להאזנה לפודקאסט הראשון לחצי כאן

את תלמידות הסמינר מזהים היטב במכללה ירושלים כשליחות מוכשרות ש'עושות סביבה'. ביום רביעי י' כסלו ביוזמה וביצוע עצמאיים לגמרי הן ארגנו התוועדות לכל בנות המכללה. אליהן הצטרפו גם תלמידות הסניפים ירושלים ובני ברק וכמובן עוד סטודנטיות לא חב"דניקיות. נוף חסידי כבר אמרנו?

חברה יקרה!

שימי ♥   יום שלישי ט' כסלו

זום מס' 9 – הכתר שלך

והפעם עם: המורה הדסה אזדאבא תחי'

מחכות לך בשעה 20:00

קישור לזום:

https://us02web.zoom.us/j/84927458957?pwd=5bpfL9AXm2Da6UOBScCtdyBROQENqC.1

סיסמה:770

או דרך הטלפון –

במספר  03-9786688

מקישים קוד פגישה: 84927458957  ואחר כך #, שוב #,

סיסמה: 770 ואז #

העבירי גם לחברות😃

בזכותך נגאל!

מזה שנים שהן מטפסות במעלה הסולם. שלב אחר שלב. מתנשפות, נאחזות בכל הכוח. כבד המשא שבתרמיל, אך הן מתעקשות להמשיך במסע המפרך, אינן מוותרות.  שלבים… עלייה… ירידה… עלייה.

לפעמים נראה לנו שאנחנו נמצאות למטה, ולא ברור איך אנחנו יכולות לעלות למעלה, ואז ה' יתברך שולח לנו כוחות. ואנחנו עולות. בוחרות לעלות, לצמוח, שלב אחרי שלב, תרתי משמע.

איך עושים את זה? איך מתוך ההתמודדות, מתוך המשברים, מוצאים כוחות לעלות, לצמוח ולגדול?

בואו נקבל כוחות מאלו שהיו שם וצמחו. בחרו להתעקש שלא להישאר למטה, אלא לעלות שלב אחרי שלב.

עמליה, בת עשרים ושבע ואימא לשלושה, מתמודדת עם מחלה קשה שהתפרצה לחייה, ומציירת בעזרת הפה. אליה, גרושה המגדלת לבדה חמישה ילדים ומורה בבית ספר לנוער בסיכון, יצרה ערכה שמשפרת קשרים בין הורים לילדים. הן ישתפו אותנו בתהליך שעברו.

הניסיון

עברתן ניסיונות לא פשוטים בחייכן…

עמליה: לפני שנתיים וקצת החיים שלי השתנו מקצה לקצה, ומאימא וקונדיטורית מתפקדת ופעילה הפכתי לנכה ולסיעודית. עברתי ניסיונות רבים לשיקום. לצערי הם לא צלחו ומצבי רק הלך והחמיר… למרות הקושי העצום סביב המחלה והאתגרים בדרך מצאתי בנכות שלי הזדמנות להעריך את מה שיש לי.

הכול התחיל בסוף ההיריון של הקטנה שלנו. עברתי אירוע מוחי קל שגרם להתפרצות מחלה גנטית נדירה וחשוכת מרפא, שככל הנראה נולדתי איתה, מחלה מאתגרת ולא פשוטה.

הייתי אישה פעילה ונמרצת, אימא שובבה שמתגלגלת עם הילדים בחול, קונדיטורית מצליחה, וגם העברתי סדנאות בפיסול בפלסטלינה לילדים. כיום אני אישה סיעודית שתלויה בזולת 24/7, לא מצליחה לבלוע ומקבלת אוכל, מים ותרופות ישירות לקיבה. לצערי, כל ניסיונות השיקום לא הועילו, וכיום אני משותקת בארבע גפיים ברמות חומרה שונות, מתניידת בכיסא גלגלים ממונע ומחכה בכל בוקר לנס הפרטי שלי.

אליה: עברתי מסכת גירושין לא קלה כלל. הרבה טלטלות נפש ליוו אותי לאורך התקופה. וכך יום אחד באמצע החיים מצאתי את עצמי מגדלת לבד את הילדים. והנה הגיעה שבת ופתאום הייתי צריכה לנהל את שולחן השבת לבד. לספר פרשת שבוע ורעיונות חסידיים. ניהול שולחן השבת והמצב הרגשי הקשה שהילדים היו בו הם ההתמודדות שהביאה לצמיחה בהמשך.

איך את מתמודדת עם המצב החדש?

עמליה: בתחילת המחלה, כשהידיים שלי עוד תפקדו, התחלתי ליצור תכשיטים. הידיים שלי אומנם היו חלשות ורועדות, אבל זה לא מנע ממני להמשיך ליצור. הכנתי הרבה תכשיטים והשתתפתי בירידים לפני פסח. עשיתי מכירות קטנות בבית והתחלתי לרקום לי חלום קטן ולפתוח עסק לתכשיטים. מכיוון שהייתי מרותקת לכיסא גלגלים, החלום הזה העניק לי תקווה מחודשת. לקחתי צלמת מקצועית וצילמנו את כל התכשיטים על דוגמנית, הזמנתי ציוד ודאגתי לפליירים. ממש שנייה לפני שפרסמתי את העסק שלי, הידיים שלי שתפקדו נסגרו ולא נפתחו עוד…

הייתי בדיכאון ולא רציתי לראות אף אחד! הרגשתי שהעולם שלי קרס והתפורר לרסיסים… ואז, החלטתי שאני לא שוקעת. שמתי בצד את מה שאין לי בכאב גדול, עצמתי עיניים וחשבתי על מה שיש לי, מה כן מתפקד ועם מה אפשר לעבוד. כך הגעתי לציור.

אליה: היה לי קשה, אך הבנתי שאווירת שולחן השבת נחקקת בליבם של הילדים, והם יעבירו אותה הלאה, וזהותם היהודית תלויה בכך. אם אוכלים והולכים לישון – זה מה שהם יזכרו. אך אם בשולחן השבת שוררת אווירה משפחתית חגיגית, יש דברי תורה וניגונים, הם ייהנו מהחוויה וירצו להעביר אותה הלאה גם לילדים שלהם. כשהתבוננתי בכך, החלטתי שאני משקיעה את כל כוחותיי בחוויה הזו ולא מוותרת.

בדרך העולה 

מה נתן לך את הכוח לעלות?

עמליה: הכוח לצמוח הגיע מהיופי שיש סביבי, ואני אסביר למה הכוונה.

ליד הבית שלי יש גינה יפהפייה, מלאה בפריחה. באחד הימים נסעתי בכיסא שלי וחשבתי בעצב על החיים היפים שהיו לי ועל מצבי העגום כעת, כשאני נוסעת על השביל במקום ללכת עליו. הסתכלתי סביבי על הפרחים ועל הטבע הקסום שטובל ביופי ובצבע שיד אדם אינה מסוגלת ליצור. וכך בין הדמעות שזלגו לי על השביל עצרתי ואמרתי לעצמי: 'רגע, מי עשה את כל היופי הזה? מיהו שמחזיר נשמה לגוף בכל בוקר מחדש? מי נותן לנו את היכולת לקום, לאכול, לרוץ, לדבר? אלוקים, בורא עולם.

'ואם אלוקים עשה את כל היופי הזה וממשיך ומחיה אותנו בכל רגע ורגע, תגידו לי, זו בעיה בשבילו לגרום לי ללכת, לדבר, לאכול? לא. הוא יכול ברגע אחד להקים אותי'.

ואם כך אינני דואגת עוד. אני שואבת את הכוח שלי מהדברים הקטנים והיפים שיש ליקום הזה להציע, וההתבוננות בכל הדברים הטובים ובכך שבורא העולם כול יכול היא שנותנת לי את הכוח להרים את הראש בחיוך גדול לעוד יום מאתגר.

ההבנה שהקדוש ברוך הוא מחיה ומהווה את העולם בכל רגע ויכול להקים אותי עכשיו ממש ברגע אחד נותנת לי את הכוח לצמוח.

אליה: היה חשוב לי להשקיע בשולחן השבת, וגם לעזור לילדיי בקשיים הרגשיים שלהם. הבנתי שהשיח על הרגשות עם ההורים חשוב לילדים, ושדווקא עם ההורה הילדים יכולים לפתח שיח רגשי עמוק וקשוב.

סיפור ששאבתי ממנו השראה וכוח לעלות: הייתה משפחה שאחד הילדים עזב את הבית. אימו הגיעה לרבי לבקש עצה וברכה, והרבי אמר לה שתשקיע בשולחן השבת. הם השקיעו בשולחן השבת עוד ועוד. אחד האחים שיתף את הילד שעזב שהבית השתנה פיזית ושולחן השבת הוא משהו אחר ממה שהכיר. הוא הגיע להציץ לשבת אחת ולעוד שבת עד שחזר הביתה. השינוי באווירה בשולחן השבת גרם לילד לחזור לבית של ההורים שלו.

נוסף על כך, הדבר שעזר לי יותר מכול הוא הנתינה לאחרים. באותה תקופה תגברתי את המבצעים של נש"ק ב"מרכז שיקום גראבסקי" בעיר, תגברתי שיעורי חסידות שהעברתי לנשים ואת כל ההשפעה והנתינה לאחרים, ההשפעה לסביבה היא שעזרה לי יותר מכול לא להישבר ולא ליפול. להמשיך קדימה.

מטפסת אל היעד

אחרי שמצאת את הכוח לעלות, לאן את מטפסת? מהו המקום שאליו הגעת או שואפת להגיע?

עמליה: ב"ה, אני מוצאת את הטוב ולא מוותרת על האפשרות להמשיך וליצור.

בעזרת מתנדב מטעם מילבת התחלתי ליצור יש מאין וציירתי את המנדלה הראשונה שלי בעזרת הפה. מעבר לזה שזה כיף ליצור, היצירה דרך הפה היא כמו אוויר לריאות בשבילי, וכל נקודה כזו על הקנווס נותנת לי שפע של כוח להרים את הראש לעוד יום מאתגר ולדעת שלמרות הכול אני עדיין יכולה לעשות משהו בעצמי, בעזרת הפה. הידיעה שיש לי יכולת לעשות משהו עם משמעות מעניקה לי הרבה ביטחון וכוח.

אליה: הכנתי ערכה לשולחן שבת. חיברתי בה שיח על פרשה ועל רגשות, וקראתי לה "פרשת דרכים" (נמכרת באתר "הידברות שופס"). בערכה כרטיסים לכל פרשה. בכל כרטיס קטע על הפרשה ושלוש שאלות שפותחות שיח על רגש כלשהו בחוויה האישית של היושבים בשולחן השבת. גם מי שאינו עונה על השאלות, ורק מקשיב לדברים שנאמרים, מפתח שיח רגשי והקשבה רגשית. הערכה מסייעת לפתח שיח רגשי בתא המשפחתי, שהילדים לא יחפשו תשומת לב והקשבה בשדות זרים.

חיבוק אלוקי

תוכלי לספר על רגע מיוחד במסע–חיים שלך שבו הרגשת שה' איתך?

עמליה: האמת, בכל רגע. אני תמיד מרגישה איך הקדוש ברוך הוא איתי, מלווה אותי בכל צעד.

אליה: הרגע שבו הבנתי שברוך ה' הצלחתי לחבר את הילדים ליהדות ולחסידות בדרך כנה ואמיתית ביותר הוא הרגע שבו הרגשתי שה' איתי. שהילדים שלי לא מקבלים את התדמית של ילדים להורים גרושים והם מחוברים ליהדות באווירה טובה.

מילה לסיום.

עמליה: כולנו עוברים דברים – אם זה במעגל הפרטי ואם זה במעגלים רחבים יותר. אני אומרת, קחו לכן רגע, נסו למצוא את הדברים היפים והטובים שיש סביבכן ולשאוב מהם את הכוח להתמודד עם המשברים בדרך.

אם רציתן משהו ולא קרה כמו שתכננתן, אל תרימו ידיים, נסו אחרת, אולי בצורה קצת לא שגרתית, ואולי זה ידרוש זמן רב יותר, אבל זה יקרה! אל תתייאשו, תמיד נסו להתמקד במה שיש לכן, עובד ומתפקד, תעריכו אותו, תודו עליו ועשו בעזרתו משהו.

אליה: הרבי נותן לנו את האפשרות לקום ולהשפיע. ההוראות של הרבי הן באמת מצילות נפשות, אנחנו צריכות לדבוק בהן גם כשהכול טוב ויפה וגם כשקשה.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

השבוע נקרא בפרשת ויצא

בדרכו וסמוך לחרן בוחר יעקב לעצור ולנוח ליד באר מים ולהרוות את צימאונו, הוא מתעניין אצל הרועים המקומיים אם הם מכירים את לבן ומה שלומו? תוך כדי שיחה הוא רואה נערה הקריבה אל הבאר עם צאנה, מסתבר שזו רחל בת דודו, המפגש ביניהם רווי בדמעות ובהתרגשות גדולה ומיד  יעקב יודע, מרגיש וחש בלבו, וברוח קדשו רואה שרחל נועדה לו לאשה.

הפסוק מתאר את המפגש ביניהם כך: "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ."

ובהמשך מתואר רצונו של יעקב לישא לאשה את רחל כך: "וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה".

על מילים אלו בפסוק: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" מבאר האדמו"ר הריי"צ רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם כך:

התואר – 'יפה תואר': מבטא את היופי האסתטי של אברי הגוף האינדיבידואליים בציורם ובחיתוכם המדויק והמושלם.

התואר – יפה מראה: מבטא את המיזוג האינטגרלי בין כל אברי הגוף לכדי שלמות הגדולה מסך חלקיה הבאה לידי ביטוי בציור המושלם של כל גוף האדם. (ספר המאמרים תש"ה).

לצד זאת ישנו את הצד הרוחני וההיבט הנעלה יותר בנפש האדם בביטוי הרוחני של יפת תואר ויפת מראה.

האדמו"ר האמצעי השני בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם מבאר את מהות הפסוק "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" ברוחניות כך:  רחל אמנו מבטאת ומסמלת באישיותה את 'עולם הדיבור' הרוחני המסמל את השפע הרגשי הבא לידי ביטוי אצל האדם בעצמה רגשית במידות שבלב להתפעל ולהתרגש. מטעם זה אהב יעקב את רחל דווקא משום שרחל מקבילה אל בחינת עולם הדיבור הרוחני המכונה 'עלמא דאתגליא' – 'עולם הגילוי' וכפי שדיבור פיזי מביא לידי גילוי את מחשבת האדם החוצה אל הזולת, כך עולם הדיבור הרוחני מביא לידי גילוי ממש את התהוות העולמות כולם מאין ליש בעשרה מאמרות בהם ברא ה' יתברך את העולם.

על כן אהב יעקב המבטא באישיותו את בחינת עבודת המידות שבלב שתשוקתם להשפיע לזולת ולבוא לגילוי בדיבור, דווקא את רחל! המבטאת באישיותה את עבודת המידות בדיבור המעבד את רגשות האדם ונותן להם ביטוי ותיקוף שהוא המקבילה כאמור לעולם הדיבור העליון בבריאת עולמות הרוחניים והבאתם לידי גילוי בעולם הזה בציור גשמי וחומרי.

לעומתה לאה אמנו מבטאת באישיותה את העולם הרוחני המכונה 'עלמא דאתכסיא' – עולם המכסה ומעלים על גילוי אור אין סוף ומונע ממנו לבא לידי ביטוי בעולם הזה הגשמי והחומרי, המקביל לשכל האדם הנעלם מכל רעיון שמקורו בבינת האדם, שם מידות האדם לא באות לידי גילוי אלא נותרות עלומות ולא מושגות, ההשכלה אותה רוצה האדם לפרוט ולהפשיט לכדי רגש אנושי ועיצוב מידות אישיותיות ניצבת ועומדת לה בכח הבינה העלומה ולא מאפשרת את תולדות המידות בלב האדם.

תכונת נפש זו של לאה הייתה בניגוד לתכונת נפשו של יעקב המגלם באישיותו את בחינת המידות שהשכל האנושי והלב האנושי משיגים וחשים במורגש בהתפעלות וטוב ההשגה וע"כ לא הכיר יעקב ולא השיג כלל במעלות ומדריגת לאה להיותה למעלה הימנו הרבה מאוד.

ביאור זה שופך אור על תחושתה של לאה שחשה עצמה שנואה בייחס לרחל אחותה.

ידוע שכל דבר הנפלא ונעלם מן ההשגה שלא יוכל שכל האדם להכילו כלל אין לו אהבה ותשוקה אליו כלל וכלל, לפי שלא יכול להשיגו, לדבוק בו ולקבל ממנו אור וחיות מורגש כלל מצד היעלמו ביותר..

ואדרבה לא די שאין לו אהבה ותשוקה אליו אלא שיוכל להיות שתתעורר שנאה בלבו על דבר זה המופלא ממנו ותחושת העונג מומרת לצער..

כפי שאפשר לראות זאת אצל אדם המשכיל ומשיג איזה שכל טוב בלימודו בטוב טעם ודעת שמתענג בו ביותר והוא מהווה עבורו ומשמש לו חיות מורגשת ממש בלבו, וכל שמעמיק בו יותר בהשגת שכלו מתענג יותר בו בלבו עד שבאהבתו ישגה תמיד.

אבל כאשר השכל מופלא ממנו ולא יכול להכילו בכלי מוחו כלל אז שכלו קץ בו, ואין בו רצון אליו עד ששנוא הדבר וכמשא כבד יכבד עליו היפך העונג המורגש בהשגת השכל הבא לידי ביטוי בהבנה והשגה באופן הנ"ל.

וזהו הפירוש בפסוק: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה."  'שנואה' לאה – הנו ביטוי לתחושותיה הסובייקטיביים של לאה על כך שאנשים לא מתחברים אליה ואוהבים אותה באמת, מצד היותה מרוממת מעם ולא מובנת או מושגת בשכל בני אדם הנמצאים סביבה.

למרות שהם מכירים, חשים ומבינים את מעלתה האנושית ומודעים לכך שחוסר החיבור אליה נובע אך ורק ממעלותיה המבטאות את העילוי הייחודי בו נתברכה לאה שהוא כאמור כנגד 'עלמא דאתכסיא' (עולם המכוסה) הרוחני שהוא בהעלם המחשבה הנקרא 'שכל הנעלם' מכל מחשבה מצד היותו מופלא ולא מושג כאמור, עדיין חשה לאה את העדר החיבור אליה ואת תחושת הבדידות הנלווית אליה..

לאה שקפה את הלך הרוח החברתי המצוי בינינו בקרב אותם אנשים מחוננים המכונים 'חנונים'. אנשים אלו חשים לעיתים קרובות לא אהובים, לא מקובלים, לא פופולאריים, שלרוב נותרים בודדים בחברה, חשים וחווים תחושת דחיה חברתית גם אם היא פאסיבית ולא אקטיבית, חשים וחווים תחושת בדידות עמוקה.

לכן הייתה לאה 'שנואה' גם לאחר שנשאת ליעקב, יעקב אהב את לאה בכל לבו, אבל לא הייתה לו נטייה וחיבור רגשי אל האופי האישיותי הרוחני של לאה הבוחרת באופן לא מודע את הריחוק מבני אדם ומוצאת את שלוותה בהתבודדות ובעיסוק בשכלים עמוקים. לעומתה רחל הייתה אהובה משום שאישיותה נמשכה אל העיסוק בחיבור אל המרחב האנושי והרגשי דרך הבל הדיבור המורגש שבו דווקא ועל ידו בא נשפע ונמשך אור השפע של השכל והמידות במורגש ובגילוי כנ"ל.

אבל הזמן עשה את שלו ודברים השתנו אצל יעקב אבינו, כאשר יעקב חש והפנים את העובדה שלאה מרוממת ממנו ברוחה, והעובדה שיעקב לא עומד בדרגתה רק הוסיפה אצלו בתחושת ההערכה, הערצה והשראה שהיוותה עבורו לאה כאשה. יעקב חש איזו מתנה וזכות נפלה בחלקו להכיר את הצד הנוסף בנפש האדם, שאיננו מוכר לו ואיננו נמשך אליו בטבעו ואת הדרך לחבור אליו להכירו ולהוקירו.

יעקב לומד על השלם שבו הגדול מסך חלקיו דרך אישיותה של לאה אשתו 'השנואה', על כך שמאפייני אישיותה של לאה משלימים את אותם חלקים בנפשו הפחות מוכרים והפחות מפותחים אצלו. הוא משכיל להתבונן במאפייני נפש האדם הרבים והמגוונים דרכם הוא לומד על עצמו ועל כך ששלמות הבריאה האנושית מתאפיינת בגוונים כל כך שונים ורבים שרק בהתבוננות שלימה על כולם אפשר לראות את ה'פאזל' האלוקי השלם המאפיין את פני הגלובוס כולו. (מעובד על פי 'תורת חיים' פרשת ויצא).

אצילות נפשה של רחל אמנו באמפתיה ובהכרה במעלתה וברוממות נפשה של לאה אחותה ובשותפות הרגשית בבדידותה ובתחושת הניכור העמוקה שחשה, הם אלו שהובילו, יצרו, המשיכו והביאו את האפשרות שרחל תזכה לילדים משלה! 

בספר ישעיהו נאמר: "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו".(נ"ג, ז')

את משמעות הדברים מבאר רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה 'אדמו"ר הזקן' מייסד חסידות חב"ד: "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" – רחל היא אחד מזן הכבשים העדינים ביותר. לפי שיש ברחלה טבע ההכנעה בנפש יותר מכל הבהמות וגם מעוררת רחמים היא בעיני כל רואיה. ואף שמשמיעה היא את  קולה, הוא נשמע כקול המעורר רחמים, ויתרה מזו כשבאים לגזוז את צמרה מניחה עצמה ומאפשרת לגוזזים לגוז את צמרה ולא משמיעה את קולה. לעומתה כל הבהמות לא ישקוטו ולא ינוחו וישמיעו קולם בקול ואף יתנגדו לכך בכח רב כשיבואו לגוז צמרם".

עדינות הנפש הזו וההכנעה שבנפש באה לידי ביטוי אצל רחל אמנו כאשר רחל בוחרת מטוב לבה ומרגישות העזה כלפי אחותה לאה, עת עמדה להינשא ליעקב אבינו למסור לה את הסימנים עליהם סיכמו יעקב ורחל טרם נישואיהם כדי לא לביישה!

ואף הגדילה לעשות בסיפור הדודאים כפי שמתואר בתורה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ".

ראובן בנה של לאה יוצא לשדה ליום עבודה שגרתי, כשהוא שב הביתה הוא חושב על אמו ומחליט לשמח אותה, הוא קוטף לה מצמח הדודאים.  כשרחל רואה זאת היא פונה ללאה בבקשה לחלוק עמה בדודאים. כשלאה שומעת זאת היא מתריסה בפני רחל ומתלוננת בפניה על כך שלא רק שלקחת ממני את יעקב, כעת את באה גם לבקש את פרח הדודאים שהביא בני ראובן מן השדה?!

רחל אמנו בוחרת לשתוק! היא הרי זוכרת כיצד בחרה לא לבייש את אחותה באותו ליל כלולות עת הייתה אמורה להינשא ליעקב וויתרה מרצונה לאחותה ויתרה מזו אף מסרה לה את הסימנים עליהם סיכמו וידעו רק רחל ויעקב לפני נישואיהם, על מנת שלא לבישה!

וכעת אחותה מתריסה בפניה, שהיא זו שלקחה ממנה את יעקב? היוצרות התהפכו, אך רחל בוחרת לשתוק..

ה' יתברך רואה זאת ומיד כותבת התורה: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל', כ"ב).

ורש"י על אתר כותב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל – זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ .

לכאורה תמוה הדבר: הרי את הסימנים מסרה רחל ללאה אחותה בערב הכלולות שהיה אמור להיות שלה ומדוע דווקא עכשיו זכר ה' יתברך לרחל את החסד שעשתה עם אחותה ולא ביישה אותה ורק כעת הוא גומל לה על כך בכך שהיא נפקדת וזוכה להביא ילדים לעולם?

ההסבר לכך מצוי במשמעות ההתנהגות וההתנהלות האצילית של רחל דווקא כעת בסיפור הדודאים!

דווקא כאשר לאה לכאורה מתריסה בפני אחותה על כך שלקחה ממנה את יעקב שבחר מרצונו ברחל ולא בלאה, רחל לא עסוקה באותה שעה בעצמה בכאבה ובצער האישי שלה, היא איננה קובלת על עיוות המציאות כפי שמשתקפת מעיניה של לאה אחותה ומנקודת מבטה הסובייקטיבית,

להיפך רחל מנסה לחבור אל עולמה ואל המרחב האישי של לאה אחותה בניסיון לחבור אליה לחוש ולהרגיש את צערה וכאבה של אחותה!

רחל שומעת ומבינה שלאה אחותה קובלת על כך, שבשל היותה מרוממת מעם, מובדלת מענייני הדיבור והשיתוף הרגשי האישי והבין אישי, בשל היותה נתונה ומסורה בטבעה לעניינים שכליים עמוקים ומופשטים שלרוב בני אדם לא מגיעים אליהם כלל, היא נאלצת לשלם מחיר כבד בכך שאנשים לא מתחברים אליה, והיא נותרת בודדת בעולמה!

היא קובלת על כך שבדיוק בשל כך יעקב אבינו העדיף את אחותה על פניה! וכעת היא מנסה להסביר לרחל אחותה שלו רק הכיר יעקב וידע על התוכן והעולם הערכי בו אני נתונה ואליו אני מסורה, הוא היה נושא אותי לאשה למרות החיסרון שיש לי בחבירה לבני אדם בעניינים חברתיים בשפה החברתית בדיבור השפה הרגשית ובביטויה.

רחל מבינה ומרגישה כעת את מה שלא שמה לב אליו לפני כן בערב חופתה עת הייתה עסוקה בלהציל את אחותה מביזיון ובושה בכך שמסרה לה את הסימנים, אותו ערב לא נתנה כלל את דעתה על תחושת הבדידות העמוקה אותה חשה אחותה בכך שיעקב לא בחר בה לאשה בשל השונות והייחודיות שלה שהיו בעוכריה, כיוון שהייתה עסוקה כאמור בלמנוע בושה מאחותה.

כעת שהיא פנויה לכך נפשית ורגשית אחרי נישואיה ליעקב, היא מצליחה לחבור רגשית ונפשית לעולמה של לאה אחותה ולהבין  את ההתמודדות המורכבת שלה בעולם, בדרכה בעולם לאה חשה שאין לה סיכוי שמישהו יחבור לעולם המרומם שלה!

בחוויה שלה היא חשה מנותקת, מוזרה, לא שייכת לעולם בו אנשים מתחברים וחוברים אחד לשני בשפה הרגשית בביטוי נפשי ורגשי אותנטי ולא במחשבות ושכלים עמוקים ומרוממים ככל שיהיו!

ועל כך עונה לה רחל בשתיקה! היא אינה משיבה דבר, להיפך היא חשה היטב את לבה של אחותה ומבינה שהיא צודקת ממנה! היא מכירה בגדלותה של אחותה דווקא ולמרות היותה מרוממת מעם, בשל עיסוקה בשכלים עמוקים, בעניינים המצויים ברומו של עולם! לא רק שהיא לא רואה בכך חיסרון להיפך היא מבינה כעת את המעלה הייחודית של אחותה לאה על שאר בני האדם!

יתרה מזו ברגעים אלו רחל מבינה ומכירה בכך שלאה אחותה ראויה ממנה ליעקב דווקא בשל מעלותיה הייחודיות ורוממותה מיתר בני אדם ולכן היא מוותרת על ההתייחדות עם יעקב באותו לילה!

בכך רחל מסירה מעליה את המחסום הרוחני שעמד בפניה ומנע ממנה ללדת ילדים! כל זמן שלאה אחותה חוותה את הצער והכאב על כך שהיא נדחית על ידי יעקב אבינו בשל היותה שונה ומובדלת מחברת בני אדם, הצער והכאב נגע, נראה ונחווה על ידי ה' יתברך כפי שמעיד הכתוב: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה". ומנע מאחותה רחל ללדת!

דווקא ברגע שרחל חוברת לעולמה לנפשה של אחותה לאה ומבינה את כאבה וצערה הגדול ובכך מאשרת היא לאחותה שאכן צדקת ממני, את ראויה ליעקב יותר ממני ואכן יעקב שלך הוא!            

 אז מתאפשר הדבר והמחסום סר מעל רחל העקרה וה' יתברך פותח את רחמה מזכה אותה באפשרות להתעבר וללדת ילדים כפי שמעיד הכתוב: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ"!

הריפוי לנפש לכאב לצער ולעגמת הנפש העמוקה אותה חשה לאה ונשאה בנפשה במוחה ובלבה לאורך שנים רבות הגיע באותו רגע בו רחל מאשרת לה שאכן את ראויה ליעקב יותר ממני, לסיומו!

בהכרה זו מסירה רחל מעל אחותה את חרפת הדחיה ותחושת הבדידות העמוקה אותה חשה וחוותה במשך שנים רבות!

בכך סוללת רחל את הדרך להסיר מעליה את חרפת העקרות אותה סבלה ונשאה בנפשה במוחה ובלבה בצער, בכאב ובעגמת הנפש מאז נישאה ליעקב ולא זכתה להביא ילדים לעולם!

היא מבטאת בפני יעקב בעלה כפי שמתאר הכתוב: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"!

ויעקב עונה לה: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן.

המלבי"ם מפרש זאת כך: "התחת אלהים אנכי" – המונע ממך פרי בטן הוא אלהים ולא אני הסבה לזה רק אלהים מנע, וא"כ איך תעמידי אותי תחת אלהים להתרעם עלי? התרעומות שיש לך הנה על אלהים!

ואכן רחל מגלה שאלוקים מנע ממנה פרי בטן בשל צער והעגמת נפש העצומה שנגרמה ללאה אחותה כתוצאה מתחושת חווית הדחיה והבדידות העמוקה אותה חשה לאה מיעקב והעדפתה של רחל אחותה על פניה בבחירתו אותה לאשה!

עד כמה נדרשת הזהירות מצער הזולת ועד היכן משפיע צער הזולת על חיינו?!

זוג שהיה חשוך ילדים שנים רבות לאחר נישואיהם, השתדלו בכל דרך אפשרית למצוא מזור לבעייתם, הם פקדו כל רופא מומחה אפשרי ניסו כל עצה וכל סגולה אפשרית אך לצערם הם לא זכו להיפקד בילדים. אחד מידידי המשפחה יעץ להם לנסות לפנות אל הרבי מליובאוויטש ולבקש את ברכתו. הזוג אמנם לא השתייכו לחסידות חב"ד אך שמחו על העצה וטסו לניו יורק בדרכם לפגוש את הרבי מליובאוויטש.

הם עמדו בתור לחלוקת הדולרים לצדקה ביום ראשון בשבוע וכשהגיע תורם פנו אל הרבי בבקשה לברכה להיפקד בילדים תוך שהם מזכירים את העובדה שהם ניסו כל דרך אפשרית.

פני הרבי הרצינו, הוא פנה אל הבעל ואמר שכדאי לבדוק אם במהלך יציאתו לפגישות שידוכים לפני חתונתו גרם צער לבחורה כל שהיא בטעות?

הבחור חשב לרגע ולפתע החוויר, כן זכור לי מקרה כזה כאשר הוצעה לי הצעת שידוכין כל שהיא ונקבעה לי כבר פגישה עם הבחורה המדוברת, אך אני החלטתי שבסופו של דבר שזה לא מה שאני מחפש לא הגעתי אל הפגישה ואף לא טרחתי לעדכן את הבחורה על כך, הבחורה כמובן הגיעה למפגש המתוכנן אך הצטערה לראות שאני לא הגעתי ואף לא טרחתי לעדכן אותה על כך.

אמר לו הרבי הדבר הסב לה צער עמוק והיא נפגעה עד עמקי נשמתה, האם ביקשת ממנה סליחה על כך? לא ענה הבחור! אם כן צור קשר עמה ודאג לבקש סליחה ומחילה ותוודא שהיא אכן סולחת לך מרצונה ובלב שלם!

הבחור עשה כדברי הרבי ואכן הבחורה סלחה לו על כך, שנה חלפה לה ובני הזוג נפקדו בילד משלהם!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

"כמו כל אימא אני מעירה את הילדים בבוקר, מזכירה 'מודה אני', מתרגזת כשמי הנטילה נשפכים בדרך לשפיכתם, והקטן זוחל לתוכם, מחליק. כמו כל גננת אני מפרידה בין ילדים שרבים, ועונה בסבלנות לשאלות של אימא חוששת. מתכננת מסיבה ומחליפה קישוטים. כמו כל עקרת בית אני מכבסת ושוטפת, קונה ומבשלת, מורידה את פח האשפה באמצע הלילה, משתוממת מול חשבון החשמל. אבל הכול זה רק ב'כאילו', חצי אני. כי החצי השני שלי נמס מדאגה וגעגועים לילדה שלי, שאין לי מושג איפה היא מסתובבת הלילה, שיש לה קעקוע חדש, העובדת הסוציאלית שוב התקשרה. אני מחפשת את התינוקת הטהורה ההיא, ש'שיר המעלות' היה תלוי על עריסתה, את הקטנה שהתרגשה כל כך במסיבת הסידור, את בת העשר שחלומה הגדול ביותר היה מטבע של הרבי בשרשרת, ולא מוצאת בתוך כל הקליפות שבהן התעטפה. אני בוכה, מעולפת, לא נרדמת, אבל חייבת להמשיך את ההצגה של חיי. כי אני אימא וגננת ועקרת בית. לא רק אימא של…"

בשנים האחרונות מדברים ומעוררים בלי סוף על הנושא של ילדים שיורדים מן הדרך. עוסקים ודנים עוד ועוד בתופעה הכואבת הזו. עצות של אנשי חינוך ואצבעות מאשימות כלפי המערכת או ההורים, רעיונות לאין ספור איך למזער את הנזקים ואיך למנוע את המקרים הבאים.

הפעם גיבורות הכתבה הן האימהות. אותן נשים צדיקות שהביאו את הילד הטהור לעולם והינחו אותו בדרך ה' באהבה ובהתמסרות, ויושבות עכשיו, דומעות ובוכות, לא מבינות מה לא עשו בסדר. שנתן נודדת בלילות, ורגשי אשמה מציפים אותן, ועימם תהיות מה היה אפשר לעשות אחרת.

אסתר היא אימא למשפחה יפה ובה בן גדול נשוי וגם כמה קטנים. בנה השני בחר לעצמו דרך אחרת, בינתיים; משליך מאחוריו שנים של חינוך, התמסרות, סבלנות והשקעה. הוא עזב לחלוטין את הבית, בקושי שומר על קשר. ד"שים היא מקבלת בדרכים אחרות, בדרך כלל לא נעימות, מאנשים שפגשו אותו במציאות או ברשתות החברתיות, שהיא כמובן לא מחוברת אליהן.

אצל חיה מדובר בבת השלישית. תמיד היה לה קשה עם המערכת ועם כללי בית הספר, בתחילת התיכון זה כבר הגיע לפיצוץ ולסילוק. היום היא נודדת בין מוסדות לנוער בסיכון המוכנים לקבל אותה לניסיון עד שהיא נושרת גם מהם.

לגדל את הדור האחרון של הגלות

זה לא קל, אך נסי לשתף אותנו בתחושה של אימא שהבן או הבת היקרים שלה עזבו את הדרך.

אסתר: בהתחלה מרגישים פשוט הלם. זה הילד הצדיק שלך, שהיה הולך לישון רק עם ניגון חסידי לפני השינה, אמר תהילים בדבקות והיה מחליט החלטות טובות וכותב לרבי. הוא באמת מסוגל לדבר בסגנון הזה? לצאת בלי כיפה מהבית? לעשן? אחר כך מנסים הכול, בטוחים שהנה הוא חוזר והכל יהיה בסדר. אם הוא רק ייפגש עם הרב הזה, יעבור את האבחון המסוים, יבין כמה הוא מזיק לעצמו, הוא ישתנה. וגם ברוחניות!

נסעתי לכותל המערבי ולקבר רחל ואמרתי את כל ספר התהילים וקיבלתי עליי אין–ספור החלטות טובות. תמיד היה נראה לי שתכף גם אני משתפת בסיפור של 'הבטחתי ונושעתי'. כששום דבר לא עוזר והמצב רק מתדרדר, מגיע הייאוש הגדול. האכזבה. חלומות מדהימים על ילד חסידי מסור ונתון לרבי, על ישיבה גדולה, על 'קבוצה', על כלה חסידית ונכדים מתוקים – הכול מתנפץ לרסיסים שמתפזרים בכל מקום. בכל רגע את נדקרת מחדש וזה לא מפסיק לכאוב. כל מודעת 'מזל טוב' על שידוכין של חבר מהכיתה שלו, בכל פעם שמדברים על ה'קבוצה' שלו שלא זכה בכלל להגיע אליה. כל נערה נעימה בגילו שהיית שמחה להציע לה את הבן שלך, אילו היה מה להציע בכלל.

חיה: קודם כל נקיפות מצפון. כמו אימא יהודייה אמיתית אני קודם כל מאשימה את עצמי, ותמיד אמצא במה. אילו הייתי מקפידה יותר על נטילת ידיים ליד המיטה, אילו לא הייתי מכריחה לקיים מצוות ומשניאה עליה אותן. אילו הייתי בעצמי מקיימת את המצוות יותר בחיות, אילו הייתי מעניקה לה יותר אהבה. אין לזה סוף. וגם הילדים האחרים, שברוך ה' גדלים יפה ומרווים אותנו נחת, לא מכבים את ההאשמה הזאת. כי למושקי לא הצלחתי לתת את מה שהיא הייתה צריכה כדי לגדול כמו שצריך.

התחושה השנייה היא בושה גדולה. לא נעים כלל להיות אימא של נערה שעושה בעיות. ברור לי שאנשים בוחשים, אם לא בקול אז בלב. אומרים לעצמם: "נו, בטח, עם המראה שלה, עם הוויכוחים ביניהם, עם הספרים שהם הסכימו להכניס, מה רצו, שלא תצא להם בת כזו?" ואלו שהבת שלי הזיקה להם בפועל, גררה את הבנות שלהם לשטויות אחריה, או מורות שהיא מיררה את חייהן, להם איני מסוגלת כלל להסתכל בעיניים, אף שברור לכולם שלא הסכמתי לזה וודאי שלא עודדתי את זה.

מה הקושי העיקרי שאת מתמודדת איתו בחיי היום–יום?

אסתר: הקושי העיקרי שלי הוא בשלום–בית, זו האמת. אנחנו חיים יחד בשלום עד מאה ועשרים, בעזרת ה', ומגדלים את הילדים שלנו די בנחת, יחסית. אבל בכל פעם שמתעורר עניין שקשור לבן שלנו, מיד מגיעים הוויכוחים. אנחנו בכלל לא תמימי דעים בנוגע לשאלה איך לנהוג כלפיו. אני בקו ברור וחד יותר, לא מוכנה לקבל התנהגויות מסוימות ויהי מה. בעלי בגישת "על כל פשעים תכסה אהבה" ומוכן לקבל אותו בכל מצב ולתת ללא תנאי. מאז שהבן עזב מעצמו את הבית הכול נהיה קצת יותר קל כי היו פחות הזדמנויות להתווכח, ועדיין, מדובר בנושא כאוב שלא מדברים עליו, עוקפים אותו ומתעלמים ממנו עד שכבר אי אפשר.

חיה: קשה לי עם חינוך הילדים. מושקי מגיעה הביתה לעיתים קרובות, ואנחנו מקבלים אותה כמו שהיא, עם המכנסיים והעגילים בכל מקום, אבל זה לא קל בכלל. מילא הקטנות, אני מתעקשת על גרביונים, והן לא עושות השוואות, אבל הנערות בסוף יסודי ובתחילת התיכון לא מבינות מה אני מתעקשת על כתובת מסוימת על סריג שאינה עדינה דיה, כשבבית ישנה בת ש…

הקטן שאני מגלה אותו יושב לידה צופה איתה במסך. היא מבטיחה שזה שטויות, אבל אני מעדיפה מבקרת תכנים ברמה קצת יותר… ההערות שלה בשולחן שבת, זה שהיא קמה מהשולחן כשאבא שלה מתחיל לחזור על שיחה של הרבי. לא יודעת איך זה משפיע עליהם; יום יבוא ואעשה בקרת נזקים…

הכוח במסע החיים

איך את מתמודדת? מה מחזק אותך ברגעים קשים?

אסתר: ברגע קשה במיוחד שעברתי עם הבן, הגיע לידי בהשגחה פרטית 'ווארט' יפה. לכל ההורים שיש להם בן שירד מהדרך, אתם בחברה טובה. גם לאברהם היה בן שירד – ישמעאל, וגם ליצחק היה בן כזה – עשיו. ילדים שגדלו בבתים הטובים ביותר שהיו אי פעם ובכל זאת יצאו כמו שיצאו.

הבנתי שמדובר בתהליך שה' הועיד לילד הזה. לא בהכרח משהו שתלוי רק בי.

זה היה רגע שבו אמרתי לעצמי: 'הוא כבר בן שבע–עשרה, כבר ארבע שנים שמבחינת הקדוש ברוך הוא הוא מבוגר לכל דבר ואחראי למעשיו. הוא קיבל את החינוך הטוב ביותר גם בבית וגם במוסדות שאליהם שלחנו אותו. עכשיו זה שלו. אלו הבחירות שלו וההתמודדות שלו, ודי להאשים את עצמך בכול'.

מאז הכול קצת יותר רגוע לי בפנים. אני עדיין מתפללת עליו מדי יום ושומרת איתו על קשר, אוהבת מרחוק. עם זאת אינני לוקחת ממנו את הבחירה ואת האחריות לתוצאות ומעמיסה אותן על עצמי.

חיה: הדבר היחיד שמחזיק אותי הוא האהבה. אני פשוט אוהבת את הילדה הזאת, לא משנה מה. אני מביטה בה כאילו היא חולה במחלה קשה, וזו באמת אחת המחלות הכי לא נעימות של הדור שלנו, הירידה הזאת. אילו היא הייתה חולה במחלה פיזית, היינו מקבלים אותה איך שהיא, מרחמים עליה ואוהבים. גם אילו הייתה חסרת סבלנות, בוכה, עצבנית. ככה אני אוהבת אותה עכשיו.

הדבר שמפריע לי מאוד הוא היחס של הסביבה. אילו אכן הייתה חולה ח"ו, כולם היו עוטפים אותנו בחיבוקים אוהבים ומנסים לתת לנו כוח. היום רק מחלישים אותנו בהערות מרגיזות ובהאשמות לא נכונות, בטח כשמי שאומר אותן לא התנסה בכלום, ברוך ה'.

מילה לאימהות במצבך?

אסתר: ראשית, ותרי על כל רגשות האשמה. לא מדובר בילד מוזנח או קטן. נתת לבן שלך את כל מה שיכולת לתת לו ברוחניות ובגשמיות (והילדים האחרים שלך יוכיחו), וגם אם טעית לפעמים, מעולם לא הייתה לך כוונה רעה. הוא גדול ועושה את הבחירות שלו. הפסיקי להאשים את עצמך.

שנית, תדאגי לעצמך. תאכלי טוב, תשני טוב, תעשי התעמלות וכל דבר אחר שיגרום לך להיות רגועה יותר ושמחה יותר. הבן שלך עצמו וכמובן גם בעלך והאחים האחרים צריכים אותך אימא חזקה ורגועה, לא אישה כבויה, טרוטת עיניים. כשאת תהיי רגועה ושמחה, כל הבית יהיה רגוע ושמח. מקום טוב לחזור אליו, בעזרת ה'.

חיה: הנשמה של הבת שלך נבחרה לעשות מסע מיוחד וקשה בעולם. כנראה נשמה גבוהה מאוד עם כוחות גדולים, שאמורה להתמודד עם ניסיונות גדולים ולהגיע למקום מיוחד וגבוה. את, אימא שלה היקרה, נבחרת להיות שותפה למסע. בך ה' ראה שליחה נאמנה לתת לה ילדה כזאת, שכל כך לא קל לגדל אותה. ה' סמך עלייך שתדעי לתת לה אהבה בכל מצב.

תטפחי לעצמך על השכם, את בנבחרת!

באדיבות מגזין עטרת חיה

פרשת ויצא/אסתי פרקש

רציתי לכתוב על חלומות

על משאלות ושאיפות

גם על סולמות ומלאכים

שמגנים ,עולים ויורדים

רציתי לכתוב גם על

חלומות שמתנפצים

על ירידות ,משברים

ועל ריב האבנים

ושבעצם אלו החיים

לפעמים עולים

ולפעמים יורדים

העיקר שעל החלום שומרים

ואז הגעתי לרחל הוותרנית

שרואה בעין טובה- ימנית

זו שעברה חיים לא פשוטים

ובחרה לחיות חיים מאירים

רחל שריחמה וויתרה

לאחותה על בעלה

בלי לדעת מה עתידה

עם ביטחון פשוט באלוקים

היתה טובה לאחרים במעשים

ואף…. בשפת הסימנים

רחל ,שלא היתה קנאית

האמינה שטוב מגיע וודאית

ואם זה כעת הניסיון

היא תטפס בסולם בגאון

טוב לה כשטוב לאחרים

ליבה שלם וכולה פרגונים

כי השפע שלה ממרומים

גם אם נראה שיש עיכובים

רחל יודעת ומניחה

אבן דרך בחיי כל אישה

זכרי..שהסולם והאבנים

מגיעים עם מלאכים

ומהם -מתרוממים

אז תפרגני והוסיפי בעין טובה

על עצמך ועל הסביבה

זה לא מוריד ממך במעלה

להפך את גדלה ומאירה

את רחל!

שבת שלום אסתי