלתי באיסוף תרומות. רציתי להדפיס ספר מהודר בכריכה קשה, והדבר ייקר את ההוצאות. מעל הטבע ממש, התרגשתי לראות באיזו נדיבות אנשים תרמו, כך שבתוך כמה ימים כיסיתי את כל העלות, כשנים עשר אלף שקלים. קשה להסביר איך הכול זרם בכזו מהירות, חשתי כי הרבי רוצה בזה, והוא אשר מנהל את העניינים.

"ההדפסה בפועל התבצעה בקיבוץ ניר עם, אחי מנתיבות נכח שם בעת ההדפסה. בסוף הספר מודפסים שמות החטופים אשר הספר מוקדש לזכותם, וכן נכתבה הקדשה לזכות החיילים ולהבדיל – לע"נ הנרצחים הי"ד".

בגמר ההדפסה, אשר התרחשה אף היא במהירות לא רגילה, ארזה שירה את ספרי התניא במארז מהודר, עם קופסת עוגיות ביתיות שאפתה בעצמה ומגנט מיוחד שפניו המחייכות של הרבי ניבטות ממנו. בתחתית התמונה הופיע כיתוב: "בטוח בכל ליבו שה' יעזרהו, תחשוב טוב יהיה טוב (הרבי מליובביץ)". הערכה העטופה בצלופן נקשרה בסרט מתנות. שירה וילדיה השקיעו שעות רבות והכינו מאתיים וארבעים ערכות, כמניין החטופים באותם ימים.

מדי מוצאי שבת נסעו שירה ואימה אל התקהלות הבוהמה של תל אביב, במקום שהוגדר כ'כיכר החטופים', עמוסות בערכות היקרות מפז, ובמשך לא מעט שעות חילקו מהן למשפחות החטופים שנכחו שם.

"עברנו ממשפחה למשפחה. היה מרגש לשמוע את תגובות האימהות ושאר הקרובים כשסיפרתי להם שהספר הזה הוקדש לזכות יקיריהם. היו שלקחו עוד כדי לחלק למשפחות נוספות.

"הקהל היה מגוון, נכחו שם שומרי מצוות וקיבוצניקים שנראו רחוקים מכל סממן דתי כאחד. אחת מאלו האחרונים ביקשה הדרכה כיצד לקרוא את הספר. הסברתי לה מה לומר מדי יום על פי החלוקה השנתית של ספר התניא. אישה מקיבוץ בארי אמרה בהתרגשות 'באתם ממש משמיים…'.

"חובש כיפה סרוגה שיתף כי זו המתנה היפה ביותר שקיבל בחייו. מסתבר כי שניים מאחיו שבויים ואחד מהם אף איבד את כל משפחתו בשמחת תורה… לצערנו אחד מהשניים כבר אינו בין החיים. תגובות אלו ועוד רבות רוממו אותי מאוד והמריצו להמשיך ולחלק ערכות בכל הזדמנות.

"בהמשך הוזמנתי לריאיון בערוץ 14, ושיתפתי בפרויקט החלוקה המיוחד במינו. מייד אחרי הריאיון קיבלתי עשרות שיחות טלפון מאנשים המבקשים לקבל את הספר המיוחד. למעשה, חלק מהחטופים הם מאותה המשפחה, ואנו חילקנו ספר לכל בית אב, כך שנותרו ספרים רבים. עשיתי מאמץ לשלוח לאן שרק יכולתי. כך למשל פנתה אישה מהרצליה: 'אין לי מושג מהו תוכנו של הספר, אבל אני רוצה אותו אצלי'. היו כאלו שביקשו את ספר התניא לטובת בית הכנסת שלהם".

מסע השליחות – יוזמה, הדפסה, אריזה וחלוקת ספרי התניא המופלאים – שבו השקיעה שירה משאבים בלי חשבונות, הוא אשר ליווה אותה לאורך ההיריון המתקדם. "אני מאמינה כי הפרויקט העצום הזה שקיבלתי עליי חיזק את ההיריון ושמר עליו מכל משמר עד לסיומו בבריאות מלאה, ברוך ה'. הכול זרם והתקדם במהירות הרבה מעבר למצופה. התרחש כאן מהלך אלוקי, שבהשגחה פרטית זכיתי שייעשה על ידי", חותמת שירה בהתרגשות.

 

להאמין ולעשות!

"כל אחת יכולה ללמוד מהסיפור האישי שלי מהו כוח רצון אמיתי. הטיפולים הרבים שעברתי עלו לא מעט כסף ודרשו ממני כוחות עצומים. אולם אני הייתי נחושה, לא התחשבתי בגיל הכרונולוגי שלי. ברור לי שכשאדם רוצה משהו מעומק הלב, הקדוש ברוך הוא עוזר לו. הנקודה היא להיות באמונה שלמה שבורא עולם יכול הכול, ובשלב הבא לעשות כל שביכולתנו למען המטרה".

 

באדיבות מגזין עטרת חיה

הערב ברעננה: התוועדות י"ט כסלו לדוברות אנגלית



לכבוד י"ט כסלו: ניגוני אדמו"ר הזקן

להאזנה לחצו כאן

פרשת וישב- יט' כסלו מזוית נשית רגשית

פרשת וישב- יט' כסלו מזוית נשית רגשית/ אסתי פרקש

 

שואפת להאיר ולהשפיע?

 

בפרשה אנו נחשפים לסוד הצלחה

שמגיעה בצורה ממש הפוכה

 

"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח"

 

יוסף בחיר הבנים

מקבל מאביו כתונת פסים

והפסים…. צורמים לאחים

 

המתח גובר בחלום השיבולים

כשאלומת יוסף מזדקפת לגבהים

והאחים…..מקנאים וזועמים.

 

כאן לא תמו הסיפורים

השמש, הירח והכוכבים משתחווים

שוב…ליוסף צעיר האחים

 

הקנאה יצאה משליטה

יוסף נזרק לבור לאפלה

מסע גלגולים נפתח בסערה

נמכר לעבד מאומה לאומה

 

יוסף מגיע לבית המטבחיים

אצל פרעה מלך מצרים

הברכה שורה בכפליים

וחש כי היא טמונה אצלו בידיים

"וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"

 

אך…

גם לשם הנסיונות מגיעים

ואשת פוטיפר מתחילה בפיתויים

יוסף שוב מושלך אחר סורגים

פותר חלומות ומנהל אסירים

להצלחתו הדים רבים

ושם מתחוללים השינויים

 

התפיסה להצלחה מתחלפת

"ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד"

כאן ידי-יוסף אינן מוזכרות

כי יוסף מבין את מקור ההצלחות

 

הצלחה היא דבר אלוקי

מגיעה ממקור על טבעי

השתדלות ועשיה זו חובתי

אך רק בבחינת  'לעשות – כלי'

ולא 'כוחי ועוצם ידי'

 

ככל שהאגו מנופח ומתפרס

את מצמצמת את גודל הנס

הכלי מלא בישותך

במקום בברכתך…

ואת חנוקה ושואלת איך?!

 

העבדות העניקה ליוסף ענווה

וכך נוכחות אלוקים בחייו גברה

והברכה וההצלחה התפשטה.

 

בואי נשב יחד, נכין נס

כל ישות ואגו נמוסס

ניתן לשם ה' להתנוסס

ולברכה אלינו להכנס

 

היום יט' כסלו חג הגאולה

יום בו בעל התניא יצא לאורה

שוחרר לאחר עלילה שפלה.

מאסר שנראה כירידה

הפך לעליה והפצת אורה

 

כתיבת האית"ן שבספרים

נעשה עמוק במחשכים

53 ימים כנגד  53 פרקים

ספר התניא ספר הבינונים

מרפא הנפש וכל המכאובים

 

אז..

ביום מיוחד המסוגל לגאולה

נפעל ביחד לישועה

נלמד.. נתחבר…נתרומם

נברך ונשמח בחג החגים

🍷בשחרור החטופים

🍷ברפואה לפצועים

🍷בשמירה על החיילים

🍷ובגאולת עולמים

 

שנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות!

גוט יום טוב

ושבת של גאולה

אסתי

 

מחזיקה קצוות

אני אימא לחמישה, גרושה, חד–הורית, זמרת ויוצרת, מופיעה על גבי במות ומעבירה את המסר שלי לעולם. את המסע שלי התחלתי כנערה מבית קשה יום שלומדת בסמינר כללי. היה לי קושי בלימודים. בשיעורים פיתחתי לעצמי תעסוקה אחרת, חיברתי שירים. התמקצעתי, למדתי עברית מכיוון שאני באה מבית שמדברים בו אידיש, למדתי את מקצוע השירה וההלחנה, ופרצתי לעולם מכיוון שהרגשתי שזו השליחות שלי – להעביר את המסר שלי לכל אחת ואחת מתוך השירה, מתוך הכאב והקושי.

 

הדילמות שלי עולות על הבמה

אני מלחינה שירים, שרה אותם ומספרת את הסיפור שלי בהתוועדויות ובמופעים בפני נשים ונערות. בהופעות אני מביאה חלקים מהחיים שלי. להופעה קראתי 'מחזיקה קצוות'. שם ההופעה מבטא את הרעיון שאנחנו עושות הכול כדי להגיע לחיים של רוגע ואיזון, ואולם הרוגע מגיע רק כשאת מגיעה לקצוות של עצמך. ה' דוחק אותך לקצה, ושם את רואה למה את מסוגלת ולמה לא, ומפתחת יכולות פנימיות להבין את מה שה' רוצה ממך. וזה לא פשוט, יש עליות וגם ירידות. אני מביאה אל הבמה דילמות, סיטואציות שבדרך הטבע הסיכוי לעבור אותן ולהישאר שפויה ושמחה די אפסי, ואני מלמדת איך צמחתי מתוך הכאב הזה. לעיתים, אם הסיטואציה מתרחשת בדיוק בימים של ההופעה, אני משתפת את הקהל בהתמודדות שלי כאן ועכשיו. אני מביאה לבמה את המקומות הפוטוגניים פחות, את הקצוות, ומראה איך מתוך הכאב צמחתי, גדלתי ולא נשברתי.

אני משתדלת להיות השראה לנשים, כדי שיצליחו לקחת את המסרים אליהן הביתה. אני עדיין בתוך מציאות לא קלה, ומופיעה תוך כדי התמודדות עם אתגרים לא פשוטים, ולכן המופע סוחף ונוגע בכל אחת. השירים שלי פשוטים מאוד ויוצאים מתוך האמת הפנימית שלי, ולא מילים גבוהות ולא ברורות. האלבום שלי נקרא 'ואני תפילה', הוצאתי כבר שישה שירים ויש עוד כמה בדרך, שיצאו במועד מתאים. השיר מורכב מפסוק או מכמה פסוקים ואחר כך בית או פזמון באידיש.

מטמיעה את ה'מאמע לשון'

גדלתי על שפת האידיש, זו שפת האם שלי. שפה יהודית, עשירה וטהורה כל כך. לכן חשוב לי לשמר אותה. זו גם השפה של הרבי, והרבי מדגיש כמה פעמים את חשיבותה. כאב לי שהאידיש נמחקת עם השנים, במוסדות, בשירים ובכלל. אין הרבה ילדים שיודעים את השפה, והילדים של היום הם הדור של המחר. כשכתבתי לרבי עד כמה כואב לי שהשפה נמחקת, הרבי ענה לי במכתב מרגש שרובו נכתב באידיש. הרבי כתב  שכל השבוע האדם עסוק בטרדות של העולם הזה, אבל בשבת יש זמן להנחיל את כל הערכים שהוא רוצה להטמיע בביתו ובילדיו. לכן החלטנו שכל השבוע נדבר בבית בעברית, ורק בשבת באידיש, אבל זה זלג גם להמשך השבוע, ברוך ה'. אצל הילדים שלי זו לא שפה רגילה, זה משהו מיוחד יותר – השפה של הרבי!

האידיש משפיעה עמוקות על הקהל שלי. אספר אפיזודה אחת. שרתי בהופעה של אימהות החטופים את השיר ברכת הילדים שיש לו מנגינה מרגשת ונוגעת. אחרי ההופעה ניגשו אליי שתי אימהות של חטופים, אחת מהן אמרה לי שלא הבינה מילה, אבל הבינה את הכול, מכיוון שהאידיש הזכירה לה את סבתא שלה…

היום יש טרנדים לשיר בשפות שונות. אני התביישתי תחילה לשיר באידיש. אך בהמשך הרהרתי בנקודה היהודית שבנו, 'חלק אלוקה ממעל', שלא תאפשר לאיש לנתק אותנו מיהדותנו, ושפת האידיש מזכירה לנו מאיפה באנו ומי אנחנו.

 

יצירה ייחודית שלי 

היצירה היא יצירה מקורית שלי. אני מלחינה את רוב רובם של השירים שלי דווקא בלילות שבת, בנקודת הזמן הזו שאני מתיישבת לנוח אחרי הדלקת נרות.

השירים שלי הם לא סתם מילים שחשבתי עליהן ויצא שיר. אלא הם תפילה פנימית של אמונה וביטחון. אני מעבירה בשירים האלה את הדרך שאני עוברת. הוצאתי כבר אלבום אחד שנבנה כעת. כאמור, הוא מכיל שישה שירים המורכבים מפסוקים וממילים. השירים באלבום הם: "על אם הדרך", "בעמק הבכא" – פרק כ"ב בתהילים יצא לפורים, "ברכת הילדים" – יצא לשבועות, "אם אשכחך ירושלים" – יצא לאור בר"ח אלול, "תפילת חנה" – יצא לראש השנה, והפתעה: בחנוכה, בעזרת ה', יצא שיר חדש שנקרא: "ה' אור לי".

 

ניגון שחודר ומשפיע בלבבות

כשהכרתי את עולם הניגונים החב"די, הוא חידד לי שמעבר לכך שהשיר מחבר אותנו לעצמנו ומוציא את מה שמתחבא בפנים, הוא גם חודר כל רובד ונוגע בציפור הנפש. אוזניים הן סובייקטיביות, והשמיעה היא סלקטיבית, האדם יכול לבחור אם לשמוע או לא. אך הניגון חודר את הרובד הזה, ואי אפשר לבחור שהניגון לא ייגע בי, כי הוא משהו רוחני וקדוש.

סיפרה לי אימא לנער מתבגר שקשה לה מאוד והיא מלאה בכעס על ההתנהגות שלו. אך בכל פעם שיש לה קושי, היא מאזינה לשיר 'יברכך ה" שלי ופתאום היא מתחברת אליו ממקום אחר – כועסת פחות, נעשית אוהבת ומבינה יותר.

אישה מבוגרת שהייתה בהופעה בבני ברק בשבוע שעבר, בכתה כל ההופעה. בסיום ההופעה היא נשארה בין האחרונות ואמרה לי שמעולם לא שמעה קול נוגע ואמיתי כל כך. הכוונה הפנימית היא מה שאני מנסה להעביר הלאה ולתת כוחות לנשים. אני מתפללת לפני כל הופעה שכל אישה תצא מההופעה עם כוח.

 

שומרת על המקוריות

אני רוצה לשנות את כל סגנון עולם השירה. אינני שרה שירים של זמר אחר, שעבר מה שעבר וחלם מה שחלם וכתב מה שכתב, אלא משתדלת להביא משהו שהוא יצירה מקורית שיוצאת מתוכי. להביא את המקום הטהור והנקי שאינו מושפע מהעולם החיצוני. לכן השירים שלי הם בסגנון אחר, סגנון רגוע ושליו יותר, בטוח יותר.

גם שמירה על קוד הלבוש היא משהו שאני מקפידה עליו. אני מייצגת את מי שאני, את העבודה ואת התהליך שאני עושה. לכן, לדוגמה, לא אתאפר אצל מאפרת ולא אשכור שמלה במיוחד בשביל ההופעה. זה ישפיע עליי או על הצופות, וכך המסר שאני רוצה להעביר לא יעבור כמו שצריך. אני אוהבת את המקום הפנימי והטהור של ה"חלק אלוקה ממעל" שבי.

 

הולדתו של שיר

בתקופה מסוימת, לא פשוטה, עלו לי המון שאלות כלפי ה'. הרגשתי ממש 'א–לי למה עזבתני?' לא הייתה לי תמיכה משפחתית קרובה. הייתי שייכת לקהילה חסידית שבראשה אדמו"ר. ניגשתי אליו ושאלתי את כל השאלות מתוך כאב לב עצום, מתוך רצון לברר, ולא מתוך רצון לא להאמין. הוא נבהל מאוד כי ידע שאני משפיעה על נשים לבטוח בה' ולחזק את האמונה למרות החיים הקשים שעברתי בילדות ובאותה התקופה, חיים שיש להם השלכות עד היום. הוא ענה לי תשובה קצרה שריסקה אותי: "אני מדבר עם אפיקורס?" יצאתי מהחדר בדמעות ואמרתי לה': "מה, אין אדם בעולם שיכול להכיל את המורכבות שבה שמת אותי?!" זו הייתה נקודת שבירה גדולה מאוד.

למחרת יצאתי להליכה עם חברה כדי להשתחרר מעט. בדרך ראינו את הרב שרגא דהאן, רב קהילת חב"ד ברמה א' בבית שמש. חברתי ניגשה אליו וביקשה ממנו שישוחח איתי. הטחתי בו את כל השאלות, פרקתי הכול. הוא ענה: "מה שאת עושה זה בדיוק מה שמשה רבנו היה עושה באומרו: 'למה הרעות לעם הזה?!' זה שאת כועסת על ה' בעוצמה שכזו מראה עד כמה הקשר שלך איתו קרוב. תלמדי תניא ותביני הכול".

פתאום כל השאלות שיצאו מהלב שלי הפכו ללטיפה שמימית ורוחנית. מאז התחלתי ללמוד תניא בקביעות עם חברותא. אחר־כך התקדמתי לשיעור "מעגלי תניא" ברמה ד' בבית שמש עם הרבנית שירה קורנוויץ. ראיתי עד כמה התניא הוא המתכון האמיתי לניהול רגשות, איך להשליט את ההיגיון.

הרגשתי שה' נתן לי שליחות מיוחדת גם בנקודת הזמן הזו, במצב הקשה שאני נמצאת בו, והעולם מחכה לשמוע את מה שאני יכולה להביא לו. בעקבות כך נולד השיר "ק–לי למה עזבתני?" כשזה מגיע ל'למה?' יש עלייה בטון השיר והוא נשמע טראגי, כי אדם שנמצא ב'למה?' הזה צריך לתת לו את כל המקום, את כל הנוכחות.

 

הבשורה שלך

"מבשרך אל תתעלם" – אל תתעלמי מהבשורה שלך! ה' רוצה שתשמיעי אותה לעולם, ושתזכרי שיש לך שליחות מיוחדת. לכל אחת ואחת יש משהו לתרום, כל אחת יכולה  להוסיף עוד טוב בעולם.

בעקבות לימוד התניא קיבלתי תשובה למה אני פה. גם כשאני קמה צרודה, אני מופיעה, כי אני מבינה שככה ה' רוצה אותי בהופעה, זו השליחות שלי היום. אומנם אדבר יותר ואשיר פחות, אבל את הבשורה אעביר. פעם ניגשה אליי מישהי בסיום הופעה ואמרה: "למה אמרת שאת צרודה? אילו לא היית אומרת, לא היינו שומעות".

 

מבט של גאולה

ככל שהמשבר גדול יותר, הגאולה תהיה מהירה וגדולה יותר. כשמרגישים את הגלות ומתחברים לאני הפנימי, מסתכלים במשקפיים של גאולה על כל דבר. זו גאולה פרטית שבטוח תזרז את הגאולה האמיתית והשלמה. יש מושג שנקרא 'השפעה במעגלים' – מי שנמצא לידי מקשיב למסר שלי ולאט לאט המעגל מתרחב ומשפיע על עוד ועוד. אני משתדלת לחיות גאולה כמו שהרבי מבקש. כך חווים גאולות פרטיות.

הגישה הגאולתית היא פנימית, לדוגמה: איני קמה לעוד יום של לחץ ושל משימות אין–סופיות, אלא אני קמה בשמחה למשימות של אותו יום ובטוחה שה' יפתיע אותי היום לטובה. ראייה גאולתית אומרת שבמקום שהמציאות תשתק ותפחיד אותך, היא מגיעה לשרת אותך. למשל, מעבר דירה הוא דבר שדורש המון סבלנות ועבודה, ובדרך כלל מלחיץ. במקום להסתכל על המעבר כדבר קשה, אפשר להסתכל עליו ממקום של התחדשות. יש מציאות מסוימת שה' שם אותך בה, והיא לא באה לשתק ולהפחיד אותך, אלא לשרת אותך.

באופן אישי היה לי קשה מאוד עם נושא השיווק. מכיוון שהמקצוע שלי נשמתי ורוחני כל כך, היה קשה לי להפוך אותו לעסק. דיברתי עם ה' וראיתי סייעתא דשמיא גדולה. המסע והמופע שלי עוברים מפה לאוזן. נשים מזמינות הופעה כי שמעו מחברות עד כמה המופע משנה את ההסתכלות על החיים מראייה גלותית לראייה גאולתית.

 

המלצות של אור

טיפ ראשון: השירה גבוהה ורוחנית כל כך, הרבה מעבר למה שאנו שומעים. לדוגמה, כשאת צועקת ודורשת מבן השלוש שלך להיכנס לאמבטיה, את בונה עוד חומת התנגדות. במקום לבוא ממקום של כעס ודרישה, בואי ממקום מכיל ושמח, תשירי. מניסיון, אני שרה לבת שלי: 'המים מחכים לך, הסבון כבר בוכה' וכדומה, וכך היא מגיעה הרבה יותר מהר, מכיוון שהשיר מפורר את החומות…

טיפ שני: תדליקו ניגונים בבית, הם משנים את כל האווירה. הייתה תקופה שהייתי לחוצה מאוד וכתבתי לרבי על כך באמצעות אגרות הקודש. הרבי ענה לי במכתב שדיבר על ניגוני חב"ד דווקא. ברגע שהתחלתי להדליק ניגונים בבית בצהריים האווירה השתנתה. הילדים נהיו רגועים יותר והכול התנהל ברוגע.

טיפ שלישי: הכתיבה היא תרפיה נהדרת. ככל שתכתבי ותוציאי יותר את מה שמכביד על הנפש, תהיי משוחררת יותר.

לסיום, "השם ילחם לכם ואתם תחרישון". כשאת מחוברת לחלק אלוקה ממעל שבך, פועלת ממקום נקי ושואפת לעשות טוב בעבור העולם ובעבור עצמך – בוודאי השם יסיר מדרכך את המלעיגים ואת החושך. אז תחווי השגחה פרטית על כל צעד ושעל. "מזמור לתודה" יהיה שגור על פיך מהטוב שסובב אותך ולא מכורח של קושי. וכשתתחילי להסתכל על הכול במשקפיים של גאולה, בוודאי תגיע הגאולה האמיתית והשלמה עכשיו.

 

באדיבות מגזין עטרת חיה

חוגגות גאולה בקן המשפחתי

חג הגאולה, י"ט כסלו, מתקרב בצעדי ענק, ואנו שואלות את עצמנו:

כיצד נוכל ליצור בביתנו אווירה מיוחדת ושונה ביום המיוחד הזה? איך אפשר ליצור בבית אווירה שהילדים ירגישו שזה לא 'עוד יום', אלא יום מיוחד, יום–טוב'דיק, והבית כולו ישדר זאת?

פנינו לגב' לאה גוצל, לגב' חסי זלמנוב ולגב' מיטל ש', והן נתנו לנו טיפים כיצד לעשות זאת.

 

י"ט כסלו בשבילי

לאה גוצל: אני שליחה של הרבי בבנדרי, פרידניסטרוביה. (בנדרי היא עיר במולדובה, במפגש הנהרות דניסטר ובְק (Bâc). אולם בתנש"א הצטרפה לרפובליקת טרנסניסטריה. זו מדינה שלא מוכרת לפי החוק הבין–לאומי וכאילו אינה קיימת. למשל, אי אפשר למשוך בבנק כסף באמצעות כרטיס אשראי מכיוון ששום בנק בעולם לא מחשיב את המקום הזה ויש עוד הרבה דברים מעניינים פה…)

חסי זלמנוב: אני שליחה של הרבי באחת השכונות ברעננה ומחנכת כיתה י"א בעל־יסודי "בנות חנה" בבני ברק.

מיטל ש': חזרתי בתשובה בגיל עשרים וחמש וברוך השם זמן לא רב לאחר מכן זכיתי להכיר את בעלי ולעמוד תחת החופה. בשנתיים הראשונות לחיי הנישואים שלנו גרנו בקהילה קטנה וחסידית וזכינו להתארח לא מעט ולהעמיק את הידיעות שלנו בנוגע לאופן התנהלותו של בית חסידי. התקופה הזו השאירה עלינו רושם עז, ומכל משפחה שאירחה אותנו לקחנו איתנו הנהגה חסידית כלשהי להמשך הדרך.

 

מהו י"ט כסלו בשבילך?

לאה: י"ט כסלו בשבילי הוא יום שבו החיים שלנו הפכו להיות משמעותיים. זהו ראש השנה לחסידות, היום שבו הותרה הפצתה ללא הגבלה. חסידות היא כמו גחלים, האור והחום שבחיינו, בלעדיה אי אפשר לחיות.

חסי: י"ט כסלו בשבילי הוא ממש יום חג. החיבור העמוק שיש לנו עם החסידות ועם הרבי מתעצם ביום הזה, חשים בו את הזכות עצומה – שזכינו להיות חסידי חב"ד. התחושה הזו מלווה אותי כבר מילדות.

מיטל: מבחינתי י"ט כסלו הוא חג, כמו שהרבי אומר "חג החגים". עם הכנות, התרגשות וכל החבילה. את י"ט כסלו הראשון שלי חגגתי בבית חב"ד בחו"ל, ונראה שהם עשו עבודה טובה בהעברת המסר…

 

כיצד אפשר, לדעתך, לגרום לילדים להתחבר לחג הגאולה י"ט כסלו?

לאה: יש הרבה דרכים וצריך לנסות לנצל את כולן, לדוגמה: להלביש אותם בבגדי שבת, להכין ארוחה חגיגית, לשלוח לבית הספר או לגן משהו טעים לכבוד היום, לספר להם את סיפור המאסר והגאולה בדרך חווייתית, והחשוב ביותר – לערוך התוועדות משפחתית.

חסי: כל התפאורה שסביב י"ט כסלו נותנת לילדים (וגם לנו) הרגשה שזהו יום מיוחד מאוד, שונה מכל הימים. לובשים בגדי חג, מכינים אוכל חגיגי, ומייד ברור שיש פה יום אחר.

מיטל: זה כמו לשאול אותי מה לעשות כדי שהם יהיו מחוברים לראש השנה, לפסח או לכל חג אחר. לכל חג יש מצוות משלו וייחודיות משלו, וכך גם לכל תאריך חסידי. בי"ט כסלו מרבים בהתוועדויות? אז נתוועד, נלבש בגדי שבת, נעשה מזה עניין, וכמובן נעשה הכנה מתאימה.

 

מה זכור לך מאווירת י"ט כסלו בבית הורייך?

לאה: אפיזודה משנות נעוריי שנחקקה בזיכרוני היטב: חזרתי מהתוועדות בשלוש לפנות בוקר, ואימא שלי עמדה והכינה במטבח קינוחים בשביל התוועדות י"ט כסלו למחרת לכל הבנות בעל־יסודי. אין לי מושג למה – אבל זה הזיכרון הכי חזק אצלי. אימא בדוגמה האישית שלה הראתה לי שהיום הזה הוא יום שראוי לטרוח עליו…

חסי: אני זוכרת היטב את החוויות בבית הספר. בכל שנה, בשבוע שלפני י"ט כסלו, היינו עסוקות ב'מלחמת צבעים' בנושאים חסידיים, ובי"ט כסלו עצמו הייתה חגיגה רצינית ומיוחדת. זה נתן לי בתור ילדה חוויה עוצמתית מאוד. בבית הספר שלמדתי בו היו בנות שלא הגיעו מבתים חב"דיים, ממש עד היום הן זוכרות את חגיגת י"ט כסלו וברור להן שהן הולכות להתוועדות ביום זה.

מיטל: כמו שסיפרתי, אני בעלת תשובה. עד היום אני זוכרת את החוויה בבית חב"ד – את ההתרגשות ואת ההכנות המרובות לפני י"ט כסלו. בעיקר השפיעו עליי הניגונים באותה התוועדות, ניגונים שנגעו בנשמה וגרמו לחלק מהמשתתפים להתרגש עד דמעות. המעמד השאיר עליי רושם עצום.

 

כיצד את יוצרת אווירה מיוחדת בי"ט כסלו בביתך?

לאה: הלוואי שאצליח להגשים את כל חלומותיי, אבל אלו הרעיונות שחשבתי עליהם וגם יישמתי: אני משתדלת להכין לארוחה משהו שהילדים אוהבים, לעשות להם הצגה עם בובות כדי להמחיש את סיפור המאסר והגאולה, לשיר ניגונים ולרקוד איתם. להגיד פסוקים ולצ'פר בממתקים.

חשוב לי להבהיר שאינני אשת חינוך מנוסה וותיקה, אלא אימא יהודייה עם רצון חזק להכניס לילדים 'חסידישקייט'. אבל לדעתי ככל שאתחבר יותר לחג הזה בעצמי ואחיה את האווירה, כך יש יותר סיכוי לחבר את הילדים. כשליחה ברור לי שאני אחראית להעביר לילדים שלי 'אידישקייט' ו'חסידישקייט', ולכן אני משתדלת לחגוג עם הילדים מתוך הבנה ברורה שמה שהם קיבלו וראו מבעלי וממני – ילווה אותם לכל החיים, ויש חשיבות מיוחדת לשנות החיים הראשונות.

חסי: אנחנו דואגים ליצור אווירה חגיגית בבית – החל בניגונים המושמעים בבוקר וממתק מיוחד שהם מקבלים, וכלה בהתוועדות משותפת ומשפחתית בהמשך היום. גם דברים קטנים תורמים לאווירה.

מיטל: בכל תקופה חוגגים אצלנו אחרת, בהתאם לגיל הילדים ולהרכב המשפחתי. כשהיו קטנים הזמנו פיצה או חילקנו חטיפים. בהמשך הם התחילו ללכת עם אבא שמתוועד בכמה התוועדויות. כשהם חוזרים, אני מבקשת מהם לספר איך היה ושואלת מה לקחו מההתוועדויות. וכמובן אנו עורכים התוועדות משפחתית. אני משתדלת לגוון באוכל, בעיצוב השולחן, והילדים מספרים או מציגים את נושאי היום בהתאם לגילם. אם הילדים שלי יזכרו את החוויה ויאמרו שב"י"ט כסלו אצלנו בבית היו מתוועדים והיה שמח" – דייני.

נוסף על כך, יש לנו מנהג שבכל שנה בי"ט כסלו אנו קונים לילדים מתנה מיוחדת, כל אחד מה שמתאים לו ומה שהוא יאהב. ללא ספק זה מטמיע בהם את החגיגיות של היום וגורם להם לצפות לו בכיליון עיניים.

 

באדיבות: מגזין עטרת חיה

 

סרטון טעימה מהפעילות: נשי חב"ד צפת

צבאות השם: פרסום שיא לשבת מפקדות בתיכונים















$CoMmEnt€





























זום שבועי לאמהות אור מנחם צפת



האותיות שממשיכות ומרגשות

לפני כמה ימים זכיתי וקיבלתי מייל מרגש עם הבעת תודה מרופא מנהל מחלקה בבית רפואה גדול במרכז הארץ!

על מה הודה הרופא?

הרבי מליובאוויטש אומר, שכשיהודי מגיע לבית רפואה יש לו שליחות מלמעלה להפיץ שם את מעיינות החסידות. לכשיבצע את השליחות, הוא יגלה שהוא כבר הבריא.

כי כל המטרה של הקדוש ברוך הוא היתה, לשלוח אותו לעשות שם שליחות רוחנית.

אני משתדלת ב"נ לזכות רופא כשאני מגיעה למירפאה, במבצע הקדוש הזה, "אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל". וגם את ילדיו הקטנים , או נכדיו, ב"אות בספר התורה של ילדי ישראל". כדי לסיים בזה את שליחותי כלפיו, שלא נצטרך להגיע אליו יותר….

 

אחד מנכדי הקטנים הגיע לביקורת שיגרתית אצל רופא מומחה במירפאת קופת חולים.

כדי לסיים את השליחות הרוחנית שלנו כלפיו, ביקשתי שבמסגרת הביקור אצלו ישאלו אותו לשמו ושם אמו, כתובת מייל שלו וכתובת מגוריו , לשם שליחת התעודה אליו. הרופא הסכים לשתף פעולה, וזכינו לרכוש עבורו אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

כעבור כמה שבועות התקבל מייל מהרופא במשרד של הוועד לכתיבת ספר התורה הכללי לאחדות ישראל. וזה לשונו;

"תודה רבה, זה מרגש מאד.

שיהיה חג שמח" 🙂

 

מספר ימים חלפו, והנה אף אני מקבלת הודעת מייל מהרופא;

"ערב טוב, תודה רבה על המתנה הנפלאה הזו. התרגשתי ממש 🙂

מאחל לך ולמשפחתך המון בריאות ונחת.

תודה רבה שוב",

ד"ר…..

 

התרגשתי מאד לקרוא את המייל מהרופא. בשבילי זה עידוד ענק מהשם יתברך, לראות שאפילו רופא שכל כך עסוק במתרפאים רבים, ( והוא איננו חובש כיפה לעת עתה…). ולא ראיתי אותו מעולם, מוצא את הזמן כדי לכתוב…פעמיים….

פעם ראשונה לכתובת המייל של המשרד של "אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

וכעבור כמה ימים הטריח את עצמו בשנית, לשלוח גם לי מייל נוסף !

 

בהזדמנות אחרת, הייתי בביקור במירפאה שאינני חברה בקופת חולים הזו. הגעתי לרופא ובסיום הצעתי לו לרשום אותו למבצע החשוב של הרבי "אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל". הוא הסכים ומסר לי את פרטי שמו כולל כתובתו הפרטית כדי לקבל התעודות בדואר.

הוא סיפר לי שאביו היה אצל הרבי לפני עשרים שנה.!

יש לו בת שמתגוררת בגרמניה עם שני ילדיה הקטנים. כשהצעתי לו, שארשום את הנכדים אמר לי שהם גרים רחוק…

ניזכרתי בדברי הרבי:

(איגרות קודש כרך כ' עמוד רז.) …"תקותי אשר בכל מקום שמבקר, אם נמצאים שם אחינו בני ישראל, …משתדל להיפגש אתם ומזכירם ומעוררם ומעודדם על גזע צור מחצבתם, וכו' וכו' והרי לא תמיד יודעים אנו בפעולותינו בעולם הזה מהו העיקר, עד שאפשר הדבר שמסבב הסיבות גורם לכמה סיבות ופעולות וענינים בשביל מאורע אחד, פגישה אחת ופרט אחד.

 

זו בדיוק ההזדמנות לדאוג להם, חשבתי בליבי. ילדים קטנים. גרים בין גויים. מי יודע היכן הם מתחנכים. לפחות שתהיה להם סגולה לשמירה של "אות בספר התורה של ילדי ישראל".

חשתי שמחה גדולה, שהנה בזכות המבצע של הרבי, הצלחתי לעשות משהו למען הילדים הקטנים היהודיים שגרים מעבר לים.

 

בחורה צעירה עידכנה אותי לאחרונה, שאמא שלה כל כך התרגשה לקבל בדואר את התעודה של "אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל, " שהבת רכשה לזכותה, שהיא התחילה לבכות מהתרגשות. השיתוף המרגש שלה איתי התרחש שלוש שנים לאחר שהיא רכשה את האותיות ! מראה פניה הדומעות של אמה עדיין שמור בזיכרונה! למרות השנים שחלפו.

 

סמנכ"ל של בית רפואה מהמובילים בארץ, שיתף אותי ברוך השם, בשמות כל בני משפחתו לצורך קניית אותיות בספרי התורה המיוחדים הללו.

לאחר תקופה קצרה התרגשתי לקבל את תגובתו כשסיפר לי, שילדיו התרגשו מאד לקבל את התעודות עבורם ועבור הנכדים.

 

סיפורים אמיתים מכלי ראשון.

 

הנני פונה בזה מלב אל לב, לכל מי שקורא/ת את הכתבה . לעשות מעשה בפועל. לרשום את עצמו ואת כל בני המשפחה למבצעים הקדושים של הרבי. ילדים עד גיל מצוות ל"ספר התורה של ילדי ישראל"

ומבוגרים מגיל מצוות ומעלה ל"אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

זו בקשה נפשית של הרבי!

 

טמה חורושוכין

נוף הגליל: הסרט החדש של טלי אברהמי



אחווה או מריבה?

אפי, חיה ונעמי היו שלושה אחים שגדלו באותו בית. לימים הם גדלו, נישאו ופרחו מהקן ההורי. נולדו להם ילדים והמשפחות התרחבו.

אף אחד לא זוכר מתי בדיוק התחיל המתח ביניהם, ומה היה הטריגר. נעמי טוענת שאלו הילדים של אפי שהציתו את המריבה, אבל אפי ביטל את הדברים במחי יד, וחיה משכה בכתפיה "מעדיפה שלא לדבר על מה שקרה". כך או כך, הנתק שנוצר בין המשפחות, הלך והחריף. כשהם הגיעו לבקר את ההורים, האחים האחרים לא הגיעו עם ילדיהם. שלא לדבר על מסיבות חנוכה, חתונות הילדים, או שמחות משפחתיות. הקרע היה מוחלט.

כשההורים נפטרו, הם נפגשו בהלוויה, ואחריה כל אחד חזר לשבת 'שבעה' בביתו–שלו. המנחמים, מסכנים, היו צריכים לעשות עבודת ניחומים כפולה ומשולשת…

הבעיה הגדולה הייתה הירושה. הם לא היו מסוגלים לשבת ולשוחח, והם נפגשו אצל עורך דין שמצאו, ואיכשהו היה מוסכם על כולם. עורך הדין היה לא רק בעל ידע משפטי, אלא גם אדם עם ניסיון חיים עשיר, שהחיוך והאווירה שהשרה בפגישות, הצליחו לגרום להפשרה מסוימת בין האחים שכבר היו להם נכדים…

יום אחד התברר להם, כי אף אחד לא זוכר על מה התחילה המריבה, ומה בעצם קרה "אז", באותם ימים… לכאב ליבם הסתבר שהם החמיצו עשרות שנים יקרות של 'שבת–אחים', ויכולת לשמוח זה בשמחות של זה. עוד לא דיברנו על ההורים שהלכו לעולמם שלא בשיבה טובה, שבורי–לב וכאב עצום…

 

סיפורי–אחים

אחים גדלים בבית אחד, אצל אותם הורים, ומקבלים חינוך דומה. עם ההתבגרות פונה כל אחד לדרכו. יש אחים ששומרים על קשר חם ורציף, יש המתקשרים לכבוד ראש השנה ותו־לא, ויש כאלה שרבים. רבים על כסף, רבים על ירושה, על מילים שנאמרו או על כבוד שלא ניתן.

לכאורה כל אחד גר בבית שלו, ואם לא טוב להם – שלא יהיו בקשר, אבל מי שרואה את הברכה הנפלאה שיש במשפחות גדולות, שבהן האחים שומרים על קשר חם, יודע שההפסד שהמריבה טומנת בחובה הוא גדול מאוד מאוד. במשפחה מאוחדת האחיינים חווים אווירה נעימה ומטפחת; באירועים המשפחתיים כולם נרתמים לסייע, וההנאה והנחת גדולים לאין שיעור; כשאחד האחים זקוק לעזרה, ההתגברות על הקושי קלה הרבה יותר.

קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, מנשה ואפרים – כל שבוע כמעט אנחנו חיים עם סיפור–אחים חדש שדורש לימוד והפנמה לחיי היום יום.

איך זוכים לאחדות הנפלאה הזו? ואם כבר נקלענו לריב בין אחים, מה נוכל לעשות כדי לצאת ממנו בשלום?

 

האווירה בבית

לכאורה נראה שאדם בוגר מנהל מערכת יחסים שהוא בנה ועיצב באופן אישי, ואין למערכת זו קשר לאופן שבו התנהל בית הילדות שלו, ואולם, זו טעות. כל אדם סוחב איתו את בית ילדותו לתוך חיי הבגרות, והדבר נכון שבעתיים כשמדובר ביחסים עם בני הבית של אז.

"האווירה והדינמיקה בבית והחינוך שניתן בילדות בידי ההורים הם קריטיים ממש לאופי היחסים בין האחים בבגרות," אומרת רויטל, "אותן בעיות נמשכות גם הלאה, אם לא מקבלים החלטה מודעת לעבוד ולשנות את המצב".

ביקור בבית ההורים מעורר תחושה של חזרה לימי הילדות ורצון לשוב ולהתפנק – החוויה מוכרת לכם? דבר דומה קורה כשפוגשים את האחים. האחות ההורית שוב מוכיחה ומגוננת, האח המרדן חוזר להתווכח ולהתלונן, והאחות הצעירה מתפנקת ומתבכיינת. ואם בילדות הכול היה 'בקטנה', הרי שעתה הכול 'בגדול'. בילדות, כשנתנו לבת הזקונים מה שלא נתנו לאחרים, כי היא הייתה ה'מסכנה' – ההבדל בינה ובין אחיה לא היה ניכר כל כך (עוד סוכריה, עוד צעצוע). ואילו עתה, כשבת הזקונים עדיין נושאת את דגל המסכנות בעיני ההורים, והם ממשיכים לתת לה יותר – הפער זועק (רק על ילדיה שומרים באופן קבוע, ורק לה עוזרים כל כך ברכישת הדירה…).

אווירת אחווה וקשר

כדי למנוע מתחים בין אחים בוגרים, הורים צריכים להשקיע בצורה מודעת באווירת האחווה בבית, ולגדל ילדים שרואים את אחיהם. לשם כך חשוב לשוחח עם הילדים ולעודד אותם לסייע לאחים ולעשות למענם יותר ממה שעושים בעבור אדם אחר. צריך ללמד את הילדים לכבד את ההבדלים שביניהם, לראות בשוני גורם מאחד שאפשר ליהנות ממנו – כל אח ומעלותיו, כל אח ותרומתו הייחודית.

"חשוב שלא להשאיר מצב לא מתוקן בין האחים כשהם צעירים, כי בעיות אינן נפתרות מעצמן, והורים שאינם מחנכים לגישור יקבלו ילדים עם תודעת פירוד בבגרותם," אומרת רויטל, ומדגישה כי התפקיד של עידוד האחדות בין האחים מוטל בעיקר על האם, ועליה להעיר הערות כמו: "הבאת גם לאחיך מנה?", "קח, תקנה לכולם ארטיק לראש חודש!", "תבקש סליחה מאחיך.", או: "בבית הזה לא לועגים! זה מעליב!"

"הסיבה לכך", אומרת רויטל, "היא שהאם רואה את כל ילדיה כמכלול אחד, כגוף אחד, ואת הראייה הזו היא משדרת לילדים בדיבור ובמעשים של גישור ואכפתיות, ויוצרת את הקשר האיתן בין הילדים לבין עצמם". מחסור בדיבורים ובמעשים שכאלה נותן מעין אור ירוק לילדים לחיות בפירוד ובריחוק. לכן גם אחרי שבגרו הילדים, נכון מאוד שהורים יעודדו את ילדיהם להיות ידידים קרובים ונאמנים זה לזה, ולעשות דברים משמחים ומועילים איש לאחיו.

נקודה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת היא קיום פערי גיל גדולים בין הילדים – לעיתים הצעיר בן עשר והבכור בן שלושים. כדאי לחשוב כיצד ליצור חיבור ביניהם. הקשר החם הוא ערובה לשלום בין האחים גם כשיגדלו. וכשהילדים מאוחדים ואוהבים – אין שמחה גדולה מזו להורים, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

שוויון

היחס השווה לכל האחים חשוב מאוד לאווירה. גם אם אחד הילדים זקוק בשלב כלשהו לזמן רב יותר עם ההורים, צריך לדאוג שגם האחים האחרים יזכו לזמן איכות, וחשוב לשוחח איתם על המצב. גם אם נרצה מאוד, לא נוכל ליצור שוויון מוחלט בין כל ילדינו, אבל נשתדל שיהיה שוויון במה שאפשר ועד כמה שאפשר.

נוסף לכך, חשוב להקנות הרגלים טובים של יושרה פנימית ומיומנויות שיחה (לא להתפרץ לדברי הזולת, לפרגן, להקשיב בתשומת לב, להביע כאב בלי להאשים ועוד). להרגלים אלו תפקיד חשוב בבניית יחסים תקינים בעתיד. זאת ועוד, יש חשיבות רבה ליחס מכבד – בין ההורים לבין עצמם ולבין ההורים לילדים. יחס כזה מעניק לילד תחושה שהוא אדם מכובד וחשוב, והוא ידע להעביר תחושה זו גם לאחרים. כשיגיע זמן של קושי, הוא ידע להתמודד, ויצליח לשמור על גבולות נכונים ועל כבוד כלפי הזולת.

 

שלום בבגרות

הילדות חלפה לה, הגוזלים פרשו כנפיים ועפו – כל אחד למקומו. המשפחה מתרחבת. בעקבות התהליך הזה שמירת האיזון והשלום בתוך המשפחה נעשית מורכבת יותר: נוספו בני זוג וילדים במשפחה, אחריות גדולה רובצת על כתפי מי שהיה פעם רק ילד, לעיתים קרובות קיים גם מרחק פיזי, ועם התפתחות המשפחות – אולי גם מרחק בהשקפת העולם. בזמנים כתיקונם, טוב ונכון ליצור מפגשי משפחה נינוחים, כדי לשמור על הקשר ולהכיר את עולמם החדש של האחים.

רויטל מספרת על מטופלת, אחות לשני אחים לא דתיים, שעשתה שינויים רבים בסגנון חייה. היא למדה סיעוד, התחתנה עם אדם מרקע שונה מאוד מאחיה, והיא ומשפחתה שינו גם את אורח חייהם לדתי. במשך עשרים וחמש שנה לא היה קשר בינה ובין אחיה, וכך בעצם לא הכירה אותם. כשהאם זקנה, והאחים נדרשו לקבל החלטות משותפות, הנתק נתן את אותותיו והתגלעו חילוקי דעות ביניהם. בתחילת ההתמודדות שלה היה הרבה תוהו ובוהו בנפש: צער, כעס, קושי. 'מה לעשות עם האחים האלה?!' היא שאלה בתסכול, ולא מצאה שום פתרון. רויטל הנחתה אותה להתמקד בשאלה 'מה בעצם ה' רוצה ממני בסיטואציה הזו?' כלומר, לבוא ממקום של גדלות נפש. שני אנשים אינם מסתדרים, הם שונים זה מזה בצורת החיים, במנטליות, כמעט שאי אפשר לזהות משהו משותף… אז מה עושים? הולכים אל מי שאמר והיה העולם, ושואלים: 'מה ה' רוצה?' ונעזרים ב'ווייז' של החיים, התורה: 'ומה התורה אומרת?'…

היא כתבה מכתב לרבי במסגרת הטיפול, וקיבלה תשובה מכוננת, שהביאה לנקודת מפנה ביחס שלה לאחיה. הרבי ענה לה שנשמה יורדת קדושה וטהורה לעולם, ולפעמים היא מתלכלכת, ואז צריך לעזור לה ולהשפיע עליה בדרכי נועם לשנות את הרגליה ואת דרכיה. אתה רב עם אחיך – אז תוותר עליו?! לפי גישתו של הרבי, המצב אינו אבוד. עלינו לעבוד, ואם תהיה עבודה, תהיה גם התקדמות. והשאלה היא, אפוא: איך אתה חי איתו, ומכיל וזורם ועושה שלום? כלומר, התנאי הראשון להתמודדות טובה ונכונה עם מצב של נתק ומתחים בין אחים הוא שהמטרה תהיה חיבור וקשר.

 

כלים מעשיים

כשהמטרה הוגדרה, כל המעשים קיבלו גוון אחר, לא של מריבה אלא של תנועה לכיוון האחדות, למרות השוני.

כדי לטפל באופן יעיל בקונפליקט היה צורך ליצור מצב של למידה מחודשת: כל אחד מהאחים למד מחדש את צורת ההתנהלות של אחיו, את אופן הדיבור ואת האווירה. היה צורך גם בהצבת גבולות מחודשים בכל מיני תחומים: בנוגע לחלוקת הכסף, בנוגע לאופן קבלת החלטות (למשל בעניין בחירת אנשי מקצוע שיעזרו לניהול הכלכלי והחוקי של האם, בנוגע לטיפול באם), וגם בנוגע ליחס המכבד והמעריך זה כלפי זה – שלא לדבר בזלזול ושלא להתנשא, אלא לבוא ממקום מעריך ומכבד. כמובן האחים לא הגיעו לקליניקה. העבודה שנעשתה דרך האחות סייעה לפתור את הקונפליקט. העבודה נעשתה בכמה אופנים:

האחות לא הסכימה להמשיך בדיונים עד שהשיח יהיה רגוע ומכבד, כדי שיהיה אפשר להגיע להבנה ולהחלטות. אומנם זה יצר נתק זמני, כי כשהיה יחס לא מכבד היא ניתקה קשר. בזכות העובדה שהיא לא הביעה את הדרישה מתוך כעס או עלבון, אלא ממקום שכלי ענייני, ובזכות העובדה שבעלה גישר בינה ובין אחיה בשלב הזה, עם הזמן שאר האחים התיישרו גם הם, והיה אפשר לשוחח ביעילות.

כשזיהו אפשרות של מניפולציה כלכלית מצד אחד מהם, שני האחים האחרים שמו גבול על ידי פנייה לעורך דין שייצור הסכם משותף וסיכום עם הבנקים שכל האחים יהיו מעורבים בנעשה בכסף. הם שיתפו את האם בלבטים, ובאופן מכבד ובדרכי נועם הגיעו להחלטה משותפת.

הדיון בין כל האחים אִפשר הקשבה, והוליד שיתוף פעולה. הם יצאו ממקום של מגננה לפעולה. הצעות באו מכל הצדדים והתקבלו, דבר שגרם לכבוד הדדי, וכך פחת הניכור, והצטמצם המרחק.

אומנם בינתיים טרם נוצרו קשרים חמים והדוקים, אבל בהחלט יש תפקוד של המערכת, וההערכה ההדדית גוברת, דבר מבורך מאוד.

 

מצבים לא פתורים

רחוב מטופח, בניינים חדשים ובניינים מחודשים בהתחדשות עירונית. באמצע הרחוב היפה הזה ניצב בית ישן, מוזנח ופרוץ. החלונות קרועים לרווחה, מחוסרי תריסים, צמחים מטפסים משתרגים לגובה הקירות ועל הגג – בית רפאים. על מה העזובה הזו? סכסוכי ירושה. מי מרוויח מכל זה? עורכי הדין. ובעלי הדין, אחים בני אב אחד, נותרים עם כאב לב, כעס, עניות ועוגמת נפש. מה עושים?

"במצבים האלה צריך לשמור על הלב," אומרת רויטל. אם נחזור למכתב של הרבי מן הסיפור הקודם, נשארים עם הידיעה שהנשמה קדושה וטהורה ואנשים אחים אנחנו. ועל כל פנים, בלב, האהבה והאחדות בשלמותן, ואולי יום אחד אפשר יהיה לפתוח קשרים חדשים־ישנים.

מזכיר לנו משהו מהזמן האחרון?

הבה נשמור על הלב ועל הנשמה ועל תקוות חוט־השני באהבת אחים, לקרב משיח.

באדיבות מגזין עטרת חיה

מחר: התוועדות י"ט כסלו בנוף הגליל



כך נגדל ילדים שמאמינים בעצמם

טובי, תלמידת כיתה י', בעלת הפרעת קשב וריכוז, מנהלת את לוח המבחנים שלה בקפידה. בכל פעם שהמורה מודיעה על מבחן, טובי משבצת אותו בלוח, ומסמנת לעצמה מתי להתחיל להתכונן אליו.

ריקי, תלמידת כיתה ד', גם היא עם הפרעת קשב וריכוז, אינה מוכנה לגשת לשום מבחן, ולא משנה כמה היא למדה וכמה משכנעים אותה שהיא יודעת את החומר.

מה יוצר את ההבדל? 

בפרשתנו מסופר: "ותצא דינה בת לאה", ורש"י לומד מכך: "על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר: 'ותצא לאה לקראתו'… כאמה – כבתה".

התורה מדגישה "בת לאה" (ולא בת יעקב) בגלל מודל מיוחד שלאה אימנו העבירה לבתה דינה.

לאה משתוקקת למלא את ייעודה האלוקי בהקמת בית ישראל, ולשם כך היא לא נרתעת מהקשיים, ופועלת בגדלות נפש אמיתית אף בדרכים לא מקובלות. דינה לומדת מאימה לא להירתע מאתגרים, ויוצאת באומץ להשפיע על הסביבה.

זה המודל שמאמצת טובי מכיתה י' – היא רואה בקשיים שהיא מתמודדת איתם אתגרים שהיא צריכה לנהל, ולא איומים שמהם היא צריכה להימנע (בשונה מהגישה שאימצה ריקי).

במודל הזה יש מה שמכנה אלברט בנדורה, פסיכולוג קנדי־אמריקאי, תחושת מסוגלות עצמית – אמונה ביכולתו של האדם לכוון את חייו לעבר מטרותיו. לממש את עצמו, להגיע להישגים, ובעקבות זאת להשיג תחושה של אושר.

 

לגונן או לזרוק למים

ההורים משתוקקים לרפד לילדיהם את החיים, שלא יצטרכו לשאת תסכול. קשה להם לראות את ילדיהם מתאכזבים, נפגעים או חסרי אונים.

ואולם, מסתבר שככל שההורה מאפשר לילד שלו לחוות תסכול וקושי לימודי או חברתי, ומאמין בו שהוא יכול להתמודד, ככה גדלה תחושת המסוגלות העצמית של הילד שהוא יכול להשפיע ולפעול מול אתגרי חייו.

לפני שיעקב נפגש עם עשיו, הוא שם את דינה בתיבה ונעל אותה, "שלא ייתן בה עשיו עיניו". הדבר מלמד על כך שהיה בכוחה של דינה להחזיר אפילו את עשיו הרשע בתשובה, לו הייתה פוגשת בו. העובדה שיעקב מנע זאת ממנה, מסביר רש"י, היא שהביאה עליו את התוצאה הקשה, ש"נפלה ביד שכם".

לצד ההגנה היה גם מסר מחליש: "את לא יכולה להתמודד עם זה, זה גדול עלייך. אני צריך לשמור עלייך".

מפתה מאוד לעמוד ולהגן על הילד, אך צריך לשים לב למה שאנו משדרים. לעיתים הגנת יתר (לעזור לילד בהכנת שיעורי הבית, לבנות במקומו מגדל קוביות, או לקפל בעבורו את השמיכה – כשהוא יכול לעשות זאת לבד) תעביר חוויה של חוסר מסוגלות, וזו תביא לירידה במוטיבציה. חשוב לשדר לילד מסר מעצים: "אתה יכול, אתה מסוגל, אני מאמין בך, גם אם זה קשה. כשאתה מתמודד עם דברים שקשים לך, זה מראה כמה אתה חזק".

 

חיזוקים על הצלחות

לאה אימנו לא רק חשה שהיא עצמה מסוגלת, אלא גם חיזקה את תחושת המסוגלות אצל בתה. היא שידרה לה את האמונה שיש בכוחה לחולל שינוי ולהשפיע על המאורעות בחייה. העבודה של לאה ודינה היא עבודת בעלי התשובה, שנופלים וקמים ומנצחים. הייתה להן היכולת לצאת ולפעול בעולם גם מחוץ לתחומי הקדושה. דינה יוצאת כי היא מאמינה בעצמה, יודעת שיש לה כוחות להביא את בנות הארץ לידי תיקון והתפתחות.

האמונה בכוחות הילד נבנית דווקא כשההורה עומד מרחוק ואומר: "אתה יכול!" ומעניק חיזוק חיובי שמתקף לילד את חוויות ההצלחה שלו. החיזוק יכול להיות מילולי: "כל הכבוד לך שהתאמצת אף שהיה קשה", ויכול להיות לא מילולי: טפיחה על השכם, חיבוק וחיוך.

ככל שהילד יתמודד עם אתגר משמעותי כך תחושת המסוגלות תגדל, וככל שההורה ירחם על הילד וירצה לעזור לו, כך תחושת המסוגלות תקטן.

 

באדיבות מגזין עטרת חיה

נבחרת צבאות השם מאירות את העולם



אמאל'ה, איך מחתנים ילד ראשון?

הילדון ההוא שכל יומיים קרע את המכנסיים, הילדונת ההיא שבכתה כל כך כשהבובה הלכה לאיבוד, הגיעו לגיל שידוכים. הם גבוהים ודעתניים, יודעים מה הם רוצים, והכי מלחיץ, מוזמנים לחתונות של חברים שאתמול עוד השתוללו איתם בגינה.

איך מחתנים בכלל ילד ראשון? מי מלמד אימהות שרק אתמול התחתנו בעצמן איך לחתן ילדים? מה עליי לומר לו כשהוא מתלבט כל כך? מי יכול לעזור לה להחליט? ואיפה הבקעה ההיא שאוספים בה דינרי זהב כדי לעמוד בכל הוצאות החתונה? וואו, חתן חדש מגיע כל שבת שנייה, כלה מנומסת יושבת ליד שולחן השבת שלנו, עד כמה זה משפיע עלינו?

נשים שכבר חיתנו ילד ראשון משתפות אותנו מניסיונן:

 

הרפו ודעו כי אני ה' | תהילה

אם תשאלו אותי, הדבר הראשון שאימא שמגיעה לחתונות ילדיה צריכה לעשות הוא להרפות. ממש לשחרר ולדעת שהכול זה ה'. האמת שצריך לעשות זאת הרבה קודם, כבר בחדר הלידה… אבל אצלי זה קרה רק בשלב הזה, וברוך ה' שזה קרה בסוף, כי זה קריטי.

אני אימא אחראית מאוד. לפני שאני מכניסה ילד למוסד לימוד אני עורכת מחקר אמיתי. כל משפחה שמבקשת לארח את ילדיי זוכה גם היא למסכת בירורים. בכל מה שקשור לילדים שלי אני לא משאירה שום דבר לידי הגורל.

כשהתחלנו לשמוע שידוכים לבת הגדולה, הרגשתי שאני נכנסת לרמות סטרס לא מוכרות. לא מדובר בקנייה של פאה, אפילו בעשרים אלף, וגם לא בטיפול רפואי. מדובר בהחלטה החשובה ביותר בחיים שלה. איך אני יכולה לומר "כן" להצעה? איך אני יכולה לומר "לא"?

פתאום, יותר מכל דבר אחר, רציתי אורים ותומים. מן מסר אלוקי חד–משמעי שיאמר לי: "זה החתן!". ערכנו בירורים מקיפים מאוד על כל הצעה, ורק החמישית זכתה לקבל את אישורנו, כשכל הזמן אני מלאת ספקות. אולי פסלתי הצעה נהדרת אודות בחור שיביא לבתי רק אושר? אולי הסכמתי לשמוע עכשיו על בחור שלא מתאים לה משום בחינה?

הם התחילו להיפגש. בליבי אני מתפללת שתשים לב לפרטים הנכונים, שלא תתלהב יותר מדי ממישהו לא מתאים, שלא תפסול בחור נהדר בגלל שטויות. כשהיא שיתפה אותי, השתדלתי שלא לשדר לה את ההיסטריה שלי, הקשבתי בתשומת לב, חיזקתי אותה שאנחנו סומכים עליה. האמת? קצת שיקרתי. היו לילות שלא נרדמתי.

בהשגחה פרטית הגיע לבית שלנו עלון לא חב"די. דפדפתי בו בזמן ששתיתי קפה של מוצאי שבת, רגע לפני שהשבוע החדש מתפרץ. הביאו שם מדרש (מבוא למדרש תנחומא, מהדורת בובר עמוד 136) המתאר איך נישאה בתו של שלמה המלך. לא הכרתי את המדרש הזה. כששאלתי חברות הן חייכו, מתברר שהוא מוכר.

שלמה בדק ברוח הקודש מי יהיה חתנה של בתו, והתברר שמדובר בבחור עני ולא מיוחס. בחר שלמה לקחת את בתו לאי בודד, נעל אותה במגדל גדול ואיתה שבעים זקנים תלמידי חכמים והמון צידה. הזקנים היו אמורים לדאוג לשלומה. יום אחד יצא בחור עני בעכו לדרך כדי להרוויח את לחמו. הוא לא הצליח למצוא אפילו פרוטה, וברדת הלילה, עייף, רעב וקפוא, חיפש מחסה ללילה. בלית ברירה נכנס לתוך גוויה של שור שהייתה מוטלת בשדה, מצטנף בה. נשר דורס ענק תפס בגוויה ולקח אותה עד לראש המגדל על האי הבודד. בבוקר יצא הבחור מן הבהמה לא מבין היכן הוא. בת שלמה מצאה אותו, דאגה לו לבגדים ולאוכל וסידרה לו חדר במגדל. הוא היה יושב ולומד, והיא הביאה לו אוכל. כשראתה שהוא תלמיד חכם בעל מידות טובות, החליטו להתחתן.

החכמים גילו את הדבר רק כאשר ניכר עליה שהיא בהריון. מבוהלים הזעיקו את המלך שלמה. כשראה המלך את הבחור ושמע את סיפורו, גילה שזה בדיוק הבחור שממנו ביקש להרחיק את בתו, והבין שאין אפשרות להתחמק ממה שייעד לה ה'.

הרגשתי כאילו הסיפור נכתב בעבורי. ממש! זה לא שהפסקתי לערוך בירורים, כן? אני עדיין עושה את ההשתדלות שלי, אך מאמינה שבתי תתחתן עם מי שמיועד לה, ואני לא יכולה חס ושלום להזיק. אם פסלתי בטעות, ההצעה תחזור. ואם יש משהו שאני לא צריכה לשמוע בבירורים, אני לא אשמע גם אם אעבוד בשב"כ. הכול יהיה טוב….

 

מילה ממני:

תשנו טוב בלילה. אתן רק שחקניות בהצגה של הקדוש ברוך הוא. תעשו את התפקיד שלכן מצוין, במסגרת ההשתדלות שמוטלת על אימא יהודייה. אך תזכירו לעצמכן שהכול בידי שמיים, תניחו לבורא העולם להיות הבמאי, התפקידים כבר כתובים. תשמרו כוח לריקודים…

 

לתת גב | נחמה

לחתן בת ראשונה זה לא פשוט. עד אתמול היא עוד הייתה קטנה כל כך, נשאה אלינו עיניים. הכול לימדנו אותה! להתלבש ולומר 'פסוקים', איך מסתדרים עם מורה שלא אוהבים, וכמה חשוב לספור את העודף במכולת. פתאום היא הולכת לפגישות, וצריכה לבחור את החתן שלה בעצמה.

כשאפרת שלי התחילה שידוכים, היא הייתה נראית לי בוגרת ממש. אבל בלילה של הפגישה הראשונה התמלאתי פחדים. בוגרת בוגרת, היא בסך הכול בת עשרים, איך היא תדע להחליט מה טוב לה? היא יכולה להתלהב מכריזמטיות ומחוש הומור מעולה, ולא לשים לב לכל מיני איתותים קטנים ומדאיגים.

פתאום רציתי לחזור מאתיים שנים אחורה, לימים שבהם אימא ואבא פשוט בחרו לבד את החתן והודיעו לבתם שהיא כלה. מי נותן לילדים צעירים כל כך להחליט כאלו החלטות לבד?

נדרש לי זמן להבין שאני את התפקיד שלי בבחירה סיימתי אחרי הבירורים. עכשיו הבחירה רק בידיים של אפרת (ושל שימי, כמובן…).

היא הייתה חוזרת מפגישות. לפעמים זוהרת עם סימן שאלה קטנטן על שפתיה, לפעמים נסערת ומבולבלת. תמיד רועדת מגודל האחריות. הייתי יושבת ומקשיבה. מתאפקת מאוד שלא להתערב, שלא לומר לה: "את לא רואה לבד שזה סימן ש"… או: "שטויות, אל תשימי לב, זה כלום." רק לחזק אותה. לומר לה שיש לה כוח לבחור ולהחליט, שאנחנו איתה בכל בחירה, שמותר לה להמשיך להתלבט, זו הבחירה של חייה. והאמת היא שזה נכון. לא משנה כמה צעירה היא, הקדוש ברוך הוא הביא אותה לגיל הזה, ונתן בידיה את השכל ואת הרגש לדעת טוב מכולם מה נכון לה.

כשהיא החליטה בסוף שכן, לא משנה אחרי כמה פגישות, היא הייתה מאושרת ומשוחררת. היום היא ושימי מאושרים מאוד יחד, ואנחנו מאושרים איתם, ברוך ה'.

 

מילה ממני:

תנו לבת שלכן גב, אבל אל תחליטו בשבילה!

 

מה שצריך ומה שמיותר | אסתר

לפני החתונה הראשונה שלנו לא היה לנו מושג איך אנחנו מתחילים אפילו להשיג את כל הכספים שקשורים לחתונה. אולם, בגדים, פאה, ריהוט, מתנות… עד אותו יום האירועים שלנו הסתכמו בברית ובר–מצווה, לא יותר. אמרו לי שלחתן בנים קל יותר, אני התחלתי עם בת, מה לעשות.

שני דברים ניחמו אותי אז:

ראשית, כולם עושים את זה, אז כנראה זה אפשרי. זוגות שאנחנו מכירים מקרוב ואינם משופעים בכסף כבר חיתנו כמה ילדים, ברוך ה'.

שנית, אצלנו לא נהוג להבטיח דירה…

בסופו של דבר, ה' עזר לי ונפלה עלינו קורונה. עדיין צריך היה לדאוג לשמלה ולפאה, לריהוט ולדירה, אבל ההוצאה הרהבתנית של אולם, מנות, זמר, סידורי פרחים וכו' נחסכה ממני. הייתה חתונה יפה וקטנטונת בשטח פתוח בבית כנסת נחמד, כשכל פעם נמצאים בשטח לא יותר מחמישים איש.

התפללתי שהחתונות היפות והעדינות האלו יישארו ככה, אבל זה לא קרה. מייד כשהתאפשר, חזרו לחגוג עם ארבע מאות וחמש מאות איש.

כשהבן שלנו הגיע לשלב הזה, החלטנו לא להיגרר ל"ככה כולם עושים". נארגן לבן שלנו חתונה יפה ומכובדת שיש בה מה שצריך. אוכל טוב ובשפע, מוזיקה ואולם נאה. כל שאר התוספות, שרק מנקרות עיניים וכל המטרה שלהן להרשים, יישארו מחוץ לתפריט. לא סידורי פרחים ונרות, לא בר מרשים.

החתונה יכולה להיות יפה ומרגשת כל כך גם בלעדיהם. הייתי אומרת אפילו: דווקא בלעדיהם. כשההורים משני הצדדים וגם בני הזוג עסוקים במה שחשוב באמת, הבית מוקם על יסודות איתנים.

 

מילה ממני:

לפני כל הוצאה תשאלי את עצמך בכנות: צריך או מיותר? אפשר להתחתן חתונה נורמלית ומכובדת בלי זה? אם התשובה היא כן, ותרי. תתפלאי כמה הרבה תחסכי, כמה מעט ישימו לב שזה חסר בכלל…

 

להתארגן מחדש  | רבקה נחמה

מאיר הפציע בבת אחת אל המשפחה שלנו. כשמו כן הוא, מאיר ממש. בהתחלה הוא היה רק שֵׁם. המון פרטים שנשמעו מצוינים ותגובות נלהבות של החברים שבררנו אצלם על אודותיו. חיה שלנו בחורה מצוינת, וכבר מהרגע שסיימה י"ב הרשיתי לעצמי להתחיל לדמיין את החופה שלה. אחרי כמה הצעות שלא ממש התאימו לסגנון שלנו, ועוררו בי חשש שהשדכנית אינה מבינה כלל מה אנחנו מחפשים, הגיעה ההצעה של מאיר וגרמה לי לנשום לרווחה. המשפחה, הסגנון, המידות, הכול היה נשמע מעולה.

אחר כך התחילו הפגישות. לא מעט, עד שחיה הרגישה בטוחה בעצמה. הרגשתי שאני כבר מכירה את הבחור רק מההתלבטויות שלה ומהקטעים שבהם שיתפה אותי. יש בינינו קשר מעולה. אך כל השיחות הליליות האלו לא הכינו אותי לרגע שבו ראיתי אותו. דמות ממשית מול עיניי, קורן ב'לחיים'. הרגשתי איך הלב שלי מתמלא. תחושה טובה ומרגיעה כזו שאני משאירה את הילדה שלי בידיים בטוחות.

ואז הגיעה השנה הראשונה.

דבר אחד זה להכיר את החתן באירועים הנוצצים של תחילת החיים, 'ווארט' וחתונה, 'שבע ברכות'. דבר אחר זה להכניס אותו אל חיי היום–יום שלנו. הכול היה מוזר לי כל כך. פתאום גבר צעיר וזר מסתובב בבית שלנו, פותח את המקרר שלנו, צוחק ליד השולחן בארוחת ערב. הוא גם הביא איתו כל מיני הרגלים שונים מהבית שלו, נוטל ידיים על לחם בכל ארוחה. תמיד עליי לזכור להוציא כמה פרוסות מהמקפיא, להפשיר לו. מחפש שתייה קלה מוגזת, שאצלנו מגישים לשולחן רק בשבת.

בסעודת שבת בעלי מתחיל לשיר את 'שלום עליכם' ליד השולחן, מאיר יושב בינתיים על הספה, מדפדף באלבומים, מפטפט עם חיה. אצלנו? כמו חיילים הם עומדים תמיד, שרים כולם עם אבא. הילדים מביטים בי בחשש, עוברים גם הם לספה. אנחנו נשארים לבד ליד השולחן, מאז שהוא הגיע אני אפילו לא יכולה להצטרף לבעלי ולשיר איתו… לכעוס? מה יש לכעוס אם ככה זה אצלם? לרגע אני לא חושבת שהוא בא להרגיז אותנו בכוונה, בחור חמד שכמוהו.

חודש וחצי אחרי החתונה, בשעה שתיים לפנות בוקר, כשהקטן התעורר לאכול, ובעלי חזר מהתוועדות, שיתפתי אותו בתחושות שלי, בפרטיות שנעלמה לי, בבלגן שנהיה בחיים שלנו. הוא לא נבהל. "מה את רוצה?" שאל בחיוך. "הצטרף לנו ילד חדש למשפחה, ככה זה, את הסברת לי…"

חייכתי, פתאום השלווה מילאה אותי.

אחרי כל לידה הרגשתי כאילו הבית שלנו מתערער. הבכורה נהייתה פתאום גדולה יותר, הקטן הקודם נדחף פתאום למעלה, הסנדוויץ' הרגיש נטוש מאי פעם. כולם היו מגיבים בהמון התפרצויות רגשות, בוכים, רבים. כאילו הכניסו את כולנו לתוך קופסה סגורה וניערו אותה. לאט–לאט כל אחד התמקם במקום החדש שלו, מוצא את עצמו בהיררכיה המשפחתית, מתמלא שוב ביטחון. תחושת המוכר והידוע חוזרת, נותנת שלווה.

הוא צודק כל כך, בעלי. קיבלנו ילד חדש, שהפך פתאום לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. הוא אומנם לא חבילה קטנה עטופה של שלושה קילו, אלא גבר צעיר שגבוה ממני ומבעלי, אבל עדיין, כמו אחרי לידה, השמחה וההתרגשות אדירים, וכולנו צריכים להתמקם מחדש… עוד מעט שוב תיווצר שגרה מוכרת, בטוחה, נעימה ומשפחתית, עד החתונה הבאה…

 

מילה ממני:

אל תיבהלי מהשינוי המשפחתי, נשמי נשימה עמוקה ותני לך ולילדים את הזמן להתרגל.

 

לאהוב בעדינות | רחלה

הכלה המתוקה שלי נכנסה לחיי כמו מים קרים על נפש עייפה, ממש. הבן הבכור שלי בחור מרשים ורציני, ואנחנו מקבלים דשי"ם חיוביים מכל מקום: מהרבנים, מהחברים, מהורים של חניכים. רק מה, הוא טיפוס סגור מאוד ומרוחק. כאימא מעולם לא הצלחתי ליצור איתו קשר קרוב. אני אוהבת ודואגת, והוא בן מכבד ומנומס.

לקראת תקופת השידוכים דאגתי מאוד: איך הוא יעבור את התקופה בלי לשתף אף אחד? אבא שלו עוד יותר סגור ממנו… עם מי הוא יתייעץ? איך בכלל אדבר איתו על מה הוא בדיוק מחפש?

בדרך כלשהי הצלחנו לעשות את השיחה הראשונית הזאת. הוא לא פירט יותר מדי. אמר שחשוב לו שתהיה חסידית, סומך עליי בקטע הזה. שאני אבדוק לפני הכול שהיא מוכנה לצאת לשליחות, בעזרת ה', שנה–שנתיים אחרי החתונה. הוא הוסיף שאינו רוצה מישהי בזבזנית שכל היום חושבת על כסף וקניות. ניסיתי לגשש בנוגע לאופי או למידות, נגמרה לו הסבלנות. את זה הוא כבר יבדוק בפגישה…

יומיים אחר כך כתב לי מכתב שבו ביקש שאשים לב גם למראה החיצוני. מביך באמת.

במהלך הבירורים הקשיב בסבלנות לכל מה שאמרו עליה. הנהן.

התחילו הפגישות. הוא היה חוזר, ולא היה אפשר לראות עליו כלום. אומר שהיה בסדר, ברוך ה'. הוא מוכן להמשיך. הייתי אוכלת את עצמי. עם מי הוא יתייעץ? את מי הוא ישתף? איך הוא יעבור את התקופה המלחיצה הזאת לבד? לא ידעתי איך לגשת אל הנושא הזה בכלל. ערב אחד גיליתי אותו במרפסת, מדבר בטלפון. מכמה מילים שגונבו לאוזניי הבנתי שהוא משתף מישהו במשהו שנאמר בפגישה. לפי סגנון הדיבור, מתבטל כזה, מכבד, הוא דיבר עם רב כלשהו. אולי המשפיע שלו? לא ענייני. העיקר שהוא לא לבד. נרגעתי.

פתאום הגענו ל'לחיים'. לא יכולתי לדעת יום קודם, כי הוא לא שיתף בכלום, אפילו לא נצנוצים בעיניים. פגשתי את הנסיכה, מושלמת. צנועה ונאה, רצינית וחסידית, והכי חשוב מבחינתי – חמה ואוהבת. הרגשתי איך הלב שלי מפשיר בבת אחת, מתמלא, עולה על גדותיו. היא צחקה עם חברות בהתרגשות וחיבקה. התרגשה וגם ניגבה דמעה. לא בדקתי את זה בבירורים, אבל מה הייתי עושה עם אחת קרירה ומאופקת?

בימים הראשונים אחרי ה'ווארט', כשהבן שלי כבר היה בדרכו לרבי מה"מ, הייתי מוכנה להתקשר אליה בכל יום, לדבר איתה ולשתף אותה בכול. לספר לה כמה אני אוהבת אותה וכמה אני שמחה שהצטרפה לחיינו. לאט–לאט שמתי לב שהיא קצת מסויגת. נבהלתי. הדבר האחרון שרציתי היה להרחיק ממני את הכלה היחידה שלי בינתיים. בעצת המשפיעה שלי לקחתי צעד אחורה. הייתי נעימה וחמה, אבל לא מתקרבת יותר מדי. הנערה החמודה הזאת צריכה את הזמן שלה לפתח קשר חם ואוהב.

אחרי החתונה פינקתי אותם באהבה. הודעתי שהבית פתוח, וביקשתי שהם יזמינו את עצמם, כי אני לא רוצה ללחוץ. הם הגיעו יותר ויותר, ואני הייתי חביבה, ואת כל החיבוקים והנשיקות המרתי בעוד עוגה ובעוד קופסה עם קציצות. היום יש לנו קשר חם ואוהב ממש. הייתי אומרת שבזכותה הרווחתי גם את הבן שלי, פתאום גם הוא מדבר יותר ומחייך יותר.

 

מילה ממני:

תאהבי בעדינות, כלות צריכות זמן להתרגל לחמות החדשה.

 

באדיבות מגזין עטרת חיה

פרשת וישלח מזווית נשית רגשית

בעולם שלנו יש מלאכים

ללא כנפיים, אמיתיים

מלאכים המפזרים חסדים

חשים רגשות האחרים

מרוממים, מעצימים

הלב מחממים

 

ואת?

מלאך של מי את?

לעולם לא סתם נשלחת!

 

איך אפשר את שואלת?

בואי 'נתקין' עצמינו אחרת

מיעקב נלמד לשדרג האדרת

 

*"וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו*

 

מלאכים ממש

הוא חשש מהמפגש

ואלו השליחים

בשליחות פועלים

בעלטה מגששים

 

מה יהא במפגש האחים

האם לשלום הפנים

או למאבק איתנים

 

ויעקב…

'התקין' עצמו לשלושה

דורון ,מלחמה ותפילה

שילוב הניגודים בזירה

דורון – חסד ונתינה

מלחמה- דין והלכה

תפילה- רחמים וחמלה

 

יעקב יודע שהדרך לניצחון

היא מעבר לדמיון ולהיגיון

ולכן הוא מתקין עצמו-

מתקן הפנימיות שלו

שיהא נושא הפכים

מנהיג בחסד,דין ורחמים

 

יעקב בחיר האבות

סלל דרך להגיע ללבבות

ללב של עצמי, של משפחתי

ובכלל של סביבתי

 

תפילה- שאי תפילה לישועה

יחד עם זאת פעלי פעולה

ואם נדרשת מלחמה?

שלבי זאת עם מתנה

עשה טוב וסור מרע

חסד לצד דין וגבורה

מתוך ביטחון ואמונה

שגם זו לטובה.

 

מה תהיה התוצאה?

שחררי..שלחי לך מלאכים..

את עטופה בחסדי אלוקים

והבוטחים בה' חסד סובבים

 

אז…

איזה מלאכים את מזמנת לך?

ולמי תהיי השבוע מלאך?

 

שבת שלום

אסתי

מיינדסט: השתלמות חסידית מרתקת משנה תודעה

 

לרישום לחצו כאן

 





המהפך בבית הספר: הקלטת זום עם הדסה אזדאבא

 

 

קישור להקלטה בדרייב:

https://drive.google.com/file/d/1Ufy8UzaGfSl6s54U6aKweHow9VMZGqsM/view?usp=sharing

 

הצטרפי ללימוד להצלת עם ישראל!

להלן פרטי הצטרפות של בזכותך נגאל:

1. כדקה ביום, 30 יום

בקו 073-383-4197 שלוחה 1.3

או בקבוצה שקטה: https://chat.whatsapp.com/DjJLj5Jw2rl7vgLXyArfUf

2. פנינה יומית כ-5 דק ביום

בקו 073-383-4197 שלוחה 1.1

או בקבוצה שקטה: https://chat.whatsapp.com/GcNXw3APF6qHUkwaflaIO3

3. 3 פעמים בשבוע, כ-3 דק

בקו 073-383-4197 שלוחה 1.4

או בקבוצה שקטה: https://chat.whatsapp.com/E4ukW7bhQjN3LxWykVx6iD

 

קו נסיכות לבנות חב"ד – 0733834644

 

אם את מעוניינת לקחת חלק בהפצה בכל השפות נשמח שתיצרי איתנו קשר בטלפון 054-848-6376

או בווטסאפ +1-845-850-8444